בָּרוּךְ דַּיַּן הָאֱמֶת • בימים האחרונים התפרסם כי ביו"ט ראשון של חג הסוכות הלך לעולמו הבחור ר' בן ציון פרימשלנו זצ"ל מיקירי אנ"ש חסידי ברסלב דעיה"ק ירושלים, רבים מאנשי שלומינו יזכרו כי המנוח זצ"ל היה יושב לפני כשני עשורים ויותר, במשך שעות היום בבית הכנסת הגדול שבירושלים ה'שול' של חסידי ברסלב בשכונת מאה־שערים ועוסק בשלו.
המנוח זצ"ל היה בן 62 בלבד בפטירתו ונתייסר בייסורים קשים ומרים שקבלם בדומיה ואף גם לא השאיר אחריו זש"ק | לפניכם דברי הספד והערכה לזכרו | "תְּהֵא נִשְׁמָתוֹ צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים".
מתוך עיתון 'המבשר' ערש"ק פר' לך־לך, ט' במרחשון תשפ"ב
דברי הספד והערכה אחר מיטתו של איש תם וישר וירא אלקים בנש"ק החסיד ר' בן ציון פרימשלנו ז"ל • אבל יחיד עשי לך:
ביו"ט ראשון של חג הסוכות בשנה זו נלב"ע בירושלים עיה"ק האי גברא יקירא נפש נקי וצדיק הרב ר' בן ציון פרימשלנו ז"ל –אחר שנתייסר בייסורים קשים שקיבלם מאהבה, ונפטר בלא שהשאיר זש"ק אחריו. וראינו לנכון לכתוב קצת מתולדות חייו שיהיה לזכרו הטהור ולטובת נשמתו ולמען ידעו דור אחרון.
המנוח ז"ל היה מפארי היחס מצאצאיהם של קדושי עליון זי"ע, הוא נולד בשנת תש"כ לאביו הרב ר' מרדכי שלמה זצ"'ל שהיה בנה הבכור של האשה החשובה מרת יענטא צפורה פרמישלנר הי"ד, בת הזקונים של אדמו"ר הרה"ק ר' מרדכי'לע מקונסטנטין ישן, אשר היה בן הרה"ק ר' מנדל בן הרה"ק ר' חיים מסיטנוב בן הרה"ק ר' יוסף מיאמפלא בן הרה"ק המפורסם ר' מיכל מזלאטשוב. אמו של הרה"ק ר' מרדכלע מקונסטנטין ה"ה הרבנית חנה ע"ה היתה בתו של הרה"ק ר' יוסף משה בן הרה"ק בעל האוהב ישראל מאפטא זי"ע.
בזיוו"ש נשא הרה"ק ר' מרדכלע מקונסטנטין את הרבנית מרת איטה רחל ע"ה אשר היתה נינתו של הרה"ק ר' מרדכי מקרעמניץ זי"ע ונינתו של הרה"ק בעל הדגל מחנה אפרים נכד אור שבעת הימים הבעש"ט הק' זי"ע, וממנה נולדו לר' מרדכי'לע ארבע בנות ובן, ביניהם מרת מאלי ע"ה אשת הגאון הפוסק המופלא ר' שמשון אהרון פולנסקי זצוק"ל הרב מטעפליק ובסוף ימיו רב שכונת בית ישראל בירושלים ת"ו, ומרת אדל ע"ה אשת האדמו"ר ר' יצחק מסקווירא תל אביב, וביניהם סבתו של המנוח ה"ה האשה החשובה מרת יענטא צפורה פרמישלנר הי"ד.
המנוח נקרא על שם אבי אביו הרב ר' בן ציון פרמישלנר הי"ד, שהיה מהדמויות הנכבדות בעיירה גריצב, הסמוכה עשרים וחמישה ק"מ מקונסטנטין ישן וחמישים ק"מ ממעז'יבוז'. ר' בן ציון פרמישלנר הי"ד היה בנה של מרת חיה ע"ה בתו של הרב ר' יצחק באראש זצ"ל אשר היה רבה של גריצב עשרות בשנים. ר' יצחק באראש היה נכדו של הג"ר מאיר בן הגה"ק היעב"ץ זי"ע אשר היה רבה של קוסטנטין ישן עוד בזמן הבעש"ט.
