פרשת משפטים • הרב ארז משה דורון: מה שאני באמת || מאמר

מאמרים • מאמר מיוחד מאת הרב ארז משה דורון שליט"א על הדרכים בעבודת הלב מתוך פרשת השבוע "פרשת דרכים":

כתבות קשורות:

פרשת דרכים / ארז משה דורון
דרכים בעבודת הלב מתוך פרשת השבוע

“כי תקנה עבד עברי”. מבאר “אור החיים” הקדוש מדוע משתמשת התורה במילים “עבד עברי” ולא “עבד יהודי”: “רמז כי שם עבדות על ישראל הוא עובר ואינו קבוע”.

גם אם, עד לרגע זה, הייתי עבד לתאוות, לדמיונות, לחולשות, לבלבול.

גם אם נכשלתי בהכל. בגדול. מה שהיה היה. אצל יהודי עבדות היא שקר, דבר עובר וחולף.

כל מה שקרה לי עד עכשיו, כל מה שהייתי עד עכשיו, לא יכול באמת לחסום אותי. הרגע הזה עדיין לא היה בעולם. אני, כמו שאני, עדיין לא הייתי בעולם. עת רצון, חסד עליון, הכל יכול לקרות עכשיו. אני לא באמת משועבד למה שהייתי, לכמה נכשלתי, “אין לך אדם שאין לו שעה”. אולי כאן ועכשיו הגיעה שעתי.

ואם אני, משוחרר מכישלונות העבר, אתחבר עכשיו לטוב האמיתי. הניצחון הזה, ברגע הזה, יהיה ניצחון נצחי. לא משנה מה קרה עד עכשיו.

“שָׁמַעְתִּי שֶׁאִישׁ אֶחָד שָׁאַל אוֹתוֹ: כֵּיצַד הוּא הַבְּחִירָה? הֵשִׁיב לוֹ בִּפְשִׁיטוּת: שֶׁהַבְּחִירָה הִיא בְּיַד הָאָדָם בִּפְשִׁיטוּת. אִם רוֹצֶה עוֹשֶׂה, וְאִם אֵינוֹ רוֹצֶה אֵינוֹ עוֹשֶׂה” (ליקוטי מוהר”ן תורה ק”י)

אני לא רע או טיפש, מבולבל או חלש. אני לא עבד למחשבות רעות על עצמי. אני נשמה קדושה, אני עצם הטוב. ואני יכול. עכשיו. לבחור בטוב.

“בכל יום ויום שולח הקדוש ברוך הוא ישועות חדשות להציל את האדם! בכל יום ויום נעשה עם כל אדם עניינים חדשים לגמרי!

בכל יום הקדוש ברוך הוא עוזרו ומושיעו!”

(ליקוטי הלכות תולעים ד’ אות י”ד)

נכון. יש בי חלקים חלשים. אני לא רוצה להתעלם מהם או להסתיר אותם. אני רוצה כל יום לתת להם פה, להקשיב להם ולבכות איתם. להרגיש ולהבין אותם. להזדהות עם הפחד, הבדידות, וחוסר האמון כמו שמחבקים ילד בוכה. אבל באותו הזמן אני רוצה להסתכל על עצמי מבחוץ, בלי הזדהות. כל הקטנות הזאת – זה בכלל בכלל לא אני. זה רק הסיפור העצוב שלי שעדיין מתחולל בתוכי כאילו הוא קורה עכשיו. אבל אני רוצה להודות שאין לו באמת שום קשר עם המציאות. אני לא רוצה יותר להשתמש בו כדי להסיר אחריות. אני לא רוצה לתת לו לבלוע אותי ולמות לתוכו. אני רוצה לחיות באמת!



ואז, אני צופה בעצמי מרחוק ומזהה את עצמי מחדש. מגלה מי אני באמת. גם אם אני מרגיש בתוכי חלל פנוי, ריק מבהיל, אני בעצם מלא אלוקות, ממש כמו החלל הפנוי של ראשית הבריאה. מה שאני באמת זה משהו אחר לגמרי. אין סופי, שמח. מואר. מוצלח. אהוב.

“אפילו כשזוכה להתקרב אל האמת על ידי תוקף אמונתו צריך גם כן שיהיה לו אמונה בעצמו. כי אם היה רואה ויודע מה שזוכה גם עתה על ידי כל תנועה והעתקה שמנתק עצמו מרע לטוב אפילו תנועה בעלמא, בוודאי היה רץ בכל כוחו לעבודת ה’ ולתורתו והיה צדיק גמור” (ליקוטי הלכות גילוח ב’ י”ז)

כל העולמות נבראו בשביל הרגע שאחליט בתמימות להאמין בזה!