נטפי דמע אחר מיטתו של הרב ישי אמנו זצ"ל

'הלוחם הגדול' • נטפי דמע אחר מיטתו של האברך הרב ישי אמנו זצ"ל מיקירי אנשי שלומינו חסידי ברסלב:

כזכור ביום חמישי האחרון הלך לעולמו בדמי ימיו האברך הרב ישי אמנו זצ"ל למגינת ליבות כל מכריו וידידיו ועל כך דווח ב'ברסלב נייעס'. והיום נגיש לפניכם כתבה לזכרו של ה'לוחם הגדול' שהם 'נטפי דמע' אחר מיטתו של המנוח הבלתי נשכח:

מאת הרב י. ג. שליט"א

מתוך כאב גדול וצער נורא על הסתלקותו של ר' ישי אמנו ז"ל, יהודי יקר ונפלא שזכה להגיע למדרגות נפלאות בתמימות ופשיטות ועבודת ה' והתקרבות לצדיקים, נספר מעט על תולדותיו, ויהא זה לעילוי נשמתו. ישי נולד כבן יחיד ולא היו לו אחים ואחיות, אמו חיכתה שלוש עשרה שנים עד שנולד ולכן קראה לו 'שי', מתנה (כשחזר בתשובה החליף את שמו ל'ישי'). ההורים שלו התגרשו כשהיה בגיל שלוש, אמו הגיעה כניצולת שואה לארץ כשהיתה ילדה ולא הכירה את היהדות, הוא גדל בקרית מוצקין ולא הכיר את הדת כלל, עד שאפילו לא שמע אף פעם את המילה ברוך ה', ועד גיל שבע עשרה וחצי לא ידע כלל שיש בורא לעולם.

ימי הבחרות:

שי נמשך מאוד לאומנות לחימה מגיל קטן, בגיל שתים עשרה התחיל ללמוד אומנות לחימה יפנית שנקראת 'נינג'ה', (אומנות המלמדת טכניקות שונות כיצד יוכל האדם להתגונן מול מי שבא להילחם נגדו ולהכניע אותו, על ידי שהאדם קולט במהירות עצומה מה רוצה לעשות מי שבא מולו וכן הוא יודע לפעול בדייקנות גבוהה ושליטה עצמית), בתוך שנה כבר היה אצל ארבע מאמנים, הוא היה שעות רבות לבד מכיון שהיה בן יחיד ואמו עבדה הרבה בלילות כאחות, והוא חיפש והתבונן מה נכון לעשות בחיים. הלחימה משכה אותו כי ראה שהמתאמנים מגיעים ליכולות גבוהות, הוא התאמן שעות ארוכות, ונודע לו שיש באומנות הנינג'ה דרגה גבוהה שנקראת 'דאן 5', שמי שמצליח במבחן מסויים הוא מגיע לדרגה גבוהה זו. במבחן זה המורה עומד מאחורי התלמיד עם חרב כשהתלמיד יושב בעינים עצומות, והמורה מוריד את החרב בפתאומיות על ראש התלמיד והתלמיד צריך באלפית השניה להרגיש את הסכנה ולהזיז את הראש במהירות עצומה, דבר זה משך אותו מאוד שאפשר להגיע ליכולות כאלו. הוא היה מתאמן ביער לילות שלמים, ואז הבין את היופי של הלילה ושל הטבע והשקט,

שי הצעיר פיתח יכולות גבוהות מאוד בהרגשה, עד שהיה יכול להרגיש מחשבות של אנשים, ואפילו כשהיה באמצע השינה כשהיו באים לתת לו אגרוף מיד היה מתעורר, הוא הרגיש שהוא גילה סוד רוחני שהביא אותו ליכולות מאוד גבוהות, הוא היה הולך עם חברים ברחוב, ופתאום הוא נדרך שעומד לקרות משהו, ואכן פתאום אירעה תאונת דרכים, ענין זה הוא כעין מה שאומרת הגמרא 'הוא לא חזי אבל מזליה חזי'. באומנות הלחימה הזו צריך לקלוט באלפית שניה את מה שעומד לקרות. שי וחבירו התאמנו ימים שלמים והשיגו קלטות של מאסטרים מיפן כדי להגיע לדרגות גבוהות באומנות זו. במקצועות שלמדו בבית הספר ידע שי לקלוט את מחשבותיו של המורה וכך הצליח לענות היטב על השאלות שבמבחנים. וכשהמורה שאל אותו שאלות ידע לקלוט מה המורה רוצה שיענה וענה מה שרצה בדיוק, עד שהמורה נדהם מאוד מכך. הוא הגיע לרמה גבוהה מאוד באומנות הלחימה והדיוק בה וקליטת המחשבות של הסובבים אותו.

החיים החדשים:

והנה לפתע יום אחד בגיל שבע עשרה הקב"ה לקח ממנו פתאום את היכולות הללו, ללא שום הסבר הגיוני, הוא מגיע לאימונים והוא רואה שהוא בדרגה מאוד נמוכה, הוא החל לבכות לחבירו ונכנס לדכאון, הוא לא הבין איך הכל נעלם ברגע אחד, עד עכשיו היו לו יכולות לקרוא מחשבות של אנשים ועל ידי זה היה יכול להצליח מאוד בחיים ולהשיג דברים רבים שרצה והנה לפתע ברגע אחד הכל נעלם, יום אחד הוא פגש מישהו שאמר לו שמי שקורא תהילים בשבת הרי זה מכפר לו על כל מה שעשה, הוא לא ידע מה זה ספר תהילים, אך יום אחד כשהיה בבית מצא ספר תהילים, הוא שם כיפה והתחיל לקרוא, באמצע הקריאה הוא התחיל להתנענע, ולפתע תוך כדי הקריאה הוא מרגיש שהוא מתנתק מהחדר, הוא קורא ארבע שעות, והוא מרגיש כאילו החדר כאילו עולה באש, הוא חשב שזה ספר קסמים, הוא רואה במחשבה שלו את ירושלים, הוא מרגיש כאילו הוא מכיר את המחבר, כשסיים לקרוא הוא הרגיש כאילו כולו אש, כולו רוחני, היה לו אימון במוצאי שבת, הוא רץ לראות האם קריאת התהילים עזרה לו להחזיר את יכולותיו, כשהגיע לאימון פתאום הרגיש שהכל אפור, הכל מוזר, כולם רציניים מידי, הוא מתחיל לחשוב על כל האנשים שם מחשבות חיוביות, וכל כולו בהרגשת רכות ונחמדות, והוא מרגיש שהוא לא רוצה להיות במקום הזה של האימונים, הוא החליט שהספר הזה גורם לו הרגשות לא טובות והחליט שלא לקרוא בו יותר.

לאחר מכן הוא פגש חבר שחזר בתשובה, אותו חבר סיפר לו סיפור על האור החיים הקדוש, והנה הוא מרגיש שוב את אותה הרגשה שהרגיש בזמן שאמר תהילים, את כל מה שהחבר מספר הוא רואה במחשבה שזה מוכר לו ומרגיש כאילו היה שם, ואז הוא אמר לחבר 'אתה קשור לתהילים', החבר לא הבין את כוונתו, ושאל אותו אם הוא רוצה להניח תפילין, ישי הסכים, וכשהניח תפילין הרגיש שקט פנימי שלא היה לו אף פעם, אבל היכולות שלו לא חזרו. לאט לאט אותו חבר לימד אותו לברך ברכת המזון ולהתפלל ערבית וכדומה. הוא אמר לחבירו שהוא מרגיש שבשביל זה הוא בא לעולם, וכל מה שחיפש שנים באימונים ויערות זה היה להגיע לזה, הוא חיפש משהו מעבר, הוא חיפש את הרוחניות הזאת ולא ידע, הוא הרגיש כי בשניה אחת נזרק ועף לו כל העבר שלו, והוא הרגיש שכל מה שהיה לו עד היום היה רק גרגיר חול נגד האוקיינוס הגדול, נגד התכלית האמיתית שהיא הדבקות בה'.

לאט לאט הוא למד יותר ויותר את התורה והמצוות, והגיע ללמוד בישיבה, בתחילה היה בישיבה ספרדית בנשר, ואחר כך בישיבה הליטאית אור שמח בירושלים, הוא היה מאוד קשור לתהילים, ובמשך כמה שנים היה גומר בכל יום את ספר התהילים, ובישיבה שלמד בה לא הסתכלו על כך בצורה חיובית כל כך, וכן היה מאריך בתפילת שמונה עשרה, כאב לו על שלא הכיר עד היום את הקב"ה, והחליט להשקיע מאוד בקרבת אלוקים ודבקות בו, הוא השתוקק להגיע למעלת הנביאים שהיו דבוקים כל כולם בה'.

ההתקרבות לאור האורות:

במשך הזמן הוא ראה חסידי ברסלב שעוברים ברחוב, והוא הרגיש שיש עליהם הארה אחרת שאין לסתם בני אדם, סקרן אותו לדעת מה הם עושים שהוא לא עושה, הוא עבר בירושלים במאה שערים, שם יש חנות של ספרי ברסלב, וקנה שם את ספרי רבי נחמן מברסלב, וכן התפלל בשול במאה שערים, כשהתפלל שם עם אנשים שקמים חצות שנים רבות ועוסקים בהתבודדות הרגיש אוירה שונה לגמרי כאילו חזר בזמן שלושת אלפים שנה אחורה, אוירה של אמונה פשוטה, משהו שהוא לא מכיר. הוא התחיל לקרוא על מעלת ההתבודדות, והבין שאפשר להתקרב לה' יתברך בשדות וביערות על ידי דיבור עם ה' ותפילה אליו בהשתפכות הנפש, וכך החל יותר ויותר לעסוק בספרי רבי נחמן מברסלב ולקיים את עצותיו.

הוא ראה כי רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב דורש מהאדם עבודות, ודורש להשקיע הרבה כדי להשתנות, כגון להרבות בהתבודדות שעה כל יום עד שהאדם ישתנה, אך כיון שישי היה רגיל שהוא צריך להשקיע הרבה באימונים כדי להגיע ליכולות הבין שזוהי אכן הדרך לזכות לזכך את הגוף ולהתקרב לה', להשקיע יגיעה רבה בעבודת ה'. כפי שהשקיע ימים ולילות באימונים קשים בלימוד אומנות הלחימה, הוא החל להשקיע ימים ולילות בעבודת ה' וזיכוך הגוף. הוא החל לקיים את עצותיו של רבי נחמן מברסלב בהתבטלות גמורה, הוא הבין שעצותיו של רבי נחמן מברסלב יכולים להביא את האדם לדרגות גבוהות, ולזכות לאמונה וקדושה ודבקות בה'.

בתחילה הוא הצטרף לקהילה מסויימת של חסידי ברסלב שהתגוררו באחד הישובים, שהיה להם מנהיג שהיה מורה את דרכם, וישי סייע להם מאוד להפיץ את ספריהם, אך במשך הזמן הוא חש שאין זו דרכה האמיתית והמקורית של ברסלב, שכן במקום להפיץ בעיקר את ספריו המקוריים של רבי נחמן מברסלב ולעודד את הלימוד בהם, הם מפיצים בעיקר את ספריו של מנהיגם, שאף חידש הנהגות שלא הורה רבי נחמן מברסלב, וכן במקום להתקשר רק לרבי נחמן מברסלב בעצמו ולהאמין שהוא צדיק הדור המתקן את נשמות ישראל ומשפיע להם שפע גשמי ורוחני הם מאמינים גם במנהיגם שהוא צדיק הדור ומתוודים לפניו ומספרים לו את כל עוונותיהם וכו'. ולכן לאחר כמה שנים הוא עזב את אותה קהילה, והחל להפיץ את משנתו הטהורה והמקורית של רבי נחמן מברסלב.

ימי התלאות:

הוא עבר טלטלות רבות במהלך חייו, הוא התחתן ונולדו לו שני ילדים, ולאחר מכן התגרש ואז נאסר עליו לפגוש את שני ילדיו במשך שנים רבות והדבר גרם לו סבל נורא ויסורים רבים, כשהיה באומן לפני פטירתו נפגש סוף סוף עם בנו הגדול לאחר שנים רבות שלא ראה אותו. וכן היה שנה שלימה הומלס ברחוב ללא שהיה לו מקום לגור בו. לאחר מכן הוא התחתן שוב ונולדו לו ארבעה ילדים, שני בנים ושני בנות, בשנותיו האחרונות התגורר באלעד, ולאחר מכן כארבע שנים בראש העין.

בשנים האחרונות הקים עמותה שמטרתה בין השאר לחלק אוכל לכל נזקק, כשהוא מציין שהוא עושה זאת כיון שהוא עצמו היה רעב ללחם במשך שנה שלימה ולכן הוא רוצה לדאוג לכל נזקק באשר הוא.

ספרו 'יחידי הדורות':

לפני כשמונה שנים הוציא לאור ספר עב כרס בשם 'התקרבות לצדיק האמת באמת', כשאינו כותב כלל על הספר מיהו מחברו, בספר זה הוא מביא בבקיאות נפלאה מאות ציטוטים מספרי רבי נחמן מברסלב ותלמידיו לבאר את דרכה של חסידות ברסלב, ושרק רבי נחמן מברסלב הוא צדיק הדור בדורנו ואליו יש להתקשר, והתלמידים מטרתם היא לבאר את תורתו ועצותיו ולקרב בני אדם ללמוד את תורתו, והוא מדגיש שם את הצורך בקיום עצותיו של רבי נחמן מברסלב בתמימות ופשיטות, וכן שלא לזוז בכי הוא זה מההלכה הפסוקה, וכן הוא מפריך שם שיבושים שונים שנכנסו לחסידות ברסלב, כגון בענין הידיעה והבחירה ועוד, והוא מדגיש שם שיש צורך ללכת בדרך שבה נהגו חסידי ברסלב בכל הדורות ולא לשנות שום דבר, וללכת לאורם של הרבנים גדולי זקני ברסלב מהזרם המרכזי הממשיכים את הקו שהיה נהוג בברסלב בכל הדורות.

כמו כן הוא מדגיש שם את ענין האמונה בשכר ועונש, ובפרט בעניני קדושה וטהרה, דבר שהיה בוער מאוד בנשמתו, לפרסם לכולם שיש לכל אדם כח להתגבר על יצרו ולהזדכך בקדושת הברית, והבחירה היא כפשוטו, שאם רוצה האדם עושה ואם אינו רוצה אינו עושה, ולכן יש שכר ועונש על כל מעשה, ואין זה סותר כלל לתורת ההתחזקות שגילה רבינו הקדוש, שהאדם יכול לשוב בתשובה בכל מצב ואין שום יאוש בעולם כלל.

לפני כמה חדשים החל לערוך את הספר במהדורה שניה כשהוא קורא לו בשם 'יחידי הדורות', כשהוא נותן את הספר לביקורת של תלמידי חכמים מחסידות ברסלב שיגיהו אותו שאכן כל הדברים שם יהיו מדוייקים ומוגדרים היטב, וכן יוסבר שם היטב מעלתו של רבי נתן זצ"ל כבחיר התלמידים של רבינו הקדוש, בחינת הלבנה המקבלת מהחמה, וזאת גם כדי שיוכל לקבל הסכמה על הספר מזקני חסידות ברסלב, כדי שיתקבל הספר בציבור. כמו כן הוא הקים עמותה מיוחדת כדי להדפיס את הספר ולחלק אותו בחינם לכל דורש.

לצערנו הרב הוא הסתלק ממש בתוך כדי העבודה, ובעזרת ה' נעשה מאמצים גדולים להוציא את הספר לעילוי נשמתו.

מלבד זאת גם היתה לו תכנית להדפיס את כל ספרי ברסלב ולחלקם בחינם, וכן היה מוסר שיעורי וידאו בליקוטי מוהר"ן ומפיצם כדי להראות שכל אחד יכול ללמוד את הספר ליקוטי מוהר"ן ולהבינו. הוא עצמו היה לומד עשרות פעמים את כל ספרי ברסלב.

שמונים ושבע \ מאה ושבע:

בספר ליקוטי מוהר"ן שהיה נושא עימו תמיד והיה מציין שם כל פעם שגמר את הספר מופיע שגמר את הספר ליקוטי מוהר"ן שמונים ושבע פעמים, וזאת בהבנה טובה. וכן היו לו סדרים רבים בכל מקצועות התורה, שולחן ערוך, רמב"ם, זוהר, וכו', גמר את הש"ס כמה פעמים, וכן גמר את ששה סדרי משנה מאה ושבע פעמים, וכו' וכו'. כמו כן קרא את הספר סיפורי מעשיות באידיש שלוש עשרה פעמים אף שלא הבין כלל אידיש, כדי להיות קרוב ככל האפשר ללשון המקורית שבה אמר רבינו הקדוש את הספר סיפורי מעשיות.

מלאכתו עראי:

בשנים האחרונות היה מלמד את אומנות הלחימה להגנה עצמית פעמיים בשבוע לצורך פרנסתו, ובשאר כל הזמן היה עוסק בתורה ועבודת ה'. והיו תקופות רבות שחי בעניות ודחקות גדולה כיון שעסק בעבודת ה' ולא רצה לעסוק בצרכי גופו ופרנסתו.

לעשות רק רצון הנשמה:

"כמו שהעבד מחויב לעבוד את רבו ולעשות רצונו – כמו כן הגוף מחויב לעבוד את הנשמה ולבטל עצמו לגבי הנשמה, ולעשות רק רצון הנשמה" (ליקוטי הלכות ברכת השחר ג-יח).

לאחר פטירתו נודעו עבודותיו הגדולות כאחד מעובדי ה' המופלגים, היה טובל בכל יום ש"י טבילות, בכל שבת היה גומר את כל ספר התהילים שבע פעמים, היה מתבודד שעות רבות אחר חצות הלילה ביערות וגם בביתו, היה לפעמים עושה התבודדויות ארוכות של שש או שבע שעות ואף יותר מכך, ובעיקר הרבה להתפלל על ענין קדושת הברית, שעל כך אמר רבינו הקדוש כי זה עיקר ביאת האדם לעולם להלחם עם תאוה זו. וכן היה כותב תפילות רבות על נושאים שונים שמהם ניכרים השגותיו ושאיפותיו הגבוהות, וחלקם מופיעים בסוף הספר 'יחידי הדורות'.

בשנים האחרונות עשה כחמש פעמים תענית הפסקה שלא לאכול ולא לשתות כלל משבת לשבת, וזאת כיון שקרא על רבינו הקדוש שהיה עושה כך בימי נעוריו, ואף שרבינו הקדוש לא הורה לעשות כן, אך הוא מעצמו בער ליבו לזכך את גופו ככל היותר, כשידוע שתענית הפסקה כזאת זהו דבר קשה מאוד. כשהיה עושה תענית כזאת באמצע השבוע היה נחלש מאוד וגופו היה בוער וחם מאוד כיון שלא שתה כמה ימים, ולכן היה נוסע למעיין קר מאוד בהרי ירושלים לקרר את גופו, וכן ביום שישי כשהגוף חם מאוד לאחר תענית של כמה ימים היה מבקש מבנו שישפוך עליו מים עם קרח לקרר את גופו, וכן היה מתקשר לחבירו שיחזק אותו ויעודד אותו שלא לשבור את הצום.

ענוותנותו ושפלותו היתה גדולה מאוד, היה הולך בכובע קסקט פשוט, ולא חיפש כלל לפרסם את מעלותיו וידיעותיו ועבודותיו. וכן תמימותו ופשיטותו היו עד להפליא. כל מי שהיה מדבר עימו היה נקשר אליו מיד כיון שהיה מתייחס לכל אחד בחמימות נפלאה וסבלנות גדולה, ולא היו רואים אותו מעולם כועס ומתרגז. היה מרבה לעזור ולסייע לכל מי שיכל, והכל בשקט ובלי שום פרסום.

אהב את רבינו הקדוש אהבה עזה שאין לתאר כלל, וזה היה שיחו ושיגו תמיד. בסלון ביתו תלה שלט שבו כתב שהוא מקשר את כל הברכות וכל המצוות וכל התורה והתפילה שיעשה ביום זה לכל הצדיקים שבדורנו וכו' ובפרט לרבינו הקדוש, ושהכל יהיה על פי דעתו ורצונו של הקב"ה. וכן תלה שם ציטוט משיר ידידות של רבינו הקדוש: "נפשי הפקחת והחזקה, מה תעשה ליום פקודה, ומה תשיב לשולחך דבר, אל תבט על מצהלות הזמן, גופך חלש ודל, הזמן הולך והומה והגוף אפשר עכשיו בא יומו", שכן כל הזמן חי את יום המוות והתכונן אליו, ואמר בשנותיו האחרונות כי הוא כבר סיים עם העולם הזה והעולם הזה לא מעניין אותו כלל, ואין לו מטרה בעולם אלא להפיץ את ספרי רבינו ודעתו הקדושה, ולברר לאנשים את דרכה האמיתית והמדוייקת של חסידות ברסלב. וכן תלה בסלון ביתו ציטוט נוסף משיר ידידות: "חזק ונתחזק ואל תהיה כפיל הגדול וכגמל, אפילו כשמשכהו בחטמו העכבר לא יבעט בו, וכל זה מחמת שטות שאינו יודע מכוחו". דבר שסייע לו להגיע לעבודותיו הגדולות, בכח הרצון החזק שבער בו והאמונה שהיתה בו שיש לכל אדם כוחות גדולים.

יהי זכרו ברוך ותהי דמותו תמיד לסמל ולמופת למה ניתן להגיע בעולם הזה על ידי קיום עצותיו של רבינו הקדוש בתמימות ובפשיטות.

ותהא נשמתו צרורה בצרור החיים אמן