פֶּסַח • עניני פסח וליל הסדר במשנת ברסלב על פי הספר 'אוצר היראה' • לצפייה ולהורדה
עניני פסח וליל הסדר
מובא בקיצור נמרץ למען ירוץ הקורא ויתרחב ליבו להרבות בתפילה לזכות לקדושת והארת ימי הפסח הקדוש
עיקר הגאולה של יציאת מצרים ועיקר הניסים והנפלאות שהיו אז נמשך מקץ האחרון, דהיינו מאור הגאולה שאז יתבטל הטבע לגמרי.
עיקר בדיקת חמץ וביעורו הוא שצריכין לבער כל הסברות הזרות והחכמות ולהתחזק באמונה שהכל בהשגחתו יתברך, ועל ידי זה יתבטל כל החושך והגלות.
על ידי שנזהרין מחמץ ז' ימים ואוכלין מצה נתגלה דעת של אמונה והשגחת ה'.
על ידי שאלת מה נשתנה- בזה מכניעין ומבטלין כל הקושיות והאפיקורסות שבליבנו.
היין של ד' כוסות – כי בליל פסח מתגלית השגחת ה' ואז היין בקדושה ונתרומם הדעת על ידו בחי' יין המשמח, ויכולין לדבר ולספר ביציאת מצרים על ידו.
מוחין דקטנות אינם ענוה כלל, רק מעקמין את הלב מהשם יתברך ח"ו, וזה בחי' איסור חמץ בפסח.
מצה הוא בחי' מן – לחם אבירים (מלאכים) השגחה ובטחון, כי נאפה בחיפזון בלי ריבוי תחבולות להחמיץ ולהטעים העיסה, אבל חמץ הוא להיפך בחי' טבע וריבוי השתדלות וכו'.
יציאת מצרים היא התגלות הדעת – כי במצרים היה הדעת בגלות, ולכן גם הדיבור היה בגלות, ועל כך יכוין ויתפלל בליל הסדר ובכל ימי הפסח לזכות לשפע דעת ולדיבורים קדושים להשם יתברך.
שבת הגדול– כי עיקר הניסים והנפלאות שהיו ביציאת מצרים הכל נמשך מבחי' שבת דקביעא וקיימא.
אין בין חמץ למצה אלא משהו- בחי' הנקודה הקדושה בחי' משה שעומד בין שמד לרצון – ועל כן באמת כל עיקר קדושת איש הישראלי הוא על ידי התקרבות לצדיק – שמעלה נפשות ישראל משמד לרצון, מרע לטוב, מחמץ לבחי' מצה.
פסח – תיקון תאוות ממון כי קרבן פסח מן הצאן שזה היה הע"ז של מצרים, ועל ידי הקרבתו נכנע תאוות ממון וזוכין לתקן העשירות ולהעלותו מהס"א אל הקדושה.
בדיקת חמץ לאור הנר – הוא בחי' מה שעל ידי אור הדעת מבקשין ומחפשין לגלות כל ההסתרות, ואפי' בחורין ובסדקין למצוא הרע ולבערו (ולהפך ההסתרה לדעת שמלא כל הארץ כבודו).
גאולת מצרים בחי' שמחה – כי בשמחה תצאו ועל כן צריכין אז לאכול מצה, ואסור שאור וחמץ בחי' חימוץ הלב יגון ואנחה.
ועל כן מבואר בזוה"ק שמצה היה אסוותא כי השמחה היא רפואה לכל החולאים רח"ל.
אכילת מצה – היא בחי' מוחין גדולים מאוד הבאים מלמעלה, בבחי' אור המצויר לברכה שאי אפשר לקלקלו.
עיקר יציאת מצרים היה לתקן ולהקים האמונה הנפולה ובעיקר אמונת חכמים.
לאמונה שלימה אי אפשר לזכות כי אם על ידי אמת, ולבוא לאמת הוא על ידי עצות שמקבלים מצדיקי אמת.
אכילת מצה וכן אפיקומן היא אכילה קדושה שזוכין על ידה להארת הרצון, וגם ליראת שמים טובה וקדושה – ומרחיקין העצבות ויגון ואנחה.
בכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, ועיקר גאולת הנפש לכל אחד כפי מה שזוכה לקרב עצמו אל צדיקי אמת – שעל ידי זה משבר תאוות ממון, וזוכה לעשירות דקדושה.
עיקר גלות מצרים שבכל דור הוא שמתגברין ג' שרי פרעה, שהם בחי' תאוות אכילה ושתיה ואז אין יכולין לדבר כראוי לפני השם יתברך, ועל ידי מצוות קרבן פסח ואכילת מצה וד' כוסות מכניעין הג' שרי פרעה הנ"ל.
פסח הוא בחי' חסד ואהבה כידוע דהיינו השתוקקות וכיסופין דקדושה כי אז היה עדיין קודם קבלת התורה, וממילא אין יודעין כלל מה לעשות ואז העיקר הוא הרצון דקדושה.
עיקר גלות מצרים היה על פגם הברית כידוע, ועיקר תיקון בכל דור הוא על ידי גדולי צדיקי אמת שזכו לשמירת הברית בשלימות.
לילה בחי' חשכת הגלות, אז עיקר הניסיון ואז צריכין לזכור ביותר יציאת מצרים – שגם עתה יעשה ה' עמנו ניסים ונפלאות בזכות ובכח צדיקי אמת.
מצה נקראת לחם עוני, אע"פ שבאמת מצה היא בחי' מוחין גדולים, אלא שמחמת עוצם גדולת האור המלובש באכילת מצה אי אפשר להשיגו אלא אם יסלק דעתו וידע שאינו יודע כלל.
בפסח אז הוא התחלת התקרבות ישראל לאביהם שבשמים, כי אז יוצאין ממ"ט שערי טומאה ונכנסין למ"ט שערי קדושה.
ליל הסדר – אע"פ שבאמת הוא שלא כסדר ( שתי רחיצות, כרפס וכו') כי כל עבודתנו היא לכלול בחי' שלא כסדר בבחי' כסדר, ולדעת שאיך שהשי"ת מתנהג עמנו הוא הסדר האמיתי.
ביום ראשון של פסח נמשך הארה גדולה ועצומה מאוד מאוד, בחי' רוח הקודש בחי' גילוי שכינה שהיה אז – וביום השני מסתלקת הארה זו ומתחילין לקבל כסדר ובהדרגה, כמשל הבעש"ט על תינוק שמלמדין אותו לילך, ובתחילה מוליכין אותו בידים, ואח"כ מסלקין הידים וכו'.
קדש – הוא בחי' תוקף המוחין הרבים שנמשכין בפסח, שכולם בחי' קודש כידוע.
קדש – יין בקדושה הוא בחי' התגלות הרצון שיתגלה רצוננו הפנימי והאמיתי לעבודת ה'.
ברכת שהחיינו – עיקר החיות והקיום של כל ימינו הוא על ידי שהגיע לזמן הזה של שמחה, כי באמת אין שום זמן כלל ואין נשאר אלא מה שזוכין לחטוף טוב תורה ומצוות וכו'.
ורחץ – צריכין לרחוץ הידים בכדי לטהר עצמו מכל הטומאות שבאין על ידי הרוח שטות של "כוחי ועוצם ידי", ולבטוח רק בהשי"ת – ולדעת שגם המעט ירק היינו הכרפס הוא חסד נפלא מהשי"ת.
כרפס – אוכלין כרפס שהוא מן ירק מאכל בהמה, כדי לזכור עניותינו ולהרגיש שפלותינו ברו"ג ואח"כ נזכה לאכול מצה שהוא מאכל מלאכים בחי' מן ודעת.
יחץ – מצה בחי' מוחין ודעת שנתגלה כשמשברין ההסתרה ומהפכין אותה לדעת, וע"כ צריכין לשבר את המצה שתיהיה פרוסה. והחלק הגדול מצפינים לאפיקומן – והקטן נקרא לחם עוני – מרמז על האמונה כי אנו מתחזקים באמונה ועונים וצועקים להשי"ת ואז זוכין לאפיקומן שהוא מוחין ודעת נפלא.
מגיד – עיקר סיפור יציאת מצרים ומכל הניסים הוא בשביל להתעורר להשי"ת על ידי שאנו רואים גודל חסדיו ונפלאותיו, ואפי' שהיו בהם רק מעט מצוות דם פסח ומילה כן יגדיל השי"ת חסדו עמנו ויגאלנו במהרה.
מגיד – אומרים ההגדה בקול רם, כי הוא בחי' תיקון הדעת, תיקון הברית, ועל כן אומרים אותה בקול רם בחי' "ויגד לכם את בריתו".
מגיד – אומר הזוה"ק "צריך האדם לפרסם הנס כי המילים הן עולות, וכל פמליא של מעלה מתכנסים ורואים אותם ומודים כולם להשי"ת, ומתגלה כבודו למעלה ולמטה.
רחצה – שתי רחיצות מרמז לשני מיני טבילות מקווה א. מקווה של פסח ב. אחר סיפור ההגדה רוחצים ידים שנית כי זה מרמז על התגלות הדעת של שבועות ונמשך טהרה וקדושה
מצה – אכילה קדושה ונפלאה בחי' מן, כי לא ידעו מה הוא בחי' הארת הרצון.
מרור – לרמז כי קודם שזוכין לאור פסח ומצה, צריכין קודם לסבול מרירות, והשי"ת מרחם ואינו שולח מרירות כפי העוונות שלא יוכלו לסבול, רק שולח מרירות כפי יכולתו וזה בחי' טיבול המרור בחרוסת.
מרור – מצוות אכילת מרור שגם בעת הגאולה והישועה, לא ישכח את המרירות שעבר, ועל ידי זה ישמח ביותר בישועת ה'.
כורך – מצה ומרור הם בחי' חסד וגבורה, מחלוקת שמאי והלל לשם שמים, ועל כן היה הלל כורכן להורות שאלו ואלו דברי אלוקים חיים.
כורך – על ידי הפסח והמצה נמשך על כל אחד מישראל דעת לדעת את ה', ולהתחזק על עומדו ולהנצל מעוונות, ואי אפשר לזכות לזה רק על ידי שמוכן האדם לסבול מעט קודם שיכנס לשערי הקדושה, בבחי' "הנה לשלום מר לי מר", וזה ענין הכורך.
שולחן עורך – על ידי אכילה בקדושה ביראת השם נעשה פה, בבחי' קומת האדם וזוכה לבוא לבחי' שכינה מדברת מתוך גרונו, ולהפך נופל ח"ו לבחי' בהמה.
שולחן עורך – המאכל מחיה את האדם, ועיקר החיות בודאי אינו נמשך מן המאכל כי אם מחיות אלוקות מלובש בתוך המאכל, (ועל כן בשעת אכילה הוא עיקר הארת רצון).
צפון – אכילת האפיקומן בסוף הסעודה נקראת צפון, לרמז שהיא אכילה קדושה מאד שזוכין על ידה להארת הרצון, תכלית הידיעה אשר לא נדע שהוא רק רצון מופלג והשתוקקות נמרץ להשי"ת בלי שום ידיעה כלל.
ברך – כל הדברים שבעולם שאדם אוכל ונהנה מהם בכולם יש בם אהבות נפולות, שהם כלל התאוות, ועל כן צריכין לברך ברכת המזון אחר האכילה כדי שיתברר המאכל בקדושה ויתקשר הלב אל הנקודה שבפה על ידי ברכת המזון.
הלל – הלל והודאה זה בחי' שעשוע עולם הבא, כי זה עיקר שעשוע עולם הבא להלל ולהודות לשמו הגדול יתברך, ולהכיר אותו שעל ידי זה סמוכין וקרובין אליו יתברך.
נרצה – בחינת רצון מופלג שזוכין לאחר עשית ליל הסדר, וכשאדם נכסף להשם יתברך השם נכסף אליו ומאיר לו פנים, וזוכה לתשובה שלימה ושמחה אמיתית ,וקרבת אלוקים ועל ידי זה זוכה לקבלת התורה כראוי בחג השבועות הקדוש, שזהו תכלית יציאת מצרים "למען תעבדון את האלוקים על ההר הזה" לזכות לקבלת התורה אכי"ר.
הובא לדפוס על ידי – 'דף אחד מרבינו יתקן את הכל' לתרומות עבור עסק ההדפסה וההפצה 05331.111.69/ 05476.35.9.35