ר' בן ציון פרמישלנר הי"ד היה מהדמויות המפורסמות בעסקנותו בצרכי ציבור באמונה, הוא היה אחראי על הקבורה בגריצב עוד מגיל ארבע עשרה ועד לרציחתו בשואה בשנות השישים לחייו, וגם היה אחראי על שאר עניני הכלל, ואף בנה מקוה במסי"נ תחת שלטון הקומוניסטים, וכששברו לו את המקוה בנה אותו שוב… וכן היה ר' בן ציון אופה מצות תחת שלטון הקומוניסטים והיה שולח את המצות לנצרכים ביד בנו ר' מרדכי שלמה ז"ל, ולעשירים אשר נישלו אותם השלטונות מנכסיהם ונשארו בחוסר כל היה הולך הוא בעצמו לתת להם מפני כבודם.
כאשר בנו של ר' בן ציון שלמה – ביקר בקיבוץ דגניה אשר היו שהכירו את אביו ר' בן ציון, אמרו לו: שם כמה וכמה מיוצאי העיירה גריצב "אם אביך 'בענע' היה פה, אזי הקיבוץ לא היה חילוני!!!" כי על כן היה ר' בן ציון אהוב מאוד לכל רואיו והיתה השפעתו על רבים לטובה, ופעם בעת הילוכו בעיירה בשבת הגיע למולו יהודי אשר עישן רח"ל, והלה כשראה את ר' בן ציון מיד השליך את הסיגריה מידו ואמר לו "בענע, איך שווער דיר מער רייכער איך נישט שבת!" [-'בענע' אני נשבע לך, יותר אני לא מעשן בשבת!], וכן בכל דבר שהיה נצרך להשתדלות, אנשים עקשנים להטות לבם לטובה, בחכמתו כי רבה היה מצליח לשכנע. גם ומסופר שכאשר רצו הקומוניסטים לגנוב משטח בית הקברות לטובת בית הספר היהודי הקומוניסטי, איים עליהם ר' בן ציון שאם יעשו כן לא יקברם לאחר מותם… ואכן חדלו מכך.
ר' בן ציון פרמישלנר הי"ד נרצח בשואה בעת פלישת הגרמנים לאוקראינה ע"י שתלו אותו על ידיו, והאנשים שנוכחו שם אמרו לבנו ר' מרדכי שלמה: אביך נרצח כגיבור!!! ר' בן ציון נרצח בשנת השישים ואחד לחייו, ולפלא שאף המנוח שקרוי על שמו נפטר בגיל שישים ואחד…
אמו של המנוח ה"ה מרת מרים ע"ה היתה בתו של המגיד הנודע פה מפיק מרגליות רבי חיים יצחק צבי רקובסקי זצ"ל, שהיה דרשן ומוסר שיעורים בשערי חסד בירושלים ובבית הכנסת הגדול בתל אביב, והיתה מצאצאי הגאונים המפורסמים רבי יצחק אייזיק חבר ורבי אשר לעמיל לעווי.
בהיות המנוח בשנות העשרים לחייו נמשך לחסידות ברסלב, והיה יושב ומקשיב בקביעות לשיעורי החסיד הנודע ר' לוי יצחק בנדר זצ"ל, ובכל עת היה כרוך אחריו לשמוע אמרי פיו בהשתוקקות ובצמאון רב, וכשהיה חוזר על דבריו היה מקפיד לחזור בדיוק על מילותיו כפי שיצאו מפיו של ר' לוי יצחק, לא פחות ולא יותר, ואף ידע לומר באיזה מקום ובאיזה זמן אמר כן.
היה ישר מאוד בשכלו ובהנהגותיו, ולא לחינם דבק בר' לוי יצחק, כי ראה בר' לוי יצחק את הישרות ואת דרך ברסלב המקורי כמו שהיה אצל החסידים הראשונים, ולא אהב את כל החידושים והתוספות שבזמנינו.
המנוח השכים רבות רבות בשנים לתיקון חצות בחוזק ובעוצמה בלא להחסיר אף לילה!!! והיה חוזר לישון בשעה שתים ומשכים שוב לנץ החמה בהתגברו כארי לעבודת ה', והיו לו סדרים קבועים למשניות, שו"ע ומשנ"ב וכו', ומעידים אלו שהיו עמו בישיבה, שקימתו בחצות היה נראה אצלו כדבר פשוט וקל, כאדם שקם בבוקר באופן רגיל… כשהגיע ר' לייזר בורנשטיין לנחם, אמר שזה היה מסימניהם של תלמידי ר' לוי יצחק – הקימה בחצות כחוק ולא יעבור וכדבר פשוט שאי אפשר אחרת.
היה מקפיד מאוד על טהרה במקוה, והיה הולך לטבול במקוה כל יום, וגם בהיותו בצבא כ'סמל דת' כששירת בעזה וכן בצידון בלבנון הלך בין הערבים לטבול בים במסי"נ בחוזק ובתעצומות נפש.
לא נהג לנסוע לראש השנה לאומן לציון רבי נחמן, כי היה חוזר על דברי ר' לוי יצחק בנדר ז"ל שאמר פעם לאחר תפילת שחרית "אז מ'געפינט זיך אין ארץ ישראל דארף מען נישט פארען קיין אומן ביים רעבין" [-כשנמצאים בארץ ישראל לא צריך לנסוע לאומן לרבי], והיה מדייק בלשונו של ר' לוי יצחק בזה, ופעם אחת אמר לו אחיינו שמעתי ששמעת מר' לוי יצחק בנדר לא לנסוע מא"י לאומן, מיד תיקנו וחזר על הנוסח הנ"ל כפי ששמעו במדויק.
היה שתקן, ומליבא לפומא לא גליא עומק רעיוניו ומצפוניו, ואף סיפר שפעם דיבר עם ר' לוי יצחק בענינו, ולאחר מכן בשיעור דיבר ר' לוי יצחק בענין שצריך לדבר וכיוון אליו.
ועל כן חבל על דאבדין, כי הוא היה בעל מוח כשרוני במיוחד ובעל רגש עצום, אוצר מלא וגדוש ברעיונות עמוקים ובדברי תורה וחכמה, וכן באמרותיו של ר' לוי יצחק כפי שאמרם במדוייק, ומספר אחיו שבצעירותו ראה דפים מחידושי תורתו שהיו מתוקים מדבש, וזאת בלא שידע מכך אף אחד, ולא דיבר מחידושיו עם אף אחד.
המנוח היה בקי נפלא בספר הקדוש ליקוטי מוהר"ן והרבה מאמרים מהספר היו שגורים אף בלשון קדשו ממש, והיו בוחנים אותו מה כתוב בתורה פלונית והיה מתחיל הפסוק של התורה וממשיך, וכן היו נהנים לשאול אותו היכן כתוב דבר פלוני בליקוטי מוהר"ן והיה אומר באיזה תורה ובאיזה חלק, ובתחילה לא היה ידוע כל זה כלל אף לאלו שהיו חבריו ומקורביו, רק בשנים המאוחרות הדבר נודע, וגם אז לא אהב לענות מחמת ענוותנותו המופלגת.
פעם אחת הגיע יהודי לאחיו ואמר לו ראיתי כעת דבר מעניין בליקוטי מוהר"ן ואמר לו הדברים, ואמר אחיו לאותו יהודי בא ואראה לך דבר פלא, והתקשר לר' בן ציון ושאל אותו מה כתוב בתורה פלונית, ר' בן ציון אמר את הפסוק שמתחילה בו התורה, כששמע זאת אותו יהודי התווכח ואמר הלא עכשיו ראיתי הדברים ולא כן הוא, אולם כשפתחו הספר ראו כדברי ר' בן ציון…
פעם כשהשתתף בחתונת אחייניתו, אמר לו אחיינו, טוב הדבר הוא היציאה מן הבית כי אין הנאה מן החיים כאשר נמצאים באותו מצב, והוסיף אחיינו ואמר לו הלא אומרים בשם הבעש"ט "תענוג תמידי…." וביקש אחיינו ממנו להמשיך את המשפט, כדי לראות אם יודע המשך המאמר, ור' בן ציון המשיך "אינו תענוג", כששאלו אחיינו האם גם רבי נחמן מביא דברים אלו, אמר לו ר' בן ציון, בליקוטי מוהר"ן זה לא נמצא אבל זה נמצא בליקוטי הלכות.
בראש השנה של שנת תשפ"א לאחר לאחר שהאריך עם אחיינו בשיחה לאחר תפילת מנחה בבית הכנסת, אמר לאחיינו אתה רואה את החולצה הזאת שאני לובש, בסיפורי מעשיות יש מעשה של החיגר שהיה אוכל עשבים, ואמר על זה ר' לוי יצחק בנדר "אמאל דארף מען זאך מחייה זיין מיט א גראז" [-לפעמים צריך האדם להחיות את עצמו אף בעשב], שאלו אחיינו האם התכוין ר' לוי יצחק לתורה רפ"ב, כמובן שלא היה צריך להגיד לו מהו תורה רפ"ב, מיד הגיב ר' בן ציון בידו – לא! ואמר בקיצור "זה ברוחני זה בגשמי" [היינו שבתורה רפ"ב החיזוק הוא בנקודות הטובות ברוחניות, ואילו ר' לוי יצחק התכוין שלפעמים אדם צריך להחיות את עצמו אפי' בדברים גשמיים] ואז אמר ר' בן ציון לאחיינו החולצה הזאת מאד משמחת אותי, לבשתי אותה והחייתי את עצמי. היה זה מהפעמים היחידות שגילה עומק רעיוניו, אבל בדרך כלל היה שתקן ולא גילה עומק מצפוניו.
חייו של ר' בן ציון היו מלאים צער וייסורים, ובעשור האחרון עלה על כולנה עלבונות וייסורי גוף ונפש ע"י אנשי דלא מעלי, ומחמת זה נפל לידי שומן, שהיה מקשה עליו את התנועה, והיה צריך מחמת זה לחמצן, כי ללבו היה קשה לסבול משקל זה, וסבל מקשיי נשימה נוראים, וזה גרם את פטירתו.
על ר' בן ציון אפשר ממש לומר את דברי מוהר"ן מברסלב, שאמר: העולם מאמין שיש עוה"ב, אני גם מאמין שיש באיזה מקום עוה"ז, כי בכאן הוא גיהנום… ועל אף ייסוריו הרבים היה ר' בן ציון מופלג במידת הכרת הטוב שבו באופן מופלא, וכל מכריו מספרים שכל מי שעזר לו במצבו היה פיו מלא הודאה אליו בריבוי דברים ובהארת פנים.
בערב ראש השנה האחרון נסע במונית מביתו ל'שול' המרכזי של ברסלב במאה שערים לתפלת ליל יו"ט, ואח"כ חזר לביתו, ואעפ"כ טרח לילך למחרת שוב פעם מביתו המרוחק בשכונת כנסת ל'שול' במאה שערים, ואף שההליכה היתה קשה עליו ובכל כמה פסיעות היה צריך לעצור לנוח עקב קשיי נשימה, והיתה לוקחת לו ההליכה למעלה משעה, אעפ"כ לא נמנע מלטרוח וללכת עד לשם, וכשהגיע למדרגות ה'שול' דברסלב שמע שמוכרים את פתיחת ארון הקודש, מיד התאמץ לעלות ל'שול' והתחיל להתמקח על המחיר, והטיב לתאר זאת בפני אחיו שההוא אמר ארבע מאות דולר והוא אמר חמש מאות דולר, כשההוא אמר שש מאות הוא אמר שבע מאות, כשההוא אמר טויזענט דולר, ר' בן ציון אמר טויזענט הונדערט, וכך המשיך ההתמקחות עד שר' בן ציון אמר אלפיים דולר!!! בזה סיים הגבאי והכריז שהוא זכה בפתיחת היכל ארון הקודש. אח"כ אמר ר' בן ציון לאחיו, הוצאתי שמונה ספרי תורה…
לאחר פטירתו מצאו בביתו שהוא כבר הספיק לקנות תיקיה חדשה, וכך הוא כתב עליה "פתיחת היכל ארון הקודש ראש השנה תשפ"ב, יום א ראשון של ראש השנה, בית הכנסת הגדול דחסידי ברסלב, מאה שערים רח' סלנט 36 'ירושלים עיה"ק, בית ראשון, מאיתי בן ציון פרימשלנו שיח' בן הרב ר' מרדכי שלמה פרימשלנו ז"ל, סך 2000$. וכבר היה בתיקיה קבלה על סך ארבע מאות שקל שכבר הספיק לשלם, וכך תכנן לשלם באופן מסודר להכניס הקבלות לתיקיה עד שיגיע לגמר תשלום האלפיים דולר, בימי השבעה השלימו אחיו את תשלום כל האלפיים דולר.
