אוי נא לנו כי חטאנו: נצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון הקודש בדקות האחרונות הסתלק לבית עולמו הגה"צ רבי שמעון ישראל שפירא זצוק"ל (76) בנו של הגה"צ רבי שמואל שפירא זצוק"ל | מסע הלוויה בשעה 22:30 מה'שוהל' במא"ש:
הלם ותדהמה עם האבל הגדול והכבד שנפל בפתע פתאום על כלל אנ"ש חסידי ברסלב ברחבי העולם ובחצרות התורה והחסידות כולו עם הסתלקותו לגנזי מרומים של הגה"צ רבי שמעון ישראל שפירא זצוק"ל בנו של האי חסידא קדישא ופרישא הגה"צ רבי שמואל שפירא זצוק"ל. והוא בגיל 76 בלבד.
במהלך השעה האחרונות חלה הידרדרות ולפתע התמוטט בביתו והובהל לבית החולים שם התמוטט שוב ועבר החייאה במשך זמן ממושך, כאשר לבסוף נאלצו הרופאים לקבוע את מותו.
רבי שמעון זצ"ל נולד בירושלים בראש חודש אייר דשנת תש"ח לאביו הגה"צ רבי שמואל שפירא זצ"ל, ולאמו הרבנית מרת פריידא ע"ה בתו של הרה"צ רבי יוסף קדיש קרישבסקי זצ"ל מגדולי ירושלים של מעלה.
רבי שמעון הריני כפרת נשמתו, עבד את ה' ברמ"ח אבריו ובשס"ה גידיו, הצטיין ביותר בקדושתו ובפרישותו מקטנותו ונודע בטוב ליבו ובמידותיו הנפלאות כאשר כל כולו הוא סמל של סבלנות 'בין אדם לחברו'. היה ידוע בעבודת ה' המרוממת שלו, ובפרט בשמירת העיניים הקפדנית כאשר נמנע מלצאת בחוצות קריה וכאשר היה מוכרח הולך תמיד עם עינים סגורות. כן, בכה רבות על גלות השכינה ועל הבנים שאבדו את דרכם ואת אמונתם בקב"ה, גם היה נוהג לגשת לפני העמוד ולשמש כחזן בתפילת המנחה של ערב שבת אז לא הצליח לעצור את רגשותיו וכאשר יצא מפיו המילים "ותחזינה עינינו בשובך לציון" פרץ תמיד בבכי קורע לב, כאשר הוא סוחף את רגשות המוני המתפללים לציפייה לבניין בית המקדש.
למרות חולשתו הקשה בחודש אלול האחרון, השתוקק בכל נפשו לעלות ולהיראות בקיבוץ הקדוש בראש השנה באומן, וכאשר מצא היתר רפואי לעשות את המסע הארוך, הוא יצא תכף במסירות נפש מיוחדת למסע הנכסף כאשר בשארית כוחותיו הוא זוכה גם השנה לקיים את ציווי רבינו הקדוש של איש בל יעדר.
כלל אנ"ש יחדיו עם שלומי אמוני ישראל ההמומים והמזועזעים מבכים יחדיו עם כלל עמך בית ישראל את הסתלקותו של חד מגדולי צדיקי הדור זצוק"ל כי שר וגדול נפל היום בישראל.
נכון לעכשיו, מתפרסם כי מסע הלוויה יצא בשעה 22:30 מבית הכנסת הגדול שבירושלים ה'שוהל' המרכזי של חסידי ברסלב בשכונת מא"ש, לעבר הר הזיתים, שם יטמן.
מקורבי הרב זצ"ל מוסרים ל'ברסלב נייעס' כי היות ורבי שמעון זצ"ל ביקש בתקופה האחרונה שתכף עם הסתלקותו ישאו אותו לקבורה, לכן ברגע שיתאפשר תצא הלוויה ויתכן שיוקדם המסע מהזמן המפורסם.
וכל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ה'
אוי אוי אוי
אני הק' לא נמנה כלל על חסידי ברסלב, וזכיתי לראותו ולהכירו מעט, פשוט היה חד בדרא בכל הנהגותיו
איזו ענוה! איזו השתפכות הנפש! איזו פשטות! בדיוק כמו פעם! מלמד שלא שינה! וכל מילה נוספת מיותרת!
ממש כך! כל מי שקצת הכיר אותו מרגיש את התחושות האלו
אבידה קשה. אהבתי מאד את היהודי הזה. האמת שהפעם האחרונה שדיברתי אתו וחיזק אותי, זה היה לפני כמה שנים, אבל בעיקר בבחרותי הייתי אוהב לבא אליו להתברך ולקבל חיזוק, פעם גם הלכתי אליו להבדלה בבית ואני זוכר שהיה קשה לשכוח איך שאמר הנה אל ישועתי וכו'. כמה הייתי מתפעל באותם שנים לראות אותו אחרי המקוה בערב שבת עולה לשול לתפילה, וממש "פנים חדשות באו לכאן". איזה פנים טהורות, איזה ענוה, איזה חן של קדושה, איזה נעימות בתפילות, איזה צניעות, איזה תמימות של קדושה. צדיק תמים. כואב. כואב מאד. חבל על דאבדין ולא משתכחין. ה' ירחם על הדור הזה.
בברסלב התרחקו מלהספיד, מלהאדיר, מלכנות בתואר כלשהו,
ז"ל ותו לא!
אבל תלמיד חכם שלא נספד כהלכה, ובדורנו היתום, כל שכן!
על ר' שמואל שפירא אמר הבית ישראל "השמירת עיניים שלו מגינה ומצילה את הדור"
ר שמואל אמר… יש לי בן מלאך, ובן צדיק.
ר שמואל! לא אנחנו,קרא ל ר' שימען מלאך!
אנחנו הקטנים יכולים לומר, זכינו לראות צדיק בבחינת שיירי כנסת הגדולה,
מעשה מחכם ותם סיפר לנו רבינו,
בברסלב התם דווקא התם הוא הדמות הנערצת.
למרות זאת חיוך קל יעלה על שפתיו של כל אדם כשישמע את הגדרת התם.
אבל על ר שימען שבחו הוא התם .
תמים תהיה עם השם אלוקיך זו הדמות של ר שימען.
עבודת השם,
עבודת הלב זו תפילה,
כבן המתחטא, כמונה מעות, עם בכי מעומק הלב שמלווה את התפילה,
סלח לנו, שמע קולינו, ועוד…
זה לא במקטע כלשהוא, זה לכל אורך התפילה. כלל אנ"ש שמעו אותו במנחה של ראש השנה ובשנים האחרונות במנחה האחרונה של השנה.
אנשי השול זכו לשמוע אותו בערב ראש חודש ופעמים נוספות.
בראש השנה יש את אלו שמתפלספים על הנוסח מירון או ירושלים…
אבל כשר' שימען ניגש
רואים בחוש את תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם כולם קשובים לתפילה הנשפכת מעומק הלב. המתיקות של התפילה, של הבן המתחטא בפני קונו, ממיסה את לב כולם!
זו תפילה שחקוקה לנצח בליבנו.
גדול ונערץ על כל ברסלבר אבל שפל ברך ועניו, לב נשבר ורך כלפי כל יהודי באשר הוא.
כיבד, ממש כיבד כל יהודי. בהקשבה, חום, ואהבה גדולה ששידר ליהודי שמולו.
גם אם המראה שלו לא הכי דמה למראה של ברסלבר..
גאון בענווה!
חש עצמו פשוט שבפשוטים, והיה מבטל במחי יד ובזלזול תארי כבוד.
היה הרבה מעבר למענטש הרבה הרבה מעבר, התנהגות מדהימה בבין אדם לחבירו.
הקפיד! לקום מפני שיבה,
זה דבר שכל מי שהכיר אותו ראה והשתומם, ואם היה רואה מבוגר (היה מברר את גיל המבוגרים, ומגיל 60) נכנס לבית כנסת היה מתישב מהר וקם לכבודו.
בברסלב לא מפריזים בתוארים!
ולמרות זאת
בודדים האנשים בברסלב שכל מי שישמע את זה עליו יזדהה בכל ליבו למשמע המילה,קדוש!
כי כזה היה ר' שימען, שומר עיניים בשלימות! קדוש!
וכבר אמר עליו האבא הגדול ר' שמואל יש לי בן שהוא מלאך.
ראו עליו חן של אמת, חן של קדושה וטהרה!
פנים מאירות של א ערליכער איד.
היה מדקדק בהלכה תלמיד חכם גדול שהסתיר את ידיעותיו וגדולתו.
בתפילת ראש השנה שרים אנו בצוותא, "לב לב שופכים נכחך כמים" הלב שלנו נפטר, ועלה למתיבתא דרקיעא, להיכל הגוונים המשתנים.
עבד השם בכל הליכותיו עזבנו לאנחות.
המקום ינחם אותנו בגאולה השלימה, בקרוב.