זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה • לקראת יומא דהילולא השלושים ושניים של הגה"צ רבי שמואל שפירא זצ"ל (תשמ"ט – תשפ"א) שחל מחר בשביעי של פסח, כ"א ניסן הבעל"ט מוגש לפניכם ראיון בלעדי שנערך עם הגה"צ רבי משה קרמר שליט"א לזכרו:
ערב שבת הגדול, שכונת בית ישראל העתיקה מתכוננת לשבת קודש. אנו זוכים להיכנס למעונו של הגה"צ רבי משה קרמער שליט"א, כדי לשמוע ממנו קצת ממה ששמע וראה אצל הצדיק רבי שמואל שפירא זצ"ל
ראשית צריך לדעת כי זה דבר גדול לדבר ולפרסם יהודי קדוש כזה, בפרט בדורנו אנו – אין דעם דור, שיהיה קצת מושג על מדרגות גבוהות של יהודי שחי איתנו, די וועלט וויל הערן פון אזא אידן… (=העולם הרי רוצה לשמוע על כזה אדם..)
עוד בשנות ילדותי זכיתי להכירו, היות ובית אבי היה בשכנות לבית אמו האלמנה, וראיתי הרבה פעמים כיצד רבי שמואל מגיע מתוך שמירת העיניים המופלגת שלו, לכבד את אמו בכל עת מצוא. כך לדוגמא לאחר יום הכיפורים, כשהיה חוזר ממירון, לאחר ששהה בציון הרשב"י במשך כל עשרת ימי תשובה, היה קודם נכנס לאמו האלמנה, כשהוא עדיין עם בגדי השבת הלבנים.
באותם שנים עדיין לא היתה לי הבנה כל כך בעניני עבודת השם, אבל זאת אני זוכר כי כבר אז היה השם "רבי שמואל שפירא" שם דבר!!! א זאך!!!
שמירת עינים כמו שהוא נהג לא ראו אצל אף אחד. לצורך כיבוד אמו היה נאלץ ללכת משכונת מאה שערים לביתה בשכונת כנסת, ולצורך כך היה צריך לעבור ברחובות הגדולים, ראיתי לא אחת כיצד הוא צועד ברחוב כשהוא מכסה את פניו בכובע הירושלמי הרחב.
עוד מושג בשמירת עיניים של רבי שמואל זצ"ל אני יכול להציג לפניכם, ביתו שבשכונת קטמון היה בדיוק מול תחנת האוטובוסים, מקום שלא כל פעם נקי מבעיות של פריצות, משום כך סתמו את חלונות הבית באבנים עד למעלה מקומת אדם, כדי שחלילה לא יהיה מכשול לשמירת העיניים…
איי! התפילה של רבי שמואל שפירא היתה תפילה בכח ומתוך נעימות, והיה משקיע בזה כמה וכמה שעות מדי יום.
ענין זה השריש רבי שמואל גם בבניו אחריו. זכורני כי פעם היתה חבורה אצלנו שהתקבצו להתפלל תפילה בכח, בין המשתתפים היה גם בנו הצדיק רבי שמעון שפירא שליט"א. לאחר התפילה היה מלא שמחה וחיות כשהוא אומר לכולנו: "אזא דאווענען האט זיך געלוינט…" (= כזו תפילה?! זה השתלם).
היתה תקופה שבכל שבוע בליל שישי היה לנו שיעור עם הצדיק המקובל רבי בנימין זאב חשין זצ"ל, ולאחר מכן היינו הולכים לקבר דוד המלך בהר ציון, שם היינו פוגשים את חסידי ברסלב הוותיקים, בתוכם כמובן הצדיק רבי שמואל שפירא.
פעם אחת ראיתי אותו שם עומד בפינה בחצות הלילה ובוכה בדמעות שליש בפיסקה שבתיקון חצות: "לשערי ציון נעוף כיונים" כך במשך למעלה משעה בלי הפסק, כשהוא שופך נפשו להשי"ת בניגון מעורר לב. הדבר השאיר עלי רושם חזק מאד.
רבי שמואל היה כל כך נחבא אל הכלים ובורח מכל פרסום שהוא, דבר שהקשה להיות איתו בקשר חזק, מאחר שהוא פחד שמא "חס וחלילה" יסתכלו עליו כעל צדיק ומפורסם. בכל זאת הייתי עולה לביתו לפעמים, ביחד עם עוד כמה אברכים, והיינו מקבלים ממנו עניינים בעבודת ה', ומושגים בפרישות מהעולם הזה.
אך הוא מצידו ברח מכל זה כמו מפני אש. החסיד רבי לוי יצחק בנדר זצ"ל היה בשעתו זה שלומד שיעורים לפני הקהל. עד שהחליט כי הגיע הזמן שעוד חסידים ידברו לפני הקהל, כמדומני שאני הייתי הראשון שדיבר אז לפני הקהל, וכן ידידי רבי יעקב מאיר שכטער שליט"א.
בין השאר פנה רבי לוי יצחק אל רבי שמואל שפירא וביקש ממנו שידבר גם הוא לפני הקהל. רבי שמואל כנראה לא רצה להשיב פניו ריקם, אך מצד שני חפץ להפטר מהדבר, אי לכך פתח את הספר והחל ללמוד לפני הקהל שורה אחר שורה, ללא שום תוספת הסבר וכדומה…
רבי לוי יצחק אמר לי אז שהוא "חושד" ברבי שמואל שהוא עושה זאת בכוונה, אך לא נשארה לו ברירה ומאז חדל מלבקש ממנו כגון דא.
מאידך היה נחבא אל הכלים, ישב בפינתו ועבד את השי"ת בשפלות נוראה. גם בפורים כאשר סוף סוף היה פותח את פיו היה מקדים ואומר: "דער גרעסטער פושע ישראל וויל זאגן עפעס…" (=הפושע הגדול ביותר רוצה להגיד משהו…).
וזהו האמת, כי מי שהוא באמת גדול במעלה וזכה להגיע למדרגות גבוהות, אינו מחשיב את עצמו ואומר על עצמו שהוא כלום וכלום, ואילו אנשים ריקים מכל דבר אומרים על עצמם שהם בעלי מדרגה…
כאמור ביום הפורים היה מתהפך מהקצה אל הקצה, ביום זה לאחר שהיה מקיים בפשיטות את מצוות היום, נכנס יין יצא סוד, או אז היה דורש שעות ארוכות על כל הענינים.
זכורני כי כשהייתי אברך צעיר נכנסתי אליו פעם ביום הפורים. הוא שמח לקראתי, אחז בידי והתחיל לרקוד עמי בתנועה של ניגון על המילים: "מתהום, מחושך ומתוהו – הצילני…" כך רקד ורקד, ואני שלא הייתי רגיל בזה, ניסית לעזוב אותו קצת, מיד פנה אלי בטרוניה: "כבר אתה עייף?…"
באותם שעות בפורים היה בוכה הרבה לפני הקב"ה באמרו: "אז מען שטייט אויף חצות און מען גייט ארויס אין פעלד התבודדות, וועט דער קבר זיין א זיסער'ער קבר, א געשמאקער'ער קבר" (= כאשר קמים בחצות, ויוצאים לשדה להתבודד, או אז הקבר היה 'קבר מתוק' קבר נעים) ותוך כדי דיבור פורץ בבכי נורא…
בעבודת המידות היה רבי שמואל מופלא ומיוחד. החסיד ר' שמואל צציק זצ"ל שהיה מקורב אליו ביותר אמר לי פעם בזה הלשון: "מען זאגט אויף איהם אז ער האט רבי ישראל סאלאנטער'ס מידות… זיינע מידות איז דאך געוואלדיג!…" (= אומרים עליו שיש לו את מידותיו של רבי ישראל סלאנטער, המידות שלו הם פשוט משהו מיוחד במינו!)
חוץ משמירת עינים היתה לו גם שמירת הפה מלשה"ר בצורה נוראה. כמו אני מוכרח לציין כיצד היה מקבל כל אדם בסבר פנים יפות.
סיפר לי מחותני החסיד רבי נחמן בורשטיין זצ"ל שהיה לומד איתו בחברותא בחצות הלילה, כי פעם אחת לאחר הלימוד ביקש מר' שמואל שיצא איתו להתפלל ולהתבודד, ענה לו רבי שמואל: "החצי השני של הלילה לאחר חצות שייך לי… בשעות אלו אני נמצא בבית ושומר על הילדים ומרגיע אותם…"
בענין זה יש לספר פלאי פלאים כיצד היה מכבד את בני ביתו ועוזר הרבה בטיפול בילדים באופן נפלא ביותר.
כמו כן זכורני כי כאשר שב מהשבי במדינת ירדן לאחר שלא היה בביתו כמעט שנה, מקודם עשה דרכו לבית אמו כדי לכבד אותה ולהרגיעה, ורק לאחר מכן שב לביתו ולילדיו.
כולנו זוכרים גם בהלוויתו כאשר זוגתו הצדקנית עמדה ליד הדלת וזעקה: שמואל! דו ליגסט מיט די פיס צום טיהר… פון דעם האסטו דאך גערעדט אגאנצן לעבן…" (= שמואל אתה שוכב עם הרגליים לכיוון הדלת… ומזה הרי דיברת בכל ימי חייך) היא הרי העריכה אותו מאד מאד והיתה שותפה מלאה לכל הנהגותיו הקדושות.
רבי שמואל הסתיר עצמו על ידי הביטול שלו והיה יושב בשקט ושלוה. אך יודעי חן היו יודעים כי פועלים אצלו הרבה ישועות בכל הענינים.
זכורני כי פעם אחת כאשר הייתי בבית לבד עם הילדים, חלה פתאום אחד מהילדים וממש לא ידעתי מה לעשות איתו. רצתי מיד לביתו של רבי שמואל שפירא, הזכרתי אצלו את שם הילד והוא התפלל. כאשר חזרתי לביתי ראיתי מיד שינוי גדול לטובה.
אבל הוא מצידו היה מנסה לברוח מזה כמו מפני אש. גם כשהוא היה באמריקה בדרכו לאומן, לפי בקשתו הרי היה נעול ומסוגר אצל הרה"ח ר' צבי אריה רוזנפלד זצ"ל, ואף חסידי ברסלב מאמריקה לא הורשו להיכנס אליו. רק לפני חזרתו לארץ ישראל הגיע לביתו של החסיד רבי הערשל וואסילסקי זצ"ל ובניו זוכרים עד היום כיצד עמד רבי שמואל הצדיק ובירך אותם אחד אחד כשעיניו זולגות דמעות…
הגאון רבי יוסף שיינברגר זצ"ל מזכיר העדה החרדית, היה מביא מפעם לפעם יהודים להתברך אצל רבי שמואל, בפרט יהודים מאמריקה שהיו מגיעים לירושלים. הוא עצמו לא היה עולה איתם רק היה מראה להם את הבית והם עלו לבד.
לא פעם שאל אותם ר' שמואל "מי מביא אתכם אלי?" כי הדבר ציער אותו מאד. פעם אחת נודע לו כי רבי יוסף שיינברגר הוא זה שמביא אותם, פנה אליו רבי שמואל ואמר לו: "מה אתה רוצה ממני? ווילסטו מיר מאכן פאר א רבי?…" (= אתה רוצה להפוך אותי לרבי) ופרץ בבכי תמרורים…
רבי שמואל היה ידוע בקנאותו הגדולה, תמיד היה מתאונן על ה"צ'רומוניה" של המדינה כלשונו, והוא פועל וכותב להפריש את בני ישראל מטומאת הציונות. כמו כן בכל עת שהיו בחירות למדינה היה פועל וחותם כדי להזהיר שלא יפלו ברשתם. ואלו דברים ידועים.
כמו כן היה מדבר הרבה על צניעות הנשים והלבוש, בפרט בחג הפורים כשהיה מבוסם. פעם אחת בפורים כשהאריך בענין זה פנה אליו החסיד רבי שמואל צציק ואמר לו "עדיף שתדבר על עבודת ה' ולא על עניני צניעות…" ענה לו רבי שמואל שפירא: "דער עיקר איז 'יהדות פשוט'… זיין א פשוט'ער איד…!" (= העיקר הוא 'יהדות פשוט'… להיות יהודי פשוט…!)
רבי שמואל גם דיבר רבות על גודל קדושתו של הרה"ק מסאטמאר זיע"א, ואף התבטא עליו שיש לו את האופי של מנהיג עם ישראל, ומשמיא קא זכו ליה להיות מנהיג הדור, א אמת'ער מנהיג.
זכותו יגן עלינו ויהיה למליץ טוב עבורנו ועבור כל כלל ישראל אמן.
למעבר לשיחה היסטורית עם בנו הגה"צ רבי שמעון שפירא שליט"א – הקש כאן.
עוד על הגה"צ רבי שמואל שפירא זצ"ל – באתר שער ברסלב
לפניכם גלריה היסטורית: להזכירכם © כל החומרים באתר מוגנים בזכויות יוצרים והזכויות שמורות לבעליהם ©.
קרדיט תמונות: משפחת שפירא, ג.נ. שער ברסלב, אבקשה, בעולמה, גנזי ברסלב, אהרן ברגר, הרב שמואל יצחק רוזנפלד, טפליקע'ר רב. עיבוד: ברסלב נייעס.
כתבות קשורות:
כל חדשות השבוע בחצרות ברסלב: כותרות השבוע ב'ברסלב נייעס' • עלוני ברסלב המובילים • לוח…
זיכרונם לברכה • הערב כ"א חשון חל יום היארצייט של הגה"ח רבי משה אריה הערשאנאוו…
שיחת חברים • המשפיע הנודע פה מפיק מרגליות הרה"ח ר' יעקב נתן אנשין שליט"א: "יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר־בְּךָ אֶתְפָּאָר"…
חדשות ברסלב • בחודשים האחרונים נפתח בית חינוך ברסלב לבנות על טהרת הקודש - ע"ש…
קיבוץ "שבת חנוכה" תשפ"ה באומן • 'איחוד ברסלב באומן' מפרסמים את זמני סגירת עזרת הנשים…
עולם הנגינה • שיר השבוע מעולם הנגינה הברסלבי: והשבוע השיר הסוחף "בְּבְּרֶסְלֶב בּוֹעֵר אֵשׁ הַבְעֵר…