חדשות

בונים מקוה – גם בימים טרופים אלו חסידי ברסלב לא וויתרו על יום בלי טבילה במקוה טהרה

ידועה שיחתו של גאון עוזינו מוהרנ"ת "מִי שֶׁיִּהְיֶה חָזָק בִּטְבִילַת מִקְוֶה תָּמִיד, יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה בְּוַדַּאי יִתַּקֵּן הַכֹּל".

בשבועות האחרונים נסגרו הרבה מקוואות בעקבות התפשטות נגיף הקורונה דבר שגרם צער רב ליראי השם בכלל, ולחסידי ברסלב בפרט (בסוף הכתבה הצגנו ליקוט של כמה מקורות ושיחות בחשיבות הטבילה במקוה).

למערכת ברסלב נייעס הגיעו תמונות מאנשי שלומינו היקרים חסידי ברסלב שלא וויתרו ובנו מקוואות בבתיהם בעלות של אלפי שקלים כדי שחלילה לא יעבור עליהם יום בלי טבילה במקוה.

מיכל שישמש לבור הטבילה

גושי הקרח להכשרת המקוה

נכון להציג כאן כמה מקורות ושיחות מאנשי שלומנו בחשיבות הטבילה במקוה:

"הַמִּקְוֶה, מּוֹשִׁיעַ מִכָּל הַצָּרוֹת וּמִכָּל הַיִּסּוּרִים, והוּא מְטַהֵר מִכָּל הַטֻּמְאוֹת וּמִכָּל הַחֲטָאִים". (לקוטי מוהר"ן ח"א נ"ו, ז')
ומוהרנ"ת בספר ליקוטי עצות 'מקוה' מוסיף לבאר ע"פ תורה זו: כִּי מִקְוֶה מַמְשִׁיךְ דַּעַת וְחֶסֶד עֶלְיוֹן מְאֹד:
עַל־יְדֵי טְבִילַת מִקְוֶה הַפַּרְנָסָה בְּנָקֵל, וְנִתְבַּטֵּל הַמַּחֲלֹקֶת וְהַכַּעַס, וְזוֹכֶה לְשָׁלוֹם וּלְרַחֲמָנוּת וּלְדַעַת גָּדוֹל. וְזוֹכֶה לִרְפוּאָה וּלְחַיִּים וַאֲרִיכוּת יָמִים וּלְעוֹרֵר בְּנֵי אָדָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ: (לקוטי עצות מקוה ב)
מִקְוֶה אֵינָהּ מַזֶּקֶת כְּלָל, וְהַדָּאקְטוֹר שֶּׁיֹּאמַר שֶׁמִּקְוֶה מַזֶּקֶת, אֵינוֹ דָּאקְטוֹר כְּלָל. כִּי כְּשֶׁאֵין הַמַּיִם קָרִים בְּיוֹתֵר, אֲזַי אַדְּרַבָּא טְבִילַת הַמִּקְוֶה טוֹבָה מְאֹד לִבְרִיאוּת הַגּוּף, כִּי נִפְתָּחִין נִקְבֵי הַזֵּעָה עַל־יְדֵי זֶה, כַּיָּדוּעַ לְהַדָּאקְטוֹרִים הַבְּקִיאִים [וְעַיֵּן טִלְטוּל וּנְסִיעוֹת לַדְּרָכִים אוֹת ח' מֵעִנְיַן מִקְוֶה]: (לק"ת סי' קכ"ג) (לקוטי עצות מקוה ג)
גם בענין השגת האדם אין לך דבר שמועיל כמו הטהרה והטבילה שיהיה האדם טהור בכל עת ומורי זלה"ה עם היות שהיה לו חולי השבר שהקור מזיק לו עכ"ז לא היה מונע מלטבול בכל עת (עץ חיים – הקדמת מוהרח"ו זיע"א על שער ההקדמות)
שָׁמַעְתִּי פַּעַם אַחַת מִפִּי מוֹרֵנוּ מוֹהַרְנַ"תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בִּגְדֻלַּת זְהִירוּת טְבִילַת מִקְוֶה תָּמִיד, שֶׁכְּשֶׁנִּזְהָרִין בִּטְבִילַת מִקְוֶה תִּקְוָתֵנוּ חֲזָקָה, שֶׁיִּתְתַּקֵּן כָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר עַל הָאָדָם.
וְהַמַּעֲשֶׂה שֶׁהָיָה, כָּךְ הָיָה: בְּשַׁבַּת-חֲנֻכָּה שְׁנַת תר"ה, שְׁנֵי שָׁבוּעוֹת קֹדֶם הִסְתַּלְּקוּתוֹ, יָצָא קוֹל בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר, כִּי נָפְלָה הַתִּקְרָה שֶׁקּוֹרִין "סְטַאלְיֶע" סַאלִיפּ בְּהַמֶּרְחָץ, וְאִי-אֶפְשָׁר לֵילֵךְ אֶל הַמִּקְוֶה לִטְבֹּל לִכְבוֹד בֹּקֶר שֶׁל שַׁבָּת. אַךְ אַחַר-כָּךְ, כְּשֶׁהֵאִיר הַיּוֹם, נוֹדַע, אֲשֶׁר לֹא כֵן הַדָּבָר, כִּי נָפְלָה בְּאֵיזֶה זָוִיּוֹת רָחוֹק מֵהַמִּקְוֶה, וְהָלַךְ מוֹרֵנוּ מוֹהַרְנַ"תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אֶל הַמִּקְוֶה לִטְבֹּל, וְגַם כָּל אַנְשֵׁי הָעִיר הָלְכוּ גַּם-כֵּן לִטְבֹּל לִכְבוֹד בֹּקֶר שֶׁל שַׁבַּת-קֹדֶשׁ. וְאָז כְּשֶׁבָּא מִן הַמִּקְוֶה וְהֵכִין אֶת עַצְמוֹ לִתְפִלַּת-שַׁחֲרִית וְאָמַר הַבְּרָכוֹת וְכוּ', עָמַדְנוּ לְפָנָיו וְהִתְחִיל לְהוֹדוֹת לְהַשֵּׁם עַל אֲשֶׁר זָכָה לֵילֵךְ לִטְבֹּל בְּהַמִּקְוֶה, וְהֶחֱיָה אֶת עַצְמוֹ בָּזֶה מְאֹד.
וְאָמַר, שֶׁכְּבָר הָיָה מוּכָן לִטְבֹּל אֶת עַצְמוֹ בְּהַנָּהָר הַנִּקְרָא "בּוּג", שֶׁהוֹלֵךְ שָׁם בִּבְּרֶסְלֶב תַּחַת הַקֶּרַח שֶׁקּוֹרִין "פַאלַאנְקֶע", כִּי אָז בַּשָּׁנָה הַזֹּאת כְּבָר הָיָה בְּשַׁבַּת-חֲנֻכָּה קְרִירוֹת גְּדוֹלוֹת וּכְבָר הָיָה הַנָּהָר הַנַּ"ל נִקְפָּא וְנִקְרָשׁ, וּמִבֵּיתוֹ אֶל הַנָּהָר הָיָה רָחוֹק קְצָת, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן אָמַר שֶׁכְּבָר הָיָה מוּכָן לֵילֵךְ וְלִטְבֹּל בְּהַנָּהָר בִּזְרִיזוּת וּמֵעֹצֶם תְּנוּעוֹתָיו הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁעָשָׂה אָז בְּהִתְלַהֲבוּת גְּדוֹלָה, הָיָה נִרְאֶה בָּרוּר, שֶׁכְּבָר הָיָה מוּכָן וּמְזֻמָּן לְכָךְ כְּמוֹ שֶׁאָמַר, לָרוּץ אֶל הַנָּהָר הַנַּ"ל וְלִפְשֹׁט אֶת בְּגָדָיו בִּזְרִיזוּת עֲצוּמָה וּלְדַלֵּג וְלִקְפֹּץ אֶל תּוֹךְ הַ"פַאלַאנְקִי" לִטְבֹּל. וְנָתַן שֶׁבַח וְהוֹדָיָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל אֲשֶׁר הָיָה בְּאֶפְשָׁרוּת לֵילֵךְ לְהַמִּקְוֶה, וְזָכוּ גַּם אַנְשֵׁי הָעִיר לִטְבֹּל לִכְבוֹד בֹּקֶר שֶׁל שַׁבַּת-קֹדֶשׁ וְדִבֵּר עוֹד כַּמָּה דִּבּוּרִים מֵהַחַיּוֹת וּמֵהַמְּשִׁיבַת-נֶפֶשׁ, שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִטְּבִילַת מִקְוֶה עַד לִמְאֹד. וּמִי שֶׁיִּהְיֶה חָזָק בִּטְבִילַת מִקְוֶה תָּמִיד, יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה בְּוַדַּאי יִתַּקֵּן הַכֹּל.
וְאָמַר: הִנֵּה תֵּבַת "מִקְוֶה" יִסְבֹּל שְׁנֵי פֵּרוּשִׁים: אֶחָד לְשׁוֹן תִּקְוָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "(יִרְמְיָהוּ י"ז): "מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל ה'" שֵׁנִי לְשׁוֹן מִקְוֵה מַיִם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בְּרֵאשִׁית א'): "וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים". וְאָמַר, כִּי שְׁנֵי הַפֵּרוּשִׁים הָאֵלֶּה הֵם אֶחָד אַךְ וְרַק שֶׁיִּהְיוּ נִזְהָרִים בִּטְבִילַת מִקְוֵה-מַיִם, וְעַל-יְדֵי-זֶה יִהְיֶה הַכֹּל נָכוֹן, וְיִתְתַּקֵּן כָּל מַה שֶּׁעָבַר עָלָיו.
עוֹד אָמַר: הַבִּיטוּ וּרְאוּ רֶמֶז נִפְלָא עַל זֶה: כִּי הֲלוֹא בְּעֶזְרָא, כְּשֶׁנּוֹדַע לוֹ שֶׁנִּכְשְׁלוּ בְּנָשִׁים נָכְרִיּוֹת, רַחֲמָנָא לִצְלַן, צָעַק מָרָה עַל זֶה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (עֶזְרָא ט'): "בֹּשְׁתִּי וְנִכְלַמְתִּי לְהָרִים אֱלֹקַי פָּנַי אֵלֶיךָ", וְאַחַר-כָּךְ כְּתִיב (שָׁם י'): "וַיַּעַן שְׁכַנְיָה בֶן יְחִיאֵל וְכוּ', אֲנַחְנוּ מָעַלְנוּ וְכוּ', וְעַתָּה יֵשׁ מִקְוֶה לְיִשְׂרָאֵל עַל זֹאת", וּפֵרוּשׁוֹ: יֵשׁ תִּקְוָה שֶׁיִּתְתַּקֵּן הַדָּבָר אָמַר זֹאת בִּלְשׁוֹן "מִקְוֶה", רֶמֶז לְהַנַּ"ל, כִּי אַךְ וְרַק שֶׁיִּהְיוּ נִזְהָרִים בִּטְבִילַת מִקְוֵה מַיִם יֵשׁ תִּקְוָה שֶׁיִּתְתַּקֵּן הַכֹּל, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן. (כְּתַב יַד רַבִּי נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה). (שיח שרפי קודש א-קנח)
רַבִּי גֶעצִיל זַ"ל נִפְטַר מֵחֳלִי הָרֵאָה שֶׁדָּבְקָה בּוֹ, הוּא הָיָה עוֹבֵד ה' מֻפְלָג בְּמַעֲלָה מְאֹד. בִּימוֹת הַחֹרֶף הָיוּ יָדָיו זָבוֹת דָּם מִפִּצְעֵי קֹר, וּכְשֶׁהָיָה הוֹלֵךְ עִם כְּפָפוֹת לְהָגֵן עַל יָדָיו, הָיוּ נִדְבָּקִים הַכְּפָפוֹת לְיָדָיו מֵרֹב הַדָּם וְהַקֹּר. וְאַף-עַל-פִּי-כֵן כְּשֶׁהָלַךְ לִטְבֹּל בְּמִקְוֶה הָיָה תּוֹלְשָׁם מֵעַל יָדָיו מִתּוֹךְ כְּאֵבִים עֲצוּמִים בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ עֲצוּמָה, וּכְדֵי שֶׁלֹּא יְבַטֵּל חָלִילָה טְבִילַת הַמִּקְוֶה. (שם ה — רלא)
הִבְחִינוּ בְּרַבִּי נַשְׁקֶע מִטּוֹלְטְשִׁין זַ"ל שֶׁכְּשֶׁנִּשְׁאַל לְאֵיזֶה עֵצָה שֶׁהָיָה מֻכְרָח לְהַחְלִיט בַּדָּבָר, הָלַךְ קֹדֶם לִטְבֹּל בַּמִּקְוֶה. (שם ה — רסב)
בְּעֵת שְׁהוּתוֹ שֶׁל רַבִּי לֵוִי יִצְחָק זַ"ל בְּקִיבְלִיטְשׁ, הָיָה זֶה בְּיוֹם ט"ו בִּשְׁבָט בְּאֶמְצַע הַחֹרֶף הַקָּשֶׁה בְּעֵת חֲצוֹת לַיְלָה, רָצָה לָלֶכֶת לִטְבֹּל בְּמִקְוֶה, אוּלָם הַמִּקְוֶה הָיְתָה קָרָה בְּיוֹתֵר כִּי נִשְׁבַּר אָז תִּקְרַת הַמִּקְוֶה וְשֶׁלֶג רַב הָיָה בִּפְנִים וְהָיָה צָרִיךְ לַעֲמֹל הַרְבֵּה לְפַנּוֹת אֶת הַשֶּׁלֶג הָרַב כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לִטְבֹּל בּוֹ, וּלְרֹב הָעֲבוֹדָה הַקָּשָׁה שֶׁרָאָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּגִין כָּךְ, הִסְתַּפֵּק כְּבָר לְגַמְרֵי אִם יֵלֵךְ לִטְבֹּל אִם לָאו, וְהָלַךְ מִשָּׁם וְנִכְנַס בְּדַרְכּוֹ לְבֵית אֲבִי חֲמוֹתוֹ רַבִּי יַעֲקֹב יְשַׁעְיָה זַ"ל שֶׁלֹּא הָיָה מֵאַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ וְהָיָה זָהִיר מְאֹד אַף הוּא בַּאֲמִירַת הַתִּקּוּן מִדֵּי לַיְלָה בְּעֵת חֲצוֹת, הוּא הָיָה אָדָם גָּדוֹל בְּמַעֲלָה בְּצִדְקוּת וַחֲסִידוּת, וְהִצְטַיֵּן בִּמְיֻחָד בְּמִדַּת הַכְנָסַת אוֹרְחִים, וְכָךְ בֵּין דִּבּוּרָיו פָּתַח רַבִּי יְשַׁעְיָה בִּדְבָרָיו כְּמֵעַצְמוֹ, וְסִפֵּר לוֹ שֶׁפַּעַם בְּאֵיזֶה שָׁנָה אַחַת בְּחֹדֶשׁ אֱלוּל שָׁהָה בָּעִיר יְהוּדִי אֶחָד וְהִבְחִין בּוֹ רַבִּי יַעֲקֹב יְשַׁעְיָה שֶׁזָּהִיר הוּא מְאֹד בִּטְבִילַת מִקְוֶה וּמָצָא חֵן בְּעֵינָיו עַד שֶׁהִזְמִינוֹ לְהִתְאַכְסֵן בְּבֵיתוֹ, וְסִפֵּר לוֹ הָאוֹרֵחַ בֵּין דְּבָרָיו סִפּוּר זֶה: הָיִיתִי פַּעַם חוֹלֶה בְּרַגְלִי מְאֹד מְאֹד, עַד שֶׁהֵחֵלָּה רַגְלִי לִרָקֵב מַמָּשׁ, וְהָיָה חֲשָׁשׁ שֶׁכָּל גּוּפִי תֻּרְעַל מִמֶּנָּה, וְנָסַעְתִּי כָּל עוֹד נַפְשִׁי בִּי לְוִינָה לְאֵיזֶה רוֹפֵא גָּדוֹל, אָמַר לִי הָרוֹפֵא: אֵין שׁוּם בְּרֵרָה אֶלָּא תֵּכֶף וּמִיָּד לִכְרֹת אֶת הָרֶגֶל, שָׁאַלְתִּי אֶת הָרוֹפֵא אוּלַי אֶפְשָׁר לְהִתְמַהְמֵהַּ עִם נִתּוּחַ זֶה עַד לְמָחֳרָת, עָנָה לִי הָרוֹפֵא לְמָחֳרָת כְּבָר לֹא יִהְיֶה לְמִי לְנַתֵּחַ.
