הגאון הצדיק רבי אפרים צבי קרקובסקי זצ"ל נולד לאביו הגאון רבי אלתר בן ציון קרקובסקי זצ"ל, דיין ומורה בעיר פשדבורז' שבפולין, נכדו של הרה"ק רבי דוד'ל בידרמן מלעלוב זצוק"ל.
רבי אפרים זצ"ל התקרב לאורו של רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב זיע"א יחד עם חברו הטוב 'רבי פנחס'ל עילוי' תלמידו של בעל ה'אבני נזר' מסוכטשוב, ע"י החסיד המופלא רבי נחום שוסטר זצ"ל. אחיו של הרה"ח ר' נחמן שטרקס זצ"ל מאנ"ש שהיה סבו של יוסל'ה שוכמכר הידוע.
בשנת תרצ"ו עלה רבי אפרימ'ל זצ"ל לארץ הקודש. וכאן בתקופה הראשונה הוא התגורר בבית הרה"ח רבי דוד שכטער זצ"ל, אביו של יבלח"ט הגה"צ רבי יעקב מאיר שכטער שליט"א, או אז ספג הגרי"מ שליט"א רבות מאורו ומידותיו של האי צדיק.
הגה"צ רבי אפרימ'ל פשדזבורז'ער זצ"ל היה גאון בתורה באופן מבהיל אלא שהסתיר את גאונותו בשולי אדרתו ברוב חוכמתו התמימה, וענוותנותו המיוחדת. ובסתר כתב חידושי תורה רבים, אלא שביום מן הימים ראתה רעייתו הרבנית מרת חנה ע"ה את בעלה הגדול מכניס לתנור דפים, ועוד דפים, לאחמ"כ היא הבינה שאז השליך רבי אפריימל את כתביו לתוככי להבות האש!
, למרות כך חיבר תלמידו הגה"ח רבי יעקב דב זצ"ל את ספר 'עונג שבת' שהוא ברובו מכתבים ששלח רבי אפרימל לתלמידו
מתורתו וחידושיו נותר מעט מן המעט, ואלו ממכתביו המיוחדים ששיגר לתלמידו הגה"ח רבי הלל מיכאליץ זצ”ל, באגרות אלו העלה מחידושיו וביאוריו המתובלים בטוב טעם עם דברי חז”ל על פי ההקדמות של רבינו הקדוש בספרו הקדוש ה'ליקוטי מוהר”ן' ומשיחותיו הקדושות, אגרות אלו נקבצו יחדיו ע"י תלמידו הגה"ח רבי יעקב הלוי דב זצ”ל ונדפסו בספר “עונג שבת” אותו ליקט ערך וחילק את מכתביו לפי סדר פרשיות השבוע בכדי שיזכו אנ"ש להתענג מנועם צוף אמריו ויהיה שפתותיו דובבות בקברו. בשנים האחרונים ההדירו אגודת 'משך הנחל' את ספרו והוסיפו בו חלקים חדשים עד כי פנים חדשות באו לכאן, ונקרא הספר בשם 'שערי אפרים'.
* * *
"סמוך לשקיעה החלו להישמע הדי היריות שהלכו והתגברו ונשמעו היטב בכל הכיוונים. קראו לאנשים לא לצאת החוצה, ולשכב על הארץ. הוראות אלו ניתנו בדיוק כשהיינו באמצע שירת ״בני היכלא״. צייתנו להוראות, נשכבנו על הארץ והמשכנו כך לשיר. היחידי שלא נרתע מכלום היה ר׳ אפרוימל. הוא המשיך לשבת על כיסאו ליד השולחן וכולו להט קודש. עיניו עצומות והוא ממשיך לזמר בקול רם ובדביקות עילאית. צעקנו לו: ״ר׳ אפרוימל, יורים, סכנה גדולה! צריך לשכב על הרצפה״ אך הוא לא נרתע והמשיך לשבת ליד השולחן ולזמר… ״
הכתבה מוגשת לפניכם ככתבם וכלשונם של הביטאון הברסלבאי הנפלא "אבקשה" וכפי שהתפרסם על ידם בביטאון 'אבקשה' • חן חן להם – וכל הזכויות שמורות להם ©
פרק מתוך הספר 'אש תמיד תוקד' לתולדות חסידי ברסלב בפולין
יצא לאור ע"י הסופר הברסלבאי הרב דוד דגן שליט"א בשנה האחרונה בעזהי"ת.
את המזמור ״בני היכלא״ של האר״י הקדוש מזמרים המוני בני ישראל. מזמור זה מושר בכל הארצות ובכל קהילות ישראל, מתוך דביקות עצומה ובלהט קודש. אנשי מעלה מתרוממים לעולמות טמירים תוך השתפכות הנפש, בלחנים מלאי ערגה וחוסן עילאי, בפרט בקטע של ״עתיק יומין״. אווירת קודש מיוחדת אופפת את כל המשתתפים בשירת זמר קודש זה של ״בני היכלא״, בשעת קודש של ״רעווא דרעווין״ – סעודה שלישית מסעודות שבת קודש.
השתתפתי בס״ד במעמדים רבים בהם זימרו זמר קדוש זה. אך מעמד אחד של שירת 'בני היכלא' איננה נשכחת מלב כל המשתתפים בה. היה זה מעמד של מסירות נפש והשתפכות הנפש – מעמד מפעים של שירת 'בני היכלא' מול אש רצחנית של הצבא העירקי, מפיו של הגאון הצדיק ר' אפרוימל קרקובסקי, וזה סיפורו של המעמד המופלא הזה:
היה זה באחת השבתות של השנים העגומות, תרצ״ו – תרצ״ט, שנים של פרעות קשות בארץ ישראל. נתקבלה ידיעה מוסמכת, כי גדוד של הצבא העיראקי הסתנן לתוך גבולות העיר תל-אביב-יפו, וחייליו מתכוננים לפרוץ בשבת בערב לתוך תל-אביב, מכל צדדיה. ניתנה הוראה חמורה, לכל הגרים בגבולות העיר, להישאר בבתים ולא לצאת מהם – עד שתינתן הוראה מפורשת, שאכן מותר לצאת!
גם בשכונתנו, שכונת ״מכבי״, שהייתה שכונת ספָר, ניתנה הוראה כזו. כדאי לציין, היה זה אחד מן הימים המעטים, בהם עמדו הבריטים לצדם של היהודים, מתוך חישוביהם המיוחדים להם. ולאחר זמן, האנגלים שוב שיתפו פעולה יחד עם הערבים ובגדו ביהודים.
לרגל מצב חרום זה, הרי ברור שחיפשנו פינה להתעודד בה בשבת קודש. לכן התכנסנו כשני מנינים מיהודי פולין, שהיו גרים בשכונה, בצריפו של הצדיק ר׳ אפרוימל זצ״ל. הסבנו ל״סעודה שלישית״ בראשותו. האווירה הייתה מתוחה מאוד, אך גדול היה ביטחוננו שבזכות שבת קודש לא יארע לנו כל נגע וכל פגע. שיככנו את דאגותינו בזמירות שבת קודש, אותם שרנו בדביקות ובשמחה, והם היו לנו למקור עידוד ונחמה.
סמוך לשקיעה החלו להישמע הדי היריות, שהלכו והתגברו ונשמעו היטב בכל הכיוונים. קראו לאנשים לא לצאת החוצה, ולשכב על הארץ. הוראות אלו ניתנו בדיוק כשהיינו באמצע שירת ״בני היכלא״. אכן צייתנו להוראות, נשכבנו על הארץ, והמשכנו כך לשיר. היחידי – שלא נרתע מכלום – היה ר׳ אפרוימל זצ״ל. הוא המשיך לשבת על כיסאו, ליד השולחן וכולו להט קודש. עיניו עצומות, והוא ממשיך לזמר בקול רם ובדביקות עילאית. אנו צעקנו לו: ״ר׳ אפרוימל, יורים, סכנה גדולה! צריך לשכב על הרצפה״ אך ר׳ אפרוימל לא נרתע, והמשיך לשבת ליד השולחן ולזמר… בהתלהבות הניף ידיו לצדדים ואמר בעיניים עצומות: ״אי – אי – עתיק יומין, עתיק-יומין״.
כך המשיך לשיר בדביקות עצומה ליד השולחן, ואנו שרנו עמו ממקומנו, שם שכבנו על הרצפה. היה זה מרטיט. קולות היריות התגברו, שמענו אותם היטב, כי הם הלכו והתגברו, ואף חלפו בשריקות עזות מעל גגות הצריפים. אולם בצלו של ר׳ אפרוימל, ובצילה של שבת קודש, גדול היה ביטחוננו בה׳ אלוקינו – שבו חסינו.
אחרי זמן רב, שככו היריות, ויכולנו לשמחתנו כבר לקום. התפללנו תפילת ערבית, ואז ניתנה ההוראה: – מותר לקום! למחרת פורסם בעיתונות, שבעזרת השי״ת, העירקים נסו מנוסת חרב.
כשיצאנו החוצה מצריפו של ר׳ אפרוימל, אמר לנו הדוד ר׳ משה טיגר ז״ל: ״למעשה לא היינו צריכים לפחד כלל, כי הרי היינו במחיצתו של הצדיק הגדול ר׳ אפרוימל, שהוא מלומד בנסים״. והוא סיפר לנו כך:
״במלחמת העולם הראשונה כבשו הגרמנים חלק גדול של פולין, וקו-הגבול החדש עבר בין העיירה פשדבורז׳ לבין העיר ראדושיץ. בפשדבורז׳ – שם ישב ר׳ אפרוימל – היו הרבה חסידי ראדושיץ. רבים מהם חצו את הגבול החדש במסירות נפש, ובאו להסתופף בצלו של האדמו״ר מראדושיץ ר׳ אליעזר דוד זצ״ל. אך הרבי אמר לחסידיו שבאו אליו מן הכיבוש הגרמני: ״אתם לא צריכים לחצות את הגבול ולבוא אלי, כי בעיירתכם נמצא הצדיק ר' אפרוימל, ובזכותו תוכלו להיוושע, כמו במחיצתי״.
ומי היה ר׳ אפרוימל זצ״ל – שבמחיצתו שהינו באותה שבת קודש?
רבי אפרים קרקובסקי זצ״ל היה דמות קודש מפולין שלפני השואה. הוא שימש כמו״צ בעיירה פשדבורז', הוא היה מצאצאי האדמו״ר הרה״ק רבי משה מלעלוב זצוק״ל. (הערת המערכת: אביו הרב ר' אלטר בן-ציון, היה נכדו של רבי משה מפשעדבורז' ב"ר מאיר קראקובסקי אב"ד פשעדבורז׳ חתן הרה"ק רבי דוד'ל מלעלוב תלמיד ה'חוזה' מלובלין זיע"א).
היה מראשי חסידות ברסלב, הקשורים קשר נפשי לאדמו״ר הרה״ק רבי נחמן מברסלב זצוק״ל. היה איש מופלא. בגובהו היה לא יותר מאשר גובה של ילד ממוצע, אך ברוחניות היה ענק הרוח. היה גאון בכל מכמני התורה, בנגלה ובנסתר, וצדיק בכל הליכותיו. כשם שגדול היה בלימוד – כן גדול היה בענווה ובהסתרת עצמו. ברח מפני הפרסום כאדם הבורח כמפני אש. אולם גדלותו התורנית וצדקותו הנעלה – התפרסמה עד מהרה. השם הטוב – רדף אחריו.
ר׳ אפרים היה בגופו חלש מאוד, אולם היה עובד ה׳ במסירות נפש, בכוחות נפשיים מופלאים ואדירים. ״הוא חי בנסים״ – היו אומרים עליו הרופאים. כשנסתלק לבית עולמו בגיל שבעים, אמרו הרופאים, שאינם מבינים כיצד הוא חי ופעל כל השנים מתוך חולשה שכזו. היתה לו הנהגה מעניינת. כשהיו מזעיקים אליו רופא, היה מרשה, שיקנו לו את התרופות, אך לא היה לוקח אותם. הוא היה אומר – בעקבות רבו בליקוטי מוהר״ן זצ״ל – שהרופאים אינם יודעים במחלות פנימיות כלום, הם רק מנסים ומגששים, יש שמצליחים, ויש שמסַכנים אנשים רבים. לכן היה לוקח תרופות רק למיחושים חיצוניים. הוא היה אומר: ״רפא ירפא״ – ״מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות״ – כדברי חז״ל – הכוונה היא רק לעניינים חיצוניים וגלויים לאנשים.
כל ימיו חי בפשטות עצומה, ולא רצה לקבל שום תמיכות. היה אומר שאינו רוצה ליהנות מכתרה של תורה. כאשר עלה ארצה, התיישב לראשונה בתל-אביב בשכונת מכבי, (לפני עלותו לירושלים עיה״ק) פעל אבי מורי, ר׳ יצחק שאול ז״ל, שוועד הקהילה של תל-אביב יכלול אותו ברשימת האישיים התורניים הנתמכים ע״י וועד הקהילה. אמר אז ר׳ אפרוימל: ״אם אתם רוצים לתמוך בי, בגלל שאני לומד תורה, ובגלל שאתם חושבים שאני תלמיד-חכם – אינני רוצה לקחת בשום אופן, כי אינני רוצה ליהנות מן התורה. רק אם אתם נותנים תמיכות לעניים, זקנים וחולים, וגם אני ביניהם – יכול אני להיכלל ברשימתכם״. השליח של וועד הקהילה, היה חייב להבטיח לר׳ אפרוימל שאכן יעשו כבקשתו, ויכללו שמו בין עניים מקבלי תמיכה.
יש לציין את קשריו ההדוקים עם תלמידו, שאר-בשרי, ר׳ הלל מיכאליץ ז״ל. הוא היה בנו של הרה״ח ר׳ ישראל מיכאלוביץ ז״ל (שהיה דוד של משפחתנו). ר׳ הלל ז״ל למד אצל ר' אפרוימל עוד בפשדבורז׳. הוא ואביו תמכו בר׳ אפרוימל, שבאופן יוצא מן הכלל, היה מוכן לקבל מהם. כשר׳ הלל היה בארץ-ישראל, היה ר׳ אפרוימל שולח לו אגרות מידי שבוע, ובהם חידושי תורה מופלאים, ועוד הנהגות שונות. ר׳ הלל ז״ל שמר מאוד על האגרות האלו, ואחר פטירתו של ר׳ אפרוימל נאספו האגרות האלו ונערכו לדפוס ע״י ר' יעקב דוב ז״ל, ופורסמו בספר ״עונג שבת״. בספר זה מתגלה מעט מגדלותו בתורה, בכל התחומים.
נציין עובדה מפליאה. בירושלים עיה״ק עסק ר׳ אפרוימל' הרבה באיסוף כספים להכנסת כלה עבור תלמידי חכמים. פעם אחת הלך לאחד מגדולי ירושלים, על מנת לקבל ממנו תרומות למצוות הכנסת כלה. לפני היפרדו ממנו, הושיט ידו לרב, שהיה סגי-נהור לעת זקנתו. כאשר לחץ הרב את ידו של ר׳ אפרוימל, צעק: ״איזו יד קדושה״! וזאת, בלא שראה את פניו ובלא שידע מי הוא. אחר כך סיפרו לו מי היה האיש, ואז חזר ואמר: לא טעיתי!
אהבת ישראל גדולה הייתה לו לר׳ אפרוימל. ליבו היה כולו טוב וטהור. לא הייתה אצלו מציאות של חטא או רע. כשהיו אומרים לו, שיהודים נוסעים בשבת, לא היה מקבל זאת. הוא אמר: ״זה לא יכול להיות, יהודי לא נוסע בשבת, אלו וודאי גויים״. גם אהבת ארץ ישראל הייתה אצלו גדולה ועצומה. כשזכה לעלות לארץ-ישראל – היה מאושר מאוד. הוא היה אומר, שרק בארץ-ישראל אפשר להתעלות במעלות רוחניות גדולות.
גם כשנכנסו אליו לביקור, הרגישו את אהבת ארץ-ישראל שלו. כל אורח שנכנס אליו, היה מתכבד בסדר הזה: ראשית-כל ללמוד בצוותא קטע מהגמרא הקדושה, ואחר-כך קטע מהספר הקדוש 'ליקוטי מוהר"ן' (ספרו של רבנו הקדוש רבי נחמן מברסלב), זה היה ספר שלא מש מעל שולחנו. אחרי כן היה כל אורח מתכבד ב״הכנסת אורחים״: שתיית ״לחיים״ מיין של ארץ-ישראל, אכילת עוגה מקמח של ארץ-ישראל, ואכילת הפרי הטוב ביותר בעולם, וזה היה – תפוח-זהב של ארץ-ישראל. הוא היה אומר, שפירות ארץ-ישראל הם הטהורים ביותר, משום דגזרו טומאה על ארץ העמים, ורק ארץ-ישראל ופירותיה טהורים ומקודשים במצוות התלויות בארץ.
תמיד היה ר׳ אפרוימל שרוי בשמחה עצומה. וכאשר האורח עמד ללכת, היה לוקח ידיו בתוך ידו, היה עוצם עיניו בדבקות עצומה, והיה רוקד עם האורח ושר עמו בדביקות עצומה: ״ריקודים ממתיקין את הדינים״.
כאשר נסתלק לבית עולמו בזמן ה״מנדט״ – תקופת שלטונם של האנגלים, היה זמן של מהומות בין היהודים לבין הערבים. ולמרות הכל ליווה קהל גדול את מיטתו. הלוויה יצאה משכונת ״בית ישראל״ היהודית דרך השכונות הערביות ״שייך ג׳ראח״ ו״מוסררה״. כאשר הגיעה המיטה לשכונת מוסררה, יצאו נערים ערביים ורגמו את משתתפי הלוויה באבנים. אחת האבנים פגעה בכובעי והפילתו ארצה. היה זה נס שלא פגעה בעיני או בראשי. המלווים מיהרו עם המיטה, כדי שלא להיפגע, וכן לכבודו של הנפטר הגדול. אבי ז״ל, ר' יצחק שאול, שהלך בסוף הלוויה, הרים אף הוא אבנים וזרק לעבר הערבים. המלווים צעקו לעברו 'אל תתעכב, צריך למהר'. לבסוף הופיע ערבי זקן, שהתבייש בהתנהגות זו, וכנראה הבין שזו לוויה חשובה, והוא הצטדק: 'הדא שבאב מושרעה' – אלו נערים לא טובים.
הלוויה המשיכה למקום מנוחתו של הנפטר הגדול, הר הזיתים, והקהל מיהר לחזור העירה. ההרגשה הייתה, שליווינו איש גדול וטהור, שחי עמנו בדורנו זה. ת.נ.צ.ב.ה.
* * *
בשולי הכתבה נצרף מכתב נלבב ששלח רבי אפרימ'ל זצ"ל לתלמידו רבי הלל מיכאליץ זצ"ל לאחר הצלתו בעת המאורעות בארץ הקודש בשנת תרצ"ט | המכתב נחשף לראשונה ע"י מערכת 'אבקשה' בשנים האחרונות
ב"ה ז' דעשרת ימי תשובה ת"ש לפ"ק ירושלים תובב"א
החיים והשלום אל כבוד ידידי יקירי וחביבי האברך החסיד הנגיד יקר רוח חכם ונבון וכו' מו"ה ר' הלל מכאליץ נ"י.
אחר דרישת שלומך הטוב, תהילה לאל אתנו החיים והשלום, ירחם השי"ת על עמו ישראל בכל מקום שהם ויוציאם מצרה לרווחה וכו' והוא יוליכנו קוממיות לארצנו ויביא לנו משיח צדקנו בב"א.
ועתה נפלאות עליך איך עצרת במילין מלהודיעני תיכף הבשורה טובה איך שהייתם תהילה לאל ית"ש מוצל מאש ר"ל, הן אמת שלא היינו צריכים לדאוג כלל עליכם ועל כל אנ"ש חסידי ברסלב שיחי', כי רבינו ז"ל הוא איש אשר רוח בו וכו' אשר יוציאם ואשר יביאם.
חבל על דאבדין, כי כל נפש מישראל הוא עולם מלא, השי"ת יגדור פרצת עמו ישראל ולא ישמע עוד שום אסון ואין פרץ ואין יוצאת ואין צווחה וכו' רק יקוים בנו במהרה עוד ישמע בערי יהודה וכו' קול ששון וכו' אך עם כל זה הי' לך להודיעני תיכף בבואך לביתך, כי מצינו בדברי רש"י ז"ל בפירוש החומש יתרו, וישב משה וכו' 'וכי הי' צריך משה להשיב, אלא בא הכתוב ללמדך דרך ארץ ממשה שלא אמר הואיל ויודע מי ששלחני, איני צריך להשיב'. הרי שדבר טוב, היינו בשורה טובה, צריך להשיב אף שיודע המשלח, אך הנני דן אותך לכף זכות, מחמת רב טרדתך שכחת, יתן ה' לנו זריזות ושמחה ולשמוח בשמחת כל ישראל והעיקר שנזכה לגאולה השלמה במהרה במהרה בימינו בקרוב, אכי"ר.
דברי ידידך החפץ טובתך בגוף ונפש והנני דורש שלום בנך היקר שיחי' והנני מברך אתכם בגמר חתימה טובה.
אפרים
* * *
קישור לקריאת הגליון החודשי בספריית אבקשה החינמית http://Avaksho.org/
קישור לאתר אבקשה https://Avaksho.com/
כתבות קשורות:
עולם הפצה • הופיע ויצא לאור ספר חדש על 'משפחת אנשין' לדורותיה, פרי עמלו של…
מאמרים • מאמר מיוחד מאת הרב ארז משה דורון שליט"א על גדולת בין המצרים |…
הלכה ומנהג • האזינו לשיעור מתומצת בהלכות 'שבעה עשר בתמוז' מפי הגאון רבי צבי ליברמנש…
תורת ברסלב • המפתח לליקוטי מוהר"ן לבין המצרים, ועניני רבינו האריז''ל מתוך הקונטרס 'המפתח' |…
לקריאה האזנה והורדה • הופיע ויצא לאור עולם קונטרס ‘טעם זקנים’ משיעוריו של הגה"ח רבי לוי יצחק בנדר…
לקראת קיבוץ ראש השנה • הכרוז היומי להתעורר ולהתחזק בעניין הראש השנה של רבינו הקדוש…