פורים • הרב ארז משה דורון: מה שמסתתר מאחורי סיפור המגילה || מאמר

מאמרים • מאמר מיוחד מאת הרב ארז משה דורון שליט"א על הלימוד העיקרי של חג הפורים "ואנכי אסתר אסתיר", ומה מסתתר מאחורי הספור "התמים" של המגילה?

כתבות קשורות:
סוד הפורים: ר' מנחם והר"ר שמחה בשיחת חברים לקראת פורים ||| מאמר |↓
פרשת משפטים • הרב ארז משה דורון: מה שאני באמת || מאמר
התקרבות לצדיקים לעובדא למעשה מאת הגר"נ ליברמנש ||| מאמר

"ואנכי אסתר אסתיר" / ארז משה דורון
דרכים בעבודת הלב במועדים

במשך אלפיים וחמש מאות שנה ברציפות עומדים יהודים בבתי-כנסיות על רגליהם בי"ד באדר ומברכים בקול "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על מקרא מגילה" ומוסיפים "שעשה ניסים לאבותינו, בימים ההם בזמן הזה".

כל המתבונן מעט במגילת אסתר ישאל: על אלו ניסים מדובר כאן?

כל "נס" פורים, כפי שהוא מופיע במגילה, מנוסח בצורה מאד ענינית ופוליטית, כמעט עתונאית. שמו של הקדוש ברוך הוא אינו מוזכר אף לא פעם אחת, ואין אף רמז אחד על קיומו.

בטול גזרת המן מתואר כתעלול של אסתר המלכה, שנצלה את קנאותו של אחשורוש הטיפש, בעזרת חכמתו המדינית של מרדכי היהודי….

נס, הלא, הוא מלשון הרמה והתנשאות (כמו שכתוב בתהילים "נתת ליראיך נס להתנוסס תהילים ס' ו') כלומר – משהו מעל הטבע, מעל למציאות הרגילה.ואילו במגילת אסתר אנו קוראים ספור רגיל לחלוטין, ואם נחליף את שמות גבוריו, יוכל מן הסתם למצוא מקום של כבוד גם בכותרות החדשות של ימינו.

מהו, אם כן, הנס כאן? ומהי פשר החשיבות המיוחדת שנתנו לו חכמינו?

יתרה מזו נשאלת שאלה מפליאה עוד יותר. מדוע משבחים כל-כך חז"ל את חג הפורים, עד שהגדילו לעשות ואמרו, שאפילו יום הכפורים, יום אחד בשנה, קדוש ונורא, נקרא "כפורים" בגלל דמיונו לפורים (תקוני הזוהר פ"ו): כפורים, כמו פורים. כלומר – קדושתו של יום כפור מתקרבת לקדושתם של ימי פורים.

איך זה יכול להיות? הלא לכאורה ימים אלו הפוכים במהותם לחלוטין.

ביום כפור אנו צמים, פורשים מכל התענוגות ומרבים בתפילה. אסורים בעשיית מלאכה כבשבת ומקדשים את היום כולו להתבוננות וחשבון הנפש.

ואילו בפורים – אנו מותרים בעשיית מלאכה, ואדרבא – מצווים לאכול, לשתות ולשמוח עד בלי די.

איזה מקום יש, אם כן, להשוות את מעלת שני הימים הללו ועוד לאמר שמעלת פורים גדולה משל יום הכפורים??? מה מסתתר מאחורי הספור "התמים" של המגילה?

כותב רבי נחמן בלקוטי מוהר"ן (נ"ו סעיף ג'). "כי יש שני מיני הסתרות. וכשהשם יתברך נסתר בהסתרה אחת, גם כן קשה מאד למצאו, אך אף על פי כן, כשהוא נסתר בהסתרה אחת, אפשר להתייגע ולחתור, עד שימצא אותו יתברך, מאחר שיודע שהשם יתברך נסתר ממנו. אבל כשהשם יתברך נסתר בהסתרה בתוך הסתרה, דהיינו שההסתרה בעצמה נסתרת ממנו… שאינו יודע כלל שהשם יתברך נסתר ממנו. אזי אי אפשר למצוא אותו כלל, מאחר שאינו יודע כלל מהשם יתברך, וזה בחינת "ואנכי הסתר אסתיר" (דברים ל"א) דהיינו שאסתיר ההסתרה, שלא ידעו כלל שהשם יתברך נסתר…

אבל באמת אפילו בכל ההסתרות, ואפילו בהסתרה שבתוך הסתרה, בוודאי גם שם "מלובש" השם יתברך, כי בודאי אין שום דבר שלא יהיה בו חיות השם יתברך, כי בלעדי חיותו לא היה לו קיום כלל…"

"ואנכי הסתר אסתיר" אומר משה בשם הקדוש ברוך הוא לעם ישראל, דהיינו, כפי שמבאר רבי נחמן – יבוא זמן שבו לא ידעו את הקדוש ברוך הוא כלל מרוב הסתרתו, וכמו שכותב הנביא "אכן אתה אל מסתתר" (ישעיהו מ"ה ט"ז)

וכה גדולה תהיה ההסתרה הזו, עד שרבים לא יבינו כלל שמשהו נסתר וחסר מהם, שיש דבר – מה שעליהם לחפש.

דומה יהיה בעיניהם כאילו כל העולם ומלואו מושלך למקרה ולטבע, שאין מנהיג ואין מכוון…

ספור המגילה מסופר מבחינה היסטורית כבר בתוך זמן הגלות, בו הקדוש ברוך כבר מסתיר את פניו (ולכן גם שמו אינו מופיע במגילה כלל).

וספור זה משמש, משום כך, כ"בנין אב" ודוגמא לכל הספורים והמאורעות ה"טבעיים" וה"מקריים" הממלאים את חיי האומה וחיי הפרט בזמן הגלות. ספורים בהם גם חייו של כל איש ואיש נראים, לכאורה, כמושלכים ביד הטבע, כנעדרים חלילה, יד מכוונת.

באו חכמינו והורו "קחו את הספור הרגיל הזה ואימרו עליו ברכה "שעשה ניסים לאבותינו, בימים ההם בזמן הזה", ולכשתתעורר בכם הפליאה – אלו ניסים? התבוננו שנית, ויותר לעומק, ותגלו שמתחת למסוה ההסתרה האלוקים חי וקיים, וממשיך "למשוך" בחוטי ההשגחה, כאז כן עתה, "כי בודאי אין שום דבר שלא יהיה בו חיות השם יתברך, כי בלעדי חיותו לא היה לו קיום כלל".

רעיון זה מרומז גם בשם המגילה – מגילת אסתר – גלוי ההסתר, חשיפת הרז הטמון גם בחיים הפשוטים והטבעיים, לכאורה. והזוכה לחשוף רז זה יבין גם מדוע גדולה מעלת פורים מיום הכפורים. יום כפור הוא יום אחד בשנה של התנשאות, התעלות ותקון עצמי.

ואילו פורים מלמדנו את השמחה שבגלוי האלוקות בכל יום ובכל רגע. גם בחולין וגם בטבע, ואפילו בתוך עומק ועוצם ההסתרה…

גלוי כזה הוא עמוק יותר, מקיף יותר מאשר הגלוי החד-פעמי של יום כפור.

הוא מגלה את האלוקים החי וקיים בחול כבקודש, ש"הוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים".

וזהו פשר דברי המגילה – "ונהפוך הוא" (אסתר ט' א'): "הפוך" את העולם לצידו הפנימי, ותגלה את המסוה מעל פני האלוקות הממלאה הכל.

לכן גם אנו מצווים לשמוח כל כך בפורים. לשמוח שיש מנהיג, שהעולם אינו הפקר, שיש צדק ויושר בכל המתרחש בעולם כולו, ובחייך שלך. שיש תכלית וטעם למצוקות, ליסורים, למבוכות, והכל מוביל, בסופו של דבר, אליו – הטוב והמיטיב.

לשמוח – שכל פרט בחיינו הוא חלק מ"ספורו" של אלוקים. גבור לא מבוטל בשרטוטו של הצייר האלוקי. קו, נתיב גם הוא מאז ומקדם אל יעדים נעלמים, רוחשי חיים, אף אם באופן חיצוני עדיין אין הדבר ניכר.

וכן מובא ענין זה בדברי רבי נתן (ליקוטי הלכות – הלכות תשעה באב ותעניות ד' ב'): "כי לכאורה קשה – מה קול הרעש הזה, שהפליאו רבותינו זכרונם לברכה בתוקף הנס של פורים, שהוא גדול מכל הניסים?… הלא בנס של פורים לא היה שום שנוי הטבע כמו שהיה בניסים של יציאת מצרים וקריעת ים-סוף שראו שידוד המערכות ושינוי הטבע…

אך ניסים נגלים כאלה שהם שינוי הטבע אינם יכולים להיות כי אם לפי שעה… באותו העת ששימש הנס, אבל אחר-כך הקדוש ברוך הוא מנהיג עולמו בחסד ומסתיר את עצמו בתוך הטבע.

…אבל בנס של פורים לא היה שום שנוי הטבע ואף על פי כן ראינו על ידי זה עוצם נפלאות השגחתו יתברך עלינו בכל עת, אפילו בעת תוקף ההסתרה מאד… ועל כן זה הנס של פורים גדול מכל הניסים, כי על ידי זה רואים עוצם השגחתו יתברך תמיד, ובודאי כל מה שנעשה עימנו גם עתה בדורות הללו – הכל לטובתנו, ואף על פי כן צריכין להאמין שבודאי הכל לטובה… אף על פי שאין רואים שום שנוי בטבע, אף על פי כן השם יתברך מסתיר את עצמו בכל הצרות והמניעות והיסורים בדרכים נפלאים לטובתנו, לחיותנו כיום הזה, עד אשר תצמח קרן ישראל ויבוא משיח צדקנו, ואז נבין ונראה כל מה שסיבב השם יתברך עמנו בנפלאותיו – לטובתנו. אפילו בתוקף מרירות הגלות" (כמו שאנו רואים כשקוראים את המגילה, איך כל הפרטים, גם אלו של צער וספק, מצטרפים, בסופו של דבר, לספור של ישועה).

וכן הוא מוסיף ומבאר (לקוטי הלכות אורח-חיים פורים הלכה ב' סעיף ח') "ועל כן פורים מותר בעשיית מלאכה, ואין בו שם קדושת יום טוב כלל. כי פורים הוא בחינת הארת הקדושה הגבוה מאד מאד – שמגודל עוצם הקדושה אין רואין שם שום קדושה…

כי כל הימים טובים, שהם בחינת "ימי טוב", יש בהם כמה וכמה קדושות, שמקדשין הימים טובים על ידי קדוש ו(פרישה) מעשיית מלאכה וכיוצא בזה… על כן צריכין לנהוג בהם כמה קדושות, כדי להמשיך ולהגביר ה"ימי-טוב" ולהכניע ה"ימי-רע", ואם עושין חס ושלום איזה מלאכה של חול ביום-טוב אזי יכולים להתגבר ה"ימי-רע" שיניקתן ממלאכות של חול כידוע. על כן אסורים בעשיית מלאכה. אבל בפורים, שנכנע ונתבטל שורש הרע לגמרי ונתגלה אור הגנוז, "אור האהבה שבדעת", שהוא למעלה מהימים והמידות, על כן אין צריכין שום (פעולה של) קדושה, להכניע ה"ימי-רע" שלא ישלטו חס ושלום, כי אין להם שום שליטה אז (בפורים) ועל כן אפילו אם עושין מלאכות של חול, אין להרע שום שליטה ואחיזה בהם כלל, כי אז נכנע ונתבטל הרע לגמרי בשרשו …כי אז נתגלה אור "האהבה שבדעת", שהוא למעלה מהזמן, למעלה מהימים והמדות, למעלה מכל הקדושות".