כל הפרטים אודות הביזיון הנוראי שהתגלה באומן על ספרי הקודש ששימשו כספידות לנעליים"

לפני כשבועיים ימים נחשפה בברסלב נייעס פרשייה שהתרחשה באומן וזעזע את הציבור היהודי בכלל ואת חסידי ברסלב בפרט הכתבה פורסמה תחת הכותרת: "מחריד!!! ספרי ברסלב ושאר ספרי קודש התגלו בשוק באומן בביזיון נוראי – שימוש כספידות לנעליים". עתה נחשוף את הסיפור המלא:

ליהודים הייתה אורה ושמחה (באומן)!

מזעזע: רפידות נעלים בהם תפורים כתבי קודש נמכרו בשוק באומן ע"י סוחר מקומי | הדבר התגלה באופן 'אקראי' ע"י מנהל ארגון "חומותייך אומן" שרכש זוג רפידות והחליט לבדקם משעטנז | בחסדי ה', לאחר שידולים רבים המוכר עוכב לחקירה ע"י המשטרה המקומית | בתום משא ומתן ארוך ומייגע נגאלו בס"ד כל הרפידות | "כי נפל פחד היהודים עליהם"

ארגון חומותייך אומן, האמון והפועל על שמירת גדרי הקדושה בעיר אומן, גילה וחשף את בזיון כתבי הקודש הגדול, כאשר מקומיים באומן השתמשו בחתיכות גזורות מתוך ספרי קודש ושמו אותם בתוך רפידות נעליים ר"ל , אותם הם מוכרים לכל מאן דבעי.

כך הכל התחיל:

"במהלך שהותי באומן סמוך לט"ו בשבט, הלכתי עם בני ביתי לקנות רפידות חימום לנעליים" – מספר ר' יוסף רוכמן, מנהל ארגון "חומותייך אומן"– "בדוכן מזדמן ברחוב סכידנה ראינו רפידות העשויות צמר, וקנינו זוג רפידות כזה. עקב היותי בודק שעטנז מוסמך זיהיתי מייד כי מדובר ברפידת צמר כבשים התפורה עם בד נוסף, דבר המחייב בדיקת שעטנז יסודית. מיד התחלתי לפתוח את התפר המחבר בין השכבות השונות, והנה נזדעזעתי למראה עיני: בתוך הרפידה ראיתי רצועות נייר עם מילים בלשון הקודש. עיון קצר חשף בפני את התגלית המרעישה- המדובר הוא בחלק מתוך הספה"ק ליקוטי מוהר"ן, סוף תורה נה'. באופן אירוני אף זיהיתי שם את המילה 'סנד"ל', אשר רביה"ק מזכיר בתורה זו.  המראה המזעזע מיד הזכיר לי תמונות מימי השואה הנוראה, של סוליות נעליים שנעשו מיריעות ספרי תורה ר"ל ע"י הנאצים ימ"ש.

מיד הזעקתי את ידידי וידיד הארגון ר' שמואל ברי"ל שפירא, הצגתי בפניו את הממצא המזעזע וסיכמנו כי ביום השוק הבא הוא ילך לדוכן ויקנה מהגוי את שאר הרפידות, וכן ינסה להבין מה קרה כאן, וחשוב מכך- איך ניתן למנוע הישנות מקרה כזה בעתיד".

כעבור ימים ספורים, ביום השוק, ניגש ר' שמואל בלוויית ידיד – לדוכן, ושניהם יחדיו התחילו לקנות את הרפידות, תוך כדי בירור העניין. במהלך הבירור התלהטו הרוחות, כאשר אותו יצרן וסוחר הבין כי יש כאן עניין רציני וששני היהודים העומדים בחנותו אינם סתם לקוחות מצויינים המעוניינים בסחורתו, התפתחה תגרה מילולית עם בעל החנות, והשליחים הנאמנים הצליחו לקנות ממנו רק מחצית מהרפידות החשודות, טרם גורשו מהמקום.

תשתפכנה אבני קודש בראש כל חוצות:

בהנהלת הארגון לא שקטו על השמרים. הידיעה והמחשבה על כך שכתבי הקודש ימשיכו להתבזות ולהידרס תחת רגלי האנשים – לא נתנה מנוח. דרכי פעולה רבות הועלו על שולחן הדיונים, אולם הסיכונים בכל אחת מאלו היו רבים. הוחלט שיו"ר הארגון הרה"ח ר' נתן בורשטיין שליט"א, אשר יצא לאומן, יפעל שם על מנת לפטור מקרוב את הבעיה. לאחר התייעצויות טלפוניות רבות ומתוך דאגה רבה לכך שאף רפידה נוספת לא תמצא את מקומה בתוך נעל יחד עם פיסות הכתבים ר"ל, נפלה ההחלטה ביום א', ד' אדר, כאשר ידוע שחודש אדר מסוגל מאד בעניין דין עם גוי.

דרך הפעולה שנבחרה הייתה פנייה למשטרה המקומית בטענה כי יש כאן פגיעה בקדשי הדת היהודית. בזמן שכתבי קודש יהודים מבוזים בצורה כה צורמת, אנו רואים את המשטרה המקומית מציבה בדרך קבע שני שוטרים ליד הפסל שהוצב בשנים האחרונות ליד נהר התשליך, למרות שהצבתו שם נעשתה כפרובוקציה ע"י גורמים אנטישמיים. נלקח בחשבון שהשלטונות אינם מעוניינים להיתפס כאנטישמיים בעיני הציבור, ולא כנוהגים באפליה בין יהודים לגויים, דבר האסור לפי חוקיהם משום מה שמכונה "חופש הדת".

סוכם כי אם המשטרה לא תטפל בעניין, יודיעו להם כי בכוונת הארגון לפנות לעיתונות המקומית ולהודיע על האפליה הדתית. הנחת העבודה הייתה שגם באוקראינה הדבר יכול להיות "סקופ" בתקשורת המקומית. יצויין כי בארץ ישראל פורסם העניין בכל כלי התקשורת החרדיים, אך בפועל לא נעשה דבר לגאול את הכתבים ולמנוע הישנות התופעה. מייד ניגשו לתחנת המשטרה ר' שמואל שפירא, יחד עם הרב בורשטיין, בליווי דוד קפוסטין, מתורגמן הארגון הנאמן, לא לפני שנשאו תפילה בציון רביה"ק לבורא עולם שיעמוד לצידם.

כי נפל פחד היהודים עליהם:

והנה סמוך ונראה לימי הפורים, זכינו לראות שוב ושוב את השגחת הקב"ה, כאשר הכל נראה כמתנהל ע"פ טבע, אך הפאזל כולו מצטרף לתמונה שכל כולה השגחה פרטית, וכך התנהלו הדברים: בזמן שהותם בתחנת המשטרה הפגינו השוטרים כלפי נציגי הארגון קרירות רבה. מספר הרב בורשטיין – "הם אמרו שאין מה לעשות, וגם צריך לרחם על הזקן שעשה ומוכר את הרפידות כי זו הפרנסה שלו. כמו כן אמרו שאין להם זמן כל כך לטפל בזה היום, כי בימי ראשון יש להם רק צוות מצומצם בתחנה, וגם יש להם אירוע של המשטרה שצריכים להיות בו. בפשטות- זה היה הזמן להתייאש, היה נראה כי אין סיכוי לקבל עזרה כלשהי מהשוטרים. אך לא כך היא דרכנו שלמדנו מרביה"ק שצעק כי אין שום ייאוש בעולם כלל, ואנחנו פשוט עשינו כעצתו ומסרנו את כל העניין לידי הקב"ה, שיעשה כרצונו. לא חלף זמן רב, ואז קרה הלא יאומן… יד ההשגחה ממש, כאשר למרות הגישה השלילית, שלח החוקר שני שוטרים שיביאו את אותו יצרן ומוכר לתחנה.

כעבור כמה דקות הוא הגיע לתחנה, מלווה בשני שוטרים ובנציג הארגון, כאשר כל הסחורה החשודה הובאה אף היא לתחנה. שם נחקר במשך כשעתיים, אשר בסופם הוכרח למכור (במחיר מלא) את כל הרפידות לנציגי הארגון שנכחו במקום, וכן הוכרח ע"י השוטרים לחתום על התחייבות שלא להשתמש מעתה בשום כתבי קודש יהודיים, אף אם ימצא אותם זרוקים בביזיון. "ראינו בעינינו איך הכל מתנהל לכאורה ע"פ טבע, אך רצף האירועים והתוצאה שהושגה הבהירו לנו – שאין טבע כלל, הכל מושגח, וברצות ד' הכל אפשרי. החל מעצם הגילוי של העניין ע"י ר' יוסף, כביכול במקרה, כאשר רצה לבדוק את הרפידות משעטנז, וכלה בהתנהלות השוטרים בניגוד לרצונם הטבעי, ממש כמו בסיפור המגילה." מסיים הרב בורשטיין בסיפוק רב.

לעובדא ולמעשה:

בהנהלת הארגון חוגגים את הישועה, ומבקשים לעורר את הציבור על חומרת השארת ספרי קודש ועלונים בדירות הגויים, בחדרי המדרגות, או בכל מקום לא מושגח. "כפי הנראה… לא הייתה לגוי כל כוונה מיוחדת לבזות את כתבי הקודש, הוא היה זקוק לנייר עבה כדי להוסיף נפח לרפידה, ואף השתמש בקרטון של שקיקי תה ובקרטון נוסף מלבד מה שהשתמש בכתבי הקודש. יש לעורר את האנשים עד היכן הדברים עשויים להגיע מחוסר אחריות 'קטן' כביכול. אף אחד לא יכול לפתור את עצמו מלהניח ספרים במקום יהודי שמור או במיכלי הגניזה שבציון או בקלויז.

אנחנו ממשיכים לעקוב מקרוב, וכבר ביום השוק הבא נשלח נציג לוודא שאכן לא נמכרים יותר מוצרים המעורבים בכתבי קודש, אך עלינו להבין כי עיקר האחריות היא עלינו, אם אנחנו נשמור את כתבי הקודש מלהגיע לידיים הלא נכונות, נוכל בס"ד למנוע כמה שניתן את הישנות התופעה. אנחנו מודים מאד לד' שזיכה אותנו לגלות ולטפל בבעיה החמורה, ונמשיך בס"ד ב"נ לפעול לשמירת גדרי הקדושה באומן, רק בשבוע זה סיימנו להפיק ולהתקין ביחד עם "איחוד ברסלב" שלט ענק עם תקנון לעזרת הנשים, ואנחנו כבר עובדים על פרוייקט אדיר לימי הקיבוץ הגדול. לא נותר אלא להתחזק בעניין ההשגחה המלווה אותנו ומנהלת את כל הסובב אותנו תמיד, מבריאת העולם ועד הגאולה הקרובה לבוא, אמן", מסיים ר' יוסף רוכמן בסיפוק רב.

ולנו נותר רק להודות לד' שהפקיד עולמו ביד שומרים נאמנים…