ה' ו' ז' תמוז • הילולת קדושי אומן, במחיצתם בחר רבינו להיטמן

זכרונם לברכה • ימי היאר-צייט של שלושים אלף קדושי אומן, שבחרו להיהרג על קידוש ה' בפרעות תקכ"ח | במחיצתם בחר רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב זיע"א להיטמן | כולל קבצים להורדה:

כתבות קשורות:
ה' ו' ז' תמוז • הגרי"מ שכטער חיבר 'תפילה נוראה'
ה' ו' ז' תמוז • רבי מיכל דורפמן על קדושי אומן |♪
קדושי אומן • ראיון מפי הרש"מ חשין | האזינו

היום (חמישי) ו' תמוז הוא היום השני של ימי השנה – יאר-צייט של שלושים אלף קדושי אומן, שבחרו להיהרג על קידוש ה' בפרעות תקכ"ח, בעיירה אומן שבאוקראינה, הרצח נמשך עד ליום ז' תמוז| כידוע במחיצתם בחר רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב זיע"א להיטמן | נוסף קבצים להורדה:

“אין אתם יודעים גודל יקרת מעלת קדושת זה הבית החיים דפה…” הסיבה של רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב זיע"א להיטמן בבית החיים העתיק בעיר אומן היה, היות ובו טמונים 30 אלפי 'קדושי אומן' אותם קדושים שבחרו להושיט את צווארם לשחיטה בייסורים קשים ומרים כדי שחלילה לא יראה כביכול הם מסכימים להיראות שעה קלה כבוגדים בהקב"ה, וכפי שמובא בחיי מוהר"ן (סי' רי"ז) בזה"ל: "…כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים הָיָה מְדַבֵּר עִם כַּמָּה אֲנָשִׁים, וְהִפְלִיג מְאֹד בְּשֶׁבַח הַבֵּית הַחַיִּים שֶׁל אוּמֶין. כִּי מֻנָּחִים שָׁם כַּמָּה קְדוֹשִׁים אֲלָפִים וּרְבָבוֹת. כִּי שָׁם הָיְתָה הַהֲרִיגָה הַגְּדוֹלָה בְּעֵת הַבְּרִיחָה שֶׁנֶּהֶרְגוּ שָׁם אֲלָפִים וּרְבָבוֹת נְפָשׁוֹת קְדוֹשִׁים מִיִּשְׂרָאֵל, וְהָיָה שָׁם קִדּוּשׁ הַשֵּׁם הַרְבֵּה מְאֹד. וְכַמָּה פְּעָמִים אָמַר בְּפֵרוּשׁ לְפָנַי וְלִפְנֵי עוֹד כַּמָּה אֲנָשִׁים שֶׁטּוֹב לְפָנָיו לִשְׁכַּב שָׁם. מֵחֲמַת שֶׁהָיָה שָׁם קִדּוּשׁ הַשֵּׁם הַרְבֵּה מְאֹד". עכ"ל.

סיפור רציחתם של קדושי אומן זיע"א:

בימים ה' עד ז' תמוז חלים ימי הילולת שלושים אלף קדושי אומן, שנהרגו על קידוש ה' בפרעות תקכ"ח, בעיירה אומן שבאוקראינה.

רקע:

העיר 'אומן' המכונה בין אנשי שלומינו חסידי ברסלב "עיר הגעגועים", שוכנת על אם הדרך בין קייב בירת אוקראינה, לבין אודסה עיר הנמל המרכזית שבים השחור. מעצם מיקומה, הייתה אומן מאז ומתמיד עיר מרכזית וחשובה באוקראינה, צבאית וכלכלית.

התקופה עליה אנו מספרים (אחרי שנת ת"ק), הייתה תקופה בה מרדו האוקראינים בשלטון הפולני ששלט אז באזור, בנסיונם להשיג עצמאות. היהודים היו, כמו תמיד, הקרבנות הראשונים בכל מרידה.

בשנת תק"ך (1760 – למניינם), מרדו ההיידמאקים בשלטון הפולני, ובעברם בעיר אומן, רצחו המורדים אלפים מיהודיה והחריבו את רובה. שנה לאחר מכן, בנה הרוזן פוטוצקי, מושל האזור, את העיר מחדש ופיתחה. אז החל גם בבנייתו של גן סופיא המפורסם.

כשמונה שנים לאחר מכן, בשנת תקכ"ח, מרדו שוב ההיידמאקים, ושוב החלו פרעות ופוגרומים להשתולל ברחבי אוקראינה. יהודי אזור קייב, במיוחד, עברו שרשרת של פוגרומים נוראיים. היהודים שגרו סביבות העיר אומן, נמלטו אליה בהיותה עיר מבצר, בתקווה למצוא בה מקלט.

