התקרבות לצדיקים לעובדא למעשה מאת הגר"נ ליברמנש ||| מאמר

מאמר מיוחד בנושא התקרבות לצדיקים לעובדא ולמעשה שנשמע מפי הגה"צ רבי נתן ליברמנש שליט"א | מאמר יסודי ומקיף:

מאמר מיוחד במינו יסודי ומקיף המבאר הדק היטב את נושא ההתקרבות לצדיקים לעובדא ולמעשה כפי שנשמע מפי הגה"צ רבי נתן ליברמנש שליט"א:

התקרבות והתקשרות לצדיקים – לעובדא למעשה

המאמר נכתב ע"י הגה"ח ר' יהושע גרוס שליט"א

ישנם שני ענינים – התקרבות לצדיקים וילך בדרך עצתם

במכתב האחרון שהשאיר מוהרנ"ת לתלמידיו כצוואה נאמר, לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו, העיקר הוא התקשרות לצדיקים, ענין ההתקשרות לצדיקים טעון ביאור כיצד עלינו לקיימו למעשה.

הנה בודאי בפשטות ענין ההתקרבות לצדיקים היינו לקיים את עצותיהם וללכת בדרכי הצדיק, אך בתורה ז' מביא רבינו שאי אפשר לבוא לאמונה אלא על ידי התקרבות לצדיקים וילך בדרך עצתם, ומבואר שם ש"התקרבות לצדיקים" ו"ילך בדרך עצתם" הם שני דברים, ההתקרבות הוא בחינת נישואין, ואחר כך על ידי זה כל עצה שמקבל מהצדיק הוא בבחינת כולו זרע אמת, אם כן נמצא שיש שני ענינים בהתקרבות לצדיקים.

ואף שאמנם שני הדברים קשורים ואגודים זה בזה, ואחד משלים את חבירו, כי מי שיקיים את העצות בלא ההתקרבות לצדיק משמע שם בתורה ז' שאינו נכלל בתיקון זה שיזכה לאמת ולאמונה, וכן להיפך אם אדם יקיים את ענין ההתקרבות לצדיקים בלא לקיים את העצות גם הוא אינו נכלל בתיקון זה, אך מכל מקום מבואר כאן שהם שני ענינים, ועלינו להבין מה הם שני הענינים, והנה הענין של "ילך בדרך עצתם" הוא מובן בפשטות, אך ענין ההתקרבות לצדיקים הוא טעון הסבר וביאור כיצד עושים זאת.

התקרבות לצדיקים – לבטל את המוח

ענין ההתקרבות לצדיקים פירושו אמונה, לבטל את המוח לצדיק, כפשוטו, שמאמין בגדלות הצדיק ובכל עצותיו גם כשאינו מבין בשכלו את תועלת הדברים, ולאחר שאדם מבטל את מוחו ומאמין בצדיק או אז כשהוא מקיים את עצותיו של הצדיק יזכה למבואר בתורה ז' שיוכל לבוא לאמת ולאמונה.

לשם הבהרת הענין ניקח לדוגמא את ענין ההתבודדות, כשהאדם מתבונן ורואה שזוהי באמת עצה טובה, כיצד יכולה להיות עצה טובה יותר מזה לשבת לדבר אל ה' יתברך ולספר לו את כל הלב ולבקש ממנו רחמים, אך הוא לא מקיים עצה זו מתוך אמונה בצדיק אלא משום שהוא רואה שזו עצה טובה ומועילה להתקרב להשי"ת, אמנם נכון הדבר שהעצה טובה היא ותועיל לו הרבה, אולם התיקונים שנעשים על ידי העצה הזו בתור סגולה, שעצה זו יכולה לגרום להם, כמו שמביא רבינו בתורה ז', שמקבל טיפי השכל של הצדיק על ידי עצה שמקבל ממנו, ועל ידי זה יבוא לאמת, ויוכל לבוא על ידי זה לאמונה זכה וברורה, דבר זה חסר לו, ואותו דבר גם להיפך כשהוא מקורב לצדיק ואינו מקיים את העצות.

ונמצינו למידים שהתקרבות פירושו אני מאמין, ולדוגמא כשאדם בא לאומן בראש השנה, אם הוא מגיע משום שזה דבר גדול שהרי רבינו הבטיח דברים גדולים והוא מאמין שרבינו יקיים מה שהבטיח, האם זה נחשב שהוא מאמין ברבינו, לאו דוקא, עצות אחרות הוא לא מחפש לקיים בכלל, הוא לא מחפש את רבינו, ודאי שעצם הנסיעה הוא דבר גדול, אם רבינו הבטיח שיעשה כאלו טובות ודאי שיקיים זאת, אבל לא לזה כונתו הפנימית של רבינו, אלא העיקר לבוא מתוך אמונה, לקיים כל עצה ועצה מפני שאני מאמין בצדיק.

על ידי שרואים בדבר אחד תועלת מגיעים לאמונה בכל הדברים

אנו אומרים בתפילה, וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים ויראו העם את ה' ויאמינו בה' ובמשה עבדו, ויש להבין אם ראו כיצד שייך ויאמינו, הרי ראו בעינים, אלא פירוש הדבר שכיון שכלל ישראל ראו את הישועה שהשי"ת עשה להם בפעם זאת הם כבר האמינו שכל מה שמתרחש בעולם הוא מאת השי"ת ובהשגחתו הפרטית, כעין דוגמה זו ניתן לומר גם בענין הצדיק, תחילת ההתקרבות של כל אחד היא בגלל החיזוק שקיבל מעצה מסוימת שמרגיש שזה הציל אותו וזה קירב אותו לעבודת ה' או דיבור מסוים שעורר אותו מאוד, אבל התכלית היא כשדבר זה מביא אותו לאמונה שלימה שהוא כבר מאמין בהכל, וכעת כבר אינו בוחן בדעתו כל דבר האם זה נראה לו עיצה טובה, אלא עכשיו מקיים הכל מתוך אמונה בלבד.

אמונה פירושו ביטול אל הצדיק, ביטול המוח, כשמקיים את הדבר משום שזה נראה לו עצה טובה אין זה אמונה, אף שבפועל מקיים את העיצה, אמונה פירושו ביטול המוחין, זה טוב בגלל שכך רבינו אמר, אם אני גם זוכה להרגיש את הטוב שבדבר ולהבין מעט את עומקו מה טוב, אולם אני מאמין שמה שאני יודע ומרגיש זה אפילו לא כטיפה מן הים כלפי גדלות הדבר, כי אני מאמין בגדלותו של רבינו ואם רבינו אמר את העיצה הזו הרי שענין זה נמשך מהיכן שנמשך ואין אתנו יודע עד מה, וכשחסר ענין זה חסר היסוד, אף שמקיים "ילך בדרך עצתם" אבל חסר כאן הענין של "התקרבות לצדיקים".

התקרבות לצדיקים – עיקר תיקון הברית

ישנו דבר שר' נתן מביא בליקוטי הלכות פעמים רבות, הוא מביא שהתקרבות לצדיקים הוא עיקר תיקון הברית, אך אינו מסביר טעמו של דבר, ויש להבין מנין לקח ר' נתן דבר זה, אמנם מאמינים אנו שדברי ר' נתן הם תכלית האמת משום שר' נתן קיבל הכל מרבינו, וסמך משה את ידיו עליו, אך עלינו להבין מהו מקור דבר זה ומהו ההסבר שבדבר.

עלה בדעתי לבאר ענין זה על פי מה שרבינו מביא בתורה כ"ט, רבינו מביא שם שכל פגם באחד מהשס"ה לאוין או במסתעף מהם זה פוגם באחד הגידים מהשס"ה גידין, כי השס"ה לאוין הם כנגד השס"ה גידין, היום ידוע בעולם שהגיד הוא כמין צינור שמושך לבנונית מהמח והוא מה שנקרא בלשונינו עצבים לכל חלקי הגוף, ואם חלילה ניזוק משהו בגיד זה גורם שיתוק בחלק מהגוף, והלבנונית שבא דרך הגיד לכל המקומות הוא המחיה את כל הגוף, ורבינו מבאר שם שכעין זה הוא גם ברוחניות שחלילה כשיש פגם באיזה לאו ולאו דוקא הלאו עצמו אלא כל המסתעף ממנו דהיינו הפרטים והדינים שכלולים בלאו זה נעשה פגם בגיד שכנגד הלאו הזה, והלבנונית שבגיד נעשית אדמומית, ובדרך זו מפרש שם רבינו את הפסוק בכל עת יהיו בגדיך לבנים היינו בגידיך, שיהיה בגיד תמיד לבנונית ולא אדמומית, ומבאר שם רבינו כי התיקון לזה הוא, שכיון שחסר לבנונית בגיד צריך להמשיך לבנונית חדשה מהמוח, וזהו על ידי תיקון הברית שהוא ממשיך לבנונית לכל הגידים, אך יש להבין כיצד ניתן לתקן את פגם הברית עצמו, שהרי ידוע שפגם הברית הוא פגם המוח עצמו שפוגם בטיפי המוח דהיינו בלבנונית שבמוח וכיצד שייך לתקנו, ואולי זהו מה שמובא בזוהר שלא שייך תיקון לפגם הברית, כי כיצד שייך להביא לבנונית חדשה מהמוח ולתקן את הפגם כאשר הפגם הוא בלבנונית שבמוח עצמו.

אלא נראה לבאר כי העיצה לזה הוא ההתקרבות לצדיקים, כיון שהצדיק הוא בחינת צדיק יסוד עולם ולכן הוא הלבנונית של העולם, כי כיון שהוא יסוד ושורש העולם הוא בבחינת טיפי המוח של העולם, ולכן גם כשאדם פגם בבריתו ח"ו והמוח שלו מקולקל בתכלית, מכל מקום אם הוא מבטל את מוחו לצדיק ומאמין בצדיק ומבטל את דעתו לדעת של הצדיק נמצא שאין לו מוח לעצמו אלא הוא רק כלי לקבל מהמוח של הצדיק, והוא כשלעצמו לא נשאר ממנו כלום ומתבטל כולו לצדיק, הרי אז נמשך לבנונית מהמוח של הצדיק כביכול למוחו באופן סגולי, ועל ידי זה נעשה תיקון המוחין שהוא תיקון הברית.     

וכמובן כל זה הוא כשעושה תשובה על מה שפגם, שכן בלא תשובה לא שייך כלל להמשיך מהלבנונית שבמוחו לכל גיד וגיד, אבל כשהאדם עושה תשובה אזי על ידי ההתקרבות לצדיקים הוא זוכה לתקן את מה שפגם.

כשמבטל מוחו לצדיק הרי הוא נכלל בצדיק

ומעלה נוספת מצינו בענין ההתקרבות לצדיקים, שכן בהתקרבות לצדיקים נכלל הענין של ביטול לצדיק, והנה בתורה כ"א מביא רבינו שהאדם זה רק המוח, והביאור הוא על פי מה שהבאנו לעיל שהכל נמשך מהמוח על ידי הגידים, וכשהמוח מחליט ללכת אזי הרגלים הולכות, ואם כן האדם הוא המוח, וכעין זה מובא בספרי מוסר שהיכן שהמוח של האדם נמצא שם האדם נמצא, ויתכן שהוא מתעסק במשא ומתן או מהלך ברחוב אך המוח שלו שקוע בקדושה הרי זה נחשב כאילו הוא נמצא כעת בבית המדרש בתהילים ובגמ', ורחמנא לצלן להיפך כשנמצא בבית המדרש ומוחו שקוע בדברים אחרים, ומעתה נבין כי על ידי הביטול אל הצדיק שהוא מבטל את המוח לגמרי ואפילו המוח שלו לא נשאר שלו, נמצא שלא נשאר ממנו כלום, נשאר ממנו רק חתיכת צדיק, כשאדם בטל אל  הצדיק בתכלית הוא נכלל בצדיק והוא חלק מהצדיק, וככל שמבטל יותר את המוח הוא נעשה יותר חלק מהצדיק.

ובעצם דבר זה מבואר במפורש בתורה קכ"ט, וזה לשון רבינו ז"ל שם, "כשמקורב להצדיק אף שאינו מקבל ממנו כלל הוא גם כן טוב מאד, והאמונה לבדה שמאמין בהצדיק מועיל לעבודת השם יתברך, כי טבע האכילה שהמזון נתהפך לניזון, כגון כשהחי אוכלת צומח כגון עשבים, נתהפכין העשבים לחי, כשנכנסין בתוך מעיה. וכן מחי למדבר, כשהמדבר אוכל החי, נתהפך החי למדבר. ולכל מקום שנכנס לשם המזון שנתחלק להאיברים, נתהפך למהות האיבר ממש שנכנס לשם. כגון החלק מהמזון הנכנס להמוח נתהפך למוח, והנכנס ללב נתהפך ללב, וכן לשאר האיברים, וזהו ארץ אוכלת יושביה, כי ארץ הוא בחינת אמונה, כמו שכתוב "שכון ארץ ורעה אמונה", וזהו אוכלת יושביה, כי כשנכנס לארץ, שהיא בחינת אמונה, נאכל אצלה, היינו שנתהפך למהותה. היינו כשדבוק להצדיק ומאמין בו, שהוא בחינת ארץ, נאכל להצדיק ונתהפך למהות הצדיק ממש", עכ"ל רבינו ז"ל.

והנה האמונה בצדיק יש בה את הכח שעל ידי זה כשמקיים את העצות מתוך אמונה הרי זה מביא את האדם למה שמביא, אך לא רק זאת אלא עצם האמונה אף שלא קיבל מהצדיק כלום חשיבותה גדולה מאוד, וכמובא לעיל מתורה קכ"ט, והנה היום זה לא שייך שכן היום הולך הסדר הפוך, ההתקרבות לצדיק היא על ידי שמקבל ורואה את העצות והדרכים ועל ידי זה מתקרב אליו יותר ויותר, אולם בחיי רבינו לא כולם שמעו וידעו את העצות ובאו לרבינו כיון שידעו שצריכים להיות מקורב לאדם גדול ולהיות אצלו ולבוא אליו בזמנים שהוא קובע, וכמו שמובא בתורה ד' ענין ראיית פני הצדיק וצדקה לצדיק, ורבינו חידש גם ענין וידוי דברים לצדיק, אבל את העצות לא כולם ידעו, ורק בהמשך התיר רבינו להדפיס את הליקוטי מוהר"ן, וכיום ההתקרבות היא בצורה אחרת, אבל למדנו מכאן שלא רק העצות שאנחנו מקבלים חשיבותם מרובה מאוד אלא אף על פי שלא קיבלנו עדיין שום עצות מהצדיק מכל מקום עצם האמונה שהאדם מאמין בצדיק זה עצמו הוא דבר גדול ונשגב.

ובודאי היום לא שייך שאדם יאמין ולא יקיים את העצות, כי אם אינו מקיים את העצות הרי אינו מאמין, ואין הכונה למי שמנסה ואינו מצליח, שזהו כמו בכל יהודי שרוצה לקיים את התורה והוא יהודי כיון שמאמין בכל התורה, וכן בעניני רבינו אם רוצה לקיים את הכל ואינו מצליח הרי זה נחשב שמאמין, אבל אם דבר זה הוא מקבל ודבר זה הוא לא מקבל הרי חסר כאן באמונה ובהתקרבות לצדיק, אבל כשמקבל את הכל ומאמין ורוצה לקיים את העצות הרי האמונה בעצמה מקדשת ומטהרת את האדם, וכפי האמונה שמאמין הוא נעשה לחלק מהצדיק.

ואף שבעולם הזה איננו מרגישים כלום, מכל מקום בעולם העליון נראה את מעלת וחשיבות הדבר, ובודאי כשנגיע לבית דין של מעלה נצטרך לתת דין וחשבון על הכל, אולם בכל אופן כיצד שיקבלו את הדבר שהוא מקורב להצדיק אין לנו כלל אפשרות לתאר את זה, כי עצם האמונה הוא דבר גדול ונשגב.

וזהו מה שמהרנ"ת לקראת פטירתו מחזק את תלמידיו, לכו אל יוסף, הוא לא אמר שהעיקר זה לקום חצות, או העיקר זה התבודדות, או העיקר זה תפילה בכח, או העיקר זה ראש השנה, עיקר הצואה שהשאיר שכולל את הכל הוא לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו, לחזק את האמונה בצדיק.

ישנם דרגות רבות באמונה

ולכאורה תמוה, שהרי אנו מדברים כאן לאנשים שמאמינים ברבינו ולכן מתאספים אנו כאן היום, ואם כן מה שייך לומר שצריך להאמין, אולם באמת אין זה כך, ואותו הדבר בכלל בעבודת ה' כשמדברים על אמונה, הרי אנו מאמינים ומה הצורך לדבר כלל על אמונה, אך רבינו לימד אותנו לא כך, וכמו שמובא בתורה ב' חלק שני שכל אחד צריך לחפש את עצמו באמונה, למי רבינו דיבר אז בשעת אמירת המאמר ההוא, מי בא לרבינו לראש השנה, ישבו שם גדולי עולם ורבינו דיבר לכולם, ולאחר אמירת המאמר הזה אמר רבינו, אצל העולם אמונה הוא משהו פעוט אך אצלי אמונה זה דבר גדול, סתם ולא פירש.

וביאור הדבר, כי בכמות ודאי לא שייך לדבר, כי כשאדם אינו מאמין בדבר אחד הוא אפיקורס ואינו מאמין כלל, ומה ששייך להגדיל את האמונה זה באיכות, יש אמונה ויש אמונה, כיצד משה רבינו האמין וכיצד אנו מאמינים,  שלימות האמונה הוא בירור גמור, וכמו שאמר מוהרנ"ת ש"נפתחו השמים ואראה מראות אלוקים" ר"ת אמונה, דהיינו שאצל המאמין זה כאילו שרואה בעינים, ונביא דוגמא לבאר מדוע הראיה בעינים היא ההוכחה החזקה ביותר, כשבא מישהו ואומר שמעתי שראובן בעיר, יכול אדם אחר לומר כיצד יכול להיות הרי הוא נסע לעיר אחרת, אבל כשמישהו בא ואומר ראיתי את ראובן בעיר, תוכל להקשות ככל שתרצה אך אין כאן אפילו רמז של קושיא כי ראיתי, אם אדם היה רואה לפני העינים את הגן עדן והגהינום לא היה שייך כלל נסיון, אלא שאנו מאמינים אך לא רואים, ומוהרנ"ת חידש שאצל המאמין שייך אמונה ברורה כל כך עד שכאילו רואה בעינים, וכעין זה אומר רבינו בתורה ס"ב בענין התפילה שאדם מאמין שהשי"ת שומע תפילה אבל אם היה רואה בעינים שהשי"ת שומע תפילה היתה התפילה נראית אחרת לגמרי, ובכל אחד האמונה היא לפי דרגתו, וזהו מה שאמר רבינו שאמונה היא דבר גדול, וכעין זה גם באמונה ברבינו ישנם דרגות רבות. 

וענין זה אנו רואים אצל מוהרנ"ת, שזועק ומתחנן בליקוטי תפילות, ריבונו של עולם תן לי אמונה, אולם בתחילה האדם לא מרגיש כלל שחסר לו אמונה, וכיצד יתחיל להרגיש את זה, כשיתחיל להתפלל להשי"ת על אמונת צדיקים ויספר כל ליבו להשי"ת כפי ההרגשה שלו כמה שהוא צריך רחמים כדי להגיע לאמונה שלימה, אזי הקב"ה מרחם עליו ומתחיל להראות לו איך שהאמונה שלו כל כך חלשה ועד כמה הוא רחוק באמונה, ואז ההתבודדות שלו אחרת לגמרי והוא מתפלל להשי"ת באמת ומרגיש שחסרה לו האמונה, משום שכשמתחיל להרגיש מה זה התקרבות ומה זה אמונה יכול להתפלל ביותר רצינות ולבקש באמת, ויכול להיות אדם זקן שעומד בהתקרבות שלו כמו שהיה כשהיה בן שבע עשרה, משום שהוא לא התקדם באיכות האמונה.

וענין זה היה תמיד אצל אנ"ש, שכמה שדיברו להתחזק תמיד בכל עצה ועצה, מכל מקום עיקר הדיבורים היו על אמונה ברבינו, אשרינו שאנו מאמינים אולם ניתן להגיע יותר ויותר, וכפי שאנו רואים שמוהרנ"ת לפני הסתלקותו הזהיר את תלמידיו שאמונתם ברבינו היתה איתנה וחזקה, וגדלותם אין לשער, מכל מקום הזהירם, לכו אל יוסף, ולא דיבר על עצה מסוימת אלא לחזק את האמונה.

עלינו לדעת כי מוהרנ"ת אינו רבינו, אך הוא מורה הדרך שלנו ללמד אותנו כיצד להאמין וכיצד לקבל מרבינו, הוא הרב שלנו ללמד אותנו מה זה תלמיד, וברבינו עצמו אין לנו כל השגה, ולכן כמה שאנו מקיימים את העצות עלינו לא לשכוח שעיקר הענין הוא להתקרב אל הצדיק ולהתבטל אליו.

ענין הביטול לצדיק התחדש בעקבתא דמשיחא

ענין זה של ביטול לצדיק התחדש בעקבתא דמשיחא, ולא מוצאים את זה בדורות הקודמים, תמיד האמינו שיש אנשים גדולים ושאלו בעצתם, אולם הענין הזה שיש תיקון הנפש בהתבטלות לצדיק זה התחדש רק בעקבתא דמשיחא, וכמו שרואים שבשנים האחרונות התגלה אור כזה של צדיקים גדולים שלא היו מעולם, ומתקרבים אליהם, כי הסטרא אחרא מתגברת כל כך שלא מספיק לנו עבודת השם שהיתה פעם, אלא חייבים לשלוח לנו צדיקים כאלו שנתבטל אליהם ורק על ידי זה נגיע למה שנגיע.

וכפי שרבינו מבאר בחלק ב' תורה א' שכדי להגיע לדרגה של ממשלה על המלאכים אי אפשר רק על ידי שנאחזים בשרשי הנשמות דהיינו שנאחזים בצדיק, יכולים להיות אנשים גדולים ותלמידי חכמים עצומים וצדיקים גדולים, אבל להגיע לשלימות הזו של ממשלה על המלאכים דהיינו להיות נקי ומזוכך לגמרי לא ניתן אלא על ידי ביטול לצדיק, וזהו העבודה שלנו, עוד קצת התבטלות ועוד קצת התבטלות.

ענין מוהרנ"ת היה להשריש את הביטול לצדיק

וזה היה ענינו של מוהרנ"ת, חוץ ממה שכל דיבוריו אמת כי סמך משה את ידיו עליו, חוץ מזה גם השריש בנו את הענין של ההתקרבות לצדיק, ורבינו ציוה למוהרנ"ת שכשמגיע לאמונה ירחיב את העט, דהיינו שלא יחסוך במילים, כי עיקר העיקרים הוא האמונה בהשי"ת, ולהגיע לשלימות האמונה בהשי"ת אי אפשר אלא על ידי שיתקרב לצדיקים וילך בדרך עצתם, וזהו התיקון שלנו בעקבתא דמשיחא ללא שום צורך בהנהגות חדשות אלא בפשיטות להתחזק בעצם הדברים כפי שמסר לנו מוהרנ"ת בשם רבינו, והשי"ת יעזור בזכות מוהרנ"ת שהיום יומא דהלולא שלו, אשר יש מעלה מיוחדת ביום זה שמסייעת לנו, שנזכה להתחדש בכל העצות ובאמונת צדיקים.