ביום שני של ראש השנה נחלש ביותר וכבר לא היה לו כוח ללכת לשול, והגיע אחיינו לתקוע לו שלושים תקיעות, ובירך הברכות בהתעוררות נפלאה והיה הוא בעצמו המקריא, לאחר מכן ביקש שרוצה להתפלל מוסף ושיתקעו לו למלכויות זכרונות שופרות, אמנם לאחר שאמר לו אחיו שלא תוקעים על סדר הברכות ביחיד, ואף לא אדם אחר, והראה לו כן בתוך המטה אפרים החדש בהוצאת עוז והדר שקנה לעצמו, ביקש שיבואו אחרי שיתפלל מוסף לתקוע לו עוד שלושים תקיעות.
לאחר שאחיינו תקע לו עוד שלושים תקיעות, אמר לו בעניין שידוכים שצריך שדכן וכו', ואמר שבליקוטי מוהר"ן בהתחלה כתוב ש"שדכן" ר"ת כ'רסיה ש'ביבין ד'י נ'ור. לאחר פטירתו חיפשו בליקוטי מוהר"ן בהתחלה ואף בליקוטי מוהר"ן בתרא בהתחלה ולא מצאו דברים אלו, וכשהגיע ר' לייזר בורנשטיין שליט"א לנחם אמר: אכן, הדברים נמצאים ב'חיי מוהר"ן' פ"ד על חלום שראה רבי נחמן קודם ראש השנה שאמר תורה זו, ואמר ר' לייזר שממש נראים הדברים כאילו הם חלק מהתורה, עד כדי שמתבלבלים כאילו שזה כתוב ב'תורה' עצמה, ויתכן שלא הבנו נכון את ר' בן ציון, וזה ממש כוונתו במה שאמר שרבי נחמן מברסלב אמר בהקשר לתורה שבליקוטי מוהר"ן בהתחלה, גם בכאן נתגלה היקף ידיעותיו של ר' בן ציון שאף ידע את מה שנאמר בחיי מוהר"ן על תורות שבליקוטי מוהר"ן, ובאמירה טבעית גם אמר היכן זה בדיוק נאמר בליקוטי מוהר"ן.
לאחר שצם ביום הכיפורים אמר לאחיו שהיה קשה לו מאוד לצום, ומאז יום הכיפורים הלך ונחלש יותר ויותר, ולא הכניס אוכל לפיו מחמת חוליו, ויצאה נשמתו בראשון לחשבון עוונות יו"ט ראשון של חג הסוכות.
הלוויתו התקיימה במוצאי יו"ט ראשון לעבר הר המנוחות שם נטמן, לאחר החג ישבו עליו שבעה, להבדיל בין החיים לחיים אחיו ר' יהושע, ר' אברהם משה ור' ישראל שליט"א, ואחיותיו למשפחות אייזן, רדז'מינסקי והופמן שיחי'.
היות והמנוח לא השאיר אחריו זרע של קיימא מתבקשים בעלי הלב ללמוד לעילוי נשמתו – ר' בן ציון בן ר' מרדכי שלמה ז"ל
חדשות הגבולות • גבול "סטרי־קאזאצ'י - טודורה" בין מולדובה ואוקראינה שופץ ושודרג הדבר יקל על…
עולם הפצה • הופיע ויצא לאור ספר חדש על 'משפחת אנשין' לדורותיה, פרי עמלו של…
מאמרים • מאמר מיוחד מאת הרב ארז משה דורון שליט"א על גדולת בין המצרים |…
הלכה ומנהג • האזינו לשיעור מתומצת בהלכות 'שבעה עשר בתמוז' מפי הגאון רבי צבי ליברמנש…
תורת ברסלב • המפתח לליקוטי מוהר"ן לבין המצרים, ועניני רבינו האריז''ל מתוך הקונטרס 'המפתח' |…
לקריאה האזנה והורדה • הופיע ויצא לאור עולם קונטרס ‘טעם זקנים’ משיעוריו של הגה"ח רבי לוי יצחק בנדר…
View Comments
יש כאן חסר במילים, בעשור האחרון עלו על כולנה עלבונות וייסורי גוף ונפש ע''י אנשי רשע, ומחמת זה נפל לחולי שומן, הוא לא סתם נפל, אנשים רשעים העלילו עליו עלילת דם פשוטו כמשמעו שמחמת זה עבר סבל בל יתואר, עד שברוך ה' יצא מהם,
בן הרה''ק ר' חיים מסיטנוב בן הרה''ק ר' יוסף מיאמפלא בן הרה''ק המפורסם ר' מיכל מזלאטשוב
כך צריך לכתוב, וצריך למחוק את ר' מיכל מזלאטשוב שבין ר' חיים מסיטנוב לר' יוסף מיאמפלא