מפולין נשלח שר הטבחים איוון גאנטע ימ"ש – שהיה שונא יהודים מושבע – על מנת לדכא את המרד. אולם, עד מהרה החליף גאנטע את נאמנותו, ובקיץ של אותה שנה הצטרף למורדים והיה למפקדם. שני הכוחות התאחדו כעת, כשאחת ממטרותיהם המרכזיות היא הריגת וחיסול היהודים בכל מקום שהם.

לא כל יהודיי האזור הצליחו להכנס לאומן המבוצרת. לחלקם הגדול לא היה מקום בעיר, והם נותרו מחוצה לה, וכאשר הגיע גאנטע, החלו היהודים שהיו מחוץ לעיר להלחם בו ולעמוד על נפשם, אולם הכוחות לא היו שווים. תוך זמן לא ארוך, לא נותר מהם עד אחד.

ואז הגיע תורה של העיר אומן:

כוחותיו של גאנטע פרצו העירה בחמת זעם, הורגו וטבחו בכל יהודי שנקרה בדרכם. יהודי העיר נמלטו לבית הכנסת הגדול שבעיר, שהתמלא על גדותיו באלפי יהודים עטופי טליתות, זועקים לפני בוראם שיצילם – ומוכנים למסור נפשם על קדושת שמו ית'.

סמוך לבית הכנסת עצרו הפורעים, ובהוראתו של גאנטע נבנתה כמין חופה (במקום שהיו יהודי העיר מעמידים חופות לחתנים), שגובהה נמוך מגובה אדם, ולידה העמידו שתי וערב, באופן שכל מי שיעבור תחת החופה יאלץ להתכופף קמעא – וכך ייראה כביכול, כמשתחווה לצלם ח"ו (לפי גירסתו של הגה"ח רבי יחיאל מיכל דורפמן זצ"ל, מעולי רוסיה ומגדולי זקני אנ"ש, הפורעים דרשו לנשק את השתי וערב).

הכרוז יצא: כל יהודי המעוניין להציל את חייו, יצא מבית הכנסת ויעבור דרך החופה, או אז יהיו לו חייו לשלל.

מסירות נפשם של 30 אלף קדושי אומן:

באותה שעה, נתקדש שמו הגדול ית'. מכל אלפי היהודים ששהו בבית הכנסת, אנשים, נשים וטף, זקנים וצעירים, לא נתפתה מהם אפילו אחד. כולם, כולם, ללא יוצא מן הכלל, מסרו נפשם על קדושת שמו, בחרו ליפול לידיהם צמאות הדם של הפורעים, אך לא לכרוע לצלם.

חוצפתם של היהודים (כך, אגב, תוארו הדברים גם בעיתון אוקראיני בתקופה האחרונה: 'חוצפתם של היהודים') העלתה את חמתם של הפורעים עד להשחית, וכחיות טרף פרצו אל בית הכנסת, רצחו וטבחו ביהודים בכידונים, סכינים ושאר כלי משחית שהיו בידם, ונחלי דם זרמו כמים רח"ל

שלשה ימים רצופים השתוללו הפורעים: ה' ו' ו-ז' בתמוז, לא נחו ולא שקטו, עברו שוב ושוב על הררי הגופות, לא חסו אף על ילדים ותינוקות, דקרו ושיסעו לוודא שלא נותר איש עם רוח חיים.

כמקובל בין יהודי אוקראינה, מספר ההרוגים בעיר ומחוצה לה, הגיע לשלושים אלף נפשות קדושים!

רבי דוד חזן זצ"ל קובר את הקדושים:

מתי מעט, בודדים ממש מתושבי אומן, שהסתתרו במערה בקרבת העיר, ניצלו. רבי דוד חזן, איש צדיק וקדוש, ועימו עוד יהודים מספר. היו אלה הניצולים היחידים מיהודי אומן וסביבתה.

לאחר שתם מסע הרציחה, יצאו רבי דוד חזן ושאר המסתתרים ממחבואם, והחלו לאסוף את הגופות להביאם לקבורה בבית החיים. לפי המקובל, הניצולים חפרו 2 בורות עמוקים ורחבים, אחד עבור המבוגרים והאחר עבור הילדים, בהם הוטמנו הקדושים בקברי אחים. למרות עומק הבורות ורוחבם הגדול, לא הספיק הבור לכל הקדושים, ונערמו מעליהם הרים גבוהים שכוסו על ידם בעפר, והמה טמונים בבית החיים העתיק בעיר אומן (בשנים עברו, נראו שני הרים בתוככי בית החיים).

לזכר הטבח האיום, כתב רבי דוד חזן את "קינת אומן", בה הוא מתאר את המעשה ומקונן על רבבות ההרוגים, בין היתר הוא כותב: "ביום ההוא בא מספר ההרוגים ערך שלושים אלף נפשות מישראל, יזכרם אלקינו לטובה עם שאר צדיקי עולם וינקום דמם השפוך בימינו לעינינו, ולרחם על פליטתינו, ימהר ויחיש לגאלנו, על ידי משיח צדקינו, ותבנה בית מקדשינו, במהרה בימינו, אמן ואמן".

תיאור מזעזע של סיפור הריגת קדושי אומין מספר 'שער המלך':

כמו כן אצטט מילה במילה מספר שער המלך (שער ג' פרק ד' מאמר לבין המצרים) …והנה בצרה גדולה אנחנו בעיתים הללו אשר דמינו נשפך כמים קול דמי אחינו צועקים ההרג רב בעו"ה שהיה במדינת אוקריינא בשנת 'שהרג"ך' לפ"ק וביותר בק"ק אומין היאו"מן כי יסופר מה שעשו שם הפוחזים אכזריות שהיה שם במכ"סת נפשות שהיו כופין ואומרים לאב כוס לי טלה זה, שהאב יכוס את בנו ולא יחוס על דם זרעו, והיה להם על דקר נעוץ כמה ילדים פרחי שושנים, והיה שם מעין ובור עמוק מאד, ולקחו הפוחזים ילדי העברים יונקי שדים והשליכו אותם הבורה עד שנתמלא מחוליית"ם ואבריהם, ועלתה צעקתם מתהום ארעא עד רום רקיע, ולאלפים נפשות הקדושים נהרגו במיתות חמורות, ונשים שכבו בראש כל חוצות, שחוטות, וילדיהן רוחשין אצליהם וינקו חלב מתה, וחלב שחוטה, אך לעינים שכך רואות ולמשמע אוזן דאבה נפשנו, על אלה אנו בוכים יומם ולילה, ארץ אל תכסי דמם, והקב"ה הסיר מעלינו האהבה, בעו"ה היה לנו כאויב, ואם תמצאו את דודי מה תגידו לו שחולת אהבה אני, יש לנו כעת חולת אהבה.

ועוד שם (בסוף אותו שער פרק ו') …והבאתי בפרק ד' את גודל הכליה שעשו ביהודים, אנשי אמונה אבדו במדינות אוקריינא, וביותר בק"ק אומין אשר היתה עיר ואם בישראל, וקריתי את אשר כתבו לזכרון בספר, הצרות שהיו שם, ולמשמע אוזן דאבה נפשינו, יותר ממה שנכתב שם ספרו לנו, אשר נשים שאננות שכבו בחוצות הרוגות וילדיהון היו מרחשין עליהם והיו ממרסין בדמם וינקו משדיהם אחר מיתתם, עליהם נאמר על שדים סופדים.

ועוד מעשה בשעת הבריחה, היה שם באיזה חדר חביתי מלח סדורים שורות שורות על פני כל החדר והיה חלל בין שורות המלח להכותל ונחבאו שם הרבה אנשים ונשים ובתוכם היו איש ואשה שהיה להם כמה שנים צער גידול בנים' כמה ילדים ילדו ולא גדלו ולעת הזאת היה להם ילד קטן כבן שתי שנים ותראהו את הילד הנה בוכה וייראו כולם שלא ישמעו השונאים את קול הנער באשר הוא שם עם אנשים הרבה, והתחילו כולם לצעוק אל האיש והאשה הזאת שימיתו את בנם, כי מוטב שימות אחד ולא ימותו הרבה, ושמעו אבי הילד ואמו בקול האנשים והמיתו בידם את בנם אשר טפחו ורבו.

על זה יש לקונן ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהון ר"ל שזדו בילדיהון כי תרגום של ויזד' ובשל. כהנה וכהנה הוסיפו בני עוולה ויש לנו לבכות יומם ולילה על חללי בית עמינו ובפרט באלו הימים שאנו בוכין על חורבן ירושלים, ומספד ההרוגים שהיה שם, בכללם יזכור ויספוד את כל ההרוגים שמסרו נפשם על קדושת השם מזמן החורבן עד עכשיו, יש להם מספד ואין להם מספר, והוא מחמת שאנו עושין בתורה שכחה, לכן עושין בנו לקט… ואין לנו במה להנצל, ואין מידם מציל, וכל ימינו כצל. עכלה"ק.

ע"פ כתבה ב"שער ברסלב", למעבר לכתבה המלאה • לחץ כאן:

רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב זיע"א בוחר לשכון במחיצתם:

כאמור כ-40 שנה לאחר מכן, נטמן ביניהם ע"פ בקשתו, רביה"ק רבי נחמן מברסלב, שבסוף ימיו הרבה לשבח את קדושת הבית החיים ואמר "גודל יקרת מעלת קדושת זה הבית החיים דפה, כי הוא יקר וקדוש מאד", וכמובא בספה"ק חי"מ (סי' רי"ז) בזה"ל:

"עָנָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְאָמַר וְהֶרְאָה בְּאֶצְבָּעוֹ לַחוּץ וְאָמַר הַרְאִיתֶם הַגָּן הַזֶּה כַּמָּה הוּא טוֹב וְיָפֶה [אֵיךְ מוֹצֵא חֵן בְּעֵינֶיךָ הַגָּן] וְהָיָה הָאִישׁ הַהוּא סוֹבֵר שֶׁמְשַׁבֵּחַ אֶת הַגָּן שֶׁלִּפְנֵי הַחַלּוֹנוֹת. הֵשִׁיב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְהֶרְאָה בְּאֶצְבָּעוֹ עַל הַבֵּית הַחַיִּים כִּי הַבֵּית הַחַיִּים הָיָה נִרְאֶה שָׁם בְּרָחוֹק מִתּוֹךְ הַחַלּוֹנוֹת כִּי הָיָה עוֹמֵד כְּנֶגְדּוֹ. וְאָמַר עַל זֶה הַגָּן אֲנִי אוֹמֵר. עָנָה וְאָמַר אֵין אַתֶּם יוֹדְעִים גּדֶל יִקְרַת מַעֲלַת קְדֻשַּׁת זֶה הַבֵּית הַחַיִּים דְּפה, כִּי הוּא יָקָר וְקָדוֹשׁ מְאד.

וְכֵן כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים הָיָה מְדַבֵּר עִם כַּמָּה אֲנָשִׁים וְהִפְלִיג מְאד בְּשֶׁבַח הַבֵּית הַחַיִּים שֶׁל אוּמֶין. כִּי מֻנָּחִים שָׁם כַּמָּה קְדוֹשִׁים אֲלָפִים וּרְבָבוֹת. כִּי שָׁם הָיְתָה הַהֲרִיגָה הַגְּדוֹלָה בְּעֵת הַבְּרִיחָה שֶׁנֶּהֶרְגוּ שָׁם אֲלָפִים וּרְבָבוֹת נְפָשׁוֹת קְדוֹשִׁים מִיִּשְׂרָאֵל, וְהָיָה שָׁם קִדּוּשׁ הַשֵּׁם הַרְבֵּה מְאד.

וְכַמָּה פְּעָמִים אָמַר בְּפֵרוּשׁ לְפָנַי וְלִפְנֵי עוֹד כַּמָּה אֲנָשִׁים שֶׁטּוֹב לְפָנָיו לִשְׁכַּב שָׁם. מֵחֲמַת שֶׁהָיָה שָׁם קִדּוּשׁ הַשֵּׁם הַרְבֵּה מְאד וְאַחַר כָּךְ נִתְקַיְּמוּ דְּבָרָיו כֻּלָּם וְנִסְתַּלֵּק בְּאוּמֶין בְּבֵית הָאִישׁ הַנַּ"ל שֶׁנָּתַן לוֹ דִּירָתוֹ כַּנַּ"ל אָז הֵמָּה רָאוּ כֵּן תָּמָהוּ וְהֵבִינוּ כֻּלָּם שֶׁכָּל עִקַּר בִּיאָתוֹ לְאוּמֶין הָיָה בִּשְׁבִיל לְהִסְתַּלֵּק שָׁם".

לקינת אומן והמסתעף לחץ כאן

לפניכם קבצים לקריאה להורדה ולהדפסה:

קינת אומאן מאת הרה"ק רבי דוד חזן זצוק"ל • הקש כאן ||| תיאור מרטיט מספר הקדוש 'שער מלך' • הקש כאן ||| סיפור מעשה הרצח סיפור קדושי אומאן בשפת האידיש • הקש כאן

זכותם יגן עלינו ועל כל ישראל אמן

תמונות של אנ"ש עוסקים בפדיון ושמירת מקום מנוחתם:

כתבות קשורות: