מה השם אלוקיך שואל מעימך: דיבורים מלב אל לב באור התקופה • שוה קריאה

נהרות של דמעות כבר נשפכו בתקופה האחרונה מעיניהם של אנשי שלומינו המתגעגעים, מבקשים ומתחננים להיות על ציונו הקדוש של הנשר הגדול בימי הרת עולם הקרבים ובאים. חלומות שווא מתנפצים בזה אחר זה ומותירים לבבות שבורים ורצוצים.

שבוע לפני ראש השנה מודיעים העסקנים המסורים הפועלים במסירות, כי לא רואים באופק שום פריצת דרך. זהו זה! מחשבות של יאוש ואוזלת יד מתגברות, ראש השנה אצל רבינו מתחיל להיראות כחלום, ח"ו. על מי יש לנו להישען רק על אבינו שבשמים.

מי שזכה להכיר מעט את אורו של רבינו הקדוש ושמע את הכרוז של מי ששאג בקול גדול כי אין שום יאוש בעולם כלל, בוודאי לא ירפה בשעה כזו, ולא יעלה על מחשבתו ודעתו כי אפס תקוה ח"ו.

רבינו הקדוש כבר גילה לנו "אצלי לא הפסיד איש" – גם מי שהוציא מכיסו, או מאמתחת הגמ"ח, אלפי דולרים או יותר, מובטח מרביה"ק שלא יפסיד. אפילו אם בסוף האוקראינים יפתחו את הגבולות ויעבירו את כל חסידי ברסלב חינם אין כסף – גם אז לא הפסיד מי ששילם על הנסיעה דמים מרובים ועגמת נפש. כי אינו דומה העושה מצוה עם מסירות נפש למצוה שבאה בהליכה…

הבה ונתבונן, אחים אהובים, בדברי "רבינו בחיי" בספרו הקדוש "חובת הלבבות" שם מאריך לבאר בטוב טעם כי ישנם שלושה חלקים המרכיבים את המצוה, החלק הראשון הוא הרצון והתשוקה לדבר שבקדושה, החלק השני הוא המעשה שביד האדם לעשות, והחלק השלישי הוא עשיית המצוה בפועל שזהו ביד השם יתברך לבדו, ושכר המצוה איננה אלא על מה שביד האדם, בין אם גמר המצוה אם לאו.

כן הדבר בראש השנה של רבינו הקדוש, כל הטרחות, עגמת הנפש, הרצונות והכיסופים, הצער והכליון עיניים, הכל בכל יבוא בחשבון, ויעמוד לנו לעד ולנצח נצחים, בין אם פעולותנו נשאו פרי, בין אם לאו. אין שום ספק שמי שעשה כל שבידיו להגיע לרבינו הקדוש, אפילו אם ח"ו לא יגמור, הוא עשה את שלו, ורבינו הקדוש לא ישאר חייב, ובוודאי יפעל עבורו את כל התיקונים שהבטיח למי שיבוא על קברו.

אבל אחיי ורעיי, המשכיל בעת הזו ידום. ידוע לכולנו מה שרביה"ק מגלה לנו בתורה 'קרא את יהושע' (ו') הידוע כ'התורה של אלול' – כי עיקר התשובה כשישמע בזיונו ידום וישתוק – כשעינינו רואות שכל מה שאנו עושים ומתפללים, מקוים ומצפים לישועה, ועדיין לא נושענו, ולא זו בלבד, אלא שההוא הצליח להגיע, הוא יש לו קשרים, וההוא יש לו כסף, הוא נכנס בדרך כזו וההוא בדרך אחרת, ואנו מתגוללים בין המיצרים דוויים וסחופים, בעירום וחוסר כל, רחוקים כ"כ מהציון המצוינת, ולא רואים שביב אור בקצה המנהרה החשוכה כל כך. עיקר מה שמוטל עלינו לזכור לעת הזו, זה ציוויו של רביה"ק 'ידום וישתוק' – אל תהרהר אחר מידותיו. אל תשובו אחורנית, כי לא קצרה ידו מהושיע. כי רק על רחמיו הרבים אנו בטוחים, ורק השם יתברך יגמור בעדנו לטובה במהרה ממש.

מדם לבבינו נקרא אל אנ"ש, אל ירך לבבכם! אנו עומדים בשעת נסיון עצום, בנו בחר השם ברוב רחמיו וטובו הגדול, באמצעותנו להשפיע את כל הטובות הנפלאות שמצפות לנו. כל מה דעביד רחמנא לטב עביד! ורק היסורים הללו הן הן המציבות אותנו, ויצילו אותנו בזה ובבא בע"ה. עוד יבוא היום בו נחפש בנרות עוד איזה שמץ של יסורים שעברנו בדרך לרבינו. כל זאת יעמוד לנו לטוב לעד ולנצח נצחים.

וז"ל מדרש תנחומא נצבים פרק א' לפיכך אמר להם הקב"ה אע"פ שקללות הללו באות עליכם הן מעמידות אתכם וכן הוא אומר (דברים ח') למען ענותך ולמען נסותך וגו' וכך אמר להם משה לישראל אע"פ שהיסורין הללו באין עליכם יש לכם עמידה לכך נאמר אתם נצבים היום כולכם.

האם מישהו מאיתנו יסכים למכור את כל הצער והכאב שעבר עלינו בדרך לרבינו? הרי גם אם יציעו לנו מליוני דולרים מזומנים לא יימצא בינינו מי שיסכים לעסקה כזו. ברור כי מה שכבר פעלנו ונפעל בראש השנה הקרב ובא, לא פעלנו מעולם, וספק אם עלו שעשועים גדולים כאלו לפני הבורא יתברך מאז נהיה ישראל לגוי.

וכי מי יזכה לתיקונים שהבטיח רבינו הקדוש בראש השנה, מוכרי הפיצה והשווארמה? עורכי הסלקציות? הנערים המנוערים הזוללים וסובאים שהצליחו להשתחל לאומן בדרכים מפוקפקות? אין ספק כי כאשר אנו כוספים ומתגעגעים, מתפללים ובוכים, נעים ומשתדלים בכל כוחנו להיות על ציונו הקדוש של רבינו, נפעל את כל הישועות והתיקונים, וייחשב לנו הדבר כאילו עשאה ממש!

אל תתנו לאף אחד לייאש אתכם. כי אין שום יאוש בעולם כלל. לא עסקנות כזו, ולא השתדלות אחרת יפתחו את הדרך לרבינו. המפתח לאוקראינה המסוגרת לא נמצא אצל עסקן פלוני ולא אצל נגיד אלמוני, לא אצל הציונים ואפילו לא אצל נשיא אוקראינה. המפתח לקיבוץ ראש השנה אצל רבינו נמצא אך ורק אצל הבורא יתברך, הטוב והמטיב לרעים ולטובים, המצפה מאיתנו שנקבל את כל מה שעושה עימנו ללא הרהורים וללא עוררין. ומה השם אלוקיך דורש מעימך כי אם ליראה אותו – רוצה השם את יראיו, את המייחלים לחסדו. זה מה שרוצה הבורא מאיתנו שלא נרפה ולא נשוב אחורנית חלילה. נמשיך את התפילות מעומקא דליבא, ביתר שאת ועוז. נפיל תחינתנו לפניו יתברך, ושערי דמעות לא ננעלו…

הבה נשמח ונודה לבורא יתברך על מה שעלה בגורלנו, לעבור את מסכת היסורים הללו בדרך לצדיק האמת, ונתפלל ונחזור ונקוה אליו יתברך שיקרע עבורנו את הים, ויביא את כולנו ברננה לעשות את ימי ראש השנה, סמוך לציונו הקדוש של רבינו הקדוש והנורא, ונזכה כולנו לשנה טובה ומתוקה, ולהיכתב ולהיחתם בספרן של צדיקים, בספרו של רביה"ק שאצלו לא הפסיד איש.

נכתב יום א' דסליחות בגלות בלארוס בדרך לרבינו הקדוש