זיכרונם לברכה • הערב ט"ו שבט חל יום ההילולא ה-82 של הגאון החסיד רבי מרדכי מנחם נפתלי הלבערשטאט סאקאלווער הי"ד דיין ומו"ץ בעיירת סוקולוב עלה בסערה השמימה בשנת תש"ב בערבות סיביר:

הערב (אור ליום חמישי בשלח) ט"ו שבט, חל יום ההילולא ה-82 של הגאון החסיד רבי מרדכי מנחם נפתלי בן רבי יחזקאל הלברשטאט זצ"ל המכונה בין אנ"ש 'רבי מרדכי סאקאלאווער', נסמך להוראה ע"י מרן בעל ה"בית הלוי" מבריסק זצ"ל, והתקרב לברסלב ע"י רבי נחום שוסטער, לאחמ"כ היה מגדולי תלמידיו של רבי אברהם ב"ר נחמן, עמו היה מדבר על עניינים נשגבים. מלפנים היה מחסידי האדמו"ר מראדזין בעל התכלת, ובעצת רבו רבי אברהם שטערנהארץ זצ"ל, קיבל על עצמו את עול הדיינות בעיירת סוקולוב ושימש למעלה משלושים שנה כרב ודומ"ץ העיר, עלה בסערה השמימה בשנת תש"ב בערבות סיביר הי"ד.

לפניכם שביבי אור מפרקי חייו של המקורב הראשון במדינת פולין ה"ה החסיד הגאון רבי מרדכי מנחם נפתלי האַלבֶּרְשְטאַט סאָקאָלאָוועֶר הי"ד דיין ומו"ץ בעיירת סוקולוב שעלה בסערה השמימה ביום ט"ו בשבט תש"ב בערבות סיביר ||| פרק מתוך הספר 'אש תמיד תוקד' לזכרון חסידי ברסלב בפולין מאת הסופר הברסלבאי הרב דוד דגן שליט"א:

גאונות ותמימות באכסניה אחת

הוא היה גאון בנגלה אשר יד לו אף בקבלה ובנסתר אך התנהג בפשטות בשבתו עם חברים ובקיבוץ בלובלין אפילו לא חבש שטריימל כמנהג הרבנים בפולין • אהבת החברים שלו היתה לפלא ותדיר ברח מן המחלוקת ורדף את השלום • שביבי אור מפרקי חייו של מי שהיה המקורב הראשון בפולין החסיד הגאון רבי מרדכי מנחם נפתלי הלברשטאם (האלבערשטאם) הי"ד דיין ומו"ץ בסוקולוב שעלה בסערה השמימה בט"ו בשבט תש"ב בערבות סיביר • עדויות בלתי ידועות על חסידי ברסלב בעיירה סוקולוב ומכתב שהתפרסם בפרסום ראשון

♦ ♦ ♦

שעון האורלוגין הראה על חצי שעה לפני חצות-לילה, כאשר נקישות קלות נשמעו על דלת ביתו של רבי מרדכי הלברשטאט, דיין ומורה-צדק בעיירה סוקולוב. בפתח עמד ר' נחום שוסטער, הסנדלר. כתמיד, קיבל רבי מרדכי את פניו בחמימות ובמאור פנים, הוא כיבד וחיבב עד מאוד את ר' נחום, איש תם וירא אלוקים בכל לבבו, שהלא על ידו זכה להתוודע ולהתקרב לאורו של רבינו הקדוש.

ר' נחום הבחין כי על השולחן שלידו יושב רבי מרדכי, פתוח ספר של תחינות המיועד לנשים והריהו שקוע באמירתן, ותמיהה פשטה על פניו; רבי מרדכי, הדיין דמתא, אומר תחינות של נשים ופשוטי עם?!

הרגיש רבי מרדכי בתמיהתו, ונם לו: "היום היו אצלי כמה דיני-תורה שנתמשכו עד השעות המאוחרות של הלילה. נתייראתי שמא אם אלך לישון, כבר לא אקום בחצות לילה, לכן נשארתי ער, וכיוון שלא יכולתי ללמוד, אמרתי תחינות מתוך הספר הזה".

מי היה רבי מרדכי הדיין והמו"ץ מסוקולוב? ואיך התקרב לחסידות ברסלב?

דמעותיו של הסנדלר

היה זה עוד בטרם הציגה חסידות ברסלב את כף רגלה בעיירות פולין. אי-שם בשנות התר"ן-ס. שעת לילה מאוחרת בעיירה לומאז הסמוכה לראדזין, בית המדרש עדיין הומה מקולות הלימוד של צורבי העיירה המתפלפלים ביניהם בריתחא דאורייתא, כשלפתע נפתחה דלת בית המדרש ודמותו של נחום הסנדלר נשקפה בפתח, הוא פסע לירכתי בית המדרש, ושם, מאחורי התנור, התיישב על הארץ והחל מתפלל מתוך ספר שבידו.

נחום הוא בנו של ר' פאליק שטראקס, איש תם וירא ה' מוותיקי העיירה לומאז, בגיל צעיר נשלח על ידי משפחתו אל העיר ברדיטשוב כדי שילמד שם את מלאכת הסנדלרות. כשחזר אחרי תקופה ללומאז, קבע נחום את מקומו בבית המדרש, ליד התנור. למדני העיירה שהבחינו כי הוא מופיע מדי לילה בבית המדרש, מתיישב בפינה ומתפלל ברגש, כשלעתים דמעות זוגלות מעיניו – הסתקרנו לדעת מה מעשהו. כשקרבו אליו והבחינו כי הוא אומר תיקון-חצות תוך שגיאות קריאה – מילאו פיהם שחוק, שכן בפולין דאז, אמירת תיקון חצות היתה נחלתם של יחידי סגולה שיד להם בתורת הח"ן, והנה מחליט הסנדלר שאינו יודע אף לקרוא כהלכה, לומר תיקון-חצות! כמה מן הצורבים פנו אליו וקנטרוהו: "נחום, מה לך ולאמירת תיקון-חצות, כלום אינך יודע כי מנהג זה שייך רק לבעלי מדרגה, שיש להם השגה בצער גלות השכינה?!"

"אדרבא, אתם למדנים מופלגים… לכם לא חסר בית המקדש. אולם אני, שאיש פשוט הנני – לי חסר בית המקדש…"

נחום הרים שתי עיניים אדומות ושטופות דמע אל הלמדנים החשובים, והשיב להם בתום לבו: "אדרבא, אתם למדנים מופלגים הנכם, לכם לא חסר בית המקדש. אולם אני, שאיש פשוט הנני – לי חסר בית המקדש. לכן אני מבקש מה' יתברך שיבנהו במהרה ויחיש גאולתנו!"

