לקראת יום ההילולא שחל ביום כ"ז תשרי (תשנ"ח – תשפ"ג) מוגש לפניכם ראיון מרתק ומקיף של שיחה רווית כיסופים וגעגועים שערכו מערכת 'אבקשה' לפני חמש שנים עם בנו יקירו הגה"ח רבי יעקב קיניג שליט"א ראש הכולל בבני ברק על דמותו המזהירה של אביו הדגול איש החי ורב הפעלים הגאון החסיד רבי נתן צבי קיניג זצ"ל – כל הזכויות שמורות להם וחן חן להם:
תוכן הכתבה: על התקרבותו לאורו של רבינו הקדוש בימי עלומיו • על חלקו ביסודה של ישיבת ברסלב בני ברק המעטירה • על הקמת הכולל אברכים הנודע לשם ולתהילה • על עריכת ספריו הגדולים והמאירים • על נשיאות החן שזכה לה • על התמסרותו העצומה לכל דבר שבקדושה • ועל מסירות נפשו על כל דבר וענין של רבינו הק'
לרגל מלאות עשרים שנה לעלייתו בסערה השמימה – כ"ז מרחשון תשנ"ח – תשע"ח – עשרים שנה חלפו מאז אותו יום מר ונמהר בו נתפשטה כרעם ביום בהיר הבשורה הקשה על הסתלקותו בסערה השמימה של הרב החסיד רבי נתן צבי קעניג זכר צדיק לברכה לחיי העולם הבא. כל חייו אשר חיה היו מקשה אחת של עשיה דקדושה. הוא מעולם לא שליו ושקט ולא ביקש מנוחה לנפשו. לבו היה ער כל הזמן לכל דבר שבקדושה.
גם בחלוף תקופת ימים כה כבירה, דמותו עומדת כמו חי בבית מקדש מעט, בהיכל הגדול והקודש שכוננו ידיו, במטרה וכוונה עליונה לרומם כבוד שמים להגדיל תורה ולהאדירה ולהדר ולפאר שם הצדיק אור האורות הנחל נובע מקור חכמה בכל העולם. במלאות הימים הללו פנינו אל בנו הגדול ממלא מקומו בראשות והנהלת הכולל הגדול הרם והנשא, המנווט אותה ביד רמה, לשמוע מעט מתהלוכות חייו של אביו הדגול מרבבה, עמוד האש אשר הלך לפני המחנה להאיר להם הדרך ולסלול להם את המסילה.
למעשה כבר משנות ילדותו היתה לאבי ז"ל היכרות עם הענין של ברסלב, שכן בבית כנסת של ברסלב כיום בגבעת שאול, שנקרא אז בשם "קניג'ס שול" התפללו אביו ר' ירחמיאל משה ז"ל ואבי אביו ר' אלעזר מרדכי ז"ל, ואף השווער של הסבא גר באזור ויחד קבעו את מקום תפילתם שם. ועל אף שבשעתו לא היה זה בית הכנסת של ברסלב במוצהר, הרי שבכל שבת קודש בשלש סעודות ישבו שם ולמדו מתוך הספר הקדוש 'ליקוטי מוהר"ן'. מלבד זאת אביו ז"ל עצמו היתה לו קרבה מסוימת לברסלב ומדי ראש השנה היה נוטל את ילדיו ונוסע עמם למירון לשהות שם בקיבוץ הקדוש של ראש השנה.
כמו כן היתה את ההשפעה הגדולה של הדוד הרה"ח ר' גדליה קניג זצ"ל, שהכניס מאוד חזק את הענין של ברסלב בתוך המשפחה.
לרבי גדליה ז"ל היה חוש מיוחד איך להתאים את הענין של ברסלב ולהאהיב את הדיבורים והעצות של רבינו גם למי שאינו ברסלבר שיתקבלו ויתשבו הדברים על לבו.
על זקנו ר' אלעזר מרדכי קעניג ז"ל מספרים שהיה יושב עם הספר הקדוש 'ליקוטי תפילות' ומתמוגג מבכי. פעם נוכח בכך אחד שתמה בפניו הרי אלו תפילות שחוברו מלפני כמה דורות והאם מכל ספר עם תפילות אתה תשב ותבכה. הוא שהכיר בערך אותם תפילות נשגבות השיב לו, אדרבא בא ותראה לי עוד מישהו שיכול לחבר כאלו תפלות נשגבות כדוגמתם שכל כך מעוררות לבכיה לתשובה שלימה.
