וַיִּזְעַק זְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה: קיבוץ תשפ"ג בסכנה נוראה!

קיבוץ תשפ"ג • "וַיִּלְבַּשׁ שַׂק וָאֵפֶר וַיֵּצֵא בְּתוֹךְ הָעִיר וַיִּזְעַק זְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה" איך יערב לנו אכול ושתו, עת ה'ראש השנה' של רבינו בסכנה נוראה?!

המצב באוקראינה הוא מצב מלחמה, הסכנות וחוסר היציבות, עלולים להמשך זמן רב מאוד, ואין איש יכול לומר מה יהיו התוצאות ואיך תיראה אוקראינה לקראת 'קיבוץ תשפ"ג', הראש השנה של רבינו בסכנה נוראה!

המאמר שלפניכם הוא מתוך גיליון 'מימי הנחל' נ"ג
למעבר לגיליון הקש כאן

אהה!

אחד מהיסודות העמוקים והיסודיים ביותר, היא הצעקה. להרים עינים לבורא עולם – ולצעוק. כשיש מוחין, כשיש דעת, כשאתה יודע איפה אתה עומד וכשאתה לא יודע איפה אתה עומד – תצעק.

תצעק. בקול רם – או בקול דממה דקה, אבל תצעק! לא משנה באיזה מצב אתה: בגלות מצרים, במ"ט שערי טומאה – ויזעקו; לאחר חתימת גזר הדין במעשה אחשוורוש – ויזעק.

יש, אנו מוכרחים לומר, הבדל בין הזעקה של פסח לזעקה של פורים. בעוד שבפסח נזעקה הזעקה מלב דואב ומגוו שפוף מעינוי מצרים, הרי שבפורים החל נס הגאולה בזכות צעקתו של היחיד, מרדכי היהודי.

♦ ♦ ♦

כאשר עלה הבוקר היתה הממלכה שקטה. שבע ועשרים ומאה מדינה, מלכות אחשוורוש, קמה לאותו בוקר בדיוק כפי שקמה לבוקר שלפניו. איך קיבלו יהודי הממלכה, בכל מקומות מושבותיהם, את הבשורה המרה על הדת שניתנה בשושן – איני יודע. מה אנחנו כן יודעים?

"וּמָרְדֳּכַי יָדַע אֶת כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה – וַיִּזְעַק זְעָקָה גְדֹלָה וּמָרָה". וכי רק מרדכי ידע? הלא הדת היתה גלויה לכל העמים! אלא, כפי שביארו חז"ל, מרדכי ידע את שורש הגזירה, "שהסכימו העליונים לכך"; וידע את הסיבות לגזרה; וידע שהגזרה נחתמה, ובכל אופן – לא שת ליבו למאום: ויזעק זעקה גדולה ומרה!

ומכאן, החל להתגלגל נס הפלא העצום – נס פורים.

♦ ♦ ♦

אבל כוחה של הזעקה אינו רק בהצלה, בגאולה מצרה, אלא מפתח כללי בעבודת השם, בכל מצב ובכל דרגה:

"דִּבְרֵי הַצַּדִּיקֵי-אֱמֶת, שֶׁמְּחַזְּקִין אוֹתָנוּ לְהִתְחַזֵּק בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, וּמוֹדִיעִים לָנוּ כִּי אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל, דְּבָרִים אֵלּוּ צְרִיכִין אֲנַחְנוּ לִזָּהֵר בָּהֶם לְהַכְנִיסָם בְּלִבֵּנוּ כְּטַל וּכְמָטָר, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמַר משֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם בְּשִׁירַת "הַאֲזִינוּ", שֶׁכֻּלָּהּ מוּסָר וְהִתְעוֹרְרוּת וְהִתְחַזְּקוּת גָּדוֹל לִבְלִי לְהִתְיָאֵשׁ מִן הַצְּעָקָה אֵלָיו יִתְבָּרַךְ לְעוֹלָם, אֲפִלּוּ חֶרֶב חַדָּה מֻנַּחַת עַל צַוָּארוֹ שֶׁל אָדָם, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי לא יִטּשׁ ה' אֶת עַמּוֹ כִּי רַבִּים רַחֲמָיו יִתְבָּרַךְ וְכוּ', כַּמְבאָר בִּפְנִים. וְעַל-כֵּן הִזְהִיר לָהֶם בְּיוֹתֵר שֶׁיַּאֲזִינוּ הֵיטֵב כָּל זֶה, וְאָמַר שָׁם: "יַעֲרף כַּמָּטָר לִקְחִי, תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי", כִּי כְּמוֹ הַטַּל וְהַמָּטָר שֶׁיּוֹרְדִין טִפַּת מַיִם בָּאָרֶץ, וְאַחַר כָּךְ צוֹמֵחַ מֵהֶם צְמָחִים נִפְלָאִים, כְּמוֹ כֵן צְרִיכִין לְהַכְנִיס הַדִּבּוּרִים אֵלּוּ בְּעמֶק הַלֵּב הֵיטֵב, עַד שֶׁיִּצְמְחוּ בְּלִבָּם וְיַעֲשוּ פֵּרוֹת טוֹבִים. כִּי דְּבָרִים אֵלּוּ לְהִתְחַזֵּק בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, צְרִיכִין לְהַאֲזִין הֵיטֵב וּלְהָבִין דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר, לְהָבִין הֵיטֵב רְמִיזוֹתָיו שֶׁל הַצַּדִּיק, עַד הֵיכָן עַד הֵיכָן צְרִיכִין לְהִתְחַזֵּק לְעוֹלָם, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר כְּלָל כָּל הַצֹּרֶךְ בִּדְבָרִים הַלָּלוּ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, אַחַר שֶׁסִּפֵּר כָּל צָרוֹתָיו, וְאֵיךְ שֶׁהַהֶכְרֵחַ רַק לִשְׁאֹג וְלִצְעֹק אֵלָיו יִתְבָּרַךְ תָּמִיד כָּל הַיּוֹם, בִּבְחִינַת "עַל זֹאת יִתְפַּלֵּל כָּל חָסִיד אֵלֶיךָ לְעֵת מְצוֹא, רַק לְשֵׁטֶף מַיִם רַבִּים אֵלָיו לֹא יַגִּיעוּ וְכוּ'", וְסִיֵּם אַחַר-כָּךְ: "אַשְכִּילְךָ וְאוֹרְךָ בְּדֶרֶךְ זוּ תֵלֵךְ אִיעֲצָה עָלֶיךָ עֵינִי", כִּי עֲדַיִן אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר לְךָ כָּל כַּךְ בִּפְרָטִיּוּת, רַק אֲנִי מְרַמֵּז לְךָ בְּעֵינַי שֶׁאַל תִּסְתַּכֵּל עַל שׁוּם דְּחִיָּה שֶׁרוֹצִין לִדְחוֹת אוֹתְךָ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הֵן מֵהַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁבָּאִין עָלֶיךָ מֵעַצְמְךָ, הֵן מֵהַדְּחִיּוֹת הַנִּמְשָׁכִים מֵאֲחֵרִים וְכוּ' עַל כֻּלָּם אַל תִּסְתַּכֵּל כְּלָל, רַק תָּבִין דְּבָרַי, שֶׁאֲנִי מוֹרֶה לְךָ הַדֶּרֶךְ וּמְרַמֵּז לְךָ בְּעֵינַי שֶׁתָּמִיד תִּתְחַזֵּק בִּצְעָקָה וּשְׁאָגָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְאָז טוֹב לָךְ" (אוצר היראה ע"פ ליקוה"ל הלכות ערלה, ד,טז)

♦ ♦ ♦

בימים אלה מתנהלת מלחמה בעולם. טילים, הפצצות והפגזות, הרג והרס ואבדן. כל מלחמה שמתנהלת, בכל מקום בעולם, היא דבר איום ונורא, ומן הראוי היה שנרבה בתפילה ובקשה לבורא עולם למען השלום, בכל מקום שהוא.

אבל המלחמה הזו מתנהלת ב"חצר ביתינו", ביתו של כל חסיד ברסלב באשר הוא שם, ומלבד העובדה שמן הראוי היה שנתפלל לשלומה של מלכות ולהפסקת שפיכות הדמים כפי שקראו רבותינו ביד"צ העדה"ח וזקני אנ"ש, הרי שוודאי וודאי, כאשר מאות ואלפי יהודים מעורבים במלחמה, נמלטים מבתיהם, נאלצים לברוח כפליטים ורכושם, גופם ונפשם בסכנה, הרי שוודאי וודאי שצריכים אנו להתפלל, לזעוק ולצעוק לבורא עולם לאין הפוגות: שים שלום בעולם!

סוג של שאננות אחזה בנו, שאננות מחרידה ונוראה ובלתי נתפסת. הנה זה שם, במקום מוכר לנו הדק היטב, אנשים נאלצים להתחבא במרתפים, נהרגים ונמלטים – ואנו ממשיכים בשגרת יומינו כאילו מאום לא אירע!

עורו נא, אחינו!

ואם יהודי אחד, יאמר פרק תהלים אחד, או ישא עיניו אל הבורא באנחה אחת – והיה זה שכרינו.

♦ ♦ ♦

ומעבר לדבר הברור ומובן מאליו הזה, הבה ונצא לרגע לרחובה של עיר, לזעוק זעקה גדולה ומרה:

כל חסיד ברסלב, בכל מקום שהוא, זוכר את התלאות אשר עברונו לקראת ראש השנה תשפ"א. את הצער, את הכיסופים, את הכאב, את המאמצים, את הבכיות, את הנסיעות בדרכים לא דרכים.

אין איתנו יודע עד מה, ואין איש יודע כיצד יתפתח המצב באוקראינה. אולם בענין ראש השנה, נראה שסוג של אדישות אוחזת באנ"ש. "יהיה טוב", "לא משנה כיצד יתפתח המצב – נוכל לנסוע לאומן".

אולם ההנחה הזו רחוקה מאוד מהמציאות. מצב המלחמה באוקראינה, הסכנות וחוסר היציבות, עלולים להמשך זמן רב מאוד, ואין איש יכול לומר מה יהיו התוצאות ואיך תיראה אוקראינה בחודש אלול תשפ"ב.

ואם כן, מלבד התפילות למען שלום המלכות כעת, הרי שעלינו כבר כעת לזעוק זעקה גדולה ומרה, לשפוך תפילה ושיח בכל עת מצוא כבר עכשיו, להוריד את הדמעות כבר עכשיו, לעורר את הכיסופים כבר עכשיו, לקרוע שערי שמים כבר עכשיו, כדי שלא נתעורר מאוחר מדי.

כוחה של הצעקה הוא כוח עצום. שום דבר לא יכול לעמוד בפניו. כולנו יודעים זאת, כולנו למדנו עשרות מקורות מחז"ל ועד רביה"ק על כח התפילה והצעקה. אולם עלינו לזכור זאת כבר כעת! עכשיו! היום! לא בחודש תמוז בואך אב.

במקום להיות מוכנים למסור את הנפש בחודש אלול, הבה ונצעק כבר עכשיו, ונזכור ש"צְעָקָה מֵעמֶק הַלֵּב הוּא גַּם כֵּן בְּחִינַת מְסִירַת נֶפֶשׁ".

ואם יהודי אחד, יאמר פרק תהלים אחד, או ישא עיניו על הבורא באנחה אחת – והיה זה שכרינו.

ויהי רצון שיהיה א פרייליכן פורים!