נטפי דמעה • אחר מיטתה של האשה הדגולה מרת חיה יוכבד רוזנפלד ע"ה

המונים ליוו למנוחות במוצאי חג השבועות את האשה החשובה והצדקנית מרת חיה יוכבד רוזנפלד ע"ה, אלמנת הרה"ח רבי אלעזר מרדכי זצ"ל ובתו של החסיד רבי שמואל הלוי הורביץ זצ"ל | נטפי דמעה אחר מיטתה | גלריה היסטורית:

אֵשֶׁת חַיִל מִי יִמְצָא • אמש (ראשון) קמו משפחת רוזנפלד מאבלם אחר אימם שהסתלקה לעולמה בעיצומו של חג שבועות בפתע פתאום האשה החשובה מרת חיה יוכבד רוזנפלד ע"ה אלמנת הרה"ח רבי אלעזר מרדכי רוזנפלד זצ"ל ובתו של הגה"צ רבי שמואל הורביץ זצ"ל | לפניכם נטפי דמעה אחר מיטתה של האשה הדגולה:

כתבות קשורות:
וְשָׁם אִשָּׁה גְדוֹלָה • מרת חיה רוזנפלד ע"ה
ז' מנחם אב • רבי אלעזר מרדכי רוזנפלד זצ"ל | עם תיעודים
י"ב אדר • יום הילולת רבי שמואל הורביץ זצ"ל | כתבה נרחבת
"בית שמואל" • מתולדותיו של רבי שמואל הורביץ זצ"ל

המוני בני ירושלים ובראשם אנשי שלומינו חסידי ברסלב ובני המשפחה ליוו למנוחות במוצאי חג השבועות את האשה החשובה והצדקנית מרת חיה יוכבד רוזנפלד ע"ה, אלמנת הרה"ח רבי אלעזר מרדכי זצ"ל ובתו של החסיד רבי שמואל הלוי הורביץ זצ"ל.

המנוחה מרת חיה יוכבד רוזנפלד ע"ה נולדה ביום כ' תשרי תש"ו, כבת זקונים לאביה החסיד רבי שמואל הלוי הורביץ זצ"ל מגדולי אנשי שלומינו ומחבר ספרי "ימי שמואל" "מכתבי שמואל" ועוד ספרים רבים. מתושבי אתרא קדישא מירון וירושלים.

נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים – מעט מייחוסה:

מעט מיחוסה הרם: אביה רבי שמואל היה בנו של הגה"ח רבי ישעיה הלוי הורביץ זצ"ל מח"ס עדן ציון ועו"ס, אב"ד בצפת ובעיר ויניפג שבקנדה, שהתייחס בן אחר בן לבעל השל"ה הקדוש, וכן היה מיוחס להרבה גדולי עולם, בהם בעל הלבושים, הרה"ק רבי אהרן הגדול מקארלין זיע"א, הרה"ק רבי חיים חייקא מאמדורא זיע"א, הרה"ק בעל התניא והשו"ע זי"ע ועוד רבים. זוגתו של רבי ישעיה היתה בתו של הג"ר יצחק לורברבוים זצ"ל נכד בעל החוות דעת ונתיבות המשפט, וחתן הרה"ק רבי שמואל העליר אב"ד צפת, ומצד אמו התייחס להרה"ק רבי אלימלך מליזענסק זיע"א והרה"ק רבי שמעון מירוסלב זיע"א.

אמה מרת מינדל ע"ה היתה בתו של הג"ר עמרם יוסף וואלנשטיין זצ"ל בנו יקירו של מרן הגאון רבי משה נחום וואלנשטיין זצ"ל ראב"ד מקודש פעיה"ק ירושלים, שהיה חתנו של הג"ר שמעון דייטש זצ"ל תלמיד החת"ס בירושלים. זוגתו של רבי עמרם יוסף היתה ממשפחת אטינגר, צאצאי הרה"ק רבי ברוך מרדכי מבאברויסק תלמיד בעל התניא שמנו"כ ליד ציון האוה"ח הקדוש בהר הזיתים.

המנוחה ע"ה קיבלה מנעוריה את החינוך של אביה הגדול, שאף טרח להביא לביתם שבמירון את הכלים ללמדה קרוא וכתוב כנהוג. ומאוחר יותר חינכה וגידלה ע"פ דרך רביה"ק וכל ימי חייה היו קודש בהתקשרות ואמונה בלי מצרים בו ובתלמידיו הקדושים. בהיותם מתגוררים במירון היתה פוקדת רבות את ציון הרשב"י במירון, ואף העידה שהיו תקופות בילדותה שהיתה אומרת את כל ספר התהילים בקול, שכן המקום היה ריק מכל נפש חיה, ורק הד קולה חזר אליה…

בהגיעה לפרקה נישאה לבעלה הרה"ח רבי אלעזר מרדכי רוזנפלד זצ"ל, בעל 'ליקוט מאמרי"ם' על ליקוטי מוהר"ן, שהיה ידוע כאברך משכמו ומעלה, ת"ח מופלג ועובד ה' במסירות נפש בקדושה ובטהרה, בדרגות עצומות ונוראות.

רבי אלעזר מרדכי היה בנו של הרה"ח רבי דוד רוזנפלד זצ"ל (חתן הרה"ח רבי אלעזר מרדכי קעניג זצ"ל מח"ס 'רקח מרדכי' על שאילתות דרב אחאי) שעלה ארצה עם אביו החסיד רבי משה דוב רוזנפלד מקרימנטשוק שבאוקראינה אשר הוא וזוגתו היו מהמשפחות הוותיקות דאנ"ש, ומתייחסים לגדולי תלמידי רביה"ק, ה"ה רבי אהרן אב"ד ברסלב, רבי שמואל יצחק אב"ד טשעהרין, רבי ישעיה שלום בן רבי יוד'ל מדאשיב אב"ד מעדוודיבקא, רבי שמעון מקרימנטשוק אשר מנו"כ ליד ציון האריז"ל בצפת, וכן מתייחסים לרבי נחמן מטולטשין תלמידו הגדול של מוהרנ"ת ועוד.

בָּטַח בָּהּ לֵב בַּעְלָהּ – אלמנותה:

ביום המר ז' אב תשל"ט הסתלק בעלה רבי אלעזר מרדכי בדמי ימיו בגיל ל"ד שנה, בהשאירו אחריו עשרה יתומים, כולם מתחת לגיל בר מצוה ללא משען ומשענה. אך המנוחה ע"ה אזרה חלציה בגבורת נפשה ובמשך ארבעים ושלש שנות אלמנותה זכתה לגדל לבדה את צאצאיה במסירות נפש עצומה, בדרכי התורה והיראה, בהשרישה בהם מסורת והשקפה טהורה מלוא חפניים, כאב ואם יחדיו. כאשר כל צעד שעשתה היה מלווה בתפילות ותחינות כנשים הכשרות והצדקניות. בענין זה יש לציין את עוז רוחה שהקפידה כל השנים לבל יכנס לביתה שום מוצר שאינו תחת ההשגחה המהודרת של בד"צ העדה החרדית, לרבות באותם שנים בהם רשימת המוצרים של העד"ח היתה דלה למדי וכמעט שלא היו חטיפים וממתקים לילדים תחת השגחת הבד"צ. אולם המנוחה הצדקנית הצליחה להחדיר בצאצאיה את ה"ויגבה לבו בדרכי ה'" ולא הרגישו מעולם שחסר להם דבר.

בסייעתא דשמיא עצומה זכתה להעמיד דור ישרים מבורך בדרך ישראל סבא, כשהיא משכילה להשריש בצאצאיה את אהבת התורה ועבודת ה' כדרך אבותיה, ובפרט בדרך רביה"ק זיע"א, שהיתה דבוקה בו ובתורתו קשר עז בל ינתק. כך למשל לאחר הסתלקות בעלה, ביקשה מאחיינה הרה"ח רבי עמרם יוסף הורביץ זצ"ל שילמד את הילדים כיצד ללמוד ליקוטי מוהר"ן, ואכן שנים רבות היה רבי עמרם משמש כמורה דרכם בכל עניני רבינו.

מִפְּרִי כַפֶּיהָ נָטְעָה – חסד

בין פעולותיה הברוכות היתה טורחת למען רווחתם של זקני אנ"ש בדור הקודם והיתה מכינה ושולחת את מזונם כל אחד לפי צרכו. כמו כן היתה תקופה שהיתה מנקה את בתי המדרש דחסידי ברסלב הן בבתי מחסה שבעיר העתיקה והן במוצאי שב"ק בביהמ"ד הגדול במאה שערים – בהתנדבות מלאה, כאשר היתה הולכת לשם באישון לילה עם בנותיה הגדולות. ואם התאוננו הבנות על הקושי, היתה מספרת להם על אביו של רש"י הקדוש שזכה לבן גדול כזה בזכות שהיה מנקה את בתי הכנסת כידוע.

חֹק לְנַעֲרֹתֶיהָ – חברת "בנות פיגא"

לפני כמה עשרות שנים התעוררו נשים צדקניות ובראשם מרת טשינגל תחי' (אשת הגה"ח רבי יצחק שליט"א) להקים 'חברה' עבור בנות אנ"ש, שבאותם שנים לא ידעו כמעט מהי ברסלב, מה שגרם שהיו הרבה בנות מאנ"ש שלא חפצו בחתנים חסידי ברסלב, לשם כך הוקמה חברת "בנות פיגא" בה חינכו את הבנות בכל עניני רביה"ק והחדירו בהם את הזכיה הגדולה להיות חסידי ברסלב. היתה זו המנוחה ע"ה שעמדה מאחורי הקלעים בכל הפעילות, דאגה לממתקים ולפרסים והכינה את כל מה שצריך למען החברה.

כך גם כאשר אחת ממכרותיה הקימה "מדרשה" עבור בעלות תשובה, היתה המנוחה ע"ה מייעצת ועוזרת בכל מה שצריך, ובזכותה זכו להקים בתים רבים של תורה וחסידות בדרך רביה"ק.

טָעֲמָה כִּי טוֹב סַחְרָהּ – מחפשת קיום מצוות:

רבות ניתן לכתוב על דקדוקי ההלכה ושמירת מנהגי ישראל בקפידה, כפי שקיבלה מאביה הגדול ובעלה הצדיק, גם בענינים שנשים בדרך כלל אינן "מצוות ועושות".

כך לדוגמא היתה מקפידה בחג הסוכות שלא לטעום אפילו טיפת מים מחוץ לסוכה, וכן הקפידה (לאחר נישואי צאצאיה) להתפלל שחרית בזמן הנץ החמה כוותיקין בציבור דווקא, בין בחול ובין בשבת, כשהיא מכתתת רגליה מרחקים עצומים, ואף מונעת עצמה שלא לשבות במקומות בהם לא תזכה לתפילת וותיקין בציבור. וכאשר היתה באומן בזמנים שיש שינוי בפרשיות של קריאת התורה, היתה משתדלת בחזרתה לארץ ישראל להשלים את שמיעת קריאת הפרשה שהפסידה. בין השאר היתה היא זו שפתחה כל שבת לפנות בוקר את העזרת נשים בביהמ"ד חסידים בבתי אונגרין, שם התפללו אמה וסבתותיה ע"ה לבית הגרמ"נ וואלנשטיין זצ"ל.

וַתָּקָם בְּעוֹד לַיְלָה

יצויין כי כל יום היתה קמה לפנות בוקר ואומרת שיר השירים קודם עלות השחר כפי שמובא בספר המידות. וכן היתה אומרת תפילה לחבקוק ועוד שאר אמירות וסגולות שהיו לחם חוקה.

כַּפָּהּ פָּרְשָׂה לֶעָנִי

פרק מיוחד ניתן לכתוב על מעשי הצדקה והחסד שהרבתה בהם בתמידות ובקביעות. במיוחד נודע שמה בקרב אנשי היישוב הישן פעיה"ק, כאשר המשיכה ע"פ ציווי אביה הגדול להחזיק את גמ"ח מיץ וקליפות הרימונים לרפואה. דמים מרובים היתה משקיעה מדי שנה בשנה לרכישת, סחיטת ובישול טונות של רימונים, כאשר את הכל היתה מחלקת במשך השנה לכל דכפין חינם אין כסף, ואפילו אם היה מאן דהוא מבקש לשלם לא היתה מוכנה לקבל בכל התוקף. גם טרחה במיוחד על כשרות הרימונים שיהיה הכל כפי הוראות רבותינו הבד"צ ה'עדה החרדית', ובהגיע שנת השמיטה היתה פונה למרן הראב"ד הגרי"י פישר זצ"ל שהיה מדריך אותה כיצד לנהוג בנושא זה.

את רוב מעשי החסד היתה משכילה להסתיר אפילו מצאצאיה, אולם מהמעט שנודע אפשר לכתוב כרכים שלמים, כיצד "אימצה" כל מיני "חברות" ודואגת לכל מחסוריהן ברוחניות ובגשמיות, מתוך מסירות נפש עצמית בל תתואר. עד כדי כך הגיע הדבר, שכאשר אחת מאותן גלמודות חלתה ל"ע והגיעה עד שערי מוות, אף ביקשה בימיה האחרונים מהמנוחה שהיא רוצה לזכות להקבר לידה… ואכן לאחר שאותה אשה נפטרה ל"ע, "הפכה עולמות" לקנות עבורה חלקת קבורה בדמים מרובים, בסמוך לחלקת המשפחה, ומאז שמרה את יום היא"צ של אותה גלמודה כאילו היתה אחותה ממש. כמו כן העידה אחת שהיתה נוכחת פעם כיצד המנוחה ע"ה הגיעה לבית אחת מ"חברותיה" שלא היתה בריאה בנפשה ל"ע, ותוך כדי שהיא מנקה ומסדרת את הבית התפרצה אותה אשה עליה וביישה אותה בקולות וקללות, אך היא עשתה עצמה כאינה שומעת כלום והמשיכה לסדר ולנקות את הבית כאילו היא מקבלת על כך תשלום מלא…

הֲלִיכוֹת בֵּיתָהּ

כמובן מאיליו שכל הנהגותיה היו בתכלית הצניעות, כשהיא נזהרת שלא ישמע קולה אפילו לבני משפחתה הקרובים. מסרה נפשה ללכת כדרכי אמותנו בצניעות כראוי, וכמה כאב לה פרצות הדור, כאשר כל סטיה, אפילו קלה, מדרך היהדות הצרופה היתה שוברת את לבה. מאידך גיסה כמה שמחה ועלצה על כל הידור ושמירה של גדרי הצניעות וההליכה בדרך המסורה.

מִמֶּרְחָק תָּבִיא

כפי שקיבלה מאבותיה היתה מרבה בנסיעות לקברי הצדיקים הקדושים אשר בארץ המה, ובמיוחד לציון הרשב"י במירון, שכאמור היתה קשורה אליו בקשר נמרץ עוד מימי מגוריה במירון בבית אביה זצ"ל, והמשיכה להחזיק את הבית הקדוש הזה עד היום, כשהיא שוהה שם ימים רבים. ולפלא שבחודש שלפני הסתלקותה זכתה להיות שלשה שבתות בצל הרשב"י במירון. גדולות ונצורות מספרים על נסיעותיה לציון רביה"ק באומן, לשם היתה לוקחת קבוצות של נשים, כשהיא זוכה לקרב רחוקות במסעות אלו, ומשפחות רבות מעידים שהם חבים לה את כל חייהם הרוחניים, הם והדורות אחריהם. כמו כן מיד כשנפתחה הדרך לאומן השקיעה דמים מרובים לשלוח לאומן את כל צאצאיה, ובפרט לפני גיל 7.

כמו כן היתה נוסעת רבות לציון הרה"ק מליזענסק שהתייחסה אחריו וכן לשאר קברי הצדיקים בארץ ובחו"ל. יצויין כי גם בכל נסיעותיה לחו"ל לא ויתרה כהוא זה על הכשרות של הבד"צ. היתה לוקחת איתה את כל מה שהיא צריכה, ולא היתה טועמת שום דבר שאינו בכשרות העדה החרדית.

חָגְרָה בְעוֹז מָתְנֶיהָ

כאן המקום לציין את חלקה למען הצלת בית החיים העתיק באומן, כאשר עוד בתחילת הנסיעות לאומן הקדישה כוחות רבים למען הצלת הקברים ליד ציון רביה"ק. גם בפרשיה האחרונה בחודש אייר תשע"ו, היתה היא זו שמצאה לראשונה את עצמות הנפטרים כיצד הם מתגוללים בבזיון ברחובות קריה, ומיד יצרה קשר עם עסקני אתרא קדישא שמאז ועד היום מונחים בעובי הקורה להציל את שארית הפליטה של הקברים שם.

בענין זה מספרים צאצאיה כי כל פעם ששמעה על חפירות בבית החיים באומן היתה מחווירה כסיד ומנסה לפעול כל מה שהיא יכולה למען הצלת ישיני עפר, ובין השאר היתה מדרבנת את צאצאיה וחתניה שיעשו כל מה שביכלתם למען הדבר ובוודאי שלא להנות מהבנינים שבנו שם עושי רשעה על חשבון הקברים.

♦ ♦ ♦

לֹא יִכְבֶּה בַלַּיְלָה נֵרָהּ

בחג השבועות האחרון, לאחר שהיתה ערה כל הלילה כמנהגה, אזי בשעות אחה"צ לאחר שהתפללה מנחה הלכה בליווי כמה מנכדותיה לפקוד את ציון דוד המלך ע"ה בהר ציון ביומא דהילולא דיליה החל בחג השבועות. יצויין כי למקום זה היתה קשורה באופן מיוחד עוד מימי ילדותה כאשר אביה היה לוקח אותה לשם בכל עת מצוא, ועד ליומה האחרון היתה מתפללת שם בימות החול מדי יום ביומו בתפילת הוותיקין בזמן הנץ החמה ביחד עם המנין של אנ"ש דשם.

וכך בפתע פתאום, תוך כדי שהיא יושבת ואומרת את פרקי התהילים של דוד המלך בצמוד לציונו הקדוש ביומא דהילולא, כלו מפיה תהילות דוד בן ישי, ובמיתת נשיקה מסרה את נשמתה הטהורה ליוצרה במקום קדוש זה וביום קדוש כזה.

אִשָּׁה יִרְאַת ה' הִיא תִתְהַלָּל

הלוייתה יצאה במוצאי החג מביתה ברח' סלונים 17 בשכונת מאה שערים, שם המתינו לה המונים שהגיעו לחלוק לה את הכבוד האחרון, ובראשם מאות צאצאיה היקרים שמיררו בבכי סוער על האשה הגדולה שהיתה עבורם כאב ואם כאחד, ובשיא פעילותה הסתלקה בפתאומיות שכזו.

המנוחה ע"ה זכתה להקבר ליד בעלה הדגול, כאשר עוד מחיים קנתה בעצמה את חלקת הקבורה שהמתינה לה במשך ארבעים ושלש שנות אלמנותה, בחלקת אנ"ש דוואהלין במרומי הר הזיתים. יהי זכרה ברוך.

תהא נשמתה צרורה בצרור החיים.