מה באמת קורה באוקראינה? סיכום מצב | צפו

חדשות אוקראינה • תמונת מצב של המתיחות בין רוסיה ואוקראינה | כל הפרטים:

מה שבאמת קורה בין רוסיה לאוקראינה? סיכום מצב

הכותרות ברחבי העולם זועקות כולן את המתח השורר בין מזרח ומערב, בין ארה"ב ומדינות אירופה לבין רוסיה, כשבתווך – בקו הגבול הנוכחי – נמצאת אוקראינה, הנמצאת במרכז האינטרס של כל חסיד ברסלב אשר הוא שם, בשל ציונו של רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב המצוי בעיר אומן שבמרכז אוקראינה.

למעבר לכתבות קודמות;
המודיעין האמריקני: רוסייה פולשת לאוקראינה בינואר הקרוב |
האם פלישה רוסית לאוקראינה היא וודאית?  • כל הפרטים |
משפיע על אומן? • פוטין הציב מאה אלף חיילים בגבול אוקראינה |
המתיחות המתחממת בין אוקראינה לרוסיה, אין השפעה על העולים לאומן • כל הפרטים |
רוסייה אוקראינה: הטון הרוסי הולך וגובר | צפו |
.

אז מה באמת קורה שם? האם אכן עומדת לפרוץ מלחמה? האם רוסה תכבוש את אוקראינה? האם הכל "ניפוחים" וכותרות בלבד?

התשובות לשאלות האלה לא ידועות, שכן הן תלויות באדם אחד בלבד, והוא, בינתיים, שותק. אבל הבה ונחזור אל ההתחלה.

רקע – יסודות המתיחות:

בשנת תשע"ד, לאחר שנשיא אוקראינה הודיע על חתימת הסכם עם רוסיה, החלו בקייב – ולאחר מכן בערים אחרות במרכז ומערב אוקראינה – הפגנות שבסופו של דבר אילצו אותו להתפטר, והביאו להקמת ממשלה פרו מערבית, שזכתה בבחירות לרוב עצום.

בתגובה מיידית, עוד לפני הבחירות, סיפחה רוסיה את קרים ועודדה פרו רוסים במזרח לפתוח במרד, שלאחר מכן חומש על ידי רוסיה, שאף שלחה בפועל אלפי (ויש הערכות: עשרות אלפי) חיילים נטולי סימני זיהוי להלחם את מלחמתה באוקראינה על שטחה שלה.

לא ברור מה היתה מטרתה של רוסיה במהלכים האלה, האם התכוונה סתם לערער את היציבות באוקראינה או שמא ניסתה להשיבה לחיקה, בכל מקרה, תוצאה ברורה של מהלכי רוסיה אז ומאז היתה היווצרות של רוב מוחלט באוקראינה (אפילו בקרב אלה שאינם חפצים ברית עם אירופה או כניסה לנאט"ו) המתנגד לרוסיה.

מאז תשע"ד ועד היום, כל צעד שעשתה רוסיה עוררה עוד יותר את זעמם של רוב האוקראינים מן השורה, כך שאם בעבר, ע"פ סקרי דעת קהל, רוב האוקראינים התנגד לכניסה לנאט"ו, כיום רוב מוחלט מבין האוקראינים, בכל חלקי אוקראינה (מלבד בשטחים הכבושים שלא נכללו בסקרים) תומכים נחרצות בכניסה לנאט"ו.

ואז נבחר זלנסקי לנשיאות אוקראינה. בתחילה, בא זלנסקי במטרה להתפשר עם רוסיה, אלא שבשלב מסוים התהפך זלנסקי והחל נוקט קו נוקשה יותר ביחסיו לרוסיה. התנהגותה של רוסיה, כאמור, גם לא הקלה עליו. רוסיה לא רוצה ואינה מסתפקת ב"הפשרה", ולא תסתפק בפחות מאשר חזרתה של אוקראינה לחיקה של רוסיה.