בין יושבי בית המדרש בלטו שני למדנים מופלגים, האחד היה רבי מרדכי הלברשטאט – עילוי וחריף שבגיל צעיר נסמך להוראה על ידי הגאון רבי יאשע בער מבריסק בעל 'בית הלוי', וחברו רבי שלמה גבריאל הכהן, שניהם 'מבקשים' נלהבים שעוד היו מחשובי חסידי רבי גרשון העניך ליינר מראדזין, שהרעיש את פולין בגאונותו העצומה והתפרסם בחידוש ה'תכלת'.

תשובה כזו לא ציפו רבי מרדכי ורבי שלמה גבריאל לשמוע מפיו של נחום שטראקס, הם הרגישו כי הרבה מהאמת יש בדבריו ואכן, אף שלמדנים מופלגים הם, אין להם את אותה האמת ואותה אהבת ויראת ה' הבוערת ויוקדת בלבו של הסנדלר. אך השתוממו מאין ינק את היראת שמים הטהורה הזו. "אמור נא" פנו אליו, "היכן ראית את ההנהגה של אמירת תיקון-חצות?"

"בברדיטשוב הייתי" ענה להם ר' נחום, "שם הכרתי את חסידי ברסלב והתחברתי עמם, מהם למדתי הנהגה זו". כי אכן בבית הכנסת דסנדלרים בברדיטשוב נהגו חסידי ברסלב להתאסף וללמוד יחד בספרי רבינו הקדוש. נחום, שבא לברדיטשוב כדי ללמוד סנדלרות, זכה לקירוב והארת פנים מצד חסידי ברסלב. במחיצתם הרגיש הרגשות נעלים של דבקות בבורא ושמחה בכל דבר יהדות. שבה את ליבו מנהגם בקודש לקום בחצות לילה לקונן על חורבן בית תפארתנו, כאשר לאחר מכן הם יוצאים אל היער ושופכים שיח וזעקה לפני בוראם.

דברי הסנדלר עוררו נימים עמוקים בלבם של הני תרי צנתרי דדהבא. בתוככי נפשם הכמהה והמבקשת, הסיקו את המסקנה: אם כה גדול כוחו של רבי נחמן מברסלב להבעיר את לבו של סנדלר פשוט, להכניס בו מחשבות ורגשות כאלו, עד כדי כך שמסוגל יהיה להזיל דמעות על חורבן בית המקדש – הרי שמדובר בצדיק נורא ונשגב ומוכרחים הם לחקור אחר שיטתו ודרכו בקודש!

זכה הסנדלר הפשוט וזך הלבב להצית את השלהבת באותם אילנות מפוארים, ובעוד גדולים וטובים, ואף את אביו ר' פאליק ואֶחיו ר' דוד ור' נחמן שטראקס קירב וגם הם הפכו לחסידי ברסלב נלהבים.

כל ימיו אהב רבי מרדכי אהבת נפש את ר' נחום שוסטער. מרוב האהבה והידידות שביניהם היו נראים תמיד יחד בלכתם ברחוב ובכל מקום כשהם משוחחים ארוכות, ואף היו נוסעים בצוותא מלומאז אל הקיבוץ באומן בראש השנה.

הניצוץ הראשון

למעשה, הראשון שהחדיר בלבו של רבי מרדכי את ההכרה בגדולתו של רבינו, היה רבו הגה"ק רבי גרשון העניך מראדזין, שכונה "גאון גאוני פולין". היה זה עוד בשנת תרמ"ח, בימים בהם לא נודע עדיין שמו של רבינו כל כך בערי פולין, באותה תקופה סער העולם היהודי בעקבות חידוש ה'תכלת' לציצית על ידי הרב מראדזין, רבים מגדולי הדור יצאו חוצץ נגד גילויו וכל הגולה היתה כמדורת אש.

באותם ימים, שמע רבי מרדכי את רבו מפסיע אנה ואנה בבית המדרש כשהוא נסער והפטיר בינו לבין עצמו: "כסבורים הם שאני 'הברסלבר' שרדפו אותו והוא שתק להם, אני לא אשתוק להם!…"

כאשר שמע רבי מרדכי דברים אלו יוצאים מפי רבו, התעניין לדעת מי היה 'הברסלבר' ועל מה ולמה רדפו אותו? שח לו רבי גרשון העניך: "רבי נחמן מברסלב, נינו של הבעש"ט, היה קדוש ונורא בקדושה מופלגת ונוראה מאוד, ומאחר וסלל דרך חדשה בעבודת השם, חלקו עליו".

כעבור ימים רבים מאותה שיחה, באותו חצות-לילה בבית המדרש בלומאז, זכה רבי מרדכי להתוודע אל אחד מן הצועדים באותה דרך קדושה שכבר הלכו בה אבותינו הקדושים ואף על פי כן היא דרך חדשה לגמרי!

עוד מסופר, כי פעם לאחר שהתעמק אותו גאון רבי גרשון העניך מראדזין בספר הקדוש 'ליקוטי מוהר"ן', קרא בלהט: "רבי נחמן! וכי איך לא יחלקו עליכם הגדולים המפורסמים? הרי לקטני מעלה – מראים אתם כי יש להם תקוה, והנכם מגביהים אותם, ואילו לבעלי מדריגה – אתם מראים שאינם יודעים כלום, ומי רוצה שישפילו אותו?!"…

רבי שלמה גבריאל

גם רבי שלמה גבריאל הכהן, שהתקרב בעקבות ידידו רבי מרדכי, נהפך לחסיד ברסלב נלהב אשר זכות הייתה לו להפיץ את דעת רבינו בפולין, באש שלהבת ליבו הבעיר בלבבות רבים את האור, בלודז' ובערוב ימיו בוורשא – שם אף ייסד שטיבל לחסידי ברסלב ברובע היהודי ברחוב 'דזיילנה'. אברכים מבקשי השם נמשכו לשם, ורבי שלמה גבריאל בדיבוריו הנלהבים, היה ממחיש להם את אפסיותו של העולם הזה, וכי מאומה אין בעולם מלבד לעבדו יתברך בלבב שלם.

כשפרצה מלחמת העולם הראשונה והרעב והמחסור הפכו לחזיון נפרץ בפולין, אנשים תרו אחר פרנסה ולימוד התורה נדחק אל קרן זווית – הלך רבי שלמה גבריאל וקיבץ יהודים רבים אל השטיבל, לעסק התורה ועבודה שבלב, עד שבחצות הלילה היה  השטיבל מלא באנשים שבאו לומר 'תיקון חצות'.

בעקבות המלחמה הלך הרעב והחריף, והמגיפות השונות שפרצו הוסיפו את חלליהן על חללי הרעב, בשנת תרע"ט-פ נאסף גם החסיד הגדול רבי שלמה גבריאל זצ"ל אל עמו, אך שלהבת הקודש שהדליק הוסיפה לבעור, כשמקורביו מביאים בעקבותיהם מקורבים חדשים.

בברדיטשוב

עם התקרבותו של רבי מרדכי הלברשטאט, קמה התנגדות לדרכו מצד קרוביו שלא השלימו עם התקרבותו לחסידות ברסלב, שבאותם ימים טרם יצאה טבעה בפולין ורוב הידיעות אודותיה היו ממקורות מתנגדיים באוקראינה. אמו של רבי מרדכי, שלא רוותה נחת בראותה את בנה היקיר והעילוי מתרועע כל העת עם נחום הסנדלר, העירה לו לא אחת כי אין זה מכבודו של גדול בתורה ונכבד כמותו להסתובב עם הסנדלר הפשוט וללכת אתו תדיר יחד, אך רבי מרדכי לא שת לדבריה, והגיעו הדברים לידי כך שפעם אחת ניגשה האם אל ר' נחום וסטרה על פניו.

משמים נסתבב שבאותה עת הגיעה לפתחו של רבי מרדכי הצעה מצד גביר נכבד מברדיטשוב, הלפרין שמו, ללמד את בניו תורה. בהמלצת האדמו"ר מראדזין קיבל עליו רבי מרדכי את המשרה והעתיק את מגוריו לתקופה מסוימת לברדיטשוב.

מה נפלאים דרכי ההשגחה. רבי מרדכי מגיע לברדיטשוב – העיר בה נדלקה  השלהבת בלבו של ר' נחום שוסטר – ונפגש פנים בפנים עם חסידי ברסלב הנלהבים שהתגוררו בה, ביניהם רבי שמערל (שמרי'ה) ברדיטשובר מתלמידיו של החסיד הגדול רבי אברהם ב"ר נחמן, הם השפיעו עליו שיחות ודיבורי קודש, ובמחיצתם הלכה והתעצמה התקשרותו אל רבינו ודרכיו.

תקופה מסוימת ישב רבי מרדכי בברדיטשוב כשהוא מתפרנס מאותה מלמדות, וכל אותם ימים שאב הרבה מנועם דרכיהם של חסידי ברסלב בברדיטשוב, אשר חכמים היו בחכמת התמימות והפשיטות.

במחיצת רבי אברהם ב"ר נחמן חזן

לפרקים היה מגיע רבי אברהם ב"ר נחמן לעיר, אז זכה רבי מרדכי לדלות מפיו אוצרי דעת ומאז היה כרוך אחריו ושותה בצמא את דבריו. במחיצתו היה עד לא פעם לעובדות מפליאות, כמו זו שסיפר:

בברדיטשוב ישנו רחוב ארוך הנקרא 'די קאלע גאס' שאורכו מספר קילומטרים והוא חוצה את העיר, וממנו מתפצלים רחובות וסימטאות. "פעם אחת לאחר שרבי אברהם שהה בעיר" סיפר רבי מרדכי, "ליווינו אותו לתחנת-הרכבת, שכדי להגיע אליה צריך היה ללכת ישר באותו רחוב ארוך, ושם לא שייך לתעות בדרך, באמצע הליכתנו – במקום להמשיך ישר לתחנת הרכבת, לפתע סטה רבי אברהם מן הדרך ונכנס לאחד הסמטאות הצדדיים. התפלאנו מאוד, כי רבי אברהם גר תקופה בברדיטשוב והכיר אותה היטב, ולא שייך שהוא יטעה בדרך, כשהגיע לאיזו חורבה, ברחו משם שני יהודים, ורבי אברהם עיקם בחזרה את דרכו אל הדרך הראשית אל הרכבת. אז הבנו", סיים רבי מרדכי, "שסטה מדרכו כדי להציל יהודים מלעבור עבירה" (ע"פ קונטרס טעם זקנים כ"א).

בקיבוץ הקדוש באומן

כעבור תקופה של עבודת ה' נלהבת מתוך שמחה ואהבת חברים, במחיצת אנשי שלומנו בברדיטשוב, קרב ובא ראש השנה. אנ"ש החלו מכינים עצמם בדחילו ורחימו לנסיעה הקדושה אומנה, ובהגיע היום הצטרף אליהם רבי מרדכי בקרון המיוחד ששכרו ברכבת, כשבמשך הנסיעה הם שרים ומספרים סיפורים מהבעש"ט ומרבינו הקדוש ותלמידיו.

באומן זכה רבי מרדכי לטבול נפשו בנהר המטהר, הוידוי דברים בערב ראש-השנה בציון הקדוש, התפילות בקלויז מתוך גיל ורעדה, הדיבורים שנדברו בעת הסעודות, הריקודים שבמוצאי היום, כל אלו נשאוהו אל מרומי רום.

באומן קנה אהבה עם יקירי אנשי שלומנו, שם הכיר את שני החסידים הגדולים שבאו מהעיר 'הומל' הרחוקה – הלא הם רבי מנדל ליטוואק וחברו רבי ברוך אפרים בעל ה'באבי הנחל' על ליקוטי מוהר"ן. רבי מרדכי סיפר לימים, ששונים היו השניים בדרך תפילתם; רבי מנדל היה מתפלל בקול שנשמע למרחוק ומתנועע כולו מתוך התלהבותו העצומה – ולעומת זאת אצל חברו רבי ברוך אפרים לא ראו כלום, אבל כשהגיע לברכת 'יוצר אור' – יצאו אדים מטליתו מרוב התבערה הפנימית שיקדה בקרבו! ולמרות השוני שביניהם, היו הם ידידים בלב ובנפש.

היכן הוא העילוי מלומאז?

רגיל היה רבי מרדכי לנסוע בכל שנה לראש-השנה לראדזין, להסתופף במחיצת רבו. ואולם הפעם בחצר ראדזין מבחינים החסידים בהיעדרו, "היכן הוא רבי מרדכי העילוי מלומאז?" נשאלת השאלה, ומפה לאוזן עוברת השמועה כי הוא מצוי באומן יחד עם חסידי ברסלב. "לבטח יקפיד עליו הרבי על שנעדר משולחנו", שחו החסידים זה לזה.

הימים הבאים שבין כסה לעשור החזירו את רבי מרדכי לחצר ראדזין. יום הכיפורים בא, והנה נראה הוא בין החסידים, ולמרבה הפלא האדמו"ר לא זו שאינו מעיר לו מאומה על היעדרותו, אלא אף מראה לו אותות התקרבות, ולמחרת בעת תפילת 'נעילה' כיבד אותו ב'פתיחת הארון' – שהיה הכיבוד החשוב ביותר בחצר ראדזין (קונטרס יקרא דחיי. מעשה זה, יתכן וארע עם רבי מרדכי יוסף אליעזר ליינר, שכיהן באדמו"רות אחרי הסתלקות אביו רבי גרשון העניך בשנת תרנ"א).

אדמור"י השושלתא האיז'בצאית נודעו  בהערצה והחביבות שרחשו לרבינו הקדוש, ספריו ואנשי שלומו. הגה"ק הכהן הגדול רבי צדוק מלובלין, תלמידו של בעל 'מי השילוח', ערך מראי-מקומות לספר המידות, שנדפס לראשונה בלובלין בשנת תר"ע, כשבראש רשימת משלמי מעות-קדימה עבור ההדפסה, מצוי שמו של האדמו"ר מראדזין רבי מרדכי יוסף אליעזר ליינר, בנו של בעל התכלת.

עוד מסופר, כי פעם כשהזדמן החסיד הגדול רבי אברהם ב"ר נחמן חזן לראדזין ושוחח עם האדמו"ר בדברי תורה, התפעל הראדזינר מגדלותו וכיוון שרבי אברהם לבוש היה כאחד העניים, אמר האדמו"ר כי אין זה מכבודו להיראות כך, וציווה לחסידיו להזמין עבורו קפוטת-משי כמנהג המפורסמים. כשאך נודע הדבר לרבי אברהם – נטל צרורו ונעלם מהמקום כלא היה…

שטיבל ברסלבי בלומאז

לאחר שובו מאומן, נכסף רבי מרדכי בכל מאודו להנחיל הלאה ממה שטעם הוא. יחד עם ידידו רבי שלמה גבריאל שגם הוא נתקרב בהשפעתו החל לקרב אנשים לעבודת ה' בדרכו של רבינו, עד שנתהווה בלומאז קיבוץ של אנ"ש, ולימים יסד רבי מרדכי בעיירה שטיבל דברסלב. רבי אברהם ב"ר נחמן, שנוהג היה בדרכו מאומן בחזרה לארץ ישראל לשהות מספר שבועות בפולין ולסבב בעיירות בהן דרו אנ"ש, היה שובת בלומאז ומתוועד עם המקורבים החדשים בדיבורי קודש מרבינו, ומשם המשיך בדרכו ללובלין הסמוכה וליתר המקומות.

הדיבורים היוקדים ששמע מפי רבי אברהם בגדולת רבינו, הלהיבו את לבו של רבי מרדכי, והוא חש כלפיו הכרת הטוב על כך כל ימיו. החסיד רבי שמואל הורוביץ סיפר כי בהיותו בפולין, כשביקר בסוקולוב אצל רבי מרדכי ושהה במחיצתו יומיים, לא חדל לספר בשבחו של רבי אברהם, וכאשר לימים את כתבי רבי אברהם, כתב לו רבי מרדכי מכתב בתודה והודאה ש'ממש יצא אור חדש בעולם'.

התבודדות באישון לילה

אישון ליל. רבי מרדכי קם, מתעטף במעילו ויוצא בצוותא עם עוד אחד מאנ"ש אל היער הגובל עם העיירה. שם, עמוק בינות לשיחים והעצים העבותים הנתונים באפלת הלילה, הוא מבלה בעת-רצון זו בשפיכת שיח ונהמת-לב לפני שוכן שחקים. שעות נפלאות אלו בין שיח השדה מחזירים אותו לישוב מלא רצונות וכיסופים חדשים לעשות רצונו יתברך.

תושבי העיירה לומאז המה ראו כן תמהו, כי פנים חדשות באו לכאן; מאומן שב לכאן רבי מרדכי אחר לגמרי, העילוי המתבודד ששיג ושיח אין לו בהבלי תבל ומלבד תורה ועבודת השם מאומה לא מעניין אותו.

היה זה כשהציעו לו פעם לשמש כשוחט-ובודק, שלח רבי מרדכי מכתב אל החסיד הגאון רבי אברהם שטרנהארץ בו שאל לדעתו בענין, השיב לו רבי אברהם שילמד היטב את הלכות שחיטה בליקוטי הלכות יורה-דעה, ומן הסתם ירד חשקו למשרה זו, ואמנם דחה את ההצעה.

לילה אחד, בשובם מן היער, פונה רבי מרדכי אל חברו הנלווה אליו: "היום תראה, שכאשר נשוב לבתינו, יהיו חדשות בשבילי…" ואכן רחשי לבו לא הטעוהו, בבואו לביתו מצא מכתב שנשלח עבורו  מאת ראשי הקהל בעיירה סוקולוב ובראשם הרב והאדמו"ר מסוקולוב רבי יצחק זעליג מורגנשטרן, ובו הזמנה ובקשה שיסכים לשמש כמורה-צדק בקהילתם.

והצעה זו, מה טיבה? מי שכיהן כרב ואב"ד סוקולוב באותה עת, היה רבי יצחק זעליג מורגנשטרן, נצר לבית קוצק, אלא שלאחר הסתלקות אביו רבי חיים ישראל מפילוב בשנת תרס"ה – כשהוכתר רבי יצחק זעליג לרבם של חסידים ואף החל לנהל ישיבה ולעסוק בענייני הכלל – שוב לא היו עתותיו בידו כדי להשיב ולפסוק לשואלים בענייני הלכה, אשר על כן בעצה אחת עם ראשי הקהל החליט להושיב בעיירה מו"ץ קבוע, כדי שיהיה מי שיפסוק בשאלות כשהוא טרוד או בהעדרו מן העיירה. הבחירה נפלה על הגאון רבי מרדכי הלברשטאט מלומאז, ששמע גדלותו בתורה ויראתו הלך לפניו, ואשר הוסמך להוראה על ידי הגאון בעל ה'בית הלוי' מבריסק.

מכתב מרבי אברהם שטרנהארץ

אל המכתב מצורף היה כתב-מינוי מטעם קהילת סוקולוב. אולם רבי מרדכי לא מיהר להיענות להצעה למרות השכר שבצדה, נפשו איוותה לעבוד את בוראו עבודה-תמה ולא לישב בכבודו של עולם ולהעמיס על עצמו עול ציבור, ומה גם שמשרה כזו כרוכה באחריות מרובה. הוא התבודד על כך בינו לבין קונו, כשהוא שואל ומבקש לזכות לעצת אמת, ובינתיים שלח אגרת אל רבי אברהם שטרנהארץ, שכיהן בעצמו כרב באוקראינה, ובה שטח את לבטיו. תשובתו של רבי אברהם לא בוששה לבוא: "יכול הנך לקבל על עצמך את עול ההוראה" (יקרא דחיי).

למעלה משלושים שנה שימש רבי מרדכי כדיין ומורה-צדק בסוקולוב. הראב"ד והאדמו"ר מסוקולוב, רבי יצחק זעליג, הגם שהיה ידוע בהנהגתו החריפה – כיבדו כערכו וסמך ידו עליו בכל ענייני העמדת הדת בעיירה.

מסור היה רבי מרדכי לבני קהילתו, גם כאשר קרב מועד חתונת בנו ר' יחזקאל ולא היתה הפרוטה מצויה בכיסו, נמנע מלעזוב את העיירה כדי לצאת למסע גיוס כספים, ותחת זאת שיגר מכתב בקשה לאנ"ש לבוא לעזרתו, בהסבירו "והנה רצוני הי׳ להיות אצלכם בעצמי, הן מחמת הנ״ל והן משאר טעמים, רק לא אוכל לנסוע מפה מחמת שעול ההוראה עלי לגמרי, כי הרב אין לו זמן כלל לזה כראוי, לכן אני מבקש מכבודכם שתעשו בזה כראוי וכמו שהייתי בעצמי…" (ה' במדבר תרע"א).  

אומן-ראש-השנה גם במחיר הרבנות

רק למטרה אחת היה עוזב את העיירה מדי שנה למשך כמה ימים: כדי להיות בראש השנה באומן. בשנה הראשונה להתמנותו, בהתקרב ראש השנה הודיע לבני עדתו כי עליו לנסוע לדרכו. ראשי הקהל התנגדו לנסיעתו, אך רבי מרדכי בשלו: "אני אעשה את ימי ראש השנה באומן, רצונכם להיות במחיצתי? הצטרפו ובואו עמי…"  תשובתו קוממה לא במעט את הפרנסים וחשובי הקהילה והם הבהירו לו באופן נחרץ שאם ייסע יצטרך לוותר על כהונתו. אולם רבי מרדכי לא שת לבו לאיומים ונסע.

לאחר ראש השנה סיפר לרבי אברהם ב"ר נחמן כי פיטרו אותו ממשרתו בגלל נסיעתו לאומן, נענה לו רבי אברהם "עוד תיווכח כי לא זו בלבד שלא ידיחוך ממשרתך, אלא אף יעלו את משכורתך", וכך אמנם היה.

כאשר נוסד לימים הקיבוץ בלובלין [בישיבת 'חכמי לובלין' של הגאון רבי מאיר שפירא זצ"ל] אחרי סגירת הגבולות, מאן רבי מרדכי לעזוב את עיירתו כל עוד לא יימצא מו"ץ שימלא מקומו, כאשר כתב לר' יצחק מאיר קורמן ממארגני הקיבוץ:

"…ורצוני וגיעגועי לזה – תדעו מעצמכם, אבל היאך אוכל לעשות זאת, לעזוב עיר בלי מורה, בפרט ערב ראש השנה ערב שבת, שהשאלות רבו. לכן נסכם אצלינו, היינו ביני ובין ידידינו היקר ר' יונה נ"י פאסעמאנטיר, לכתוב לכ"ת שישלם עבור ההוצאות שיעלה שיבא לפה מו"צ על אלו הימים… והשי"ת ידריכנו לטובה בזה אמן, בלי מחלוקת חלילה, כי רבים אורבים עלי ומי יודע אם גם בזה לא יהי' מחלוקת, אבל עכ"פ לשמים לא יהא טענה [על] עזבי העיר בלי מורה, גם ידע כ"ת שעל כל פנים בעז"ה אסע מוצאי ר"ה כדי להיות עכ"פ צום גדלי' ביחד עם אנ"ש היקרים שיחי', אבל מי יתן שאזכה להיות על ר"ה" (א' האזינו תרצ"א לפ"ק פה סאקלוב, בכת"י)

להשקות אילנות

התקשרותו לרבינו הקדוש היתה חיה ואמיצה; התקשרות חסיד אל רבו המאיר נתיבותיו בכל שעל, ובכל רגע ורגע מימי חייו. "ומה שכתבתי לכבוד תורתו אודות תלמידיו של אהרן", כותב הוא אל רבי אברהם שטרנהארץ, "הי׳ כוונתי להראות שאנחנו מתלמידי רבינו זצ׳׳ל, הגם שלא היינו מכירים אותו בעודו בחיים חיותו, מכל מקום אנחנו תלמידיו ממש, וראי׳ ממי שזכה להיות אוהב שלום ורודף שלום הוא מתלמידיו של אהרן (אבות א, יב), כן מי שזוכה לעסוק קצת בהתבודדות ובתפלה בכוונה ותיקון הברית הוא ממש תלמיד רבינו זצ׳׳ל זיע׳׳א" – – – (נחלי אמונה מא)

ואותה שלהבת קודש שיקדה ברבי מרדכי סוקולובר, הבעירה את לבבו של כל מי שבא עמו במגע, עד שנמלא כיסופים נמרצים להתדבק ברבינו הקדוש בכל נפשו ומאודו. בסביבות שנת תרע"ו, התקרב אברך למדן מופלג, רבי אברהם אלחנן ספקטור, חתנו של הרב נפתלי שפיגל רבה של מונקוביד שבמחוז שדליץ. היה זה לאחר שהחל להתעורר לעבודת ה' והגה בספרי מוסר, "אבל מה שלמדתי יותר – יותר נתרחקתי" – יספר לימים רבי אלחנן במכתב לבנו – "ומתפילה הייתי רחוק מאוד מאוד, כי אז הייתי מסתופף בצל מפורסם אחד שהי' נוהג הכל בחשאי ובמהירות, אפילו חזרת הש"ץ הי' במהירות וכל מי שהי' יותר ממהר – הרי זה משובח…". ביום מן הימים, לאחר שהתפלל רבי אלחנן לפני העמוד כדרכו במרוצה את חזרת הש"ץ – ניגש אליו בחור ברסלבר, אברהם יצחק כהן שמו, אשר זכה לעסוק רבות בקירוב נפשות, ופתח עמו בשיחה לבבית כשהוא מספר לו על רבינו הקדוש ומשמיע לו כמה דיבורים מספריו ואף מראה לו את אחת ההלכות הקדושות שבליקוטי-הלכות – אז התלהב לבו של רבי אלחנן בקרבו וכשלאחר מכן חזה בתפילתם הנלבבת והנרגשת של אנ"ש בוורשא – גמר אומר לקשור גורלו עמם.

סיפר הבחור אברהם יצחק לר' אלחנן כי בסוקולוב יושב יהודי המלא וגדוש בדעת רבינו הקדוש – ומעת לעת היו שניהם עושים את דרכם ממונקוביד לסוקולוב  ברגל, כדי לשמוע מפי רבי מרדכי דיבורים מהנחל נובע, דיבורים מחיים אשר העמיקו את התקשרותו של האברך ר' אלחנן לרבינו, כאשר יכתוב: "…והלכנו לפעמים רגלי לר' מרדכי סוקולובר ז"ל ועל ידו נתקרבתי יותר וחשקתי מאוד לנסוע על ציון רבינו הק'…" (גנזי אבא, מכתב קעד)

רבי מרדכי אף שמר עמו על קשר מכתבים לחזקו ולאמצו בדיבורים נעימים ומתוקים המשיבים את הנפש. ולאחר שהתמנה רבי אלחנן לרב במונקוביד על מקום חותנו, והשתוקק לנסוע לאומן, אך חשש מתגובת בני עירו, כתב לו רבי מרדכי: "…ואודות חששות מה שבני עירו לא יסכימו לזה – אין חשש כלל, רק קודם ראש השנה לקראם וליקח קוויטלאך מכל העיר, שמם ושם אמם, להזכירם לטובה אצל שר העולם העושה ראש השנה, ואז יתרצו כולם לזה, כי יהא להם לטובה בזה ובבא, ושלוחו של אדם כמותו, כמו שהיה אנשי מעמד בעת שבית המקדש היה קיים, עבור כל ישראל״ (שארית ישראל צד)

את אותם דיבורים יקרים לא שכח רבי אלחנן כל ימיו, כפי שמזכיר הוא בערגה: "כמו שהכרתי בוורשה (בשנת תרע"ו – ע"ז) את ר' שלמה גבריאל ז"ל, אשר דיבוריו עוד מצלצלים ומעוררים אותי כשאני נזכר מהם, וכן ר' מרדכי סאקאלאוויר ז"ל…" (שם כד)

כמי שלא טעם טעם התקרבות

רבי מרדכי כה דבק ברבינו הקדוש ובדרכיו הקדושים, עד שהתבטל כולו בפני האור הגדול. על אף השגותיו העמוקות בנגלה ובנסתר, לא החזיק שום טובה לעצמו וחש תמיד ריק ומנוער מכל וכל, כמי שלא טעם מימיו טעמה של התקרבות. כך שמעוהו פעם אומר: 'ונפשי כעפר לכל תהיה' את זאת חש אני תמיד, אך מ'פתח ליבי בתורתך' הנני רחוק לגמרי" – – –

כל מעשיו, הליכותיו ודיבוריו הביעו פשטות, שפלות רוח ואהבת רעים כנה ואמתית שהפליאה לב רואיה. רבים ממכתביו לאנשי שלומנו היה נוהג לחתום בשמו ושם אמו "מרדכי מנחם נפתלי בן רוזא" – כדי שיזכירוהו בתפילה.

"א תמימות'דיקער און עניות'דיקער למדן און בקי" – תיארו אחד משרידי העיירה; כגודל למדנותו ובקיאותו, כך גודל תמימותו ועניותו.

מי שניחן בטביעת-עין ידע כי רבי מרדכי אינו כשאר בני הישוב. אך מי מבין בני העיירה ידע כי הדיין והמו"ץ שמבוקר עד ערב שקוד על תלמודו ומשיב לשואליו דבר ה' זו הלכה, מפשר בין בעלי דינים ודואג להעמדת הדת על תלה – יוצא בחסות חשכת הלילה אל היער העבות ושם הומה מגעגועים ומשיח את כל אשר עם לבבו לפני יוצרו וקונו?

תדיר ברח רבי מרדכי מן המחלוקת כמפני האש ורדף את השלום בכל מאודו. כשאבה להאיר עיני זולתו על הדרך הנכונה בה ראוי לו לנהוג, עשה זאת ללא שמץ של תוכחה שאינה ראויה, כזו העלולה לעורר את הלא-טוב אצל הלה, רק מתוך אהבת אמת ואהבת הזולת.

שיחה יקרה מסר בשם רבינו הקדוש, אותה מזכיר החסיד ר' אהרן לייב ציגלמן במכתבו: "ובפרט שדבר ידוע שאין פועלין כלל בדרך רוגזא ועקשנות ואדרבא הניצחון אינו סובל האמת… אם תוכל לפעול באיזה דיבור קל – מה טוב, ואם לאו – ברח ממחלוקת כמטחוי קשת כי זה קשה מהכל כי עי"ז נמאסין ונבאשין גם דברי חן, ואין סובלין את האמת גם כן… ואתה בעצמך סיפרת לי שיחה מר' מרדכי סאקאלאווער נ"י שרבינו ז"ל אמר ער וואלט בעסער צו בראכין בלי סכין כמה בילקעס [=שהוא מעדיף לבצוע בלא סכין כמה חלות] ולא שיבוא פעם אחת בקפידא ומחלוקת ח"ו" (יום ד' לסדר 'והשענו תחת העץ' תרפ"ז, בכת"י)

אהבה פלאית

דביקותו בה' לא מנעה ממנו להרגיש בצערו או בשמחתו של הזולת, אלא אדרבה. החסיד רבי בן-ציון אפטר, שבדרכי נדודיו סבב תדיר בערי ועיירות פולין, סיפר כי פעם בהיותו בסוקולוב, שהה לאחר תפילת שחרית בשטיבל המקומי וכיון שלא היה לו במה לסעוד את לבו, התיישב בטליתו ותפיליו ועסק בעבודת ה' כשהוא משתדל להסיח דעתו מרעבונו. באותה עת שהה שם רבי מרדכי סוקולובר, וכיוון שהרגיש ברבי בן-ציון המתייסר ברעב, ניגש אליו, חלץ ממנו את תפיליו והזמינו לאכול כשהוא אומר לו: "לך אכול בשמחה לחמך" (שיח שרפי קודש).

בראותו את החסיד ר' נתן בארסקי נכד רבינו מתקשה לשאת בעול הפרנסה, כאשר נאלץ הוא לנדוד ממקום למקום ולמכור ספרים וחפצי קודש, העניק לו המלצה חמה (בכתב יד) וזו לשונה: "באתי לכתוב איזה דיבורים עבור הנוכחי המופלג היקר מגזע הבעש"ט זצ"ל זי"ע ועכי"א ונין ונכד להצדיק ה"ר נחמן הארידענקיר ז"ל ולר' נחמן זצ"ל ברסלבר בעל הליקוטי מוהר"ן, לתמכו ולסעדו בכל מה דאפשר בכבוד, וביודעו ומכירו מעודו קאמינא, והוא איש מעונג וקשה עליו הטלטול ובפרט עם ספרים… ובוודאי מי שיזכה לסעדו ובפרט לדירתו, זכות אבותיו יעמוד לו והמרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים, בפרט על בר אוריין וירא שמים כמוהו משורש החסידים ואנשי מעשה שבדורנו. לכן אבקש לעשות לו טובה ותמיכה כראוי, כי הוא לא נסה באלה ומסוה הבושה על פניו והמצוה יותר גדולה, וגדול המעשה יותר מן העושה, וידוע גודל המצוה למחזיק בניו, כמבואר בפרפראות סי' ד' ואין דבר יוצא מדי פשוטו. המדבר בעדו, מרדכי בהמנוח יחזקאל מורה הוראה בפה סאקאלאב".

אהבה גדולה רחש רבי מרדכי כלפי אחים לדעה, אנשי הנחל נובע. במיוחד התגלתה אהבה עמוקה זו בעת הקיבוץ הקדוש באומן. החסיד רבי לוי יצחק בנדר, שהגיע בבחרותו מפולין לאומן באמצע חודש אלול תרע"ד, תיאר בהתרגשות את אשר ראו עיניו בעת הקיבוץ דראש השנה תרע"ה – בעיניים משתאות של נער צעיר אשר זה לו שבועיים בלבד באומן:  

"…הגיע יום לפני ערב ראש השנה, באו עגלות עם נוסעים מערי רוסיה וגם מפולין – שכן אז עדיין לא נסגרו הגבולות ובאותו ראש השנה כולם באו – והם באו עם כזו מין שמחה! ברכו 'שהחיינו' עם כזו מין אהבה, ורקדו ופיזזו! כשראיתי זאת, אמרתי: דבר כזה אין בכל העולם! כזו מין אהבה איש לרעהו!

"הבחנתי באחד מאנ"ש הנופל על צווארי כל אחד ואחד מאנ"ש ומחבקו ומנשקו ומברך עליו בלבביות ברכת 'שהחיינו' בשם ומלכות, כך עם כל אחד ואחד… שאלתי 'מיהו יהודי זה?' – 'זהו הסוקולובער רב, יהודי גאון', השיבו לי, ואני תמהתי: 'רב?! הוא רוקד ומקפץ עם כולם כמו ילד – מה זאת?!"… (קונטרס טעם זקנים, ועוד)

אז החל הנער לוי יצחק להבין ביתר שאת את האמת הגדולה שרבינו הקדוש מנחיל למקורביו, עד שאין שום התנשאות של האחד על פני חברו, בבחינת "קטן וגדול שם הוא".

בסעודת היום של אותו ראש-השנה דשנת תרע"ה, ישבו בצוותא אורחים רבים שהגיעו אל הקיבוץ הקדוש, ביניהם היה גם רבי מרדכי סוקולוב'ר, בשבתם יחד שוחחו בשיחות חולין של תלמידי חכמים וחסידים, בתוך הדברים הזכיר רבי מרדכי את הפסוק ״טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף״ והקשה: ״האם אמת הדבר שטוב לי תורת ה׳ כל כך, עד שמעדיף אני אותה על פני אלפי זהב וכסף?״ הרהר כמה רגעים ואחר אמר: ״בכל זאת אמת נכון הדבר! והראיה – אילו באו לבחון אותי ולנסותני בהצעה כזאת, שתמורת הון תועפות אסכים ח"ו לגזוז את זקני, כלום הייתי מתרצה לזה? וודאי שלא! אם כן אוכל לומר בפה מלא 'טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף'!" – – – (מבועי הנחל, מאמר על פרקי אבות מאת הרה"ח ר' אברהם שמעון בורשטיין)

לאחר מכן, בשעת בין-הערביים טרם תפילת ערבית של יום ב' דראש השנה, שם הנער לוי יצחק פעמיו אל ביתו של ר' נחום שוסטר, שם ישב רבי אברהם ב"ר נחמן עם אחדים מאנ"ש ודיבר בפניהם בתורתו של הרבי. ברגע בו נכנס אל הבית, הבחין בין היושבים ברבי מרדכי סוקולובר וחברו רבי שלמה גבריאל, מתלמידי רבי אברהם המובהקים, "הגעתי לשם באמצע השיחה", סיפר לימים רבי לוי יצחק, "שמעתי את רבי מרדכי מעיר לרבי אברהם ברצינות 'נו'… ורבי אברהם מתחמק… אחר כך שמעתי שרבי אברהם נכנס אז בשיחתו אודות ענייני הקץ והגאולה, ורבי מרדכי ביקש לדלות מפיו פרטים כלשהם בדבר הקץ, אך רבי אברהם הסיט את הנושא…" (מבועי הנחל, מאמר 'האריות שבחבורה' מאת הרה"ח ר' נתן אנשין)

רבי אברהם נמנע מלדבר בענייני הרז והסוד, אולם בתורתו של רבינו ובשבחו וגדולתו – דיבר גם דיבר, ולרבי מרדכי וחבריו הייתה הזכות להתענג על דבריו היקרים שהשרישו בקרבם אמונה עזה ברבינו הקדוש. את אחת מאותן שיחות יקרות השמיע רבי מרדכי באוזני החסיד ר' שמואל הורביץ בהיותו בפולין בדרכו לאומן, וזה עיקרה:

"הלא רואים אנו שכל דור מתדלדל בתורה ועבודה ויראת שמים, אם כן איך תבוא הגאולה בעקבי הדורות, בעת שלא באה בדורות הראשונים שהיו צדיקים נוראים עובדי ה' באמת?" – הקשה רבי אברהם, והשיב: "חז"ל אמרו (סוטה פרק ט) 'משחרב בית המקדש בושו חברים וכו' על מי לנו להישען על אבינו שבשמים, בעקבות משיחא וכו' על מי לנו להישען – על אבינו שבשמים' ולכאורה קשה, הרי מהנכון שיודיעו לנו חז"ל את העצה איך להינצל באחרית הימים, ואיזו עצה היא לומר שאין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים? הרי את זאת יודעים אנו גם כן!

"אלא" המתיק רבי אברהם בנועם שיחו, "הענין הוא כך: שיש 'אתערותא דלעילא' מאת ה' יתברך בעצמו ברחמנותו, ויש 'אתערותא דלתתא' מעבודתנו בתורה ויראה, ואמנם אנחנו, בשר ודם, הולכים בכל פעם מטה מטה, וכל דור גרוע מקודמו, אבל ה' יתברך הולך ומגלה בכל דור את חסדו יותר ויותר, וככל שיורדים הדורות, הוא שולח לנו צדיקים קדושים שמגלים רחמיו בהתגלות יתירה… עד אשר שלח לנו את רבינו הקדוש שכבר הכין עצות ודרכים להתקרב אל ה' יתברך עד ביאת משיח. ובאחרית הימים, כשיהיו הדורות גרועים ושפלים מאוד – יכמרו רחמיו מאוד מאוד וישלח לנו את משיח צדקנו ותהיה הגאולה השלמה" (קונטרס מעשיות ומשלים).  

עוד על תולדות הגאון רבי מרדכי סוקולבר הלברשטאט זצ"ל וקורות חסידי ברסלב בסוקולוב – ניתן למצוא בספר 'אש תמיד תוקד' של הרב דוד דגן שליט"א.

מצורף גליון באידיש 'יומא בהילולא' – פרשת בא – י' – טו שבט תשפד – גליון טו – בתוכו מופיע כתבה לזכרו על רבי מרדכי סוקולובר זצ"ל • לקריאה להורדה ולהדפסה הקש כאן.

♦ ♦ ♦

מכתב בפרסום ראשון:

מכתב בפרסום ראשון: מכתב שכתב הגאון רבי מרדכי האלבערשטאם סאקלובער לרבי יצחק מאיר קורמן בנוגע לעזיבתו את העיר ונסיעתו לקיבוץ בימי ראש השנה שהתקיים בעיר לובלין

כאשר נוסד לימים הקיבוץ בלובלין אחרי סגירת הגבולות, ונמנע מרבי מרדכי לעזוב את עיירתו כל עוד לא יימצא מו"ץ שימלא את מקומו, כתב לרבי יצחק מאיר קורמן ממארגני הקיבוץ: "בעז"ה אֶסַּע מוֹצָאֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה כְּדֵי לִהְיוֹת עַל כָּל פָּנִים צוֹם גָּדְלִי' בְּיַחַד עִם אנ"ש הַיְּקָרִים שיחי', אֲבָל מִי יִתֵּן שֶׁאֶזְכֶּה לִהְיוֹת עַל ר"ה":

ב"ה א האזינו א תרצ"א לפ"ק פה סאקלוב

כְּבוֹד יְדִידִי הַיָּקָר מַחְמַד נַפְשִׁי, דּוֹרֵשׁ טוֹבָתִי בְּרוּחָנִיּוּת וְגַשְׁמִיּוּת, כֵּן יִתֵּן ה' לִכְבוֹד תּוֹרָתוֹ כָּל טוּב אָמֵן.

אחדשה"ט [=אחרי דרישת שלומו הטוב], הַמִּכְתָּב קִבַּלְתִּי לְנָכוֹן וְנֶאֱמָנִים פִּצְעֵי אֹהֵב, וּרְצוֹנִי וְגַעֲגוּעַי לָזֶה – תֵּדְעוּ מֵעַצְמְכֶם, אֲבָל הֵיאַךְ אוּכַל לַעֲשׂוֹת זֹאת, לַעֲזֹב עִיר בְּלִי מוֹרֶה, בִּפְרָט עֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה עֶרֶב שַׁבָּת, שֶׁהַשְּׁאֵלוֹת רַבּוֹ.

לָכֵן נִסְכַּם אֶצְלֵנוּ, הַיְנוּ בֵּינִי וּבֵין יְדִידֵינוּ הַיָּקָר ר' יוֹנָה נ"י פאסעמאנטיר, לִכְתֹּב לכ"ת [=לכבוד תורתו] שֶׁיְּשַׁלֵּם עֲבוּר הַהוֹצָאוֹת שֶׁיַּעֲלֶה, שֶׁיָּבֹא לְפָהּ מו"צ [=מורה צדק] עַל אֵלּוּ הַיָּמִים בְּלִי שׁוּם תֵּרוּץ, וּכְ' [=וּכְבוֹדוֹ] יַחְשֹׁב אֲפִלּוּ עִם יַעֲלֶה עַד מֵאָה זַל' [=זְלָאטֵי] יַחְזֹר תֶּכֶף להמו"צ בִּתְשׁוּאַת חֵן, כִּי אָנֹכִי לֹא אוּכַל לְעַכְּבוֹ מֵחֲמַת זֶה כַּמּוּבָן וְתֵיכֶף לַהֲשִׁיבֵנִי.

והשי"ת יַדְרִיכֶנּוּ לְטוֹבָה בָּזֶה אָמֵן, בְּלִי מַחֲלֹקֶת חָלִילָה, כִּי רַבִּים אוֹרְבִים עָלַי וּמִי יוֹדֵעַ אִם גַּם בָּזֶה לֹא יְהִי' מַחֲלֹקֶת, אֲבָל עכ"פ [=על כל פנים] לַשָּׁמַיִם לֹא יְהֵא טַעֲנָה [עַל] עֹזְבִי הָעִיר בְּלִי מוֹרֶה.

גַּם יָדַע כ"ת שֶׁעַל כָּל פָּנִים בעז"ה אֶסַּע מוֹצָאֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה כְּדֵי לִהְיוֹת עַל כָּל פָּנִים צוֹם גָּדְלִי' בְּיַחַד עִם אנ"ש הַיְּקָרִים שיחי', אֲבָל מִי יִתֵּן שֶׁאֶזְכֶּה לִהְיוֹת עַל ר"ה וְכוּ' אֶסַּע עִם נֶכְדִּי הַיָּקָר מ' חַיִּים יוֹסֵף כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה לִלְמֹד בְּהַיְּשִׁיבָה הַיְקָרָה.

מְבָרֶכְכֶם בִּכְתִיבָה וַחֲתִימָה טוֹבָה אָמֵן, לוֹ וּלְכָל בְּנֵי בֵּיתוֹ וּלְכָל אנ"ש בִּכְלָל וּבִפְרָט לֵר' יִצְחָק נ"י.

מרדכי מנחם נפתלי בן רוזא