ט שבט • רבי יעקב קלמנוביץ – מלמד זצ"ל

זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה • הערב ט' שבט יחול יומא דהילולא ה-32 של הגה"ח רבי יעקב מלמד – קלמנוביץ זצ"ל מגדולי זקני חסידי ברסלב | כתבה לזכרו, גלריה:

"וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים" • הערב ט' שבט יחול יום הילולת הגאון החסיד רבי יצחק יעקב קלמנוביץ זצ"ל – המכונה בין אנשי שלומינו רבי יענק'ל מלמד – שנסתלק לבית עולמו ביום ט' לחודש שבט דשנת תשנ"ב – לפני 32 שנים:

הגאון החסיד רבי יצחק יעקב בן רבי אבא יהודה לייב זצ"ל מגדולי זקני חסידי ברסלב שימש כמלמד דרדקי כיובל שנים, ובהם הכניס יראת שמים טהורה, במאות תלמידים, כך שימש שליח־ציבור בקיבוץ הקדוש בימי ראש השנה באתרא קדישא מירון 49 שנים.

♦ ♦ ♦

לפניכם דברים לזכרו
כתב: הר"ר נתן אנשין שליט"א

את רבי יענקל קלמנוביץ, המלמד הוותיק משכונת 'בית ישראל' הכרתי לעת זקנתו, כאשר היה בא יום־יום לשכונת ילדותי קטמון כדי ללמוד בכולל של רבי משה בורשטיין, שהתקיים בבית הכנסת של חסידי ברסלב 'אור אברהם', על שם רבי אברהם שטרנהרץ.

שמח תדיר היה, וגם כאשר חלה בנו במחלה קשה היה מחלק בחביבות רבה סוכריה לכל ילד שיאמר את התפילה: "שיומתקו הדינים והגבורות הקשות מעל משה חיים פרץ בן שאשע געלע". לאחר מכן היה מלטף את הילד בחיוך רחב ועובר לילד השני שיאמר את התפילה.

סיפור נישואיו

סיפור מופלא הוא נישואיו עם שאשע געלע. היה זה לאחר מלחמת העולם הראשונה, כאשר עמדו לערוך חופה בעיר העתיקה לאחד מאלפי היתומים שהותירה המלחמה. מרן הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד זצ"ל, רבה של ירושלים, עמד הכן כדי לסדר את הקידושין.

לפתע ביקש החתן שהות של כמה דקות, עזב במהירות את המקום ונעלם כלא היה – – –

מהומה פרצה, איש לא ידע לומר מה קרה לחתן. שלחו אנשים לחפש אותו, אך לשווא. מתברר שהחתן לחש קודם לכן כמה מילים לאחד מבני המשפחה, שמהן משמע כי הוא מתחרט מכל החתונה… הכלה פרצה בבכי, המחותנים היו המומים; והנה קם רבי יוסף חיים ומכריז כי מי שרוצה לשאת את הכלה במקום החתן שברח יזכה במצווה גדולה אשר אין לשער את גודל שכרה….

אף אחד לא הגיב חוץ מבחור אחד, יתום מאב ומאם, הלוא הוא יענקל דנן, שצער הכלה האומללה נגע ללבו. הוא ניגש לרבי יוסף חיים ואמר לו כי הוא מוכן ומזומן לזכות במצווה.

עד מהרה נערכה החופה, כאשר כל הנאספים משתאים על הצעד האמיץ שעשה הבחור יענקל, שהיה מוכר בעיר העתיקה כ'בעל קורא' בדקדוק רב. לאחר החופה הניח רבי יוסף חיים את ידיו על ראשו של יענקל ובירכו שבזכות זה יזכה לאריכות ימים ושנים.

ואכן, זכה ר' יענקל מלמד – כפי שקראו לו הכל, לחיות קרוב למאה שנים, כשהוא רואה בעיניו למעלה משלושים בני נינים. לא פעם נקלע בחייו לסכנות גדולות והוא ניצל הודות לברכת הרב.

ניצל בזכות שמות הצדיקים

רבינו הקדוש אמר: “על ידי הזכרת שמות הצדיקים יכולים להביא לשינוי במעשה בראשית, כלומר לשנות הטבע…” (ספר המידות, צדיק, ח"ב)

באחד הלילות, היה זה לאחר שהתקרב לברסלב, כשהשכים ל'תיקון חצות', עבר בסמטה אפילה בעיר העתיקה, התנפלו עליו שלושה ערבים עם סכינים והוא ברוב פחדו החל להזכיר בקול את שמות האבות הקדושים: "אברהם! יצחק! יעקב!". כסבורים היו הערבים שהוא קורא לעזרה לידידיו הנמצאים בקרבת מקום, נבהלו וברחו.

הנהגותיו בתור מלמד

בהיותו מלמד בסניף 'עץ חיים' בשטיבלאך של 'בית ישראל' במשך שנים רבות, אמר לו פעם הגאון רבי שמשון אהרן פולונסקי זצ"ל – רב השכונה ורבם של רבנים גדולים – כי בתור מלמד רצוי שיישן כל הלילה, אחרת לא יוכל להתרכז בלימוד עם הדרדקים.

השיב לו רבי יעקב, כי אדרבה, כאשר הוא קם בחצות הוא מתפלל אז על תלמידיו, והוא נוכח שבאותו היום הוא מצליח ללמדם טוב יותר.

כאשר ילד לא כל־כך הצליח בלימודיו היה ניגש עמו לארון הקודש הקטן שהיה בכיתתו, פותח את הארון ואומר עם הילד: "ריבונו של עולם, יהודי קטן אני, רוצה אני להצליח בתורה וביראה – אנא עזרני", והדבר היה עושה רושם גדול על הילד. ואכן, אף אחד ממאות הילדים שלמדו אצלו לא יצא לתרבות רעה, על־אף הסחף האדיר שהיה במשך שנים לעבר החילוניוּת; "אינני יוכל לומר שלא היו מהם מי שגילחו את פאותיהם ואת זקנם, אבל שומרי שבת נשארו כולם", העיד רבי יעקב.

במערת צדקיהו

מעשה ורבי יעקב עם רבי יונה לבל ועוד כמה חסידים, נכנסו למערת צדקיהו שבשיפולי העיר העתיקה, כדי לשפוך שם שיח בפני יושב במרומים. ארוכה ומפותלת היא המערה וחושך גמור שורר שם. כל אחד מהחסידים סר לפינה אחרת כדי להתפלל. כשסיימו ורצו לצאת מהמערה, גילו לתדהמתם כי הרחיקו לכת בעומק המערה עד אשר נלאו למצוא את הפתח.

זמן רב גיששו בפיתולי המערה, ואז הכריז רבי יונה לבל: "רבותי, עשינו כל שביכולתנו כדי לצאת מכאן. כעת נותרה לנו רק ברירה אחת – לזעוק אל ה' בחוזקה כי רק הוא לבדו יכול לעזור לנו".

זעקה גדולה ומרה פרצה בתפילה אל ה', שמות הצדיקים הוזכרו ואף נאמרו פרקי ה'תיקון הכללי'. לאחר מכן קרא רבי יונה בקול גדול: "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד!" וכל הנוכחים קראו אחריו את הפסוק כמי שנידונו למות – – –

סמוך לשקיעת החמה קרא אחד מבני החבורה שהרחיק לכת, שהוא רואה אור קלוש בקצה המערה, והאיץ בכולם להגיע אליו בטרם תשקע השמש. אך מחמת החשיכה לא הצליחו להגיע אליו, ושוב סבבו וסבבו בין הנקיקים עד שלבסוף הגיעו אל הפתח, ומשנגלה לעיניהם אור היום התחילו לרקוד מרוב שמחה והודיה לה' שהוציאם מאפלה לאורה.

בקיבוץ במירון

״הקיבוץ במירון החל בשנת תש״א, בראשותו של הגה"צ רבי אברהם שטרנהרץ זצ"ל, נכדו של גאון עוזינו מוהרנ"ת זיע"א, שהנהיג לנסוע למירון לימי ראש השנה, בשל היותם של שערי אומן סגורים ומסוגרים״, סיפר לימים הגה"ח רבי אפרים קעניג שליט"א. ״היו שם בעלי תפילה קבועים, ומהם ינקתי את יסודות נוסח התפילה. רבי אברהם שימש בעל מוסף, והיה מתפלל לפני התיבה בלילו הראשון של ראש השנה, ובמוסף היום הראשון. אף בימי הסליחות היה משמש שליח ציבור. לצידו התפללו לפני התיבה בראש השנה דמויות הוד נוספות, שהבולט שבהן הוא רבי יענק'ל מלמד (קלמנוביץ) זצ״ל, דמות מופת בלתי נשכחת בברסלב של הדור האחרון.

״אותו רבי יעקב מלמד שימש ארבעים ותשע שנים בעל שחרית במירון. הפעם האחרונה שבה התפלל כשליח ציבור, הייתה בראש השנה של שנת תשנ״ב, שלאחריו נפטר״.

מתוך דברי הגה"ח רבי אפרים קעניג שליט"א מנהיג קהילת ננמ"ח בעיר צפת

במשך 45 שנים היה בעל־שחרית בראש השנה במירון, ומתיקות תפילתו לא תישכח מקרב המשתתפים. אף אחיו רבי דוד, שנקרא רבי דוד רומיינישער, היה בא למירון בראש השנה. הוא היה מר נפש מרוב צרות ותלאות שראה בחייו, אך לדברי רבי יעקב, שחיבר לכבודו קונטרס חידו"ת בשם 'זכר לדוד' – היה לא רק גדול ממנו בשנים, אלא גם בתורה ובעבודת ה'. פעם אחת בחנו אותו בחורים במשניות, ובכל מקום שפתחו באקראי המשיך להלן בעל פה.

מבעד ללבושו המרופט של רבי דוד ניבטה דמות בעלת רגש מאין דוגמתה. הוא היה יושב בבית סבי רבי דוד שכטר ושר שירי ערגה.

אמי תחי' זוכרת עד היום שני שירים יפים שהיה שר בבית אביה. והרי בית אחד של שיר כיסופין ששר לארץ־ישראל: "איך האב אמאל געוואלט זען דעם ירדן / דעם הייליגן טייך / ווי ער וויגט זיך אין זיין בלויעם בעט / און ארום אים שטייען שעפאלאך / וואס טרינקען זיך אן צו דער זעט (הייתי רוצה לראות פעם את הירדן / את הנהר הקדוש / כיצד הוא מתנועע בעריסתו התכולה / ומסביב לו עומדים כבשים / ששותים לרוויה)…

לפני מלחמת העולם הראשונה היה רבי דוד נשוי, והיה לו גם ילד, יוסף צבי. אבל בהיותו אזרח רומניה גורש על־ידי הטורקים עם הוריו ושני אחיו לסוריה, בתוך קבוצה של מאתיים איש, שלבסוף שרדו מהם רק שבעה, ביניהם רבי יעקב ואחיו רבי דוד שחזרו ירושלימה.

בין הנספים בסוריה היו הוריהם היקרים שבאו עמם מרומניה לירושלים בשנות התר"נ. אף ילדו של רבי דוד נפטר בירושלים. בהמשך התפרדה החבילה ורבי דוד נותר בודד, עני וכואב, אך צדיק בעל לב רוגש, עד סוף ימיו. וייזכר לטוב דודי רבי שמעון אנשין, איש 'אתרא קדישא', שסעד אותו עד יומו האחרון, ח' בתשרי שנת תשל"ב.

♦

הגה"ח רבי יצחק יעקב בן רבי אבא יהודה לייב זצ"ל מלמד – קלמנוביץ נסתלק לבית עולמו כאמור לפני 30 שנים ביום ט' בשבט שנת תשנ"ב. והובא למנוחות בהר הזיתים שבעיר הקודש ירושלים תותבב"א.

על מצבתו נכתב: "פ"נ …תם וישר עובד ה' חסיד ועניו הרה"ח יצחק יעקב בהר"ר אבא יאודה לייב קלמנוביץ זצ"ל ושם אמו שיפרה בת ר' דוד ז"ל מלמד תשב"ר כיובל שנים מזקני חסידי ברסלב שימש ש"ץ בראש-השנה ב"קבוץ" הקדוש במערת רשב"י מ"ט שנה נלב"ע ט' בשבט תשנ"ב תנצב"ה"

ת. נ. צ. ב. ה.

תמונות: ברגר, גנזי ברסלב.