ראיון נדיר ומטלטל שערכו מגזין 'לעומק' עם הגה"צ רבי יעקב מאיר שכטער שליט"א בו העניק הגרי"מ שליט"א תשובות בהירות בענייני הנחלת הקדושה לבנינו מהגיל הרך ועד לגיל המתבגר | הכתבה הועתקה מתוך המגזין ומבאת כאן לפניכם ככתבה וכלשונה:
כתבות קשורות:
הפצה • מעמד לחיים עם הוצאת הספר 'אגרת הקדושה'
להורדת או הדפסת הריאיון המלא מתוך מגזין 'לעומק' הקש כאן
תוכן הריאיון: שמירת עיניים, טהרת המחשבה, לשון נקיה | איך וכיצד מחנכים את הילדים לכך | מאיזה גיל ובאיזה אופן | מה יש לומר ומה לא | האם מותר להתעלם | ממי צריך להתרחק ואיך מחנכים לכך | כיצד יש להתייחס לשיטות חינוך לקדושה שמקורם במקומות הטומאה | איך מדברים עם נוער מתבגר ואיך לא | כיצד מחזקים נחשלים מבלי לקרר את היראת שמים ויראת חטא. | לרגל השקת ספר "אגרת הקדושה" נכנס צוות לעומק אל הקודש פנימה והציג את השאלות הגורליות הללו ועוד, והגאון הצדיק המקובל רבי יעקב מאיר שכטער ענה דבר דיבור על אופנו – לקרוא ולהתפעם.
יום א' פרשת שופטים ב' דר"ח אלול תשפ"ב, היה יום של שמחה עילאית בבית הגה"צ המקובל רבי יעקב מאיר שכטער שליט"א מגדולי צדיקי דורנו, שהמונים משחרים לפתחו, לשאול בעצתו ולהתברך מפיו.
אחד מהפרוייקטים הגדולים שיצא מבית זה, והעבודה עליו נמשכה עידן ועידנים, הגיע לסיומו. פני הגה"צ רבי יעקב מאיר שכטער שליט"א מפיקות נוגה ואור של שמחה וחדווה קורן מזיו פניו, כשהוא חוגג את היום הזה במסיבת "לחיים" מיוחדת במחיצת מקורביו ואנשי שלומו.
כתיבת הספר "אגרת הקדושה-יסודות חינוך הבנים לקדושה", הסתיים בשעטו"מ והוא עושה את דרכו לבית הדפוס. כמה עשרות עותקים בכריכה רכה שהודפסו לרגל האירוע המחולקים כאן על ידי הרה"צ שליט"א, שופכים שמחה וחדווה על פני כל.
במהלך מעמד ה"לחיים" לרגל סיום כתיבת הספר, ניתנה הרשות לצוות "לעומק" לשהות להשתתף ולשאוב מלוא חופניים. ולאחריה זכינו לגדולה שבזכויות, נכנסנו אל הקודש פנימה, כדי לשוחח על הספר המופלא "אגרת הקדושה", הספר שעומד לחולל מהפכה אדירה בתחום הנחלת הקדושה לצעירי הצאן. הרשות ניתנה לשאול שאלות, ונתקבלו תשובות ברורות ובהירות.
כיון שניתנה הרשות, הציגו עורכי וכותבי "לעומק", שאלות לא פשוטות, עימם מתמודדים הורים ומחנכים רבים בדורנו. הבהירות בה ניתנו התשובות שאינן אלא תמצית מכל המתבאר בספר "אגרת הקדושה" בהרחבה רבה, הביאה את הכותבים לכדי התפעלות והתרגשות עד כדי דמעות.
הגה"צ המקובל רבי יעקב מאיר שכטער שליט"א, מוכר זה מכבר כ"מרא דשמעתתא" בסוגיות סבוכות אלו. המציאות מדברת בעד עצמה. עם ישראל בהמוניו, מכל העדות והחוגים, נוהר זה עידן ועידנים להתחמם לאורו ולשמוע בעצתו, לקבל חיזוק, התעוררות והדרכה. חניכיו והמתייעצים עימו ואלו שפעלו לפי הדרכותיו, הניבו פירות הילולים, נערים בחורים ואברכי משי ואף כאלו ששער שיבה נזרק בזקנם גדלו לשם ולתפארת, עד שכל רואיהם יכירום ויתפעלו על כי בדור קשה ופרוץ כמו הדור שלנו ניתן להוציא פירות מוצלחים כאלו שלא מביישים דורות קודמים בקדושתם ועדינותם המופלאה.
הנהירה של קבוצות בחורים ואברכים העולים לשמוע הדרכות מפי הקודש, קיימת מזה למעלה מחמישים שנה, ועד עצם היום הזה מקדיש הגה"צ רבי יעקב מאיר שכטער שליט"א מזמנו להדריך נערים בחורים ואברכים לעמוד בעוז ובתעצומות בנסיונות דורנו הקשים והמרים, אשר מיום היות ישראל לגוי עוד לא עמדו בניסיונות קשים כאלו.
דורות קיבלו בחדר הקודש הזה – בו ניצבים אנחנו צוות "לעומק" בחרדה – את דרכי ההתמודדות עם היצר הרע. כמה נשמות תועות ומסובכות בדרכיו הפתלתלות של היצר הרע נולדו מחדש מעבר לשולחן זה. כמה נפשות ניצלו כאן לאחר שנפלו אל שאול תחתיה וכאן בחדר קדוש זה יצאו מאפילה לאורה ומשעבוד היצר הרע לגאולת הנפש.
קבוצות רבות של בחורים ביססו מלכתחילה את כל חינוכם כאן בחדר זה. כאן במקום זה קיבלו את היסודות, כאן קיבלו את העוז והתעצומות להתמודד ולהיות גיבורי חיל במלחמה החיים הגדולה.
ההצלחה מדברת בעד עצמה. הפירות מדברים בעד עצמם. ובדור מבולבל ותועה, אשר בפרט בסוגית ה"קדושה" הוא תועה מבולבל ונבוך פי אלף אלפי אלפים, הנחלת ההדרכות וההוראות היוצאות מחדר זה, הפכו ל"פיקוח נפש" של ממש.
בשנים האחרונות ממש, נשאה הסטרא אחרא ראש. אל מבצרי החינוך החלו לחדור קורסי "מוגנות". כל מי שמוח לו בקדקדו משתומם על תופעה משונה זו, קורסים שהורתם ולידתם במוסדות אקדמיים פרוצים מוחדרים לציבור החרדי באמצעות סוכני שינוי בוגרי אוניברסיטאות מעורבות. היתכן כזאת? אנשים השקועים כל כולם בטומאה, כאלו שאינם בוחלים מתערובות ובפריצות, ספוגים בזוהמה מכף רגל ועד ראש אין בהם מתום, כולו פצע וחבורה ומכה טריה, יקבלו במה ומיקרופון של נואמים והם אלו שילמדו הורים לילדים טהורים, בני תורה ואברכים חסידיים קדושים וטהורים, איך להתמודד בעניינים רגישים אלו שנשמת היהדות תלויה בהם?
פעמים שאנו צריכים לצבוט עצמינו פעם אחר פעם כדי להיווכח שאכן זו המציאות המרה, וישנם כאלו שעוד דורשים 'הסברים' מפי העוסקים במלאכת הקודש, מדוע לא יקיימו קורסים כאלו, ולא מבינים את הדבר הפשוט הזה, שמי שכל כולו שקוע בטומאה וכל יסודו בטומאה, צריך להתרחק ממנו כמו מאש, ובוודאי שלא להפוך אותו וכשכמותו ל'מאן דאמר'. אין זה כי אם התגברות טמטום הלב עד כדי תמהון.
כששמע הגה"צ רבי יעקב מאיר שכטער שליט"א על המצב הקשה הזה, שקיימת נהירה בקרב אנשים המוגדרים כ'חרדיים' ללכת לשמוע דברים בעניינים רגישים אלו מפי השקועים בטומאה וזוהמה, החליט שהגיע הזמן להוציא את מיטב ההדרכות וההוראות והדרך הסלולה שכבש לרבים זה יותר מחמישים שנה, זה לעומת זה, הקדושה נגד הטומאה, ולתת את ההזדמנות בפני כל מבקש דעת הרוצה לשמוע את דרכי החינוך בענייני קדושה. "היום אסור לשתוק" אומר לנו הגאון הצדיק בתוקף "צד הסט"א הטומאה והזוהמה בדורנו הוא פתוח וגלוי מאוד רחמנא ליצלן, ואם לא נדבר מצד הקדושה הלא יפלו רבים ברשתם, לכן בדור שלנו צריך לדבר באופן הנכון, בחכמה ובתבונה" – קובע פוסק הגאון הצדיק מבלי להשאיר מקום לספקות.
למלאכה נבחר נכדו כבנו, הנכד שלא משה ידו מידיו זה כארבעה עשורים, הגה"ח רבי יוסף דוד שכטער שליט"א, אשר בעטו הזהב חקק את מיטב הדרכותיו ויסודות החינוך שקיבל מפי זקינו הגדול.
לא קלה הייתה המלאכה, אומנות עצומה היא ללכת בין הטיפות ולהציג את הדברים בעדינות המתבקשת, חכמה נפלאה היא לחקוק את ענין 'ואת צנועים חכמה'.
פעמים רבות נכנס הוא אל הקודש פנימה במשך השנה האחרונה כשעלי האגרת בידיו. יושב הנכד לצדו של הסב המדקדק בכל מילה, מה לכתוב ומה לא, איך וכיצד להגיש את הסוגיא הרגישה ביותר, לברור ולנפות ולדקדק בכל מילה שתהיה להועיל בלבד ולא חלילה להיפך, שהרי זהו עיקר מהותו של החיבור שמטרתו חקוקה באש שחורה על גבי אש לבנה, הדרכה בתכלית הנקיות והטהרה.
