י”ט מנחם אב • יום הילולת רבי נפתלי הערץ ויינברג זיע"א מנמירוב

זכרונם לברכה • היום י”ט מנחם אב 160 שנה לפטירת רבי נפתלי הערץ ויינברג זיע"א מנמירוב מגדולי תלמידיו של רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב זיע"א:

רבי נפתלי זיע"א נולד בשנת ה’תק”מ ונפטר בשנת ה' תר"כ, מנוחתו בבית החיים בעיר אומן. 

רבי נפתלי זיע"א היה מגדולי תלמידי רבינו הקדוש זיע"א. ועליו התבטא פעם רביז"ל: "אותי מכירים – נתן ונפתלי מעט".

רבי נפתלי מגדולי תלמידי רביז"ל

רבי נפתלי זכה להתקרב לרבינו, יחד עם חברו רבי נתן (גאון עוזינו מוהרנ"ת זיע"א), היה זה בחודש אלול שנת תקס"ב, לאחר שסוחרי נמירוב, עיר מגוריהם, סיפרו, כי לעיר הסמוכה ברסלב הגיע רבי חדש, שאינו מדבר כלל על ענייני העולם הזה, אלא רק על ענייני עבודת ה'.

כששמעו השניים את הדברים, אמרו: "זה הדבר שאנו מחפשים!"

אחד מעדיו של רביז"ל על ה'תיקון הכללי'

רבי נפתלי היה אחד משני העדים שייחד רבינו להבטחתו הגדולה לכל מי שיאמר את עשרת מזמורי התהלים המכונים 'תיקון הכללי' על ציונו הקדוש, שיוציאו מן הגיהנום.

בימיו החלה גזירת ה"קנטוניסטים" המחרידה – עקירת ילדי ישראל מחיק הוריהם וגיוסם לצבא הצאר לתקופה של עשרים וחמש שנה.

סיפור נפלא – "על איזה צעקות אתה מדבר?"

כתב הרה"ח רבי שמואל מאיר חשין שליט"א

מסכת רצופה של צער ויסורים היתה מנת חלקו של געצל החייט, כמעט שלא ראה יום אחד של אושר בימיו, החל משחר ילדותו כיתום צעיר המתגלגל ברחובות העיירה, בהמשך התקבל כשוליה של חייט העיירה שריחם עליו ואספו לביתו וגעצל מצידו לא חסך שום מאמץ להיטיב ולרצות את מיטיבו כשהוא לומד את המלאכה ומנסה לעזור עד כמה שהדבר היה בידו.

כל העיירה שמחה איתו בעת שנישא ליתומה גלמודה כמותו שנתגדלה בעיירה השכנה, והשמחה רבתה ביתר שאת כאשר נולד לו זלמנ'קע, בנו הבכור, תינוק יפה עינים, שהפליא את רואיו.

אך ימי האושר לא ארכו, היולדת הצעירה והחלושה לא החזיקה מעמד ולאחר תקופה קצרה שבקה חיים לכל חי, כשהיא משאירה את זלמנ'קע התינוק לאנחות ללא שום משען ומשענה. געצל, האלמן הטרי לא היה מסוגל להתמודד עם המשבר, הוא הסתובב ברחובות העיירה כמוכה הלם ועסקני העיירה חיפשו נואשות אחר משפחה אומנת שתסכים להתנדב ולגדל את זלמנ'קע לתורה ויראת שמים.

החיפושים לא ארכו זמן רב, בעיירה זו התגורר רבי נפתלי, מבחירי תלמידי רבינו הקדוש, והוא זה שלקח על עצמו לגדל את היתום הקטן, כשהוא משקיע בו כאילו היה בנו היחיד. געצל, האב השבור והמדוכא, היה מגיע תכופות לבקר את הילד ומובן מאיליו שהוא תפס חלק נכבד ממהלך החיים של בני הבית. בינתיים גדל זלמנ'קע ונהיה לבחור כארזים, כאשר כולם מנבאים לו גדולות.

והימים האלו ימי צער וצרה לישראל, גזירת ה"קנטוניסטים" היתה בעיצומה, חיילי הצער הרשעים הילכו אימים על כל בחור ואברך מבני ישראל כשהם מגייסים לצבא הידוע לשמצה את כל הנקרה בדרכם.

רבי נפתלי שחשש על חייו הרוחניים של זלמנ'קע לא חס על כוחו וממונו עד שלאחר תחבולות רבות השיג תעודת פטור מיוחדת הפוטרת את זלמנ'קע מלשרת בצבא הצאר.

ולמרות כל זאת בעת ששלוחי הצאר היו מופיעים בעיירה היה זלמנ'קע מתחבא, כי השמועה אמרה שלפעמים היו הרשעים קורעים את תעודות הפטור ולאחר מכן מעלילים על הצעיר כי השתמט מחובת שירותו בצבא ומגייסים אותו בעל כרחו.

בבוקר לא בהיר אחד, הגיע געצל כדרכו לבקר את בנו ולשוחח איתו, הם ישבו ליד השולחן כאשר בפינת החדר עומד לו בעל הבית רבי נפתלי, שקוע בתפילתו מתוך דבקות עילאית

פתאום נשמעו דפיקות גסות מכיון הדלת, בהלה גדולה פשטה על פני הבית, לא היה כל ספק באשר לזהות הדופקים, ולפני שהספיקו הנוכחים כבר נפרצה על ידי קבוצת חיילים – – –

היה זה מאוחר מדי וזלמנ'קע נותר חשוף לעיני החיילים שללא שהיות אחזו בו וביקשו את התעודות במטרה לקורעם על המקום… געצל המסכן שראה את תקוותו היחידה, בבת עינו, עומד להלקח ממנו לעולמים, החל לזעוק בקול לא-לו: "הצילו!!! הצילו!!!" הקולות הלכו וגברו ואפילו החיילים הגברתנים לא הצליחו להשתיקו, הוא עמד וצעק וצעק עד שהקולות נשמעו בכל רחבי העיירה…

לשמע הקולות התקבצו ובאו כל אנשי העיירה, הללו החלו לעורר מהומות, חלקם ניסו לשכנע את החיילים שמדובר ביתום מסכן וחלש שאינו כשיר לצבא. בינתיים גברה ההמולה ובדרך לא דרך נחלץ הצעיר מידי הרשעים ושוחרר לנפשו בחסדי שמים.

לאחר שרוחו של געצל שבה אליו, וגם זלמנ'קע הצליח איכשהו להרגע מהבהלה האיומה שתקפה אותו, התיישבו כל בני המשפחה לארוחת בוקר כשאליהם מצטרף גם רבי נפתלי שבינתיים סיים את תפילתו. געצל הרגיש שהוא צריך להתנצל על הקולות הנוראים שהשמיע בדיוק בעת שרבי נפתלי היה שקוע בתפילתו שבוודאי הופרעה כתוצאה מכך.

אך רבי נפתלי לא הבין מה הוא שח, הוא נעץ בגעצל עינים תמהות ואינו קולט על איזה אירוע הוא מדבר…

וגעצל בשלו: "הצעקות שצעקתי בוודאי הפריעו לכבודו – – – "- מתנצל געצל. "על איזה צעקות אתה מדבר??? מה צעקת??? מתי???" – השיב רבי נפתלי במבוכה…

"וכי לא שמעתם את מה שקרה כאן בחדר בעת שהתפללתם???" עונה געצל, "לא! לא שמעתי כלום ולא הרגשתי שקורה כאן משהו בלתי שגרתי" – – –

כזו היתה תפילתו של רבי נפתלי, תפילה מתוך התפשטות הגשמיות ודבקות אמיתית, כך שלא הרגיש, לא בדפיקות החיילים ולא במהומה הקולנית שבאה אחריה…

סיפור נפלא – "בזכות הנר תמיד – ניצל משמד"

כתב הרה"ח רבי שמואל מאיר חשין שליט"א

הצלה משמד – כרעם ביום בהיר נפוצה השמועה המזעזעת בעיר טפליק והתפשטה כאש בשדה קוצים. נערה צעירה, בת למשפחה מכובדת, עברה בה רוח שטות והיא פנתה למנזר שבקצה העיר, בכוונה להשתמד רחמנא ליצלן…

נקל לשער את הרגשתם של ההורים המסורים ושאר יהודי העיר, כמה תפילות נשפכו כמים בכדי שהנערה תחזור בתשובה שלימה לביתה ולעמה, כמה סגולות ומעשים טובים עשו בני המשפחה בכדי לפתוח את לבה הערל ולעוררה, אך לשוא, לבה נעשה כלב אבן ושום תחנונים ובקשות לא עזרו, היא החליטה להתנצר ויהי מה.

היה זה בחודש שבט תקע"א, בהשגחה פרטית הגיע לעיר טפליק רבי נפתלי תלמיד רבינו, לאחר ששהה בערב ראש חודש שבט בציון רבינו הקדוש בצוותא עם חברו הקרוב מוהרנ"ת. היתה זו הנסיעה הראשונה לאומן שהתקיימה חודשים ספורים לאחר פטירת רבינו. האב האומלל ששמע כי רבי נפתלי הגיע לעיר, פנה אליו בבכיה גדולה, וביקש להתייעץ עמו מה עוד הוא יכול לעשות בכדי להשפיע על בתו המשומדת שתעזוב את דרכיה הרעות.

ענה לו רבי נפתלי: "רבינו כותב בספר המדות: 'בזכות נר תמיד הדולקים בשמן זית נצולין מגזרת שמד', ובכן, לאור דברים אלו העצה היא שתקבל על עצמך להשתדל לעיתים קרובות לשלוח לאומן שמן זית בכדי להדליק נר תמיד על הציון הקדוש! אין ספק כי הדבר יועיל להושיע את בתך שתנצל מגזירת השמד שהיא נתונה בה!"

האב לא השתהה, על אתר פנה לביתו והשיג כד גדול של שמן זית ומיד חזר לרבי נפתלי ומסר לו את הכד בכדי שיביאו לאומן, כשהוא מבטיח כי ישתדל מכאן ולהבא לשלוח באופן קבוע שמן זית עבור הנר-תמיד שיודלק באהל הציון הקדוש.

הטמין רבי נפתלי את הכד וחיכה להזדמנות הקרובה לנסוע לאומן, בכדי שיוכל להדליק את הנר-תמיד על הציון. ההזדמנות הזו לא איחרה להגיע, ימים ספורים לאחר מכן הגיע אליו יהודי תמים שבנו חלה רחמנא ליצלן, וביקש ממנו שיסע לציון רבינו באומן להתפלל לרפואתו. תוך כדי דיבור הוציא היהודי סכום כסף נכבד מכיסו ומסרו לרבי נפתלי עבור הוצאות הדרך…

רבי נפתלי ראה בכך השגחה פרטית מופלאה, כיצד מיד עם קבלת השמן-זית הזדמנה לו נסיעה לאומן, וכך יוכל מיד להדליק את הנר-תמיד על הציון. הוא יצא לדרך והגיע לאומן ביום י"ז שבט.

מה רבה היתה הפתעתו כאשר עם הגיעו לאומן פגש את רעהו גאון עוזינו מוהרנ"ת זיע"א, השנים הרי השתטחו על הציון לפני כשלושה שבועות, שניהם לא תכננו לחזור לאומן כל כך מהר, והנה נפגשים השנים כל אחד מסיבותיו הוא; רבי נפתלי הגיע עם כד השמן במימונו של אבי הבן החולה בכדי להתפלל לרפואתו, ואילו מוהרנ"ת היה אז בעיצומו של מסע התרמה בערים הסמוכות לטובת הדפסת ספרי רבינו.

יום למחרת, ביום י"ח שבט הדליקו תלמידי רבינו לראשונה נר-תמיד על הציון הקדוש, הנר שהודלק בשמן הזית שהביא איתו רבי נפתלי מטפליק, המשיך לדלוק כמאה וארבעים שנה ברציפות, ועם חידוש הנסיעות לאומן הודלק שוב וממשיך לדלוק עד עצם היום הזה.

התוצאות המשמחות באו תוך תקופה קצרה מאותה הדלקה היסטורית, הבת האובדת החלה להשתנות לטובה בכל המובנים, שינוי רדף שינוי, עד שהגיע היום המאושר והיא חזרה ליהדותה לשמחת כל המשפחה ויהודי העיר טעפליק. כך ראו עין בעין כיצד דברי רבינו התגשמו עד לאחת.

המפגש הבלתי צפוי באומן בין מוהרנ"ת לרבי נפתלי, הוליד גם הוא פעולות חשובות לאין ערוך, אם עד עתה המגבית למען ההדפסה לא נחלה הצלחה גדולה, כעת נרתם גם רבי נפתלי עבור ההתרמה, משם עשה את דרכו לעוד ערים ועיירות ובחסדי שמים החלו הענינים להתקדם ומוהרנ"ת הצליח להתחיל ב"עסק ההדפסה" להפיץ את תורת רבינו בעולם.

סיפור ההצלה בטפליק מוזכר ברמז בימי מוהרנ"ת: "ביום ה' ח"י שבט היה התחלת היסוד של ההדלקה, להדליק שמן זית על קברו, 'נר תמיד' לא יכבה, כאשר אנו נוהגין מאז ועד הנה, וגם זה היה על פי מעשה בקהילת קודש טעפליק ואי אפשר לבאר כל הפרטים. כי בכל זה היה עוד כמה דברים נוראים שראינו השגחתו ונפלאותיו ית' בכל עת, איך הוא ית' בעזרינו לגמור עסקי רבינו ז"ל שהם זכות הרבים לדורות…"

וכאמור לפני 160 שנה בדיוק ביום י"ט לחודש אב שנת תר"כ, נסתלק לשמי רום. ומנוחתו כבוד בבית החיים החדש בעיר אומן.

חלק מהכתבה משער ברסלב
למעבר לכתבה המלאה הקש כאן
הזכויות שמורות להם

זכותו תגן עלינו אמן