זכרונם לברכה • ביום ראשון כ' כסלו יחול יום ההילולא ה-40 של הגאון החסד רבי אליהו חיים רויזן זצ"ל שהיה 'חכימא דיהודאי' ומגדולי זקני אנ"ש בדור הקודם, מקים בית הכנסת הגדול במאה שערים | כתבה נרחבת, וגלריה היסטורית:
מלומזה לאומן הרה"ח רבי אליהו חיים רוזין ז"ל מיסד מחולל ומקים את השול הגדול של חסידי ברסלב בירושלים
המאמר במקורו נכתב ע"י הרה"ח ר' בצלאל לנדא
והתפרסם בעתון המודיע
ימי ילדותו והיתמות
הרה"ח ר' אליהו חיים רוזין זצ"ל נולד ביום י' שבט תרנ"ט בעיירה קאמראווע בפלך לומז"ה על גבול ליטא פולין לאביו הרה"ח ר' קלוינימוס קלמן ז"ל בימי ילדותו התייתם מאביו והוא בן חמש שנים בלבד מראה ההלויה והקבורה של אביו נחרט בזכרונו של הילד ותמונה אחת מצמררת היה מרבה לשחזר: עומד היה על סף הקבר הפתוח בעת קבורת אביו לרגע מעד וכמעט החליק לתוך הקבר הפתוח מן הקהל נשמעו צעקות כאפט דעם קינד כאפט דעם קינד"' תיפסו את הילד תיפסו את הילד.
אליהו חיים היתום קיים בנפשו והוי גולה למקום תורה הוא למד בחדר בעיר אסטראווע, וכפי הנהוג בימים ההם בהעדר מטבח וחדר אוכל נאלצו הילדים לאכול טעג ימים על שולחן בעלי בתים מן הסביבה, לא אחת קרה שאליהו חיים לא זכר את הכתובת שבה עליו לאכול ומרוב צניעותו וביישנותו העדיף להשאר רעב, עוד בהיותו בחיידר נתגלו בו כשרונות גדולים והיה הוא הראשון שקלט את הסוגיא ועוד הסבירה לאחרים בטוב טעם.
ישיבת לומזה
מן החיידר באסטראווע עבר אליהו חיים והוא אך בן שנים עשר שנים אל ישיבת לומז"ה המפורסמת הוא נתגלה כעילוי וחריף ובלימודיו בישיבה חבר לבחורים גדולים ממנו בהרבה כשראשי הישיבה מתפעלים בכל פעם מחדש מן העילוי הצעיר.
כשהיתה אמו האלמנה באה לבקר את בנה אלי' חיים בישיבה היה ראש הישיבה קם לכבודה באמרו שאשה עם מסירות נפש כשלה ראויה לכל כבוד ויקר, כשהגיע זמנו של אלי' חיים הצעיר לעלות מן הועד לקיבוץ לפי סדרי הישיבה ולהצטרף בכך לבכירי תלמידי הישיבה, עמדו ראשי הישיבה בפני תסיסה גדולה מצד הבחורים המבוגרים שהתנגדו לכך שנער כה צעיר יחבור אליהם בשיעורים ובלימודים, מצד שני אין זה הוגן שאליהו חיים לא יעלה מן הועד לקיבוץ, לאחר דיון הוחלט לערוך בחינה קשה ביותר ורק מי שיצטיין בה יוכל להמנות על הקיבוץ בהניחם שילד כה צעיר לא יוכל לעמוד בבחינה כזו, אליהו חיים שפיקח היה והבין את המזימה ניגש מיד להכנות מדוקדקות לבחינה ולא פסח על אף מהרש"א ושאר מפרשים ובסופו של דבר היה זה הוא שצעיר מכולם היה אשר זכה להיות מן המצטיינים ביותר בבחינה, המשגיח דלומזה בראותו שלא נפתרה הבעיה זימן את הנער הצעיר לשיחה וניסה לשכנעו לוותר על העליה לקיבוץ בהציעו לו כפיצוי להתלוות יחד עמו לשמועס אין וואלד (שיחה ביער) דבר לו זכו רק יחידי סגולה מבין בני הישיבה.
בתקופת לימודיו בישיבת לומזיה נפטר המשגיח ועקב העובדא שהעיר לומז"ה ממוקמת בגבול ליטא – פולין היתה העיר מעורבת חסידים וליטאים וכך גם בישיבה עצמה, עובדא זו הקשתה על מציאת משגיח שיניח את דעתם של כל תלמידי ורבני הישיבה חסידים וליטאים גם יחד, כל זאת עד שנמצא משגיח מתאים בדמותו של הצדיק ר' משה רוזנשטיין זצ"ל שהצליח לכבוש באישיותו המיוחדת את כולם, בשיחות שערך המשגיח ר' משה הביא רעיונות נפלאים שכבשו את לבם של כל תלמידי לומז"ה.
התקרבותו לברסלב ונסיעתו לאומן
אליהו חיים הצעיר נהג להרוות את צמאונו בספריית בית הכנסת בעיר לומז"ה שהיתה עשירה בספרים רבים ביום מן הימים צדו עיניו ספר מעניין אולם את שם מחברו לא ידע וזאת מכיון שדף השער היה חסר, אגב עיון בספר גילה כי רבים מן הדברים שנשא בפניהם המשגיח הנערץ לקוחים מספר זה, אליי חיים שהספר כבש את לבו חש חובה לדעת את שם מחברו, לאחר שהתעניין ובירר אצל אנשים שונים נודע לו כי זהו אחד מספרי רבי נחמן מברסלב זיע"א.
הנער הצעיר שהניצוץ הראשון כבר הוצת בלבו לא הסתפק במה שגילה ובלבו גמר אומר לנסוע ללמוד תורה בעיר אומאן שמעבר לגבול מקום הציון של רבינו נחמן מברסלב ומרכזם של החסידים באותם ימים.
השנה שנת תרע"ד הימים ימי פרוץ מלמת העולם הראשונה, מרכז הארועים וקו האש היה אז בגבול גרמניה פולין, וזאת בטרם נסחפה אף רוסיה הגדולה אל מעגל הדמים, פליטים רבים נמלטו באותם ימים מפולין לרוסיה בתקוה למצוא מחסה, פליטים אלו כונו היימלאזע דהיינו חסרי בית, גם אליהו חיים אמו האלמנה אחיו ואחיותיו עזבו את עיירת מולדתם ועברו להתגורר לתקופה קצרה בעיירה רוזאן, הנער הצעיר לא שת לבו למלחמה שהשתוללה בחוצות, אשו של רבינו הקדוש שכפי הנראה כבר הוצתה בלבו גברה על הפחד מפני אש תבערת המלחמה שסביבו והוא החליט לנסוע אומנה ויהי מה.
כששטח בפני אמו את תכניתו נבהלה מאד והתנגדה בתוקף מפחד המלחמה שהשתוללה בדרכים, אך לאחר שהנער הצעיר התפלל רבות והתגעגע בכלות הנפש גברו רחמי ה' ואמו נתרצתה לנסיעה באמרו לה ששם באומאן מכשירים בחורים להיות רבנים, הוא מיהר לגייס כספים למימון הנסיעה הארוכה ותיכף ומיד ללא שהיות יצא בלוויית בחור נוסף אומנה.
נסיעה זו היתה לגמרי למעלה מן הטבע, בהתחשב בתנאי התקופה ההיא ולוותה בהשגחה פרטית מופלאה, לאחר מסע מפרך שנמשך חדשים ארוכים עמדו רגליהם לאחר חג הפסח תרע"ה על אדמת אומן, מצבם החמרי של חסידי ברסלב באומן באותם ימים היה בכי רע, עבור אלי' חיים שבא מישיבה ליטאית קשה היתה ההסתגלות אל חסידי ברסלב העניים והדלים שעבדו את ה' במסירות נפש וכאנשיו של הבעל תפילה על בגדים לא הקפידו כלל, הוא שלא הורגל להתמסרות שכזו לעבודת ה' החל מהרהר האם לא עשה צעד נועז מדי בבואו אומנה, כל זאת עד שהגיע לעיר מורו ורבו לעתיד הגה"ק ר' אברהם ב"ר נחמן, אז ידעתי מיד זאת מנוחתי עדי עד והחלטתי פה אשב כי איויתיה שח הוא כעבור שנים.
באותה העת שהו באומן מספר ניכר של בחורים מקורבים שחצו את הגבול מפולין לאומן סיבבה ההשגחה שבאותה עת הגיע הגה"ק ר' אברהם בר"ן מארץ ישראל לאומאן ובגלל המלחמה נותר באומן, המקורבים ששהו באומן הסתופפו במחיצתו וספגו אל מוחם ולבם את רוח רבינו הק' מפי קדשו של ר' אברהם, אותם בחורים צמחו והיו לעובדי ה' נוראים ומופלגים בטלים ומובטלים לרבינו הק' בכל נפשם ולבם, הלא המה ר' לוי יצחק בנדר ז"ל, ר' ישראל כהן ז"ל הי"ד, ר' משה טשנסטחובר ז"ל, ר' הירש לייב ליפל ז"ל, ור' אליהו חיים רוזין ז"ל.
ר' אליהו חיים נותר איפה באומן, ובמעשהו זה הציל את נפשו תרתי משמע, בשנים אלו נשא אשה בתו של רבי יעקב דב כגן ז"ל מהעיר טעפליק הסמוכה, שם אף התקיימה חתונתו בהשתתפות רבים מאנ"ש, והמסדר קידושין היה רבה של טעפליק רבי שמשון פולנסקי זצ"ל שבערוב ימיו עלה לא"י, הוא הקים בית של תורה ותפילה וגמילות חסדים בקנה מידה מעורר התפעלות בהתחשב בתנאי הימים ההם, לביתו באומן הגיעו תדיר בחורים מפולין ושאר המחוזות שנמשכו לחסידות ברסלב, הללו היו ע"פ רוב עניים וחסרי בית, ובביתו של ר' אליהו חיים מצאו מחסה, ר' אלי' חיים התמסר עבורם בכל נפשו ובהגיעם לפרקם היו הוא וזוגתו מובילים אותם לחופה כהורים ממש, רבות התייסר ר' אליהו חיים עבור הכלל ותקופה ניכרת עם תחילת הקומוניזם שימש גם כשוחט מגיד שיעור וכו', בעל חסד גדול היה ורבים רבים מבין העובדי ה' שבאומן שהפרוטה רחוקה היתה מהם והלאה, לחמם ומימם תלויים היו ביהודי אחד ויחיד ר' אליהו חיים רוזין, אחת מן העובדות הרבות אודות מעשי החסד שעסק בהם היא על יהודי אחד שחי בסביבות אומן ושלח את בתו הקטנה ללמוד בביה"ס הממלכתי, נודע על כן לר' אליהו חיים והוא פנה אל היהודי בכאב היתכן הלה כבש פניו בקרקע ולחש וכי ברירה יש בידי שם בביה"ס נותנים לילדים מעיל פרווה ומגפיים מצרכים אותם אין באפשרותי לספק לילדי בחורף הקר, בו במקום הבטיח ר' אלי' חיים ליהודי מעיל ומגפייים והלה הוציא את בתו מביה"ס.
במחיצת שרפי אומן
אומן של אז היתה בתפארתה, בעלי לבבות בוערים באש חיו בה באותם ימים, אמנם בגשמיות מצויים היו בזה העולם, אולם דבוקים היו בצדיק האמת, אמונתם איתנה הייתה בו וקיימו עצותיו הנוראות במסירות נפש בלתי ניתנת לתאור במילים עד להתפשטות הגשמיות ממש, קחו לדוגמא את ר' מאטעס גאון עצום וקדוש עליון שהעידו בו שהיה צועד ברחוב בעיניים פקוחות ואינו רואה דבר, רבי שמשון בארסקי נכד רבינו זיל שמתיקות תפילתו המיסה לבבות, רבי אברהם שטערנהארץ, ושאר האריות שבחבורת העובדים אשר כל העולם לא עלה אצלם כהרף עין, אלי' חיים שהה שם פרק זמן ניכר ספג אל תוכו את התורות והשיחות חזה בעיניו מה שחזה ותוך פרק זמן קצר הפך והיה לאדם אחר, תקופה בת שלש שנים התאבק יחד עם חביריו במחיצת הגאון הקדוש רבי אברהם ב"ר נחמן בימים אלו טעם טעם אמיתי בעבודת בוראו במיוחד התידד עם העובד ה' הנורא רבי מתתיהו הכהן ברזעסקי שכונה באומן ר' מאטעס גאון ובקי עצום היה ויחד עשו ימים ולילות בקלויז לתורה ותפילה כשהם שוכחים עולם ומלואו.
פעם חזה במו עיניו כיצד מתקבל מאמר פיו של ר' מאטעס בשמים בבחי צדיק גוזר והקב"ה מקיים וכך היה גוף המעשה: אחת מבנותיו של ר' אלי' חיים בהיותה פעוטה בת שנתיים חלתה מאוד מצבה הורע והדרדר כל כך עד שכבר ביכו אותה וכיסו פניה בסדין, השעה הייתה שעת בין הערביים של שבת קודש הילדה שכבה בחדר הפנימי ואביה ר' אליהו חיים מיסב ליד השולחן בחדר החיצוני לפתע דופק ר' מאטעס ונכנס לבית בלויית עוד אחד מאנ"ש הוא פונה בדברים אל ר' אלי' חיים וזה אינו משיב, ר' מאטעס התפלא מאד אך מלווהו שתפס את המצב אמר לו ר' מאטעס האינכם רואים בחדר הסמוך מבכים ילדה קטנה שחולה מאד, תיכף כששמע זאת ר' מאטעס זינק ממקומו כשבדרכו הוא שובר מבלי משים חפצי בית תפס בידי ר' אלי' חיים ואמר לו בקול גדול איך זאג דיר אז דאס קינד וועט לעבן און זיין געזונט ביסטו שוין פריילאך אומר אני לך שהילדה תחיה ותהיה בריאה האם אתה כבר שמח אך סיים את דבריו ומן החדר הסמוך נשמע קול בכיה של הילדה תיכף ומיד הסירו את הסדין מפניה ואמנם תוך ימים ספורים הבריאה עלתה לא"י ונישאה לרבי יוסף חיים בלוי רבה של העיר אשקלון ז"ל והקימה משפחה לתפארת.
ישיבתו בבית הסוהר הסוביטי והצלתו באופן פלאי
בשנת תרע"ד פרצה מהפכה גדולה ברוסיה הצאר הרוסי הוצא להורג ע"י המורדים ותוהו ובוהו שרר בכל רחבי רוסיה, פוגרומים נערכו בפזורי העיירות כשחבורות הרוצחים משתוללים כאוות נפשם השהיה בתחומי רוסיה עבור יהודים פירושה היה סכנת מוות מוחשית ר' אלי' חיים וזוגתו עזבו את ביתם ונמלטו לעיירה ראשקעוו שעל גבול רומניה כוונתם היה להבריח את הגבול באופן בלתי חוקי, אך היות ולא היה בידי ר' אלי' חיים די כסף על מנת לשלם למבריחים נאלץ לחזור לאומאן, אולם מעז יצא מתוק ור' אליהו חיים זכה להמנות שנה נוספת על הקיבוץ בראש השנה על ציון רבינו הק' באומן על אף המלחמה שסערה במלוא עוזה, לבסוף גברה ידם של הקומוניסטים והם הצליחו להשתלט על רוסיה כשהם נלחמים בכל מה שקשור לדת מלחמת חורמה, בהוראת השלטון במוסקבה החלו לפעול בכל עיר ובכל עיירה סניפים מטעם הממשלה שכל תפקידם היה להפיץ את רעיון הקומוניזם, הם ריגלו אחר כל פעילות חשודה וגזרו גזירות שונות ומשונות, אמנם בתחילה זכו חסידי ברסלב למעט שקט יחסית הסובייטים בחששם מפני תגובות העולם המערבי החפשי העדיפו להעלים עין, אולם מאוחר יותר ובהדרגה החל החבל להתהדק סביב צווארם, ר' אליהו חיים התמסר באותה תקופה כל כולו לפעול למען הכלל בהפצת יהדות וכו' כשמרכז הפעילות הוא בנין הקלויז הקדוש, בשנת תרצ"ו הגיעה הממשלה לסגור את הקלויז על מסגר ובריח, הם לא הסתפקו בזה ואף אסרו את ר' אליהו חיים ר' לוי יצחק ועוד אחד מאנ"ש בשם ר' נתן, הידיעה על סגירת הקלויז והמעצר התפרסמה בשאר ריכוזי חסידי ברסלב ברוסיה ובפולין והם נשאו תפילות עד לשחרור הפלאי והעליה ארצה.
לא נאריך בתיאור מעצרו ותקופת היותו במאסר רק זאת נציין שלולא רחמי שמים וזכות רבינו הק' שליווהו כמו שאר אנ"ש באותם ימים הרי שמזמן היו הצוררים מעבירים אותו לעולם שכולו טוב, תקופה בת חצי שנה שהה ר' אליהו חיים בכלא הסובייטי בין נוכרים ואסירים ועל אף הכל לא נפל ברוחו, מידי לילה היה עורך תיקון חצות כמנהגו בתפילות מרקיעות שחקים ובדמעות עד שכל האסירים הערלים נהגו לכנות את הפינה בה היה עורך תיקון חצות בית הכנסת של רוזין, לימים שח ר' אליהו חיים בטוחני כי אותם תיקוני חצות שערכתי בדמעות שליש ובלב נשבר בכלא הסובייטי הם שעמדו לי ויצאתי לחפשי בחסדי ה' שהייה בכלא.
זכה ר' אליהו חיים באורח פלא לשחרור זמני עד להעמדה בדין, ללא שהיות פנה להשגת אישור יציאה מתחומי רוסיה ופירוש הדבר היה המתנה בת שבועות ואולי חודשים על שערי ביתו של השר קלינין במוסקבה שממונה היה על כך וגם כאן זכה הוא באורח פלא לדבר שבודדים ויחידי סגולה זכו לו אשרת יציאה מרוסיה הקומוניסטית ועוד לאסיר פוליטי העומד לדין.
ילד מפולל
ר' אלי חיים התבטא פעם על בנו הגה"ח רבי קלוינמוס קלמן ז"ל שהיה חברותא של ראש ישיבת מיר הגאון רבי חיים שמולביץ ז"ל וראש כולל צבי לצדיק וכולל נר חיים, שהוא ילד מפולל מכיון שכשישב בבית הסוהר על משפט מות, כל מעיניו היה מה יהיה עם בנו קלמן שהיה עילוי גדול מי יודע אם יהרגו אותי איזה קומניסט יצא ממנו ועל זה התפלל כל הזמן בכלא שבנו יהיה ת"ח ירא שמים.
עליתו לארץ ישראל
בשלהי אייר תרצ"ו יצאו הוא ובני ביתו לנמל אודסה השוכנת על חוף הים השחור משם הפליגו לארץ הקודש ובערב חג מתן תורה הטילה ספינתם עוגן בנמל חיפה זמן קצר לאחר הגעתו ארצה התקבל בביתו באומן מכתב רשמי מהשלטונות המזמין אותו להתייצב למשפט אך הוא היה כבר הרחק משם אל חסידי ברסלב בארץ הקודש שדרו בירושלים וחבר אליהם לעבודת ה' ומעשי חסד כדרכו זה מכבר מאז הגיעו ארצה היה עולה מדי שנה בל"ג בעומר וכל עשרת ימי תשובה עד מוצאי יוהכ"פ לציון הרשביי ולא ויתר על מנהגו זה.
מקומם ומיסד ובונה במסירות נפש ממש את השול הגדול במאה שערים
עם הגיעו לא"י השתקע בירושלים באותם ימים היו חסידי ברסלב בארץ מתי מספר ובית הכנסת ראוי לשמו מאן דכר שמיה בקושי רב התארגן מנין מצומצם שהתפלל בכולל בוקרשט במא"ש והרה"ח ר' אברהם שטרנארץ זצ"ל מוסר שיעור קבוע מדי יום ביומי בליקוטי מוהר"ן, בראותו את כל זאת ובהיותו איש מעשה גמר ר' אליהו חיים אומר לייסד בית מדרש ראוי לשמו שישא את שם רבינו הק', ביום מן הימים פנה ר' אליהו חיים ואמר עד מתי נהיה סמוכים על שולחן אחרים והאם אין ראוי לשכור מקום מקדש מעט משלנו הציבור הרים גבה בפליאה בשביל מי איפה הציבור' מי יממן זאת האם החסידים שאין להם מה לאכול אך ר' אליהו חיים לא אמר נואש, לאחר זמן עלה בידו לשכור ב' חדרים קטנים בשכונת מאה שערים באחת הסמטאות, ר' אליהו חיים איתר שידה שהפנה לבימה וכך הונחה אבן הפינה למה שהיה לאחר מכן בית מדרש דחסידי ברסלב לתורה ותפילה המקום החל להיות שוקק חיים, הרה"ח ר' אברהם שטרנארץ זצ"ל נתן שיעור קבוע מדי יום ביומי בליקוטי מוהר"ן, כמו"כ ר' אליהו חיים ועוד מאנ"ש מסרו שם שיעורים בספרי רבינו הק' מידי יום ביומו, למשרת גבאי בית הכנסת נתמנה ר' שמואל מרדכי קורנבליט ז"ל שעלה ארצה מפולין והתמסר כל כולו לעבודת ה' בדרך רבינו הקדוש תורת ותפילה הניעור בלילה וכו' לצד בית הכנסת הקים ר' אליהו חיים את ישיבת אור הנעלם ולאחר מאמצים מרובים עלה בידו לאתר מגרש במאה שערים עליו עמדו באותה העת מלון ארץ ישראל וטחנת קמח כלשהי, ר' אלי חיים החל במסע גיוס כספים בחו"ל והתגלגל תקופה ארוכה בנכר כשהוא נעזר רבות ע"י אחד ומיוחד ת"ח ובקי בנגלה ובנסתר הרב צבי אריה רוזנפלד ז"ל ובכן הדבר קם והיה, באחד הפעמים שהיה בחו"ל קיבל מכתב מבנו שבתו מתחתנת בעוד כמה שבועות אבל לא חשב כלל לחזור לחתונה כי הרי הוא נמצא בתפקיד להקים ביכ"נ על שם רבנו ז"ל, עד שאחד מאנ"ש בראותו זאת נתן לו את ההוצאות לחזור הביתה לחתונה ומיד אח"כ חזר עוד הפעם לחו"ל להמשיך במגבית, ר' אלי חיים היה אומר שנתן המחאות עבור הבניה מבלי שידע מאין יהיה לזה כיסוי, והוסיף אל תחשבו שלא הייתי אחראי, ידעתי כל הזמן שאם המחאה אחד חוזר לא כדאי כל הבניה אם יהיה חילול השם שאנשי הצדיק לא אחראים, אבל נתתי את המחאות והאמנתי שבכח רבנו והתפילות נצליח לכסות את ההמחאות, ושפך דמעות והרבה תפילות, ואכן שום המחאה לא חזר, מספרים שהאדמו"ר מגור עבר ליד השול בבניתו ושאל את הגבאי מי בונה פה וכשענה לו זה ברסלב, אמר: לך תגידו לאחראי במוסדות גור שיבוא ויראה מה הבטלנים מצליחים לבנות, ואכן ר' אלי חיים היה הראשון בא"י שהראה שגם ברסלב יודעים לבנות ולכונן מוסדות בא"י.
לאחר שנים מספר כבר עמד בית המדרש על תילו כשהוא מהווה אבן שואבת עבור כלל חסידי ברסלב, במשך שלש עשרה שנה היה ר' אליהו חיים מוסר השעורים הקבוע בבהכנ"ס וכשהגיע ידידו ר' לוי יצחק בנדר ז"ל מאומן לארץ ישראל ביקש למסור לו את תפקיד מסירת שיעורים, בתחילה לפי בקשת ר' לוי יצחק נמסרו השיעורים על ידם לסירוגין ברם אט אט עלה בידי ר' אליהו חיים להשאיר את ר' לוי יצחק לבדו לומר השיעורים.
עבודת ד'
לצד פעילותו למען חסידי ברסלב בכלל התמסר ר' אליהו חיים רוזין כל כולו לעבודת ה' בדרך רבינו הקדוש התבודדות דבר יום ביומו תפילה בכוח וכו' סיפר אחד הבעה"ב שר' אלי חיים התארח אצלו, שהיה מסתובב כל היום בשביל לאסוף כסף ואחרי יום עבודה קשה לא האמנתי שר' אלי חיים יקום לחצות אבל כשהגיע זמן חצות קם כאריה לעבודת הבורא, בני משפחתו מספרים כי על אף שסבל כל ימיו מכאבים בעיניו עקב מכה חזקה שקיבל בילדותו ועל אף היותו תשוש וחלוש היה קם מידי לילה כארי לעריכת תיקון חצות והיה זה אצלו כהנחת תפילין ממש, לאחר אמירת תיקון חצות הקדיש זמן קבוע להתבודדות ולאחר מכן למד בחברותא עם ר' יהונתן גרינולד ז"ל,כל ימיו נזהר בטבילת מקוה ומאז היותו בן 16 לא החסיר טבילה על אף הקור המקפיא ששרר ברוסיה והדבר היה כרוך במסירות נפש גדולה גם בערוב ימיו לאחר שעבר ניתוח קשה לא שעה לאזהרת הרופאים והלך במסירות נפש למקוה, רבות מסר את נפשו עבור הפצת אור רבינו הקדוש תקופה ניכרת גייס את ידידו ר' משה ירוסלבסקי שתרם מהונו ויחד עם עוד מאנ"ש הדפיסו חלקים מן הספר ליקוטי הלכות.
הנעלבים ואינם עולבים שומעים חרפתם ואינם משיבים
כידוע למי שעושה למען הרבים היצה"ר לא יכול לסבול ודואג שיקומו עלין מתנגדים, ואמנם הרבה רדיפות ובזיונות שרדפו אותו בחייו, והוא קים מה שרבנו ז"ל כותב בליקו"מ קמא ו ועיקר התשובה כשישמע בזיונו ידום, פעם אחת מישהו התקיף אותו ברבים וכשאחד ממקרוביו רצה למחות השתיק אותו ואמר אילו היה יודע אותו האיש באמת מי אני היה מגדיל עוד יותר את הבזיונות.
זכרון יום המיתה
תמיד תמיד הגה ר' אליהו חיים בזכרון יום המיתה ותיכף עם בואו לא"י פנה אל החברא קדישא והכין לו מקום בהר הזיתים ליד מקום מנוחתו של הגה"ק ר' נחמן ביר ברוך אפרים זצ"ל מטעפליק מחבר הספר באבי הנחל מדי פעם נהג ר' אליהו חיים לעלות להר הזיתים לבקר במקום מנוחתו לעתיד שם היה שופך דמעות כמים בפרישת שיחה בינו לבין קונו ומכין עצמו היטב ליום פקודה הרה"ח ר' אליהו חיים רוזין ז"ל נפטר בשב"ק לפנות בוקר עת תפילת ותיקין כ' בכסלו תשד"מ ונטמן במרומי הר הזיתים במוצ"ש בשעת חצות.
לפניכם תמונות – הזכויות שמורות: קרדיט תמונות:
