ברסלב מייל מגיש: מכתבים ותפילות מוהרנ"ת לעת כזאת “לְמַעַן ה’ הִתְחַזְּקוּ וְאַל תַּעַזְבוּ אֶת הַבִּטָּחוֹן בַּהַשֵּׁם"

העולם כולו שרוי תחת בהלה מחרידה מווירוס הקורונה רבים מכנים אותה "מגיפה" ווירוס הקורונה – ברסלב מייל מגיש ליקוט מכתבי מוהרנ"ת מזמן מגיפת החולי רע “לְמַעַן ה’ הִתְחַזְּקוּ וְאַל תַּעַזְבוּ אֶת הַבִּטָּחוֹן בַּה’ יִתְבָּרַךְ"

לפני 189 שנה עלה ענן שחור על שמי אוקראינה וכולם שרו תחת בהלה גדולה ממגיפה אמתית של "חלי רע" רח"ל באותו זמן חי גאון עוזינו האדמו"ר מוהרנ”ת מברסלב זיע"א ובכתביו היודעים מחיים הנפשות שנקבצו בספר "עלים לתרופה" ישנם כמה מכתבים מאותה תקופה המכתבים מלאים בחיזוק ובאמונה טהורה.

מערכת "ברסלב מייל" קבצו אותם יחדיו.

תפילה מיוחדת – בסוף הכתבה צרפנו תפילה מיוחדת מהאדמו"ר מוהרנ"ת זיע"א (ליקוטי תפילות ח"א קלו) להינצל מהווירוס במיוחד לימים קשים אלו.

וכן עוד את תפילת "אתה סתר לי" מלקוטי תפילות (סימן קלו) התפלה הועתקה בדיוק-רב והוגהה על-פי כתב-יד הספר לקוטי תפלות לרבי נתן מברסלב, ומיוסדת על המאמר " ַאתה סתר לי" בספר לקוטי מוהר"ן (סימן ריג) – בתפילה שזר רבי נתן זיע"א בתבונה את כל הפסוקים מספר תהלים, שבהם פונה דוד המלך ומבקש מהקב"ה שברחמיו המרובים יסתיר אותו ואת כל ישראל בסתר עליון ובצל כנפיו.

ליקוט המכתבים:

בשנת תקצ”א בעת מגיפת חלי רע רח”ל, כפי מה שנראה מהמכתבים רצו לעשות הסגר על בית מוהרנ”ת כמו שכותב “וְרָצוּ לִסְגֹּר בֵּיתִי חַס וְשָׁלוֹם, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּרַחֲמָיו חָמַל עָלַי, כִּי רַבִּים מֵאוֹהֲבַי אָמְרוּ שֶׁהָיָה רָאוּי לִסְגֹּר חַס וְשָׁלוֹם עַל כֵּן חָמְלוּ עָלַי גַּם כֵּן, וּמֵאֵלֶיךָ תָּבִין שֶׁבְּוַדַּאי הָיָה יִסּוּרִים גְּדוֹלִים וּפְחָדִים עֲצוּמִים בָּזֶה, אַךְ הַכֹּל הָיָה בְּחֶסֶד, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּרַחֲמָיו לֹא הִנִּיחַ לְצַעֵר אוֹתִי הַרְבֵּה, כִּי חַסְדּוֹ גָּדוֹל עָלַי בְּכָל עֵת אֲשֶׁר אֵין לְשַׁעֵר” וזה כל מהותו של ר’ נתן שגם בעת צרה ובהלה כזאת, לא מניח להכנס לעצבות ורואה תמיד חסדי ה’

אצל ר’ נתן בהלה כזאת, היא עוד בלבול מבעל דבר לעזוב את עבודת ה’ וכה הוא כותב לבנו ” רְאֵה בְּנִי וַחֲכַם, מַה שֶּׁעוֹבֵר עַל הָאָדָם בִּימֵי חַיֵּי הֶבְלוֹ וְהַכֹּל לְטוֹבָה. בְּנִי רְאֵה גַּם רְאֵה הֶבֶל הָעוֹלָם הֲבֵל הֲבָלִים, הֲבֵל הֲבָלִים. וְאִם קֹהֶלֶת אָמַר שִׁבְעָה הֲבָלִים, רָאוּי לָנוּ לוֹמַר אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבֵּי רְבָבוֹת הֲבָלִים. רְאֵה בְּנִי מַה שֶּׁעוֹבֵר עַל הָאָדָם בִּימֵי חַיָּיו, וְכָכָה וְכָכָה עָבְרוּ עַל יְמֵי אֲבוֹתֵינוּ כַּמּוּבָא בַּסְּפָרִים כַּמָּה מִינֵי דֶּבֶר וְחֶרֶב רַחֲמָנָא לִצְלַן עָבְרוּ בְּכָל הַדּוֹרוֹת, לִפְעָמִים בִּמְדִינָה זֹאת וְלִפְעָמִים בִּמְדִינָה זֹאת. וְהַכֹּל בִּשְׁבִיל הַנִּסָּיוֹן וְהַבְּחִירָה, לְמַעַן הַשֵּׁם, לְמַעַן הַשֵּׁם, שֶׁנִּתְחַזֵּק וְנַעְתִּיר לַה’ שֶׁיִּהְיֶה הַכֹּל לְטוֹבָה, בִּבְחִינַת (מִשְׁלֵי יט “יִרְאַת ה’ לְחַיִּים”, וְלֹא לְמָוֶת. הַיְנוּ שֶׁעַל יְדֵי כָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר נִזְכֶּה לְהִתְקָרֵב יוֹתֵר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְלִזְכֹּר בְּהַתַּכְלִית הָאֱמֶת שֶׁהַכֹּל הֲבֵל הֲבָלִים הֶבֶל נִדָּף”

ולא לעזוב את הבטחון בה’ “לְמַעַן ה’ הִתְחַזְּקוּ וְאַל תַּעַזְבוּ אֶת הַבִּטָּחוֹן בַּה’ יִתְבָּרַךְ, וְהוּא לֹא יַעֲזֹב אֶתְכֶם חַס וְשָׁלוֹם, אַךְ לֹא בָּעִי יִשְׁלַח יָד וְהוּא יַעֲזֹר לָכֶם וִינַחֵם אֶתְכֶם בְּכָל הַנְחָמוֹת וִישׁוּעוֹת גְּדוֹלוֹת. כָּל מַה שֶּׁהָיָה וַדַּאי הָיָה לְטוֹבָה וּבָהֶמְשֵׁךְ הוּא בְּוַדַּאי יִשְׁמוֹר אֶתְכֶם, וּכְאָב אֶת בֵּן יִרְצֶה וִיחַבֵּב אֶתְכֶם וְיוֹשִׁיעַ לָכֶם בְּכָל טוּב וְהַכֹּל יִתְהַפֵּךְ לְטוֹבָה, וְיוֹתֵר אֵינִי יָכוֹל לִכְתּוֹב מֵחֲמַת הַצַּעַר מִכֶּם וּמִכָּל הַצְּדָדִים”

* * *

עלים לתרופה מכתב לג

בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, יוֹם ג’ וַיִּשְׁלַח [י”ד כסלו] תקצ”א.

שָׁלוֹם לַאֲהוּבִי בְּנִי הָרַבָּנִי מוֹרֵנוּ הָרַב יִצְחָק נֵרוֹ יָאִיר.

מִכְתָּבְךָ קִבַּלְתִּי בְּיּוֹם ה’, וְתֵכֶף בְּיוֹם ו’ בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם רָצִיתִי לִשְׁלֹחַ עֲגָלָה עֲבוּרְךָ וְלָא אִיסְתַּיַּיע מִלְּתָא. גַּם הָיִיתִי מִתְרַשֵּׁל קְצָת מֵחֲמַת שֶׁלֹּא סִלְּקוּ אָז הַנִּקְרַאטִין, וְגֹדֶל הַפַּחַד שֶׁהָיָה בַּשָּׁבוּעַ הֶעָבַר יָדוּעַ לְךָ בְּוַדַּאי, אַף עַל פִּי שֶׁיָּדַעְתִּי שֶׁעָלֶיךָ אֵין שׁוּם פַּחַד בָּרוּךְ הַשֵּׁם, אַף עַל פִּי כֵן לֹא הָיָה נַיְחָא לִי שֶׁתִּהְיֶה פֹּה בָּעֵת הַהוּא. אַחַר כָּךְ, בְּעֶרֶב־שַׁבָּת, סָמוּךְ לִכְנִיסַת שַׁבַּת־קֹדֶשׁ, הִגִּיעַנִי שׁוּב מִכְתָּבְךָ, וְעָמַדְתִּי מַרְעִיד, וּכְבָר קִדֵּשׁ הַיּוֹם. וְתֵכֶף בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת שָׁלַחְתִּי לְךָ אִגֶּרֶת שֶׁתָּבוֹא תֵּכֶף לְפֹה, וְשָׁלַחְתִּי הָאִגֶּרֶת לְיַד רַבִּי פִּינְחָס נֶאֱמָן וְהָיִיתִי מְצַפֶּה כָּל יוֹם א’ וְיוֹם ב’ לְהַשִּׂיג תְּשׁוּבָה מֵאִתְּךָ, וְאֵין קוֹל וְאֵין עוֹנֶה; אֶתְמוֹל לְעֵת עֶרֶב פָּגַעְתִּי אֶת רַבִּי פִּנְחָס הַנַּ”ל וְשָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ מַה זֶה. הֵשִׁיב לִי שֶׁגַּם מִכְתָּבִי שֶׁשָּׁלַחְתִּי לְךָ עֲדַיִן בְּיָדוֹ, כִּי לֹא שָׁלְחוּ שׁוּם אִגֶּרֶת בְּיוֹם א’, וְנִבְהַלְתִּי מְאֹד וְרָאִיתִי כִּי מֵאֵת ה’ הָיְתָה זֹּאת. כָּעֵת אֵינִי יוֹדֵעַ כְּלָל לָתֵת עֵצוֹת בְּנַפְשִׁי כִּי פֹּה יֵשׁ חִלּוּקֵי דֵּעוֹת הַרְבֵּה בָּעִנְיָן הַנִּשְׁמָע מִקְּהִלַּתְכֶם, קְצָת שׂוֹחֲקִים מִזֶּה וּקְצָת אוֹמְרִים לְהֵפֶךְ, עַל כֵּן אֵינִי יוֹדֵעַ מַה לַּעֲשׂוֹת; אַךְ אֵיךְ שֶׁהוּא, אַתָּה תִּרְאֶה לָבוֹא לְפֹה תֵּכֶף וּמִיָּד, בְּלִי אִחוּר וְעִכּוּב כְּלָל; וְאִם זוּגָתְךָ תִּחְיֶה וּבִנְךָ שֶׁיִּחְיֶה רוֹצִים גַּם כֵּן לָבוֹא לְפֹה, הַטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם עֲשׂוּ, כִּי אֲנִי אֵינִי יָכוֹל לְגַלּוֹת דַּעְתִּי בָּזֶה, מֵחֲמַת שֶׁאֵינִי יוֹדֵעַ מַה נַּעֲשֶׂה בִּקְהִלַּתְכֶם בְּאֵלּוּ הַיָּמִים. אַךְ אֵיךְ שֶׁהוּא עַל כָּל פָּנִים תָּבוֹא אַתָּה מִיָּד, יֶתֶר מִזֶּה אֵין לְהַאֲרִיךְ, וַה’ יַצִּילְכֶם מִכָּל רַע, וְיִשְׁמֹר צֵאתְכֶם וּבוֹאֲכֶם לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְרַחֵם עַל יִשְׂרָאֵל וִיבַטֵּל כָּל הַגְּזֵרוֹת קָשׁוֹת וְיַשְׁמִיעֵנוּ בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת.

נָתָן מִבְּרֶסְלֶב

(עִנְיָן חוֹלַאַת הַנִּזְכָּר כָּאן הוּא כִּי בְּאוֹתוֹ הַשָּׁנָה הָיָה הַפַּעַם הָרִאשׁוֹן הַחוֹלַאַת שֶׁקָּרְאוּ אַחַר כָּךְ בְּשֵׁם חָלֶירֶע רַחֲמָנָא לִיצְלָן

* * *

עלים לתרופה מכתב לד

בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, יוֹם א’ וַיֵּשֶׁב [י”ט כסלו] תקצ”א.

שָׁלוֹם לַאֲהוּבִי בְּנִי מוֹרֵנוּ הָרַב יִצְחָק שֶׁיִּחְיֶה. וּבְנוֹ שֶׁיִּחְיֶה.

יָדַעְתִּי כִּי בְּוַדַּאי יִהְיֶה נִשְׁמָע אֶצְלְכֶם כִּי גַּם פֹּה הִגִּיעַ הַחוֹלַאַת לְכַמָּה אֲנָשִׁים רַחֲמָנָא לִצְלַן. עַל כֵּן אֲנִי מֻכְרָח לְהוֹדִיעַ צַעֲרֵנוּ, הֱיוֹת בְּשַׁבַּת קֹדֶשׁ נֶחֱלַשׁ בְּבֵיתִי מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ הַוָּתִיק מוֹרֵנוּ הָרַב שְׁמוּאֵל בֶּן מוֹרֵנוּ הָרַב יַעֲקֹב מִנֶּעמְרוֹב וְחָלְיוֹ כָּבֵד עָלָיו מְאֹד, וְהוּא מְסֻכָּן מְאֹד מְאֹד, וְגַם בְּבֵית רַבִּי יוֹנָה מְלַמֵּד הַסָּמוּךְ לְבֵיתִי נִפְטְרָה יַלְדָּה אַחַת אֶתְמוֹל, וְהַכֹּל מֵהַחוֹלָאַת הַנִּשְׁמָע כָּעֵת, וְגֹדֶל צַעֲרֵנוּ תָּבִין מֵעַצְמְךָ. אַךְ אַף עַל פִּי כֵן אֲנִי מְחַיֶּה עַצְמִי גַּם עַתָּה בִּמְעוּף צוּקָה הַזֹּאת בְּגֹדֶל חַסְדּוֹ הַנִּפְלָא אֲשֶׁר הִגְדִּיל עָלַי יָחִיד קַדְמוֹן יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, שֶׁהוֹדִיעָנוּ מֵאוֹר כָּזֶה אֲשֶׁר יוֹדֵעַ נִגּוּן כָּזֶה (לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן חֵלֶק ב’ סִימָן ח’ וְכוּ’ וְכוּ’. וְלֶעָתִיד לָבוֹא הַכֹּל יִהְיֶה נִכְלָל בְּהַנִּגּוּן הַזֶּה כָּל מַה שֶּׁעָבַר עַל כָּל אֶחָד. בָּרוּךְ הַשֵּׁם אֲשֶׁר עַד כֹּה עֲזָרָנוּ שֶׁאָנוּ זוֹכִים עֲדַיִן שֶׁהָיָה וְשֶׁיֵּשׁ אוֹר כָּזֶה בָּעוֹלָם, לְעוֹלָם לֹא נֵבוֹשׁ בְּחַסְדּוֹ הַגָּדוֹל. גַּם אֲנִי מְחַיֶּה אֶת עַצְמִי עַל אֲשֶׁר סִבֵּב הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּרַחֲמָיו שֶׁלֹּא בָּאתֶם הֵנָּה, מַה מְּאֹד גָּדְלוּ חַסְדֵי ה’, נָא בְּנִי חֲבִיבִי אַל תִּצְטַעֵר כְּלָל עַל זֶה, תַּאֲמִין בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כִּי הַכֹּל לְטוֹבָה עֲצוּמָה וְנוֹרָאָה, וְהִנֵּה מִגֹּדֶל צַעֲרִי עַד הַנֶּפֶשׁ עֲזָרַנִי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁהֶחֱיֵיתִי אֶת עַצְמִי כָּל כָּךְ, עַד שֶׁאִם לֹא הָיִיתִי מִתְבַּיֵּשׁ מֵהָעוֹלָם הָיִיתִי מְרַקֵּד מֵחֲמַת שִׂמְחָה, כִּי חַסְדּוֹ גָּבַר עָלֵינוּ וֶאֱמֶת ה’ לְעוֹלָם, וּמִגֹּדֶל הַנְּחִיצָה אִי אֶפְשָׁר לְהַאֲרִיךְ. וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְרַחֵם עַל יִשְׂרָאֵל וְיֹאמַר לַמַּלְאָךְ הֶרֶף יָדְךָ, וְיָשׁוּב אֵלֵינוּ וִירַחֲמֵנוּ בְּקָרוֹב.

דִּבְרֵי אָבִיךָ הַמְצַפֶּה לִישׁוּעָה. נָתָן מִבְּרֶסְלֶב

* * *

עלים לתרופה מכתב לה

בָּרוּךְ הַשֵּׁם, אוֹר לְיוֹם ד’ וַיֵּשֶׁב [כ”ב כסלו] תקצ”א.

הַחַיִּים וְהַשָּׁלוֹם לַאֲהוּבִי בְּנִי חֲבִיבִי מוֹרֵנוּ הָרַב יִצְחָק, נֵרוֹ יָאִיר.

אֲהוּבִי בְּנִי כְּבָר, שָׁמַעְתָּ מְעַט מֵאֲשֶׁר עָבַר עָלֵינוּ בְּאֵלּוּ הַיָּמִים, יְהִי רָצוֹן שֶׁיִּהְיֶה הַכֹּל לְטוֹבָה, וְהִנֵּה אָנֹכִי כְּבָר הִקְדַּמְתִּי עַצְמִי בְּיוֹם א’ וְהוֹדַעְתִּיךָ מִזֶּה מֵחֲמַת שֶׁיָּדַעְתִּי שֶׁבְּוַדַּאי יִהְיֶה נִשְׁמָע אֶצְלְכֶם קוֹל הָרַעַשׁ הַזֶּה, אַךְ בָּעִתִּים הַלָּלוּ מִתְעַכְּבִים הַמִּכְתָּבִים בְּבֵית רַבִּי פִּינְחָס. וּבְשָׁעָה זֹאת הָיִיתִי בְּעַצְמִי בְּבֵית רַבִּי פִּינְחָס אוֹדוֹת עִנְיָן אַחֵר, וּבְתוֹךְ זֶה שָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ אוֹדוֹת הָאִגֶּרֶת מִמֶּנִּי אֵלֶיךָ, וּמֵאִתְּךָ אֵלַי, וְהֵשִׁיב שֶׁגַּם הָאִגֶּרֶת שֶׁשָּׁלַחְתִּי לְבֵיתִי בְּיוֹם א’ עֲדַיִן בְּיָדוֹ, וְעָמַדְתִּי מִשְׁתּוֹמֵם. וְכֵן הָיָה בְּשָׁבוּעַ הֶעָבַר כַּאֲשֶׁר כְּבָר הוֹדַעְתִּיךָ. וְהִנֵּה הַכֹּל לְטוֹבָה כַּאֲשֶׁר אַתָּה רוֹאֶה בְּעֵינֶיךָ שֶׁהוּא חֶסֶד גָּדוֹל שֶׁנִּתְעַכְּבוּ הָאִגְּרוֹת בְּשָׁבוּעַ הֶעָבַר וְלֹא בָּאתֶם הֵנָּה, וְעַתָּה תְּשַׁעֵר בְּדַעְתְּךָ גֹּדֶל הַצַּעַר וְהַפַּחַד וְהַיִּסּוּרִים שֶׁהָיָה לָנוּ אִם הֱיִיתֶם אַתֶּם גַּם כֵּן בְּכָאן, וּבִפְרָט שֶׁהַכֹּל הָיוּ אוֹמְרִים שֶׁנִּתְגַּלְגֵּל עַל יֶדְכֶם חַס וְשָׁלוֹם, בָּרוּךְ הָעוֹשֶׂה נִפְלָאוֹת לְבַדּוֹ שֶׁסִּבֵּב בְּרַחֲמָיו שֶׁנִּתְעַכַּבְתֶּם בְּבֵיתְכֶם, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יִשְׁמָרְכֶם לָעַד.

וְדַע בְּנִי כִּי בָּרוּךְ דַּיַּן הָאֱמֶת שׁוֹפֵט בְּצֶדֶק לוֹקֵחַ נְפָשׁוֹת בְּמִשְׁפָּט, כִּי בְּיוֹם ב’ בְּעֵת מִנְחָה נִפְטַר רַבִּי שְׁמוּאֵל זַ”ל, וְשָׁבַק לוֹ חַיִּים, מֵעַי מֵעַי אוֹחִילָה, הוֹי אָחִי, הָרַחֲמָן הוּא יִגְדֹּר פִּרְצוֹת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְיִתֵּן לָנוּ חַיִּים טוֹבִים וַאֲרֻכִּים, זֹאת נֶחָמָתִי בְּעָנְיִי כִּי תּוֹדָה לָאֵל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יוֹדֵעַ [שֶׁ]כַּוָּנָתִי רְצוּיָה לַשָּׁמַיִם בְּכָל הָעֵסֶק הַזֶּה, כִּי לֹא הָיָה לִי שׁוּם עֵסֶק שֶׁל מַשָּׂא וּמַתָּן מֵעִסְקֵי הָעוֹלָם עִמּוֹ זַ”ל; כִּי אִם מַה שֶּׁהָיָה בְּבֵיתִי, הַכֹּל הָיָה בִּשְׁבִיל הַתַּכְלִית הָאֲמִתִּי שֶׁיַּעֲמֹד לוֹ לָנֶצַח שֶׁיִּזְכֶּה לִשְׁמֹעַ אֶצְלֵנוּ דִּבְרֵי עַתִּיק יוֹמִין וְכוּ’ וְכוּ’, וְגַם כָּל כַּוָּנָתוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיָה רַק בִּשְׁבִיל זֶה, וּבְוַדַּאי הוּא לוֹ לְטוֹבָה נִצְחִית כָּל מַה שֶּׁקִּבֵּל מִמֶּנִּי דִּבְרֵי אֱמֶת שֶׁקִּבַּלְתִּי מִפִּי הַסָּבָא דְּסָבִין נַחַל נוֹבֵעַ מְקוֹר חָכְמָה זַ”ל. וּכְבָר כָּתַבְתִּי לְךָ בְּמִכְתָּבִי הָרִאשׁוֹן שֶׁבְּגֹדֶל הַצָּרָה וְהַפַּחַד הָיִיתִי מִתְחַזֵּק בְּשִׂמְחָה וְכוּ’, בָּרוּךְ הַשֵּׁם אֲשֶׁר עֲזָרַנִי עַד כֹּה וְנָתַן לָנוּ כֹּחַ לִסְבֹּל כָּל זֶה. וּמֵאֵלֶיךָ תָּבִין גֹּדֶל הַפַּחַד שֶׁהָיָה בְּכָאן, כִּי הַדָּאקְטִיר הָיָה בְּכָאן בְּיוֹם א’ אַף שֶׁלֹּא קָרִיתִי אוֹתוֹ וְרָצוּ לִסְגֹּר בֵּיתִי חַס וְשָׁלוֹם, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּרַחֲמָיו חָמַל עָלַי, כִּי רַבִּים מֵאוֹהֲבַי אָמְרוּ שֶׁהָיָה רָאוּי לִסְגֹּר חַס וְשָׁלוֹם רַק מֵחֲמַת שֶׁגַּם אֵצֶל שְׁכֵנִי רַבִּי יוֹנָה נִפְטָר בִּתּוֹ הַקְּטַנָּה וְלֹא סָגְרוּ אֶת בֵּיתוֹ, עַל כֵּן חָמְלוּ עָלַי גַּם כֵּן, וּמֵאֵלֶיךָ תָּבִין שֶׁבְּוַדַּאי הָיָה יִסּוּרִים גְּדוֹלִים וּפְחָדִים עֲצוּמִים בָּזֶה, אַךְ הַכֹּל הָיָה בְּחֶסֶד, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּרַחֲמָיו לֹא הִנִּיחַ לְצַעֵר אוֹתִי הַרְבֵּה, כִּי חַסְדּוֹ גָּדוֹל עָלַי בְּכָל עֵת אֲשֶׁר אֵין לְשַׁעֵר. וְהִנֵּה תּוֹדָה לָאֵל בְּבֵיתִי חַיִּים וְשָׁלוֹם, הַשֵּׁם יִשְׁמְרֵנוּ תָּמִיד מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. כָּעֵת מֵאֵלֶיךָ תָּבִין שֶׁאַף עַל פִּי כֵן אֵין מֵהָרָאוּי שֶׁתָּבוֹא תֵּכֶף לְפֹה, וּכְפִי הַנִּרְאֶה הַנָּכוֹן שֶׁתָּבוֹא לְכָאן אַחַר שַׁבַּת קֹדֶשׁ הַבָּא עָלֵינוּ לְטוֹבָה, וּבִלְבַד שֶׁתַּחֲקֹר תְּחִלָּה אִם מַנִּיחִין לִכְנֹס לְפֹה אַנְשֵׁי טוּלְטְשִׁין, כִּי אֵינִי רוֹצֶה שֶׁיִּהְיֶה לִי יִסּוּרִין מִזֶּה חַס וְשָׁלוֹם חַס וְשָׁלוֹם.

וְהִנֵּה אֲהוּבִי בְּנִי חֲבִיבִי מֵאַהֲבָתְךָ הוֹדַעְתִּיךָ הַכֹּל בַּאֲרִיכוּת, וְהִנֵּה מִכָּל זֶה יוּכַל הַמַּשְׂכִּיל לְהִתְעוֹרֵר מְאֹד לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִכָּל מָקוֹם שֶׁהוּא. כִּי אָנוּ רוֹאִין בְּעֵינֵינוּ כָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר עַל הָאָדָם בְּהַצֵּל הָעוֹבֵר הַזֶּה, וְהִנֵּה בִּטְנִי מָלֵא מִלִּים אַךְ אֵין הַפְּנַאי מַסְכִּים לְהַאֲרִיךְ, אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם כַּאֲשֶׁר תִּהְיֶה פֹּה אֲסַפֵּר לְךָ הַכֹּל בַּאֲרִיכוּת. אוּלַי תִּשְׁמַע וְתָבִין חַסְדֵי ה’ וְנִפְלְאוֹתָיו אֲפִלּוּ בְּעֵת צָרָה רַחֲמָנָא לִצְלַן. שֶׁהוּא עִנְיַן בַּצָּר הִרְחַבְתָּ לִי, שֶׁבְּתוֹךְ הַצָּרָה עַצְמָה יֵשׁ כַּמָּה הַרְחָבוֹת, וּכְבָר דִּבַּרְתִּי בָּזֶה הַרְבֵּה, וּבָעִתִּים הַלָּלוּ הֶחֱיֵיתִי עַצְמִי בָּזֶה הַרְבֵּה, בָּרוּךְ הַנּוֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ אֲשֶׁר עַד כֹּה עֲזָרַנִי; וַאֲנִי חָזָק עַתָּה בְּדַעְתִּי, תּוֹדָה לָאֵל, שֶׁכָּל הָעוֹלָם צְרִיכִים מְאֹד מְאֹד לִשְׁמֹעַ וּלְקַבֵּל דְּבָרֵינוּ שֶׁקִּבַּלְנוּ, אַשְׁרֵי מִי שֶׁיִּזְכֶּה לָזֶה. וַאֲנִי כָּל יְמֵי חֶלְדִּי אֲיַחֵל לְהוֹדִיעַ וּלְהַשְׁמִיעַ, לְכָל מִי שֶׁיִּרְצֶה לִשְׁמֹעַ, אֶת כָּל טוּב גִּנְזֵי אוֹצְרֵי אוֹצָרוֹת שֶׁל חַיִּים נִצְחִיִּים אוֹצְרֵי יִרְאַת שָׁמַיִם אֲשֶׁר הִצְפִּין אֶצְלִי עֶצֶם הַיִּרְאָה עֶצֶם הַחַיִּים עֶצֶם הַטּוֹב הוּא אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ זַ”ל, הַשּׁוֹמֵעַ יִשְׁמַע וְכוּ’, כִּי מִלְּבַד מַה שֶּׁאָנוּ מַאֲמִינִים בְּהָאֱמֶת אָנוּ רוֹאִים בְּעֵינֵינוּ, שֶׁכַּאֲשֶׁר מַגִּיעַ קִצּוֹ שֶׁל הָאָדָם, כַּמָּה וְכַמָּה הִצְלִיחַ בְּכָל שָׁעָה וּבְכָל רֶגַע שֶׁהָלַךְ בְּדַרְכֵי הָאֱמֶת שֶׁקִּבַּלְנוּ מֵרַבֵּנוּ זַ”ל, וּבִפְרָט בַּמֶּה שֶׁזָּכָה כָּל אֶחָד שֶׁהָיָה לוֹ הִתְבּוֹדְדוּת וּבַמֶּה שֶׁהָיָה עַל צִיּוּן שֶׁלּוֹ הַקָּדוֹשׁ.

וְהִנֵּה זֶה רַבִּי שְׁמוּאֵל זַ”ל שֶׁנִּפְטַר בְּוַדַּאי אַתָּה יָדַעְתָּ אוֹתוֹ הֵיטֵב, וְתֵדַע שֶׁנִּשְׁמָתוֹ יָצְאָה בְּטָהֳרָה, וְדִבֵּר דִּבּוּרֵי אֱמוּנָה בְּכָל עֵת עַד שֶׁיָּצְתָה נִשְׁמָתוֹ תְּהֵא נִשְׁמָתוֹ צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים. מַה גָּדְלוּ חַסְדֵי ה’ שֶׁזִּכִּיתִי אוֹתוֹ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ כָּל פַּעַם הִתְבּוֹדְדוּת בַּשָּׂדֶה בֵּין הָרִים וּמְחִלּוֹת עָפָר, וְהָלַךְ בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר בְּדֶרֶךְ הַתּוֹרָה כָּל יָמָיו וְנִפְטַר בְּשֵׁם טוֹב, וְקִוִּיתִי לַה’ שֶׁבְּוַדַּאי יְקָרְבוֹ שָׁם הַבַּעַל הַשָּׂדֶה, כַּאֲשֶׁר אָמַר בְּעַצְמוֹ קֹדֶם הִסְתַּלְּקוּתוֹ הַקָּדוֹשׁ לְמַעְלָה לְמַעְלָה: “מַה לָּכֶם לְהִתְיָרֵא מֵאַחַר שֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם וּמָה אִם הַנְּשָׁמוֹת שֶׁלֹּא הִכִּירוּ אוֹתִי” וְכוּ’ כַּאֲשֶׁר כְּבָר שָׁמַעְתָּ כָּל זֶה. וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַאֲרִיךְ יְמֵיכֶם וּשְׁנוֹתֵיכֶם וִימֵי כָּל אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ וִימֵי כָּל יִשְׂרָאֵל עַד שֶׁיִּזְכּוּ לֵידַע וּלְהַכִּיר מִי הָיָה בָּעוֹלָם בַּדּוֹרוֹת הַלָּלוּ אֲשֶׁר הִנִּיחַ אַחֲרָיו תּוֹרוֹת וְשִׂיחוֹת וְסִפּוּרִים וּמַעֲשִׂיּוֹת כָּאֵלֶּה וּבִפְרָט הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַז’ בֶּעטֶלִירְשׂ. אַשְׁרֵינוּ מַה טּוֹב חֶלְקֵנוּ וְכוּ’, וְהָיָה זֶה שָׁלוֹם וְחַיִּים.

דִּבְרֵי אָבִיךָ הַמְצַפֶּה לִרְאוֹתְךָ בְּקָרוֹב, אַךְ אַף עַל פִּי כֵן הַהֶכְרֵחַ לְהַמְתִּין אֵיזֶה יָמִים וְלַחֲקֹר וְלִדְרֹשׁ בָּזֶה כַּנַּ”ל. וּמֵהַסְּתָם אֶכְתֹּב לְךָ עוֹד בָּזֶה. וּמֵה’ מִצְעֲדֵי גֶבֶר כּוֹנָנוּ וְכִרְצוֹנוֹ נַעֲשֶׂה.

נָתָן מִבְּרֶסְלֶב

בֵּיתִי פָּתוּחַ לִרְוָחָה תּוֹדָה לָאֵל. וְאוֹדוֹת הַנָּגִיד רַבִּי שִׁמְשׁוֹן נֵרוֹ יָאִיר אֵין לִי דִּבּוּרִים עַתָּה כְּלָל לְדַבֵּר וְלִכְתֹּב בָּזֶה. כִּי מֵאֵלֶיךָ תָּבִין שֶׁעֲדַיִן אֵין דַּעְתִּי צְלוּלָה אַחֲרֵי אֲשֶׁר עָבַר עָלַי עִנְיָן כָּזֶה. אִם תִּרְצֶה תְּדַבֵּר עִמּוֹ בְּעַצְמְךָ, וְאִם תִּרְצֶה לְהַרְאוֹת לוֹ מִכְתָּבִי אֵלֶּה כִּרְצוֹנְךָ תַּעֲשֶׂה, כִּי לְפָנָיו אֵינָם סוֹד. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיָה עַל רֹאשׁ הַשָּׁנָה עֲדַיִן, נַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְּנַפְשֵׁנוּ. וְהִנֵּה יֵשׁ לִי הַרְבֵּה לְדַבֵּר עִם רַבִּי שִׁמְשׁוֹן שֶׁיִּחְיֶה אַךְ מֵחֲמַת שֶׁאֵין אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא מִמֶּנּוּ כִּי כְּפִי הַנִּרְאֶה הָיָה פֹּה בָּעִתִּים הַלָּלוּ וְלֹא הִתְרָאָה פָּנִים עִמִּי עַל כֵּן אִי אֶפְשָׁר לִי לְדַבֵּר וְלִכְתֹּב לוֹ כָּל מַה שֶּׁבְּלִבִּי, וַה’ הַטּוֹב יַזְכִּירֵהוּ הָאֱמֶת וִיחַדֵּשׁ יָמָיו לְטוֹבָה וְלֹא יִהְיֶה נִפְרָד מֵאִתָּנוּ חַס וְשָׁלוֹם רַק יִהְיֶה נִמְנֶה עִמָּנוּ תָּמִיד מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם לְעוֹלְמֵי עַד וּלְנֶצַח נְצָחִים אָמֵן.

הַשֶּׁמֶן זַיִת קִבַּלְתִּי גַּם כֵּן, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְזַכֵּנוּ לְקַיֵּם מִצְוַת הַדְלָקַת נֵר חֲנֻכָּה בִּשְׁלֵמוּת לְאַמְשָׁכָא מְשַׁח רְבוּת קֻדְשָׁא וּלְאַדְלָקָא בּוּצִינָא, אִם יִהְיוּ כָּל הַיַמִּים דְּיוֹ וְכוּ’ אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר פֵּרוּשׁ דְּבָרִים אֵלֶּה שֶׁהִזְכַּרְתִּי עַתָּה.

* * *

עלים לתרופה מכתב לו

בָּרוּךְ הַשֵּׁם, אוֹר לְיוֹם ה’ רֹאשׁ חֹדֶשׁ טֵבֶת [ל’ כסלו] תקצ”א.

שָׁלוֹם כַּנָּהוּג. מִכְתָּבְךָ קִבַּלְתִּי, וְהָיָה לִי לְנַחַת גָּדוֹל מְאֹד מְאֹד בִּרְאוֹתִי שֶׁדְּבָרַי עוֹשִׂים רֹשֶׁם אֶצְלְךָ, וְהֶחֱיִיתַנִי בִּדְבָרֶיךָ הַרְבֵּה עַד שֶׁהוֹעִילוּ גַּם כֵּן לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בָּרוּךְ. הַשֵּׁם אֲשֶׁר עֲזָרַנִי עַד כֹּה. כָּעֵת אֵין אֲנִי יוֹדֵעַ מַה לִכְתֹּב לְךָ כִּי הָיִיתִי מְצַפֶּה שֶׁתָּבוֹא עַל שַׁבַּת חֲנֻכָּה הַבָּא עָלֵינוּ לְטוֹבָה, וְכָעֵת אֵינִי יוֹדֵעַ אִם תּוּכַל לָבוֹא כְּפִי הַנִּשְׁמָע וְגַם פֹּה אֵינוֹ יָפֶה כְּלָל כָּעֵת. וּבְוַדַּאי נִשְׁמָע אֶצְלְכֶם כִּי הַיּוֹם נֶעְדְּרוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים, יֵיטִיב הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְהַבָּא הַמָּקוֹם יְרַחֵם. וְכָעֵת אֵין לִי פְּנַאי כְּלָל לְהַרְחִיב הַדִּבּוּר, וְגַם אֵינִי יוֹדֵעַ כְּלָל אִם יַגִּיעַ אִגֶּרֶת לְיָדְךָ, כִּי מֵעֹצֶם תְּשׁוּקָתְךָ אֲנִי מֻכְרָח לִכְתֹּב לְךָ שׁוּרוֹתַיִם אֵלּוּ, וְתוֹדָה לָאֵל אִתָּנוּ פֹּה הַחַיִּים וְהַשָּׁלוֹם. וְגַם בֵּית הַצַּדֶּקֶת מָרַת אָדְיל תִּחְיֶה וּבֵית בְּנִי שַׁכְנָא וּבֵית הָרַב שֶׁיִּחְיֶה וְכָל אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ תּוֹדָה לָאֵל בְּחַיִּים וְשָׁלוֹם, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יִשְׁמֹר אוֹתָנוּ לָנֶצַח וְאֶת כָּל הָעִיר וְאֶת כָּל יִשְׂרָאֵל.

נָא בְּנִי חֲבִיבִי חֲזַק וֶאֱמַץ גַּם עַתָּה לִזְכֹּר בְּכָל עֵת בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּבְחַסְדּוֹ וּבְטוּבוֹ שֶׁאֵינוֹ נִפְסָק לְעוֹלָם, וּבְוַדַּאי צַדִּיק ה’ בְּכָל דְּרָכָיו, וּבְרַחֲמָיו יִגְדֹּר פִּרְצוֹת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם וְיֹאמַר לַמַּלְאָךְ הֶרֶף יָדֶךָ, וּכְבָר כָּתַבְתִּי לְךָ הַרְבֵּה וְכָעֵת אֵין פְּנַאי לְהַאֲרִיךְ, וְאַל תְּבַלְבֵּל דַּעְתְּךָ לְצַפּוֹת בְּכָל עֵת עַל מִכְתָּב, כִּי מֵאֵלֶיךָ תָּבִין שֶׁכָּעֵת קָשֶׁה מְאֹד שֶׁיַּגִּיעוּ לְךָ מִכְתָּבַי, אַף עַל פִּי כֵן אֶרְאֶה לַחֲקֹר עַל זֶה, וְגַם אַתָּה תְּזָרֵז עַצְמְךָ בָּזֶה שֶׁיַּגִּיעוּ אֵלַי מִכְתָּבֶיךָ בְּכָל מַה דְּאֶפְשָׁר, אַךְ לֹא יִהְיֶה לְךָ כִּלְיוֹן עֵינַיִם עַל זֶה. רַק תְּקַיֵּם כָּלְתָה עֵינַי לִישׁוּעָתְךָ, וְגַם תְּחַזֵּק עַצְמְךָ בְּשִׂמְחָה. כִּי הַכֹּל מוֹדִים שֶׁדַּיְקָא כָּעֵת צְרִיכִין לְחַזֵּק עַצְמוֹ בְּשִׂמְחָה הַרְבֵּה, וְתוֹדָה לָאֵל יֵשׁ לָנוּ לִשְׂמֹחַ גַּם עַתָּה, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ יַמְתִּיק דִּינִים מֵעָלֵינוּ וּמֵעַל כָּל יִשְׂרָאֵל בִּזְכוּת הַצַּדִּיקִים קְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה אֲשֶׁר בִּזְכוּתָם אָנוּ חַיִּים וְקַיָּמִים.

דִּבְרֵי אָבִיךָ הַדּוֹרֵשׁ בִּשְׁלוֹמְךָ בְּאַהֲבָה וּמְצַפֶּה לִישׁוּעָה.

נָתָן מִבְּרֶסְלֶב

וְשָׁלוֹם לְכָל אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ.

* * *

עלים לתרופה מכתב לז

בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, יוֹם א’ וַיִּגַּשׁ [ג’ טבת] תקצ”א.

שָׁלוֹם לִבְנִי הָרַבָּנִי מוֹרֵנוּ הָרַב יִצְחָק נֵרוֹ יָאִיר.

בְּיוֹם ה’ שָׁלַחְתִּי לְךָ מִכְתָּב וּמֵהַסְּתָם הִגִּיעַ לְיָדְךָ, וּבְוַדַּאי כְּבָר נִשְׁמַע לְךָ אֶת כָּל אֲשֶׁר עָבַר פֹּה יֵיטִיב ה’ לְהַבָּא. וּמוֹסֵר כְּתָב זֶה יְסַפֵּר לְךָ הַכֹּל, הַמָּקוֹם יְרַחֵם הַמָּקוֹם יְרַחֵם, וְתוֹדָה לָאֵל אִתָּנוּ הַחַיִּים וְהַשָּׁלוֹם, ה’ יִשְׁמְרֵנוּ תָּמִיד מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם, הַכְּלָל כִּי עֵת צָרָה גְּדוֹלָה הִיא, עַל מִי לָנוּ לְהִשָּׁעֵן כִּי אִם עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם.

עַל שַׁבַּת חֲנֻכָּה לֹא הָיָה לָנוּ שׁוּם אוֹרְחִים כִּי אִם רַבִּי חַיִּים נַחוּם שֶׁיִּחְיֶה. רַבִּי אַיְיזִיק מִלַּאדִיזִין וְרַבִּי יַעֲקֹב חֲתַן רַבִּי בֶּער מִלַּאדִיזִין נָסְעוּ בְּבֶהָלָה מִפֹּה בְּיוֹם ה’ הֶעָבַר מִגֹּדֶל הַפַּחַד, וְכָל מַה דְּעָבֵד רַחֲמָנָא לְטָב עָבֵד, וְאַף עַל פִּי כֵן הָיָה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעֶזְרֵנוּ, וְדִבַּרְנוּ דִּבְרֵי תּוֹרָה אֶתְמוֹל בְּהַשָּׁלֹשׁ־סְעֻדּוֹת דְּבָרִים חֲדָשִׁים וְנִפְלָאִים מְאֹד, בְּוַדַּאי הָיָה כְּדַאי לָבוֹא בִּשְׁבִיל זֶה אֲלָפִים נְפָשׁוֹת לְפֹה, אַךְ מִי יוֹדֵעַ גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל יוֹצֵר בְּרֵאשִׁית אֵיךְ הוּא מִתְנַהֵג בְּחַסְדּוֹ כָּל דּוֹר, וּבִפְרָט בַּדּוֹר הַזֶּה מַה שֶּׁעוֹשֶׂה עִמָּנוּ שֶׁזָּכִינוּ לְאוֹצָרוֹת כָּאֵלֶּה וְהַמְּנִיעוֹת מִשְׁתַּטְּחִים כָּל כָּךְ כָּל כָּךְ. וּבְוַדַּאי הַכֹּל לְטוֹבָה וְסוֹף כָּל סוֹף יִגְמֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְגַם עַתָּה הוּא גּוֹמֵר תָּמִיד כִּרְצוֹנוֹ. אַךְ מִי יוֹדֵעַ דַּרְכֵי חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו בְּכָל עֵת. עָלֵינוּ לְחַכּוֹת וּלְצַפּוֹת לִישׁוּעָתוֹ תָּמִיד, וּלְהִתְגַּעְגֵּעַ וְלִכְסֹף לִהְיוֹת כִּרְצוֹנוֹ, וּלְהִתְפַּלֵּל וּלְהִתְחַנֵּן וְלִצְעֹק לְפָנָיו בְּכָל עֵת בְּכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלֵינוּ, עַד יַשְׁקִיף וְיֵרֶא ה’ מִשָּׁמַיִם, וְהִנְּךָ רוֹאֶה אֲהוּבִי בְּנִי חֲבִיבִי מַה שֶּׁיָּכוֹל לַעֲבֹר עַל הָאָדָם. וּבַזְּמַנִּים הַקּוֹדְמִים נִדְמָה שֶׁאֵין צָרוֹת וּמְנִיעוֹת גְּדוֹלִים מֵהֶם, וְעַתָּה רוֹאִים מַה שֶּׁיָּכוֹל לַעֲבֹר, רַחֲמָנָא לִצְלַן. הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַצִּיל בְּרַחֲמָיו, אַךְ בֶּאֱמֶת הַכֹּל לְטוֹבָה, וְהֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ לָדַעַת וּלְחַזֵּק לְבָבוֹ לֵילֵךְ עִם דִּבְרֵי תּוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁכְּבָר הִזְהִיר אוֹתָנוּ לָשׂוּם לֵב לְכָל הַמַּחֲשָׁבָה דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה שֶׁעוֹבֵר עַל הָאָדָם בְּכָל יוֹם, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַמְצֵם אֶת עַצְמוֹ בָּהֶם כִּבְיָכוֹל וּמְרַמֵּז רְמָזִים לְכָל אָדָם כְּפִי הַמָּקוֹם וְהַזְּמַן וְכוּ’ וְכוּ’ כַּמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה וַיְהִי מִקֵּץ זִכָּרוֹן סִימָן נ”ד. אַשְׁרֵי שֶׁיֵּלֵךְ בָּזֶה תָּמִיד.

כִּי אֵין שׁוּם פְּטוֹר בָּעוֹלָם. וְחָלִילָה לִפְטֹר אֶת עַצְמוֹ עַתָּה מִתּוֹרָה וּתְפִלָּה כְּדֶרֶךְ שֶׁנִּמְצָאִים הַטּוֹעִים בָּזֶה, לֹא בְּאֵלֶּה חֶלְקֵנוּ כִּי אַף עַל פִּי שֶׁנִּמְצָאִים עַתָּה בִּטּוּלִים הַרְבֵּה מֵחֲמַת הַצָּרוֹת רַחֲמָנָא לִצְלַן, אַף עַל פִּי כֵן לְעֻמַּת זֶה צְרִיכִים עַתָּה לְהִתְעוֹרֵר בְּיוֹתֵר בְּהִתְגַּבְּרוּת יוֹתֵר מֵאַחַר שֶׁרוֹאִים בְּעֵינֵינוּ מַה שֶּׁרוֹאִים, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְרַחֵם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְרַחֵם. וְהִנֵּה מֵחֲמַת נְחִיצוּת מוֹסֵר כְּתָב זֶה אִי אֶפְשָׁר לְהַאֲרִיךְ יוֹתֵר וְדַי בְּהֶעָרָה זֹאת, וּמֵאֵלֶיךָ תָּבִין הַכֹּל כִּי כְּבָר דִּבַּרְנוּ הַרְבֵּה בָּזֶה שֶׁהָעִקָּר הוּא הַיּוֹם אִם בְּקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ הַיּוֹם דַּיְקָא, יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה. וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְחַזֵּק לְבַבְכֶם בַּאֲמִתַּת דַּרְכֵי הִתְקָרְבוּת אֵלָיו יִתְבָּרַךְ מִכָּל מָקוֹם שֶׁהוּא, וִירַחֵם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְיָסִיר מַחֲלָה מִקִּרְבֵּנוּ וְיָשׁוּב אֵלֵינוּ וִירַחֲמֵנוּ.

דִּבְרֵי אָבִיךָ הַמְצַפֶּה לִישׁוּעָה.

נָתָן מִבְּרֶסְלֶב

* * *

עלים לתרופה מכתב לח

בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, יוֹם ג’ וַיְחִי [י”ב טבת] תקצ”א.

אֲהוּבִי בְּנִי חֲבִיבִי, בְּיוֹם אֶתְמוֹל שָׁלַחְתִּי לְךָ מִכְתָּבִי עַל יְדֵי רַבִּי מָרְדְּכַי בֶּן רַבִּי יַעֲקֹב בַּאֲרִיכוּת קְצָת, כָּעֵת אֵין בִּלְשׁוֹנִי מִלָּה מִגֹּדֶל הַצָּרוֹת וְהַטְּרָדוֹת. יֵיטִיב ה’ לְהַבָּא, רַק אֲנִי מוֹדִיעֲךָ שֶׁאֲנַחְנוּ תּוֹדָה לָאֵל בְּחַיִּים וְשָׁלוֹם, ה’ יִשְׁמְרֵנוּ תָּמִיד בָּזֶה וּבַבָּא לָנֶצַח. וּכְבָר הוֹדַעְתִּיךָ שֶׁקִּבַּלְתִּי מִכְתָּבְךָ, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְנַחֵם אֶתְכֶם מְהֵרָה, וִיבַטֵּל מֵעֲלֵיכֶם וּמִכָּל יִשְׂרָאֵל כָּל הַדִּינִים וְכָל הַגְּזֵרוֹת, וִישַׂמַּח נַפְשְׁכֶם וִיבַשְּׂרֵנוּ בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת זֶה מִזֶּה תָּמִיד. אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן, וּכְבָר הֶחֱזַקְתִּיךָ הַרְבֵּה לַחֲטֹף כָּל מַה שֶּׁתּוּכַל גַּם עַתָּה, כִּי הִיא חַיֶּיךָ וְכוּ’, וְכָעֵת אִי אֶפְשָׁר לְהַאֲרִיךְ כְּלָל.

דִּבְרֵי אָבִיךָ הַמְצַפֶּה לִישׁוּעָה. נָתָן מִבְּרֶסְלֶב

לְזוּגָתְךָ הִיא כַּלָּתִי הַצְּנוּעָה מָרַת חַנָּה תִּחְיֶה וּלְבִנְךָ דָּוִד צְבִי נֵרוֹ יָאִיר.

לְמַעַן הַשֵּׁם שְׁלָאגְט אַרוֹיס דֶּעם צַעַר פוּן אַייךְ גְלוֹיבְּט וָואס הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ טִיט אִיז אַלְץ לְטוֹבָה, זֶעהט אַז אַ מֶענְטְשׁ בַּדַארְף נָאר טְרַאכְטִין אוֹיף דֶּעם תַּכְלִית, אִין זַייט נִיט בֵּייז, אִין זָארְגְט נִיט, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ זָאל אַייךְ טְרֵייסְטִין מִיט אַלִים גוּטְין בְּתוֹךְ כָּל יִשְׂרָאֵל [זִרְקוּ אֶת הַצַּעַר מִכֶּם הַאֲמִינוּ שֶׁכָּל מַה שֶׁעוֹשֶׂה ה’ יִתְבָּרַךְ הַכֹּל לְטוֹבָה, הִתְבּוֹנְנוּ כִּי הָאָדָם צָרִיךְ לַחֲשֹׁב רַק עַל הַתַּכְלִית, אַל תִּכְעֲסוּ וְאַל דַּאֲגוּ, ה’ יִתְבָּרַךְ יְנַחֵם אֶתְכֶם בְּכָל טוּב בְּתוֹךְ כָּל יִשְׂרָאֵל].

* * *

עלים לתרופה מכתב לט

בָּרוּךְ הַשֵּׁם, יוֹם ד’ וַיְחִי [י”ג טבת] תקצ”א.

אֲהוּבִי בְּנִי חֲבִיבִי, הָיִיתִי עוֹמֵד וּמְצַפֶּה לִרְאוֹת מִכְתָּבְךָ, כָּלוּ עֵינַי כָּל הַיּוֹם מֵחֲמַת שֶׁלֹּא רָאִיתִי מִכְתָּבְךָ זֶה כַּמָּה יָמִים. וְהִנֵּה בְּיוֹם אֶתְמוֹל בִּשְּׂרוּנִי בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ שֶׁיֵּשׁ מִכְתָּב מֵאִתְּךָ, וְשַׂשְׂתִּי כְּעַל כָּל הוֹן. וּבָאתִי לְבֵיתִי וּפָתַחְתִּי אוֹתוֹ וְעָמַדְתִּי מַרְעִיד, כִּי לֹא שָׁמַעְתִּי מִקֹּדֶם כְּלָל שְׁמוּעָה לֹא טוֹבָה כָּזֹאת מֵחֲמוֹתְךָ זִכְרוֹנָהּ לִבְרָכָה, “צַדִּיק ה’ בְּכָל דְּרָכָיו” וְכוּ’. וּבְוַדַּאי אֲנִי מֵבִין מֵרָחוֹק עֹצֶם צַעַרְךָ וּבִלְבּוּל דַּעְתְּךָ, אַךְ גַּם אַתָּה רָאוּי לְךָ לְהָבִין צַעֲרֵנוּ וּבִלְבּוּל דַּעְתֵּנוּ, כִּי כְּבָר הוֹדַעְתִּיךָ מַה שֶּׁהָיָה בְּבֵיתִי בְּעֵת שֶׁנִּפְטַר רַבִּי שְׁמוּאֵל זַ”ל הַמָּקוֹם יַצִּילֵנוּ מֵעַתָּה. וְהִנֵּה זֶה יוֹתֵר מִשְּׁנֵי שָׁבוּעוֹת אֲשֶׁר בָּעֲרָה אֵשׁ ה’ בְּכַמָּה וְכַמָּה נְפָשׁוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁנֶּעְדְּרוּ הַרְבֵּה בְּאֵלּוּ הַיָּמִים הַמְעֻטִּים, הַמָּקוֹם יְרַחֵם וְיֹאמַר לַמַּלְאָךְ הֶרֶף יָדְךָ,

רְאֵה בְּנִי וַחֲכַם, מַה שֶּׁעוֹבֵר עַל הָאָדָם בִּימֵי חַיֵּי הֶבְלוֹ וְהַכֹּל לְטוֹבָה. בְּנִי רְאֵה גַּם רְאֵה הֶבֶל הָעוֹלָם הֲבֵל הֲבָלִים, הֲבֵל הֲבָלִים. וְאִם קֹהֶלֶת אָמַר שִׁבְעָה הֲבָלִים, רָאוּי לָנוּ לוֹמַר אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבֵּי רְבָבוֹת הֲבָלִים. רְאֵה בְּנִי מַה שֶּׁעוֹבֵר עַל הָאָדָם בִּימֵי חַיָּיו, וְכָכָה וְכָכָה עָבְרוּ עַל יְמֵי אֲבוֹתֵינוּ כַּמּוּבָא בַּסְּפָרִים כַּמָּה מִינֵי דֶּבֶר וְחֶרֶב רַחֲמָנָא לִצְלַן עָבְרוּ בְּכָל הַדּוֹרוֹת, לִפְעָמִים בִּמְדִינָה זֹאת וְלִפְעָמִים בִּמְדִינָה זֹאת. וְהַכֹּל בִּשְׁבִיל הַנִּסָּיוֹן וְהַבְּחִירָה, לְמַעַן הַשֵּׁם, לְמַעַן הַשֵּׁם, שֶׁנִּתְחַזֵּק וְנַעְתִּיר לַה’ שֶׁיִּהְיֶה הַכֹּל לְטוֹבָה, בִּבְחִינַת (מִשְׁלֵי יט “יִרְאַת ה’ לְחַיִּים”, וְלֹא לְמָוֶת. הַיְנוּ שֶׁעַל יְדֵי כָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר נִזְכֶּה לְהִתְקָרֵב יוֹתֵר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְלִזְכֹּר בְּהַתַּכְלִית הָאֱמֶת שֶׁהַכֹּל הֲבֵל הֲבָלִים הֶבֶל נִדָּף.

אֲהוּבִי בְּנִי יֵשׁ בְּלִבִּי הַרְבֵּה לְדַבֵּר אַךְ גָּבַהּ טוּרָא בֵּינָן, לְמַעַן הַשֵּׁם חֲזַק וְהִתְחַזֵּק וּזְכֹר אֶת בּוֹרַאֲךָ בְּכָל עֵת בֵּין בְּטִיבוֹ בֵּין בְּעָקוּ חַס וְשָׁלוֹם חַס וְשָׁלוֹם; וְקַיֵּם מַה שֶׁנֶּאֱמַר (תְּהִלִּים נו “בַּה’ אֲהַלֵּל דָּבָר בֵּאלֹקִים אֲהַלֵּל דָּבָר”. כִּי כָּל הַמְּאֹרָעוֹת הַכֹּל לְטוֹבָתֵנוּ, וְזֶה מֵעֵין עוֹלָם הַבָּא וְכוּ’ כַּמְבֹאָר בְּסִימָן ד’, רְאֵה גַּם רְאֵה כַּמָּה הִפְלִיא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חַסְדּוֹ הַגָּדוֹל עִמָּנוּ שֶׁהִקְדִּים רְפוּאוֹת נִפְלָאוֹת כָּאֵלֶּה לְמַכּוֹתֵינוּ הָאֲנוּשׁוֹת כָּאֵלֶּה, שֶׁהוֹדִיעָנוּ בְּרַחֲמָיו תּוֹרוֹת נוֹרָאוֹת וְנִפְלָאוֹת וְנִשְׂגָּבוֹת כָּאֵלֶּה אֲשֶׁר לֹא נִשְׁמְעוּ מֵעוֹלָם, שֶׁנּוּכַל לְהַחֲיוֹת נַפְשׁוֹתֵינוּ בָּהֶם גַּם בָּעִתִּים הַלָּלוּ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים הָאֵלּוּ, אֲשֶׁר עָלֵינוּ נִבְּאוּ כָּל קַדְמוֹנֵינוּ הַצַּדִּיקִים וְהַנְּבִיאִים הָאֲמִתִּיִּים; לְמַעַן הַשֵּׁם חֲזַק וְנִתְחַזֵּק, וְאַל תִּשְׁכַּח בְּכָל עֵת מִי הָיָה בָּעוֹלָם וּמִי מְקַיֵּם הָעוֹלָם עַתָּה; בַּה’ בָּטַחְנוּ לֹא נִמְעַד, חֲטֹף וֶאֱכֹל חֲטֹף וֶאֱכֹל בְּנִי גַּם עַתָּה תּוֹרָה וּמִצְווֹת וּתְפִלָּה וְהִתְבּוֹדְדוּת כָּל מַה שֶּׁתּוּכַל. כִּי גַּם יָמִים אֵלּוּ הֵם יָמִים, וְנֶחֱשָׁבִים בִּימֵי חַיֵּינוּ, וְגַם עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר “הַיּוֹם אִם בְּקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ” הַיּוֹם דַּיְקָא. וְאָז טוֹב לְךָ וּלְבֵיתְךָ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים וְשָׁנִים אָמֵן.

דִּבְרֵי אָבִיךָ הַכּוֹתֵב בְּחִפָּזוֹן וּמְצַפֶּה לִישׁוּעַת ה’ מְהֵרָה.

נָתָן מִבְּרֶסְלֶב

* * *

עלים לתרופה מכתב מ

בָּרוּךְ הַשֵּׁם, אוֹר לְיוֹם ב’ שְׁמוֹת [י”ח טבת] תקצ”א.

שָׁלוֹם לַאֲהוּבִי בְּנִי חֲבִיבִי הָרַבָּנִי מוֹרֵנוּ הָרַב יִצְחָק שֶׁיִּחְיֶה.

הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יִשְׁמָרְכֶם מִכָּל רַע וְיָסִיר מַחֲלָה מִקִּרְבְּכֶם וְיִתֵּן לָכֶם חַיִּים טוֹבִים וַאֲרֻכִּים אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.

לִיבֶּע קִינְדֶער, אִיר קֶענְט אַלֵיין פַאר שְׁטֵיין דֶעם צַעַר פִין אַיֶיערֶע בְּרִיף וָואס אִיךְ הָאבּ גִּיהֶערְט דִּי בְּשׂוֹרוֹת פִין אַייעֶר שְׁטוּבּ, אֵיינְס נָאךְ דָאס אַנְדֶרֶע. הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ זָאל שׁוֹין רַחֲמָנוּת הָאבִּין. נָאר וָואס קֶען הַיינְט וֶוער הֶעלְפְן, נָאר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אַלֵיין. אִין מִיר קָאנִין מֶער נִיט, נָאר בֶּעטִין אִים תָּמִיד אוּלַי יְרַחֵם. מִן הַסְּתָם הָאט אִיר גִיהֶערְט וָואס סִיא טִיט זִיךְ. פִיל זָאגִין אַז פֹּה אִיז חַס וְשָׁלוֹם עֶרְגִיר גִּיוֶוען אֵיידֶער אִין טוּלְטְשִׁין, סֶע זֶענִין זֵייעֶר פִיל מֶענְטְשִׁין נֶעְדַּר גִיוָוארִין, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ זָאל שׁוֹין רַחֲמָנוּת הָאבִּין. הַיינְט וָואס פַאר אֵיין עֵצָה קָאן אִיךְ אַייךְ גֶּעבִּין, מֶען הֶערְט אַלֶע טָאג אַז מֶען וֶועט חַס וְשָׁלוֹם הִיא שְׁפַּרִין. גַּם בְּבֵיתִי אִיז נִיט גִּיזוּנְט בַּת אִשְׁתִּי חַיָּה תִּחְיֶה, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יִשְׁלַח לָהּ רְפוּאָה שְׁלֵמָה בְּקָרוֹב, דֶעם צַעַר מִיט דִּי יִסּוּרִים מִיט דִיא פְּחָדִים וָואס אִיטְלִיכֶיר הָאט דִי צַיְיטִין פַאר שְׁטֵייט אִיר אַלֵיין. קֵיין עֵצָה קָאן מֶען הַיְינְט גָאר נִיט גִיבִּין, מֶען קָאן נִיט הֶעלְפִין, נָאר בֶּעטִין הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּרַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים אוּלַי יָחוּס אוּלַי יְרַחֵם.

[יְלָדִים אֲהוּבִים. אַתֶּם יְכוֹלִים לְהָבִין לְבַד אֶת הַצַּעַר מִמִּכְתַּבְכֶם מִמַּה שֶׁשָּׁמַעְתִּי אֶת הַבְּשׂוֹרוֹת מִבֵּיתְכֶם, אֶחָד אַחַרֵי הַשֵּׁנִי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְרַחֵם כְּבָר, מִי יָכוֹל הַיּוֹם לַעֲזֹר רַק ה’ יִתְבָּרַךְ לְבַד, וַאֲנַחְנוּ לֹא יְכוֹלִים כִּי אִם לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ תָמִיד אוּלַי יְרַחֵם. מִן הַסְתָּם שָׁמַעְתֶּם מַה קוֹרֶה פֹּה, הַרְבֵּה אוֹמְרִים שֶׁפֹּה חַס וְשָׁלוֹם יוֹתֵר גָּרוּעַ מֵאַשֶׁר בְּטוּלְטְשִׁין, הַרְבֵּה אֲנָשִׁים נְעֶדָּרִים שָׁם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְרַחֵם כְּבָר. וְלָכֵן אֵיזֶה עֵצָה אֲנִי יָכוֹל לָתֵת, שׁוֹמְעִים בְּכָל יוֹם שֶׁחַס וְשָׁלוֹם יִסְגְרוּ. גַּם בְּבֵיתִי בַּת אִשְׁתִּי חַיָּה תִחְיֶה אֵינֶנָה בְּקַו הַבְּרִיאוּת, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יִשְׁלַח לָהּ רְפוּאָה שְׁלֵימָה בְּקָרוֹב. הַצַּעַר וְהַיִּסוּרִים וְהַפְּחָדִים מַה שֶּׁיֵשׁ לָנוּ עַכְשָׁיו אַתֶּם מְבִינִים לְבַד, הַיּוֹם אִי אֶפְשָׁר לָתֵת שׁוּם עֵצָה וְאִי אֶפְשָׁר לַעֲזֹר רַק לְבַקֵּשׁ אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּרַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים אוּלַי יָחוּס אוּלַי יְרַחֵם].

לְעֵת עַתָּה קוּק אִיךְ אַרוֹיס בְּכָל שָׁעָה צוּ הֶערִין פִין דִיא קִינְדֶער וָואס זֶענִין שְׁלַאף בֵּייא אַיְיךְ, וָואס זֶיי טוּהִין. הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יִשְׁלַח לָהֶם רְפוּאָה שְׁלֵמָה מִן הַשָּׁמַיִם בְּקָרוֹב וְיִשְׁמֹר אֶת כֻּלְּכֶם מֵעַתָּה וִישַׂמַּח נַפְשֵׁיכֶם בְּכָל הַטּוֹבוֹת מְהֵרָה.

[בֵּינָתַיִם אַנִי מְצַפֶּה בְּכָל שָׁעָה לִשְׁמוֹעַ מֵהַיְּלָדִים הַחוֹלִים אֶצְלֶכֶם מַה שְׁלוֹמָם, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יִשְׁלַח לָהֶם רְפוּאָה שְׁלֵמָה מִן הַשָּׁמַיִם בְּקָרוֹב וְיִשְׁמֹר אֶת כֻּלְּכֶם מֵעַתָּה וִישַׂמַּח נַפְשֵׁיכֶם בְּכָל הַטּוֹבוֹת מְהֵרָה].

לִיבֶּע קִינְדֶער, לְמַעַן הַשֵּׁם שְׁטַארְקְט אַיְיךְ, אִין לָאזְט אַייךְ נִיט אָפּ. הָאט בִּטָּחוֹן אִין הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עֶר וֶועט אַייךְ נִיט אָפּ לָאזִין חַס וְשָׁלוֹם. “אַךְ לֹא בָּעִי יִשְׁלַח יָד”, עֶר וֶועט אַייךְ שׁוֹין הֶעלְפִין אִין וֶועט אַייךְ טְרֵייסְטִין מִיט אַלִירְלֵיי נֶחָמוֹת וִישׁוּעוֹת גְּדוֹלוֹת. וָואס סֶע אִיז גִיוֶוען אִיז בְּוַדַּאי אַלְץ לְטוֹבָה, וַויְיטֶער וֶועט עֶר אַייךְ שׁוֹין אָפּ הִיטִין, וּכְאָב אֶת בֵּן יִרְצֶה וִיחַבֵּב אֶתְכֶם וְיוֹשִׁיעַ לָכֶם בְּכָל טוּב וְהַכֹּל יִתְהַפֵּךְ לְטוֹבָה, וַויְיטֶער קָאן אִיךְ פִיל נִיט שְׁרַייבִּין מֵחֲמַת גְּרוֹיס צַעַר פוּן אַייךְ וּמִכָּל הַצְּדָדִים.

[יְלָדִים אֲהוּבִים. לְמַעַן ה’ הִתְחַזְּקוּ וְאַל תַּעַזְבוּ אֶת הַבִּטָּחוֹן בַּה’ יִתְבָּרַךְ, וְהוּא לֹא יַעֲזֹב אֶתְכֶם חַס וְשָׁלוֹם, אַךְ לֹא בָּעִי יִשְׁלַח יָד וְהוּא יַעֲזֹר לָכֶם וִינַחֵם אֶתְכֶם בְּכָל הַנְחָמוֹת וִישׁוּעוֹת גְּדוֹלוֹת. כָּל מַה שֶּׁהָיָה וַדַּאי הָיָה לְטוֹבָה וּבָהֶמְשֵׁךְ הוּא בְּוַדַּאי יִשְׁמוֹר אֶתְכֶם, וּכְאָב אֶת בֵּן יִרְצֶה וִיחַבֵּב אֶתְכֶם וְיוֹשִׁיעַ לָכֶם בְּכָל טוּב וְהַכֹּל יִתְהַפֵּךְ לְטוֹבָה, וְיוֹתֵר אֵינִי יָכוֹל לִכְתּוֹב מֵחֲמַת הַצַּעַר מִכֶּם וּמִכָּל הַצְּדָדִים].

הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְרַחֵם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְיֹאמַר לַמַּלְאָךְ הֶרֶף יָדֶךָ וְיָשׁוּב אֵלֵינוּ וִירַחֲמֵנוּ.

דִּבְרֵי אֲבִיכֶם הַמְצַפֶּה בְּכָל רֶגַע לִשְׁמֹעַ הַטּוֹב מִכֶּם. נָא לְזָרֵז לְהוֹדִיעֵנִי מִיָּד מִבֵּיתְכֶם וּמִשְּׁלוֹם כָּל אֶחָד בְּיִחוּד, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְרַחֵם וְיַשְׁמִיעֵנוּ בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת זֶה מִזֶּה תָּמִיד. דִּבְרֵי הַמְצַפֶּה לִישׁוּעָה.

נָתָן מִבְּרֶסְלֶב

תּוֹדִיעֵנוּ גַּם מִשְּׁלוֹם בֶּן אֲחוֹתִי רַבִּי אַיְיזִיק נֵרוֹ יָאִיר וּמִשְּׁלוֹם כָּל אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ וְאוֹהֲבֵינוּ וְרֵעֵינוּ. יְרַחֵם ה’ בְּרַחֲמָיו הַמְּרֻבִּים מֵעַתָּה עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, כִּי עֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ.

אֲהוּבִי בְּנִי מִי יִתֵּן לִי אֵבֶר כַּיּוֹנָה אָעוּפָה אֵלֶיךָ לֵרָאוֹת עִמְּךָ פָּנִים אֶל פָּנִים, אַךְ מַה לַּעֲשׂוֹת כִּי גָּבַהּ טוּרָא בֵּינָן וְלַיּוֹצֵא וְלַבָּא אֵין שָׁלוֹם. לְמַעַן הַשֵּׁם לְמַעַן הַשֵּׁם חֲזַק וֶאֱמַץ עַתָּה גַם עַתָּה וְאַל תִּהְיֶה נִמְשָׁךְ אַחַר הַצַּעַר כָּל כָּךְ חַס וְשָׁלוֹם, כִּי ה’ אִתְּךָ אַל תִּירָא וְאַל תֵּחָת. בְּטַח בַּה’ כִּי לֹא יַעֲזֹב אוֹתְךָ, אָנוּ מְחֻיָּבִים לְהַפְקִיד רוּחֵנוּ וְנִשְׁמוֹתֵינוּ בְּיָדוֹ יִתְבָּרַךְ, וְהַטּוֹב בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה עִמָּנוּ. עַתָּה יוֹדְעִים הַכֹּל כִּי אֵין עֵצָה וְתַחְבּוּלָה כִּי אִם לְהַשְׁלִיךְ עַצְמוֹ עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

זְכֹר עַתָּה כַּמָּה הֶחֱיֵיתָ עַצְמְךָ בַּפָּסוּק (תְּהִלִּים נה “הַשְׁלֵךְ עַל ה’ יְהָבְךָ” וְכוּ’ בַּקַּיִץ הַזֶּה. עַתָּה עַתָּה הִגִּיעַ הָעֵת שֶׁתְּחַיֶּה עַצְמְךָ בְּפָסוּק זֶה בְּיוֹתֵר וְיוֹתֵר, וַה’ יוֹשִׁיעַ לְךָ. וְכָעֵת אִי אֶפְשָׁר לְהַאֲרִיךְ יוֹתֵר עַד שֶׁיַּגִּיעַ לִי אִגֶּרֶת מִמְּךָ מְהֵרָה וְלַה’ הַיְשׁוּעָה.

הַחֲצִי רוּבָּל־חָדָשׁ קִבַּלְתִּי וְעָשִׂיתִי מַה שֶּׁמֻּטָּל עָלַי לְהִתְפַּלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עֶרֶב שַׁבָּת סָמוּךְ לְקַבָּלַת שַׁבָּת וְאָמַרְתִּי הַתְּפִלָּה שֶׁל הַכ”ד [עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה] מִינֵי פִּדְיוֹנוֹת וְכוּ’. הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְעוֹרֵר לֵב הַצַּדִּיק שֶׁיָּכוֹל לַעֲשׂוֹת זֶה הַפִּדְיוֹן, וִיבַטֵּל כָּל הַגְּזֵרוֹת קָשׁוֹת מֵעָלֵינוּ וּמֵעַל כָּל יִשְׂרָאֵל. בָּרוּךְ אֱלֹקֵינוּ אֲשֶׁר עֲזָרָנוּ עַד כֹּה שֶׁאָנוּ יוֹדְעִין גַּם עַתָּה מִדְּבָרִים נִשְׂגָּבִים כָּאֵלֶּה, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם כֹּחַ לְהַחֲיוֹתֵנוּ גַּם עַתָּה וּלְשַׂמֵּחַ נַפְשׁוֹתֵינוּ תָּמִיד אִם נִרְצֶה לְחַזֵּק עַצְמֵנוּ וְלָשׂוּם לִבֵּנוּ הֵיטֵב לְכָל הַחֲסָדִים וְהַטּוֹבוֹת נִצְחִיּוֹת נִפְלָאוֹת וְנוֹרָאוֹת אֲשֶׁר גָּמַל עָלֵינוּ בְּרַחֲמָיו וְרֹב חֲסָדָיו: (עַד הֵנָּה נִמְשְׁכָה הַחוֹלַאַת הַנַּ”ל. מִכָּאן וְאֵילָךְ הִתְחִיל לִהְיוֹת שָׁקֵט עַד עֵרֶךְ שָׁבוּעַ אֶחָד אוֹ יוֹתֵר וְאָז שָׁקְטָה הָאָרֶץ תּוֹדָה לָאֵל.

* * *

* * *

תפילת "אתה סתר לי" מלקוטי תפילות (סימן קלו)

התפלה הועתקה בדיוק-רב והוגהה על-פי כתב-יד הספר לקוטי תפלות לרבי נתן מברסלב, ומיוסדת על המאמר "אתה סתר לי" בספר לקוטי מוהר"ן (סימן ריג) – בתפילה שזר רבי נתן זיע"א בתבונה את כל הפסוקים מספר תהלים, שבהם פונה דוד המלך ומבקש מהקב"ה שברחמיו המרובים יסתיר אותו ואת כל ישראל בסתר עליון ובצל כנפיו.

* * *