נועם השם • שבת מרוממת בראשות הרב יו"ט חשין | צפו

חדשות ברסלב • שבת מרוממת, נערכה בבית המדרש ד'קהל נועם השם' בירושלים בראשות המשפיע הנודע הרה"ח ר' יום טוב חשין שליט"א • קהל רב מתושבי העיר הגיעו במהלך השבת להשתתף בשיעוריו | גלריה:

שבת מרוממת במיוחד בראשות המשפיע הנודע הרה"ח ר' יום טוב חשין שליט"א נערכה בשבת האחרונה (מטות) בהיכל בית המדרש ד'קהל 'נועם השם' דחסידי ברסלב, ירושלים, שנתייסד במיוחד עבור אנשי שלומינו חסידי ברסלב שהתקרבו לאורו של רבינו הקדוש מהקהילות החסידיות ומבני חו"ל.

כתבות קשורות:
'נעם השם' • מעמד קביעת מזוזה בראשות זקני אנ"ש
נועם השם • חבורה שבועית למקורבים בני חו"ל עם הר"י משי זהב
'נועם השם' • שבת התאחדות לבחורי אנ"ש בני חו"ל | צפו

מדובר בשבת התאחדות מיוחדת שנערכה לאברכים חסידי ברסלב, מרביתם התקרבו לאורו הבהיר של רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב זיע"א מהקהילות החסידיות ומבני חו"ל.

כזכור, קבוצה מיוחדת זו, של חסידים ואנשי מעשה החלה את דרכה לפני מספר שנים, כאשר בראשית דרכה התאגדה יחד תחת השם "אור הצדיק". במהלך השנים, מאז נוסדה הקבוצה, התקרבו אברכים ובחורים רבים אל חבורת החסידים וביחד ערכו שבתות התאחדות בראשות גדולי משפיעי אנ"ש. רק לפני מספר שבועות נסעו בני החבורה לאשדוד לשבת התאחדות והתעלות.

אחד מבני החבורה תיאר ל'ברסלב נייעס' את רגעי השיא של השבת המרוממת:

"ממש קשה לתאר את האווירה ששררה בחלל בית המדרש מיד עם כניסת השבת", סיפר, "בתפילת ליל שבת, כל מי שנכנס להיכל בית הכנסת הרגיש טפחיים מעל הקרקע והצטרף בהתלהבות לתפילה הברסלבאית העילאית. מיד לאחר התפילה התקבצו ובאו כ-100 בחורים מבקשי ה', ליטאים מישיבות מיר ובריסק לצד חסידים, והצטרפו לסעודת שבת בראשות המשפיע, במטרה לצבור מטענים רוחניים ולהתחזק בעבודת ה'. מאכלי השבת היו משובחים כיאה לכבוד שבת קודש, ולאחר מכן פצחו המשתתפים בשירה ובזמירות שבת".

באמצע הסעודה מסר הרב יום־טוב שיעור עיוני עמוק על כך שמצד השכל שמחפש את מה שעומד מאחורי כל דבר הקב"ה נקרא 'סיבת הכל' ו'אני ראשון', אך מצד הנפש הקב"ה הוא 'תכלית הכל' ו'אני אחרון' שבו רואה הרצון את המטרה שאין מטרה נוספת אחריה, וממילא מבחינה נפשית שהיא עיקר האדם ככל שהאדם חווה תאווה מסוימת כ'תכלית' בה ימצא מרגוע לנפשו הרי בעומק הדבר עשה את אותה תאווה ל'אלוקות' ועבודה זרה, כשהמשפיע מסביר את ההבדל בין התאוות שלטווח הקצר כמו תאוות אכילה והשקר שבהן לבין התאוות לטווח הארוך כמו תאוות ממון והכבוד והשקר שבהן.

לאחר השלב הראשון של השיעור שהתארך שעה ארוכה נערכה הפסקה לברכת המזון שנאמרה בהתעוררות רבה ומיד לאחריה המשיך המשפיע לשלב השני של השיעור בו ביאר בהרחבה כי לצד התאוות שעניינם מילוי רצון אישי ישנה תאווה לכל אדם להתפעל מחדשות ונפלאות גם אם אין בהם משהו הנוגע אליו באופן אישי ושורשה של תאווה זו ברצון הקב"ה לגלות את גדולתו ושעל בסיס זה אמור האדם לבסס את תאוותו לגילוי כבוד ה' בגאולה השלימה באופן שגם החלק הכי נמוך בנפש יוכל להסכים לו שהרי אין לך חדשה נפלאה ומסעירה יותר מזו, לאחר שהסביר את הקושי לחיות כך מצד התגברות המדמה למען הבחירה הגיע לעניין עצת ההתבודדות בקביעות יום יומית שרק במהלכה ניתן לכל אחד ואחד להעמיד את האמת שבאפסיות תאוות האליל מחד גיסא יחד עם האמת שבתכלית האחת והיחידה של גילוי כבוד ה' מאידך גיסא מול עיניו ולפרש שיחתו לפני השי"ת בפה ובדיבור מלא על ריחוק הרגשת הלב וההתנהגות בפועל מידיעת המוח וכך יזכה סוף סוף ל'וידעת היום והשבות אל לבבך' ולגאולה הפרטית והכללית".

דבריו המחכימים של המשפיע סחפו את קהל המשתתפים לדיון נרחב עד לשעות הקטנות של הלילה, במהלכו ביקשו ללבן ולברר עם המשפיע כיצד מיישמים את התובנות הללו ואת העצה הזו הלכה למעשה.

לאחר תפילת שחרית בשבת בבוקר, ציבור המתפללים זכו שוב ליהנות מזיו אורה של תורת ברסלב כאשר במשך שעה ארוכה, נשא המשפיע דברים כשהוא מייחד את הדיבורים על סיפור 'מעשה מאבידת בת מלך' מתוך ספר סיפורי מעשיות של הרה"ק מוהר"ן מברסלב זיע"א ומסביר כי רק כאשר האדם מקבל מהצדיק את האמונה שהדבר אותו הוא איבד, היינו הקשר השלם עם הקב"ה, הוא עצם עצמיותו ממש, הוא יכול לחפש ולחפש ללא שום ייאוש ובוודאות גמורה בכך שלבסוף ימצא את מבוקשו גם כאשר נראה שאין לו שום תקווה, מכיוון שגם אם הוא איבד את ה'גילויים' וכל חדי העין טוענים שהדבר אותו הוא מחפש לא קיים יותר הרי שדווקא אור ה'עצם' שמורגש על ידי הדמעות המטשטשות את הראייה הוא זה ששורה ומתנוצץ בכל משך זמן החיפוש ונותן לאדם כוח להמשיך ולחפש לאין קץ.

את הדברים שזר בחידושים נפלאים לגבי ההבדל בין חמשת החושים בינם לבין עצמם ובינם לבין נשמת האדם שלמעלה מכולם ולגבי ההבדל בין הלכות אבידה ומציאה שם נקבע, בתנאים של סיכויים נמוכים מאד למציאה, שהאדם התייאש ושבעלותו על החפץ שנאבד פוקעת לבין הלכות היתר עגונה, הרומז על הקשר בין כל יהודי לקב"ה גם אחרי שהקב"ה הסתיר את פניו ונעלם מעיניו ולבו, ששם לא נאמר לעולם שהקשר פוקע גם אם יופיעו כל העדים שבעולם שיטענו 'חיפשנו בכל העולם ולא מצאנו' וכדוגמת טענת החיות והעופות והרוחות בסיפור זה. תוך הדברים גם ביאר כיצד הקושי המהותי להמתין ולחפש יוצר מצב מקביל והפוך בו האדם עלול להאמין לדברי שטות והבל מופרכים וכעניין אמונת הנוצרים והשבתאים והמשכילים ומקימי השלטון בארץ הקודש שהגאולה כבר הגיעה למרות שהעיניים רואות את ההיפך הגמור וכיצד רק ההתחזקות הנשאבת מתורתו של מוהר"ן מצילה משטות זו ומחיה את האדם באור האמונה והתקווה להמתנה ולחיפוש שיביאו בסופו של דבר את הגאולה האמיתית.

מאוחר יותר, קבוצה של אברכים ובחורים הצטרפו לסעודת השבת, שנערכה בביתו של הר"ר אברהם מנחם קנאפפלער שליט"א – מראשי הקהילה. במהלך הסעודה הסביר המשפיע הרב חשין את דרכי הקירוב וההפצה לאורו של רבינו הקדוש לבני ישראל המשוועים לרפואה וישועה מפגעי ונסיונות הזמן וכיצד נמצא בכוחו ובתורתו של רבינו את העצות המתאימות לכל אחד ואחד לעלות מתכלית הירידה לתכלית העליה.

בשעות אחה"צ חזרו בני הקהילה לבית המדרש כדי להשתתף בשיעור מיוחד שנמסר על ידי הרב יום־טוב, ונמשך עד תפילת מנחה. בשיעור הסביר המשפיע באופן נפלא את עומק החשש הגדול המתואר בתורה מקללת בלעם שאינו חשש רק מהכוח הרוחני של קללה וכישוף אלא מכוח הדיבור והמליצה של בלעם להביע ולנסח את טומאת דעתו, זה לעומת זה נגד הדיבור והמליצה של דעת דקדושה של תרי"ג מצוות תורת משה המכוונים במדויק לפנימיות קדושת תרי"ג איברי נפשו של כל אחד מישראל וממילא מוצאים בנפשם הד עמוק והרגשת הזדהות של "נעשה ונשמע", כשבלעם, בדומה לכך, יכול גם הוא לכוון במדויק ולספק את הדיבורים הקולעים בתכלית לעומק "הקושיות שאין עליהם תשובה" וכובד הלב והמרירות של כל אחד מישראל בפרט ושל כלל ישראל כולו על כל תלאותיהם מתחילת ימיהם באופן שנראה להם כמשהו לא מוצדק חלילה וכאילו "צדיק ורע לו", ושאילו היו דיבורי מליצה אלו מתגלים לאוזני ישראל היו נקלטים כל כך עמוק בנפשם עד שהיו "בולעים" את כל הפעולה הקדושה של משה ומפקירים את עם ישראל לטומאת התאוות ובכך גורמים חלילה לכליונו.

בהמשך ביאר שבאחרית הימים יצאה מזימת בלעם זו אל הפועל ע"י כל מליצת האפיקורסים וכלי המשחית ושהעצה היעוצה לנצח אותה היא ע"י שהאדם מוציא בדיבור ובמליצת פיו את כל קושיותיו ומרירותו בטענות ואמתלאות בהתבודדות ושפיכת שיחו לפני השי"ת וכתפילת העני המביעה את 'תרעומתו' לפני הקב"ה המתוארת בזוהר ומובאת בדברי מוהרנ"ת, תלמידו המובהק של מוהר"ן, שתפילה זו יקרה וגבוהה מכל התפילות שבעולם, ולאחר מכן הרחיב בחובה המוטלת עלינו ללמד עצה זו לבני משפחתנו וילדינו וחברנו ולהפיץ אותה ככל האפשר בעל פה ובכתב לעם הנאנק תחת טומאת בלעם ועצותיו כי היא היא הנשק החזק ביותר נגד כל הטומאות המשתוללות בימינו בראש כל חוצות ומפילות חללים לאין מספר.

לקראת תפילת מנחה וסעודה שלישית התקבצו בבית המדרש ציבור רב של שוחרי תורה וחסידות שהגיעו מהשכונות הסמוכות בירושלים. הרב חשין השמיע דברי תורה בבית המדרש, שהיה מלא מפה לפה, והסביר בעומק העיון, על פי ליקוטי מוהר"ן חלק ב' תורה ס"ז, את סוד 'החן והפאר והיופי של הצדיק' שבהתכללות בחן קדוש זה תלוי כל בניין בית מקדשינו.

השיעור המסועף נקטע לזמן קצר, כאשר הגיע זמן צאת שבת, אך חודש מיד לאחר תפילת ערבית והבדלה ונמשך עד לשעות הלילה המאוחרות, כאשר הרב חשין האריך בדרשה והסביר כי אחד מהאופנים של קיום עצת ההתכללות בחן אמת זה ע"י השקידה הרבה בלימוד תיאוריו הנפלאים ויוצאי הדופן של מוהרנ"ת, שלא ניתן למצוא כמותם בשום ספר אחר על שום צדיק אחר בעולם, על 'החן הנורא והיופי הנפלא' של רבינו במראה פניו ודיבורו ותנועותיו וכל הילוכו בקודש בפרטי פרטיות, באופן שרבינו הקדוש ניצב נגד עינינו בתיאורים אלו כחי וקיים ממש, מה שגורם לנו אהבה והתקשרות אליו בכל לב ונפש.

הציבור הגדול התפזר מבית המדרש, כשהם גדושים וטעונים במצברים רוחניים עצומים שנשאבו במהלך סדרי השבת, בראשות המשפיע הרב חשין ובהשתתפות בני החבורה.