הלבוש היהודי במשנת רבי נחמן מברסלב

נו, בברסלב הרי לא התמקדו במלבושים?! | הבגד עושה את האדם I ה'לבוש היהודי' האותנטי הוא הרבה מעבר לסמליות, יש לו קשר בל יינתק לפנימיות הנפש:

מהי ההופעה הראויה לחסיד ברסלב? • האם רבינו, אשר שם דגש על האמת הפנימית של כל אחד, מייחס חשיבות להופעתו החיצונית של האדם? • במאמר שלפניכם נידון מקומו של ה'לבוש היהודי' במשנתו המפוארת של רבינו, מוצגים מקורות על חשיבותו, ומובעת קביעת מוהרנ"ת: אנחנו צריכים להיות מובדלים מהגויים לא רק בבגדים, אלא אפילו בנעליים!

| מאת הרב יצחק מירב • התפרסם במגזין 'אוצרות' |

דורנו דור עקבתא דמשיחא. כבר נשמעים פעמי הגאולה. גם הסימן אשר אור הצדיק יתפשט בעולם, הולך ומתקיים, כאשר רבים שבים לצור מחצבתם, ומתוכם רבים זוכים להתקרב ולטעום מאורו הגנוז של רבינו, ברוך ה'.

אולם, הצד שכנגד אינו טומן ידו בצלחת, והוא נאבק כנגד כל שביב אור, ועל כל סנטימטר של קדושה.

כך קורה, שגם בקרב חוגים רחבים, הנושאים את שם הצדיק בגאון, השמחים בעצותיו, מתעוררים בחיזוקיו, ומוצאים תחת כנפיו טל של תחיה, עדיין ישנו תחום מסוים שהוא מעורפל – והוא הדיון בשאלה: מהי ההופעה הראויה לחסיד ברסלב? מהו הלבוש הקדוש המתאים למי שמקורב לצדיק הגדול?

אתם בוודאי מרימים כעת גבה. ממתי שמענו שיש קוד לבוש אצל רבינו הקדוש? משנתו הסדורה חובקת עולם ומלואו, ומתאימה לכל עם ישראל על כל גווניו ומלבושיו, רבינו אשר שם דגש על האמת הפנימית של כל אחד – האם הוא מייחס חשיבות להופעתו החיצונית של האדם?

הגיעה אפוא העת, להזדקק לסוגיה סבוכה זו, ולשאול בקול: מהו אכן מקומו של נושא הלבוש, או ליתר דיוק, הלבוש היהודי, במשנתו המפוארת של רבינו?

לבוש יהודי, למרות הקשיים

ייתכן מאוד שדברים אלו לא ינעמו לאזנם של יהודים יקרים שפיתחו רתיעה כלפי הלבוש החסידי. שכן, יש מהם, אשר במהלך שיחם וסיגם עם יהודים חסידים, הלובשים את כל ה'שמונה בגדים', אירע להם לעיתים מזומנות שהתנהגותם של אלו לא עלתה בקנה אחד עם חזותם החיצונית, אולי אף ההיפוך הגמור מכך, ולכן מתוך כעס ואכזבה, חפצים הם להתנתק מכל הסימנים החיצוניים של אלו, שרימו אותם או פגעו בהם חלילה.

יש ולעיתים נבע הדבר מכך שיש מאנ"ש היקרים החושבים, שמכיון שרבינו הק' הכניס בנו כזו אמת ופנימיות, אז אין לנו שום ענין באלו מלבושים להתלבש, שהלא העיקר הוא הלב הבוער והכוסף לה' ית' – – –

אך מסתבר, שעניין הלבוש היהודי האותנטי הוא הרבה מעבר לסמליות ההשתייכות לקבוצה זו או אחרת. הלבוש היהודי הוא ערך חשוב כשלעצמו, וכלי עזר חשוב ומיוחד בעבודת הבורא. כל-כך חשוב, עד שלא כדאי לוותר עליו משיקולים של כעס או שנאה כלפי אנשים מסוימים, או על חברה מסוימת.

וכי יעלה על דעתו של אדם שמכיוון שפגע בו אדם המניח תפילין, יפסיק משום כך להניח תפילין, כי הפוגע בו גם מניח תפילין?

ובוודאי שמה שכתב רבינו, 'בסיפורי מעשיות', במעשה של הבעל תפילה, "שעל הבגדים לא היה מקפיד (הבעל תפילה) כלל", שאין הכוונה שה'בעל-תפילה' נתן לתלמידיו להתהלך במלבושי הגויים ח"ו,

אלא הכוונה היא בהקשר של בגדים מכובדים ומפוארים כדרכי העשירים, כי מסופר שם ש"היה להם נהר ואילנות ופירות שאכלו מהם – ועל בגדים לא היה מקפיד כלל". כלומר, שלא טרחו לבלות את זמנם לטרוח להשיג בגדים יקרים וחשובים, ואין המדובר על נושא הלבוש היהודי.

אולי ניתן לרמז שלא הקפיד על סוגי הבגדים המתויגים – להבדיל מהחצרות החסידיות ששם מקובל לבוש אחיד,כפי שאנו אכן מוצאים בברסלב מגוון סוגי לבוש ממגוון החצרות, וכך אכן נהגו באומן, שכל אחד מאנ"ש היה לובש את סוג הלבוש היהודי שהיה רגיל בו מביתו ומבית הוריו, אולם כל הלבושים הללו היו כולם לבושים יהודיים אותנטיים וחסידיים. כולם כאחד היו שונים לחלוטין מהלבוש הרחובי והגויי.

כמובן, כמו בכל דבר שבקדושה, שישנם מניעות ועיכובים, הרי גם בעניין הלבוש היהודי יש אשר באמת קשה להם. לא קל בבת אחת לשנות את ההופעה: יש קושי נפשי וחברתי, מצד האדם עצמו ומצד הסביבה. איננו באים ח"ו לזלזל או להפחית בערכם של אלה אשר קשה להם. אבל יש לעורר ולהבהיר שיש כאן ערך חשוב, יסודי ומהותי, אשר כמו בכל ענייני רבינו, יש לכסוף ולהשתוקק להשיג אותו, אף להתפלל ולשפוך שיחו לפני השי"ת: 'רבש"ע אתה הרי רוצה שאלבש בגדים של יהודי, לבוש יהודי אותנטי, ואתה יודע שקשה לי, עזור לי לעשות רצונך'.

אנחנו בברסלב הרי אמונים על מידת האמת. אם האמת היא שצריך לקום בחצות לילה, אינני מתכחש לאמת הזו. אף-על-פי שקשה לי לקיים אותה, בכל-זאת אני נכסף ומתפלל על-כך. אם האמת היא שצריך להתפלל בכוונה, להתמיד בלימוד התורה, וכן הלאה – הרי לא ימצא אדם שינסה להכחיש ולטשטש הדברים האמיתיים, רק מפני שקשה לו.

כך גם בעניין ה'לבוש היהודי', נניח את הקשיים ואת המניעות בצד, ונראה מהי דעת רבינו הקדוש בנושא.

"ואסור ללבוש במלבושיהם"

נפתח בדברי ר' נתן (ליקוטי הלכות, חוקות העכו"ם ב), שביאר סוגיא זו היטב: "צריכין להתרחק מהם (- מהגויים) בכל הדברים, שלא להתדמות להם בשום דבר שבעולם, אף על פי שאין בזה הדבר שום איסור מצד עצמו, אף על פי כן אסור להתדמות להם בשום עניין שבעולם. ואסור ללבוש במלבושיהם וכו' כי בזה כלול כל התורה כולה".

כעת מסביר ר' נתן את חומרת העניין ואת התוצאות ההרסניות שיש בהתדמות לגויים: "כי באמת ישראל מצד עצמם בשרשם, הם רחוקים לגמרי מכל העוונות, ואין שום עוון שייך לאיש ישראלי כלל לפי קדושתו משורשו. כי ישראל הם עצם הטוב, והם רחוקים מן הרע בתכלית הריחוק בשרשם. ועל כן אין להסטרא אחרא שום אחיזה ושייכות לפתות אחד מישראל חס ושלום, כי אם על ידי כח המדמה (=הדמיון), כי המדמה מטעה את האדם, שהוא מדמה דבר לדבר, עד שהוא מהפך חס ושלום, ומשים רע לטוב, אור לחושך, כמו שכתוב 'שמים אור לחושך וחושך לאור שמים מר למתוק ומתוק למר' וכו'".

כל אחד מאתנו יודע ומרגיש היטב עד כמה קולעים דברי ר' נתן, הרי אף אחד מאתנו אינו רוצה לחטוא. ובכל זאת, כמה מכשולים אירעו בגלל 'לא ידעתי', 'לא חשבתי', 'לא התכוונתי', 'לא הבנתי', 'לא היה ברור לי' – והרשימה מתארכת בלי קץ, בדבר תחבולות היצר – 'כח המדמה', כפי שרבינו זועק שהיה ראוי לכנות ליצר.

"ועל כן", ממשיך ר' נתן – "גזרה עלינו התורה שלא ללכת בחוקותיהם, ושלא להתדמות להם בשום דבר, שלא להתדמות להם דייקא, כדי שלא ליתן כח חס ושלום להכח המדמה. כי הגויים הם הרע של כל התאוות והמידות, כמובא בדברי רבינו ז"ל, ועל כן כשמתדמין להם בשום דבר, על ידי זה מתגבר המדמה חס ושלום, ויכולין לבוא חס ושלום על ידי זה לידי דעותיהם. כמו שכתוב 'ויתערבו בגויים וילמדו ממעשיהם' (תהילים קו)".

הלבוש הגויי מהווה, אפוא, פתח לחטאת הרובץ, והוא מסייע ומאפשר ליצר להכשיל ולפתות.

מצער לספר, אשר אזהרה זו היא בדוקה ומנוסה. כמה מאנ"ש היקרים מאוד סיפרו, שכאשר שינו את לבושם ללבוש רחובי, בלי שום כוונה רעה, אולי אף סברו שכך יוכלו לשים דגש רב יותר על הפנימיות, אולם תוך תקופה קצרה מצאו את עצמם בירידה רוחנית נוראה, ירידה תלולה שלא שיערו לעצמם מעולם שיגיעו אליה, עד שהשילו מעליהם הפאות והזקן.

לא בכדי אמרו חז"ל (פסיקתא שמות ו,ו) ש'ישראל נגאלו ממצרים בזכות ששמרו על שמם לשונם ומלבושם', דברים אלו, שהם אמנם חיצוניים הם אלו שהיוו סיבה לעם ישראל לצאת מהגלות .

ולמי שתוהה מהו לבוש יהודי, מוסיף ר' נתן ללמדנו, "ועל כן צריך להתלבש במלבוש ישראל דייקא, ולהתדמות בכל דבר לדרכי החכמים והצדיקים האמתיים – זה הוא הלבוש היהודי –  כמו שאמרו חז"ל "הדבק בתלמידי חכמים וכמו שכתוב 'הולך את חכמים וחכם', כי על ידי שמדמין עצמם במעשיהם ובהנהגותיהם לדרכי הכשרים האמתיים, על-ידי זה זוכין להיכלל בהם, ולסוף יהיה באמת כמותם.

"כי כוח המדמה הוא בבחינת נוגה שהיא לפעמים נכלל בטוב ולפעמים להיפך, כי הוא בחינת דמיון, ולמקום שמדמה עצמו שם נכלל ועיקר הבחירה והניסיון של האדם הוא בכח המדמה".

בגד קצר, יהודי קצר

עומק נוסף במעלתם של בגדי עם ישראל אנו למדים מדבריו של ר' נתן בהלכות חוקות העכו"ם (א'):

"כי ישראל עם קדוש נבדלו מכל השבעים אומות, וזכו להתקרב להשי"ת… ועל כן צריכין ישראל להיות פרושים ומובדלים מן השבעים אומות בכל הענינים, הן באכילה ושתיה, והן במלבושים. והבגדים של האדם מרמזין על מידותיו של האדם, כמובא בספר הא"ב (ספר המידות) אות בגדים (סימן א'). וכמבואר בליקוטי-מוהר"ן (תו' כ"ט) על הפסוק 'בכל עת יהיו בגדיך לבנים', "בגדיך" מלשון גידיך, היינו שכל השס"ה גידים של האדם יהיו טהורים ומקודשים.

"ועל כן ישראל משונין במלבושיהן מכל השבעים אומות ויש להם כמה מצוות בהבגדים כגון ציצית ושעטנז כי הבגדים של ישראל יקרים מאד כמו שכתוב 'שלמותיך כריח לבנון' (שיר השירים ד' ועיין רש"י) כי עיקר קדושת ישראל תלויים וניכרים בהבגדים כנ"ל".

ולעומת זאת, גם החטא תלוי ומושרש בבגדים: "כי עיקר העונש שנענשים להתלבש בבגדים צואים ח"ו… כמו שכתוב 'ויהושע היה לבוש בגדים צואים'… כי הפגם ניכר בבגדים בבחינת גם כנפיך נמצא דם נפשות אביונים נקיים".

ובספר המידות (בגדים ט): "עתיד הקב"ה להפרע מאותם הלובשים מלבושי עכו"ם".

כעת אנחנו יכולים להבין באופן פלא, שלמרות כל הביקורת של רבינו כלפי מנהיגים מסוימים בדורו, על שלא דאגו כראוי לרוחניות של צאן מרעיתם, בכל זאת הדגיש רבינו חזור ושוב שהם "יקרים גם כן מאד בעיני השם יתברך, ואלמלא לא היה בהם רק מה שמרחקין ממנהגי הקלי-עולם, ההולכים ומנהיגים עצמם דייקא בדרכי העכו"ם… להדמות עצמם במהלכן ובמלבושיהן ובמנהגיהם כמנהגי הגויים כאשר נתפשט עכשיו בעוונותינו הרבים, ואם לא היו פועלים (-המנהיגים הנ"ל) כי אם מה שמרחקין מהם, גם כן דים. כי כל מנהיג, איך שהוא מתנהג בעבודתו, על כל פנים הוא רחוק מדרכיהם. וכן המקורבים אליהם. כי מאחר שמדקדקים לבלי להניח שיער אחורי פאות הראש ממילא אינם מגדלים בלורית שקורין 'ביי-האר'" (חיי מוהר"ן תכא).

לפעמים יכולים צדיקים להביע באימרה קצרה וקולעת, יותר ממה שיוכלו מאמרים שלמים לנסות בהבעה.

ואין כמו שיחתו הידועה של הבעל-שם-טוב הקדוש, לבטא את כוחו ההרסני של הלבוש הלא-יהודי, כאשר התייחס (כפי המקובל בפי אנשי שלומנו בשמו) לעניין אלו ששינו את לבושם, ובמקום המעיל הארוך המסורתי חיקו את הגויים שלבשו חליפות קצרות, ענה ואמר: "א קורצער בגד – א קורצער יוד" (בגד קצר – יהודי קצר) (שיח שרפי קודש ו. תקל). זאת, מחמת שהשפעתו ההרסנית של לבוש הגויים מחלחלת עד לפנימיות הנשמה. והדברים מבהילים, מחמת ש'יהודי קצר' משמעותו, 'מוגבל ומצומצם' מבחינה יהודית. יהודי "בערבון מוגבל".

גם שיחתו של רבינו: "באשכנז אינם נמצאים ספרי הזוהר הקדוש ומחמת שאין שם ספרי הזוהר הקדוש – על כן הם הולכים במלבושי דייטש (- גרמניה, הכוונה לחליפות קצרות כמנהג הגויים)" – מובנת להפליא בדרך זו, כי הזוהר הקדוש כידוע, מאיר את פנימיות התורה בישראל, והמלבושים קשורים קשר בל יינתק לפנימיות הנפש.

את חשיבותו של הלבוש היהודי, ניתן ללמוד גם מהתבטאויות רבות של ר' נתן בכתביו, שקושר את הלבוש בנשימה אחת עם אמונת ישראל, כאשר במקביל הלבוש הגויי מזוהה אצל ר' נתן עם חכמות הגויים ואפיקורסות

מלבוש יהודי, זה יפה

את חשיבותו של הלבוש היהודי, ניתן ללמוד גם מהתבטאויות רבות של ר' נתן בכתביו, שם זועק ר' נתן את כאבו העצום למראה פרצה זו וקושר את הלבוש בנשימה אחת עם אמונת ישראל, כאשר במקביל הלבוש הגויי מזוהה אצל ר' נתן עם חכמות הגויים ואפיקורסות.

"ועל כן ראוי לנו לבכות ולצעוק יום ולילה, נבטוש רישא בכותלא דביתא. בת עמי חגרי שק התפלשי בעפרים, אבל יחיד עשי לך מספד תמרורים. על גודל השבר והצרה הגדולה הנשמעת בעולם. אשר עדיין לא היתה כזאת. אשר נתחברו בכמה מקומות כמה כתות רשעים גמורים מפורסמים. ועשו לעצמן חברת חינוך נערים… כי מרגלים אותם בדרכי העובדי כוכבים ובמלבושיהם מנעוריה והם צדים נפשות יקרות לפורחות לגיהנם". (ליקוטי הלכות, פסח ז,ו).

"בדורות הללו שהם עקבות משיחא עתה הוא בחינת אחרית הימים, שעל זה התנבא משה רבנו עליו השלום, בתורתנו הקדושה. בצר לך ומצאוך באחרית הימים האלה וכו'… ורבים מבני פריצי עמנו נכשלו ונפלו ונתעו… שכך ראוי להתנהג, לגלח את הזקן והפאות, וללבוש במלבושי העובדי כוכבים, וללמד לשונות וחכמות חיצוניות וכו' רחמנא לצלן". (ליקוטי הלכות, משא ומתן ד,טז).

"כמה רע ומר עד הנפש, דרכי אלו הפורשים מדרכי ישראל, ההולכים בכל מנהגיהם בדרכי העכו"ם דייקא… כי אנשי ישראל הפשוטים… מאחר שיש להם אמונה על כל פנים, ומתנהגים בדרכי אבותינו אשר מעולם, ואינם הולכים בדרכי מלבושיהם ובמנהגיהם ואינם מחנכים בניהם בלימוד ספריהם ולשונותם וכו'" (ליקוטי הלכות, פו"ר, ג')

אנחנו צריכים להיות כל-כך מובדלים מהגויים לא רק בבגדים אלא אפילו בנעליים. זאת נלמד מהציטוט הבא: "אנו צריכין להיות בדלים מן העכו"ם אפילו במלבושים, אפילו בלבישת המנעלים. וכעין שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה בשעת הגזירה, 'אפילו אערקתא דמסאני (- על צבע רצועת הנעל, שהיהודים היו מובדלים בה מהגויים) ייהרג ועל יעבור', כי המנעלים שלהם הוא בחינת פגם 'כתנות עור', שנאחז בהם מחמת הנחש… ומנעלים שלנו דקדושה הם בבחינת תיקון והזדככות 'כתנות עור', בבחינות מה יפו פעמיך בנעלים. ועל כן יש אצלנו כמה דינים בלבישת מנעלים, כי אנו צריכים ללבוש המנעלים על פי התורה הקדושה וכו' (עצות ישרות ערך בגדים ג').

נכון, על טעם וריח אין להתווכח. מושגי יופי משתנים מאדם לאדם, וקשה לחייב מישהו ללבוש בגד שאינו יפה בעיניו, אבל לאמיתו של דבר, אנו מאמינים בצדיקנו שקבעו אשר רק מלבוש יהודי מקורי הוא יפה: "כי עיקר החן והחשיבות וההתפארות אמיתי הוא רק אצל ישראל, בבחינת 'ישראל אשר בך אתפאר'. ומלבושים של ישראל… יש בהם כל מיני חן וכל מיני התפארות, מה שאין כן העכו"ם הם בהיפך מההתפארות והחן הזה. וזה שהזהירה התורה: 'ולא תחנם', ודרשו רבותינו ז"ל 'לא תתן להם חן', שאסור לומר, כמה נאה עכו"ם זה; כי עקר הנוי וההתפארות הוא רק אצל ישראל, על-כן צריכין להתלבש במלבושי ישראל דיקא (אוצר היראה בגדים יא).

על עניין זה אפשר לומר בדרך מליצה את הנאמר: בגדי לקח צר ואני אומללה (תיקון חצות).

כך אכן נהגו באומן, שכל אחד מאנ"ש היה לובש את סוג הלבוש היהודי שהיה רגיל בו מביתו ומבית הוריו, אולם כל הלבושים הללו היו כולם לבושים יהודיים אותנטיים וחסידיים. כולם כאחד היו שונים לחלוטין מהלבוש הרחובי והגויי

הלבוש משפיע לטובה

נוכחנו לדעת כי דעת רבינו הקדוש היא שהבגד עושה את האדם, ומי שמתלבש בלבוש יהודי כשר, הלבוש משפיע עליו לטובה – ולבוש לא-יהודי משפיע על האדם לרעה. אין כוונת רבינו לסגנון מסוים של מלבושים של קבוצה או עדה מסוימת, אלא הוראה עקרונית: ללבוש בגד יהודי אמיתי, לבוש אשר מובדל ומופרש מהלבוש החילוני ומהסגנון הרחובי – לבוש פסול, אשר משמש כיום את מה ששימשו פעם החליפות הקצרות – להדמות לגויים ולרחוב.

איננו באים להחליש או לרפות ידיו של האדם אשר קשה לו, או שמנוע מסיבה זו או אחרת מלבוש יהודי, רק באנו לפזר את הערפל, להבהיר מהו הסגנון והכיוון הרצוי, ולאן צריכים לשאוף.

מעניין לעניין באותו עניין: יש לעמוד על נקודה חשובה, שהיא ידועה יותר והוא נושא הזקן והפאות. הגם שמצד ההלכה יש אופנים מסוימים שיש היתר דחוק לקצר אותם וכדומה, אבל על-פי פנימיות התורה הדבר פוגם מאוד כידוע, כמבואר במקומות רבים בספרי מוהרנ"ת ובכל ספרי המקובלים.

ועל זה אמר מוהרנ"ת "ואין מי שיכול לשער ולתפוס בדעתו עצם מעלת קדושת הזקן הקדוש. וכן להיפך [לקוטי הלכות יו"ד הלכות גילוח ב,ג,] כל זמן שאינו משליך מעליו הפיאות והזקן ואפילו אם הוא כמו שהוא עדיין יש לו סימן ישראל ויכול עדיין לשוב לה' בנקל כי שערות הפיאות והזקן נמשכים ממקום עליון וגבוה כזה". [אוצר היראה קומת האדם ט"ז].

ורואים שמכל המצוות, נקט רבינו את עניין הזקן והפיאות דייקא. ואמר "ומה יש לו לנפטר להיות שרוי בעצבות מאחר ששוכב לצד הדלת מגודל ומעוטר בזקן ופיאות" [שיש"ק ב – ריט].

וכן סיפר ר' ישראל בער אודסר, ששמע את רבו ר' ישראל קרדונר בעת שעודד את עצמו לפני פטירתו, ואמר "ברוך ה' שאני הולך ועוזב את העולם הזה כשאני עטור בזקן".

ונסיים במכתב של ר' נתן, "אולי אוכל להחיותך ולשמחך, ולהזכירך שאנו מברכין בכל יום שלא עשני גוי, וצלם אלקים עליך ועל כולנו בני ישראל ההולכים בזקן ופאות, שהם עיקר ההידור של ישראל… ראוי לאיש ישראלי לשמוח בזקנו ופאותיו הקדושים ולהתחזק על ידי זה לידע שעדיין ה' עמו…" [עלים לתרופה מכתב שעח]

ואנשי-שלומנו אכן נהגו בכל הדורות ללכת בזקן ובפאות, גם במקום של מסירות-נפש, כסימן היכר לתפארת עם ישראל.

"אנו צריכין להיות בדלים מן העכו"ם אפילו במלבושים, אפילו בלבישת המנעלים. וכעין שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה בשעת הגזירה, 'אפילו אערקתא דמסאני (- על רצועת הנעל, שהיהודים היו מובדלים בה מהגויים) ייהרג ועל יעבור', כי המנעלים שלהם הוא בחינת פגם 'כתנות עור'"