סאג'ור • כ"ה סיון יומא דהילולא של התנא האלוקי רבי ישמעאל כהן גדול – מעשרה הרוגי המלכות • צפו בתמונות

כמידי שנה בהגיע יום ההילולת התנא האלוקי רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול, מקיימים במקום מנוחתו אנשי חסד בראשות הנגיד הרב דוד דרלי שליט"א – ראש מוסדות ‘תפארת טבריה’, העושה רבות למען ענייני רבינו הק' רבי נחמן מברסלב זיע"א – הילולא רבתית וסעודות כיד המלך בשירה וזמרה דבר שמוסיף עוד ועוד משתתפים ומתפללים, לברסלב נייעס הגיע גלריית תמונות מחגיגת ההילול אמש בשעות הלילה:

התנא רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול:

חי בסוף זמן בית שני ושימש בכהונא גדולה, נהרג ביום כ"ה סיון ג' אלפים תתכ"ח ליצירה. ונטמן בכפר סאג'ור (כהיום כפר דרוזי) שבצפון ארץ ישראל – מקום קברו זה מוזכר בספרי קודש ומקורות כבר לפני למעלה משמונה מאות שנים.

התנא רבי ישמעאל בן אלישע היה מגדולי התנאים, ושימש ככהן גדול הנכנס ביום הכיפורים לפני ולפנים לעבודה בקודש הקודשים קודם חורבן בית המקדש השני. היה מעשרת הרוגי מלכות. כאמור

איתא בתו"ס דלדעת ר"י הזקן: שני רבי ישמעאל בן אלישע היו אחד הזקן וחי בזמן הבית והוא הנהרג מעשרה הרוגי מלכות, והשני נכדו שחי לאחר חורבן והיה חבירו של רבי עקיבא. (יבמות קד. ד"ה אמר רבי ישמעאל)

איתא במדרש כי התנא רבי ישמעאל נבחר ממרומים יחד עם עוד תשעה תנאים קדושי עליון לכפר על מעשה מכירת יוסף, וכאשר גזר עליהם הרשע להיהרג פנו בבקשה לתנא רבי ישמעאל שיעלה למרום לשאול עם זו גזירה מן שמיא נתקדש בסילודין ועלה למרומים ופגע בו המלאך גבריאל, ואמר לו ישמעאל בני, חי נפשך שכך שמעתי מאחורי הפרגוד, שעשרה חכמי ישראל נמסרו להריגה ביד מלכות הרשעה. (המדרש כולו, וכן הקינה המלאה על עשרה הרוגי המלכות הנאמרת בחזרת הש"ץ דיוהכ"פ ובקינות לתשעה באב, לאחר התמונות)

מפורסמת ביותר העובדה אותה סיפר ומובאת בגמרא "תניא: אמר רבי ישמעאל בן אלישע: פעם אחת נכנסתי להקטיר קטורת לפני ולפנים, וראיתי אכתריא-ל י-ה ה' צבא-ות שהוא יושב על כיסא רם ונישא, ואמר לי: ישמעאל בני, בָּרְכֵנִי! אמרתי לו: יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך, ויגולו רחמיך על מִדותיך, ותתנהג עם בניך במִדת הרחמים, ותכנס להם לפנים משורת הדין. ונִענע לי בראשו… (ברכות ז' ע"א) ומכאן למדו שלא ברכת הדיוט קלה בעינך (שרבי ישמעאל כלפי הקב"ה נחשב להדיוט ובקשו ברכני).

צפו בתמונות:

עוד מקורות ופרטים על התנא האלוקי רבי ישמעאל כהן גדול:

איתא במדרש "אלה אזכרה": כשברא הקדוש ברוך הוא את האילנות, היו מתנאים בקומתן ומגביהין עצמן למעלה למעלה. וכיון שברא הקדוש ברוך הוא את הברזל, היו משפילין עצמן ואמרו: "אוי לנו, שכבר ברא הקדוש ברוך הוא דבר שיכרות אותנו". כך אחר חורבן הבית היו פריצי הדור מתגאים ואמרו: "מה הפסדנו בזה שנחרב הבית? הרי יש בינינו תלמידי חכמים שמדריכין את העולם בתורתו ובמצותיו!". מיד נתן הקדוש ברוך הוא בלב הקיסר של רומי ללמוד תורת משה מפי חכמים וזקנים. והתחיל בספר בראשית והיה לומד עד שהגיע ל"ואלה המשפטים". וכיון שהגיע לפסוק (שמות כא, טז): "וְגֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ וגו'".

מיד ציווה למלאות פלטירו מנעלים ושלח לקרוא לעשרה חכמי ישראל ובאו לפניו והושיבן בקתדראות של זהב. אמר להם: "עמוק הדין יש לי לשאול מכם ואל תאמרו לי כי אם הדין ואת האמת והמשפט". אמרו לו: "אמור". אמר להם: "ומי שגנב איש מאחיו של בני ישראל והתעמר בו ומכרו מה דינו?". אמרו לו: "התורה אמרה "מוֹת יוּמָת". ענה ואמר להם: "אם כן אתם חייבים מיתה". אמרו לו: "אמור למה". אמר להם: "על מכירת יוסף שמכרוהו אחיו. ואם הם היו בחיים הייתי דן אותם ועתה שאינם בחיים אתם תישאו עוון אבותיכם". אמרו לו: "תן לנו זמן ב' ימים. אם נמצא זכות על עצמנו, מוטב. ואם לאו, עשה מה שתחפץ". ונתרצה להם לדבר זה.

יצאו מלפניו וחלו את פני רבי ישמעאל כהן גדול שיזכיר השם הגדול ויעלה לרקיע ויחקור אם נגזרה גזרה מאת השם יתברך וטהר רבי ישמעאל את עצמו בטבילה ובקידושין ונתעטף בטלית ובתפילין והזכיר השם המפורש בפירושו. מיד נשאו הרוח והביאו למעלה עד הרקיע השישי ופגע בו גבריאל המלאך. ואמר לו: "אתה הוא ישמעאל שקונך משתבח בך בכל יום שיש לו עבד בארץ שדומה לקלסתר פניו?" אמר לו: "אני הוא". אמר לו: "למה עלית בכאן?" אמר לו: "לפי שמלכות הרשעה גזרה גזרה עלינו לאבד ממנו עשרה חכמי ישראל, ועליתי לידע הגזרה אם היא מאת הקב"ה". אמר לו גבריאל: "אם היא גזרה לא חתומה תוכל לבטלה". אמר לו: "הן". אמר לו: "במה?" אמר לו: "בשם יתברך". מיד ענה גבריאל ואמר: "אשריכם בני אברהם יצחק ויעקב שגילה הקב"ה לכם מה שלא גילה למלאכי השרת".

אמרו עליו על רבי ישמעאל כהן גדול, שהיה משבעה יפים שהיו בעולם, והיו פניו דומה למלאך ה' צבאות. כיון שכלו רוב ימיו של ר' יוסי אביו, א"ל אשתו, אדוני אישי מה זה שאני רואה הרבה בני אדם שמצליחין בזרעם, ואנו לא הצלחנו בבנים, כי אין לנו יורש בן או בת. אמר לה ר' יוסי דבר זה גורם להם, לפי שמשמרין עצמן (הנשים) כשיוצאין מבית הטבילה, אם פגע בהן דבר שאינו הגון, הן חוזרות לטבילה, וטובלות פעם שנית, ולפיכך הם מצליחים בזרעם. אמרה לו אם הדבר הזה מעכב, הרי אני מקבלת עלי להיות נזהר באותן הדברים. וכיון שהלכה לטבילה, יצאה מבית הטבילה פגע בה כלב אחד חזרה וטבלה פעם שני, פגע בה (גמל) חזרה וטבלה, עד שמונים פעמים. אמר הקב"ה לגבריאל, הרבה נצטערת הצדקת. לך והראה לה כדמות בעלה. מיד יצא גבריאל, והלך וישב בפתח בית הטבילה, והיה נדמה לה בדמות ר' יוסי בעלה, ותפסה והוליכה לביתה. ואותו הלילה נתעברה מר' ישמעאל, ונעשה יפה תאר ויפה מראה כדמות גבריאל, ולכך נזדווג לו גבריאל כשעלה ברקיע.

א"ל גבריאל, ישמעאל בני, חי נפשך שכך שמעתי מאחורי הפרגוד, שעשרה חכמי ישראל נמסרו להריגה ביד מלכות הרשעה. א"ל רבי ישמעאל למה, א"ל על מכירת יוסף שמכרוהו אחיו. שמידת הדין מקטרגת בכל יום לפני כיסא הכבוד ואומרת כלום כתבת בתורתך אות אחת לבטלה, הרי השבטים שמכרוהו את יוסף ולא פרעת עדיין מהם או מזרעם. לפיכך נגזרה גזרה על עשרה חכמי ישראל למסרם להריגה ביד מלכות הרשעה. א"ל רבי ישמעאל עד עתה לא מצא הקב"ה פריקה במכירתו אלא בנו, א"ל גבריאל חי נפשך ישמעאל בני שמיום שמכרו השבטים את יוסף לא מצא הקב"ה בדור אחד עשרה צדיקים וחסידים כמו השבטים לפיכך הקב"ה פורע מכם, אבל לך האמת.

כיון שראה סמאל הרשע שבקש הקב"ה לחתום את החתימה למסור עשרה צדיקים ביד מלכות הרשעה, שמח שמחה גדולה והיה מתפאר לומר נצחתי את מיכאל השר, מיד חרה אפו של הקב"ה על סמאל הרשע וא"ל אי סמאל או רצונך לפטור עשרה חכמי ישראל מהריגה או תקבל עליך צרעת לעולם הבא, אחד משנים תקבל. א"ל סמאל הרשע לא אפטור עשרה צדיקים מהריגה ואקבל עלי גזרתך כאשר דברת. מיד חרה אפו של הקב"ה על סמאל ולא הספיק את דבריו עד שקרא למטטרון הסופר הגדול השר, ואמר לו כתוב וחתום ששה חדשים שלמים נגע צרעת שאת וספחת ובהרת ירקון ושחין רע על אדום הרשעה וגפרית ואש על האדם ועל הבהמה ועל הכסף ועל הזהב ועל כל אשר להם עד שיאמר איש לחברו הא לך רומי וכל אשר בה בפשוט, וחברו משיב אין לי חפץ בהם, כי אין לי הנאה מהם. וכששמע רבי ישמעאל כך מיד נתקררה דעתו והיה מהלך ברקיע אנה ואנה והיה רואה מזבח סמוך לכיסא הכבוד, אמר לגבריאל מה זה, אמר מזבח הוא, א"ל ומה אתם מקריבים עליו בכל יום, וכי פרים ואשים למעלה. א"ל נפשות של צדיקים אנו מקריבים עליו בכל יום. א"ל מי מקריב אותם, א"ל מיכאל השר הגדול.

מיד ירד רבי ישמעאל והגיע לארץ והגיד לחבריו שכבר נגזרה גזרה ונכתב ונחתם. והיו מתאוננים בימין על שנגזרה עליהם גזרה קשה כזאת ושמחים בשמאל על ששקלן הקב"ה בצדקות ובחסידות נגד השבטים. והיו יושבין זוגות זוגות ר' ישמעאל, ורבן שמעון בן גמליאל, רבי עקיבא, ורבי חנניה בן תרדיון, רבי אלעזר בן שמוע, ורבי ישבב הסופר, רבי חנינא בן חכינאי, ורבי יהודה בן בבא, רבי חוצפית המתורגמן ורבי יהודה בן דמא.

וכתב בצרור המור "כי עונם היה יותר עבור אכזריות שנהגו עמו, יותר ממעשה המכירה, ועבור זה נתגלגלו עשרה הרוגי מלכות (הובא בסדר הדורות, שנת ג"א תת"פ)
חובה עלינו לציין: שדברים אלו גבהו במאוד מאוד למעלה מהשגתנו המגושמת ומטופשת, אבל עלינו ללמוד מדבריו שמעשה 'האכזריות' נורא בעיני הקב"ה. עכ"ל.

ובאבות דרבי נתן (לח' ג') איתא: כשתפשו את רבי שמעון בן גמליאל ואת רבי ישמעאל ליהרג, היה רבי שמעון בן גמליאל יושב ותוהה בדעתו, ואומר אוי לנו שאנו נהרגין כמחללי שבתות וכעובדי כוכבים וכמגלי עריות וכשופכי דמים. אמר לו רבי ישמעאל בן אלישע: רצונך שאומר לפניך דבר אחד, אמר לו, אמור. אמר לו: שמא כשהיית מיסב בסעודה באו עניים ועמדו על פתחך, ולא הנחתם שיכנסו ויאכלו, אמר לו, השמים אם עשיתי כן. אלא שומרים היו לי יושבין על הפתח, כשהיו עניים באים היו מכניסין אותן אצלי, ואוכלין ושותין אצלי, ומברכין לשם שמים. אמר לו שמא כשהיית יושב ודורש בהר הבית, והיו כל אוכלוסי ישראל יושבין לפניך, זחה דעתך עליך. אמר לו ישמעאל אחי, מוכן אדם שיקבל את פגעו. והיו מתחננין לאספקלטור זה אמר אני כהן בן כהן גדול, הרגני תחלה ואל אראה במיתת חבירי. וזה אמר לו אני נשיא בן נשיא, הרגני תחלה ואל אראה במיתת חבירי. אמר להם: הפילו גורלות. והפילו, ונפל הפור על רבי שמעון בן גמליאל. מיד נטל החרב וחתך את ראשו. נטלו רבי ישמעאל בן אלישע והניחו בחיקו, והיה בוכה וצועק: פה קדוש, פה נאמן, פה קדוש, פה נאמן, פה שמוציא סנדלפונין טובות ואבנים טובות ומרגליות, מי הטמינך בעפר, ומי מילא לשונך עפר ואפר. עליך הכתוב אומר (זכריה יג, ז) חֶרֶב עוּרִי עַל רֹעִי וְעַל גֶּבֶר עֲמִיתִי. לא הספיק לגמור הדבר עד שנטלו החרב וחתכו את ראשו. 

אלה אזכרה, קינה על עשרה הרוגי מלכות.
נאמרת בסדר הקינות לתשעה באב ובחזרת הש"ץ בתפילת מוסף ביום הכיפורים – מיוסד ע"פ א"ב. ואח"כ חתום שם המחבר יהודה חזק:

אֵלֶּה אֶזְכְּרָה וְנַפְשִׁי עָלַי אֶשְׁפְּכָה. כִּי בְלָעוּנוּ זֵדִים כְּעֻגָּה בְּלִי הֲפוּכָה. כִּי בִימֵי הַקֵיסָר לא עָלְתָה אֲרוּכָה. לַעֲשָׂרָה הֲרוּגֵי מְלוּכָה:

בְּלָמְדוֹ סֵפֶר מִפִּי מְשׁוּלֵי עֲרֵמַת. וְהֵבִין וְדִקְדֵּק בְּדָת רְשׁוּמַת. וּפָתַח בִּוְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים וְחָשַׁב מְזִמַּת. וְגוֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ וְנִמְצָא בְיָדו מוֹת יוּמָת. גָּבַהּ לֵב בִּגְדוֹלִים וְצִוָּה לְמַלּאת פַּלְטֵרוֹ נְעָלִים וְקָרָא לַעֲשָׂרָה חֲכָמִים גְּדוֹלִים מְבִינֵי דָת וּטְעָמֶיהָ בְּפִלְפּוּלִים

דִּינוּ מִשְׁפָּט זֶה לַאֲשׁוּרוֹ וְאַל תְּעַוְּתוּהוּ בְּכָזָב לְאָמְרוֹ כִּי אִם הוֹצִיאוּהוּ לַאֲמִתּוֹ וּלְאוֹרוֹ כִּי יִמָּצֵא אִישׁ גּוֹנֵב נֶפֶשׁ מֵאֶחָיו מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהִתְעַמֶּר בּוֹ וּמְכָרוֹ הֵם כְּעָנוּ לו וּמֵת הַגַּנָּב הַהוּא נָם אַיֵּה אֲבוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר אֲחִיהֶם מְכָרוּהוּ לְאֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים סְחָרוּהוּ וּבְעַד נַעֲלַיִם נְתָנוּהוּ

וְאַתֶּם קַבְּלוּ דִין שָׁמַיִם עֲלֵיכֶם כִּי מִימֵי אֲבוֹתֵיכֶם לא נִמְצָא כָּכֶם וְאִם הָיוּ בַחַיִּים הָיִיתִי דָנָם לִפְנֵיכֶם וְאַתֶּם תִּשְׂאוּ עֲוֹן אֲבותֵיכֶם זְמַן תְּנָה לָנוּ שְׁלשֶׁת יָמִים עַד שֶׁנֵּדַע אִם נִגְזַר הַדָּבָר מִמְּרוֹמִים אִם אָנוּ חַיָּבִים וַאֲשֵׁמִים נִסְבּל בִּגְזֵרַת מָלֵא רַחֲמִים.

חָלוּ וְזָעוּ וְנָעוּ כֻּלָּמוֹ עַל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל כֹּהֵן גָּדוֹל נָתְנוּ עֵינֵימוֹ לְהַזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם לַעֲלוֹת לַאֲדוֹנֵימוֹ לָדַעַת אִם יָצְאָה הַגְּזֵרָה מֵאֵת אֱלֹהֵימוֹ טִהֵר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל עַצְמוֹ וְהִזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם בְּסִלּוּדִים וְעָלָה לַמָּרוֹם וְשָׁאַל מֵאֵת הָאִישׁ לְבוּשׁ הַבַּדִּים וְנָם לוֹ קַבְּלוּ עֲלֵיכֶם צַדִּיקִים וִידִידִים כִּי שָׁמַעְתִּי מֵאֲחוֹרֵי הַפַּרְגּוֹד כִּי בְּזֹאת אַתֶּם נִלְכָּדִים

יָרַד וְהִגִּיד לַחֲבֵרָיו מַאֲמַר אֵל וְצִוָּה הַבְּלִיַּעַל לְהָרְגָם בְּכחַ וְלָאֵל וּשְׁנַיִם מֵהֶם הוֹצִיאוּ תְּחִלָּה שֶׁהֵם גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל כֹּהֵן גָּדול וְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל נְשִׂיא יִשְׂרָאֵל כְּרת ראשׁו תְּחִלָּה הִרְבָּה מֶנּוּ לִבְעֹן וְנָם לוֹ הָרְגֵנִי תְחִלָּה וְאַל אֶרְאֶה בְּמִיתַת מְשָׁרֵת לְדָר בְּמָעוֹן לְהַפִּיל גוֹרָלוֹת צִוָּה צִפְעוֹן וְנָפַל הַגּוֹרָל עַל רַבָּן שִׁמְעוֹן

לִשְׁפֹּךְ דָּמו מִהֵר כְּשׁוֹר פָּר וּכְשֶׁנֶּחְתַּךְ ראשׁוֹ נְטָלוֹ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְצָרַח עָלָיו בְּקוֹל מַר כַּשּׁוֹפָר אִי הַלָּשׁוֹן הַמְמַהֶרֶת לְהוֹרוֹת בְּאִמְרֵי שְׁפָר בַּעֲוֹנוֹת אֵיךְ עַתָּה לוֹחֶכֶת אֶת הֶעָפָר מַה מְּאד בָּכָה עָלָיו בַּחֲרָדָה בַּת בְּלִיַּעַל לְקוֹל בְּכִיָּתוֹ שֶׁל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל עָמְדָה תּאַר יָפְיוֹ בְּלִבָּהּ חָמְדָה וְשָׁאֲלָה מֵאֵת אָבִיהָ חַיָּתוֹ לְהַעֲמִידָה

נִאֵץ בְּלִיַּעַל דָּבָר זֶה לַעֲשׂוֹתוֹ לְהַפְשִׁיט עוֹרוֹ מֵעַל פָּנָיו שָׁאֲלָה מֵאִתּוֹ וְלא עִכֵּב דָּבָר זֶה לַעֲשׂוֹתוֹ וּכְשֶׁהִגִּיעַ לִמְקוֹם תְּפִלִּין צָרַח בְּקוֹל מַר לְיוֹצֵר נִשְׁמָתוֹ שַׂרְפֵי מַעְלָה צָעֲקוּ בְמָרָה זוֹ תּוֹרָה וְזוֹ שְׂכָרָהּ עוֹטֶה כַּשַּׂלְמָה אוֹרָה אוֹיֵב מְנָאֵץ שִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא וּמְחָרֵף וּמְגַדֵּף עַל דִּבְרֵי תוֹרָה

עָנְתָה בַּת קוֹל מִשָּׁמַיִם אִם אֶשְׁמַע קוֹל אַחֵר אֶהֱפֹךְ אֶת הָעוֹלָם לְמַיִם לְתֹהוּ וָבֹהוּ אָשִׁית הֲדוֹמַיִם גְּזֵרָה הִיא מִלְּפָנַי קַבְּלוּהָ מְשַׁעְשְׁעֵי דַת יוֹמָיִם פְּקִידִים נֶהֶרְגוּ מֵאַחֲרֵי שֶׁבֶת בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת
מְלֵאֵי מִצְוֹת כְּרִמּוֹן וּכְזָוִיּוֹת וְהוֹצִיאוּ אֶת רַבִּי עֲקִיבָא דּוֹרֵשׁ כִּתְרֵי אוֹתִיּוֹת וְסָרְקוּ בְשָׂרוֹ בְּמַסְרְקוֹת פִּיפִיּוֹת

צִוָּה לְהוֹצִיא רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן תְּרַדְיוֹן מִבֵּית אוּלָמוֹ וּבַחֲבִילֵי זְמוֹרוֹת שָׂרְפוּ גָלְמוֹ וּסְפוֹגִין שֶׁל צֶמֶר שָׂמוּ עַל לִבּוֹ לְעַכֵּב עַצְמוֹ וּכְשֶׁנִּסְתַּלְּקוּ מִיָּד נִשְׂרַף וְסֵפֶר תּוֹרָה עִמּוֹ קוֹנְנוּ קְדוֹשִׁים עַם לֹא אַלְמָן כִּי עַל דָּבָר מוּעָט נִשְׁפַּךְ דָּמָן לְקַדֵּשׁ שֵׁם שָׁמַיִם מָסְרוּ עַצְמָן בַּהֲרִיגַת רַבִּי חֻצְפִּית הַמְתֻרְגְּמָן

רְעָדָה תֶּאֱחֹז כָּל שׁוֹמֵעַ שִׁמּוּעַ וְתִזַּל כָּל עַיִן דִּמּוּעַ וְנֶהְפַּךְ לְאֵבֶל כָּל שַׁעֲשׁוּעַ בַּהֲרִיגַת רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ שִׁחֲתוּנִי צָרַי וּמְעַנָּי וּמִלְאוּ כְּרֵסָם מֵעֲדָנָי וְהִשְׁקוּנִי מֵי רוֹשׁ וְלַעֲנָי בַּהֲרִיגַת רַבִּי חֲנִינָא בֶּן חֲכִינָאי

תָּקְפוּ עָלֵינוּ צָרוֹת מִצְוֹת לְהָפֵר וּמֵאֲנוּ לָקַחַת הוֹן וָכֹפֶר כִּי אִם נְפָשׁוֹת הַהוֹגוֹת אִמְרֵי שֶׁפֶר כְּמו רַבִּי יְשֵׁבָב הַסּוֹפֵר יִחֲתוּנוּ בְּנֵי עֲדִינָה הַשּׁוֹמֵמָה הֵרֵעוּ לָנוּ מִכָּל מַלְכֵי אֲדָמָה וְהָרְגוּ מִמֶּנּוּ כַּמָּה וְכַמָּה בַּהֲרִיגַת רַבִּי יְהוּדָה בֶן דָּמָה

דִּבַּרְתָּ בֵּית יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה הֵן עַתָּה קַשׁ אוּרָם כָּבָה חַי זְעֹךְ קוֹמָתָם בְּבִעוּר הַיּוֹם הַבָּא כִּי הִסְכִּימוּ לַהֲרֹג עֲשָׂרָה צַדִּיקִים עִם רַבִּי יְהוּדָה בֶן בָּבָא זֹאת קְרָאַתְנוּ וְסִפַּרְנוּ בְּשִׁנּוּן וְשָׁפַכְנוּ לֵב שָׁפוּל וְאָנוּן מִמָּרוֹם הַסְכֵּת תַּחֲנוּן ה' ה' אֵל רַחוּם וְחַנּוּן

חַנּוּן הַבִּיטָה מִמְּרוֹמִים תִּשְׁפֹּכֶת דַּם הַצַּדִּיקִים וְתַמְצִית דָּמִים תִּרְאֶה בְּפַרְגּוֹדָךְ וְהַעֲבֵר כְּתָמִים אֵל מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים: