צִיּוּנוֹ הַקָּדוֹשׁ • מיקומו המדויק של ציון רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב זיע"א

צִיּוּנוֹ הַקָּדוֹשׁ • יריעה נרחבת מאת הרה"ח רבי שמואל מאיר חשין שליט"א אודות מיקומו המדויק של ציון רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב זיע"א:

צִיוּנוֹ הַקָּדוֹשׁ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, בְּכָל עֵת וְרֶגַע מְחַדֵשׁ חַדָשִׁים, הִבְטִיחַ אֲשֶׁר עַל צִיוּנוֹ בִּתְפִלָּה נִגָשִׁים, יוֹצְאִים מִשְּׁאוֹל אַף אִם עָבְרוּ עָווֹנוֹת קָשִׁים, הוּא רַבֵּינוּ מְקוֹר חָכְמָה. וַאֲמַרְתֶּם כֹּה לֶחָי אֲדוֹנֵינוּ מְקוֹר חָכְמָה. הוּא רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הוּא אִישׁ חָי. נַחַל נוֹבֵעַ מקור חָכְמָה. (שיר ידידות מרבי יצחק ברייטער הי"ד)

יריעה נרחבת ומרתקת מאת ההיסטוריון הרה"ח רבי שמואל מאיר חשין שליט"א מיקירי אנשי שלומינו חסידי ברסלב בעיה"ק ירושלים ומגדולי החוקרים על בתי קברות יהודיים וקברי צדיקים בכלל ואודות ציון רבינו הקדוש והבית החיים באומן בפרט, פורסם ב'מימי הנחל' כ"ב עלון שע"י ארגון מורשת הנחל תולדות תשע"ד:

עתה לקראת יום הילולת קדושי אומן שחל בימים אלו והיות שכלל אנשי שלומינו מתכוננים לקראת הנסיעה הגדולה לימי הקיבוץ בראש השנה תשפ"א ומתפללים מידי יום ביומו שיזכו לקיימו כבשנים עברו, למרות הקשיים הנגרמים בעקבות בהלת נגיף הקורונה המשתולל, ראינו לנכון לפרסם את מאמרו המקיף, להגביר את חשקם ומרצם של כלל אנ"ש חסידי ברסלב הע"י.

"ציון המצויינת" בענין מקומו המדויק של ציון רביה"ק:

ציון רבינו הקדוש, המקום המוכן לו מששת ימי בראשית, המקום בו רבבות אלפי ישראל מתקרבים לאביהם שבשמים מתוך תשובה והתעוררות, המקום שמשמש מושא לגעגועים אין סופיים של חסידי ברסלב שאינם יודעים שבעה ומנצלים כל הזדמנות וכל אפשרות להגיע למקום שוב ושוב ולזכות לתיקון השלם.

בעוונותינו הרבים נחרב אהל הציון בשנות הזעם, הגרמנים הארורים ימח-שמם פוצצו את המקום וכמעט שלא השאירו שם וזכר לבית החיים העתיק ששימש מאות בשנים את יהודי העיר. בשנים שלאחר מכן הורע המצב עוד יותר כאשר נבנו בתים על פני השטח, ורק בסייעתא דשמיא מיוחדת, כאשר נרחיב להלן, נשמר מקום הציון הקדוש ונשאר בשלימותו.

זמן רב נמנעתי מלעסוק בפומבי בסוגיא זו, למרות שהדברים ברורים ופשוטים ללא כל ספק, שכן עצם העיסוק בנושא יכול לעורר חשש בלב המעיין אולי בכל זאת יש איזה שהוא ספק האם המקום הידוע כיום הוא הנכון. אולם היות ולאחרונה 'בארזים נפלה שלהבת', אנשים מסויימים שכל תכליתם ומטרתם להרוס ולקלקל החליטו להפיץ שמועות כי "התברר" שהציון אינו על מקומו הנכון, ולדאבוננו מעשה שטן גרם שישנם כמה וכמה מאנ"ש שהתבלבלו מדבריהם והתקרר אצלם כל ההתעוררות והחיות בציון רבינו.

אי לכך ציוו עלי במפורש הרבנים גדולי זקני וחשובי אנשי שלומינו שליט"א להעלות את הדברים על פני הכתב, ואקוה שבזאת יסכרו פי דוברי שקר ולהעביר מן העולם את הבלבולים בענין זה. בהזדמנות זו הנני להודיע כי חלק הארי של המפות והצילומים הומצאו לידי ע"י חברי מערכת "אוצרות ברסלב" לצורך המאמר שערכתי בס"ד על הבית החיים בגליון אוצרות ראש השנה תש"ע ותשואות חן חן להם.

* * *

ציון המצויינת

סוקלין ושורפין על החזקות

לפני הראיות וההוכחות השונות, צריך להקדים ולומר כי בעצם אין אנו צריכים לבדוק בכלל האם יש ספק בדבר המיקום של הציון, לאחר שהדבר הוחזק בוודאות וברציפות מאז פטירת רביה"ק עד היום הזה. מעולם לא פסקה החזקה משום שאף פעם לא פסקו מלהגיע למקום, גם בשנים הקשות ביותר. (ראה בספר "אומן כך נפרצה הדרך" אודות הקיבוצים שהתקיימו במחתרת). גם בשבעים שנה האחרונות מאז נחרב האהל, מעולם לא העלה איש ספק בדבר עד לשנים האחרונות ממש. אמנם היו מתי מעט שטענו כי יש הסטה של חצי מטר לכאן או לכאן, אבל אף אחד לא טען כי הציון אינו כלל על מקומו.

לבד מכל אותם זקני אנ"ש זצ"ל שכבר אינם איתנו היום, והעידו על הדבר תמיד במשך כל שנות חייהם (כדלהלן), עוד היום הזה חיים אתנו כמה וכמה יהודים זקנים הזוכרים עדיין את האהל בתפארתו, את הקלויז שוקק חיים ואת העובדים שצעדו מתוך כיסופים במורד ההר מהקלויז אל הציון הקדוש. ביניהם ניתן לציין את רבי נחמן ירוסלבסקי, ר' יעקב גלנט והרבנית גלבך שיחיו ועוד.

תוך כדי כתיבת המאמר עליתי במיוחד לביתו של הרה"ח הוותיק רבי נחמן ירוסלבסקי שליט"א (כשאני מקיים אצלו מצוות בקור חולים לאחר שנשברה רגלו בתאונה), הוא תיאר לפני כיצד היה נראה הקלויז, היכן היה ביתו של רבי מתתיהו הכהן ברזסקי הי"ד ושאר העובדים מאנ"ש, הוא זוכר היטב את הציון הנשקף מהקלויז, והוא אינו מסוגל להבין כיצד אפשר להטיל ספק בדבר, הוא היה אז, והוא נמצא גם היום מידי שנה בשנה בקיבוץ הקדוש בראש השנה באומן, "דאס איז דער פלאץ!" הוא אומר בוודאות גמורה ומתוך פליאה על עצם השאלה. לדידו הדבר דומה כאילו יש מישהו הטוען שברסלב'ר שול במאה שערים אינו בדיוק על מקומו שהיה לפני כחמישים שנה…

חזקה שנשתרשה בכלל ישראל יש לה כח גדול כל כך עד שחז"ל אמרו (קידושין פ.) "סוקלין ושורפין על החזקות", זאת אומרת שלפעמים אפשר לחייב מיתה בבית דין רק על סמך חזקה!!! (כך שמעתי מפי הרה"ח ר' אליעזר חשין שליט"א בנוגע לסוגיא דידן). כמו כן ידועים דבריו החריפים והנוראים של המהרי"ל דיסקין נגד אותם המערערים על מקום קבורתם של גדולי ישראל שהוחזקו אצל כלל ישראל. ואם כך אין שום צורך בהוכחות כל שהם, אלא כדי "לסבר את האוזן" וכדי להוציא מלבם של המערערים והמתבלבלים, אכתוב כמה וכמה ראיות מוכחות שלעניות דעתי אינם משאירים שום בדל של ספק בדבר.

לא אתאפק מלכתוב את העולה על לבי, כי אחד הדברים שעוררו אותי לאחרונה לכתוב על הנושא, היות וראיתי כי ישנם המנצלים את הטלת הספק בכדי למנוע מאנשים תמימים מלנסוע לאומן. בדידי הוי עובדא באחד מקרובי משפחתי שאינו נמנה על חסידי ברסלב, שהחליט לנסוע לאומן. בדרכו לשדה התעופה, כשהוא מרוגש כולו וכוסף ומתגעגע לרגע שיגיע למקום הקדוש הזה, שוחח עם בנו הנחשב ל'ידען' גדול בכל תחומי החיים, לפני סיום השיחה טרח הבן להגיד לו "אבל אתה יודע כי הציון אינו במקום הנכון…" מיותר לציין איזה שברון לב נגרם לאותו קרוב, ההתעוררות והרגשי הקדושה נפגמו, ספק בגימטריא עמלק, כי אין כמו הספק בכדי לקרר ולצנן כל התלהבות דקדושה.

כמו כן זכורני לפני כ15 שנה, כאשר למדתי באיזה כולל שהתנהל ע"י אחד מזקני ירושלים ז"ל, כשנפרדתי ממנו בערב ראש השנה לפני הנסיעה לאומן, אמר לי "בוודאות" כי "למיטב ידיעתו" הציון נמצא בהר אחר לגמרי, ולא באותו רחוב שהוא נמצא כיום… בשעתו נפלו עלי הדברים כרעם ביום בהיר, ועבר זמן רב עד שהבלבולים עזבו אותי, וכל זאת למרות שאותו יהודי אף פעם בחייו לא היה באומן, וכל מטרתו בהטלת הספק היה רק כדי לקרר אותי!!!

כולי תקוה שהתחקיר הנוכחי יעזור במעט לסתום אחת ולתמיד את אותם המעלים את הספק הזה שוב ושוב, שכן הם מנצלים את חוסר הידע השורר בקהל, כשהם משתמשים בעלילה נוראה כאילו כל הקביעה שעל פיה קבעו את מקום הציון נובע מחלום הלילה שרבינו נגלה למאן דהוא והראה לו את מקום הציון. להלן נרחיב בדבר ונביא ממקור ראשון את סיפור המעשה ונראה כיצד מסלפים עובדות למען המטרה הנפשעת. (ומי יודע אם אין הם חשודים לזייף מפות וצילומים ואכמ"ל).

גבולות בית החיים לא השתנו

הטענה הראשונה והעיקרית היא, היות ובית החיים העתיק בו קבור רבינו הקדוש, נחרב עד היסוד, בנינים רבי קומות נבנו בשטחו, בוודאי השתנו גבולותיו ואם כך יש לבדוק היכן הם הגבולות האמיתיים ולפי זה לקבוע היכן ציון רבינו.

ובכן, הדרך היחידה לברר את הדבר מבחינה מקצועית היא ע"י מפות ישנות, צילומי אויר מהשנים ההם או תצלומים בשטח. בראשונה נעסוק לגבי המפות וצילומי האויר, ולאחר מכן נרחיב אודות שני התצלומים היחידים ששרדו.

המפות העתיקות הנמצאים תחת ידינו מוכיחים ללא ספק כי עוד לפני 170 שנה לפחות כבר היו מסביב לבית החיים בדיוק אותם רחובות הנמצאים כיום. החידוש במפות וצילומים אלו הוא, כי רחובות העיר דהיום, פושקינה בילינסקי ופירוסקה, כבר היו קיימים במקומם ובשמותיהם, עוד לפני שהגויים חיללו את בית החיים והקימו את המבנים בשטחו. בחלק מהמפות אף קיים סימון מיוחד כי מדובר בבית קברות יהודי. אמנם באף אחת מהמפות לא מופיע אהל הציון עצמו, לכן אפשר לקבוע על פיהם רק את גבולות בית החיים.

כמו כן מצוי בידינו צילום אויר שבוצע בעיצומה של מלחמת העולם השניה בשנת תש"ד, לאחר הפצצת השטח בידי הגרמנים ימ"ש. בצילום זה בולט שטח בית החיים בצבעו הבהיר ביחס לשאר חלקי העיר הבנויים והמיוערים. רואים בו ברור את רחוב פושקינה החל מהעליה החדה למטה עד להמשכו, רחוב פירוסקה מתעגל בצד ימין בדיוק כפי שהוא כיום, וכן בולט שטח השוק העירוני בצד השמאלי.

אדם מן השורה אינו מסוגל בדרך כלל לזהות מיקום בצילומי אויר עתיקים, אי לכך הבאתי כאן את הצילום כאשר לשמאלו צילום אויר עדכני שנעשה לאחרונה, כאשר צבעתי קווים על גבי הכבישים בצילום האויר העדכני, ועשיתי במחשב פעולה פשוטה של "העתק-הדבק" של הקווים על גבי צילום האויר הישן, תוך הקפדה שלא להזיזם ממקומם אף לא מעלה ומטה. והתוצאה היא הפלא ופלא, הכבישים עומדים בדיוק על מקומם, והכי חשוב, הצבע הבהיר של בית החיים מופיע אך ורק בתוך המשבצת שבין הרחובות הנ"ל. ניתן לבדוק זאת באמצעות הצבת סרגל על גבי הצילום, ולראות כיצד אין שום שינוי בין שני צילומי האויר, מה שמוכיח מעל כל ספק כי אין שום שינוי בשטחו של בית העלמין העומד בדיוק על מקומו. אני משער שיהיו רבים שלא יבינו על בוריים כיצד 'לקרוא' את המפות והצילומים, אולם מי שמבין קצת בגיאוגרפיה יבין מיד את הדבר לאשורו.

…

מי קבע את מקום הציון?

כעת נעבור לסוגיא המרכזית, להוכיח מעל כל ספק בעז"ה שהציון עומד בדיוק נמרץ על מקומו הנכון. בתחילה נביא העתקה מכתב ידו של הרה"ח ר' יחיאל מיכל דורפמן זצ"ל (מתורגם מאידיש) שהעלה את הדברים על גבי הכתב ביום י"ח תמוז תשמ"ט, ממנו נבין כיצד נקבע הדבר לאחר החורבן, ובדרך אגב נבין גם מדוע אין כל שחר בטענה כאילו 'התגלה' הדבר בחלום הלילה. וזה לשונו של רבי מיכל: [הסוגריים המרובעות הם הוספות המתרגם ר' נתן אנשין]

"תוך כדי ישיבה בסעודה (בראש השנה באומן תשי"ג), אני שואל את ר' זאוול: "מנין לך שהמקום שעליו אנו משתטחים הוא בדיוק מקום ציונו של הרבי? ומי בנה את הבית שהציון נמצא מתחת לחלונותיו?"

"סיפר ר' זאוול: בשנת תש"ו הסתיימה המלחמה והציון היה חרב, נשארה רק שיכבת הבטון על האדמה, שאורכה בערך 2 מטרים, ורוחבה בערך 80 ס"מ. עוביה – בערך 35 ס"מ. הבטון היה סדוק ומחולק לחתיכות (כשר' יצחק גלבך היה [בתש"א] באומן, היה המצב כזה). בתש"ז הודיעה עיריית אומן כי היא מוכרת שטחים לבניית דירות על שטח בית העלמין שבו נמצא הציון. כל הקברים שהיו כאן בעבר כבר שקועים באדמה. הגיש ר' זאוול בקשה לרכישת שטח כדי לבנות בית, השיבו לו שאינו יכול לקבל רשיון, משום שזה ניתן רק לתושבי אומן. הגיש בקשה על שמו של גר צדק אחד, מיכל שמו, שחי באומן, והתחילו לבנות בית סמוך לציון.

"התוכנית היתה, שמקום הציון ישאר קיים מתחת חלונות הבית, כפי שזה עכשיו [עד שנות התש"ן], כדי שלא יתאפשר לבנות שום דבר אחר על מקום הציון. את שטח הציון כיסו בשכבת בטון חדשה, כך שאיש לא ירגיש שכאן נמצא קבר, כשהסימנים למיקום המדוייק של הציון הם עמודי העץ שהיו בעבר בארבע פינות האוהל. מעל השטח היו העמודים שבורים, אבל החלקים שבאדמה נשארו.

"מעל העמוד [הימני] שעליו היה ראש הציון, היה אמור להיות סוף החלון השני. חפר ר' זאוול וחיפש את העמוד, אך לא היה יכול למצוא אותו (גם אם לא היה מוצא אותו, היתה יכול להיות טעות של 30 או 40 סנטימטרים בלבד). בכה מאד וזעק: "רבי! רבי! אייכם?" היה זה לפנות ערב. בלילה ראה בחלומו את הרבי לבוש בלבוש יפה, עומד על גבי הציון. שאל אותו בזו הלשון: "רבי, אתם מתכוננים ללכת מכאן?" ענה לו הרבי: "לא! לא! אני נשאר כאן! תמיד ביניכם!"

"בבוקר חזר ר' זאוול למקום, שוב חפר עד שהצליח למצוא את העמודים באדמה, הציב מיד את סוף החלון השני במקום בו נמצא העמוד [הימני] בראש הציון, שהוא העיקר, כך שהציון נמצא מהסוף של החלון השני, צמוד ליסוד של הבית, וממשיך [לכיוון הכניסה מרחוב בילינסקי] לאורך 2 מטרים ברוחב 80 ס"מ"

למותר לכתוב כמה נאמן עלינו רבי מיכל בתמימותו ופשיטותו כרצון רבינו הקדוש, אין שום ספק שהוא כתב את הדברים בדיוק כפי ששמע מר' זאוול. החלום המדובר היה איפוא רק חיזוק נפלא לעובדות בשטח, ושימשיך בנסיונות למצוא את העמוד החסר, ואכן, למחרת בבוקר נמצא העמוד והוכח במדוייק היכן היה האהל שעל ציון רבינו ועל פי העמודים (ולא ע"פ החלום) קבע את החלון השני בבית שיהיה מעל הציון לסימן ולהיכר לדורות.

התמונה העתיקה

(בכדי להבין את האמור בקטע זה – יש להתבונן בתצלומים)

שני תצלומים יחידים ומפורסמים שרדו מציון רבינו. האחת היא התמונה בה נראה רבי אלטר טפליקר יושב בפתח האהל. מתמונה זו אי אפשר  להוכיח שום דבר, היות והיא צולמה ממורד ההר לכיון מעלה ואין שום רקע או מבנים בסביבה היכולים לעזור לנו בקביעת המקום. התצלום היחיד שניתן לנתחו ולבדקו היטב, היא התמונה שהתפרסמה ע"י החסיד ר' נתן ברסקי בתקופה שלאחר מלחמת העולם הראשונה, בה נראים כמה עשרות מאנ"ש עומדים מסביב לאהל ומתפללים.

כיום ניתן לומר כי בהשגחה פרטית מופלאה נעמד הצלם בדיוק במקום כזה, שכיום מעניק לנו הוכחה ברורה על מקום הציון הקדוש. ואסביר את הדברים: בתמונה זו נראה הציון כשברקע הרובע היהודי של העיר אומן, בצד ימין בולט הקלויז של חסידי ברסלב ובצד שמאל בית הכנסת המרכזי של יהודי אומן שכפי ששמעתי כונה "דער טאלנער קלויז" (אולם אין הוכחה שזה היה באמת שייך לחסידי טולנא). שני מבנים אלו הם המבנים היחידים הקיימים ונראים כאז גם כיום הזה, אי לכך השקעתי שעות רבות של ניסויים בכדי לשחזר את התמונה גם היום, וכך לנסות ולראות האם הציון כיום עומד בדיוק בזוית כפי שנראה באותה תמונה. בס"ד הצלחתי לאתר ולשחזר היכן בדיוק עמד הצלם כאשר צילם בשעתו את התמונה, לצורך כך עליתי על הבנין הסמוך לציון עד לקומה 6 שמשם אפשר לראות גם את הגג המחודד של מבנה הציון המכוון בדיוק מעל הציון עצמו, וגם את הקלויז הברסלבאי ואת בית הכנסת המרכזי משמאל. משם צילמתי גם בתמונות תקריב את המבנים הללו ולאחר שחזרתי הביתה התחלתי לנתח את הצילומים.

כבר בראשית הדברים ניתן לומר כי ב"ה המשימה הצליחה והתצלום שהושג הינו ממש באותה זוית שעמד הצלם, אם כי בגובה של 6 קומות מהמקום המקורי. ההוכחה החותכת לגבי מיקום הציון היא אודות לחדר הכניסה "הפאליש" שעמד מימין לקלויז. בתמונה הישנה נראה הקלויז עם ששת חלונותיו (להלן נכתוב אודות החלונות הנוספים משמאל), ומימינו נראה גם שער מרובע כהה, כאילו הוא המשך של החלונות וקיר הקלויז. אולם המציאות בשטח אינו כפי שנראה בתמונה, אלא השער הזה הוא השער של הפאליש והוא נכנס פנימה יותר במרחק של כחצי מרוחב בנין הקלויז. כלומר: השער נמצא ב'נישה' העמוקה לפחות 5 מטר פנימה. אם כך כיצד נראה השער כאילו הוא המשך מאותו קו של הבנין? התשובה פשוטה בתכלית, הצלם עמד בהר ממול, ממש מול הפינה הימנית של הקלויז, מה שגרם שלא יראו את הקיר הימני של הקלויז כלל, וכן הפינה של קיר הקלויז לא תסתיר את הכניסה לפאליש. אילו היה עומד הצלם כמה מטרים ימינה היה בהכרח מתגלה הקיר הימני של הקלויז ומפסיק בין החלונות לבין השער, ואילו היה עומד הצלם כמה מטרים שמאלה היתה הפינה הימנית של קיר הקלויז מסתירה לפחות חלק מקיר הפאליש והשער. (בעיון מדוקדק נראה כי אכן מוסתרים כעשרים ס"מ בערך מהצד השמאלי של קיר הפאליש).

כאשר אנו מתבוננים בתמונה שעשיתי בס"ד, רואים את הקלויז בדיוק באותו מצב, החלונות והפאליש, כאשר בקיר הפאליש עדיין בולט סימן של שער נסתר בדיוק באותם קוים שנראים בתמונה הישנה. (גם כאן אפשר לראות כי הפינה מסתירה כעשרים ס"מ בערך מהצד השמאלי של קיר הפאליש) הדבר מוכיח מעל כל ספק כי התמונה נעשתה בדיוק היכן שעמד הצלם. כעת לא נותר לנו אלא להתבונן היכן הציון נראה בתמונה אז והיכן הוא נראה בתמונה העדכנית, ושוב, הפלא ופלא, ה"שפיץ" שנבנה בשעתו ע"י הוועד העולמי מעל הציון, נראה בדיוק באותו מקום שבו נראה האהל בתמונה הישנה!!!

כמו כן כאשר אנו משווים בין התמונות של בית הכנסת המרכזי, אנו רואים את אותו יחס בין הקיר השמאלי לבין הקיר ממול, דהיינו אילו היתה התמונה נעשית בהסטה של כמה מטרים, היה שטח הקיר השמאלי בתמונה צריך להתרחב יותר (אילו עמד שמאלה יותר) או להיות צר יותר (אילו עמד ימינה יותר).

ולתוספת הסבר: אילו יתעקש מישהו שהציון נמצא כמה מטרים שמאלה, אין לו שום אפשרות ליישב מדוע בתמונה הישנה מצליחים לראות את כל השער של הפאליש, הרי הוא היה צריך להיות מוסתר בחלקו הגדול ע"י הפינה הימנית של הקלויז. וכן בשאר ההשוואת שעשיתי בין התמונות שכולם מתיישבות אך ורק אם הציון עומד כיום בדיוק על מקומו דאז. (השינויים היחידים הנראים בכל זאת בין התמונות נובעות אך ורק מחמת הצילום מגובה של קומה 6 ודו"ק). ואקוה שהתמונות המצורפות, בצירוף הסימונים שערכתי בהם, 'יסבירו' יותר מהדברים שכתבתי.

שמועות פורחות

ישנם כאלה המפריחים שמועות כאילו היו מזקני אנ"ש שטענו כי הציון היה היכן שכיום הכניסה לציון בסמוך ממש לרח' בילינסקי. ישנם מהם אף המעיזים לצטט את שמו של הרה"ח הישיש רבי נחמן קנלסקי-רוסישער ז"ל, כאילו הוא זה שאמר כך. מעניין ששמועה זו נפוצה אך ורק לאחר הסתלקותו, משום שכנראה ידעו המפיצים שר' נחמן עצמו הרי יוכיחם על פניהם על השקר החצוף הזה. וזאת בשעה שידוע ומפורסם לכל עוצם מסירות נפשו להגיע לציון רביה"ק אף בשנים הקשות כאשר עבורו היתה סכנת חיים אילו היו מגלים את זהותו האמיתית, ומעולם לא פקפק במיקום הציוה"ק.

בס"ד ממש בעת כתיבת השורות שמעתי מהאברך הנלבב ר' שמואל (בר"י) אנשין הי"ו כי פעמיים שאל את ר' נחמן עצמו האם הציון בדיוק במקום, והוא ענה לו בשני הפעמים בדיוק בלשון הזה: "א פערטל מטר אויף דא, א פערטל אויף דא, אבער דא איז דער ציון…" כלומר אם מישהו מתעקש שמא זה לא בדיוק במקום, הכי הרבה שאפשר להגיד זה רבע מטר לכאן או רבע מטר לכאן, אבל בהחלט שהציון נמצא בדיוק במקום. (ואכן בבניית המצבה החדשה שמו לב גם לחשש רחוק זה ועשו מצבה גדולה וארוכה). אבל בשום אופן לא אמר "כאילו" את המיוחס אליו שלא בצדק וזו הוצאת שם רע על המתים.

יתכן שהיו זקנים אחרים (ולא ידוע לנו עדות מהימנה כזאת) שחשבו שהציון קצת יותר דרומה, כי כשצעדו ברחוב בילינסקי בכניסה לציון ראו את הקלויז ממול עיניהם והם הרי זוכרים שהקלויז היה בדיוק ממול הציון… אבל כנראה שהם לא לקחו בחשבון שהקלויז הוכפל בשטחו ע"י הרוסים, דהיינו שנוספו עוד כמה חלונות בצד השמאלי, (מקרוב רואים שינוי גדול בסגנון החלונות), ורק החלק הימני של הקלויז, שהוא באמת מול הציון, הוא זה הקלויז הישן שהם זוכרים. אולי זה גרם לאותם זקנים (אם היו בכלל כאלו) שיחשבו קצת על זה, אבל המבינים שביניהם ידעו על התוספת וידעו היטב כי אין בכך כלום.

האמת היא שאת השמועה הפורחת הזו, כאילו נמצא הציון סמוך ממש לרח' בילינסקי אפשר להפריך בקלות באמצעות התמונה של ר' נתן ברסקי. אכן בתמונה אי אפשר למדוד מרחק בין הציון לבין הביתן משמאל, (שהוא כנראה על גבול בית החיים), אבל על פי סדר עמידת המתפללים בתמונה ניתן לשער שנדרשו לפחות כשלושים פסיעות מהאהל עד לביתן, שהוא בערך המרחק האוירי כיום בין הציון לרח' בילינסקי. אבל בשום אופן לא שייך שממש משמאל לציון כבר עבר הרחוב (שכאמור בתחילת המאמר הוכח מעל כל ספק שהוא באותו תוואי שהיה בשנים ההם).

הרגשה של ברסלב'ר חסיד

לסיום אביא כיצד התייחס הרה"ח ר' נתן צבי קעניג זצ"ל אודות שאלה זו. היה זה בעת הכנת המאמר כשהתייעצתי עם הרה"ח ר' שמואל משה קרמר שליט"א ציטט לפני מקונטרס "העליה" שחיבר הרה"ח ר' בצלאל פרידמן שליט"א. עדות מפי הגה"ח רבי נתן צבי קעניג זצ"ל כי לאחר הפעם הראשונה שזכה להגיע לציון הקדוש העיד על עצמו שמעולם לא התעורר בבכי חזק כל כך כפי שזכה כאשר רק ניגש למקום הציון, הוא הרגיש התעוררות נוראה שלא מעלמא הדין, הרגשה כזו שאינה ניתנת כלל להשיגה בדרך הטבע – כפי עדותו.

עם זאת הוסיף ר' משה כי הרגשה זאת היא נחלתו של כל חסיד ברסלב שזכה להיות באומן, הוא עצמו מעיד על כך, ואין לו ספק כי גם קוראי הגליון יכולים להעיד על ההרגשה המופלאה באותם ד' אמות של הציון, שאינה הרגשה טבעית כלל.

כאשר סיפר רבי נתן צבי על הרגשתו זאת, הפטיר ואמר לרבי משה שיבדלחט"א: "כעת אני לא צריך שום הוכחה ועדות שאכן כאן בדיוק הוא מקום הציון" – – –

* * *

עדות הרבנית מרת גלבך שתחי'

לאחר שפורסמו הדברים: עליתי לביתה של הרבנית גלבך תחי', שנולדה באומן והתגוררה שם עד לאחר חתונתה בשנת תש"ז, כך שהיא משמשת כיום עדות חיה לכל התהליך שעבר על הציון, החל מאותם שנים טובות בהם עמד האהל על תילו, ועד לאחר חורבנו בידי הנאצים. הרבנית תחי' ניחונה ב"ה בזכרון בהיר ומתארת את אומן דאז כאילו זה קרה אתמול… והכל בדעה צלולה בליעה"ר. מדבריה הבנתי פרט חשוב מאין כמותו, שכמדומני מייתר את כל הנידון בנושא:

מקום הציון מעולם לא נעלם מן העין! גם כאשר האהל עמד על תילו סומן הציון ע"י משטח ביטון על הרצפה ותו לא, וכפי שנראו כל אהלי אדמור"י אוקראינה (כגון הבעש"ט). כאשר הופצץ האהל בידי הנאצים ניזוקה אמנם שכבת הביטון, אולם היא נשארה במקום כשהיא סדוקה ושבורה ומפוזרת במקצת (כך שהיה רק ספק למקום ההתחלה המדוייק אבל לא לגבי עצם המקום). היא עצמה זוכרת זאת היטב היטב וכאשר נסעה מאומן לא"י אף לקחה עמה חלק מאותו ביטון, שמאוחר יותר הוחרם בידי רשויות המכס בצרפת. וכן הוסיפה והדגישה כי כאשר הגיעה לציון לאחר קריסת הקומוניזם, היא ראתה שהציון נמצא בדיוק על מקומו דאז. עדותה חשובה מאד, שכן היא כמעט היחידה שזוכרת את הציון בכל המצבים, בין בתפארתו, בין בחורבנו המוחלט ובין בבנינו המחודש כיום.

שמועות על עדות הפורחת באוויר

אספר אפיזודה קטנה שמלמדת על הכלל: אברך אחד ששוחח עימי על המאמר, אמר לי שהוא מצטער אבל הוא חייב לבשר לי כי הרבנית גלבך תחי' טוענת שהציון נמצא במקום אחר והוא לא בדיוק במקום הנכון… כך שמע בשמה לפני שנים רבות ומאז הוא 'יודע' שהציון לא במקום…

כמה נדהם לשמוע כי אני בעצמי שמעתי מפיה, מסיחה לפי תומה, עד כמה הציון נמצא בדיוק על מקומו וכי אין שום שמץ של חשש בנידון. מכך אפשר להסיק על כל השמועות הפורחות כאילו מזקן זה או אחר, שאין להם שום יסוד.

כתבות קשורות: