זכרונות: הגרי"מ שכטער בריאיון על ירושלים של מעלה

זיכרונות ימי קדם • ריאיון מרתק עם הגה"צ רבי יעקב מאיר שכטר שליט"א, על חייהם מלאי ההוד של נקיי הדעת שבירושלים של מעלה | מתוך מגזין 'תפארתינו' שיו"ל ע"י ארגון 'תפארת ירושלים' | מצורף להורדה ולהדפסה:

לפניכם ריאיון מרתק מחייהם מלאי ההוד של נקיי הדעת שבירושלים שערכו ראשי קהילת 'תפארת ירושלים' עם הגה"צ רבי יעקב מאיר שכטר שליט"א, | מתוך מגזין 'תפארתינו' ניסן תשפ"ג שיצא לאור ע"י ארגון 'תפארת ירושלים' | מצורף להורדה ולהדפסה:

כתבות קשורות:
קדושת הבנים: ריאיון מטלטל עם הגרי"מ שכטער
להורדת או הדפסת הריאיון המלא מתוך מגזין 'תפארתינו' הקש כאן

פרקים מרתקים מהעבר המפואר ומחייהם מלאי ההוד של נקיי הדעת שבירושלים שהועלו בעת ביקורו של מורינו הגר"ש מינצברג שליט"א במעונו של האי תנא ירושלמאה פאר הדור והדרו הגאה"צ המקובל רבי יעקב מאיר שכטר שליט"א משפיע חסידי ברסלב ומגדולי צדיקי ירושלים וישישי הדרה.

בביקור שהתקיים לקראת שבת ההתאחדות השנתית של תלמידי תפארת ירושלים העעלל"ט במעונו של שריד לדור דעה הגה"צ רבי יעקב מאיר שכטר שליט""א על ידי מורינו הגר"ש מינצברג שליט"א ובני לויתו, במהלך הביקור התפתחה שיחה מרתקת על העבר המפואר של ירושלים של מעלה ועל תקופות ההתמודדות הקשות כשהתנועות הציוניות הסתערו על הנוער הירושלמי ורק בחסדי שמים ובזכות עמידתם העיקשת של בני ציון היקרים שמסרו נפשם להמשיך בדרכי התורה והיראה על אף שסבלו מרעב נורא ובכל זאת נלחמו על יהדותם, ומהם נבנו חורבות עולם ועדים אנו היום לפריחתה של עולם התורה הירושלמי ועל ההתארגנויות הברוכות שבעטיים אלפי בחורים ואברכים עולים ומתעלים בתורה וביראת שמים עמלים בתורה עם שאיפות רמות ורבים אכן אברכי הכוללים הבקיאים בתלמוד ובהוראה.

הגרי"מ שליט"א כנצר למשפחות הותיקות בירושלים, שעוד זכה לגדול בצלם של גדולי וצדיקי ירושלים בעיר העתיקה ולספוג מאוירה המרומם, ומאחרוני לומדי ישיבת "אהל משה" המפורסמת בגדולי הת"ח הירושלמים שעמלו בין כתליה על התורה ועל העבודה, החיים איתנו לאויוש"ט, העלה סיפורים וזכרונות מרתקים מלאי הוד ותפארת מאותם תקופות מאתגרות עם לקחם בצדם.

לשמחת לבם ולתועלתם של קוראינו היקרים אנו מפרסמים קטעים מיוחדים מלאי טעם זקנים אפופי חן והדר המחזירים אותנו לנבכי אותם הימים ומוסיפים עוז ותעצומות להמשיך בדרכם של גדולי הרוח שעמדו בנסיונות הזמן בתעצומות נפש ובעקבותיהם זוכם אנו להימנות גם היום על לגיונו של מלך העושים רצון קונם בשמחה ובגאון.

תוך כדי השיחה עלה שמו של אביו של מורינו הגר"ש שליט"א הרה"ח ר' ברוך יצחק מינצברג ז"ל נענה הגרי"מ שליט"א בודאי הכרתיו הוא הרי היה חתנו של רבי עמרם [בלוי זצ"ל] ולמדתי איתו בישיבת "אהל משה", שהתנהלה באותה תקופה על ידי חמי רבי אברהם בלויא, ומקום משכנה היה בבית המדרש 'קהל יראים' – מארמישע שוהל.

הגר"ש שליט"א: הוסיף כי אביו היה אח"כ מגבאי ישיבת "אהל משה", שם היה נהוג לקיים בכל תקופה בחירות להנהגת הישיבה כאשר בני הישיבה היו צריכים לבחור שלשה גבאים מבין המועמדים, וסיפר הגר"ש כי במשך תקופה ארוכה כיהן אביו כגבאי הישיבה יחד עם הגאון רבי זלמן וובר, והמגיד הירושלמי רבי ישעי' שיינברגר.

אין לוקחים כספים בשביל תלמידיה

הגר"ש שליט"א: האם זכור מתי היה זקיני רבי עמרם זצ"ל מגיע לישיבת "אהל משה"? והאם גם למד שם בכולל?

הגרי"מ שליט"א: זכורני שהוא היה מתפלל שם מידי בוקר בקביעות ואח"כ היה מוסר כל יום שיעור במשניות אחר התפלה, תקופות אף למד במשך הסדרים.

הגר"ש שליט"א הוסיף, כי ידוע שרבי עמרם זצ"ל עזב את הישיבה היות ותקופה קצרה אחרי קום המדינה הישיבה שבראשה עמדו אחדים מבני המשפחה שהיו נמנים על אנשי "אגו"י" והם התחילו לקחת כספים מ"משרד הדתות", ומסר להם כתב שהוא עוזב את ישיבת 'אוהל משה' ועבר ללמוד במסגרת ישיבת "שלום יצחק" שנקרא על שם אביו רבי יצחק שלמה בלויא זצ"ל.

הגרי"מ שליט"א: אכן היתה ישיבה קטנה בשם "שלום יצחק" ושכנעו את רבי עמרם זצ"ל שבישיבה זו אפשר לו ללמוד משום שאין היא מתנהלת על ידי אותה ההנהלה של "אהל משה" ואין לוקחים כספים בשביל תלמידיה, וכך יכלו לתת לו כסף מישיבה זו.

הגר"ש שליט"א: בידינו שמור מכתב שכתב רבי עמרם כעבור תקופה קצרה שהגיע לאזניו רינונים כי גם הנהלת ישיבת "שלום יצחק" מקבלים כספי מדינה, ויש שמבקרים אותו על כך בטענת "טול קורה מבין עינך", ומשם כך מחשש חילול ה', ולכן כותב רבי עמרם כי הוא עוזב גם ישיבה זו, וזוכרני כי בהיותי ילד קטן היה אבי מורי זצ"ל ששימש כגבאי בישיבה שולח אותי עם מחצית מהישיבה געלט כדי למסרם לסבתא מרת הינדא ע"ה.

הגרי"מ שליט"א: הייתה לי שייכות עם רבי עמרם מעת שלמדתי איתו יחד באותה ישיבה, אבל עוד הרבה לפני זה הוא חבר קרוב וידיד ותיק של אאמו"ר הרה"צ רבי דוד שכטר זצ"ל, ובימי נעוריהם היה הולכים יחדיו מידי יום את כל הדרך הארוכה מהעיר העתיקה ועד ל"עיר", עד שוק מחנה יהודה לבית תלמודם כמדומני לישיבת עץ חיים אך איני זוכר בדיוק.

וגם זוכר אני אותו היטב כשהוא היה מגיע בליל שבת לכותל המערבי והיה מתפלל יחד איתנו במנין של חסידי ברסלב שהתקיימה ברחבת הכותל המערבי עד שאולצנו לעזוב את העיר העתיקה. הסיבה שרבי עמרם היה מגיע לתפילות ליל שבת בכותל המערבי למרות שהיה גר בעיר החדשה, היתה כדי ללוות את בתו הבכורה מרת ליבא ע"ה שעוד לא נפקדה בזש"ק באותו זמן, והיתה נוהגת ללכת כל יום להתפלל ולהתחנן בכותל  המערבי, כולל בשבת קודש, ובשבת היה מנהגה  לילך בליל שבת, ולפעמים ליווה אותה בעלה רבי מנחם גרומן זצ"ל ולפעמים ליווה אותה אביה רבי עמרם זצ"ל.

הגר"ש שליט"א: רבי מנחם גרומן זצ"ל היה חותני.

הגרי"מ שליט"א: אכן, הוא גם למד בתקופתי בישיבת "אהל משה", והיה דר בשכנות לאבי בעיר העתיקה.

הגרי"מ שליט"א סיפר על אצילותו ומידותיו הטובות של רבי עמרם זצ"ל שהאיר פנים לכל אחד ואף כשזה היה נוגע לנוכרים נבערים שביקשו ממנו טובה לא היה מסרב להם, וכך מצא את עצמו כמה פעמים בעת מהלכו מביתו בעיר העתיקה למקום תלמודו בעיר החדשה, היו צריכים לעבור משער יפו שם היתה הכניסה המרכזית לירושלים, והשלטון הבריטי היו מפרסמים שם עיתונים שכללו את החדשות בקצרה את החוקים והתקנות של השלטון החדש והם תלו על השער שלש עיתונים עיתון יהודי עיתון ערבי ועיתון אנגלי, והערבים לא ידעו לקרוא אפילו בערבית, וכשרבי עמרם היה עובר בדרכו לישיבה דרך שער יפו היו הערבים עוצרים אותו והוא הקריא להם את החדשות בערבית, וכך ידעו קצת חדשות מהנעשה בעולם, הם לא ידעו לקרוא אז, הוא קרא בפניהם מתוך העיתון  שלהם בערבית, והסביר להם את מאורעות הימים.

שמד נורא מתרחש בארה"ק

הגרי"מ שליט"א: זכורני על מקרה מיוחד שהייתי עד לה בישיבת "אהל משה" כשרבי עמרם זצ"ל, הגיב בזעם על איזה ענין שעמד על הפרק, ובתוך דבריו התבטא בכאב על אדמורי"ם מעבר לים המשפיעים על יהודי ירושלים בניגוד למסורת אבותיהם וקבלות שקיבלו עליהם עוד ממרן השרף מהרי"ל דיסקין זיע"א, ועמד שם גיסו הגה"ח רבי משה ובר זצ"ל, שהיה גם הוא מלומדי 'אהל משה', ובהיותו חסיד ליובאויטש וממשפיעיה, ראה בכך פגיעה בכבוד רבו והחל לצעוק על רבי עמרם ולהסותו, והיתה שם ריתחא גדולה ביניהם, אך לגודל התדהמה משהסתיים הויכוח ביניהם הבחנתי כי רבי עמרם התיישב במקומו, כדי לכתוב מאמר קנאות לבטאון נטורי קרתא "החומה", ולשם כך לא היסס לבקש מגיסו רבי משה זצ"ל שישאיל לו עט, ואף רבי משה מיהר למלא את מבוקשו בסבר פנים יפות.

הגר"ש שליט"א הזכיר מאורע דומה, אותו שמע מפי הגרי"מ שליט"א כשביקר אצלו לפני ארבעים שנה, שאירע בתקופות הראשונות של אחר קום המדינה כשעלתה שאלת ההשתפות בבחירות, ואחד מלומדי 'אהל משה' מחסידי ליובאביטש סיפר על הוראה מרבו כי יש להשתתף בבחירות לכנסת המינים, מששמע זאת רבי עמרם קפץ כנשוך נחש, וצעק כי לא יתכן כזאת, וכנראה אין הוא יודע את המצב לאשורו, ואת חומרת הדברים וכי שמד נורא מתרחש בארה"ק על ידי שלטון הכופר, והלה ניסה לומר שהוא כן יודע ואעפ"כ הורה מה שהורה, ומשראה רבי עמרם את עיקשותו, התבטא אני מנסה בכל כוחי ללמד זכות אבל יותר מכך אי אפשי, והגרי"מ שליט"א אישר את הסיפור.

מיד יצאו בריקוד משותף

אחד הנוכחים: שאל מאין נבע בעירת קנאותו ואש הקודש של רבי עמרם לכל דבר שבקדושה, והאם זה התחיל כבר בצעירותו.

הגרי"מ שליט"א: בצעירותו בימי אבי היה רבי עמרם גר בעיר העתיקה, וכשאני הכרתי אותו כבר היה גר במאה שערים, אך חמי רבי אברהם בלוי ז"ל אחיו של רבי עמרם אמר לי שהרה"צ רבי שמואל דייטש זצ"ל עשה אותו לקנאי. רבי עמרם היה בידידות וקירבה עם חמי ז"ל, והיה משתתף בחתונות ובשמחות וגם חמי היה משתתף בשמחות אצלו.

זוכרני שבפורים אחד אחרי חתונתי בחצר של הבאבא שיינדל שגרה בדירה הצמודה לביתו של רבי עמרם בבתי אונגרין, כשהגיע אחיו הגדול רבי משה לשלוח משלוח מנות להוריהם, פגש אותו רבי עמרם בחצר מחוץ לבית, משנפגשו אחד עם השני מיד יצאו בריקוד משותף, כשכל הסובבים באים לראות במחזה המעניין, איך שני האחים רבי עמרם מנהיג נטו"ק ואחיו רבי משה מנהיג אגו"י, רוקדים ביחד מתוך אהבה ואחוה.

בהיותי חתן מיד אחרי חתונתי, באתי בליל שבת אחרי התפילה לומר גוט שבת לבאבא שיינדל ע"ה, והגיעו לשם עוד שניים מנכדיה שהתחתנו באותה תקופה, רבי אורי ב"ר עמרם בלוי, ורבי עמרם ב"ר יעקב בלוי, והיינו שם שלשה חתנים צעירים, בהכנסינו לבית הסבתא, קיבל אותנו הדוד רבי עמרם בשמחה ובהתלהבות, ואף קם לכבודינו, והחל  לרקוד לכבוד השמחה, ואמר, שהוא מתרגש לראות שלשה מנכדי אמו, אברכים צעירים כולם עוטים בגאון את הלבוש הירושלמי במלוא תפארתו, שטריימלאך קפטינעס עם ג'ובעס, שהיה אז חזיון נדיר, כי היו אך מתי מעט בחורים שהחזיקו בדרך אבות במלואו.

הגרי"מ שליט"א: בילדותי למדתי בעיר העתיקה בחיי עולם, ואחרי הבר מצוה הכנסני אבי ל"תורה ויראה" שהיתה כבר בעיר החדשה במאה שערים.

נשארו רק מתי מעט שומרי תורה ומצות

תוך כדי כך נאנח הגרי"מ שליט"א ואמר: כי תקופת ילדותי היתה קשה מאוד, ובעקבות קושי הפרנסה והארגונים הציוניים שעשו שמות בקרב הנוער הירושלמי, התקלקלו צעירים רבים ונטשו את דרך התורה, מהכיתה שלי בת"ת 'תורה ויראה' נשארו רק מתי מעט שומרי תורה ומצוות, וב'תורה ויראה' היה יחסית יותר טוב ממקומות לימוד אחרים כי היה קצת יותר רוח של קנאות, אבל בכל זאת היתה צורת החינוך דומה בכל מקום, והיו נסיונות האדירים. בהפליגו לאותם ימים התבטא, כי הורים רבים שניסו להציל את בניהם שהחלו להתקלקל, הכניסום ל'תורה ויראה', וכשהתקלקלו אמרו שזה מ'תורה ויראה'.

הגר"ש שליט"א: רבי אהרן קצינלנבויגן היה אומר כי מצרים היתה ערוות הארץ, אך את מי הושיבו במאסר על עניני קדושה, את יוסף הצדיק, הוא היה היחידי במצרים שנעצר על כך… מצאו את בעל העבירה.

בימי נעורי היה כבר הרבה יותר טוב, כבר היה יותר תלמודי תורה וישיבות, אבל בתקופה שאבי זצ"ל היה צריך להיכנס לישיבה, היה אז המצב הרבה יותר גרוע, תקופה שהיה משיכה עזה להיות ציוני, רוח של פריקת עול, וגם לא היה אז פרנסה, ומשום כך הרבה בחורים נסעו לאמריקא, שבאותם הימים היה מצב היהדות בשפל המדריגה, לא היו שם רבנים בכלל, האם אפשר לתאר מקום בלי רב, והמון בחורים נסעו לשם, ולא נשאר מהם זכר רח"ל.

נאלצו לזרוק מהישיבה את הבחורים הכי טובים

אבי למד אצל הגה"צ רבי אברהם משה קצינלנבויגן (אביו של רבי אהרן), ב"ישיבת ציון" ואבי היה אומר עליו שהוא היה צדיק נשגב, וסיפר לי אבי זצ"ל שכל מי שרצה להכנס לישיבה התנה עמו ראש הישיבה רבי אברהם משה קצב"ג, שישבע בנקיטת חפץ שאינו קורא בספרים חיצונים, כי היה אז משיכה נוראה לספרים חיצונים, היו יושבים ליד הסטנדר, כשבארונית הסטנדר שמתחת, היו מחביאים ספר 'טרף' כדי לקרוא בו, וכך הם התקלקלו מזה, וכשאבי ביקש להתקבל לישיבה נאלץ גם הוא להישבע בציציותיו כתנאי להימנות כתלמיד בה, ועכ"ז נאלצו לזרוק  אז מהישיבה את הבחורים הכי טובים,בגלל שמצאו אותם עם ספרים חיצונים, היה מצב נורא היצר הרע מלובש כל פעם בלבושים אחרים.

מצב הדת היה אז כל כך ירוד שרק מתי מספר של בחורים החזיקו את עצמם, מחבריו של אבי נשארו יחידים, אבי, רבי אהרן קצינלנבויגן, רבי יעקב ר' דובטש'ס (שובקס) וכו'.

אחד הנוכחים: איך הם החזיקו עצמם? האם היה חבורות?

הגרי"מ שליט"א: לא היה אפי' עם מי לעשות חבורות, כי כאמור הרבה נסעו למקום שאין שם רב ולא נשאר מהם זכר רח"ל, ולעומת זה פעלו ארגונים וחבורות ציוניות  וקלקלו הרבה, אחד מראשי הציונים ז'בוטינסקי שר"י (ראש הימין הציוני שנקראה הציונות הרבזיוניסטית) הקים וניהל חבורה לבחורים, שלא נשאר מהם אף אחד יהודי, הוא נתן להם לאכול, ורבים מאלו שלא היה להם מה לאכול הלכו אליו רק כדי לשבור את רעבונם, אלא שבמחיצתו נתפסו ברשתו, עד שלא נשאר מהם שום זכר וסימן יהודי.

הגר"ש שליט"א: גם סבי רבי עמרם סיפר שבאותה תקופה מיד אחרי מלחמת העולם הראשונה הגיע זבוטנסקי שר"י לנאום ברח' ישעיהו וכמו הרבה מחבריו נמשך גם הוא לאוירה הסוחפת והלך לשמעו אך  בדרך פגשו אחיו הגדול רבי משה והעמידו על חומרת הדבר וכך סב על עקבותיו, עד כדי כך היה הנסיון גדול בשעתו.

טעימה של טומאה

הגרי"מ שליט"א: אבי גם כן עבר פעם אחת ממקום כינוסם, והיה אז רעב כבד מאוד, ואחד מחבריו הוציא לו משם לבחוץ צלחת עם אורז, וסיפר אבי זצ"ל, שטעם ממנה רק טעימה קטנה, ומיד הרגיש בזה טומאה עד שלא היה יכול להמשיך לאכלו, למרות שהיה רעב נורא.

אבי היה מספר, על מאורע מזעזע ונס שקרה עמו, שממנו נוכל להבין את הנסיון הגדול והרעב הנורא ששרר בירושלים באותם הימים, שפעם הוא היה מונח על גג ארבע ימים ברציפות מרוב תשישות וללא אוכל עד שביום הרביעי שהיה אז יום השב"ק התעורר לפתע, והבחין במטבע מונחת לידו, והיות והיה במצב של פיקוח נפש, לקח את המטבע וירד אצל ערבי וקנה ממנו משהו לאכול, והיה אומר שזו היתה פעם יחידה בחייו שנאלץ לחלל שבת מפני פיקוח נפש.

הגרי"מ שליט"א: כשאין אוכל אין אידישקייט, בתקופתי כבר היה קצת קל יותר, כבר היה ישיבות ותלמודי תורה, אך היום אפשר לומר כי בהרבה מובנים זה היום אכשר דרא, למרות מצב היהדות החמור שמבחוץ, התבצר לו מחנה גדול של עמלי תורה צעירים ובני תשחורת, הלומדים, ויודעים ללמוד, אברכים רבים מוציאים היתר הוראה ולומדים בחשק רב, יש רצון ללמוד, יש היום ספרים מהודרים, בקיצור אפשר לקבוע כי אכשר דרא, פעם ידעו שבכל דור צריך להיות יותר גרוע וזה לא נכון אפשר להיות אכשר דרא.

הגר"ש שליט"א: האם אין ירידת הדורות?

הגרי"מ שליט"א: האם זה הלכה שצריך להיות ירידת הדורות, זה הרי מציאות ויש מציאות הפוכה גם כן.

אחד הנוכחים: אומרים אימרה נאה בשם הרה"ק מצ'עצ'נוב בנו של הרה"ק משינאבה זי"ע, שבימי קדם לקח זמן רב כדי לנסוע מעיר לעיר, ואילו בימינו יש רכבים ואמצעי תחבורה מהירים, ואפשר להגיע תוך כמה שעות לכל מקום, קיצרו את הדרך, וכך יהיה לפני ביאת המשיח שהכל יהיה יותר קל בכדי שליהודים יהיה להם יותר נוח וקל לחזור בתשובה, ולהגיע במהירות לתיקונם.

הגרי"מ שליט"א: אז היו אפיקורסים נוראים שבער בהם לעשות את כולם אפיקורסים ועשו כל טצדקי לפגוע בתוך המחנה, מבחינה זו היום הרבה יותר טוב, שהתבצרו החומות וגודרים בעדם כך שעולם התורה והיראה הולך ומתחזק בצורה מפליאה.

להורדת הריאיון במגזין הקש כאן