לקראת הנסיעה: חוברת מידע והדרכה לעולים לקיבוץ

מה עלי לעשות באומן? חוברת 'מידע והדרכה' לבאים לפקוד את ציון רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב זיע"א ובפרט בימי הקיבוץ בראש השנה מעשי ידי מכון 'בקודש הקודשים' | אֶל הַקֹּדֶשׁ פְּנִימָה ||| להורדה ולהדפסה:

מה עלי לעשות באומן כדי לזכות לתיקונים של רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב זיע"א: מידע והדרכה מפורט | כל מה שאתה צריך לדעת בנושא ההשתטחות בציון רבי נחמן זיע"א | שאר המנהגים הנהוגים על ציון | בהשג יד, ובשפה השווה לכל נפש | לצפייה להורדה | קובץ מיוחד להדפסה | אסור לפספס!

ההכנה מתחילה בדרך… | טבילה במקוה | "לאן אני נכנס?" | הופעה מכבדת וראויה | פרוטה לצדקה | "תקון הכללי" | התחנה שאחרי התיקון הכללי | ווידוי דברים לפני הצדיק | למוד ותפלה על הציון | עקר העסק על הציון | זהירות בכבוד וקדושת המקום | להימנע משיחות חולין:

נסיעתו של חסיד לעיר הגעגועים אומן שבאוקראינה, אינה נסיעה פשוטה, או נסיעה קדושה לפעולת ישועה בקברי צדיקים, שמטרתה לפעול ישועות ולזכות לברכות; נסיעתו של חסיד ברסלב לאומן היא נסיעה הספוגה בכיסופים ובגעגועים לקראת פגישתו עם רבו הקדוש! וכדי לזכות לתיקונים נצחיים שמתחילים תכף בהגיעו למקום הקדוש ונורא, וממשיכים בכל עת ורגע, ועד לנצח הנצחים כפשוטו, ובכן לזכות לתיקונים הנשגבים שרבינו הקדוש משתוקק להעניק לנו-תלמידיו תלויה בסדר מיוחד, וביותר בהכנעה נכונה ובידיעה של לפני מי אני עומד, ובהכרה והבנה מינימלית לדעת לאיזה מקום אני נכנס…

ההכנה מתחילה כבר בדרך…

בערב ראש-השנה האחרון לחייו התבטא רבנו הקדוש ואמר: "אחלי [אני מאחל לעצמי] שאזכה לראות אור בהירות הדרך שאתם נוסעים עליו אלי", הנסיעה עצמה לקבר הצדיק גם היא כברת דרך של קדשה, עלינו רק להתנהג בה כראוי, מה נפלא הוא כאשר היא הופכת לזמן של הכנה נפשית לקראת באנו אל המקום הקדוש.

* *

"כשבאים לרבנו ז"ל צריך להביא מה שיותר", כך התבטא רבי זלמן רבה של מעדוועדיווקע, מתלמידיו המבהקים של רבי נתן מברסלב. הוא הסביר זאת על פי מה שהורה רבנו הקדוש לאנשיו: "הביאו לי אבנים וסיד ואני בונה מזה בנינים נפלאים", כאשר האדם משתדל ומוסיף במצו‍ת ובמעשים טובים, הוא פותח שער לכך שהצדיק יוכל לפעל עבורו אצל השם יתברך יותר ויותר.

תלמידי רבנו הקדוש אכן נהגו להתכונן לקראת באם אל הציון הקדוש בתוספת למוד ותפלה וקיום מצו‍ת יותר מתמיד. הדברים נכונים בכל השנה כלה, אך ביותר לפני ראש השנה, אז זקוקים אנו יותר ויותר לאותם 'בנינים נפלאים' להכרעת הדין לטובה, ואז אכן גם הצדיק פועל יותר מאשר בכל ימות השנה.

טבילה במקוה:

לפני גישתנו לציון הקדוש – בפרט בבאנו מן הדרך – מהראוי והנכון לטבל במקוה. כך נהגו התלמידים והחסידים בכל הדורות.

* *

כששוחח פעם רבי אברהם בן ר' נחמן (בנו ותלמידו של רבי נחמן מטולטשין שהיה גדול תלמידיו של רבי נתן) עם בני הנעורים מגדל הזהירות בקדשת ציון רבנו הקדוש, ספר בין השאר: "לנו היה רבי – בהתכונו על רבי מאיר ליב בלעכער, שהיה רבו בתורת הנגלה – שנהג להכין את עצמו בתורה ובתפלה במשך שלשה ימים לפני שהיה הולך להשתטח על ציון רבנו". והפטיר ואמר בצער: "וכיום הולכים לציון ללא טבילת מקוה". בכך בטא את כאבו על אבדן התחושה בגישתנו למקום כה קדוש.

עצר רגע וחשב! "לאן אני נכנס?"

עם הכנסנו לשערי ציון מקום קבורתו של רבנו הקדוש, עלינו להתבונן ולהפנים בלבנו את גדלת ורוממות מקום נורא הוד זה; מקום של השראת השכינה, מקום אשר נשמתו של הצדיק נמצאת שם.

וכפי שאמר רבנו הקדוש לבתו: "מיתת הצדיק הוא רק כמו מי שיוצא מחדר לחדר – כמו שאני עתה בחדר זה ואחר כך אני יוצא מחדר זה ונכנס לחדר השני וסוגר הדלת אחרי, אם את תבואי אל הדלת ותצעקי "אבי אבי", לא אשמע דבריך?"

עלינו אם כן להתבונן ולשים לב בהכנסנו אל הקדש פנימה: מול מי אנו עומדים!!! יש לעורר את רגשות הלב, ולציר במחשבתנו את הרטט בו היינו עומדים לפני רבנו הקדוש אילו עדין היה חי, וכך לגשת גם עתה.

הופעה מכבדת וראויה:

מאותה סבה כדאי להגיע אל הציון בלבוש מכבד ההולם את קדשת המקום, לא פחות מכפי שהיה האדם נוהג בהכנסו לצדיק מפרסם, (למשל לא בלבוש של טיולים וכדומה) תלמידי רבנו הקדוש הקפידו על כך ביותר, וכפי שנתן ללמד גם מן הספור דלהלן:

רבי יצחק בנו של רבי נתן היה לבוש פעם אחת בבגד שהיה בו קרע כלשהוא, הוא התכונן לעלות כך לציון הקדוש ולתקן את הבגד בחזרתו הביתה, אך אביו הקדוש שהבחין בכך מנע בעדו, ואמר לו: ראשית לך ותפר את הבגד, ורק אחר כך עלה להשתטח על ציון רבנו הקדוש.

פרוטה לצדקה:

בהגיענו לציון הקדוש נפריש תחלה פרוטה לצדקה למען נשמת רבנו הקדוש. בעת נתינת הצדקה אומרים כך:

הריני נותן פרוטה זו לצדקה עבור נשמת רבנו הקדוש, צדיק יסוד עולם, נחל נבע מקור חכמה, רבנו נחמן בן פיגא, זכותו יגן עלינו אמן.

צדקה זו היא חלק יסודי בתקון הנפש אותו פועלים על קברו הקדוש, כפי שצוה רבנו ז"ל.

"תקון הכללי"

לאחר מכן נתחיל באמירת ה"תקון הכללי", אלו הם עשרה מזמורי תהלים שרבנו הקדוש הבטיח למי שיאמרם אצל קברו ויתן פרוטה לצדקה, ש"אפלו אם גדלו ועצמו עו‍נותיו וחטאיו מאד חס ושלום, אזי אתאמץ ואשתדל לארך ולרחב להושיעו ולתקנו".

רבנו הקדוש הוסיף: "ואם יאמרם בכונה כראוי, בודאי מה טוב, אך גם האמירה בעצמה מסגל מאד". ומשום כך ראוי להשתדל לומר את העשרה מזמורים בכונה ובהתעוררות ככל שנתן, ולפחות להגות את המלים במתינות ולנסות להבין את משמעותם.

"ואני חזק מאד בכל הדברים שלי – אמר רבנו הקדוש – אך בזה אני חזק ביותר, שאלו העשרה מזמורים מועילים מאד מאד".

התחנה שאחרי התקון הכללי:

אחר ה"תקון הכללי" נדפסת תפלה ארכה רווית געגועי נפש עזים, את התפלה המיוחדת חבר רבי נתן כדי לאמרה אחר תקון הכללי, על אף שאין היא חלק מעכב בתקון, היא מוסיפה 'כבוס' ומרוק.

זו היא תפלה עמוסה בדברי ודוי וחרטה רצוי ופיוס על העבר, ומלאה בבקשות ותחנונים על העתיד שלא נשוב עוד לאולתנו, ושאכן נזכה להתקדש כראוי, כל אלו מהוים נדבכים חשובים במצות התשובה.

"שלא ישוב לאולתו חס ושלום"

רבנו הקדוש אכן הבטיח את הבטחתו המפרסמת לתקן את העבר למי שיאמר שם את התקון הכללי ויתן פרוטה לצדקה, ואף התבטא "שבהפאות יוציא אותו מהשאול, אפלו אם עבר מה שעבר", אך תנאי התנה על כך, ואמר: "רק מעתה יקבל על עצמו שלא ישוב לאולתו חס ושלום!!!".

* *

משמעותו של תנאי זה הוא, שעלינו לקבל על עצמנו שם קבלה אמתית לעשות הכל שלא נכשל שוב, בין השאר זה מחיב שלא נביא עצמנו בזדון לידי נסיון, להשתדל בכל כחנו לעשות סיגים ולהתרחק מן הכעור והדומה לו, להלחם ככל האפשר. והעקר, לקבל על עצמנו שגם אם יעבר עלינו חלילה מה שיעבר, נעשה כל מה שביכלתנו לעזב שוב ושוב את הרע, ונזעק אל ה' שיציל אותנו מלחטא לפניו חלילה.

ודוי דברים:

מיסודי התשובה להתודות לה' על החטאים בהם נכשל האדם, להתביש על שהמרה את פי בוראו, ולבקש על כך סליחה.

רבנו הקדוש גילה, שכאשר ודוי זה שהוא מתודה לה' נעשה בפני הצדיק, אזי הצדיק פועל גדולות ונצורות לתקון נפשו של החוטא, ופותח תקוה לעתיד טהור יותר, ולדרך סלולה בתקון המדות.

התלמידים הקדושים הורו שסגלה נפלאה זו ממשיכה גם היום כאשר אומרים את הודוי ליד הציון הקדוש. בימי תשובה אלו, הוא הזמן הראוי לודוי מעמק הלב, לחרטה אמתית וכנה, שיפתחו עבורנו אוצרות ישע ושערי תשובה.

השתטחות:

השתטחות על קבר הצדיק הנה סגלה עצומה וכח עליון נפלא, המסיע לאדם לחזר בתשובה ולתקן את כל העבר, וכפי שכתב רבי נתן (לקוטי הלכות נזיקין ג'): "כשבא על קבר הצדיק האמתי במקום גניזתו הקדושה, ומעורר עצמו בתשובה, אז יש כח להצדיק לבררו בכחו הגדול שגדול במיתתו יותר מבחייו, ולהוציאו ממקום שנפל לשם ולתקנו, אף על פי שלא היה אפשר לו להתתקן בשום אפן".

* *

ההשתטחות היא עצם ההגעה אל הציון הקדוש לעסק שם בתפלה ודוי תחנונים ובקשות מעמק הלב.

אם אפשר כדאי מאד להתקרב עד כדי נגיעה בציון הקדוש ולרכן על המצבה הקדושה, אך אין זה מעכב את התקון. בכל מקום סמוך ונראה לציון הקדוש, אפשר לפעל את כל התקונים באותה מדה, וכמובן שבעת דחק לא כדאי להכשל לשם כך בדחיפת בני אדם ובכעסים.

ראוי לצין את מה שכתב רבי נתן לבנו, שבאם לא יוכל לגשת בערב ראש השנה לציון ממש, הוא יכול לעמד אפלו בשוק ממקום שרואים בו את הציון הקדוש, ולומר משם את העשרה מזמורים.

למוד ותפלה על הציון:

לפעמים אולי נוח יותר ללמד או להתפלל במקום אחר, אולם יש לזכר את המעלה המיחדת של תפלה ולמוד אצל קברו של רבנו הקדוש:

"גילה דעתו כמה פעמים בכמה מיני לשונות – אמר רבי נתן – שיבאו על קברו תמיד, לומר תהלים וללמד שם ולהרבות שם בתפלה ותחנונים, ויהיה לו שעשועים ותענוג גדול מזה".