אלא שחזרה שכזו אינה מקובלת, כאמור, על רוב האוקראינים, המביטים סביב אל רוסיה עצמה ואל המדינות הנתונות בחסותה, ואינם רואים שום דבר טוב שעלול לצאת מחזרה שכזו ואם נוסיף לזה את הזעם הלאומי שעוררה התנהגותה של רוסיה בשנים שמאז המהפכה, הרי שדומים הדברים שככל שעובר הזמן, גדל ומתייצב הרוב האוקראיני המתנגד לרוסיה.

ריכוז כוחות – ולשם מה?

מאז הקיץ האחרון, החלה רוסיה מרכזת כוחות סביב גבול אוקראינה. מעבר לכוחות הקבועים החונים סמוך לגבול (באזור רוסטוב שעל הדון, האזור הקרוב לאזור המלחמה, ובקרים מאז סיפוחה), החלו הרוסים שולחים אט אט כוחות נוספים.

בשבועות האחרונים, החל ריכוז זה מתעצם והולך סביב כל גבולות אוקראינה. כוחות גדולים נשלחו גם לבלרוס (רשמית: לתרגילי אימונים משותפים בחודש הלועזי הבא), וכוחות נוספים, כולל יחידות טילים בליסטיים, מערכות לוחמה אלקטרונית, חיל האויר וכדומה, הניצבים על גבולה של אוקראינה גדלים כמעט מדי יום ביומו, וכיום מוצבים על הגבולות למעלה מ-140 אלף חיילים רוסיים.

הרכב הכוחות המוצבים, וסימנים נוספים, גרמו לשירותי המודיעין המערביים להכריז כי רוסיה ניצבת על סיפה של מלחמה עם אוקראינה.

מתי תפרוץ המלחמה הזו? האם היא תהיה מלחמה מלאה או רק פלישה? האם המטרה היא כיבוש כל אוקראינה, מחציתה המזרחית, רצועה שתקשר יבשתית את חצי האי קרים לרוסיה, כיבוש כל רצועת החוף האוקראינית, רק תקיפה אוירית?

כל השאלות האלה נותרות ללא מענה, והיחיד המחזיק בתשובה עליהן הוא נשיא רוסיה, וולדימיר פוטין, והוא, כמובן, אינו טורח להבהיר את כוונותיו.

"רוסיה לא תתקוף, תכה, תפלוש, או לא משנה מה, לאוקראינה", אמר החודש סגן שר החוץ הרוסי, אלא שהאמון המערבי – והאוקראיני – ברוסיה שואף לאפס, וודאי בעודנו זוכרים שפוטין גם הכחיש כי חייליו כבשו את קרים (וטען כי מדובר במקומיים), והודה בכך מפורשות רק לאחר הסיפוח. הוא גם מכחיש עד היום – למרות ההוכחות המפורשות שבידי אוקראינה והמערב – כי הוא מחמש את הבדלנים באוקראינה או כי חיילים סדירים רוסיים נלחמים בשטחים הכבושים באוקראינה.

אולם מדינות המערב לא משתכנעות. מודיעין מוצק מוכיח, הם טוענים, כי פניה של רוסיה למלחמה, שעלולה לפרוץ בכל רגע. חלק ממדינות המערב אף פינו את משפחות הדיפלומטים מאוקראינה, וארה"ב אף קראה לאזרחיה השוהים באוקראינה לעזוב את המדינה מהר ככל האפשר בשל סכנת המלחמה.

יתירה מזאת, בשבוע האחרון טענו בארה"ב ובבריטניה כי הרוסים פועלים כבר בצורה אקטיבית על מנת למצוא פוליטיקאים אוקראינים לשעבר, אותם יוכלו להציב בשלטון באוקראינה אם יחליטו לכבוש את המדינה. גופי המודיעין ומשרדי החוץ אף פרסמו מספר שמות, שלדבריהם משתפים פעולה אם הרוסים, חלקם כאלה שהיו חלק מהשלטון הקודם באוקראינה ושוהים כיום ברוסיה.

ה"משא ומתן"

במקביל, ותוך שרוסיה מסבירה כי הכוחות ניצבים על הגבול רק לשם אימונים, וכי זכותה של רוסה למקם את כוחותיה בשטחה כרצונה, הציב פוטין רשימת דרישות לנאט"ו, לאירופה ולארה"ב: התחייבות עם ערבויות שלא לצרף לעולם את אוקראינה לנאט"ו, צמצום מספר החיילים המוצבים במזרח אירופה ודרישות נוספות.

ביידן דחה את דרישותיו והודיע כי מס' החיילים במזרח אירופה (שאינו גבוה בכל מקרה) לא יצומצם, וכי מדיניות הדלת הפתוחה של נאט"ו תשמר כמות שהיא. אולם אמר גם כי הסבירות שאוקראינה תצטרף לנאט"ו בעתיד הקרוב אינה גבוהה.

את דרישותיו, הציב פוטין בפומביות תוך דרישת ערבויות, שכן "אי אפשר לסמוך על ארה"ב. היא יכולה לחתום על הסכם ואז פתאום לסגת ממנו ללא סיבה", ועובדה זו, ואופי הדרישות שהציב (דרישות שאינן יכולות להתקבל בכל מקרה, משום שע"מ שנאט"ו תחליט לא לקבל מדינה דרושה הסכמה של כל מדינות נאט"ו, וצמצום מס' החיילים במזרח אירופה תלוי במדינות המדוברות, מדינות עצמאיות שרובן נכבשו בעבר ע"י רוסיה ואינן סומכות עליה במיוחד…) עוררו את החשש כי אין מדובר אלא בהסחת דעת ומעשה תרמית, וכי אצל פוטין הפור כבר נפל.

ואם המצב לא מורכב מספיק, הרי שאלה נוספת: אם אכן פוטין אינו סומך על הסכמים עם ארה"ב, כטענתו, איך בדיוק יעזור הסכם נוסף מאותו סוג?

משא ומתן אכן התנהל, ושר החוץ הרוסי נפגש עם מקבילו האמריקאי, אולם ללא שום תוצאות. אמש (יום רביעי) השיבו ארה"ב ונאט"ו בכתב על דרישותיה של רוסיה. תוכן התגובות לא פורסם, אולם ארה"ב הבהירה כי לא תסכים, ואינה יכולה להסכים, לשנות את מדיניות נאט"ו, וכי נאט"ו היא ברית הגנתית ביסודה ללא שום כוונות התקפיות, אם כי ניתן לדון בהגבלות הדדיות על תרגילי אימונים, מערכות נשק וכדומה.

תגובת נאט"ו

בשבועיים האחרונים החלו מדינות בנאט"ו לסייע לאוקראינה מעשית. ובעוד הם מסרבים לחמש את אוקראינה בנשק התקפי (ע"מ למנוע מרוסיה לטעון כי אוקראינה מתכוונת לתקוף, ולהצדיק פלישה רוסית), הם החלו שולחים לאוקראינה נשק הגנתי (כמו טילי כתף נגד שריון ומערכות הגנה נוספות) וסיוע כספי לשם התחמשות.

ארה"ב, בריטניה, דנמרק, הולנד, צ'כיה, קנדה ואחרות כבר הודיעו על סיוע, ומדינות אחרות הודיעו על סיוע כלכלי.

יוצאת מן הכלל היא גרמניה, התלויה בגז הרוסי, ומגמגמת את תגובתה במשך כל המשבר. מחד, מדברת גבוהה על תמיכה באוקראינה, ומאידך מסרבת לעשות כל צעד מעשי לאיים על רוסיה (מלבד דיבורים על "מחיר גבוה" שתגבה פלישה רוסית).

כאשר ביקשה אוקראינה סיוע צבאי מגרמניה, סירבו הגרמנים חד משמעית, אולם הודיעו כי ישלחו לאוקראינה בית חולים שדה ו-5000 קסדות ועוררו את זעמם של האוקראינים – ושל חלק מהפוליטיקאים וכלי התקשורת בגרמניה עצמה.

המצב באוקראינה

ובנתיים, אוקראינה בדילמה משולשת: היא חוששת מפלישה, אולם אינה יודעת אם תבוא ומאין, כך שהיא אינה יכולה לרכז את צבאה ונאלצת לפרוש אותו על פני רוב קו הגבול שלה (וזו, כנראה, מטרתו של פוטין מלכתחילה ברכזו כוחות לכל אורך הגבול); היא יכולה לגייס מילואים, אולם חוששת שמהלך כזה יהווה תירוץ לרוסיה לפלוש, ומעבר לכך, לא בטוח שהיא יכולה לעמוד בעלות הכספית של מהלך כזה (בהתחשב בכך שאין איש יודע מתי תתרחש הפלישה, אם תתרחש); וגם, אוקראינה אינה יכולה להרשות לעצמה פניקה, הן כלכלית: בריחת משקיעים וירידות שוק עלולות להביא לתוצאה חמורה לא פחות מפלישה רוסית. והן ציבורית: אם תתרחש פניקה ציבורית, הרי שרוסיה כבר השיגה את מטרתה.

וכך, עומדים האוקראינים ומנסים להרגיע את עצמם ואת עמם, וטוענים שאיום המלחמה אינו חדש, וכי אין סימנים לפלישה מיידית, וכי בכל מקרה הצבא האוקראיני מוכן להגן על אדמתו.

ומה באמת יקרה?

כאמור, איש אינו יודע מה באמת יקרה. יתכן שאפילו פוטין עצמו עדיין לא החליט מה לעשות. אולם במסגרת התרחישים האפשריים שנידונים בין מומחי צבא ומומחים לרוסיה, מצטיירות האפשרויות הבאות:

• פלישה רוסית מלאה בנסיון לכבוש את כל אוקראינה. זו, על פי מומחים צבאיים, האופציה הכי פחות סבירה, הן משום שכיבוש של מדינה גדולה כאוקראינה, שהסנטימנט (הרגשות) האנטי-רוסיים בה רווחים מאוד, עלול לעלות לרוסיה במשאבים רבים מאוד, והן משום שמבנה הכוח הניצב על הגבולות עדיין אינו נראה גדול מספיק לכיבוש מוחלט וחסר חלק מהרכיבים הקריטיים למהלך שכזה (אבל עובדה זו עלולה להשתנות עם תוספת הכוחות המתרחשת. על פי הטיעון הזה, נכון יותר לומר: הסיכוי לכיבוש מוחלט אינו מיידי, משום שרוסיה עדיין לא מחזיקה מספיק כוחות לשם כך)
• פלישה רוסית וכיבוש חלקי, של כל המחצית המזרחית של אוקראינה, עד הקו העובר בקייב, אומן ואודסה, מתוך מחשבה שעיקר הלאומנות האוקראינית מתרכזת במערב, וממילא כיבוש מחצית אוקראינה יפיל את השלטון ולא יאפשר לאוקראינה התאוששות. גם אופציה זו אינה סבירה כל כך, לדעת אותם מומחים.
• כיבוש רצועת החוף האוקראינית, שמטרתה חיבור יבשתי של קרים לרוסיה, וניתוק אוקראינה מן הים. למהלך כזה תהיה השפעה כלכלית חמורה על אוקראינה. אופציה זו יתכן שהיא סבירה יותר.
• כיבוש כל מחוזות דונייצק ולוגנסק, וסיפוחן, במתווה דומה לסיפוח קרים, לרוסיה. גם מהלך כזה אינו נראה הגיוני, שכן הוא יותיר את רוסיה מתמודדת עם אותן בעיות ולא יפתור שום דבר מבחינתה.
• תקיפה קרקעית מוגבלת ופגיעה חמורה, אוירית ובלוחמת סייבר, בתשתיות קריטיות באוקראינה. מהלך כזה עלול לכלול השבתת התקשורת באוקראינה, פגיעה בצמתי תחבורה קריטיים.
• כמובן, קיימים תרחישים אפשריים נוספים, אולם אין טעם לדון בכולם כאן, מה גם ששום דבר מכל האמור לעיל אינו יותר מאשר ניחוש מחושב על סמך תמונת המודיעין וניתוח הרצונות של פוטין, הסיכונים והרווחים האפשריים.

השפעות וודאיות

מה שברור, מדינות מזרח אירופה, שטעמו את טעם הכיבוש הרוסי בעבר, נמצאות בחרדה. ליטא, לטביה, אסטוניה, שסופחו כבר בעבר לבריה"מ, חוששות מאוד שהן תהיינה הבאות בתור, ואף פולין, שנכבשה פעמיים בעבר ע"י רוסיה, חוששת מאוד, עד כי כבר הודיעה כי תכפיל את גודל צבאה ואת תקציב הבטחון שלה. מדינות אלו, ואחרות, אף מבקשות מארה"ב להגדיל את הכח הצבאי המוצב בשטחיהן, לשם הגנה עליהן מתוקפנות אפשרית של רוסיה.

גם בפינלנד ובשבדיה, מדינות אירופה שאינן חברות בנאט"ו, נשמעים קולות כי אם רוסיה תפלוש לאוקראינה, הן תצטרפנה לנאט"ו, כך שבסופו של דבר, מתוך רצונו להרחיק את נאט"ו בגבולותיו, עלול פוטין למצוא את עצמו עם מדינות נוספות המצטרפות לברית.

יש לזכור גם, כי גבולה העצום של רוסיה, גובל בנאט"ו רק בחלק קטן מאוד, וכל ה"פחד" שמשדרים הרוסים מנאט"ו והטענות על כך שרוסיה "מוקפת ע"י נאט"ו" אין לו שום אחיזה במציאות, מלבד פחד קמאי והיסטורי מהמלחמות שהיו באירופה בעבר.

רוסיה היא המדינה הגדולה בעולם בשטחה, העומד על 17 מליון ק"מ מרובע (לשם ההשוואה: שטחה של שכנתה סין הוא כ-9.5 מליון קמ"ר, של ארה"ב 9.8 מליון קמ"ר). וס"ה היא חולקת עם נאט"ו חלק קטן מאוד מגבולה.

סיכום – והכי חשוב…

אין איש יודע כיצד תתפתח המתיחות בין רוסיה לאוקראינה וכיצד יסתיים המשבר הזה. האם אכן תפרוץ מלחמה ואם כן, מה תהיינה תוצאות המלחמה עבור אוקראינה. יתכן שאף פוטין עצמו אינו יודע, שכן בניגוד למקובל לחשוב עליו כעל גאון אסטרטגי, הוא נכווה לא פעם בניתוחים שגוים, והוא בכל מקרה לא יהיה המנהיג הראשון בהיסטוריה שנכשל בניתוח שגוי…

מה שברור לנו, כיהודים מאמינים, הוא כי "לב מלכים ושרים ביד השם", וכי בכוחה של תפילה למנוע כל מלחמה, לא רק בשל הסכנה ליהודים באוקראינה (ובכלל), אלא גם משום הסכנה שמלחמה כזו עלולה לצפון בחובה עבור העליה לציון רביה"ק באומן.

נראה הדבר שאנ"ש אינם חושבים על הנקודה הזו, אולם עלינו להבהיר: בכל מקרה של מלחמה, יהיה קשה יותר להגיע לאומן, ואם אכן מטרתו של פוטין היא כיבוש המחצית המזרחית של אוקראינה, ובמקרה כזה גבול השטח עובר באומן או סמוך לה, הרי שיקשה עלינו לתאר את המצב באומן במצב כזה…

וממילא למען יצירי כפיו של הקב"ה, למען יהודי אוקראינה ולמען ציון רביה"ק, מחובתו של כל יהודי להתפלל למען שלומה של מלכות ולמען לא תפרוץ מלחמה ותשכח המתיחות בין אוקראינה ורוסיה.

♦

צפו בשיירות רוסיות הדוהרות לכיוון גבול בלרוס-אוקראינה בימים האחרונים: