כתבות קשורות:
הפצה • ספר 'שארית יעקב' מכתבי רבי יעקב תפילינסקי
הערב ט"ז שבט חל יומא דהילולא ה – 53 של האברך הבלתי נשכח והאהוב על כל מכריו הרה"ח רבי יעקב גדליה תפילינסקי זצ"ל מיקירי אנשי שלומינו חסידי ברסלב.
רבי יעקב – או כפי שכונה ר' יענק'ל – נולד בשנת תש"ב, בירושלים העתיקה, לאביו הרה"ח רבי נתנאל תפילינסקי זצ"ל (בנו של הגה"צ רבי שמואל תפילינסקי, מדמויות ההוד שבירושלים של מעלה, בעל ספר 'קונטרס הצוואה') ולאמו מרת שלומית רבקה גיטל ע"ה, בתו של הגה"ח רבי דוד שכטר זצ"ל, מיקירי חסידי ברסלב – (אביו של יבלח"ט הגה"צ רבי יעקב מאיר שכטער שליט"א). בבחרותו למד רבי יעקב זצ"ל בישיבת מיר המעטירה, שם שקד על תלמודו.
לימים סיפר הרה"ח רבי אפרים נחמן אנשין שליט"א בראיון למערכת 'אבקשה': "לעולם לא אשכח את אותה נסיעה למירון, שכאשר הגעתי למערת הרשב"י ראיתי את ר' יעקב גדליה תפילינסקי, שהיה בעיצומם של ימי ה'שבע ברכות' שלו, עומד ומתפלל במשך שעתיים ושלוש תפילת שחרית "רגילה". ואם בר' יענק'ל עסקינן, הרי שעדיין חרוט בליבי אותו תיקון הכללי שהתנגן מפיו בציון הרשב"י, כשהוא מתעכב על הפסוק 'נהפך לשדי בחרבוני קיץ סל-ה', בצעקות ובתחינה, בערך עשרים וחמש דקות הוא חזר על הפסוק שוב ושוב!! הוא ניגן את המילים באותה תנועה הידועה בין אנ"ש שהזכרתי מקודם".
למשך כעשר שנים מיום נישואיו לא נפקד בזרע של קיימא, ואז נסע עם רעייתו במסירות נפש גדולה מאוד לציונו של רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב זיע"א – וזאת בשנת תשכ"ט. בדיוק שנה לאחר מכן חבק רבי יענק'ל את בתו היחידה! ויהי הדבר לפלא, לאות ולמופת – הסיפור המלא בכתבה המלאה.
רבי יענק'ל זצ"ל השאיר אחריו כאמור בת יחידה, ופתאום בא השמש בצהרים ועלה בסערה השמימה בדמי ימיו – חודשים ספורים לאחר הולדת בתו – באופן טראגי ביום ט״ז בשבט תשל״א.
במכתב שכתב בימי השבעה, הגה"צ רבי יעקב מאיר שכטער שליט"א – דודו של רבי יענק'ל זצ"ל – כותב הגרי"מ שליט"א: "אינך יכול לתאר את השם הטוב שהשאיר אחריו בירושלים, וליווהו אלפים אנשים מיקירי ירושלים כאחד הגדולים, וראו את דברי רבינו הק' שאנשיו מתפרסמים אחר הסתלקותם בשם טוב"
"בכל מקום שהולכים, מספרים שבחיו, קדושתו וחסידותו עם הבריות, כמה שנים רצופות היה קם כל לילה בחצות, היה עובד את ה' בתכלית ההצנע, והיה תמיד עושה חסד עם הבריות בתכלית ההצנע ובענווה, היה נשמה טהורה ומת בטהרה, ביום שעסק הרבה במצוות"
"בשיעור שהיה לו בליקוטי הלכות גמר במילים אלו "מחיה מתים ברחמים רבים". יכולים לומר עליו "אביסל גילבט און שיין גילבט".
"כמדומני שלקחהו לכפרה ולהמתקת הדינים מעל כל ירושלים" – מסיים הגרי"מ את מכתבו הכאוב.
רבי יעקב גדליהו זצ"ל נטמן בהר הזיתים, ירושלים, יהי זכרו ברוך.
עוד אודות רבי יעקב גדליה פילינסקי זצ"ל הקש כאן ותועבר לשער ברסלב
♦ ♦ ♦
לפניכם דברים לזכרו
אותם כתב הסופר הנודע וההיסטוריון הברסלבאי מיקירי אנ"ש הרה"ח ר' נתן אנשין שליט"א – בן דודו של רבי יעקב גדליה תפילינסקי זצ"ל.
שביבים / נתן אנשין
היה זה לפני ארבעים ושש שנים בקירוב, רבי יעקב תפילינסקי, אברך יקר בן שלושים, נכדו של הצדיק הירושלמי רבי שמואל בעל 'קונטרס הצוואה' – נפל לפתע באמצע הרחוב ושבק חיים לכל חי.
היתה זו שעת צהריים, ועדיין מגבת המקווה היתה בידו, שכן מאחרי תפילת שחרית, עסק בהבאת שלום בין שני גדולים וחשובים שגָבַה הר ביניהם. ברוב עדינותו, לא יכול היה להשלים עם כך, ולמרות היותו בעל גוף חלש, לא אכל ולא שתה באותו יום; וכשסוף סוף חזר בצהריים לביתו, בטרם התקרב לבית – התמוטט.
רק חצי שנה לפני כן נפקד בזרע של קיימא, לאחר עשר שנות נישואין. היה זה לאחר שעלה בידו לנסוע לאומן, בתקופה ששום אזרח ישראלי לא הורשה להגיע לשם. הוא שהה לצורך כך ארבעה חודשים בארה"ב, יחד עם זוגתו תבל"ח, כדי לקבל אזרחות אמריקאית.
הוא יצא לאוקראינה עם קבוצה של עשרים חסידים אזרחי ארה"ב. כשהגיעו לקייב, קיבלה הקבוצה זו לראשונה אישור רשמי לבקר באומן, בניגוד לנוהל שהיה קיים עד אז אצל הסובייטים, שהעיר האומן אסורה לכניסת תיירים כי היא מוגדרת כאזור צבאי.
רבי יעקב שהה על הקבר במשך שלוש וחצי שעות והתפלל בהתפשטות הגשמיות. וכך תיאר אותו אחד מאנשי הקבוצה: "מי שלא ראה את פניו של רבי יעקב כשקם מן ההשתטחות על הציון – לא ראה פנים לוהטות בדביקות ה' יתברך!"
עברה שנה מאז חזר ארצה, ונולדה לו בת למזל טוב.
כנער צעיר, אך חלש בגופו, השכים בחורף הירושלמי הקר לתפילת ותיקין כשהוא מעוטף בצעיף. שאלה אותו אימו, מדוע הוא עושה כן. השיב לה: "צריך לחטוף… צריך לחטוף…" שגורים היו על לשונו דברי חכמינו: "חטוף ואכול, חטוף ואישתי, דעלמא דאזלינן מיניה כהלולא דמי" (חטוף ואכול, חטוף ושתה, תורה ומצווות, כי העולם שאותו אנו עתידים לעזוב, דומה לחתונה).
מלחמה גדולה ניטשה בחייו הקצרים בינו לבין היצר הצורר. בדפים שרשם לעצמו למזכרת, נמצא כתוב: "זיכרונות הצריכים לי ממש בכל רגע ורגע: לזכור ולידע שיש יצר הרע המיצר לי מאוד מאוד, וממש אורב לי לכלותי מעל פני האדמה ולעשות ממני עפר ואפר… לכן אני צריך לזכור זאת היטב ולידע שאני צריך להלחם עמו ולהתגבר מאוד מאוד על תאוותי המרות והרעות ר"ל, ולצעוק מרה להשי"ת ב"ה שיצילני, לבל אפול ברשתו" – – –
בדף אחר נמצא רשום בכתב ידו: "לזכור ולידע ולחזור תמיד, כי העולם הזה ותאוותיו, הוא אפס ואַיִן, ולברוח תמיד מהבלי העולם הזה – כי באמת זה רק דמיון, ובאמת אינו כלום – רק להשתדל להסיח דעת מהם ורק ליהנות מהעולם הזה לצורך התכלית; וחוץ מזה – הכל הבל".
חן של אמת היה נסוך על פניו. רצונותיו להיות עבד ה' היו כנים כל כך, שקשה לתארם במילים. תיאר אחד מחבריו הקרובים: "לא אשכח לעולם את האמת שהייתה טבועה בכל תנועה ודיבור שלו, כמו אותה אנחה שיצאה מפיו לעתים קרובות: 'אוי חברי היקר, מה יהא איתי?!'. ממש הרגשתי שזעקה יוצאת מנהמת ליבו: מה יהא עם עלוב נפש כמוהו, כביכול, שרחוק כל כך מהיהדות?…
רואים היינו אותו כיצד עומד לפני קונו ומתחטא לפניו כבן לפני אביו, בבכי חרישי. פעם עמד על יד ציון רשב"י במירון, וחזר על פסוק מתהילים במשך כמה שעות, כשהוא זועק את המילים בקול ובדביקות רבה. לפתע נפל מתעלף מרוב מאמץ – – –
כאחד מתלמידיו הראשונים של דודו הרה"צ רבי יעקב מאיר שכטר שליט"א, עוד מתקופת לימודיהם ביחד בישיבת סלונים – גילם את משנתו החינוכית, להיות טוב לַכֹל בכל עת, ויחד עם זאת להישמר מן היצר כמפני אש.
כך היה רבי יעקב מוכן ומזומן לעזור לכל אדם, ויחד עם זאת מנצל כל רגע פנוי לתורה ולתפילה. ואיזו שמירת עיניים היתה לו! היה אומר: "מי יתן והיתה לי מנהרה תת-קרקעית מביתי עד לבית הכנסת, לבל אצטרך לעבור ברחוב".
בשנים שבהן חיכה להיפקד בילדים, הירבה להתפלל על זרעא חייא וקיימא, אך בפני דודו הדגיש, שאין הוא מתרעם חלילה על מידותיו יתברך, שכן כשלעצמו לא היה דוחק את השעה, אלא שאינו יכול לראות בצערה של אשתו הצדקנית.
פעם אחת, כשנגעה ללבו צערה של אשתו, אמר לה: "האמת, שאין לנו מושג מה הקב"ה רוצה מכל אחד ואחד מאתנו, ומדוע מייסרו בצער כזה או אחר. בוודאי הכל בחשבון מדויק, לטובתנו הנצחית. הדבר דומה למי שקורא סיפור מתח, ותוך כדי הקריאה הוא שואל כל הזמן שאלות. הרי ברור שאין מקום לשאול כלום כאשר עוד לא ברור סופו של הסיפור; רק לאחר סיום הספר, יש מקום לשאול שאלות. כך גם חיינו, הם ממש אמצע של סיפור, ובאמצע סיפור אין שואלים דבר, רק בסוף, כשנבוא לעולם שכולו טוב, נזכה להבין למה היה צריך להיות כך ולא אחרת"!
כשהיה מארח את הוריו, לא היה מרשה לאיש לשרת אותם; וכשהייתה אשתו רוצה ליטול מצווה זו מידיו, היה אומר בשפה רכה: "הלא בשבילך אין זו מצווה כמו בשבילי". כשהיה נכנס לבית הוריו, חטף מידיהם את עבודתם, והיה זה אפילו שטיפת ריצפה… "חטוף ואכול – היה אומר לאימו שרצתה להניאו מכך – "זה מה שאני יכול עדיין לחטוף בעולם הזה".
בבוקרו של ל"ג בעומר אחד, מצאו אביו רבי נתנאל שהתגורר בכפר מירון, ישן תחת עץ. מתברר שהוא הגיע לבית הוריו בשעה מאוחרת בלילה, ולא היה יכול להרהיב עוז בנפשו לעוררם משנתם. התיישב בחוץ ונרדם עד הבוקר.
קרדיטים:
כתבה: הרה"ח רבי נתן אנשין | תמונות: באדיבות אחיינו הרה"ח רבי שמואל שטרנפלד | עיבוד: ברסלב נייעס.
מנהגי ברסלב • הקונטרס המפואר 'סדר הדלקת נר חנוכה ברסלב' הכולל בתוכו; שיחות, ליקוטי הלכות,…
עולם הנגינה • לקראת ימי החנוכה: השיר של אנ"ש החודר לתוככי הלב על הצילים "וּמִנּוֹתַר…
שיעורי המועדים • לפניכם שיעור מפי הגה"ח רבי אפרים קעניג שליט"א הכנה לימי החנוכה: איך…
חדשות קיבוץ שבת חנוכה תשפ"ה באומן • לרווחת ציבור הנוסעים לאומן 'איחוד ברסלב' עם מידע הנחוץ…
חדשות ברסלב • מרכז השיעורים 'היכלא' ערכו כינוס הכנה לימי החנוכה ב'שוהל' שבירושלים עם שיעור…
עולם ההפצה • הקונטרס הנפלא 'המפתח' של מכון 'אור האורות' עם עניינים מנהגים הלכות והנהגות…