לפיכך, יש לנצל כל הזדמנות ללמד או להתפלל ולבקש שם, זכות התענוג שגורמים לצדיק מועיל הרבה לפתיחת שערי ישועה, לתקון הנפש, ולמלוי משאלות הלב לטובה.

עקר העסק על הציון:

על אף שרבנו ז"ל הרבה מאד לדבר במעלת השמחה והרקודים והמחאת כף, עם כל זה, בתוך הציון הקדוש עצמו, היה עקר עסקם של אנשי שלומנו בדורות הקודמים, לצעק אל ה' במרירות ובלב נשבר שיזכו לשוב בתשובה כראוי ולהתקרב אל ה'. הדבר ידוע מזקני אנשי שלומנו, וכפי שמתאר זאת רבי שמואל הורביץ ז"ל בספרו "ימי שמואל", וכן בשיחותיו של רבי לוי יצחק בנדר ז"ל, ועוד.

* *

גם רבי נתן מתיחס לכך בספרו הקדוש (לקוטי הלכות כתובת קעקע ג-ה), וכך הם דבריו שם: "וזהו בחינת הבכיה והמרירות שבוכין במר נפש על קברי צדיקים, כדי להחזיר ולהמשיך השלום שהוא מתלבש במרירות, ועל ידי המרירות והלב נשבר זוכים אחר כך לשמחה, כמו שאמר רבנו ז"ל במקום אחר, ומחמת שדרך השלום להתלבש במרירות, על כן על פי הרב נוהגים להתמרמר מאד על קברי הצדיקים במרירות גדול ובלב נשבר מאד מאד, ועל ידי זה דיקא זוכין לשלום ולרנה ולשמחה".

על אף ההתרגשות העצומה על הזכיה הגדולה, יש לשמר על ההנהגה המתאימה במקום זה, ולהקדיש את שהיתנו בציון הקדוש בעקר לתפלה וללמוד בשמחה פנימית מתוך כבד ראש.

זהירות בכבוד המקום:

מפלאה היתה זהירותם של התלמידים והחסידים במשך כל הדורות בכבוד ציונו של רבנו, עמידתם היתה בהכנעה ובפחד, כפי שאכן ראוי לעמד לפני צדיק נשגב וקדוש זה; הם לא העיזו לדבר שם אפלו סתם שיחות חלין, ובודאי שלא להקל ראש בצחוק ובהתול.

הזהירות בכבוד קדשת המקום גורמת לכך שהתפלות שם תתקבלנה ביתר שאת, והיא ממשיכה ישועות בלי גבול, וכפי המבאר בלקוטי הלכות (כבוד רבו ג-ב), שעקר ההשפעה שצריך לקבל מהצדיק הוא על ידי שנזהרים לנהג בכבודו כראוי.

וכך גם חלילה להפך, כל זלזול בכך חמור מאד. מפרסמים דברי ר' אברהם בן ר' נחמן, שבציון הקדוש "ראינו מופתים (ישועות על טבעיים), אבל גם פסקים (עונשים), מחמת שלא נזהרו המשתטחים כראוי בקדשת הציון הקדוש"…

להימנע משיחות חולין:

דגמא לזהירות המפלאה שנהגו שם אפלו בשיחות על עסקים קדושים, נתן למצא בדברי רבי נתן המספר על תלאותיו בעת שהתעסק להדפיס את ספרי רבנו הקדוש, ובתוך הדברים הוא כתב כך:

"והייתי בערב ראש חדש על ציונו הקדוש, ואז היה שם ידידנו הרב רבי יעקב יוסף נרו יאיר, שנתן סך רב על הדפוס; וחפצתי לדבר עמו הרבה מענין הדפוס – שצריכין להשתדל להעמידו, ורציתי לפרש לפניו כל לבי. והנה, בעת שהייתי עמו יחד על ציונו הקדוש, שם בודאי היה בלתי אפשר לדבר עמו" ("ימי מוהרנ"ת").

מפעים, רבי נתן שראה בהדפסה זו חשיבות עליונה ביותר, נמנע מלשוחח על כך בתוך הציון הקדוש, והוא ראה את הדבור שם כבלתי אפשרי!

* *

יהי רצון שנזכה לפעל כל בקשותינו לטובה ולברכה, וזכות הצדיק תעמד לנו להושע בכל הישועות, לנו ולכל ישראל, אמן.