כמו כן סבי ר' ירחמיאל משה ז"ל שהיה רגיל לנסוע הרבה לכמה וכמה צדיקים, היה גם בא לבקר ולהסתופף מפעם לפעם אצל ר' אברומל'ה (שטרנהארץ), ופעם אחת הוא ישב ובילה איתו בערב שביעי של פסח זמן רב עד קרוב לכניסת החג.
אמנם ההתקרבות שלו העמוקה והפנימית היתה כאשר נכנס ללמוד בישיבת מיר בירושלים ושם נפגש עם רעו וידיד נפשו הרה"ח ר' משה קרמר שליט"א שלמדו בחברותא ושקדו על התורה והעבודה בשקידה עצומה, ויחד בלימוד ספרי רבינו הק'. בהמשך הצטרף לחבורת בחורים מקורבים בני עליה שעסקו בעבודת ה' על פי דרך רבינו, מביניהם יש לציין את האברך המופלא ר' יעקב גדליה תפילנסקי זצ"ל שהקשר עמו נמשך לאורך ימים, ולאחר שנסתלק בעודו באיבו ערך והדפיס את מכתביו הנלבבים.
בשנת תשי"ט הוא בא בקשרי השידוכין עם אמי תחי' בתו של הרה"ח ר' זאב ליברמנטש ז"ל ולאחר נישואיו עבר להתגורר בבני ברק.
הוא נישא בראש חודש תמוז, ולמעשה כחלוף חודשיים מנשואיו בראש חודש אלול, בעודו בן תשע עשרה שנה הוא כבר לקח חלק פעיל ביסוד ישיבת ברסלב בבני ברק, הלך וקיבץ בחורים, והצטרף לצוות שניהל את הישיבה כשהוא נבחר לשמש כר"מ ומגיד שיעור עם גיסו הרה"ח ר' נתן ליברמנש שליט"א, כאשר בראשות הישיבה עומד הרה"ח ר' שמעון ברגשטיין ז"ל שניהל אותה במסירות גמורה ולקח את העול הכספי על כתפיו.
במשך קרוב לשלוש שנים הוא היה מגיד שיעור בישיבה עד לשנת תשכ"ב שאז הוא פתח את מה שנקרא היום ה"כולל".
כדי להבין מה בער לו כל כך להקים וליסד את הכולל צריכים לחזור שישים שנה אחורה. באותה תקופה על חבורת חסידי ברסלב בבני ברק נמנו בעיקר יהודים בעלי בתים, הם היו עובדי ה' יראים ושלמים תמימים וישרי דרך אבל רובם היו כבר מבוגרים וחלקם באים בימים. מנגד החלו אז להתקרב לדעת רבינו הרבה אברכים צעירים שקבעו את משכנם בבני ברק ולא מצאו את מקומם. לא היתה קיימת אז תשתית מאורגנת לאברך חסיד ברסלב. יכול היה אברך לבוא ולהתקרב ולהתלהב מהדיבורים ומעבודת ה' אבל לא היה בנמצא פינה מבוססת בה יוכל לקבוע את מקומו. זאת היתה ההרגשה אז.
בתקופה ההיא כל אברך שחפץ היה להמשיך ללמוד בכולל היה חייב להיות משוייך לקהילה ולחוג מסוים. היה את כולל חזון איש וכולל של חסידי גור, אבל הם לא קיבלו אברכים מבחוץ, ולאברך חסיד ברסלב לא היה אפילו מקום איפה לנסות להתקבל. זאת הסיבה העיקרית שהביאה אותו לקפוץ אל המים ולפתוח את הכולל וליטול על עצמו עול בגיל צעיר שכזה.
יחד עם זה היתה לו עוד כוונה עמוקה בהקמת הכולל להחדיר באמצעותו את הענין של ברסלב בציבור הרחב שהתגורר בבני ברק.
צריך לזכור שהאווירה אז בכל מקום הייתה סגורה מאוד. כל חוג התבצר בחומותיו ובנה את עצמו. היו קהילות מסודרות והיו גבולות ברורים בין החצרות, ורובו ככולו של הציבור היה מכונס לעצמו ולא מצאו עניין לחפש ולהתעניין אחד אצל השני, ובפרט הרעיון של ברסלב היה עבורם מושג רחוק ומוזר ומופשט לגמרי.
על כן הוא השתוקק לפתוח מקום תורה גדול ונכבד בו ישבו וילמדו בהתמדה, ויעבדו את ה' כרצון רבינו ואז יראו מה שיש לברסלב להציע, ודרך כך יתעניינו ויחפשו.
זה גם הסיבה שהוא לא חיפש לקבל לכולל רק אברכים חסידי ברסלב, מלבד זאת שהוא סבר שיש זכות לסייע לכל מי שמבקש להקדיש חייו לתורה, היתה לו שאיפה קדושה לבנות מקום תורה בו יוכלו לבוא ולטעום ולהתרשם מהאור ומהעצות של הרבי. שלא יראה בעיניהם חלילה כדבר התלוש מהמציאות אלא ישנה כאן דרך חיים ותורה שלימה ערוכה וסדורה המושתתת על יסודות איתנים ומוצקים.
מאז שנפתח הכולל הוא היווה פינה מרכזית ויציבה בה כל מבקש ה' שהתעניין וחיפש לעבוד את ה' ולשמוע את דבר רבנו, מאיזה חוג ומעמד שהוא, נמשך אל המקום ומצא בה את מבוקשו. וכך רבים וטובים התקרבו לדעת רבנו במקום הקדוש הזה.
בתחילה הכולל נפתח בבית הכנסת שברחוב מימון, בהמשך עבר לרחוב אור החיים עד שהגיע למנוחה ונחלה בטבורה של העיר היכן שהוא קיים כיום ברחוב אלשיך.
בתחילה הוא הסתובב בין אנשי שלומינו, ומדי פעם הצטרפו אליו בני החבורה והיו הולכים יחד בלילה לאסוף כסף להחזקת הכולל. בסך הכל בהתחלה היו בכולל 15 אברכים, ובשנתיים הראשונות זה הספיק. בהמשך אחרי שהכולל נהייה יותר רציני הגיעו עוד מקורבים ועוד אברכים.
כשנתרבו הספסלים בבית המדרש וההוצאות גדלו הוא התחיל לנסוע לחו"ל לכתת רגליו ולדפוק על פתחי נדיבים.
הוא היה מהראשונים שנסעו לאירופה מדי שנה בשנה לקבץ ממון להחזקת הכולל. עד אז כמעט ולא היו נוסעים לשם. כולם הפליגו לאמריקה. למעט פעם אחת בשנים המוקדמות שנסע לאמריקה, ולא נחל שם הצלחה מלבד זה שקרב אז כמה נפשות לרבנו, הוא נמנע בשנים ההם לנסוע לשם, כפי הנראה הוא לא יכל להסתגל לגשמיות ששררה שם.
רק בשנותיו האחרונות כשהאווירה שם השתנתה והציבור החרדי באמריקה גדל הוא נסע יותר לאמריקה, וגם זאת רק פעם אחת בשנה בחודשי החורף שאז קל יותר לשמור את העיניים.
במהלך נידודיו הרבים בערי הגולה יצא לו להיפגש עם מגוון רחב של כל מיני סוגי אנשים מכל המעמדות והקהילות, שחלקם היה להם דעות קדומות על כל ענין של ברסלב באופן שלילי, והוא בעצם הופעתו ובחן שהוצק בשפתותיו השמיע להם את היופי האמיתי של ברסלב בצורה מובנת. היו כאלה שממש יצאו בהתפעלות ונתקרבו במעט או רב לאור רבינו, ובהרבה מקומות הוא הצליח לפחות להמתיק את העוקץ ששכן בלבם, עד שגם מי שהתקשה לקבל את הדברים כבר לא היה טעון בארס ההתנגדות.
היה לו כושר ביטוי מופלא להסביר בלשון רהוטה מה זה ברסלב ומה חידש רבינו הק', ולהבהיר לכל אחד איך דברי רבנו ועצותיו שייכים אליו עד שגם האיש הפשוט יכול ביותר להפיק עצה ותועלת והתחזקות מהם.
גם את המושגים של התבודדות והתקשרות לצדיקים וההשתטחות על קבריהם וכיוצא בזה הוא הצליח בכשרונו וברוחב ידיעתו לבאר בטוב טעם ודעת באופן המתקבל על המוח ועל הלב.
הרה"ח ר' יעקב מאיר שכטר שליט"א אמר לי בהזדמנות אחת שהוא נהנה תמיד להיות בחברתו בכל פעם שהיו מתוועדים ועוסקים באיזה עסק הנוגע לדבר רבינו, איך שהוא מצליח להביע ולהציג את הדבר שיהיה לו פנים וחן, שלא יראה או ישמע כדבר מוזר שאינו מן הישוב ולא מתקבל על הדעת.
וכך בכל מקום בו הופיע, ובכל עסקיו ועניניו זכה לקדש שם שמים ולפאר ולרומם את שם רבינו הקדוש בעולם.
* * *
גם בענין קיבוץ ממון להחזקת הכולל היתה לו נשיאות חן מיוחדת בבחינת 'חן ה' על יראיו' ובכל מקום שבא ודפק נפתחו הדלתות והלבבות לפניו. גם בעלי ממון שהיה קשה מאוד להגיע אליהם ולהתרימם הוא הצליח לסלול מסילות ללבם.
הגאון רבי שמואל הלוי וואזנר זצ"ל שהכיר את אבי ז"ל מקרוב, התבטא בפני פעם על אבי ז"ל שעליו התקיים הפסוק "ולענווים יתן חן".
ניתן לומר שסוד ההצלחה שלו בעיקר, היה בכך שכל מי שנפגש איתו הבין והבחין מיד בנקודת האמת שבכל מעשיו, ראו אצלו שאין לו שום מטרה ופניה אחרת מלבד להרבות תורה ויראה בישראל, ועל כן פתחו לפניו את כיסם בסכומים הגונים.
בדרך אגב היתה לו איזו סגולה בדוקה ומנוסה שכשהוא נקלע למישהו שהתקשה לתת כסף, הוא היה מעביר במחשבתו את תורה כ"ג המדברת נגד תאות ממון, ואותו אחד היה מתרכך לבו ופותח את ידיו בנדיבות.
עוד יש לציין שבאם שמע דברי התנגדות מפיו של איזה תורם או נדיב היה נמנע לחלוטין מליטול ממנו תרומה. אפילו אם שם לב רק באיזה רמיזה שיש להם משהו נגד ברסלב היה קם ופונה לדרכו. היו כאלו שנחרדו מכך ודלקו אחריו לפייסו בממון אבל היה ללא הועיל. כבוד הצדיק ששמו הגדול והקדוש נקרא עליו היה יקר לו מכל הון שבעולם.
אחת ההנהגות הידועות שלו, עליה ממש מסר את נפשו, לשלם לאברכים את המלגה בזמנה בכל ראש חודש ויהי מה. הוא חי בבטחון גמור בהשם יתברך שלא יטוש אותו לעולם, ועם הבטחון הזה ישב כל החודש ולמד ללא הפוגה בהשקט ושלווה ורק לקראת סוף החודש היה מגשש ומנסה לדבר קצת עם גבירים והיתה לו בזה סייעתא דשמיא תמידית. הרבה מהניסים היו מתגלים בראש חודש בעצמו.
אבי ז"ל היתה לו קרבה גדולה עם הסטייפלער (רבי יעקב ישראל קנייבסקי) זצוק"ל אשר בכל עת שנפגש עמו שוחח אתו ושיבח לפניו מאוד את העניין של ברסלב, הוא אפילו הראה לו שיש לו את הספר ליקוטי תפילות אותו הוא קיבל בנובהרדוק, ואף אמר לו פעם שיום שהוא לא לומד בספר הקדוש ליקוטי מוהר"ן הוא מרגיש שיש לו ירידה. זה שמעתי בעצמי מפי אבי ז"ל.
הקשר הזה נמשך מספר שנים, והוא התרופף מעט בזמן שהחל הגל הגדול של המקורבים מבחירי הישיבות. בתחילה כשהגיעו המקורבים הראשונים אבי ז"ל היה מקפיד להזהיר ולדבר על לבם שלא יחרגו מהמסגרת של הישיבה וישמרו על הסדרים וינהגו בכבוד ובדרך ארץ כלפי רבותיהם, והיה מצב שקט ורגוע, אבל לאחר מכן כשהסחף הלך וגבר ועוד ועוד עשרות רבות של בני עליה התקרבו ודבקו בעצות של רבנו, הדבר עשה רושם וזה ערער ופגע בסדרי הישיבות ואז החלה התנגדות גדולה ונמרצת.
הבחורים התחילו לקום חצות ולנסוע לשדות וכו' והראשי ישיבות והמשגיחים הרגישו שהופכים להם את הישיבות לברסלב. והדברים הגיעו לשולחנו של הסטייפלר זצ"ל.
בשעת מעשה הסטייפלער זצ"ל הרגיש שאם הוא יתמוך באבי ז"ל כמימים ימימה זה יראה כאילו הוא הולך נגד דעת ראשי הישיבות, אז בהזדמנות אחת הוא אמר לאבי ז"ל משפט כזה: "זאלן זיי גיין ביי זייערע ישיבות", שילכו ללמוד בישיבות שלהם, כלומר בברסלב. אבל החיבה וההערכה נותרו הלאה. רק הוא לא רצה ללכת נגדם.
עד היום כשאני נכנס לבית בנו הגר"ח (רבי חיים קנייבסקי) שליט"א הוא משבח בפני את אבי ז"ל, ואת זה הוא שמע וראה כבר אצל אביו זצ"ל.
* * *
אחד ממפעלות חייו הכבירים של ר' נתן צבי ז"ל הוא הדפסת ספרי ומכתבי גדולי וזקני החסידים מדורות עברו, ועריכת וכתיבת ספריו הגדולים הנודעים בשערים "תורת נתן" – סדרות ספרים המקיפים את כל פרד"ס התורה.
ביותר שידד עמקים ואיזן וחיקר את ספריו הקדושים של מוהרנ"ת זיע"א "ליקוטי הלכות" על כל שמונת כרכיו, וניפה וסידרם על סדר התורה והנ"ך והש"ס. וערך להם מפתחות חכמה מופלאים לאלפים ורבבות ערכים, אשר כל הרואה משתומם ואומר ברקאי.
עדיין ניצב כמו חי לפני כל יודעיו ומכיריו של ר' נתן צבי ז"ל התמונה הנאדרת בקודש, איך שהוא יושב בפינתו בהיכל הכולל מוקף ספרים ועיניו כיונים על אפיקי מים משוטטות בהם, וידיו רצות על פני הדפים כשהוא מעלה פנינים ואמרות טהורות ממה שדלה מעמקי הנחלים ומעיינות הישועה.
בגיל מאוד צעיר. כמדומני שהספר הראשון שהוא חיבר והדפיס היה "נווה צדיקים", שזו ביוגרפיה מקיפה על תולדות אנ"ש ושל הדפסת ספרי רבינו הק' ותלמידיו לפי סדר השנים. דבר שלא נעשה עד אז. בשעתו זה היה חידוש גדול. והיה צריך לזה עבודה ויגיעה רבה.
לאחר מכן התמסר להדפסתם של ספרי המכתבים מגדולי אנ"ש. בפרט שבו את לבו המכתבים של אנ"ש מפולין. המכתבים שלהם ריגשו אותו מאוד. אצלם בלט מאד האהבה העזה לצדיק. הוא אמר לי פעם שהזקנים מפולין היו כה ספוגים באהבה לרבינו הק' עד שהיו יכולים להיכנס לבית כנסת ששם רבנו נקרא עליו ולנשק את הקירות. הוא חש שליחות להעביר את הציור הזה ואת ההרגשים הללו לדורות הבאים. אמנם בחלקם הגדול לא כתוב בהם חידושים מיוחדים, אבל כשקוראים אותם רואים את הרצון והתשוקה לעשות למען הרבי, וחשים את האהבה והאחווה ששררה ביניהם ואת המסירות ורגשי השמחה לכל עשיה ודבר שעשו עבור הענין של הרבי.
מר' איצ'ה מאיר קורמן ז"ל, רוב המכתבים נכתבו אליו והיו שמורים אצלו והוא חיפש אדם נאמן שיעשה עם זה משהו ויוציאם לאור, כך הוא נכנס לעניין הזה, ומאז אף טרח והשתדל לרכוש מכתבים נוספים ולהדפיסם.
מהספרים הראשונים שהדפיס היה הספר 'קיצור ליקוטי הלכות' שגם אותו הוא כנראה קיבל מר' איצ'ה מאיר ז"ל.
