ב' ג' אייר • הילולת אנ"ש קדושי אומן תרח"ץ | מטלטל

"ברסלבסקי חסידים 1938" • חשיפה מטלטלת על יקירי אנשי שלומינו קדושי אומן דשנת תרח"ץ שנרצחו ברוסיה בעוון מסירות נפשם לקיום התורה הקדושה ולשמירת הדת | במיוחד לקראת ימי ההילולא שחלה בימים ב' ג' אייר:

כתבות קשורות:
ב' ג' אייר • יום הילולת אנ"ש קדושי אומן דשנת תרח"ץ | כל הפרטים

חשיפה מטלטלת: "ברסלבסקי חסידים 1938" פרק מתוך הספר 'שלהבת בכפור' – פרקי מסירות נפש על חסידי ברסלב ברוסיה הקומוניסטית, המצפה לראות אור בעזהי"ת.

אחרי למעלה מ-80 שנות ערפל של אי וודאות באשר לגורלה של חבורת הקודש של עשרות מאנ"ש באומן שנעלמו על ידי מלכות הרשע הקומוניסטית בתקופת ה'טיהורים' בשנת תרח"צ, מסמכים שהתגלו באחד הארכיונים של ברית-המועצות לשעבר, שופכים אור על פרשיית היעלמותם, ולראשונה אפשר יהיה לציין את יום הסתלקותם למרומים • זכור את אשר עשה לך עמלק ||| מאת הסופר הברסלבאי הרב דוד דגן הי"ו

אחת הפרשיות הטראגיות, שנצרבה בדברי ימיה של חסידות ברסלב בדם ובכאב, היא פרשיית מאסרם של עשרות מגדולי החסידים באומן, קדושי עליון, בשנת תרח"צ, והיעלמותם מבלי להותיר עקבות.

לצד הניסים הרבים שזכו אנ"ש לראות בצל השלטון הקומוניסטי הרודני, נתקיים בהם גם "וּצְרַפְתִּים כִּצְרֹף אֶת הַכֶּסֶף וּבְחַנְתִּים כִּבְחֹן אֶת הַזָּהָב" (זכריה י"ג, ט)

למעלה משמונים שנה חלפו מאז אותה גזרה איומה שניחתה על כלל אנ"ש כרעם ביום בהיר, והערפל מעל גורלם לא פוזר. שמועות אמרו כי הם נשלחו לסיביר ושם נספו, אך לא נמצאה שום עדות לכך.

במשך שנים לא מעטות לאחר ה'מהפכה' הקומוניסטית שהתחוללה ברוסיה, שהחליפה את שלטון ה'צארים' לדורותיהם – מהפכה שחרטה על דגלה "שוויון  זכויות" ו"דאגה לפועלים" ובפועל הכריזה מלחמת חורמה על האמונה והדת – עדיין זכו חסידי ברסלב באומן, באופן בלתי מובן, לשקט יחסי מצד השלטון. ובזמן שברוב המקומות ברחבי ברית המועצות דוכאה גחלת היהדות, באומן הוסיפה שלהבת הקודש לבעור.

בין השנים תרצ"ה-ז, אירעו מעצרים של חסידי ברסלב, אולם בחסדי ה' הם הסתיימו כעבור תקופה די קצרה ביציאת החסידים לחירות.

כל זאת עד לשנת תרצ"ח. אז, בתקופה המכונה כיום "הטיהורים הגדולים", נעצרו כמיליון וחצי בני אדם, וכמחציתם הוצאו להורג. גנרלים רבים בצבא האדום חוסלו, סופרים, אמנים, ומדענים היו קרבנות הטיהורים, לצד אזרחים פשוטים שעלה נגדם חשד קל לפקפוק בשלטונו של הרודן סטאלין ימ"ש.

>>>קחו חלק בהדפסת הספר 'שלהבת בכפור' להנצחת זכרם>>>

הסתה קשה בעיתונות

למעצרם הקבוצתי של גדולי החסידים באומן, קדמה הסתה קשה וממושכת בעיתונות הסובייטית (בעיקר זו ה"יהודית"), שהלכה והחריפה בשלהי תרצ"ז ובתחילת תרח"צ. אותם 'יבסקים' – כינויים של הקומוניסטים היהודים – היפנו את חיציהם אל חסידי ברסלב בכלל, ובאומן בפרט, משל מהווים הם האיום הגדול ביותר על ברית המועצות.

לקראת אלול תרצ"ז פורסמה בעיתון היהודי-פולני 'היינט' כתבה שכותרתה "ה'אפיקורסים פארבאנדען' (=איגודי האפיקורסים ברוסיה) אינם מצליחים להתמודד עם חסידי ברסלב", וזה תוכנה (בתרגום מיידיש):

 "העיתון 'שטערן' היוצא לאור בקייב מתריע על פעילותם של חסידי ברסלב באומן, בכתבה הנושאת את הכותרת 'הקלריקלים באומן וה'טריקים' האנטי-סובייטיים שלהם', הכתבה כה מאפיינת את ההתרחשויות בקהילות היהודיות ברוסיה, שנביא אותה כאן בדיוק כפי שפורסמה ב'שטערן', בקיצורים מסוימים.

"כבר לפני שנתיים כתב ה'שטערן' עובדה זועקת אודות אלה הנקראים 'חסידי ברסלב' ואיך שה'כנופיה השחורה' הזו גידלה בקניה קבוצה שלמה של פעילים; איך, על מנת להשיג רווח דתי, הם חיתנו נערה בת 13 עם נער בן 15 בחופה שנערכה באמצע העיר. כולם רצו להביט במחזה המרגיז – וכלום, איש לא התערב.

"בעקבות דרישות העיתונות, נמסרו אז לבית המשפט כמה ממנהיגי אותה כנופיה דתית, והם נשפטו.

"העובדה הזו היתה כבר אז סימן לסכנה שבפעילותם של אותם קלריקלים  (=כינוי לאנשים המאמינים כי הדת צריכה לנהל את חיי המדינה) באומן ועל אודות הפעילות האנטי-דתית הקלוקלת שנעשית שם. אבל לא נעשה סוף לכל ההתנהגות הזו, ואותם קלריקלים החלו עוד יותר להרעיש…

>>>קחו חלק בהדפסת הספר 'שלהבת בכפור' להנצחת זכרם>>>

מסתובבים בפיאותיהם הארוכות…

"הנה כמה דוגמאות לשיטות האנטי-סובייטיות של אותה קבוצה: במאמץ גדול הצליחו המורים היהודיים להוציא כמה ילדים מידיהם של אותם ברסלבים, אולם קבוצת ילדים נותרה עדיין בטלפיה של אותה כנופיה. לילדים אלה חזות פראית, הם מסתובבים בפיאותיהם הארוכות ועושים תנועות משונות. אפילו אותם ילדים שכן הצליחו למשכם לבתי הספר, מסיתים אותם הוריהם לבקר בבית הכנסת בשבת. לא נדיר למצוא אצלם בין ספרי הלימוד, ספרים דתיים. בשל הלחץ מהוריהם, רבים הם הילדים שאכן מפחדים ללכת לבית הספר, ואכן לא מבקרים בבית הספר הילדים של הברסלבים – מרדכי ווָלף, ציליע (=צביה) בראד, מאניע אדֶלקֶע, אדל זַסלַבסקִי ואחרים. הברסלבים פועלים ומסכנים לא רק את ילדיהם, אלא פועלים גם אצל יתר הנוער.

"ביזמתם שלהם, החלו הפיונרים (=פעילי תנועת הנוער הקומוניסטי) הצעירים, מערכה כנגד הברסלבים, אבל איש אינו מסייע להם. וכי זו עבודה שיכולה להתבצע על ידי הפיונירים לבדם? מקרה כזה אירע: ביום כיפור קם הפיונר לינֶצקי והלך לקלויז של הברסלבים כדי לדבר עם הילדים שהיו שם. אבל מיד כאשר הבחינו הברסלבים במפתן הקלויז בפיונר עם הצעיף האדום, הם התנפלו עליו והכו אותו. גם העובדה הזו הושתקה לחלוטין.

>>>קחו חלק בהדפסת הספר 'שלהבת בכפור' להנצחת זכרם>>>

'יהודים טובים' מפולין…

"עד עצם היום הזה באים לברסלבים לחגים הדתיים 'יהודים טובים' ['גוטע יידן'] מפולין, מאמריקה. הם באים כביכול לקברו של הרבי מברסלב. במה עוסקים אותם יהודים טובים על קברו של הרבי אין איש יודע, רק זאת ידוע, שאחרי שהם שבים לביתם מתהלכים להם כבר במשך שנה שלמה מכתבים מהכא להתם. הברסלבים כותבים שליהודים כאן, בברית המועצות, 'מר וחשוך', וה'יהודים הטובים' מחוץ לארץ משיבים בכסף וב'קריעת עולמות' בחו"ל.

"הברסלבים משתמשים בכל מיני טריקים אנטי-סובייטיים ערמומיים בפעילותם. לא מזמן הקיש אחד, ברסלבי, בדלתו של איזה תושב אומן וביקש נדבה. הוא קיבל נדבה, אבל לא הלך – מסתבר שלא לנדבה הוא התכוון – הוא רוצה לשוחח…

"ומתנהלת שיחה דתית אודות כמה עוזר אם הולכים על קברו של הרבי. הוא יודע, הוא אומר, שזה שנתן לו כעת נדבה הינו חולה והוא מצפה לביקור רופא, טוב יותר יהיה אם ילך לקברו של הרבי ומיד ייוושע.

"ועל שאלת ההוא: אם קברו של הרבי עוזר כל כך, מדוע הוא מקבץ נדבות? ואם לא – מוטב שילך לעבוד, יהודי כה בריא! התכעס הברסלבר, הכה בדלת ואמר: 'יש לי יותר כסף מכם, למרות שאיני עובד!'

"הברסלבי, הרב וורצוב, לחץ רבות על פלוני עובד המפעל פיאטיגורסקי, שימול את בנו. אחרי הטקס הדתי הזה קיבל הילד הרעלת דם ואחרי כמה ימים מת. הענין נחקר, אולם לבית המשפט לא הובא איש.

"אנו מדברים כאן על מנהלי מפעלים שכאלה, שלא רק שאינם עושים מאומה על מנת לנהל הסברה אנטי-דתית, אלא להיפך, הם מעודדים את הקלריקלים. כך עשה יושב הראש של מפעל 'הסנדלר האדום' 'הסכם' עם אחד שטערנהאלץ (=שטרנהארץ) ובנו, שמלבד ימי המנוחה הם חופשיים גם בשבתות כרצונם. והרי אין זה חידוש שבמפעל הזה בימי הפסח לא הגיעו לעבודה 18 פועלים.

"פעילי המפלגה והארגונים המקצועיים של מפעל התפירה באומן מודים, ש(מלבד נאומים בערב החגים, נאומים שאינם מועילים במאום) במפעל ישנם כאלה שגם בשבתות אינם מופיעים לעבודה. אבל עד היום לא ניסו לפעול כלום אצל אותם פועלים. המצב זהה גם במפעל א. נ. בליצקי, בבית החרושת לבירה, ובמפעלים נוספים".

>>>קחו חלק בהדפסת הספר 'שלהבת בכפור' להנצחת זכרם>>>

קשרים עם אנטי-מהפכנים מחו"ל…

גם ה'דער עמעס' לא טמן ידו בצלחת, ולאחר הימים נוראים תרח"צ, תקף את חסידי ברסלב בעלילות שקר:

 "…הרי עובדה ידועה היא, שהקלריקאלים שלנו מבית, מקיימים קשרים הדוקים עם הקונטר-מהפכנים מחוץ לארץ. בזמן האחרון החלו לבוא לאומאן קבוצות של רבנים ו'יהודים טובים', לכאורה כדי לעלות על קברו של הבראסלאבי, אך למעשה הם מתלחשים ומתייעצים עם הקלריקאלים המקומיים".

ההאשמות בקשרים מפוקפקים עם אנטי-מהפכנים מ'חוץ לארץ', בתקופת 'הטיהורים' והחיפושים המתמידים אחרי מרגלים, לא בישרו טובות עבור אנשי שלומנו. ועד מהרה החלה סדרת מעצרים של חסידים.

בכ"ב טבת, נעצר ר' נפתלי דובינסקי, לאחר שהשפיע על אחיינו לא ללכת למפעל בשבת. המעצרים הבאים היו בחודשי שבט ואדר. בחודש ניסן, כבר ישבו בכלא עשרות חסידים.

לדברי ר' נחמן שטראקס, הואשמו החסידים כי הם משתייכים ל'ארגון מחתרתי טרוצקיסטי'. הם היו מקבלים תמיכה כספית מחבריהם מחוץ לרוסיה, כל המחאה נרשמה בג.פ.או, וכעת הוסבר להם כי ידוע לג.פ.או. כי הכסף שנשלח להם מחו"ל מטרתו תמיכה בארגון הטרוצקיסטי.

>>>קחו חלק בהדפסת הספר 'שלהבת בכפור' להנצחת זכרם>>>

כדברי נבואה

את הדברים סיפר ר' נחמן שטראקס בשנת תש"כ לא. א. גרשוני, שהעלה אותם על הכתב:

"זמן לאחר מכן התחילה הג.פ.או. להזמין את החסידים לחקירות והוחל במאסרים ביניהם. חסיד ברסלבי אחד, עסקן פעיל ביניהם, נאסר, בעת החקירה, שהתנהלה תוך עינויים קשים, שאל אותו החוקר גם את השאלה הבאה: 'הרבי מברסלב כותב בספריו הרבה על הכפירה העתידה להתפשט בעולם ועל הנחיצות לעמוד נגדה, להתחזק ולהילחם בה. האם אתה הוא זה שלקחת לעצמך את התפקיד הזה, על ידי מלחמה נגד השלטון הסובייטי?'

 "החוקר סיפר לו, כי ידוע לו שבשנת 1933 [=תרצ"ג], שנת הרעב הגדול ברוסיה ובמיוחד באוקראינה, 'נסעת לעיר מוסקבה וארגנת משם משלוח חבילות לחם לחסידי ברסלב, הרי הוכחה שהנך עסקן פעיל ביותר!', כן  הובהר לו בחקירה כי כל המכתבים שהגיעו אליו במשך שנים אחדות נבדקו  על ידי הג.פ.או.

"המכתבים שנשלחו אליו לפי כתובתו, היו מופנים כאילו לא אליו אלא בשביל מישהו אחר, מתוך ההנחה שאם ייחקר עליהם יוכל לטעון שהוא אמנם קיבל אותם, אבל אלה נועדו בשביל אחר ואין לו קשר עניינים אתו. הובא לחקירה גם חסיד ברסלבי שני, בשם זה שעל הכתובת. עינויי החקירה היו צריכים לאלץ את השני שיעיד בפניו של הראשון כי שקר ענה בו. שניהם זומנו יחד כדי לברר את האמת למי נועדו המכתבים.

"קודם נחקר אחד, ובעת חקירתו החזיק השני ספר מספרי רבם מוהר"ן ונתקל בכתוב בו שהמוסר את חברו עונשו גדול עד מאוד, לפי עדותו של החסיד, נראו לו אז הדברים כדברי נבואה המכוונים אליו ברגע זה, ורק הודות לזה אזר כוח לעמוד בלחץ החקירה ולא להכשיל את חברו.

>>>קחו חלק בהדפסת הספר 'שלהבת בכפור' להנצחת זכרם>>>

האשמה: ריגול

"בין ההאשמות שהוטחו נגד חסידי ברסלב היתה גם ההאשמה כאילו הם עוסקים בריגול לטובת מדינת פולין העוינת, כהוכחה שימשה העובדה שהם יצרו קשר עם מרגלים שבאו מפולין, תחת מסווה של חסידים הבאים להתפלל על 'הציון'.

"כל הנאסרים הוכו מכות רצח ועונו בעינויים סדיסטיים. אחד הוכה לעיני השני כדי להטיל אימה עליהם, כדי שיודו באשמות שטפלו עליהם. שלושה מהנאסרים מתו בכלא בעיר אומן. נוסף לעינויים סבלו אלה מהרעב שבחרו בו, הם לא רצו להתגאל במאכל הטרף שהוגש להם.

"יתר האסירים כולם נשלחו למחנות סגורים אשר בסיביר הרחוקה, שם מצאו את קברם, קבר קדושים וטהורים, רק שלושה מהם חזרו חיים משם, אחד מאלה השלושה זכה להגיע לארץ ישראל, זהו ר' נחמן שטראקס המפורסם".

>>>קחו חלק בהדפסת הספר 'שלהבת בכפור' להנצחת זכרם>>>

קריאתו של ר' ניאשקע

בהיוודע הידיעות הקשות לר' נחמן שטרנהארץ, הוא החסיד ר' ניאשקע מטולטשין, שיגר מכתב לירושלים, כתוב בשפת סתרים ובחתימת שם בדוי, אל ר' אליהו חיים רוזין, בן קרא לו לפעול כדי להעביר את רוע הגזרה, ולעורר  רחמי שמים.

ר' אליהו חיים מיהר להכין רשימה של שמות העצורים בשפה הרוסית, ופנה עמה אל הרב יצחק אייזיק הרצוג, שהיה מיודד עם כמה מחסידי ברסלב. הוא התחנן בפניו שיפעיל את כוחו למען שחרור החסידים.

>>>קחו חלק בהדפסת הספר 'שלהבת בכפור' להנצחת זכרם>>>

פניה אל השגריר הסובייטי

הרב הרצוג צרף את השמות לרשימה שמית שהכין באותו זמן לאור פניות נוספות שהגיעו אליו מקרובים ומכרים של יהודים הנאנקים בבריה"מ, ושלח אותה יחד עם מכתב אישי נרגש אל שגריר בריה"מ בבריטניה, איוון מייסקי, בתאריך 17.05.1939 (כ"ח באייר תרח"צ), בו כתב: "אנו מביעים את תקוותנו ובקשתנו, שישוחררו בקרוב כל הנרדפים המנויים ברשימה הזאת ושאינם מנויים בה, מחוסר ידיעות מפורטות עליהם, ותינתן הרשות לצאת מרוסיא, לאלה מהם שירצו בכך, יחד עם משפחותיהם", בהמשך הוא מוסיף: "יכול להיות שאחדים מהנאשמים נידונו גם בעניינים מסוג אחר, אם כי בסיס האשמתם של רובם ככולם, קשור למעשה בענייני דת. כמו כן, אפשרי שבזמן שעבר מאז הגיעו אלינו הידיעות, שוחררו או נפטרו חלק מהנמצאים ברשימה"

הרשימה כוללת 120 שמות, וביניהם שמות אנ"ש באומן: א) דובינסקי נפתלי ב) בְּרְז'עֶסְקִי מטיס (=ר' מתתיהו הכהן) ג) לינדוואסער בערקו (=ר' בערלה כהן) ד) וואדאוואז חיים (=ר' חיים ברסלבר) ה) לרמן נחמן ו) רוזנבלום ברוך (=ר' ברוך געצ'יס) ז) לוין משה שמואל ח) אייזנברג חיים (=ר' חיים פולנאה'ר) ט) פיינבאום משה י) קארצמאן בנימין (=ר' בנימין מז'מירינקה) יא) צרטנר לייב יב) קויפמאן יעקב (=ר' יעקב זיטומיר'ער) יג) אויספאלין יחיאל יד) לישצ'ינסקי אבא טו) סטריז'בסקי ישראל טז) וולף יצחק יז) גוֹלוּבּ לייב (=ר' לייבל סופר) יח) שטראקס נחמן יט) בייגלמאן אברהם (=ר' אברהם זאבוקרוטשער) כ) ספיר גדליה כא) חנדובסקי יצחק כב) דומבוביץ' שמואל מדנייפרופטרובסק (נעצר 1937) [=תרצ"ז]  

שמות נוספים, המופיעים ברשימת הרב הרצוג בערים אחרות ולא באומן, של חסידים שנעצרו עוד בתרצ"ז: כג) קפלן דוד – קייב כד) פוקס חיים – חרקוב כה) מייזס אברהם אליהו – קרמנצ'וג. ברשימת ר' אליהו חיים מופיע גם: קוליקוב משה – קייב. (שוחרר בהמשך מהכלא).

מייסקי השיב במכתבו לרב הרצוג, כי יעביר את הרשימה לרשויות המתאימות, אבל מוסיף שהוא חייב לחזור ולומר "שהיות שעל פי החוק בבריה"מ 'נשמר חופש הדת', הרי שהאפשרות היחידה היא שהאנשים שברשימה, אם נעצרו, לא היה זה בגלל אמונתם אלא בקשר לפעילות אנטי-מהפכנית ונגד המדינה, כפי שאתה עצמך העלית כאפשרות במכתבך, ואני בטוח שיתברר כי אכן זו הסיבה".

>>>קחו חלק בהדפסת הספר 'שלהבת בכפור' להנצחת זכרם>>>

אנ"ש בפולין נרעשים

עם היוודעו על מאסר אנ"ש, שיגר ר' אליהו חיים רוזין מכתב לוורשה שבפולין, אל רבי יצחק ברייטר, בו מסר לו את הידיעה הקשה, בצירוף רשימת העצורים ושמות אמותיהם, על מנת שאנ"ש יעתירו בעדם.

את המכתב קיבל רבי יצחק בעיצומו של חול המועד פסח, הוא נחרד למקרא הדברים ובשל דחיפות הענין הביא את המכתב לבית החסידים והקריאו ברבים. כל אנ"ש נבהלו מהידיעות והתעוררו לתפילה.

במכתבו מספר רבי יצחק ברייטר על כך, ומוסיף מילים נוראות שמעין נבואה נזרקה בהן, על העתיד להתרגש על יהדות אירופה כולה ובכללה אנ"ש בפולין ובאוקראינה: "חבל, חבל, חבל, מה עושין, אם בארזים… ה' הושיעה אמן" (מכתב מיום כ"ה ניסן תרח"ץ, נדפס לאחרונה ב'שארית יצחק' במהדורה החדשה)

אף ר' אהרן לייב ציגלמן מוורשה כותב:

"…בחול המועד פסח הביא ר' יצחק ברייטער מכתב לביהמ"ד מר' אלי' חיים ראזען מירושלים, אשר שם מודיע בשורה לא טובה מאנ"ש מאומאן שיחיו שח"י [=18] אנשים נתפסו ר"ל בבית האסורים … ומבקש ר' נאשקע נ"י שישתדלו עבור ביתם לשלוח להם איזה הספקה והמעות אשר יתקבץ על זה ישולח ל… ומשם יהיה אפשריות שאנ"ש מאומין יקבלו את הנשלח עבורם — והנה המכתב נקרא ברבים והיה התעוררות בין אנ"ש…

"ואלה שמות אנ"ש הנזכרים שם: מתתיהו הכהן בן גיטיל; זאב דוב הכהן בן שרה לינדוואסער; נפתלי צבי בן מרים לאה; נתן בן ברכה [=קאטיק]; פנחס יהושע בן אסתר נכד אדמו"ר, ז"ל; חיים בן חנה לאה הנקרא חיים שבתי'ס; יודא ארי' ליב בן רעכיל מלודז; יודא ליב בן ציפא הנקרא לייבלע סופר; יעקב בן מרים, זה המשרת נאמן של הנר תמיד; יחיאל בן חיה שרה, זה בנו של חיים זלמן ע"ה; אברהם אבא בן רחל, נכד ר' נחמן טולטשינער; שמואל עקיבא בן חנה היטא, זה הסטעלמאך; נחמן בן שיינדיל, זה אחיו של נחום סנדלר ע"ה. ומכבר בבית בבית האסורים עוד ארבעה: הגאון ר' אברהם אלי' בן נחמה ויכנה'; דוב בעריש בן שרה; חיים יהודא בן רבקה מכארקאוו; אלי' בן שרה; ועוד אחד שמו אברהם…" (ז"ך ניסן, י"ב למטמונים, שנת חיש ישע לפ"ק [=תרח"צ] ורשה. נדפס בספר 'רינת ציון', מכתב כ"ה)

>>>קחו חלק בהדפסת הספר 'שלהבת בכפור' להנצחת זכרם>>>

"הילדים של ר' בן ציון חולים מאוד"

מכתב נוסף שנשלח מתוככי בריה"מ, המספר על המצב באומן, נכתב בידי ר' נתן ב"ר אברהם שטרנהארץ ממוסקבה, בפרשת אמור (=תחילת אייר תרח"צ), גם הוא כתוב בשפת סתרים (בתרגום ללשה"ק):

"…חברים טובים ונלבבים, הילדים של ר' בן ציון חולים מאוד, הם בבית חולים עם חום גבוה. שה' יתברך ירחם עליהם"

הוא מזכיר בראשי תיבות כמה 'חולים' (=עצורים) שנוספו: "ז.מ. גם כן כאן, מחמת החולי, ומ.מ. גם כן בבית החולים…" ומתפלל: "שה' יתברך ישיבם לחיים ושאנחנו לא נחלה ח"ו. 27 נשפטו לשלחם על חמשה שנים" (כפי שאנו יודעים היום, שמועה זו לא היתה נכונה). הוא מוסיף: "פנחס בן ר' געצי ע"ה הבריא", בכך רומז כי ר' פנחס יהושע ליובאוונע, בן החסיד רבי געצ'י זצ"ל, שהיה אף הוא בין העצורים, שוחרר. והוא מסיים בידיעה קצרה וכאובה: "והציון סגור ומסוגר. תפילה" (המכתב נדפס בסוף הספר רינת ציון)

>>>קחו חלק בהדפסת הספר 'שלהבת בכפור' להנצחת זכרם>>>

השרידים

מבין כל אותם עשרות מאנ"ש שנעצרו בתרח"צ, ידוע רק על שלושה ששבו בחיים לאחר שריצו מאסר ממושך בסיביר, וזכו לעלות לארץ הקודש: ר' נפתלי דובינסקי, ר' נחמן שטראקס ור' חיים אייזנברג – הוא ר' חיים פולנאה'ר.

ר' חיים פולנאה'ר דאג לענייני הכשרות באומן, מדי יום עומד היה יחד עם  בניו במשך שעות בחליבת הבהמות, ואת החלב הכשר היה מוכר לאנ"ש.

כה סיפר החסיד רבי לוי יצחק בנדר, והוסיף, כי הרב שלום מלמד, רבה של אומן, שנמנה על חסידות סקווירא הידועה בהתנגדותה העזה לברסלב, היה אומר "איך אוכל לחלוק על חסידי ברסלב? חתיכת בשר – אפשר להשיג רק אצלם, כוס חלב – רק אצלם, מצות בפסח, מקווה – הכל רק אצלם, איך אחלוק עליהם?!"

ורבי אליהו חיים רוזין סיפר, שבשנים מוקדמות יותר כשנקרא הרב מלמד פעם לבדוק את המקווה שבנו אנ"ש סמוך לקלויז ולהכשירו, לא רצה הרב לעבור דרך מבוא הקלויז, ופתחו לו את שער החצר כדי שיוכל לבוא משם. אולם מאוחר יותר, כשהחלו רדיפות הקומוניסטים, נהפכה דעתו לגמרי על חסידי ברסלב ופעם בליל ב' דראש השנה בא להתפלל בברסלבר קלויז, הוא רצה גם ללמוד בליקוטי מוהר"ן אך התיירא מתגובות בני קהילתו, נתן אפוא לר' משה שמואל ללמוד, והקשיב ללימודו.

כשנודע אחר כך לרעיו המתנגדים כי התפלל עם הברסלבר, התפלאו מאוד ושאלוהו מה זה ועל מה זה? השיבם: "אני הנני רב, ואיני יודע דבר מלבד 'נגלה', היינו מה שאני רואה בעיניי: מי בא לשאול שאלת בשר וחלב? ברסלבר. שחיטה? ברסלבר. ענייני טהרה? ברסלבר. מי מוסרים נפשם לשכור מלמדים לבניהם? ברסלבר!".

ופעם שילם רבי שלום מלמד למנין מאנ"ש שילכו לציון רבינו ויאמרו שם תיקון הכללי עבורו, כשנודע הדבר למתנגדים שאלוהו האם נכונה השמועה, השיב להם: "לא אמרתי להם ללכת לציון, אלא לומר תהילים עבורי". (רבי אליהו חיים רוזין זצ"ל)

ר' חיים פולנאה'ר זכה לעלות לארץ ישראל, דר תקופה בפרדס חנה, והיה מגיע מדי שנה לקיבוץ בראש השנה בירושלים. השתדל בהדפסת קונטרס בו לוקטו מאמרי חז"ל על הזהירות בשמירת זמן קריאת-שמע ותפילה. בערוב ימיו התגורר במושב זקנים בשכונת 'תלפיות' בירושלים. הלך לעולמו בשנת תשכ"א. (טעם זקנים גיליון פ"א, וגיליון פ"ח)

גם אלו השלושה מאנ"ש שהוגלו לסיביר ושרדו, לא ידעו מה עלה בגורל חבריהם, וכסבורים היו שאף הם, כמותם, נשלחו סיבירה.

>>>קחו חלק בהדפסת הספר 'שלהבת בכפור' להנצחת זכרם>>>

התיקים נפתחים

עלה ברצונו יתברך, ולאחר שנים רבות של חיפושים מאומצים, בניסיון לברר היכן ומתי נסתלקו אותם קדושים, האבק מנוער לראשונה מעל מסמכי תיקי החקירה של הקדושים, והתמונה הופכת פתאום לברורה מתמיד, עד כאב.

ברגע בו הגיעו המסמכים לידינו, צמרמורת אחזתנו, דמעות הופיעו בעינינו, למקרא השורות הנוראות. גדולת נפשם של  הקדושים התגלתה לפתע באור חדש.

במסמכים מופיעים פרטים מצמררים: סיבת המעצר והאישום: הפעיל חיידר לילדים, הפעיל בית כנסת/מקווה במרתף ביתו, השתייך לקהילה אנטי-סובייטית בשם 'ברצלב', קיים תעמולה בעד הגירה לפלשתינה (ארץ ישראל), ועוד.

בין ההאשמות בהן הואשמו אנ"ש: "התקיים על חשבון "עזרה" מחו"ל", כשהמילה עזרה כתובה במירכאות כפולות, שכן הקומוניסטים שטפו את מוחות האזרחים כאילו רוסיה היא גן-עדן כלכלי של "שוויון זכויות", ולפיכך מי שנתמך על ידי כספים מחו"ל, הרי הוא "בוגד במולדת".

במסמכים צוין, כי החסידים הואשמו לפי הסעיפים: 54-10 – תעמולה והתססה אנטי-סובייטיים; 54-11 – השתתפות בארגון אנטי-מהפכני.

>>>קחו חלק בהדפסת הספר 'שלהבת בכפור' להנצחת זכרם>>>

ב' וג' באייר – ימי הריגת הקדושים הי"ד

כפי שעולה מהמסמכים, גם אם ניסה השגריר הסובייטי מייסקי לפעול לשחרור החסידים, היה זה כבר לאחר עלייתם בקדושה ובטהרה השמימה.

הם הוצאו להורג על פי גזר דין של 'טרוֹיְקַה' (תרגום: שלישיה) – הרכב חוץ-משפטי של קצין ושני שוטרים וכדומה. עוד אחת מהמצאות השלטון הסובייטי האכזר. בשנות הרדיפות (תרצ"ז-תרצ"ח), ה'טרויקות' החליפו את בתי המשפט, כדי לזרז את "פסקי הדין". באוקראינה כמעט כל פסקי הדין של הטרויקות היו עונש מוות. לאחר גזר הדין, היה הפרוטוקול עובר לידי צוות שהוציאו לפועל. הזמנים והמקומות של ביצוע גזרי דין מוות הצטוו להתקיים בסתר.

הכל נרשם על ידי אותם ארורים לפרוטרוט. ממסמכי ה"תיקים הפליליים" של חבורת אנ"ש, עולה כי כולם, מלבד ארבעה שגורשו למחנות עבודה, נשפטו למוות באותו יום: י"ב ניסן תרח"צ, והוצאו להורג תקופה קצרה לאחר מאסרם, בתאריכים 3-4 ב-טְרַוִין 1938 (= טרוין הוא חודש מאי בשמו האוקראיני).

לפי הלוח היהודי, יוצא יום הסתלקותם למרומים בימים ב' וג' באייר תרח"צ.

>>>קחו חלק בהדפסת הספר 'שלהבת בכפור' להנצחת זכרם>>>

בכל מסמכי הקדושים, ישנה הוספה על ידי הארכיון:

"[שמו] טוהר בתאריך 31 בסרפין 1989 [=ל' באב תשמ"ט] במסגרת סעיף 1 לצו הנשיאות של הסובייט העליון של ברית המועצות מ-16 בסיצ'ין 1989 [=י' בשבט תשמ"ט]: על צעדים נוספים להשבת הצדק לקרבנות הדיכוי שהתרחש בשנות ה-30-40 ותחילת שנות ה-50".

זהו מושג ששמו 'רֵהַבִּילִיטַצְיָה' – טיהור שֵם. לאמור: בתשמ"ט, עם נפילת הקומוניזם, 'טוהר' שמם של קרבנות הדיכוי מתקופת סטאלין ימ"ש.

יצוין, כי הטרגדיה שאירעה לאנ"ש היתה כה מפורסמת, שבספר האוקראיני "טוהרו על ידי ההיסטוריה", נכתב: "לא רק אנשי דת [=נוצרים] אורתודוכסים, אלא גם מאמינים מזרמים אחרים הצטרפו למערבולת הדיכאונית. במיוחד ספגו חסידי אומן גורל טרגי". (כרך 1 עמ' 25)

>>>קחו חלק בהדפסת הספר 'שלהבת בכפור' להנצחת זכרם>>>

היו ממש מלאכים

אי אפשר שלא להיזכר במילותיו המרטיטות של החסיד הנלהב רבי הירש לייב ליפל זצ"ל, מבני החבורה הקדושה באומן, שבנסי ההשגחה זכה לצאת מבריה"מ ולעלות ארצה שנים אחדות קודם לכן ולהינצל מידי הארורים:

 "והחברים שלי שנעלמו על ידי מלכות הרשע, ששלחו אותם לסיביר, היו ממש מלאכים, שומרי הברית, והתפללו במסירות נפש בכל יום כמה שעות בקולות ובדביקות גדול, במתיקות ממש, תפילה בכוח" (תמימי דרך, מכתב נ"א)

העיניים החולפות על פני השורות מצטעפות בדמעות. בתיק של רבי מתתיהו הכהן – ר' מת'עס – מופיע: "משנת 1916 [=תרע"ו] היה אחד הפעילים בקהילת "חסידי ברצלב", היה חבר בהנהגה של הקהילה, השתתף בפעילות הוועדה הבלתי חוקית "עֶזרָה", שמר על קשר ארגוני עם ההנהלה מחו"ל, ביצע בין האוכלוסייה היהודית תעמולה אנטי-סובייטית נגד המשטר הקיים, נגד שליחת ילדים לבתי ספר סובייטיים, וחינוך ברוח הדתית, תוך שבחים ואידיאליזציה של חיים מעבר לגבול".

>>>קחו חלק בהדפסת הספר 'שלהבת בכפור' להנצחת זכרם>>>

ובתיק של רבי ברוך געצ'יס:

"אחד המנהיגים הפעילים של הקהילה האנטי-סובייטית. משנת 1935 [=תרצ"ה] ועד לאחרונה, בראש "ההנהגה האידיאולוגית של הקהילה". נתן הנחיות לבני הקהילה לנהל פעילות אנטי-מהפכנית, קיים אספות בלתי חוקיות, בהן נתן הוראות ומשימות לבצע פעילות אנטי-סובייטית. לאחר סגירת בית הכנסת נתן את דירתו עבור שימוש הקהילה, שם גם בנה "מקווה"."

>>>קחו חלק בהדפסת הספר 'שלהבת בכפור' להנצחת זכרם>>>

והנה התיק של רבי נפתלי דובינסקי, שניצל בחסדי הבורא מידי הארורים וזכה לעלות לארץ הקודש:

"היה חבר פעיל וחסיד הכת הדתית האנטי-סובייטית "חסידי ברצלב" וניהל פעילות אנטי-סובייטית. בהוראת הכת, שכנע את הנוער היהודי ברוח דתית ואנטי-סובייטית ומשך אותם לכת חסידי ברצלב…

"החלטת המועצה המיוחדת שתחת המשרד הממשלתי לענייני פנים של ברית המועצות, מ-5 בז'ובטין 1938 [=י' בתשרי, יום הכיפורים תרצ"ט] דובינסקי נפתולה-גרש מושקוביץ' על פעילות אנטי-סובייטית, נשלח למחנה עבודה וחינוך מחדש לתקופה של שמונה שנים. לרצות את גזר הדין, נשלח לאוסולטביר".

תוכן התיקים של עשרות הקדושים  – בספר 'שלהבת בכפור' – פרקי מסירות נפש על חסידי ברסלב ברוסיה הקומוניסטית, המצפה לראות אור בקרוב, ברצות ה' יתברך.

>>>קחו חלק בהדפסת הספר 'שלהבת בכפור' להנצחת זכרם>>>