זכרונם לברכה • היום כ' כסלו יחול יום ההילולא ה-37 של הגה"ח רבי אליהו חיים רויזן זצ"ל שהיה 'חכימא דיהודאי' ומגדולי זקני אנ"ש בדור הקודם, מקים בית הכנסת הגדול במאה שערים • קווים לדמותו:

הגה"ח רבי אלי׳ חיים רוזין זצ״ל נולד ביום י' שבט שנת תרנ׳׳ט בעיירה קאמראווע שבפלך לומז׳ה בפולין לאביו הרה״ח רבי קלונימוס קלמן ב״ר יהודה לייביש ע״ה. ממש בקטנותו (בגיל 5) ניסן תרס״ד נתייתם רבי אלי׳ חיים מאביו.

לפני שהגיע לגיל המצוות (בגיל 12) נכנס ללמוד בישיבת לומז’ה המפורסמת, שם עלה ונתעלה ונודע כחריף ומתמיד, סיני ועוקר הרים.

בצעירותו נתקרב לחסידות ברסלב ע"י הגה"ח רבי יצחק אטוואצקער זצ"ל שקירב עוד רבים לאנ"ש וביניהם את הגה"ח מורה"ר רבי לוי יצחק בנדר זצ"ל, ועוד.

התקרבותו לחסידות ברסלב:

תחילת התקרבותו נסובה מכך שיום אחד מצא הנער רבי אלי׳ חיים זצ״ל ספר מעניין שמאוד דיבר אליו בביכנ״ס שבעיר לומז׳ה ולא ידע מיהו מחבר הספר (״דף השער״ היה חסר), ומאוד נקשר לספר היות ונוכח שרבים מן הדברים שהטיף להם משגיח הישיבה האהוב רבי משה רוזנשטיין זצ״ל – משגיח דישיבת לומז'ה כתובים בספר זה, והוא החל להתעניין אצל אנשים שונים מיהו מחברו של הספר המיוחד עד שנודע לו שזה אחד מן הספרים של רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב זיע"א.

מהר מאוד נתפס רבי אלי׳ חיים זצ״ל לדברי הספר והחליט שלא להסתפק בניצוץ זה של ברסלב בלבד אלא עליו לנסוע ללמוד תורה בעיר אומן מקום ה״ציון״ של רבינו הקדוש זיע"א שאז באותם ימים היה מקום מרכזה של חסידות ברסלב.

היה זה בשנת תרע"ד, זמן שלא היה קל לנסיעה כלל ועיקר היות ואז פרצה לה מלחמת העולם הראשונה, ומרכז האש השתולל על גבולות גרמניה ופולין (טרם נסחפה רוסיה למלחמה), עם זאת החליט הצעיר רבי אלי' חיים שעליו לעלות ולפקוד את ציון רבינו הקדוש באומן, ובעיקר רצונו היה עז ללמוד ולקבל עוד מאנשי הצדיק מתורת רבו החדש רבי נחמן ברסלב ויהי מה.

רבו המובהק רבי אברהם בן רבי נחמן חזן:

הצעיר רבי אלי' חיים יצא לדרכו, כאמור המסע היה קשה ומסוכן ובעזהי"ת הגיע לעיר אומן, שם נפגש עם כלל אנשי שלומינו חסידי ברסלב, אלא שביניהם מצא גם את הגה"ח רבי אברהם בן רבי נחמן – ראבר"ן זצ"ל, (בנו של הגה"ח רבי נחמן טולטשינער, תלמידו של גאון עוזינו מוהרנ"ת זיע"א), מהר מאוד ראה רבי אלי' חיים כי ראבר"ן הוא זה שיכול לעזור לו להגיע אל מבוקשו ולענות לו על משאלותיו.

מאז נקשר רבי אלי' חיים זצ"ל ברבי אברהם בר"ן בכל ליבו וראה בו את הדמות של רבו "המובהק ממש" שעל-ידו דבק בחסידות ברסלב וברבינו הקדוש בכל ליבו ונפשו, עד כדי מסירות נפש ממש.

הגה"צ רבי יעקב מאיר שכטער שליט"א מספר "אמר לי פעם [רבי אלי' חיים] כי בעת שראבר"ן בעל 'ביאור הליקוטים' היה אומר תורה, הרגישו כל העומדים סביבו איך שהתורה הזו שהוא אומר היא ממש פירוש על הרבה עניינים בתורה"ק ופתרון לשאלות החיים" (אוסף מכתבים ח"ב מכתב ק"ז)

בהיותו בעיר אומן התחתן והקים את ביתו, ונולדו לו כמה ילדים, וסבל צער גידול בנים קשה ומובא בשיח שרפי קודש:

"לְרַבִּי אֵלִיָּהוּ חַיִּים רוֹזִין זַ"ל נִפְטְרוּ, ל"ע, כַּמָּה מִילָדָיו בִּהְיוֹתָם קְטַנִּים. פַּעַם נִכְנַס אֵלָיו רַבִּי מַתִּתְיָהוּ כֹּהֵן לְבַקְּשׁוֹ אֵיזֶה טוֹבָה וּשְׁלִיחוּת, וְאָז שָׁכְבָה בִּתּוֹ הַקְּטַנָּה חוֹלָה מְסֻכֶּנֶת. פָּנָה רַבִּי אֵלִיָּהוּ חַיִּים זַ"ל אֵלָיו וְאָמַר לוֹ בִּצְעָקָה: רַבִּי מַתִּתְיָהוּ! רְאֵה נָא, כְּבָר כַּמָּה יְלָדִים נִפְטְרוּ אֶצְלִי וְעַתָּה גַּם הִיא כְּאָחֶיהָ חוֹלָה מְסֻכֶּנֶת, וּמָה אֶעֱשֶׂה? עָנָה לוֹ רַבִּי מַתִּתְיָהוּ בְּנִיחוּתָא, אֲבָל בְּפַסְקָנוּת כְּשֶׁהוּא רוֹקֵעַ וּבוֹעֵט בְּרַגְלוֹ בִּמְנוֹרוֹת הַנֵּפְט מֵרֹב הִתְעוֹרְרוּתוֹ וּכְאֵב לִבּוֹ: "נוּ, אֲנִי אוֹמֵר לְךָ שֶׁהִיא כְּבָר תִּחְיֶה, וְאַתָּה לֵךְ וַעֲשֵׂה נָא שְׁלִיחוּתִי. וְאָכֵן הִבְרִיאָה שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע". (שיח שרפי קודש ח"ה אות רנ)

שם ברוסיה הסובייטית פעל רבי אלי חיים זצ"ל לחיזוק התורה המצוות וכל דבר שקשור היה ליהדות במסירות נפש למרות שהיה הדבר נגד החוק ובסכנה ממשית של פיקוח נפש, ועשה חסד עם אנשי שלומינו העניים, בכל כוחו, ומובא בשיח שרפי קודש שפעם סיפר:

"שֶׁפַּעַם בְּאַחַת הַשָּׁנִים הַקָּשׁוֹת לֹא הָיָה בַּנִּמְצָא בְּאוּמַן לִקְרַאת הֶחָג אַרְבַּעַת הַמִּינִים, וְהוּא הִשְׁתַּדֵּל עֲבוּר זֶה עַד שֶׁאַחַר רֹב הִשְׁתַּדְּלוּת הֵבִיא מֵהֶם בַּיּוֹם הָאַחֲרוֹן שֶׁל הֶחָג, וְנִכְנַס אֶל רַבִּי אַיְיזִיק אַיְיזִינְשְׁטֵיין זַ"ל לְזַכּוֹתוֹ בְּמִצְוָה זוֹ, וְתֵכֶף שֶׁנִּכְנַס אֵלָיו תְּפָסָם וְחִבְּקָם וּבֵרֵךְ עֲלֵיהֶם בְּכָל לִבּוֹ, וְלֹא נִרְגַּע עַד שֶׁחָפַן בִּשְׁתֵּי יָדָיו מְלֹא חָפְנָיו בְּמַטְבְּעוֹת מִתּוֹךְ שַׂק מְעוֹתָיו. וּשְׁפָכָם לְתוֹךְ כֵּלָיו בְּמַתָּנָה עֲבוּר טִרְחָתוֹ, מִבְּלִי מֵשִׂים כַּמָּה נוֹתֵן לוֹ". (שיח שרפי קודש ח"ו אות פט)

בכלא הסובייטי

ביום ט"ו חשון דשנת תרצ"ו נעצרו שלושה מחשובי אנשי שלומינו היקרים רבי אלי חיים רויזן וידידו הגה"ח מורה"ר רבי לוי יצחק בנדר ורבי נתן קוטיק זצ"ל בעוון של חתירה תחת השלטון הרוסי – לא פחות, עוון שבקלות נשפטו עליו בגזר-דין מוות.

העבירה כמובן הייתה על הפצת התורה האמונה, ועשיית צדקה וחסד, דברים שהיוו ברוסיה הסובייטית כעבירה החמורה ביותר והוגדרו בחוק ל"חתירה תחת השלטון".

החקירות היו קשות מנשוא וערכו שעות ע"ג שעות כאשר כל דבר נכתב ונחתם ע"י הנחקר, ובניסיון למצוא סתירות בדבריו כדי להרשיעו, לימים סיפר רבי אלי חיים "הייתי צריך לחזור ולשנן לעצמי את כל דברי, כדי שחלילה לא הסתור את עצמי בהמשך החקירות המתישות, ומאידך שאלו אותי הרבה שאלות על שאר אנשי שלומינו ויהודים נוספים והייתי צריך לחמוק עם תשובות שלא מסגירות".

על המאסר הנוראי הזה סיפר רבי לוי יצחק בנדר, בעיקר היינו צריכים לדעת מתי לשתוק ומה לא להגיד, והובא בשיח שרפי קודש:

"בַּחֲקִירוֹת שֶׁחֲקָרוּהוּ הַמִּשְׁטָרָה הָרוּסִית עַל פְּעֻלּוֹתָיו בְּעֵת יוֹשְׁבוֹ בַּכֶּלֶא, שְׁאָלוּהוּ שְׁאֵלוֹת עַל כַּמָּה שָׁנִים קֹדֶם לָכֵן, וְהוּא לֹא יָדַע כְּלָל שֶׁהוּא נִמְצָא בְּמַעֲקָב עִקְבִי כָּל כָּךְ, כִּי הָיוּ שׁוֹלְחִים אֶל אַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ אֲנָשִׁים מְחֻפָּשִׂים בְּזָקָן וּפֵאוֹת לַחֲקֹר וְלִבְלֹשׁ אַחֲרֵיהֶם, וְהַרְבֵּה מֵאַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ בִּתְמִימוּתָם דִּבְּרוּ מַה שֶּׁלֹּא צָרִיךְ, וּמִשּׁוּם כֵּן נִשְׁלְחוּ לְהַבִּלְתִּי יָדוּעַ, וְרַבִּי לֵוִי יִצְחָק וְרַבִּי אֵלִיָּהוּ חַיִּים רוֹזִין זַ"ל שֶׁנִּזְהֲרוּ וְלֹא דִּבְּרוּ עִמָּהֶם כְּלָל, הוֹעִיל לָהֶם שְׁתִיקָתָם. (שיש"ק ח"ה — שפא).

"בית הכנסת של רויזן":

גם שם בכלא תחת תנאים קשים מנשוא שמר רבי אלי חיים זצ"ל מידי לילה לקום בחצות הלילה ולערוך את ה'תיקון חצות' ולהתפלל על החורבן הכללי והפרטי.

"בחדר שבכלא בו הוא ישב היו עוד כ-35 אסירים גויים שכולם ישבו בחדר אחד, בצידו היה חדרון קטן ששימש כארון למעילים של האסירים, בשעת חצות הלילה הייתי נכנס לשם – מספר רבי אלי' חיים, לערוך את תיקון החצות, עד שלחדרון היו האסירים קוראים "בית הכנסת של רויזן".

השחרור הפלאי:

לימים סיפר רבי אלי' חיים: "בסוף חודש שבט קיבלתי הודעה כי עלי לארוז את חפצי היות ואני נשלח לקייב להמשך ביצוע החקירות וגזר הדין, פחד ואימה נפלו עלי, היות וכאמור הייתי מוגדר כ'אסיר פוליטי' ולא פעם אסיר כזה היה מוצא לפתע להורג ללא דין ומשפט…

בדרך נפגשתי עם רבי לוי יצחק, וכך הובלנו רגלית בחוצות קריה עם עוד כמה אסירים גויים עד לתחנת הרכבת שבאומן, מסובבים היינו עם שוטרים חמושים, בתחילת ההליכה הוזהרנו שאם נסטה ימין או שמואל, תכף יירו בנו למוות, עתה ברכבת לאחר גמר תקופת החקירות שכאמור ארכה כמה חודשים כבר אפשרו לנו (- לי ולרבי לוי יצחק) לשוחח יחדיו, וכך חזקנו אחד את השני בדברים מרביז"ל.