עם הזמן הוא נכנס חזק יותר לענין עריכת והדפסה הספרים והחל לעסוק בכתיבת ועריכת סדרת ספרי 'תורת נתן' על ליקוטי מוהר"ן על התורה והנ"ך ועל הש"ס.
היה יושב לילות וימים רצופים ועובר על כל החלקים מתחילה ועד סוף ודולה משם את הביאורים.
היה צריך לזה יגיעה רבה וריכוז המחשבה מוחלט. הוא יכל להעביר על מאמר אחד לילה שלם כמעט מבלי לישון. רק לפנות בוקר היה חוטף תנומה קלה מתפלל והולך לכולל. היה ניחון בכוח ריכוז אדיר שלא בנמצא, ואפילו כשהיה מוקף בטרדות עצומות כשעול חובות מהכולל מוטלים כרחיים על צווארו ועוד, כשעסק בכתיבת הספרים היה מרחף בעולם אחר לגמרי, ומרוב ריכוז כמעט ולא יכלו לשוחח אתו. כתיבת הספרים היתה ממש חלק מהחיים שלו.
ואת הכל היה מעלה בכתב ידו דייקא, הוא לא השתמש באמצעים ועזרים חיצונים כצילומים וכדומה. כשנשאל על כך אמר שרבינו אומר שעצם כתיבת חידושי תורה מזכך את האויר. היה לו בזה עבודה מיוחדת.
בתחילה אף היה לו מנהג בכל פעם כשהגיע לקיבוץ בראש השנה להביא לרבינו מתנה ספר נוסף שהוא הדפיס. אבל כל זה עד שהחל בכתיבת סדרות הספרים מרובי הכרכים שנתארכו על פני שנים.
ברוב רובם של הספרים כמעט ולא הסתייע מנדיבים. באחדים מהספרים הראשונים שהדפיס מוזכרים מעט שמות של תורמים. לא נותר לו זמן פנוי לתור אחרי מציאת מקורות מימון, מרוב שהיה עסוק וטרוד בהחזקת הכולל ובהרבצת תורה ובהמשך כתיבת הספרים. הוא היה מדפיס על חשבונו ופדיון מכירת הספרים היה מכסה חלק מהוצאות הדפוס.
היה לו כוח מיוחד להתמסר כל כולו לכל דבר שבקדושה בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו. אם זה בענייני הכולל או הכתיבה וההדפסה, וכן בכל עניני רבינו, וגם כשהיה צריך להכין שיעור או כשהתעסק בבנין הכולל, בכל דבר שעסק בו היה מסור אליו בכל לבו ונפשו והקדיש את זמנו היקר וזה היה כל סוד הצלחתו.
הוא אמר פעם שמובא בספרים הקדושים שיש שלושה שלבים בכל דבר 'עיבור' 'לידה' ו'יניקה'. 'עיבור' זה כמו תינוק השרוי במעי אמו שהוא עטוף שם מכל צד. אחר כך בא הלידה והיניקה. כך מי שרוצה להשיג, להוליד ולהצמיח דבר, צריך שיהיה מסור לגמרי אזי יוכל להצליח במעשיו.
* * *
הפרויקט הכי גדול שהוא עשה הוא,ד סדרת ספרי "תורת נתן" על ספרי הרמ"ק שעל הזוהר הקדוש. ומעניין שאת זה הוא עשה באותה שעה שהיה עסוק בבניית בנין הכולל. הוא השקיע את עצמו בלימוד ספרי הרמ"ק כ-10 שנים רצופות. ושם היתה לו עבודה קשה ביותר.
הרה"ח ר' יעקב מאיר שכטער שליט"א שוחח איתי פעם בהתפעלות על ספרו זה של אבי ז"ל ואמר לי, שמי שמכיר את ספרי הרמ"ק יודע שכדי להוציא מזה משהו לעבודת ה' חייבים להחזיק ראש וללמוד את כל המאמר והביאור, כיון שכל פסקה היא כלולה מכמה וכמה קושיות ותירוצים, וכדי לתמצת דיבור אחד חייבים לקשר את הכל מהרישא לסיפא ומסיפא לרישא בעיון הדק היטב.
הוא התחיל בירושלים אצל המקובל רבי אהרן סלוצקין זצ"ל. הוא היה נוסע מעת לעת לירושלים ולא ידענו למה וכנראה שחלק מהפעמים הוא נסע בשביל ללמוד שם קבלה. תקופה מסויימת הוא עם למד בחבורתא עם הרב ברוך טולדינו זצ"ל.
אלו ששוחחו עמו בקבלה העידו שכל רז לא אניס ליה, והוא גילה בקיאות בכל מכמני תורת הנסתר. הקב"ה חנן אותו בכישרונות מופלאים וכוחות נפש מיוחדים כך שזכה לשלוט באופן עמוק בכל יסודות הקבלה.
* * *
בתקופת בחרותו הוא שהה רבות במחיצתו של ר' שמואל שפירא זצ"ל ודבק בו. וכן בעת לומדו בישיבת מיר היתה לו יחד שאר בני החבורה קביעות לימוד יומית בספרי רבנו עם ר' אליהו חיים רוזין זצ"ל מתלמידי רבי אברהם בר"ן זצ"ל.
עוד היה לו קשר יחודי עם ר' שמואל הורוויץ זצ"ל, אשר כידוע היה גאון עצום ובעל מוח אדיר עם לב בוער עד לב השמים, ומטבעו היה סגור ומופנם ורק לפני יחידי סגולה היה נפתח. אבל אתו הוא היה יושב שעות ארוכות ומשוחח עמו רבות. הוא היחידי כמעט שנתן בו אמון מוחלט ומסר לידו את כתב היד של הספר "חכמה ותבונה" ביאורים על סיפורי מעשיות מרבי אברהם בר"ן זצ"ל על מנת שיוציאם לאור וידפיסם.
כאן בבני ברק היתה לו התקרבות גדולה עם החסיד ר' בן ציון אפטער זצ"ל, שגם עמו התרועע ימים ולילות ושאב ממנו הרבה סיפורים ועובדות מהחסידים עובדי ה' שהכיר בדור הקודם, ותחת אחד השיחים סיפר פעם שזכה לשמוע ממנו הרבה דברים מופלאים.
* * *
כשעסק בהדפסת ספרי המכתבים היה מרבה להתייעץ בזה עם זקני אנ"ש מה ראוי להדפיס ומה להשמיט. בפרט זכור לי כאשר הגיע לידיו הכתב יד המפורסם של הליקוטי מוהר"ן, שהיו בו הרבה שינויים ממה שהודפס והיה לו חלוקת העצה גדולה האם להדפיס את ההגהות בפנים הליקוטי מוהר"ן או להדפיסו בנפרד בסוף הספר, הלך להתייעץ עם גדולי אנ"ש שרובם יעצוהו להדפיסם בסוף, מלבד ר' שמואל שפירא זצ"ל שאמר לו שיכול להדפיס בפנים, ואולם למעשה הודפסו ההגהות בסוף הספר.
זה התגלגל לידיו של חסיד וויז'ניץ, שאבי ז"ל התחנן לפניו שימכור לו את זה, אך הוא דרש תמורת זה סכום מופרז שכיום הוא מגוחך. בלית ברירה הוא ישב אצלו בבית והעתיק שם את כל ההגהות. היום אומרים שזה נמצא בארכיון של אחת האוניברסיטאות שבארצות הברית.
הוא היה הולך לחפש ולתור אחרי כל מיני כתבי יד, והיה תקופה מסויימת שהוא ממש התעסק בכל העניין הזה, פזר על כך ממון רב וגאל הרבה כתבים שהיו ספונים בכל מיני ספריות ובית גנזים או שהיו מונחים אצל אנשים פרטיים.
אפשר לומר שהוא השקיע בזה את כל הנשמה שלו. קדושת הציון והראש השנה של רבינו היו ממש קרובים ללבו ועומדים בראש מעייניו. הוא נכנס לכך עם כל הברען ובמלוא המרץ, והיה ממניחי היסודות של הוועד העולמי דאז שביסס את מקום הציון והקיבוץ הקדוש. ההרגשה שלו הייתה תמיד שאם רוצים שיהיה קיום לדבר והמקום יהיה מתוקן לדורות כראוי למקום קדוש זה, צריך להעמיד את יסודות הקיבוץ על רגליים חזקות ויציבות, ושהכל יעשה בצורה מיושבת ומגובשת ומנוהלת היטב, הן ברוחניות והן בגשמיות. והוא הקדיש לכך שעות על גבי שעות, ימים ולילות.