אַף-עַל-פִּי-כֵן הִתְעַקַשְׁתִּי וְאָמַרְתִּי לְעַצְמִי הִנֵּה כָּעֵת כְּשֶׁהוֹלְכִים כְּבָר לִכְרוֹת לְךָ אֶת הָרֶגֶל וְתִשָׁאֵר כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ לְלֹא רֶגֶל, לְפָחוֹת לֵךְ וּטְבֹל בְּמִקְוֶה עִם הָרֶגֶל לִפְנֵי כְּרִיתָתָה, וּבְכֵן הִתְגַּבַּרְתִּי בְּכָל כֹּחִי וְהָלַכְתִּי לְמִקְוֶה וְטָבַלְתִּי בּוֹ מִתּוֹךְ יִסּוּרִים קָשִׁים וְנוֹרָאִים, תֵּיכֶף בִּיצִאָתִי מֵהַמִּקְוֶה הִרְגַּשְׁתִּי הֲקָלָה וְשִׁנּוּי בָּרֶגֶל הַהַרְגָּשָׁה הָיְתָה חֲזָקָה כָּל כַּךְ עַד שֶׁאָמַרְתִּי לְעַצְמִי אֲנִי לֹא הוֹלֵךְ יוֹתֵר לְרוֹפֵא, לְמָחֳרַת הָלַכְתִּי שׁוּב בְּיִסּוּרִים קָשִׁים וְנוֹרָאִים לִטְבּוֹל בַּמִּקְוֶה וְאַחַר הַטְּבִילָה שׁוּב הִרְגַּשְׁתִּי שִׁנּוּי מַמָּשׁ וְכַךְ הָלַכְתִּי כַּמָּה יָמִים לַמִּקְוֶה וּבְכָל יוֹם הִרְגַּשְׁתִּי טוֹב יוֹתֵר עַד שֶׁנִּרְפֵּאתִי לְגַמְרֵי. וּמִשּׁוּם כַּךְ זָהִיר אֲנִי כָּל כַּךְ בְּמִקְוֶה. וְסִיֵּם כַּיּוֹם אֲנִי עָנִי כִּי בְּעֵת חוֹלְיִי כְּשֶׁכָּל הָרוֹפְאִים הִתְיָּאֲשׁוּ מֵרְפוּאָתִי וְחָשַׁבְתִּי שֶׁהוֹלֵךְ אֲנִי לָמוּת חִילַקְתִּי אֶת כָּל הוֹנִי וּרְכוּשִׁי בֵּין יוֹרְשַׁי וְלֹא נִשְׁאַר לִי כְּלוּם. וַאֲנִי נֹדֵד כָּעֵת מֵעִיר לְעִיר וּכְשֶׁשָּׁמַע ר' לֵוִי יִצְחָק ז"ל אֶת הַסִּפּוּר מִיַּד רָץ לִטְבּוֹל בְּשִׂמְחָה לְלֹא כָּל שְׁהִיוֹת. (שם ה — תט)

עוד על מקוה הקש כאן לאתר שער ברסלב

ברסלב נייעס

Next אנשי בשורה אנו היום: הגאה"צ רבי שמעון שפירא שליט"א החלים ונמצא שלילי לנגיף הקורונה »

Previous « אומן: קידוש שם שמים - הנגיד אליעזר שיינר מתגייס לטובת הדרים באומן

View Comments

ירושלמי says:

כ״ו בניסן תש״פ at 19:56

חשוב לדעת שיש בזה הרבה הלכות ולכן אם מישהו רוצה לעשות כזה מקוה הוא צריך להתייעץ עם רב כי יש בזה הרבה פרטי דינים
חשוב להדגיש את זה בגוף הכתבה כדי שלא יצא מכשול שמישהו יבין לא נכון כאילו וכל מה שצריך זה מיכל וקרח