כאשר הגענו לכלא בקייב הוכנסו שלושת הגויים שהיו "אסירים פליליים" והתקבלו לכלא, אבל הם – אומר מפקד הכלא בהתכוונו עלי ועל רבי לוי יצחק, צריכים להישלח לכלא של "האסירים הפוליטיים". כאשר שמענו את זה נאחזנו בפחד נוראי כי כבר בכלא באומן שמענו שהכלא של "האסירים הפוליטיים" הוא כלא מחריד, וכדי לקבל הודאה מהאסירים על מעשים שלא נעשו הם מתישים שם את האסירים בצורה נוראה.

כאשר הגענו לכלא של "האסירים הפוליטיים" המתנו שעות רבות ולבסוף הגיע איזה רכב קטן ומשונה מאוד ואליו הוכנסנו, הרכב היה ללא חלונות, אנו היינו בטוחים שאנו מובלים לגיא ההריגה, ואמרנו ווידוי בהתעוררות גדולה, לאחר נסיעה די ארוכה הגענו לבנייני הק.ג.ב. – המשטרה החשאית ברוסיה, שם הובלנו במסדרונות ארוכים ולבסוף העמידו אותנו ליד איזה דלת, ושם שוב חיכינו וחיכינו, מחצות היום עד לחצות הלילה.

באמצע הלילה הוכנסנו לחדר המפקד, ששאל אותי שאלות רבות, מבין ריסי עיניו של המפקד הבחנתי כי הוא יהודי, ולכן אמרתי לו כי הסיבה העיקרית לכל העלילה הזו עלי ועל כל אנשי ברסלב היא נובעת רק מ״אנטישמיות״, הוא דיבר אתנו ברכות ובעדינות, אבל אני לא התרגשתי מזה, כי ידעתי שכך דרכם להוציא מהנאשמים מידע שקשה להם להגיע אליו בדרכים אחרות.

ממש בסוף החקירה הזו שאל המפקד כמה ילדים יש לך?, עניתי לו : שלוש, ופרצתי בבכי תמרורים! לא כדי לרכך אותו או לעורר אצלו רגשי חמלה, אלא היות ובשאלתו הוא נגע לי בעניין הרגיש אצלי ביותר… הילדים… בכל אותם שבועות חשבתי יומם ולילה, מה יהיה עם ילדי הקטנים לאחר שיהרגו אותי ח״ו? האם הם יהפכו לקומוניסטים ח״ו?! ומשאלה זו פשוט נשברתי…

בעודי ממרר בבכי תמרורים פנה אלי המפקד ואמר לי: בעוד כמה דקות אתה חפשי ותוכל ללכת הביתה… בשמעי זאת מפיו, התגבר בי הבכי ביותר…

אח״כ החתימו אותנו שאנו מתחייבים שלא נצא מהעיר אומן ללא רשות ה-ק.ג.ב. ובדרך נס אפי' את הדרכון הביאו לנו – דבר שרק בזכותו לבסוף הצלחתי לעלות לארץ ישראל.

ואכן בערב ראש חודש אדר התחלנו לראות את תחילת האור לאחר המסע הקשה במנהרה הארוכה, והתקיים בנו "ונהפוך הוא" ושוחררנו אני ורבי לוי יצחק בדרך נס, עד ליום המשפט.

כפי שנודע לי לאחר-מכן, אותו מפקד בחיר שהוציא אותנו לחרות וחזיר לנו את הפספורטים, הייתה חמותו מאוהדי חסידי ברסלב… והוא הבטיח לה פעם כי למרות שהוא קומוניסט מובהק רח"ל, אולם כאשר יפלו לידיו יהודי… הוא ימסור את נפשי למענו…" – עד כאן תיאור הדברים כפי שסיפר רבי אלי' חיים.

דבר מעניין ציין רבי לוי יצחק בנדר זצ"ל בעניין השחרור מהמאסר, והובא בשיח שרפי קודש:

"רַבִּי לֵוִי יִצְחָק זַ"ל וְרַבִּי אֵלִיָּהוּ חַיִּים זַ"ל הָיוּ אֲסוּרִים בְּבֵית הַסֹּהַר מֶשֶׁךְ חֲמִשָּׁה עָשָׂר שָׁבוּעוֹת וְיָצְאוּ לְחָפְשִׁי לְשַׁבַּת פָּרָשַׁת שְׁקָלִים שְׁנַת תרצ"ו וְהָיָה בָּזֶה מַעֲשֵׂה פֶּלֶא שֶׁתֵּכֶף אַחַר שֶׁנֶּאֶסְרוּ אָמַר רַבִּי נָתָן ב"ר שַׁכְנָא (בּ"ר נַפְתָּלִי הִירְץ אֲבִי רַבִּי אַבְרָהָם סוֹפֵר. רַבִּי שַׁכְנָא וְרַבִּי אַבְרָהָם הָיוּ אַחִים מֵאָב אֶחָד וְלֹא מֵאֵם אַחַת, אִמּוֹ שֶׁל רַבִּי שַׁכְנָא הָיְתָה בִּתּוֹ שֶׁל רַבִּי שִׁמְשׁוֹן מֵהַיַּעַר כַּיָּדוּעַ): אַתָּה תִּרְאֶה שֶׁלְּשַׁבָּת פָּרָשַׁת שְׁקָלִים הֵם יֵצְאוּ לַחָפְשִׁי. וְהָיָה הַדָּבָר לִצְחוֹק לְאָבִיו מֵאַיִן לוֹקֵחַ הוּא לוֹמַר דְּבָרִים אֵלּוּ בְּבִטְחָה כָּזוֹ עַד כְּדֵי נְקִיבַת זְמַן. כְּשֶׁהִגִּיעַ לֵיל שַׁבָּת לִפְנֵי הַשַּׁבָּת פָּרָשַׁת שְׁקָלִים הִקְנִיטוֹ אָבִיו וְאָמַר לוֹ: רְאֵה אֵיךְ שֶׁדִּבַּרְתָּ הֲבָלִים שֶׁעֲדַיִן לֹא יָצְאוּ לְחָפְשִׁי כְּהַבְטָחָתְךָ. אָמַר לוֹ הַבֵּן: אַתָּה תִּרְאֶה שֶׁלְּשַׁבָּת יְשֻׁחְרְרוּ. אַחַר כָּךְ בַּבֹּקֶר הָלַךְ רַבִּי נָתָן לַעֲבֹד כְּמִנְהָגוֹ וּכְשֶׁחָזַר הִקְנִיטוֹ שׁוּב כַּנַּ"ל. וְאָמַר לוֹ רַבִּי נָתָן שׁוּב כַּנַּ"ל. וּמַמָּשׁ לִפְנֵי בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת שִׁחְרְרוּם לְחָפְשִׁי כְּמַאֲמָרוֹ, וְלֹא נוֹדַע מֵאַיִן הָיָה לוֹ עִנְיָן זֶה, וְהָיָה הַדָּבָר לְפֶלֶא". (שם שצא).

בדרך נס קיבל רבי אלי חיים וביתו אשרות יציאה מרוסיה, ואשרות עליה לארץ ישראל, וחושדים וחצי לאחמ"כ באמצעו של חודש אייר דשנת תרצ"ו שוחררו ויצאו רבי אלי' חיים וביתו מגבולות מדינת רוסיה הסובייטית, ולקראת חג השבועות הגיעו לשערי ארץ ישראל, תקופה קצרה לאחר שעלו לא"י נודע לו שבביתו שבאומן הגיע מכתב הזמנה למשפט.

בארץ הקודש:

בהגיע רבי אלי חיים זצ"ל לארץ ישראל החל תכף בעשיית חסד לכל דורש ושאינו דורש באופן מיוחד, בהצנע לכת, ובהתמסרות מופלאה ביותר.

גם פריחתה של חסידות ברסלב בארץ ישראל נזקפת לפעולותיו הברוכות של רבי אלי' חיים זצ"ל, שבליבו בער אש יוקדת, למען עניינו של רבינו הקדוש וחסידות ברסלב, וכך החל גם כאן בארץ ישראל בפעילות מקיפה וחובקת זרועות עולם להקמת ״בית-הכנסת״ על-שם הצדיק ולהקמת ישיבת ״אור הנעלם״ ולאחר הקמתה אף עמד בראשה, ומסר בה שיעורים.

לאחמ״כ עמל והשקיע מאמצים מרובים ושתדלנות עילאית לאיתור שטח מתאים באיזור מאה-שערים עליו יוכל לבנות את בית ה', לפאר ולרומם את שם הצדיק, מקום שיהיה ראוי למשכן ולפעולותיהם של חסידות ברסלב,

באותו זמן עמד ״מלון ארץ־ישראל״ ואיזושהי טחנת-קמח ברחוב סלאנט פינת רחוב מאה-שערים, ובשטח זה ראה רבי אלי חיים כמקום טוב לבניית החזון הנכסף וכמתאים להעמיד עליו את מבצר החסידות.

תיכף נכנס רבי אלי חיים זצ"ל לעובי הקורה והחל במשא ומתן לרכישת המקום, בס"ד גדולה ראה ברכה בעמלו ולאחר מאמצים מרובים החל הרעיון לקרום ״עור וגידים״.

או אז לקח רבי אלי חיים זצ"ל את עול הכספים על כתיפיו ויצא לשוטט בניכר להשיג כספים לבניית בית הכנסת ע"ש הצדיק, כשהכל נעשה בניצוחו, מגיוס הכספים בחו״ל, ועד לפיקוח באתר הבניה עצמו, כולל חתימת הצ׳קים… והרבה לשפוך את ליבו בתפילות ותחנונים להצלחת המשימה הכבירה, עד שזכה והקים את בניין בית הכנסת הגדול של חסידי ברסלב במאה שערים ה"שול".

רבות נעזר רבי אלי' חיים עם החסיד רבי צבי אריה ב״צ רוזנפלד זצ״ל שפעל גם הוא רבות, "גדולות ונצורות" למען הקמת הבניין של בית הכנסת הגדול לחסידי ברסלב בא״י.

מקוה – תקוה

רבו רבי אברהם בן רבי נחמן זצ"ל היה אומר: "מי שחזק בטבילת מקוה תמיד, יהיה איך שיהיה, בודאי יתקן הכל" (הובא בכוכבי אור, חלק אנשי מוהר"ן ל"ז).

כידוע כל ברסלבער חסיד מקפיד מאוד על מקוה דבר יום ביומו אבל רבי אלי' חיים מסר את נפשו ממש על הטבילה במקוה, ומספרים שגם בעת חולייו בימים בהם היה מאושפז בביה״ח לא ויתר על ה״מקוה״ וכל בוקר הוא היה מתגבר כארי ולמרות הזהרות הרופאים שאסרו עליו לילך למקוה חמק ו״התגנב״ לעבר מקוה מסוים בקרבת מקום, ושם טבל.

ואפי' ביום בו היה צריך לעבור ניתוח כאשר היה תחת השפעה של תרופות מטשטשות… לא וויתר רבי אלי' חיים וחמק לטבילה במקוה.

כששאלוהו בני משפחתו למה הוא מסכן את עצמו? ענה להם רבי אלי' חיים: במשך כל ימי חיי לא ויתרתי על הטבילה במקווה. ואפילו ברוסיה הסובייטית בקור מקפיא ובשלגים, ועתה ביום של ניתוח קשה אוכל לוותר על המקוה?!

מכתב לתלמיד:

רבי אלי חיים זצ"ל העמיד תלמידים הרבה, ומידי פעם היה שולח להם מכתבי חיזוק והדרכה שדלה מתורת וספרי רבינו הקדוש, לפניכם אחד ממכתביו – מכתב נפלא ששלח רבי אליהו חיים רוזין זצ"ל לתלמידו הרה"ח רבי יונתן דוד לוינזון זצ"ל בשנה הראשונה לנישואיו, ובו דברי הדרכה וחיזוק נלהבים ללימוד ספרי רבינו הק', שהם הם הצרי והמרפא לכל תחלואי הנפש:

ב"ה. ירושלים כ' בשבט תשכ"א

שלום וכל טוב סלה ועד, לכבוד תלמידי וידיד נפשי, הרב יונתן דוד וב"ב שליט"א. בני ברק.

אחדשה"ט באהבה עצומה.

בראשית דברי הריני לאשר קבלת מכתבו. אמנם, עבר זמן מה מתאריך קבלת המכתב עד הלום. ברם, הלוא ידעת הבלבולים והטרדות אשר אפפוני, הי' מבין שיש לברך על כתיבת מכתבי הנוכחי…

ואכן, תלמידי וידידי הותיק, הלא עיקר הסיבה שרבינו הק' זצ"ל היה מזרז מאד מאוד לבוא בברית הנישואין בכל ההקדם האפשרי הרי הוא מחמת תיקון הברית כמבואר בדברי חז"ל, בכל זאת שמעתי פעם ממו"ר ר' אברהם זצ"ל שהוסיף בדבר זה נופך משלו. והוא, יש חולה שיודע ומכיר בחליו ויש חולה שאינו יודע בכלל שהנו חולה. ובוודאי אין שום ספק ופקפוק שהחולה מהסוג השני נמצא בסכנה יותר גדולה, כי החולה מהסוג הראשון לכל הפחות טורח ויגע למצוא תרופות להתרפא ממחלתו, אבל לא כן החולה מהסוג השני ובמשך הזמן מחלתו משתרשת בו עד שאין כבר תרופה אליה, וד"ל.

כמו כן הדבר ברוחניות, הספר הק' "ליקוטי מוהר"ן" הלא הוא בית מרקחת… לחולי הנפש, ובחור הרי הוא מהסוג שאינו מרגיש שהנו חולה, אבל שונה הענין הזה אצל האברך ולאחר הנישואין מתחיל הוא להיוודע ממחלתו, כי לאחר שבא בברית נישואין עובר עליו מה שעובר עליו, וד"ל.

והרי ידוע לך מה שפירש ר' ברוך זצ"ל ממעזביז בזה שכתוב: "על שתי לחם יבצעו תמימים", לחם תרתי משמע – לחם הרי משמעותו פרנסה וכן לחם זו אשתו כמו שכתוב אצל יוסף "כי אם הלחם אשר הוא אוכל", וד"ל, ועל שתי לחם אלו יבצעו אנשים תמימים… ואם כן במצב כזה בוודאי ובוודאי נוכח האברך לדעת כי חולה נפש הוא ועליו לחפש את התרופות למחלה זו, ותרופות אלו הלא הרבה הרבה הם בבית מרקחת של רבינו הק' ותלמידיו זצ"ל, והיינו, הספרים הקדושים והטהורים המלאים בדרכים ועצות קדושות להינצל מתחבולותיו של הבעל דבר.

ומי שהוא איש מלחמה ואוחז תמיד במנא דקרבא הרי הוא הוא המרגיש האמיתי בנחיצות בית המרקחת הנ"ל. ובוודאי זוכר אתה היטב מה שדברנו כמה פעמים מהענין שכתוב בזוהר הק': 'מאן נצח מן דאחיז מנא דקרבא בידו'. ולכאורה, הלא דבר פלא הוא כי הרי מי שמנצח במלחמה מניח את הכלי זיין?! אולם באמת אין זו פלא כלל וכלל, כי במלחמה גשמית בוודאי כן הוא הדבר, אבל לא כן המלחמה הרוחנית – זוהי מלחמה שצריכים תמיד לאחוז בכלי זיין, כי כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו, וד"ל.

ידידי ויקירי, חזק ואמץ! תבין ותשכיל תמיד לאחוז במנא דקרבא ויוטב לך בעולם הזה ובעולם הבא.

בברכת כל טוב באמת, המכבדך ומעריצך מאד,

אלי' חיים רוזין

ד"ש לבבית לחותנך בעל הנפש הרה"ג הר' דרמר שליט"א. הנ"ל

* * *

שיחותיו שדיבר בשולי בית הכנסת, היו מלאים בחיות, ובחכמת חיים מיוחדת, ובכלל בלט רבי אלי' חיים בפשטות מקורית, והיה נוהג להלך בצידי הדרכים, למרות תלמידיו הרבים שהיו שותים בצמא את דבריו ושעל פיו ישק כל דבר.

שנים רבות שימש ב"קיבוץ ראש השנה " בירושלים, כמקריא לבעל התוקע.

רבי אליהו חיים בן רבי קלונימוס קלמן נפטר כאמור ביום כ’ בכסלו תשד”מ. ונטמן בהר הזיתים שבירושלים עיה"ק, סמוך לקברו של רבי נחמן ב”ר ברוך אפרים מטפליק.

ת. נ. צ. ב. ה.

ראיונות להאזנה:

לפניכם ראיונות שקיימו קווי ברסלב המובילים קו "איחוד ברסלב" – לשון הקודש, וקו "מערכת ברסלב" – אידיש על הגה"ח רבי אליהו חיים רויזן זצ"ל – הזכויות שמורות להם.

שמעו ותחי נפשכם:

לפניכם תמונות – הזכויות שמורות: קרדיט תמונות: אבקשה, גנזי ברסלב, ג.נ.