הילולא דצדיקיא • ליקוט מתוך המקורות על מקום קברו של אשר בן יעקב אבינו ע"ה העשירי משבטי י-ה, במיוחד לקראת יומא דהילולא שתחול הערב כ"ב שבט (לשיטת בעל ה'עדן ציון' אביו של רבי שמואל הורביץ זצ"ל) | כתבה מרתקת:
- כתבות קשורות:
רמות נפתלי • קברי השבטים אשר ונפתלי
בציבור יש חוסר ידיעה כמעט מוחלט בעניין קברי השבטים הקדושים, ובפרט בנוגע למקום מנוחתו של אשר בן יעקב ע"ה ובהתאם לכך ככל הנראה הגישה של רבים וטובים, כאילו יש חילוקי דעות בעניין מיקום מקום קבורתו, וכאילו ישנו באמת איזה שהוא קורטוב של הגיון כי מקום מנוחתו הוא דוקא במקומות האחרים.
ראשית מן הראוי לפתוח בקפידתם של אבותינו עולי הארץ להיטמן בתוככי גבולות הנחלה שניתנו לבניו, מבוארת בתלמוד בבלי, בבא בתרא (דף קי"ב ע"א), שם מדובר בנוגע למקום קבורת פנחס קנאה. והיא מבהירה באופן שאינו משתמע לשני פנים ושוללת את כל הסברות האחרות כאילו טמנו את אביהם – ראש שבטן בחלקת נחלה של שבט אחר.
כמן כן שיטת אברבנאל דחויה מתלמוד ירושלמי מפורש, מסכת סוטה, דף ח' עמוד ב', מַה תַלְמוּד לוֹמַר גַּם עָלֹה. אָמַר. אוֹתְךָ אֲנִי מַעֲלֶה וּשְׁאָר כָּל־הַשְּׁבָטִים אֲנִי מַעֲלֶה. מְלַמֵּד שֶׁכָּל־שֶׁבֶט וְשֶׁבֶט הֶעֱלָה עַצְמוֹת רֹאשׁ שִׁבְטוֹ עִמּוֹ. וכבר תירצו המפרשים את שאלתו מדוע דווקא דיברה התורה על יוסף, ולא הזכירה את השאר. א. מפני שהמצרים התנגדו ללקיחת מלכם לארץ ישראל ב. מפני ששכם כבשו בתחילת כבישת הארץ ג. מפני שיוסף היה המובחר שבשבטים וכו'. ולא מפני שאלה קלה נדחה ירושלמי ובבלי ומדרשים מפורשים.
בין השאר מתייחס גם רש"י לשאלת שתיקת התורה בנושא עצמות השבטים, במסכת בבא קמא צ"ב עמוד א' ד"ה כל השבטים יצאו עצמותיהם ממצרים "ונקברו בארץ ישראל" שנאמר "והעליתם את עצמותי מזה אתכם" (שמות יג) משמע שאף עצמותם העלו. "ולא נכתב [רק] יוסף, אלא להודיעך שבחו של משה, שכל ישראל נתעסקו בביזה, והוא עסק במצוה".
יתכן גם כי כך היו סדר הדברים שהרי פטירת יוסף שמת ראשון מכל השבטים (לפי מדרשים בשנת ב'ש"ט כחמש שנים לפי שמעון וכעשר שנים לפני אחיו בנימין) ובתיאור הפטירה בסוף חומש בראשית (פרק נ' פסוק כ"ד, וכ"ה) מזכירה התורה בפירוש, שיוסף השביע את אחיו, וכו'. ובפרשת בשלח (שמות פרק י"ג, פסוק י"ט) בפסוק המזכיר "ויקח משה את עצמות יוסף"… מוזכר השבע השביע, ופירשו המפרשים (רש"י ועוד), "שהשביע את אחיו שישביעו לבניהם".
אגב, פטירת יוסף מתאורת בפרק שלם, (בראשית פרק נ') לעומת זאת פטירת כל השבטים, מוזכרת בשני מילים בפסוק אחד (שמות פרק א', פסוק ו') "וַיָּמָת יוֹסֵף, וְכָל אֶחָיו, וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא".
הרלב"ג ביהושע פרק כ"ד היכן שמספר על קבורת יוסף "וְאֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף אֲשֶׁר הֶעֱלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם קָבְרוּ בִשְׁכֶם" מונה תשע סיבות (תועליות) למה מוזכר במקרא קבורת יהושע בהר אפרים, ויוסף בשכם, אחד הסיבות מפני שלא הושלמה כבישת הארץ, וכדי להזכיר לשבטים אודות הנחלה שלהם. הסיבה התשיעית: הוא מה שלמדנו שראוי לכל אדם שישתדל שיהיה נקבר בגבול משפחתו, להשאיר שמו. ולזה זכר בהקבר יהושע בגבול נחלתו והקבר יוסף בגבול נחלת בניו והקבר אלעזר בן אהרן בגבעת פנחס בנו (רלב"ג יהושע פרק כ"ד פסוק ל"א) וכן במצודות דוד (שם פסוק ל"ב) שדות החלקה ההיא היו לבני יוסף לנחלה, ולזה קברו שם את יוסף אביהם.
אילו היו אחיו נקברים בשכם איתו, מדוע לא הוסיף מילה אחת! ואת עצמות יוסף ואחיו קברו בשכם. [אמנם קשה קצת למה לא הזכיר את המילה ובניו לפי המסורת שבקבר יוסף נקברו גם בניו, מנשה ואפרים].
וראה בתלמוד בללי מכות דף יא עמוד ב: על עצמות יהודה שהיו במדבר וראה רש"י שם: עצמות כל השבטים יצאו ממצרים ונשאום בניהם במדבר. היש סיבה מדוע בניהם יטמנו אותם במקום אחר שלא בנחלתם?
כמו כן העדן ציון מביא את הקבר בתל קדש ומציין שם מדוע נקברו בסמוך להקריב איש אצל אחיו.
כמן כן מן הראוי שלא להתעלם מסברת ההיגיון: היו 3 ערי מקלט מרכזיים בארץ, חברון שכם וקדש, בשלושתם נקברו אבות האומה! אמנם בעיר הלווים אסור לקבור אך מחוצה לה קברו כמו במערת המכפלה, יוסף בשכם, ונפתלי ואשר בקדש נפתלי. שכן היו ערים "מעורבות" לווי וגולים מכל שבטי ישראל, על כן נקבעו שם קברות הצדיקים לעלייה לרגל.
♦ ♦ ♦
בהקשר לשאלה על השבח ארץ ישראל מר' יצחק בר מוסה, משנות הש' המוקדמות, שמזכיר רק את קבר נפתלי ולא את קברו של אשר ע"ה, אעיד מה ששמעתי מהמקובל הרב אהרן הכהן שליט"א תלמידם המובהק של ר' יוסף דיין ז"ל ור' יוסף וולטוך ז"ל שהיה נוסע עמם להשתטח בקבר זה. היה עוד קבר בלבנון, והסברה נותנת שתל קדש שהייתה שניים, ונטמנו זה מצד זה בחלקו של נפתלי וזה מצדו האחר. (אגב, ראה ספר "מסעות משה" עמוד קל"א, בזה הלשון "נפתלי [בן יעקב] מ"ק בקדש, בגליל העליון. אשר [בן יעקב] מ"ק בקדש נפתלי").
בקשר להאר"י הקדוש – העיר קדש, בתנאי אותם ימים, כמתואר היטב ביותר מ-15 כתבי ידות, הייתה מנותקת מהעיר צפת ואכהמ"ל. ובל"נ עוד חזון למועד. על כל פנים אם יש מקום שיכול להיות מקום קבורתם של השבטים הרי מסתבר שהם באחוזת בניו, ואף לא אחת מן ההשערות, אינה מצביעה על מקום אחר בנחלת נפתלי או אשר. יוצא שאם מצביעים לנו על מקום כזה עם תימוכין מהמקורות, יש לנו יסוד חזק להאמין שאכן באיזור זה נקברו ראשי השבטים אשר לבניהם ניתנו נחלות אלו.
♦ ♦ ♦
אלא שבשנים האחרונות התעוררה השאלה היכן היא קדש נפתלי? שכן בהפטרת שבת שירה, בשלח, מתואר הקרב שניהל ברק בן אבינועם, ודבורה [שאת קברם יש שמציינים באתר הסמוך ממול לתל קדש] והחוקרים מכח כמה תמיהות (שכבר תורצו) כגון כיצד הלכו הלוחמים מרחק רב שכזה ביום אחד, הגיעו למסקנה שככל הנראה היתה עיר נוספת בשם קדש נפתלי ליד הר תבור ברכס יבנאל (קביעה זו נוסדה בסביבות שנת 1961 – למניינם. ולא היתה ידועה במשך כל השנים, וכאשר המבקרים ציינו בשנות הר' המוקדמות על "קהילת קודש קדש נפתלי", התכוונו בהחלט על זו שבצפון מזרח. כפי שהוכח מהעתיקות שנמצאו במקום).
גם בספרי המחבר יוסף בן גוריון בן תקופת חורבן בית שני ומגדולי מתעדיה, מזכיר בשניים מספריו קדמוניות היהודים מס' 5, ומלחמות ב' 459, על קדש שהיא ליד צור, כלומר סמוך ללבנון, זו היא קדש הסמוכה לחצור, אך אינו מזכיר כלל קדש נוספת.
כמו כן אין לכך כל אזכור בכל ספרי הפרשנים מתקופת התנ"ך ועד לימינו, לא ברמב"ם שהיה מופלג בידיעת הארץ כידוע, ולא הכפתור ופרח ולא שאר הראשונים ולא אחרונים, וכל חוקרי הארץ לדורותיהם.
הנוסע הידוע ר' בנימין מטולדה ז"ל כותב בספרו המפורסם "מסעות בנימין", שביקר במקום בשנת ד' תתק"ל (1170 – למניינם).
עדות חזקה, מלפני קרוב לשבע מאות שנים, מעיד ר' יצחק חילו ז"ל בספרו העתיק מאד "שבילי דירושלים", משנת ה'צ"ג 1334 (לפני 692 שנה), בהגיעו למקום נוכח בקהילה יהודית קטנה בקדש נפתלי שעיקר משימתם היא לשמור ולהגן על קברי הצדיקים השוכנים במקום, ולקבל את פני האורחים היהודים המגיעים להתפלל ולפקוד את המקום.
בשנת ה'שפ"ד, לפני כמעט ארבע מאות שנה, מספר ר' גרשון סגל ז"ל בעל ספר "גלילות ארץ ישראל" על קהילת קודש "קדש נפתלי".
מלבד מה שמוזכר בספר הישר, (שהינו ספר קדום ביותר לכל השיטות).
עד ראיה, ר' יצחק בר מוסא ז"ל, מחבר ספר 'שבח לארץ ישראל', כותב את שראו עיניו בביקור במקום, בשנת ה'ש"א (לפני 484 שנה), מזכיר שראה את ציון נפתלי בן יעקב אבינו ע"ה ועליו מבנה. לפי התיאור מובן שזה במקום שאנו מציינים היום, עיר המבצר בגליל העליון. (ואגב, ספר הישר עוד לא היה בדפוס אז כי אם בכ"י).
בשנת תש"ט – סמוך לימינו, יצא לאור ספר "עדן ציון" מאת הרב ישעיה הלוי הורביץ מרבני חיפה, עם תיאור מפורט על המצב בשטח, ובגלל הכרותו המעמיקה את השטח, הדברים מדברים בעד עצמם. כמו כן הוא מציע ליישב את התמיהה מפני מה נקברו בסמוך "כדי להקריב איש אל אחיו". ולפי מנהגם שהיו נוהגים ללכת אל הקברים כמוזכר במדרש רבה אודות כלב בן יפונה אפשר להבין את בחירת המיקום שהרי העיר היתה משותפת לשלשה שבטים, לווים, בני אשר, ובני נפתלי, שהוצרכו להגיע לעיר כדי לקיים מעשר לוי, וכן גולים לערי מקלט מכל השבטים שבצפון.
כמו כן כתב פרופסור יואל אליצור בספרו "מקום בפרשה" (עמו' 117) ששה הוכחות על קדש בהר הגליל, היא תל קדש נפתלי.
וכן הרב ישראל הרצברג חוקר קברי צדיקים ומחבר ספר "קברי צדיקים בגליל" אשר על מחקריו סמכו רשות הטבע והגנים בשטח, כתב שאין ספק שתל קדש בצפון מזרח נפתלי היא המקום אליו כיוונו עולי הרגל בציינם את קברי השבטים."קברים אלו אכן נזכרו אצל עולי הרגל, ויש צורך לשמרם".
בתלמוד בבלי (מכות י' ע"א) נשאלת השאלה איך היתה קדש עיר מקלט והלא היתה עיר מבצר, ומשיבה הגמרא שהיו שני קדש, סמוכים אחד לשני. כלומר הרחבת הישוב קדש, בישוב נוסף סמוך. דבר תואם להפליא את המקום אשר עליו מראים כיום שכן החומה היא לצד מזרח, וקברי השבטים הם מאחורי החומה, סמוך למעיין ודבר התואם את מנהג ישראל בימים ההם לעשות את הקברים מחוץ לחומה. כמו כן הוזכר בתלמוד בבלי (ערכין ל"ב עמוד ב').
וכן בחזון איש (הל' שביעית פ"ג סע' כ"ז) כותב שהיו חמשה ערים בארץ ישראל בשם "קדש", ושנים שבם "קדש נפתלי". (לפניכם צילום מתוך ספר החזו"א).
