פרשת פרה: מהי אותה טומאת מת שאנו צריכים להיטהר ממנה ||| מאמר

ד' פרשיות • 'פרשת פרה': הפרה האדומה נותנת תקווה גם לאלו שעומדים "בחוץ" לגמרי ||| מאמר:

השבוע יקראו בשבת את פרשת 'פרה' הפרשה השלישית מארבעת הפרשיות הנקראות בחודש אדר. לפניכם כתבה של הסבר על פרשת פרה ע"פ תורת ברסלב | מתוך העלון המיוחד 'אוצרות' גליון 198 פרשת שמיני תשע"ד:

פרשת 'פרה' לעולם נקראת בשבת שלפני פרשת 'החודש', כסדר שהיה במדבר, שריפת הפרה שבאה לטהר את ישראל שנטמאו טומאת מת, בכדי שיכלו לטהר ולהקריב את קורבן הפסח לאחר שנטהרו, ורק אחרי שנטהרו, לימדו אותם את הלכות פסח, ובקריאה אנו מתפללים שיזה עלינו ה' במהרה את אפר הפרה ויטהר אותנו ויגאלנו (משנ"ב תרפה ס"ק א).

פָּרָשַׁת פָּרָה – טָהֳרָה לַכֹּל:
הפרה האדומה נותנת תקווה גם לאלו שעומדים "בחוץ" לגמרי

אחר פורים קורין פרשת פרה" – התחיל רבינו הקדוש את ה'תורה' שהשמיע על פורים (ליקוטי מוהר"ן ח"ב, עד), כשהוא מבאר שאין כאן רק ענין של עיתוי, אלא קשר עמוק: כל הפורים הוא כדי להעניק לנו על ידי זה את טהרת הפרה אדומה המטהרת מהטומאה החמורה ביותר, טומאת מת.

פורים נקרא "על שם הַפֻּר" (אסתר ט, כו) שהפיל המן להשמידנו, וכשאנו חוגגים את מפלתו של המן בפורים, אנו מקבלים את טהרת ה"פרה" אדומה, כאשר "הַפֻּר" של המן, הופך להיות "פרה". וכך, אנו מכינים את עצמנו לקראת חג הפסח הבא עלינו לטובה.

"כי פרשת פרה קורין, כדי שיהיו נזהרין להיטהר מטומאת מת; כדי שיהיו טהורין לעשות הפסח. ובתחילה הוא בחינת פור, כי פורים על שם הַפֻּר (ועיין כוונות האריז"ל בסוד 'הפיל פור' ובסוד 'פרה אדומה'), ואחר כך נעשה פר"ה, כי גם פורים הוא בוודאי הילוך ודרך לפסח" (ליקוטי מוהר"ן, שם).

ובמילים פשוטות:
פסח מתקרב, וכדי לזכות לקדושת חג הפסח, עלינו להיטהר מטומאת מת. לצורך כך ניתן לנו חג הפורים, כדי לזכות על ידו לקדושת וטהרת הפרה אדומה, שמטהרת מטומאת מת.

וגם אם כבר חלף הפורים, עדיין לא מאוחר; "ואיך שהיה, צריכין עתה לבקש ולהתפלל להשם יתברך שיקבל שמחתנו של פורים עם כל המצוות של פורים, כאילו קיימנום כראוי בכל פרטיהם וכו', עד שנזכה על ידי זה לקדושת וטהרת הפרה אדומה" (עלים לתרופה, פרשת שמיני, שנת תר"ג).

מהי אותה טומאת מת שאנו צריכים להיטהר ממנה, ואשר בלעדי הטהרה הזאת לא נוכל לקבל את הארת חג הפסח? – פגם הברית. ישנם הרבה סוגי טומאה המטמאים את נשמתו של האדם, אך הטומאה החמורה ביותר, אבי אבות הטומאה, היא 'טומאת מת' שהיא פגם הברית. שכן, הפגמים שהאדם פוגם בכך, גורמים לו למוות רוחני, ולאבד את כל חיותו בעבודת ה'.

מי שגרם לטומאה זו, הוא עמלק, נינו של המן, הוא זה שטימא ומטמא עד היום את נשמות ישראל בפגם הברית (כמבואר ברש"י על הפסוק "אשר קרך בדרך"), ובכך הוא מקרר וממית את התלהבותן וחיותן הרוחנית. "ועל ידי שזוכין להכניען, אזי עושין פורים שהוא על נס מפלת המן ועמלק. ואחר כך קורין פרשת פרה, כי אחר כך, כשזוכין לנצח ולהכניע המן-עמלק, בחינת פגם הברית – אזי מטהרין עצמן על ידי הפרה, שהיא מטהרת מטומאת מת, שהוא אבי אבות הטומאה, בחינת פגם הברית" (ליקוטי הלכות, ארבע פרשיות, א).

וכך מבקש מוהרנ"ת בתפילתו על חג הפורים:

"ריבונו של עולם, מחיה מתים, אלקים חיים ומלך עולם! רחם עלינו והחיינו וקיימנו, וקדשנו וטהרנו מטומאת מת, שהיא אבי אבות הטומאה, שהם הרהורי ניאוף שהתגברו והתפשטו בעולם מאד, עד אשר טבענו ביוון מצולה ואין מעמד, באנו במעמקי מים ושיבולת שטפתנו. זכנו בכח קדושת מצות פורים, שנזכה לקבל ולהמשיך עלינו קדושת וטהרת הפרה אדומה תמימה, לטהרנו באמת מטומאת מת, בעולם הזה ובעולם הבא" (ליקוטי תפילות ח"ב, לז).

