לקראת יום הילולת הגה"ח רבי אלעזר קעניג זצ"ל, אנו מעלים לפניכם ראיון מיוחד שערכו בטאון "אבקשה" עם בנו הגאון רבי נחמן קעניג דומ"ץ בקהילת 'נחל נובע' בצפת, לקראת השלושים של יום פטירתו – הכתבה מוגשת לפניכם ככתבה וכלשונה של הביטאון הברסלבאי הנפלא "אבקשה":
חן חן להם – וכל הזכויות שמורות להם
*
כרעם ביום בהיר נפוצה השמועה המחרידה על הסתלקותו בסערה השמימה של הרב החסיד רבי אלעזר מרדכי קעניג זצ"ל רבה של קהילת 'נחל נובע מקור חכמה' דחסידי ברסלב בעיר צפת, אשר זכה לקומם חרבותיה ולהפריח את שממותיה ולגדל ולקדש את שמו יתברך ושם צדיקו על פני תבל ובנו של הגאון החסיד רבי גדליה אהרן קעניג זצ"ל מייסד הקהילה • בעיצומם של ימי השלושים לאבלו נועדו צוות "אבקשה" לשיחה רווית כאב וגעגוע עם בנו הגדול הרה"ג ר' נחמן שליט"א אשר העלה קווים קצרים ממפעלות קדשו, תהלוכות חייו המופלאים, ומאור פניו הכובש ומעל הכל אהבתו היוקדת ודבקותו ללא שיור באורו של אור האורות ובתורתו העליונה ומסירות נפש בפועל ממש לקיים כל רצון ועצה של צדיק יסוד עולם וביותר לבוא אליו על ראש השנה • והחי יתן אל לבו
יקר בעיני ה' המוותה לחסידיו. בחודש האחרון נעקרה פנינת חן מאירה, טהורה ויקרה, מבין שורות ערוגות גדולי אנ"ש חסידי ברסלב – עם הסתלקותו לשמי רום של אחת מדמויות הפאר והתפארת של החסידים מאנשי שלומנו, הלא הוא הגה"ח רבי אלעזר מרדכי קעניג זצ"ל, רבה של קהילת ברסלב בצפת ת"ו.
רבי אלעזר מרדכי זצ"ל, כל הליכותיו מתינות וישוב הדעת, הוד והדר, מוח שליט על הלב. הליכותיו כלילי יופי, אשר כל הרואה אותו במאור פניו המיוחד – נוכח לראות בעליל את דמותם של המתנהגים בהנהגה הקדושה של התבודדות, שרבינו הק' קרא על אודותם (שיחות הר"ן רכח) שיהיו בימות המשיח כמו האדם אחר השינה, שדעתו נוחה ומיושבת היטב, "כן תהיה דעתנו נוחה ומיושבת עלינו בלי מהומה ובלבול".
מיומו הראשון ועד האחרון, היה רבי אלעזר זצ"ל מבין יושבי אוהל, מתמיד עצום בתורה הקדושה, קובע מקום לעבודתו – מתוך דביקות עוז ברבינו הקדוש ובתורתו.
קצרה היריעה הנוכחית, וגם עדיין המכה טרייה וקרובה העת להסתלקותו, מכדי להקיף בכתובים את מסכת חייו – אשר מרובת פרקים היא וצריכה לימוד, בהיותה מלאה דעת זקנים ותבונת חסידים ויש בה אורח חיים למעלה למשכיל. לא נגענו בזה כי אם בקצה המטה, באי אלו נקודות מתהלוכות חייו והתקשרותו העצומה לרבינו הקדוש.
בעיצומם של ימי השלושים ערכנו שיחה הלומת צער וכאב עם בנו הגדול יבדל"ח הרה"ג ר' נחמן שיחי', מו"צ הקהילה בעיר צפת, ממנו דלינו נקודות אור אחדות – מועט המחזיק את המרובה – וגם בהן יש די כדי לקיים 'והחי יתן אל לבו'.
* * *
אבא הכ"מ בשנת תש"ו נולד בירושלים עיה"ק לאביו החסיד הנודע, בעל "שערי צדיק", הגה"ח רבי גדליהו אהרן זצ"ל – והימנו קיבל את דרך החיים החבוקה ודבוקה ברבינו הק' ללא שיור, עד אין קץ.
כמה אופייני המסופר עליו – שבילדותו, והוא מתלמידי ת"ת 'עץ חיים', חש סבל במעיו מה'אפנדיציט', ובמשך לילה שלם סבל יסורים נוראים – ואף על פי כן לא העלה בדעתו להעיר את הוריו, וכך שלט בעצמו בגבורה עד הבוקר, שאז לקחוהו לבית חולים, לעבור את הניתוח.
בראשית ימי בחרותו קנה דעת בישיבת ברסלב בבני ברק, ולאחר מכן קבע את תלמודו בישיבת מיר אצל הגאון רבי חיים שמואלביץ זצ"ל. לאחר נישואיו עבר להתגורר בבני ברק, ושם עלה ונתעלה במעלות החסידים, הקדושה והטהרה, מתוך התמדה נפלאה בתורה ובעבודת שמים.
אכן יש לציין שאת עיקר משנתו ותהלוכות חייו קיבל מאת אביו הגדול ר' גדליה מי שהיה דבוק וכרוך בכל לבו ונפשו בהחסיד הגדול רבי אברהם שטרנהארץ זצ"ל נין ונכד למוהרנ"ת והרב מטשהרין – וממנו קיבל את הדבקות וההקרבה לכל עניני רבינו הק'. גם את רעיון הקדוש מפעל חייו, בשיקום היישוב החסידי דאנ"ש בעיר צפת, קיבל מרבי אברהם.
את אלה קיבל ממנו אבא הכ"מ מלא חפניים – ובכך היה חי את כל ימי חייו, כולן שוין לטובה. כל פרט ופרט בהנהגתו, בביתו ובחוץ, היה תמיד מושרש ומוטבע בדעת רבינו. כלל לא היה צריך לדבר מזה, הדברים בקעו מכל הליכותיו.
ועל כולנה, דבקותו ב"שעשועי עולם הבא", הלא הוא קיום ההלכה לפרטי פרטיה, עד קוצו של מנהג. כל חייו היו דוגמא אחת רצופה על כך, ואף ציוה על כך בצוואתו המיוחדת, כמסופר להלן.
אביא דוגמא אחת בודדת מן התקופה האחרונה: היה זה כשהיה בבית החולים, מוטל על ערש חוליו במשך לילה שלם של מכאוב וחולשה. והנה הגיע זמן תפילת שחרית כ'ותיקין'. שאלתי אותו, אם ירצה להתפלל עכשיו או אפשר יפנה ללון קמעא ויתפלל אחר כך.
נענה ואמר לי: "האמת שאין בי כח להתפלל עכשיו, אבל אני מתבייש מאבי. אצלו לא היה מושג כזה שלא קם והתגבר כארי אל התפילה. בכל מצב שהיה, גם כשהתקיימו חתונות אשר הסתיימו בשעה מאוחרת מאד, לא התארכה לינתו מעבר לזמנה הרגיל – ובהגיע עת התפילה התייצב בהתחדשות נפלאה להתפלל לפני השם יתברך".
ואכן, גם אחר אותו לילה של חולי, כאשר יתכן ואבא היה פטור מתפילה ע"פ דין, אף על פי כן התאמץ להתפלל בשכיבה עד הלחלוחית האחרונה של כוחותיו. ומתוך הדברים אתה למד, איך חש שדמותו של אביו, רבי גדליה, מחייבת אותו לילך בדרך אשר סלל לנו רבינו הקדוש, לקיים את דברי השולחן ערוך כפשוטם, בלי פשרות.
בתקופה האחרונה, היה מתעורר פעמים רבות בשעה שתיים לפנות בוקר, וכבר אז החל מכין לפניו את הטלית והתפלין והסידור ופתח בהכנות לתפילה – ולא שת לבו לאלה שניסו לדבר על לבו שיואיל לפרוש למנוחה. שנים על גבי שנים היה מכין את עצמו לתפילה מוקדם מאד. היה חי את התפילה והתפלל כל יום בנחת כמונה מעות.
פעם סיפרו לו שהתכנסה חבורה של שיחת חברים – וכאשר שאל על מה דיברו, אמרו לו ששוחחו מענין ההתחזקות בקימת חצות וכו'. נענה ואמר שראשית כל יש להתחזק לבוא לתפילה בזמן, ורק לאחר מכן מתחזקים לקום בחצות.
על ענין זה היה מדבר הרבה, על ההגעה בזמן לתפילה, ואפילו לפני הזמן; על סדר התפילה שיש לאומרה מתחילה ועד סוף, בלא לדלג שום קטע, ובאמירת כל פרשה מן הקרבנות וכו'. היה מזכיר את דברי האריז"ל, לגבי התיקונים הנעשים בקריאת שמע שלפני הקרבנות, שחסר בסדר התיקונים אם מדלגים על כך. כשאמרו לו שבית הכנסת כבר צר מהכיל, אמר: "אם בשעה שבע בבוקר, יהיה בית הכנסת מלא עד אפס מקום, נתחיל לחשוב על הרחבה".
בצוואתו אשר מסר והקריא לפני פטירתו, ציוה על יוצאי חלציו שיקפידו על תפילה במנין שלושה פעמים ביום, שחרית מנחה וערבית, שבת וחול, בלא לחפש שום התירים על כך.
מדות אלה של מסירות נפש, ואמונה בכח התפילה, ליוותה אותו בכל פרט וענין. כך היה לאחר הסתלקותו הפתאומית של אביו ר' גדליה, קם במסירות גדולה עם כל משפחתו ברוכת הילדים בלע"ה ועבר להתגורר בצפת, בדירה לא גדולה. היה זה לאחר כמה נדודים ומעברי דירות – אולם כאשר התבקש שיעשה צעד כזה, להמשך מפעלותיו של אביו, לא התחשב בקשיים ועשה במסירות את שנדרש להיעשות.
לפני ההשתלה היה לו מאד קשה לנשום, ולאחר ההשתלה אמר שלמד אז את מידת הסבלנות והסתגל לנשום בצורה כזאת שהוא יוכל לחיות. באותה תקופה של קשיי נשימה, היתה לו מסירות נפש לטבילה במקוה, למרות שאחרי הטבילה היה צריך לשבת ולהתאושש במשך שעתיים.
במעשיו הרבים למען בני הקהילה בצפת, יש והתעוררו מפריעים בדרכו – אולם לא נפל בדעתו אלא המשיך לעשות את מה שהיה בידו, ואת השאר הפקיד בידו של הקב"ה. באמצע בניית בית הכנסת, כאשר חלק מהקומות כבר עמדו על תילן, אירעה לפתע הפסקה בבניה בעקבות מניעה מסוימת. מה עשה אבא? באיזו פעולה נקט?
החל באמירת כל התהלים במשך ארבעים יום. זו היתה דרכו: להתפלל, לשפוך שיח תחנונים לפני מי שהכל בידו. העסקנים עשו את שלהם והוא עשה את שלו, בתפילה. משנסתיימו ארבעים הימים, המשיך לעוד ארבעים יום, ולאחריהם עוד ארבעים. כך – במשך מאה ועשרים יום רצופים – אמרו את כל התהלים מידי יום ביומו. זה היה כוחו, שהתאזר בסבלנות ואחז בידו פלך של תפילה, ולא התייאש עד שהומתקו הדינים.
במהלך הבניה, היתה תקופה שגורמים בממשלה בקשו לסלול כביש על שטח בית הכנסת. גם כאן, לצד פעולות והשתדלויות שביד אדם, השקיע הרבה כוחות בתפילה, עד שהענין ירד מעל הפרק.
הוא מסר את עצמו על הבניה בצפת, עד שהצליח להוציאה מן הכח אל הפועל. בכל עניני הקהילה, כשלא היה מי שיעשה את הנצרך, היה הוא עושה בעצמו – כגון אם היה חסר מלמד, הוא יושב עם הטלית והתפילין ומלמד את הילדים תורה ויראת שמים.
זו היתה דרכו לגבי כל עניני רבינו הקדוש, שבערו בעצמותיו ועמדו בראש מעייניו. לכל מקום שנקרא לבוא לשם והיה בזה משום כבוד רבינו, לא חס על גופו וחולשת כוחותיו ובא מיד. כאשר הדגיש בצוואתו את החשיבות של תפילה בציבור, הוסיף את המשפט הבא: "ואשרי הקובע תפילתו בבית המדרש על שם רבינו".
על כבוד רבינו הלך באש ובמים. אפילו שהנהגתו היתה תמיד באופן של רך כקנה, אולם כאשר נגע הדבר לכבוד רבינו הקדוש, עמד ללא חת. כשהיה אחד שדיבר נגד רבינו, נלחם בזה בכל הכוחות. נסע לגדולי ישראל למחות בענין זה, ולא נח ולא שקט למען כבוד רבינו הקדוש.
דבק היה בנקודת האמת עד אין שיור. לא סבל סילופים שונים בדברי רבינו הקדוש, ועמד על זה בתוקף. כאשר שמע על קבוצה מסוימת לאומן שהגיעה לרבינו הק' לערב ראש השנה, וחזרו לארצם עוד לפני ר"ה, כאב לו הדבר עד עמקי נפשו והיה על כך בצער עצום, על זה שלא זכו להישאר על ראש השנה אצל רבינו הקדוש.
באופן כללי, בכל עניני דעת רבינו, דגל שיש לחיותה על כל צעד ושעל כנקודה פנימית, לאו דווקא בהכרזה כלפי חוץ. שכל מעשיו ומחשבותיו יהיו על פי דעת רבינו.
נסיעותיו לאומן לראש השנה נעשו מתוך מסירות נפש עצומה. באותה שנה שחלה בריאותיו ל"ע, נסע לארה"ב בחודש אלול כדי לעבור ניתוח להשתלת ריאות – והנה בהתקרב ראש השנה ראו אצלו את מסירות הנפש הגדולה איך קם לנסוע משם לאומן.
הרופאים הגיבו על כך בהלם מוחלט: היתכן שעוזב את כל ההכנות שלקראת ההשתלה, ונוסע לאומן לנסיעה ארוכה ובלתי קלה כלל וכלל, הרי הוא מוטל בסכנה וביסורים. אולם את אשר החליט, עשה – וזכה לו להיות בר"ה אצל רבינו הק'. בסופו של דבר ההשתלה היתה רק בחודש שבט, ואבא הכ"מ התבטא שהנסיעה לר"ה נתנה לו את הכח לעבור את כל התלאות והחולשה שהיו כרוכים בתקופה ההיא.
בהיותו אז על המטוס, עיכבו את ההמראה – כי חיכו מאד הרבה כדי לארגן בשבילו חמצן. בראותו שהעיכוב מצער אחרים, אמר 'אולי אסע חזרה', כי למרות מסירות נפשו לדבר שבקדושה, לא רצה לגרום צער ליהודים.
המטוס היה מלא ביהודים, חסידי ברסלב, שנסעו לראש השנה – ובראותם את מסירות הנפש, כולם קיבלו הסתכלות אחרת והרגשה אחרת בענין הנסיעה לרבינו על ראש השנה.
דבקות עצומה היתה לו בספר הקדוש "ליקוטי מוהר"ן" ושאר ספרי רבינו. הוא היה חי ומתהלך עם התורה של כל תקופה: מאחרי פסח החל ללכת עם תורה שאמר רבינו בחג השבועות. אחרי שבועות היה מתחיל להתהלך עם תורה של ראש השנה. היה לומד כמה פעמים את התורה, את ה'ליקוטי הלכות' – והעמיק הרבה בפירוש ה'פרפראות לחכמה' להרב מטשעהרין. היה מעמיק לעיין בקשרים שבדברי רבינו, והיה מונח בזה בכל כולו. כמו כן היה דבוק בספר 'לשון חסידים' ו'דרך חסידים' של הרב מטשערין ועורר אחרים ללמוד בהם.
לאורך כל התקופה שהיה הולך עם התורה המסוימת של אותו זמן, היה מדבר מזה בכל עת. כאשר נתכבד לשאת דברים ב'שבע ברכות' או ב'ברית', היה מדבר מהתורה הזו ושילב בה את ענינו של אותו מאורע. כל עניני חייו באותה תקופה, שאבו את אורם מן התורה שבה עסק.
העיקר אצלו היה האמונה ברבינו, ליקוטי מוהר"ן היה רוח החיים שלו, החיות ועיקר הברען. את ענין ההליכה עם התורות, הנחיל לבני הקהילה, והרגילם לילך בכל תקופה עם תורה מסוימת למשך איזה זמן, ללומדה עם ה'ליקוטי הלכות' שעליה.
בתקופות האחרונות הרגישו את זה יותר, אבל אני זוכר זאת גם לפני הרבה שנים – שתמיד היה הולך עם תורה ולומדה פעם ועוד פעם, שוב ושוב. גם בתקופה האחרונה למד את התורה עוד פעם ועוד פעם. בכל התקופה האחרונה עסק בתורה ב', ובימיו האחרונים עסק בתורה ד'.
בתקופה האחרונה היינו עורכים תורנות בביתו – וכאשר הייתי אצלו בתורנות שלי, קרא לי ללמוד לפניו תורה ד'. התחלתי לקרוא, ואז עצר אותי ואמר: "לא כך לומדים, הבה ואלמדך. ראשית יש לדעת מה שאמרו חז"ל בירושלמי (שבת ו:) "כל האומר שמועה מפי אומרה, יהא רואה בעל השמועה כאלו הוא עומד כנגדו". אם כן, רבינו הקדוש עומד כאן. עכשיו התחל לקרוא והקשב לכל מלה ומלה שאתה אומר. שים לב היטב לכל תיבה שמע והאזן היטב איך רבינו אומר כל דיבור. כך יש ללמוד את התורה".
ראינו בעליל שאין לו כל מטרה לחפש סביב התורה, להלביש דברי עצמו וחידושים – כמו הקוראים רק שורה אחת ב'ליקוטי מוהר"ן' ודורשים דרשות שלימות מדברי עצמם, אלא יש להטות אוזן ולשמוע לחפש מה רבינו הקדוש מדבר כאן ועכשיו.
דרך לימוד זו, הייתה אופיינית ומיוחדת לו – בניגון והטעמת כל דיבור – וכך גם למד ולימד ברבים. לא כולם הבינו מה מחדש, מקופיא היה נראה שקורא מבפנים ותו לא, אבל זה שהקשיב היטב, הבחין איך מקשר ענין אל ענין ומביא את הדברים למעשה.
אף בצוואתו הורה לקבוע שיעורים בכל יום ב'ליקוטי מוהר"ן', ב'ליקוטי הלכות', ב'ליקוטי תפילות', ב'סיפורי מעשיות' וב'ספר המידות'.
הנהגתו היתה כולה פשיטות, כמנהג אנ"ש אשר חיו את חייהם בינם לקונם – ולמרות גדלותם לא נהגו בעצמם גינוני כבוד. על אף שאנשים רבים היו כרוכים אחריו ובקשו את קרבתו, לא היה נמנע משטיפת כלים ועזרה בניקיון הבית – בראותו חשיבות מיוחדת בענין הנקיות. כמו כן היה הולך לחנות לקנות דברים לבד, ולא נהג בעצמו שררה יתירה.
אנשים רבים ששמעו את שמעו למרחקים, נפעמו לראות בהגיעם אל מחיצתו – שהנהגתו עם הבריות היא עממית, פשוטה, טבעית ואנושית, ואינו מתהלך בגדולות כלל וכלל.
מידת השמחה היתה עוז וחדוה אצלו. תדיר היה שמח ומרומם. אף כאשר היה מוטל עליו עול כספי כבד, וגם עול של קירוב רחוקים ועשיה רוחנית – עם כל זה היה לו חירות בנפשו, ואכן היה פנוי ללמוד ברוגע כל היום.
השמחה והיראה שימשו אצלו בחדא מחתא. בחינת 'גילו ברעדה'. לא ראוהו בקלות ראש מעולם, היה מדוד ושקול בדיבורו ובכל תנועותיו. כגון מנהגו, גם ביום חול רגיל, לאכול רק עם כובע ומלבוש עליון, כדברי רבינו הק' על היראה והארת הרצון שמאירים בשעת האכילה. אך למרות שראו 'יראת שמים' נסוכה על דיוקנו – עם כל זאת, הכירו בו שמפעמת בו רוח טובה ושמחת לב מבקשי ה'.
הליכותיו בדרכי נועם, קרנו והאירו סביבותיו. הוא דיבר הרבה שבמוסדות החינוך יחנכו בנעימות ובשלוה – וק"ו שללא הרמת יד וקול. פעם אמר לאחי ר' נתן, המתעסק בחינוך הבחורים: "צריך לראות את התלמידים בכל יום בראיה חדשה. לא לחשוב שאתה כבר מכירו מאתמול, הוא כזה והוא כזה. אם תחשוב עליו כך, ירפו ידיך מלהתעסק עמו, ממ שאין כן אם תראהו בראיה חדשה בכל יום".
היתה לו לאבא הקשבה מיוחדת, והיה מקשיב בשימת לב לכל אחד, בהארת פנים לכל אדם, קטן כגדול – גם לילדי הקהילה. אחד סיפר שכאשר למד בת"ת והענישוהו ללכת לאביו, החליט שיגיע אל בית אבא הכ"מ – ושם התקבל במאור פנים: אבא שאלו אם כבר אכל היום, והכין לו חביתה והאכילו והשקהו, ורק לאחר מכן הסביר לו שלמלמד קשה ללמד כשמפריעים לו.
כח זה של הארת פנים, "חכמת אדם תאיר פניו", סייע לו מאד במלאכת שמים שעסק בה – הלא היא מלאכת קירוב הרחוקים לאביהם שבשמים, שיש לספר על כך הרבה מאד. ביתו היה כתובת פתוחה לאנשים שעמדו בדרכי התשובה והוא האיר להם את דרכם עם התקרבותם לחיי יהדות וליווה אותם במשך שנים ארוכות.
וגם כאשר יצא בעירו למחות על חילולי שבת, היה בא עם הארת פנים מיוחדת ומחולל שינויים אצל רחוקים. כגון מה שהיה הולך בשבתות לחנויות ה'גלריות' בקרית האומנים בצפת, ואומר להם: "הרי כאן זה עירו של ה'בית יוסף', של האר"י הקדוש, איך אתם לא מתביישים לפתוח את החנויות בשבת" – וכך הוכיחם בנועם עד שגרם להם לשמור שבת ולהיטיב דרכיהם למקום.
מידה זו של ישוב הדעת היתה עבודת חיים אצלו. תמיד, בכל ענין, וגם במצבים קשים – היה מיושב ומסודר בדעתו. מעולם לא הניח לעצמו להיות בהול, לרוץ וכדו'. היה מסודר בכל הדברים, מיושב בלי לשנות דברים בפתאומיות וכדו'. היה לו ישוב הדעת וריכוז מופלא. בימי בחרותי אמרתי לו פעם, אחר קידוש ליל שבת, שאני צריך לקדש שוב משום שלא כל כך כיוונתי במילות הקידוש לצאת ידי חובה כראוי. הוא לא הבין את זה: 'איך יתכן שלא להניח את כל הראש בשמיעת הקידוש'.
ובחתימת חייו ראו באופן מיוחד את היותו זוכר ושוחק ליום אחרון – איך שבצלילות דעת הכין את עצמו ואת סובביו אל יום פטירתו מן העולם, וזאת בלי בהילות ובהלה כי אם באותה מנוחת נפש ושלוה אשר בה התהלך כל ימיו.
ואחר שעמל על כך כל ימיו – אזי גם בנוגע ליום הפטירה וכל הכרוך בכך, הגיע מתוך ישוב דעת נפלא. היותו חי כל הימים עם התכלית של הכל, בזכירה של ברסלבער חסיד אשר אינו שוכח את היותו מונח 'עם הרגליים אל הדלת' כדברי מוהרנ"ת – באה לידי ביטוי מרעיד בתקופתו האחרונה, כאשר הלך בדרך כל הארץ בצלילות מוחין ובמנוחת הדעת.
אמנם בני המשפחה וכל סובביו, ששמעוהו מדבר על יום הפטירה, לא אבו להאמין שהדבר קרוב כל כך – ולכן מטבע הדברים מיאנו להשית לבם אל אשר אוזניהם שומעות. אך לאחר מעשה, מצטרפת עובדה לעובדה ומתברר איך שהכין את עצמו ואת כולם לכל פרט ופרט.
כל חייו הכין עצמו ליום אחרון. כשהיינו ילדים, שאל אותנו מה הפירוש בזמירות שבת "נסוגים אם אבו ומדרכם שבו, טרם ישכבו בית מועד לכל חי'. ואמר, שמי שידע, יקבל לירה. בצורה זו, העביר את זיכרון התכלית. ענינו של יום אחרון היה אצלו נושא קבוע בחיי היום יום.
וכאשר התקרב היום, עסק בהכנת והקראת צוואה, ווידא שהכל יודעים היכן מונחים התכריכים אשר הכין לו ליום פקודה, ואפילו דאג מראש להכנת חלוקת המשכורות לאברכים למשך שלושה חודשים, מתוך קפידתו המרובה על 'ביומו תתן שכרו'.
ביום ד' בטבת, קרא לי ולאחי הר' נתן וביקש שנביא דף ועט ונכתוב את אשר יאמר לנו – כי כבר לא היה לו בכוחו לכתוב, ואכן כתבתי מילה במילה את מה שאמר. הצוואה כולה ספוגה באמונה עצומה ברבינו הקדוש, נחל נובע מקור חכמה, ובמסירת מודעה על כך שהננו מאמינים בו ובצדיקי הדורות.
ביום רביעי האחרון לימי חייו, הייתי אצלו ואמר לי 'איני יודע אם תהיה לנו עוד הזדמנות לדבר', וחזר על חלק מהצוואה, והקריא לי את נוסח המצבה מלה במלה, וניסח אותה בפשטות. ביקש שלא יכתבו תארים, באמרו 'מה צריך את זה' וכן הביע את רצונו שלא יגיעו אל קברו לפני מלאות שנתיים לפטירתו. כמו כן ביקש מאד לזרז את הלוויה כמה שיותר מהר, ולכן ביקש שלא יהיו הספדים, רק דברי התעוררות קצרים אחר הקבורה.
בצוואתו ציין שמוחל במחילה גמורה לכל מי שפגע בו, והכעיס והקניט אותו' – והוסיף: "כן יהי רצון מלפניך אלקי ואלוקי אבותי שמי שציערתי אותו, גם כן ימחל לי במחילה גמורה, כי כוונתי לשמים'" – וביקש שיאמרו את מחילה זאת בפה מלא.
הוא ירד פעמיים אל בית העלמין לבחור לו חלקת קבר אשר בה יטמן לאחר מלאות ימיו ושנותיו – וכאשר בסופו של דבר הכריע את מקום הקבורה שלו, ביקש לערוך שטר קנין על פי הלכה, כי רצה שזה יהיה שלו.
כפי שחי כל ימיו בישוב הדעת מופלא כך זכה ועלה ונתעלה לשמי מרומים ונטמן בצורה המיוחדת והמיושבת שניחון בה, שאף הכה הדים ברחבי כל העולם היהודי – בראות הכל את הישוב הדעת השמור לתלמידי רבינו הקדוש, חסידי ברסלב.
תהא נשמתו צרורה בצרור החיים בהיכל קדשו של הנחל נובע מקור חכמה, עד שנזכה ויקויים בו "הקיצו ורננו שוכני עפר" יחד עם כלל נשמות ישראל החוסים בצילו של אילן החיים הגדול.
* * *
'רוכב ערבות שש ושמח בבא אליו נפש נקי וצדיק' (מועד קטן כה:). הנפטר ביקש שלא ידברו דברי הספד, רק דברי התעוררות, אני לא ה'בר הכי' לזה, אבל אני חושב שההתעוררות הגדולה היא אכן לדבר סביב הנפטר, איי, 'נפש נקי וצדיק', הוא היה 'נפש נקי', נפש נקיה, טוב לשמים וטוב לבריות (קידושין מ.).
קשה להאריך, "לא איש דברים אנכי", מילדותו, מבחרותו, כשהיה עוד בחור צעיר, הוא כבר היה ירא שמים מרבים, אף פעם לא ראו ממנו שמץ של מידה רעה חס ושלום, אף פעם הוא לא הגביה את הקול, כל השנים, אף פעם לא מצאתי אותו במצב של כעס חס ושלום, ענוה ושפלות בתכלית, בעל מידות טובות, גומל חסד, טוב ומטיב, בכל המצבים, תמיד הוא נשאר אותו דבר, שום מצב לא הזיזו ממקומו.
העניין שכבר שמענו מקודם שהקריאו את הצוואה, האמונה הגדולה והחזקה ברבינו הקדוש, הנחל נובע מקור חכמה, זה התגלה במצב הקשה שהוא היה שרוי לפני ארבע עשרה שנה, כשהוא היה ממש בגדר סכנה חיים כל רגע, כשהגיע ראש השנה, ערב ראש השנה, הוא נסע לציון, לאומן, לקיים את בקשת רבינו, במסירות נפש, המטוס לא רצה לנסוע, חיכו מאד הרבה, שיוכלו לארגן בשבילו חמצן, בעצם ההחלטה על הנסיעה הייתה מסירות נפש נוראה, סיפר לי יהודי שהיה בשעת מעשה, היה מטוס מלא ביהודים, חסידי ברסלב, שנסעו לראש השנה, כשהם ראו את המסירות נפש הזו, כולם קיבלו הסתכלות אחרת, הרגשה אחרת בעניין הנסיעה לרבינו על ראש השנה, אבל הוא עצמו מכיוון שראה שהמטוס מתעכב, וזה מצער יהודים, אמר, אולי אסע חזרה, הוא מוותר על כל מסירות נפשו, ונוסע חזרה הביתה, כי הוא לא רוצה לגרום צער ליהודים.
זה היה המציאות שלו, להשתתף בצער של השני, ולשמוח בשמחה של השני, ממש עם כל הלב, זה רק בכלליות אבל לספר עובדות ופרטים, יכלה הזמן והם לא יכלו, קשה לי להמשיך, השם יתברך יעזור שהוא יהיה מליץ יושר, אני מבקש ממנו מחילה, אולי פעם גרמתי לו צער ועגמת נפש, חלישות הדעת, אני מבקש מחילה.
שהוא יהיה מליץ יושר, לאלמנה ולכל המשפחה, לבנים ולכל המשפחה, ושהשם יעזור שהמסירות נפש שהוא הכניס בעניין של לבנות את קהילת "נחל נובע מקור חכמה" בעיר הקודש צפת, שהשם יתברך יעזור שיוכלו להמשיך הלאה, ידוע שבשעת שחמי – אבי הנפטר – שכל כך מסר את נפשו לבנות את צפת היהודית, אחרי הסתלקותו ועלה למעלה, אז התחילה כל העבודה להתפתח, ראו ממש שהוא פועל מלמעלה וממשיך, ופועל, כמו שרואים היום את הקהילה הנאה, שהשם יתברך יעזור, שהנפטר הזה כשעולה למעלה יהיה מליץ יושר, שייגמר ויימשך בניין עיר הקודש צפת, הקהילה הקדושה 'נחל נובע מקור חכמה', ושיקויים: "ובלע המוות לנצח ומחה ה' אלוקים דמעה מעל כל פנים" (ישעיה כ"ה, כ"ח), ונאמר אמן.
התמונות באדיבות: אבקשה, בעולמה, ר"א ברגר.
חדשות קיבוץ שבת חנוכה תשפ"ה באומן • לרווחת ציבור הנוסעים לאומן 'איחוד ברסלב' עם מידע הנחוץ…
חדשות ברסלב • מרכז השיעורים 'היכלא' ערכו כינוס הכנה לימי החנוכה ב'שוהל' שבירושלים עם שיעור…
עולם ההפצה • הקונטרס הנפלא 'המפתח' של מכון 'אור האורות' עם עניינים מנהגים הלכות והנהגות…
חדשות קיבוץ שבת חנוכה תשפ"ה באומן • תחזית מזג האוויר הצפוי לשרור באומן בימים הקרובים: הטמפרטורות…
עולם הנגינה • לקראת ימי החנוכה: הניגון המעורר "וְיִהְיוּ זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי..." ע"י ילדי מקהלת…
הלכה ומנהג • האזינו לשיעורו המתומצת של הגאון רבי צבי ליברמנש שליט"א בהלכות חנוכה -…