כשדובר על גאולת הדירה, למי שעוד זוכר שהציון הקדוש שכן בחצר בית של גויים והבזיון היה גדול ועצום, הוא ממש הפך את העולם לגאול את הבית. אני עוד זוכר איך במוצאי ראש השנה האחרון לאחר שהלך עם ידידו הרה"ח ר' משה קרמר שליט"א לדבר על לב אחד מהנדיבים ולהתרימו על הדבר, הוא פנה אל בעלי הדירה להתמקח על המחיר המוגזם שדרשו וניסה להגיע איתם לעמק השווה. רק לאחר ששב ארצה הסכימו להשוות על הסכום.
כשנערמו קשיים כספיים הוא האיץ בכל הנוגעים בדבר לגמור את המקח ויהי מה. הדעה שלו הייתה שצריך לקפוץ למים ולהתחייב אפילו שאין כסף בקופה, וזאת כפי שנהג והיה דרכו בקודש בכל דבר וענין שבקדושה שבמקום ההכרח וצורך הציבור אין להשתהות ולהתמהמה.
אי אפשר לתאר את גודל השמחה שהיתה מנת חלקו לפני פטירתו ממש כששמע שהצליחו לחתום חוזה על גאולת הדירה שהיתה צמודה לציון. הוא ראה בכך סייעתא דשמיא גדולה ואף הניח סכום כסף נכבד עבור זה. ואפשר לומר שזה היה הנחת רוח האחרון שלו לפני הסתלקותו שהיה לו חלק וזכות בכך.
* * *
מי שהכירו אותו בתור אברך צעיר מספרים עליו נפלאות איך שהיה מתהלך בכיסופים ורצונות אדירים ובתבערת הלב עצומה לעבודת הבורא. סיפרו לי אנשים שהיו שומעים אותו בשטיבל ברחוב מימון בחצות לילה צועק צעקות אדירות. וכן בספירת העומר היה שואג כארי. רק כשהתחיל להיות מעורב עם הבריות ולהתעסק עם הציבור הצניע את עבודתו מעין רואים. מעת לעת היתה פורצת שלהבת לבו ומבצבצת החוצה.
רואים את זה גם בדפים אישיים שהוא כתב לעצמו איזה קבלות קיבל על עצמו וכו' דברים שרואים אצל בני עליה מדורות קודמים.
כל ימיו היתה לו השגה גדולה מאוד ורחבת אופקים עד קצה הגבול. נראה שזה גם מה שתפס אותו בהתקרבותו לברסלב, שראה את גדלות המוחין ואת רחבות ההשגות והעליה המתמדת יחד עם השאיפות הגדולות.
בכל דבר חיפש לעשות ולהשיג עוד ועוד. כך זה היה בעבודת ה' העצמית שלו וכך בכל ענין והנהגה שנהג. גם בכולל הוא תמיד הרחיב את הגבולות. כשבא לפניו אברך וביקש להתקבל לכולל אם רק היה באפשרותו הוא קיבלו מיד. אף פעם לא עלתה במחשבתו להסתפק במה שיש אלא שאף להגדיל תורה יותר ויותר.
וכך עלה ונתעלה כל ימיו מעלה מעלה עד שעלה ונסתלק בסערה השמימה לישיבה של מעלה.
למעבר לכתבה על רבי נתן צבי זצ"ל
חדשות ברסלב • הקפות עם ד' המינים ביום 'הושענא רבה' ב'קהילת נחל נובע' שבראשות הגה"ח…
הוּא רַבֵּינוּ מְקוֹר חָכְמָה • הילולת רבינו הקדוש זיע"א ושמחת בית השואבה בבית הכנסת ר'…
התורה הזמנית • הופיע ויצא לאור עולם הקובץ המיוחד 'ימי חנוכה' על התורה הזמנית תורה ב'…
זיכרונם לברכה • לפניכם רשימת היארצייטן של גדולי אנ"ש חסידי ברסלב לצד כלל יקירי אנשי…
דקה של חכמה • המשפיע הרה"ח ר' מרדכי שלום רוזנפלד שליט"א: האם לחפש קורס להתגברות…
חדשות קיבוץ ראש השנה תשפ"ה באומן • לפניכם גלריית ענק מדהימה מההווי הברסלבי בעיר הגעגועים…