ואם בזמנו מקונן מוהרנ"ת על ההרהורים הרעים "שהתגברו והתפשטו בעולם מאד, עד אשר טבענו ביוון מצולה ואין מעמד" – מה נאמר אנו, בדורנו המוצף בזוהמה מכל  עבר? כמה עלינו להתחנן ולבקש על טהרת הפרה אדומה, שתטהר אותנו מטומאה זו.

ההיטהרות מפגם הברית איננה מעלה מיוחדת שכדאי להשיג אותה, אלא שאלת חיים, שכן לא ייתכן להרגיש את טעם החיים הרוחניים, כשנטמאים בטומאה זו.

כשהעיניים משוטטות והמחשבה נטמאת, קשה עד מאד לחוש את הטעם המתוק של עבודת ה'. בעיקר את הטעם המתוק של התפילה, לא ניתן לטעום כשפגומים בפגם נורא זה, "כי כל הפוגם בברית, אין יכול להתפלל בבחינת 'כל עצמותי תאמרנה'… ואין יכול לטעום מתיקות בתפילה, אלא כשתיקן פגם הברית" (ליקוטי מוהר"ן, נ).

רק ההתקדשות וההיטהרות, תפתח לנו פתח לחיים המתוקים של תפילה ועבודת ה'. כך שעלינו לנצל היטב את מתנת "פרשת פרה", כדי להיטהר על ידה מטומאת מת, ולחזור לחיים האמיתיים.

ושימו לב:

הפרה האדומה נותנת תקווה גם לאלו שעומדים "בחוץ" לגמרי. שכן, הפרה האדומה היא הקרבן היחיד שהקריבו ושרפו אותה "מחוץ" לבית המקדש, וכוחה נובע  מה"אוצר מתנת חינם" שמשם מושך צדיק האמת את הטהרה שהוא משפיע על מקורביו.

"ועל כן, הפרה מטהרת מטומאת מת, שהוא ראש לכל הטומאות, כי הוא אבי אבות הטומאה, שזהו בחינת עמלק שהוא זוהמת הנחש שהביא מיתה לעולם, שהוא בחינת  תאוות ניאוף, שהוא סטרא דמותא, כמו שכתוב 'ואחריתה דרכי מות', וכמו שכתוב 'ומוצא אני מר ממות את האשה'. אשר מי שנופל לטומאה זאת, אי אפשר לו להיטהר כי אם על ידי הצדיק האמת שיודע להמשיך עליו חסד חינם מהאוצר מתנת חינם" (ליקוטי הלכות, מתנה ג, יב).

לעשות מתורות תפילות:
תפילה לזכות להמשיך עלינו את טהרת הפרה אדומה

"רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מְחַיֵּה חַיִּים, אֱלֹהִים חַיִּים וּמֶלֶךְ עוֹלָם. רַחֵם עָלֵינוּ וְהַחֲיֵינוּ וְקַיְּמֵנוּ, וְקַדְּשֵׁנוּ וְטַהֲרֵנוּ מִטֻּמְאַת מֵת שֶׁהִיא אֲבִי אֲבוֹת הַטֻּמְאָה, שֶׁהֵם הִרְהוּרֵי נִאוּף שֶׁהִתְגַּבְּרוּ וְהִתְפַּשְּׁטוּ בָּעוֹלָם מְאֹד, עַד אֲשֶׁר טָבַעְנוּ בִּיוֵן מְצוּלָה וְאֵין מָעֳמָד בָּאנוּ בְּמַעֲמַקֵּי מַיִם וְשִׁבּוֹלֶת שְׁטָפָתְנוּ. זַכֵּנוּ בְּכֹחַ קְדֻשַּׁת מִצְוַת פּוּרִים שֶׁנִּזְכֶּה לְקַבֵּל וּלְהַמְשִׁיךְ עָלֵינוּ קְדֻשַּׁת וְטָהֳרַת הַפָּרָה אֲדֻמָּה תְמִימָה, לְטַהֲרֵנוּ בֶּאֱמֶת מִטֻּמְאַת מֵת בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. וְאֶזְכֶּה עַל־יְדֵי־זֶה לְקַבֵּל חַג הַפֶּסַח הַקָּדוֹשׁ זְמַן חֵרוּתֵנוּ בִּקְדֻשָּׁה גְדוֹלָה וּבְשִׂמְחָה רַבָּה וַעֲצוּמָה. וְנִזְכֶּה בְּרַחֲמֶיךָ לְקַיֵּם כָּל הַמִּצְוֹת שֶׁל פֶּסַח בִּקְדֻשָּׁה גְדוֹלָה וּבְשִׂמְחָה וְחֶדְוָה רַבָּה". (ליקוטי תפילות ח"ב, ל"ז – למעבר הקש כאן).

לקריאה להורדה ולהדפסה • |☜ הקש כאן