וכפי שמעיד המחבר בראש הספר: "אצל זקני מו"ר זכיתי לראות חינוך לענין זה בדרך הממוצע, באחזו את החבל משני קצותיו בדעת ובחכמה, שמצד אחד עשה הכל שלא יגיע הנער למצב של 'ונעלם ממנו והוא טמא ואשם', ומצד שני נזהר מאד שלא יהיה מציאות של 'והוא ידע ואשם' אלא שהידיעה תהיה באופן הראוי ולא תביא היא עצמה לידי טמא ואשם חס ושלום".
והנה ברוך ה' לאחר עמל ויגיעה של לילות כימים, זכו להתקבץ לפונדק אחד כל היסודות האיתנים, אלו שננשמו בקרבת הסב הגדול, הנהגות ודרכי חינוך מופלאים שעדיין לא נחשפו בספריו הרבים של הגה"צ שליט"א, כל אחד מהם חידוש מאין כמוהו, וזאת מלבד הסדר המופתי בהדרכות שנראו ונשמעו מפיו במשך השנים וגידלו דורות של אברכים קדושים וטהורים שומרי עיניים ונוטרי קדושתם, אשר הוצגו דבר דיבור על אופנו בסדר מפורט מגיל ינקות ועד שיבה, ההופכים את הספר לספר הדרכה מפורט שאינו מותיר ספק ביד ההורים והמחנכים איך וכיצד להעביר את המסרים הנכונים בזמן הנכון ובתכלית הזהירות, הטוהר והנקיות, להועיל ולא להזיק – כל אלו נכללו בספר מופלא זה. על כן גדולה השמחה ועצומה היא עד בלי די.
בעיני רוחנו, רואים אנו כאן במהלך מעמד ה"לחיים" לסיום הספר, את הנהירה העצומה אל פתחי חנויות הספרים, ואת הספר נחטף ונקרא בשקיקה אשר בעודו בכפו יבלענה. את היסודות הפשוטים שהיטשטשו לאחרונה הופכים לבהירים בלבבות, ודורי דורות של קדושים וטהורים גדלים לאורו.
בעיני רוחנו רואים אנו הורים נבוכים שאינם יודעים לסלול דרך; מה לדבר? באיזה גיל? באיזה צורה? איך לחנך? מה לומר ומה לא? איך למנוע נזקים בטרם יתפתחו? ואיך לתקן כאלו אשר התדרדרו לשאול מחמת חוסר ידיעה או מחמת חוסר חינוך נכון.
בעיני רוחנו רואים אנו את התור הארוך של המחנכים אשר בידם הופקדה מלאכת חינוך הדור הצעיר לתורה ולקדושה, הצועדים לרכוש את הספר המופלא "אגרת הקדושה", וראשם נפתח לרווחה, כשמקבלים פתרון לבעיות הסבוכות ביותר העולים על שולחנם.
בעיני רוחנו רואים אנו את הדור הצעיר הניצול מן המארבים הקשים הנצבים לפתחו, הן מחמת נסיונות הדור והן מחמת חוסר הידיעה של המחנכים המופקדים עליו איך לחנכו בעניינים אלו.
הכל נראה בעיני רוחנו, כאן במעמד ה"לחיים" לרגל הוצאת הספר – המהפכה העומדת להתחולל, והתוצאות הברוכות.
זוהי פשר השמחה והחדוותא עילאה השרויה כאן במעמד נשגב זה.
הספר "אגרת הקדושה" נכתב אולי בפועל במשך למעלה משנה, אך יסודותיו נוצקו על פני למעלה מארבעים שנה. הנכד רבי יוסף דוד שכטער שליט"א גדל מינקותו בצילו של זקנו הגדול שהקדיש שעות רבות מסדר יומו לגדלו לחנכו להחכימו ולהשכילו. היסודות הכתובים בספר הוחדרו אל ליבו דרך גידולו, עד שחשבם לפשוטים בפי כל. הוא מספר לנו שאביו רבי נחמן שכטער זכרונו לברכה גער בו פעם על כך בבחרותו, בצורה עדינה ומתוקה אך תובענית בהחלט; "יוסף דוד, ביסט געבויירן צווישן פערל און דו פארשטייס דאס נישט" ["נולדת בין פנינים אך אינך מבין זאת"]. "אכן, אודה ולא אבוש" – אומר לנו ר' יוסד דוד – "באמת לא הבנתי".
רק לאחר שבגר, ובפרט בעת האחרונה בה השתבשו העיקרים הפשוטים והידועים והפכו לדברים שבספק או שנשתכחו לגמרי, החל ליצוק את היסודות בצורה מפורטת כשידו לא זזה מידו של זקנו הגדול; "כשאני מחזיק את הספר בידי ובפרט כשראיתי את התגובות הנלהבות במשך שנת כתיבתו, כשהוא עבר מיד ליד אצל רבים, ומהם מחנכים ותיקים, התחלתי קצת להבין. לא האמנתי שיש בידי חומר כה רב וכה תועלתי שאצל רבים וטובים מדובר בחדשות של ממש. התגובות חוזרות ונשנות בזה אחר זה; 'בלילה שלאחר שקבלתי את הספר לא ישנתי, לא יכולתי לעזוב אותו לרגע', 'לפני שהספר חולל מהפכה בבית, הוא חולל מהפכה בי עצמי' 'כבר בשבוע הראשון הספר החל לחולל מהפכה של ממש בביתי'".
אכן, כשאנו לוקחים את המוצר המוגמר לידיים, אנו מלאי התפעלות בלי גבול, על היצירה המושלמת שאין לה משל ודוגמא, גם ההצלחה לבטא את היסודות ולהנחילם לכלל, וגם ההצלחה לשמור על רגישות ועדינות הדברים, ובעיקר המהפכה האדירה המתחוללת במוחו ובליבו של הקורא שלפעמים מכה על קדקוד עצמו ותמה איך עברו עליו עשרות בשנים מבלי לדעת יסוד פשוט ובהיר זה. אילו היה יודע, היה מייסד את כל משך ימי חייו באופן נעלה יותר, וחוסך מעצמו בלי סוף צער וירידה רוחנית. אילו היה יודע היה מתעלה עד בלי די.
וכמו שמושרש לאורך כל הספר, אף פעם לא מאוחר וכל זמן שהנר דולק אפשר לתקן, כל זמן שהנשמה בקרבי אפשר לחזור בתשובה שלימה ולהפוך לאדם חדש לגמרי, כשהעבר נמחק לגמרי ומתוקן על ידי העתיד.
דמעות של התרגשות עמדו בעיני הנוכחים במעמד ה"לחיים" למשמע דבריו של מחבר הספר רבי יוסף דוד שכטער שליט"א שגולל בפני הנאספים את דרך חיבור הספר:
"מימי ילדותי המוקדמות, היה זקני הגדול הסבא שליט"א מגיע אילינו הביתה בקביעות ולומד עימי פרקי אבות וספר דניאל וספר סיפורי מעשיות ומספר לי סיפורי צדיקים.
"הסבא שליט"א לא הגיע כדי לבחון אותי על לימודי בת"ת, אלא להשריש בי את יסודות הדת, יסודות האמונה ויסודות הקדושה.
"לתומי חשבתי שהיסודות שהשריש בי לאורך כל השנים פשוטים הם וידועים לכל. התועלת העצומה שקיבלתי מחינוכו הארוך והעקבי של הסבא שליט"א לאורך כל שנות חיי, הורגשה במהלך כתיבת ספר זה, "איגרת הקדושה".
"ההתעוררות לכתיבת הספר החלה לפני למעלה משנה, לאחר שזמורות זרות חדרו בקרב היהדות הנאמנה. כוחות הטומאה חפצים לטמא את ישראל רח"ל ואחד מדרכיהם המרכזיות הוא דווקא על ידי הדיבור בעניינים אלו. לא יאומן כי יסופר איך השתלטו אנשים ממחוזות הטומאה המכוערות ביותר, אנשים הלומדים בתערובת ופריצות באוניברסיטה מקור כל הטומאות והדעות הכוזבות, ובעוד הם עצמם שקועים בטומאתם עד תהום, הם מגיעים אילינו, היהודים החרדיים הזכים והנקיים ומתחילים להעביר לנו "קורסים" בעניינים אלו.
"הסבא שליט"א תמיד מעורר שצריך לדעת איך מדברים על עניינים אלו, ויסוד היסודות הוא שהדיבור בזה צריך להיות על פי הלכה, ומי שאינו יודע איך מדברים בזה על פי הלכה, עצם הדיבור מטמא את האדם ומכלה מנפש ועד בשר רח"ל.
"תהליך כתיבת הספר היה ארוך, ה"איגרת" התחילה בכמה עשרות עמודים, אבל ככל שנכנסתי יותר לענין והגעתי ללבן את הדברים עם הסבא שליט"א נתארכו הדברים עוד ועוד, ורק אז עמדתי והשתוממתי איך הסבא שליט"א השקיע בי כל כך הרבה כוחות, לא יאומן כי יסופר כמה יסודות השריש בי. וזה היה בשנים שהסבא שליט"א היה טרוד עד מאוד, גם בצרכי ציבור וגם בחינוך בני ישראל ובקבלת קהל ושמיעת ייסוריהם של ישראל ונתינת עצות והדרכות והשפעת שפע ברכות. הלוואי שלכל אבא בעולם יהיה כל כך הרבה סבלנות מסירות והתמסרות כמו שהסבא שליט"א השקיע בי בתור נכד.
"היום אני יודע, שבעולם שלנו, במצב שאנחנו נמצאים עם הנסיונות הגדולים והנוראים לא שייך להחזיק מעמד ולעבור אותו בשלום בלי ההדרכה הצמודה של הסבא שליט"א על כל צעד ושעל.
"את כל ההדרכות הללו, זכיתי לקחת להעלותם על הכתב ולהעביר ולמסור אותם לדורות הבאים ולהאיר עיני הצמאים לשמוע דבר ד'. ואני מתפלל ומייחל שהקב"ה יעזור שהפירות הללו שהסבא השריש ימשיכו הלאה להשפיע על הילדים והנכדים ועל כל יוצאי חלציו של הסבא שליט"א ועל כל כלל ישראל. ונזכה להגביר כח הקדושה כנגד רוח הטומאה עדי ביאת גואל צדק בב"א".
הגה"צ רבי יעקב מאיר שכטער שליט"א נשא דברים במעמד ה"לחיים" ואמר: "צריך לדעת שענין הקדושה זה ההבדל בין יהודי לגוי, המהות של היהודי זה קדושה! הענין הראשון שנצטוו בני ישראל, עוד לפני קבלת התורה היה הציווי של "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים – וגוי קדוש".
ההצלחה בענין הקדושה, הוא רק על ידי מסירות נפש! זו הדרך היחידה לעמוד בנסיונות! כל יהודי צריך שיהיה לו מסירות נפש על קדושה!
מי שמוסר נפשו על קדושה הוא מתוק אצל הקב"ה, בכל העולמות, בעולם הזה, בעולם הבא. מי שאינו מוסר את נפשו ונוטה אחרי התאוות הוא נהיה ממש מאוס רחמנא ליצלן, אבל מי שמוסר נפשו על קדושה, עוד עמידה בנסיון ועוד עמידה בנסיון הוא מתוק אצל ד' יתברך. והשמחה שיש לו אצל השי"ת זו הנצחיות שיש לנו לעולם הבא לעולמי עד ולנצח נצחים.
אחר כך פתח בדברי הודאה ושבח להקב"ה:
"הודו לד' כי טוב, בדור שלנו יש כל כך הרבה עבודה בחינוך הבנים וצריך סיעתא דשמיא מיוחדת שהשי"ת יעזור לנו שנוכל לעמוד בזה. ה'עולם הזה' כל כך הפוך מנקיות וכל כך מר, ובזמנים כאלו לזכות להעמיד כאלו בנים ותלמידים המנחילים את דרכי הקדושה הלאה, מה אשיב לה', הודו לד' כי טוב, כמה אנו צריכים להודות להקב"ה על רוב רחמיו וחסדיו. במצב שלנו אנו באמת זקוקים לברכות מיוחדות לזכות לצאצאים צדיקים וצדקניות עוסקים בתורה ובמצוות ודבוקים באמונה בהקב"ה ובקדושה. הקב"ה יעזור שהדברים שמסרנו לכם ימשכו גם כן לדור הבא לצאצאים והצאצאי צאצאים לעולמי עד ולנצח נצחים.
מכאן, אנו נדרשים לכמה וכמה סוגיות מרכזיות המרכיבות את הספר, ואשר אודותם שמענו את היסודות בקודש פנימה, ולאחר מכן אחווה לנו המחבר טעימות מתוך הספר בו נחקקו הדברים עד לפרטי פרטיהם, את אשר שמענו בקודש פנימה השתדלנו להביא באותיות מודגשות כלשונם ולצידם הרחבת הדברים והטעמתם.
הסוגיא הראשונה היא דרך הטיפול של המחנכים בנערים ובחורים המתקשים לעמוד בנסיונות הנוראים המצויים בדור הזה. בהורמנא דמלכא אנו מבקשים לשמוע דברים ברורים וכללי יסוד בענין זה.
הגה"צ רבי יעקב מאיר שכטער שליט"א מציב יסודות ברורים וכך אנו שומעים מפיו בשיחה המיוחדת עם צוות "לעומק": כשבחור או נער בא לשוח את אשר על ליבו, יש למחנך להיזהר לשמוע ממנו רק את הדברים בכללות, לא להיכנס עימו לפרטים בשום פנים ואופן.
זה לא בריא לא למחנך ולא לנער ולבחור, אין שום תועלת בכניסה לפרטים ומעולם לא שמענו ממחנך הנכנס לפרטים ולפרטי פרטים שזה הביא תועלת. על החניך לומר את הדברים בקוים כלליים, ואפילו אם הוא לא מפרש ומפרט, הדברים בדרך כלל מובנים. וגם אם הם לא מובנים אין שום היתר למחנך להיכנס לפרטים ולחדור לחייו האישיים וענייניו הפרטיים של החניך.
רוב הדברים המסופרים בדרך כלל אסור להוציא אותם מהפה, ויש הרבה אופנים שאסור בכלל לספר שום דבר. וגם אם צריך לספר הדבר צריך להיעשות באופן המותר על פי הלכה.
בכלל, לשפוך את הלב [אויסרעדן] בפני המחנך ולספר לו את כל מה שעובר עליו זה דבר מאוד לא בריא, צריך לדעת את הכלל היסודי, מפורש איז נישט געזונט! [לדבר באופן מפורש זה לא בריא], רק בקוים כלליים. מחנך מעולה יודע להדריך ולהועיל כששומע דברים כלליים.
שאלה: יש מחנכים שיאמרו שרק באופן כזה הם יכולים לעזור, וכל אימת שמגיע אליהם בחור השבור ברוחו, הם חודרים לענייניו הפרטים והאישים, ומבקשים לשמוע את כל מה שעובר עליו הם טוענים שרק כך הם יוכלו לעזור לו ולייעץ לו איך להחלץ ממצבו. האם מותר למחנך להכנס לתוך הנשמה שלו?
הגה"צ רבי יעקב מאיר שכטער שליט"א חוזר ומבהיר באופן נחרץ: זה לא בריא וזה לא טוב, את המחנך עצמו זה רק מקלקל, ואף לחניך אין זה מביא שום תועלת רק נזק. על המחנך לדעת שכל שיחה וכניסה לפרטים וחדירה לחייו האישיים והעניינים הכמוסים של המחנך מזיק למחנך בעצמו, וזה עולה על כולנה. המחנך עצמו צריך להשאר נקי.
הגה"צ רבי יעקב מאיר שכטער שליט"א מפטיר בתמיהה: איני מבין, וכי חסר מה לדבר ומה לחזק גם בלי לדעת את כל הדברים הללו?
אחר הדברים הנחרצים הללו ששמענו מפי הקודש, מרחיב הנכד רבי יוסף דוד שכטער שליט"א את הדברים ופותח את הסוגיא על פי דברים ששמע רבות בשנים מפי זקינו הגדול.
הסבא שליט"א בעצמו, עוסק בהדרכות לבחורים ולאברכים יותר מחמישים שנה, ועד עצם היום הזה נכנסים אליו בחורים ואברכים רבים להתייעץ עימו בענייניהם, יש לו מערכת הדרכה מיוחדת לבחורים לפני ה'בר מצוה' (שיצא לאור מזה חוברת 'אני היום ילידיתיך'), אלפים עברו את הדרכתו וביקשו את עצתו, ובכל זאת הסבא מעיד על עצמו: "מעולם לא נכנסתי לפרטים, ולא זו בלבד אלא גם כשהיו כאלו שרצו להרחיב לא הסכמתי לכך".
"זה נובע מנטו סקרנות של המחנך" – אמר לי הסבא לא פעם – "יש מחנכים שיש להם יצר הרע מיוחד 'לחטט' ו'לחפור' בנבכי נפשו של החניך, עלינו לדעת שאין זה אלא יצר הרע נטו. לא רק שמעולם לא הביא החיטוט בנבכי נפשו של החניך תועלת, אלא להיפך, כל חיטוט בחייו הפרטיים של החניך גורמים לו לנזק בלתי הפיך, שעל פי רוב אי אפשר לתקנו לעולם".
"אצל הסבא שליט"א, הענין הזה של החדירה ל'קישקעס' של החניך, הוא דבר חמור מאוד". מסתבר שזה חדר אילינו מהפסיכולוגיה הגויית, הפסיכולוגים הגויים שראשם מלא בטומאה, והם עצמם סקרנים לא קטנים החפצים לספק את יצר סקרנותם ואת תאוותם לחדור לחייו של הזולת, לכן הם יושבים שעות על גבי שעות וחודרים לחייו של המטופל, ללא שום תועלת, ורוב הדברים שהם שומעים אינם מביאים שום תועלת זולת סיפוק תאוות הסקרנות של המטפל.
הדרך היחידה להציל את הנער, היא רק לתת לו את הכלים הנכונים, ושהוא יתמודד בינו לבין קונו מבלי לחשוף בפני אף אדם בעולם את פרטי חולשותיו ובעיותיו.
עלינו לכבד את פרטיותו של הנער ולהשאיר את חולשותיו ובעיותיו בינו לבין קונו, מבלי לחשוף מאומה לאחרים. עלינו ללוותו בעצה ותושיה ולתת לו את הכלים איך להתמודד, מבלי לחטט בקרביו.
כמובן כשמדובר בפורק עול מוצהר שאינו רוצה להתמודד וחפץ בפריקת עול, אז דרכי התמודדות שונים. אבל מי שמתמודד עם חולשות ויצרים ואינו מעוניין לפרוק עול עלינו לכבד את פרטיותו ולא לחפש אחריו בחורים ובסדקים.
עורכי "לעומק" עוברים לסוגיא הבאה, בחרדת קודש עולה על השולחן הקדוש ההתלבטות המרכזית עימה מתלבטים כל המחנכים העוסקים בסוגיות אלו.
מה אומרים לו לחניך שנכשל ח"ו בשמירת עיניים או בכל המסתעף מכך? איך מונעים ממנו את הכשלון הבא? ומה עושים עם הכשלון הקודם? מהי הדרך להצמיח אנשים קדושים היודעים להתמודד עם הנסיונות הקשים של הדור הזה?
אך לפני שנכנסים לסוגיא זו עלינו לברר היטיב האם נכון בכלל להוציא לרשות הרבים את ההדרכות הללו, הן בצורה של הספר והן בגליון "לעומק" המוגש לפניכם.
וכך הוצגה השאלה בפני הגה"צ רבי יעקב מאיר שכטער שליט"א: "הלא הוצאת הספר "איגרת הקדושה" הוא דבר יוצא דופן, תמיד היו דנים בעניינים אלו במחבוא, האם ראוי אכן לצאת בפרסום על הספר? ברוך ד' הספר מבוקש באופן חסר תקדים הן בא"י והן בחו"ל, הרבה אנשים כבר שינו באמצעותו את כל המהלך, אך עדיין בכל זאת, הספק והחשש מנקר האם בכלל בדור כזה מותר לפרסם כזה ספר ומאידך האם מותר להחביא כזה ספר?
הגה"צ רבי יעקב מאיר שכטער שליט"א עונה על הכל בחדא מחתא: צד הסט"א הטומאה והזוהמה בדורנו הוא פתוח וגלוי מאוד רחמנא ליצלן, ואם לא נדבר מצד הקדושה הלא יפלו רבים ברשתם, לכן בדור שלנו צריך לדבר באופן הנכון, בחכמה ובתבונה.
צריך לדבר שאף אחד לא יכנס לייאוש, על כל אחד לדעת שהעתיד מתקן את העבר לגמרי, עד שלא נשאר כלום מן העבר. מי שחוזר בתשובה יוצא נקי לגמרי לגמרי. הלא העבר בכוחו לשבור את האדם, אבל צריך להחדיר הרבה שהעתיד עוקר לגמרי את העבר. שאף אחד לא יחשוב שמכיון שהעבר שלו הוא כך וכך, העבירות לא נותנים לעשות תשובה וכבר שום דבר לא יעזור, צריך לדעת שבדיוק להיפך. כשעוסקים בעשה טוב וכשמתגברים מכאן ולהבא העבר נעקר לגמרי, והיהודי נמצא במצב של נקיות מוחלטת. זה לא שהוא עושה תשובה אז מוחלים לו ולא מחשבים את חטאו, אלא זה נחשב עבורו כמו שלא חטא מעולם, החטא נעקר למפרע לגמרי! אין לו שום שייכות לחטא.
ידיעה זו מביאה הרבה שמחה לכל אחד, והקב"ה יעזור שהספר יחדיר קדושה נעימה, א געשמאקע קדושה, העיקר הוא להיות שרוי בשמחה של קדושה! ויש לזכור כי זה עיקר העיקרים, הדרך להתמודד מול הנסיונות הנוראים זה להיות בשמחה, כל אחד צריך להיות שמח שבדור קשה כזה, א זא שמוציגער דור, צריך להיות שמח על כך שאנחנו שמורים. והעיקר לא להישבר בשום שלב, לדעת שהעתיד מתקן את העבר, ולא לתת לעבר להרוס את הכל ולתת הרגשה של יאוש. העיקר הוא העתיד ואם יש עתיד טוב נמחק העבר לגמרי".
נכדו רי"ד שכטער שליט"א מראה לנו מקום בספר "איגרת הקדושה" עמ' רט"ז המאריך בענין זה: "כבר נזכר שחלק מהנפילות שיש לאדם ובפרט בימי הבחרות נובעים לפעמים מחוסר ידיעת חומרת מעשיו, והנה כאשר מתגלה לו לפתע באיזה בור הוא שקוע והוא חפץ להחלץ ממנו, מגיע אליו היצר-הרע בהצטדקות יתירה ומוכיח לו כי אינו ראוי לכך, שהרי בין כך אתה כבאר אבוד ומה תרויח מלהתגבר מעכשיו אחרי שאתה כבר פגום לגמרי ואין לך תקוה, וכך הוא משפיע עליו עצבות ומרה שחורה והרגשה שכבר אין לו תקנה ח"ו, ומשם פתוחה הדרך לשאול תחתית ח"ו, על כן דרכו תמיד להזהיר את כל מי שעומד לפניו נסיון זה; "אל תהרוס את העתיד באמצעות העבר, אלא תקן את העבר באמצעות העתיד.
"ומי לנו גדול מהתנא האלקי רבי עקיבא שלא שת ליבו לחלישות הדעת מעין זו והתחיל את מסע חייו בגיל ארבעים וזכה להימנות בין ארבעים מקבלי התורה עד שאמרו חז"ל בסנהדרין (דף פו.): אמר רבי יוחנן, סתם מתניתין רבי מאיר, סתם תוספתא רבי נחמיה, סתם ספרא רבי יהודה, סתם ספרי רבי שמעון, וכולהו אליבא דרבי עקיבא". כלומר כל התורה שבעל פה המצויה עתה בידנו הועברה לעם ישראל באמצעות התנא הקדוש רבי עקיבא שעד היותו בן ארבעים היה עם-הארץ על כל המשתמע מכך, ובכל זאת עם אמונה שהעתיד די בו לתקן את העבר הצליח להעפיל לרום המדרגות".
"לעומת זאת, לא פעם מתבטא זקני מו"ר על כך שבימינו ניתן לפגוש נערים בני שבע עשרה שהיאוש אוכל בהם כאילו הם בני שבעים. שוכחים הם כי החיים שלפניהם יש בהם את כל מה שהם זקוקים לו כדי לתקן את מעשיהם ולהגיע לשלימות מילוי תפקידם בעולם, ואדרבא בתשובה שלימה מתהפכים העוונות לזכויות ובוודאי יזכו לעלות ולהתעלות לאין שיעור אם רק לא יכנעו ליאוש ולא יתנו לו להרוס את חייהם בתחילת דרכם.
"דוגמאות רבות היה מביא לנו בנעורינו מחז"ל איך שרשעים גמורים התהפכו מן הקצה אל הקצה על ידי שניצלו רגעים קשים של נסיון וגילו מסירות נפש לעמוד בנסיון מבלי להתחשב עם עברם הנורא ובכך זכו להפוך מרשעים גמורים לצדיקים גמורים ולנחול חיי העולם הבא" – ואכן בהמשך מובאים בספר כמה וכמה מהדוגמאות הללו.
ועדיין באותה סוגיא אנחנו עסוקים.
היסוד הגדול העובר כחוט השני לאורך כל ספר "איגרת הקדושה", היא ההדרכה המרכזית: "לא למעט בחומרת החטא". וזו הדרך היחידה להינצל ולעמוד בנסיון.
ישנם 'מחנכים' שברצונם לעודד את הנכשל אומרים לו שחומרת הדברים אינה 'כצעקתה', וכך חושבים שיעלה בידם לעודד את הנכשל והחוטא לבל יפול במצולות היאוש.
המציאות בשטח מוכיחה, כי כל מי שנוקט בגישה מופרכת זו, מעלה חרס בידו. הנכשל אינו מתעודד ואינו מתחזק, והתוצאה היחידה מן ה'עידוד' בנוסח זה, הוא כשלונות נוספים בזה אחר זה, עד כדי נפילה לשאול תחתיה.
הגה"צ רבי יעקב מאיר שכטער שליט"א זועק בכל הזדמנות, כי יש לומר בפני הנער הבחור ואף המבוגר, שזה החטא החמור ביותר מבלי למעט בכי הוא זה בנוראותו וחומרתו של החטא. יש לדבר על שכר ועונש, על גן עדן וגיהנום, ולהחדיר שאין עבירה גרועה מחטא בענייני קדושה. זו הדרך היחידה שקיבלנו מימות חז"ל וגדולי הדורות ושום דרך אחרת לא תועיל.
שאלנו בקודש פנימה, אם כן יש לנו כאן ענין המוגדר כ'זיבורא ועקרבא'. אם נדבר בפני מי שנכשל על חומרת החטא כמו שהוא באמת הוא יתייאש ויכשל, ואם נמעט מחומרת החטא כמו שעושים מחנכים טועים ומטעים, יקל הדבר בעיניו וישוב ויכשל. מהי, אם כן, הדרך הנכונה?
כשאומרים שלאחר התשובה החטא נמחק לגמרי, וככל שמדברים עם הנכשל על אף שנכשל הרבה ואומרים לו שלאחר התשובה הוא נקי וטהור כמי שלא חטא מעולם, הלא יכול לבא לידי מכשול שיחוש בנפשו שהדברים לא כל כך נוראים ולא יצליח לעמוד בנסיון מכאן ולהבא:
התשובה הגאונית אשר בפי הגה"צ רבי יעקב מאיר שכטער שליט"א הביאתנו לידי תדהמה של ממש:
"אסור שיצא מפינו אפילו פעם אחת מיעוט בכי הוא זה מחומרת החטא. אדרבא צריך לדבר כל כך חזק על בזיון העבירה ולהכניס בראש את חומרת העבירה עד שזה יכנס חזק בראש ובלב שזו העבירה הכי חמורה והכי נוראה שאין חמור הימנה.
בשום שלב, גם לא לאחר הכשלון, אין למעט מחומרת העבירה, שהיא העבירה הכי חמורה והכי נוראה, ומצד שני צריך גם להחדיר שלאחר התשובה היהודי יוצא נקי לגמרי, ואסור לומר שאין על זה תשובה, כי אנו מצווים לשוב בתשובה, ויש על זה תשובה, ולאחר התשובה הוא כל כך נקי, העבר נעקר לגמרי והרי הוא כמי שלא חטא מעולם.
וזו הדרך הנכונה להצליח, כי מהי התשובה? וואס איז דאס תשובה? כשמגיע אותו נסיון פעם נוספת או עוד כמה פעמים והוא מתגבר על עצמו ואינו חוטא, זה תשובה, דאס איז תשובה!
איך מצליחים להגיע למצב כזה שבפעם הבאה כשיבא הנסיון לידו יצליח לעמוד בזה, האם ממה שיאמרו לו וירגיעו אותו שזה לא כל כך נורא? הלא אם ירגיעו אותו, זה רק יגרום לו להיפך שלא יהיה לו את הכוחות ואת היראה לעמוד בנסיון, אדרבא רק על ידי דיבורים על חומרת החטא בכל תקפו מבלי למעט בחומרת החטא, וככל שמדברים יותר על חומרת החטא, גם לאחר הכשלון, זה גורם לו שברגע שיבא אליו הנסיון בפעם הבאה, יחזיק מעמד מפחד החטא ולא יחטא, ואז באותו רגע הוא חזר בתשובה שלימה עד שהחטא נמחק ממנו לגמרי והוא מתנקה לגמרי מבלי שישאר מאומה מן הכשלונות הישנים. זו הדרך הסלולה.
ההדרכה המופלאה הזאת מאירה את העיניים ממש, במקום שנכשלו בו מחנכים רבים בזדון או בשגגה.
הנה כי כן, חומר החטא ברור הוא, ואין בו פשרות והוא גופא החיזוק הכי גדול לחוטא ולנכשל, לאחר שיודע את עוצם חומרת החטא, זה גורם לו לעשות כל מאמץ לעמוד בנסיון בפעם הבאה כדי שיזכה על ידי זה למחוק את העבר, זו גופא היא התשובה המעולה ביותר, המנקה את החוטא לגמרי עד שאינה משאירה מחטאיו מאומה. נקי לגמרי.
"הספר הזה יחדיר קדושה בכלל ישראל. כל מי שיקנה את הספר יתברך בנחת דקדושה מילדיו וצאצאיו. כי העיקר, לא לשכוח שעיקר התורה ומהות היהודי זה 'קדושים תהיו".
אנחנו לא מרפים ומבקשים לשאול ולחדד את הדברים שוב ושוב.
ישנם מחנכים כשמגיעים אליהם כאלו שקשה להם לעמוד בנסיונות, הם מקררים אותם ויכולים לעשות עימם כל מיני פשרות.
הגה"צ רבי יעקב מאיר שכטער שליט"א מזדעק: חלילה וחס לעשות פשרות בעבירה הכי חמורה בעולם, זו העבירה החמורה והנוראה ביותר. מי שפגום ונשכל בענינים אלו חסר לו בעצם היהודי שלו. הדבר הראשון ששמע משה רבינו לפני מתן תורה היה "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים – וגוי קדוש", היסוד של היהודי הוא הקדושה, בלי קדושה אין יידישקייט. אף אחד לא יכול להתחיל להיות יהודי בלי קדושים תהיו. הדבר הראשון אצל כל יהודי זו הידיעה בחומר העבירה. מי שחוטא בחטאים אלו אין לו לא תורה ולא תפילה.
ומצד שני צריך לדעת שעל ידי תשובה אפשר לעקור את הכל מעיקרא. הנסיונות המגיעים אחר העבירה נועדו מן השמים לתת הזדמנות לתקן את החטא, על ידי שמונע את עצמו מן החטא בפעם הבאה הוא מתקן את כל העבר שלו ואת כל החטאים הקודמים. הנסיונות הבאים לאדם אינם כדי להענישו אלא כדי לתקנו, זו ההזדמנות שלו לתקן את כל העבר ולהיות נקי לגמרי.
הדברים נפלאים ומאירים. אין זה פלא שמתוך הדרכות והוראות נפלאות שכאלה רבה הנהירה לשמוע דברי אלקים חיים.
כאן מחוה המחבר על דברי החפץ חיים המופיעים בעמוד ריח: "עבודתו של היצר הרע היא שטרם העבירה מקטינה ומפתה את האדם כי דבר קטן הוא ואינו משנה, אבל אחר העבירה מגדילה ומדבר על לב האדם כי לעבירה כזו אין תשובה".
עוד מתוך הספר: "יהיה מה שיהיה אין היתר ולא יועיל לרמות את הנער ולהתיר לו את האסור ח"ו, התורה הקדושה אינה שלנו אלא של אבינו שבשמים ואין בכוחנו לשנות אותה אפילו כמלוא נימא, גם אם נדמה לנו שבכך נציל את הנער מבעיות נפשיות. שהרי לא מצינו מי שהציע למחוק את הצ"ח קללות שבמשנה-תורה וכל שאר הקללות והעונשים הכתובים בתורה מחמת חשש שיקבל מאן דהו חולי הנפש מרוב פחד ודאגת העונש. (כמובן שאצל נערים הנוטים לפתח כפייתיות אין להתעלם ויש לטפל בהם בדרכי הרפואה).
בחדר הקודש, על השולחן בו הוארו עיניהם של ישראל, אנו מציבים את הסוגיא הבאה, על מנת ללבנה היטב.
רבים הנבוכים מאיזה גיל עלינו לחנך את הילדים לקדושה. יש אשר אינם מחנכים כלל את צאצאיהם לקדושה מחוסר ידיעת הדברים, ויש רבים הנבוכים איך לדבר ואיך לחנך.
אך את התשובות שאמנם קבלנו בפרוטרוט, נשאיר בתוך הספר, שם נכתבו הדברים בזהירות המרבית.
אנו ממשיכים לשאול באותו ענין, ממתי ומאיזה גיל מחנכים לשמירת עיניים:
הגה"צ רבי יעקב מאיר שכטער שליט"א: "יש לומר לילד ולנער, בלי הסברים מפורטים, רק לומר לו שלהסתכל בפריצות זו עבירה גדולה, א גרויסע עבירה".
בספר נמצאים מאמרי חז"ל וסיפורים נפלאים באמצעותם היה הרה"צ מחדיר את יסודות החינוך לשמירת עיניים, שזהו אחד מיסודות להעברת מסרים חינוכיים וכפי שיורחב בהמשך.
ועל שמירת המחשבה?
הגה"צ רבי יעקב מאיר שכטער שליט"א: "אנחנו היינו מדברים כסדר עם הילדים והנערים, שברגע שבאה מחשבה לא טובה, א שלעכטע מחשבה, צריך להסיח דעת ממנה ולעבור לחשובה מחשבה אחרת.
גם בסוגיא זו ובכל שאר הסוגיות הנזכרים כאן, הרי הדברים מורחבים באגרת הקדושה עד לפרטי פרטים, קצרה יריעה זו מהכילם.
שוב שואלים אנו, אפילו לילדים?
והגה"צ רבי יעקב מאיר שכטער שליט"א משיב: "יא יא! – כן כן!"
הנכד רבי יוסף דוד שכטער שליט"א פותח בפנינו את הספר בעמ' מ"ג ומראה לנו את דברי השל"ה הקדוש (שער האותיות, אות ד' דרך ארץ): ויתחיל בו מבן שתים או שלש שנים להדריכו בכל, ויכול להדריכו מקטנותו וכו' כי אמרו רז"ל (שבת קנ"ב א) ינקותא כלילא דורדא, כל מה שקונה בנפשו בילדותו, נשאר כן בטבע קיים כל ימיו, וזה שאמר חנוך לנער וגו' בעודו נער קטן ינהג במידות טובות, ואז גם כשיזקין וגו'.
הגה"צ המקובל רבי יעקב מאיר שכטער שליט"א, מוכר זה מכבר כ"מרא דשמעתתא" בסוגיות סבוכות אלו. המציאות מדברת בעד עצמה. עם ישראל בהמוניו, מכל העדות והחוגים, נוהר זה עידן ועידנים להתחמם לאורו ולשמוע בעצתו, לקבל חיזוק, התעוררות והדרכה.
ועדיין באותו ענין, איך מחנכים את הילדים לשמירת הלשון ממילים לא טובות, מה עושים כששומעים ילד המוציא מפיו מילים מגונות?
הגה"צ רבי יעקב מאיר שכטער שליט"א משיב: "צריך לדבר על זה בחריפות גדולה, גאר גאר שארף, הוצאת מילה מגונה מהפה זה עצמו מלכלך את הנשמה וזה מביא לידי דברים מגונים למעשה. א שמוץ וואס בריינגט שמוץ".
ומה הדרך לחנך בענין הריחוק מחברים לא טובים?.
הגה"צ רבי יעקב מאיר שכטער שליט"א: "היינו נוהגים לומר במפורש, ילד פלוני הוא לא בסדר אל תדבר איתו, כשנודע על ילד או בחור שמדבר דיבורי ניבול פה או שאינו חי לפי כללי הקדושה, אומרים לו במפורש אל תתחבר אליו ואל תדבר עימו".
לאחר ששמענו את הדברים אנו מעיינים בספר "איגרת הקדושה" וכך כתוב שם: "החינוך להתרחק מחברים רעים הוי אצלו מיסודות החינוך, ודרכו לומר לבני הנעורים שחבר רע גרוע מיצר הרע, כי מה שהיצר הרע עושה עם האדם בתקופה ארוכה, החבר הרע מצליח לעשות בתקופה קצרה רח"ל. וסיפר לי שפעם אחת ראה בחור ירא שמים שנפטל אליו חבר רע לטורדו מהעולם, וכשראה אותו בליל שבת קודש בעת התפלה כאב לו מאד והיה טרוד מזה במשך כל השבת וחיפש וביקש למצוא איזה זמן שהבחור יהיה לבד ללא אותו החבר ואכן אחר קידוש לבנה מצאו לבדו ופנה אליו בעבותות אהבה ואמר לו: "אתה יודע שמה שהיצר הרע אינו יכול להשפיע על האדם במשך שנתיים יש בכח החבר להשפיע בשבועיים".
"הבחור הבין היטיב את כוונתו ופתח לפניו את סגור ליבו וסיפר לו עד כמה שכבר הזיקה לו ההתחברות הזאת, והמשיך זקני מו"ר לדבר עימו זמן רב עד שהשפיע עליו לעזוב החבר רע לחלוטין וזכה לצאת מן הסבך ולבנות בית נאמן בישראל, והפטיר:"און ער אי זמיר מכיר טובה אויף דעם ביז היינט [והוא מכיר לי טובה על זה עד היום].
"ואכן הוא מדגיש תמיד שיש ללמד את הילדים להתרחק מחברים רעים ושיש להסביר להם שהרשע אינו רק מי שהולך בגילוי ראש או בשיער מגודל או שהוא מלובש כגוי אלא הרשע יכול להיראות גם כאחד משלנו, א היימישער פון אונזערע, ואעפ"כ אם אינו מתנהג בצניעות או שפיו דובר נבלה וכל כיוצא בזה הרי הוא הרשע אשר אמרו עליו (אבות א ז): "הרחק משכן רע ואל תתחבר לרשע", באין הבדל איך הוא נראה בחיצוניותו כלל, וגם אין הבדל בין אם הוא נער או איש מבוגר, כל מי שאינו מתנהג בדרכי הצניעות בדיבור או במעשה וכן כל מי שחברתו עם פורקי עול הרי הוא הרשע שיש להתרחק ולרחק ממנו גם אם אינו נראה כן בחיצוניות.
ומן הראוי ללמדם לספר להורים ולמורים על מי שהוא רשע במעשיו כדי שיזהירו הבנים והתלמידים להתרחק ממנו למען לא יסיתם מדרכי חיים לדרכי מות ח"ו.
"וכבר הזהיר על ענין זה החפץ חיים בהלכות איסורי לשון הרע (כלל ד סעיף י) וזה לשונו: אם רואה אדם באחד מידה מגונה או כעס או שארי מידות רעות או שהוא בטלן מתורה וכיו"ב, נכון לו לספר דבר זה לבנו או לתלמידיו ולהזהירם שלא יתחברו עימו כדי שלא ילמדו ממעשיו, כי העיקר מה שהזהירה התורה בלשון הרע, אפילו על אמת, הוא אם כוונתו לבזות את חברו ולשמוח בקלונו, אבל אם כוונתו לשמור את חברו שלא ילמד ממעשיו פשוט דמותר ומצוה נמי איכא".
כשאנו לוקחים את המוצר המוגמר לידיים, אנו מלאי התפעלות בלי גבול, על היצירה המושלמת שאין לה משל ודוגמא, גם ההצלחה לבטא את היסודות ולהנחילם לכלל, וגם ההצלחה לשמור על רגישות ועדינות הדברים, ובעיקר המהפכה האדירה המתחוללת במוחו ובליבו של הקורא שלפעמים מכה על קדקוד עצמו ותמה איך עברו עליו עשרות בשנים מבלי לדעת יסוד פשוט ובהיר זה.
עוד סוגיא הצריכה להתלבן ולהתברר היא איך מחנכים בכלל? ואך מחנכים לקדושה בפרט?
בסוגיא זו מאיר הגה"צ רבי יעקב מאיר שכטער שליט"א את עינינו בהדרכה מפורטת:
"דרך החינוך בכלל ובפרט בעניני קדושה הוא לספר סיפורי צדיקים מחז"ל, וכן לדבר במפורש על ענין שכר ועונש על גן עדן וגיהנום. כל חניך צריך לדעת שעל עבירה נענשים הן בעולם הזה והן בעולם הבא, ועל מצוה מקבלים שכר פירותיהם בעולם הזה והקרן קימת לעולם הבא.
החינוך על שכר ועונש באופן כללי צריך להיות כבר מגיל קטן, אמנם באופן יותר פרטני ניתן להרחיב מגיל תשע. בענין זה צריך גם להיות חכם ולמדוד את טבעי הילד ולפי טבעו ותכונותיו יש לספר לו על ענין השכר ועונש. באם הילד אינו מסוגל לשמוע על עונשי הגיהנום וסיפורים מחז"ל ומרבותינו על עונשי הגיהנום וגלגולים, כף הקלע וחיבוט הקבר וכדו' מפחידים אותו יותר מידי, הפתרון לזה הוא להרחיב ולספר הרבה סיפורי צדיקים מחז"ל על גודל השכר של מי ששומר עצמו שלא יחטא. יותר ממה שמדברים על חלק העונש.
אבל זאת צריך לדעת, שאין לנו דרך אחרת לחנך זולת סיפורי צדיקים ואגדות חז"ל על שכר ועונש. כל אחד צריך להיות מושרש אצלו שעל כל עבירה מקבלים עונשי שמים נוראים ועל ענייני קדושה מקבלים את העונשים הכי חמורים. את זה צריך לשנן באזני החניכים הנערים והבחורים".
על השאלה על איזה סוגי עונשים יש לדבר עם הנער, משיב הגה"צ בפשטות: "יש לדבר גם על עונשים בעולם הזה וגם על העונשים בעולם הבא"
נכדו רבי יוסף דוד שכטער שליט"א מעיד לנו במפורש שבילדותו היה זקינו הגדול שליט"א מדבר עימו כסדר על ענין שכר ועונש, והיה מספר לו סיפורים שונים על גלגולים ועל חיבוט הקבר, על כף הקלע ועונשי הגהינום. כמו למשל המעשה הנורא המסופר בפי חז"ל על רבי עקיבא שראה מת אחד ואת גודל עונשו ואיך שהצילו על ידי שלימד את בנו תורה וברגע שאמר קדיש הוציאוהו מהגיהנום ואח"כ כשלמד תורה עיטרוהו בעטרות בעולם העליון. באמצעות סיפורים אלו היה מחדיר את הפחד מהחטא, רבי יוסף דוד מראה לנו בפנים הספר גם את הסיפורים ואגדות חז"ל על גודל שכר עולם הבא אותם הוא שמע מזקנו שליט"א בילדותו, "סיפורים אלו נחקקים בנשמתם של הילדים וכשמגיע נסיון של שמירת הלשון, שמירת עיניים, שמירת המחשבה והמסתעף, יש להם יראה פנימית בנויה היטב ששומרת עליהם מפני החטא וגם כח עצום של שמחה מהשכר העצום המחכה להם עבור כל עמידה בנסיון.
ומתוך האיגרת: "מיסודי החינוך שזקני מו"ר מרבה לספר עליו הוא ענין סיפורי עובדות והנהגות מגדולי ישראל (ואין הכונה רק לסיפורים מגדולי ישראל מפורסמים, אלא דרכו היה לשבח כל הנהגה טובה שיש בכל יהודי ירא שמים שאפשר ללמוד ממנה, והיינו לשבח יהודי ירא שמים על שמחבב את המצוות באופן מיוחד), שיש בהם כוח עצום להטות לב הצאצאים לטובה הרבה יותר מאמירת דברי מוסר. וכמו שכתב הרמח"ל במסילת ישרים (פרק כ"א): "וכן תועיל הקריאה בסיפור מעשה החסידים וכו' כי כל אלה מעוררים את השכל להתייעץ ולעשות כמעשיהם הנחמדים".
וכמה פעמים התבטא זקני מו"ר ש"ראוי לבלות שעות על ענין זה, לקרא סיפורי צדיקים ולהכין אמרות קצרות ועובדות קצרות כדי שיוכל לאומרם בכל שולחן שבת, כי הסיפורים הללו פותחים את הלב והאוזן ובכח זה יכולים אחר כך להחדיר בהם מה שצריך".
"יראת שמים ויראת העונש הם הכלים היחידים שנותנים רצון וכח לעמוד מול היצר הרע, "בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין" הרפואה ליצר הרע נמצאת רק בתורה ולא בשיטות שכליות והמצאות של גויי הארצות".
בספר "איגרת הקדושה" מביא דברים נפלאים בענין זה (עמ' ס"ו): "כמובן שדיבורים בנוסח זה יש להם תועלת יתירה בבית שהיסודות שלו בנויים היטיב, שהגן עדן והגיהנום הם חלק ממשנת החינוך בו, ודרכו של זקני מו"ר להחדיר זאת גם באמצעות אגדות חז"ל וסיפורי צדיקים אשר בהם מבואר שכרם של צדיקים לעתיד לבא לעומת עונשם של הרשעים.
(וכמו שכתב הגה"צ רבי אביגדור מילר זצ"ל (תורת אביגדור, ואתחנן): "העובדה שאנשים בקושי חושבים על הגהינום היא טרגדיה, כי לעבור את החיים עם הגיהנום בראש זה משנה לגמרי את החיים, לטובה. יצירת תמונה של הגהינום בראש הוא עסק משתלם ביותר כי כמה שיותר נחשוב עליו כאן, פחות נרגיש אותו שם)
ידיעות אלו הם מיסודות החינוך אשר מבלעדיהם כמעט ואין כח ביד האדם לעמוד מול פיתויי הזמן, כי ידיעות אלו בענין שכר ועונש הן המה היסוד ליראת שמים ויראת החטא ובפרט בימי הנערות שחלק אהבת ה' עדיין אינו מגולה בנפש האדם כידוע, וידיעת השכר והעונש מקטנות כוחה רב להשפיע על ההליכה בדרך החיים [ומי יודע כמה מהפירות הנושרים מדרך היהדות יש לתלות בהעלמת יסוד זה ממשנת חינוכם].
ולמען יהיו הדברים ערוכים לפניך באופן שתוכל להשתמש בהם לעובדה ולמעשה אציג בפניך כמה דוגמאות ממה שהיה זקני מו"ר מתאר לנו בימי הילדות והנערות מהנעשה עם האדם לאחר מיתה הן חלק השכר והן חלק העונש.
כמה פעמים שמעתי ממנו בילדותי שאילו היתה רשות לעין לראות היינו רועדים מפחד להתקרב לרשעים כי היינו רואים איך שהם מסובבים במחנות מחנות של מלאכי חבלה הנעשים ממעשיהם הרעים, וכל אותם רבבות המשחיתים עומדים ומצפים מתי תצא נפש הרשע מגופו כדי לקרוע אותה ולהתעלל בה ולהנקם ממנה את נקמתם על שבראם במעשיו הרעים, וכמובא בנפש החיים "שכאשר האדם עושה אחת מצוות ה' אשר לא תיעשנה, הפגם והחורבן נרשם חס ושלום תיכף למעלה בשרשו וכו' והוא בחייו בגיהנום ממש המקיפו בעת עשיית החטא רק אינו מרגיש עדיין עד אחר פטירתו שנלכד אז ברשת אשר הכין, [הלא] הן כוחות הטומאה והמזיקין שנבראו ממעשיו.
לעומת זאת כשאדם הולך בדרך התורה ומקיים מצותיה אז על ידי כל מצוה ומצוה וכן על ידי כל אות ואות מלימוד התורה הקדושה נברא מלאך טוב וכלשונו "ווייסע מלאכים", [מלאכים לבנים] והמלאכים הללו שומרים על האדם במשך ימי חייו, וכן בצאת נפשו מגופו סובבים עליו מלאכי הרחמים שנעשו ממצותיו ושומרים אותו מארבע רוחותיו שלא יגשו אליו המזיקים הממלאים את כל חלל העולם מן הארץ עד לרקיע".
יחד עם זאת, צריך זהירות גדולה שלא לייאש ח"ו את החניך. וכשאנו עוסקים במי שהוא כבר מיואש, או שנמצא בכיוון של יאוש וכדו' עלינו לחזקו ולאמצו ולחנכו הרבה בענין זה.
בקודש פנימה נשאלה השאלה: מה עושים לבחור שהוא מיואש, איך מרוממים אותו? הוא מרגיש שהוא עובר עוד נסיון ועוד נסיון והוא לא יכול לעמוד בזה?
הגה"צ רבי יעקב מאיר שכטער שליט"א משיב בבהירות מופלאה: אומרים לו כשתעשה תשובה, תדע לך שזה לא שפעם חטאת ועכשיו חזרת בתשובה, רק שמעולם לא חטאת. האסט קיינמאל נישט געזינדיקט!
לא זו בלבד, אלא שלאחר ששב שתשובה יכול הוא להגיע למדרגות גבוהות.
ומכאן לשאלה הקריטית הבאה: יש חניכים שאומרים שהם לא מסוגלים להתגבר על יצרם, איזה כלים נותנים לו הוא מרגיש שהוא לא מסוגל להתגבר. איך נותנים לו את הכלים להתגבר?
תשובת הגה"צ רבי יעקב מאיר שכטער שליט"א, היא בהירה ויסודית עד מאוד:
"הגמרא אומרת מה יעביד איניש ויחיה, הגמרא בנדרים. ימית את עצמו, כך כתוב. אומר רש"י ימית תאוותו. הפשט בזה הוא 'מסירות נפש'. ממש מסירות נפש. הדרך איך להתגבר על יצרו הוא על ידי מסירות נפש ממש, אומרים לו שכדאי למות ולהיפטר מן העולם העיקר לא לחטוא ח"ו.
אין לנו דרך אחרת ואין לנו כלים אחרים בלתי החרדת מסירות נפש אצל הבחורים, זו הדרך היחידה איך להתמודד עם היצר הרע.
לגבי נקודה זו מענין להביא עובדה מעניינת מתוך הספר: לאחרונה בעת שליווהו אחד מנכדיו שלה הגה"צ לשמחה משפחתית פנה אליו אברך ושאל "מה העצה לעמוד בנסיונות", השיב לו הגה"צ שליט"א: "מסירות נפש". בדרכו החוצה פנה אליו שום אותו אברך ושאל שובב את אותה שאלה: "מה עושים כדי לעמוד בנסיונות", השיב לו הגה"צ שליט"א בתמיהה, בשביל הבל הבלים שכזה צריך עצה, הרי זה דמיונות, מאוס ונמאס, יגיע יום שהאדם יחפש להקרבר מבושה שהיה לו שייכות עם כאלו שטויות והבלים".
לאחר מכן הסביר לנכד שליווהו, שאמנם האמת היא שהעצה היא מסירות נפש, אלא שיש אנשים שהיצר הרע שלהם כל כך חזק שדיבורים אלו מפחידים אותם יותר, הדיבור על מסירות נפש גורם להם הרגשה שמדובר במלחמה אבודה מראש, ולכן העצה היא לפקוח את עיניהם ולהמאיס את התאוה שאינה אלא אחיזת עינים, דמיון כוזב של הבל ורעות רוח, ואין זה מן הכבוד לאדם מן הישוב שיהיה שייכות לדבר מאוס שכזה.
"הכי יעלה על הדעת שמוסר ותוכחה אשר ממקור משחית יוצאו וממקור טומאה נזלו, יפעלו לקרב לבבות שיסירו אל נכר מקרבם הוא היצר הרע עם כל חילותיו וצבאותיו. נהפוך הוא מחשבות ודעות ומידות כאלה מוסיפים חטא על פשע וזדון על רשע, טמא יטמאנו אותו, כי כל היוצא מטמא טמא ומשורש נחש יצא אפעה, השומע יובדל ממקור הקדושה ויורחק ממעין היראה ולא ישיג אורחות חיים עד שיוזל עליו טל אורות הצדיקים ויוזה עליו מים חיים טהורים מפי כהן צדק אשר שפתיו ישמרו יראת ה' טהורה" (מחנה חיים).
בשלב זה מוסיף הגה"צ רבי יעקב מאיר שכטער שליט"א ואומר: כמובן לא לשכוח את ענין התפילה, כי בכל דבר שעושים צריך סיעתא דשמיא, ובלי סיעתא דשמיא לא יועיל שום דבר. ולכן צריך להרבות בתפילה על הצאצאים.
עוד מוסיף ואומר הגה"צ רבי יעקב מאיר שכטער שליט"א:
אחד מיסודות החינוך הוא להחדיר בילדים חינוך לקרבת ה', להרגילם בתפילה אישית והודאה באופן שידיעת ה' תהיה מורגשת אצלם, כשהילד לוקח את היסודות הללו עמו, הוא מוגן ושמור, כי היראת שמים היא השמירה היחידה שיכולה להועיל מול היצר הרע, ויראת שמים יכולה להיות רק כשהקב"ה מוחש, זהו היסוד הראשון המופיע בשולחן ערוך, שיויתי ד' לנגדי תמיד, אם לא מחנכים על זה מאין הם יקבלו את זה, ואם אין את זה מנין יהיה להם את הכח לעמוד מול הפיתויים.
עתה, לאחר שלובנו בס"ד עיקרי הסוגיות החשובות, מגיעים אנו אל סוגית פירצת ה'מוגנות', אשר מקורה בטומאות הגויים. אנו מציגים בפני הגאון הצדיק את השאלה: יש תופעה לאחרונה שחדרה לציבור החרדי שמביאים אנשים מהאוניברסיטאות, שילמדו את החרדים איך להתגונן מפני אנשים מזיקים וכו'. מי שמרצה את הדברים הללו וכל המהלך הזה מגיע מהאוניברסיטאות שהם חיים חיי טומאה ופריצות והם עצמם טמאים ומטומאים, האם יתכן שמי שהוא עצמו חי כל היום בתערובת רח"ל יבא וידריך יהודים חרדיים איך להשמר מאנשים מזיקים? האם יתכן שיש שמאנשים כאלו תבוא הישועה?
הגה"צ רבי יעקב מאיר שכטער שליט"א מזכיר לנו שוב: אין שום היתר בעולם לדבר דברים גסים ומכוערים בפני הורים ומחנכים, אפילו אם רוצים באמת לומר מוסר, אין שום היתר לומר זאת בלשון בלתי נקיה ועדינה זה אסור באיסור חמור. אנו צריכים לדעת שלדיבור יש כוח! כשאומרים מוסר בלשון שאינה עדינה, זה לא נכנס לראש וזה לא משפיע כלום וזה לא מועיל. אין שום היתר לדבר בלשון לא עדינה.
ומה לגבי עצם החינוך שבמקום להחדיר את עניני איסור והיתר שכר ועונש מדברים על כך ש"הגוף שלך ועליך לשמור עליו" ועוד כל מיני הדרכות שונות, ואת העיקר מעלימים, לא מזכירים את היותנו עבדי ה' ואת חובתנו לציית לחוקי התורה ואת השכר המגיע לעושי רצונו וכן להיפך.
על כך מגיב הגה"צ רבי יעקב מאיר שכטער שליט"א בשנינות: מה הילדים לא יודעים שהגוף שלהם?… אך האמת היא שהנשמה לך והגוף שלך, הגוף שלנו שייך להקב"ה, גם אם אנחנו רוצים אין לנו רשות להזיק לגופנו שאינו אלא פקדון שקבלנו למילוי תפקידנו בעולם. מלבד זאת הרי דברים אלו לא יועילו, יראת שמים ויראת העונש הם הכלים היחידים שנותנים רצון וכח לעמוד מול היצר הרע, "בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין" הרפואה ליצר הרע נמצאת רק בתורה ולא בשיטות שכליות והמצאות של גויי הארצות".
"לא פעם מתבטא זקני מו"ר על כך שבימינו ניתן לפגוש נערים בני שבע עשרה שהיאוש אוכל בהם כאילו הם בני שבעים. שוכחים הם כי החיים שלפניהם יש בהם את כל מה שהם זקוקים לו כדי לתקן את מעשיהם ולהגיע לשלימות מילוי תפקידם בעולם, ואדרבא בתשובה שלימה מתהפכים העוונות לזכויות ובוודאי יזכו לעלות ולהתעלות לאין שיעור אם רק לא יכנעו ליאוש ולא יתנו לו להרוס את חייהם בתחילת דרכם".
פלא שצריך בכלל להזכיר דברים כל כך פשוטים, הלא המציאות מוכיחה שאין שום מקום של קדושה וטהרה מלבד אצל ההולכים בדרך התורה והיראה, כל השיטות הללו שמשתמשים בהם כביכול גם אצל הגויים והחופשים, הרי במציאות אינם מביאים לשום תוצאה של קדושה וטהרה אלא להיפך הגמור.
וכבר כתב על כך דברים חריפים המחנה חיים מגדולי תלמידי מרן החת"ס זי"ע (בשער המחנה): "וחכמי ישראל ראו את הנולד וכו' עמדו וגדרו להרחיק כמטחוי קשת מחכמת אנשים מלומדים ומלומדי נבוני האפיקורסים ושמו לחוק בישראל לדעת שכל היוצא מן הטמא טמא וכו' וגזרו על בני התערובות שלא יבואו בקהל, כי התורה שלימה 'הפוך בה והפוך בה דכולא בה' שלא חסר ממנה מאומה הן מדעות ישרות והן ממידות טובות הכל בה מה שצריך להשלמות הנפש בקרבת אלקים לנשמת אדם".
עוד שם: "ויאמר נא הבר-לבב אם נכון הוא שהאיש הדובר בשם ה' לקרב בני ישראל לאביהם שבשמים יעטוף פסוקים מנביאים וכתובים בחקירות ומחשבות ודיעות אשר מפורש יוצאים מפי עזי נפש המחרפים ומגדפים מערכות אלוקים חיים וכו' הכי נמצא באיש כזה, אימון בו. אם יביא בבית המקדש קרבן מאתנן זונה ומחיר כלב וכו' הכי יעלה על הדעת שמוסר ותוכחה אשר ממקור משחית יוצאו וממקור טומאה נזלו, יפעלו לקרב לבבות שיסירו אל נכר מקרבם הוא היצר הרע עם כל חילותיו וצבאותיו. נהפוך הוא מחשבות ודיעות ומידות כאלה מוסיפים חטא על פשע וזדון על רשע, טמא יטמאנו אותו, כי כל היוצא מטמא טמא ומשורש נחש יצא אפעה, השומע יובדל ממקור הקדושה ויורחק ממעין היראה ולא ישיג אורחות חיים עד שיוזל עליו טל אורות הצדיקים ויוזה עליו מים חיים טהורים מפי כהן צדק אשר שפתיו ישמרו יראת ה' טהורה".
ושוב אנו מציצים לספר אגרת הקדושה, זה היצוק ממקור מים חיים טהורים מפי כהן צדק אשר שפתיו ישמרו יראת ה' טהורה. ואלו דבריו: (עמ' צ"ז): עוד יש להעיר ליודעים להבחין בין תכלת לקלא אילן, כי כל הפתרונות החדשים הבאים מהנוברים באשפתות הפסיכולוגים, המדריכים איך לדבר בענין זה על ידי כל מיני אמתלאות שונות, הוא מחמת שאינם רוצים להזכיר כלל ענייני "איסור" ו"מצוה" "שכר ועונש" "צדיק ורשע" כנודע בכל הבקי בדרכיהם. ולכן הם צריכים לחפש כל מיני שיטות של הבל וכו' כדי לדבר בענין זה. אמנם אצל עם התורה כל הפתרונות אלו זרים מנוכרים ומיותרים, כי דרך החינוך של עם ה' היא לומר לבנינו "כך ציוה לנו ה'", זה אסור וזה מותר, זה טוב וזה רע, זה צדיק וזה רשע, זה יזכה לשכר וזה לעונש, זה גן עדן וזה גהינום, זה חיים וזה מוות – ובחרת בחיים.
וכשסיפרתי לפני זקני מו"ר מה שנתפשט טינופם לומר לנער כדרכי הגוים ש"הגוף שלך ועליך לשמרו מזרים" הזדעזע מאוד ואמר לי הלא זהו היפך האמת, הרי הגוף של ה' יתברך, הרי אפילו בגשמיות אסור לאדם לחבול בגופו או לאבדו ח"ו וכל שכן ברוחניות, וכמו שאומרים בסליחות "הנשמה לך והגוף שלך". הגוף הרי קניינו של הבורא ברוך הוא לבדו. ומלבד השקר שיש בזה, הרי חינוך כזה גורם לילד לחשוב שאם הגוף שלו הרי מותר לו לעשות בו כרצונו חס וחלילה ואיך יתכן לחנך את בנינו שהאדם בעל-הבית על עצמו וביכלתו להחליט בעצמו מה לרחק ומה לקרב חס ושלום.
[וכבר הוזכר למעלה גודל התמיהה שבני עם חכם ונבון יאמצו שיטות של גויי הארצות הנכנסים לתוכינו באמצעות פורצי גדרות הראשונים והאחרונים חובשי ספסלי האוניברסיטאות בכל שם ואיצטלא שתהיה שהם מוקדי הכפירה והפריצות בעולם כולו כידוע. וכי יתכן ששיטות שהומצאו מהפרוצים שבאומות יעלו ארוכה לעם ד', וכי יש מי שחושד באלו המתירים ככל העריות שבתורה שיש בידם רצון או כלים לרפא את שבר בת עמי ולהציל את בנינו ובנותינו מעוונות נוראים הנחשבים אצלם למצוה, עד שבכמה מקומות העיזו לומר לפני הורים חרדיים שאין לטפל בענין זה רק מי שיש לו דיפלומה מאותם מקומות שחץ. וכי יתכן שפורצי גדרות הקדושה הללו יהיה בידם רצון או כוח לסייע בדבר שהם עצמם מומרים לדבר. אדרבא, הלא ברור כשמש בצהרים שאין מטרתם אלא להרוס ולטמא על ידי שמכניסים דעות זרות בעם הקודש שכל האיסורים אינם מצד איסורי התורה אלא מחמת המוסר האנושי ולכן הם אסורים לדידם רק כשהם באים בכפיה ה"י ואינם אסורים בעצם, עפרא לפומיה. ובד בבד ארבם טמון בליבם לנצל תמימותם של הורים ומורים המבקשים תרופה למכתם, ומנצלים את מצוקתם להכניס בעם ד' את השיח בעניני רע שזה כל מהותם, ואשר על זה אמרו צדיקים שגם הדיבור בשלילת הכיעור יכול להיות כיעור בעצמו וכנזכר הרבה פעמים בדברי זקני מו"ר שלדבר או לחשוב מבעל עבירה הוי עצמו עבירה, מלבד זאת שכנזכר מחדירים הם שקר בהיכל ד' כאילו האדם בעל הבית על עצמו ושאין למעלה הימנו עין רואה ואוזן שומעת, ד' יצילנו מהם ומהמונם.
נקודה חשובה בפי הגה"צ רבי יעקב מאיר שכטער שליט"א, עליה הוא מזהיר השכם והערב. ישנה טעות איומה שהפילה חללים רבים, והיא באה דווקא מאלו שרוצים בכל חפץ ליבם להצליח עם הילד שיהיה שמור וקדוש.
הבה נתבונן בדברים כפי שהם מובאים בספר "אגרת הקדושה" (עמ' רמז): כבר הזכרנו לעיל שיש להיזהר בחינוך לענין זה שלא יהיה החינוך בעצמו גורם למכשול, והנה אחד מהדברים שיש להיזהר ממנו הוא כענין מה שאמרו באבות (ד,ח): "ואל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו" עד כאן (ועיין ברע"ב שם). וכמו שכתב רבינו יונה שם "ואל תראהו בשעת קלקלתו – בשעה שהזיק או עשה עבירה והוא מתבייש מעצמו אין לך לראותו ולביישו גם אתה", עד כאן.
כי לפעמים מרוב הפחד שלא יפול הבן להרגלים רעים מתחילים לחפש אחריו בחורים ובסדקים… ומבקשים למצוא אותו בשעת קלקלתו ח"ו, אמנם באמת לא די שאין בזה כל תועלת כלל ועיקר אלא ההיפך הגמור שזה גורם חולשה בנפש הבן. א' כי עצם ההרגשה שחושדים בו זה בעצמו נוטל מהבן הכוח להילחם כי מרגיש שמחזיקים אותו לרע ח"ו ויכול מזה לבד להתהפך לרע גם אם עדיין הוא טוב. ב' אם אכן ימצא בשעת קלקלתו ח"ו הרי שבזה נוטלים ממנו הכול להילחם בהמשך, כי הנה כל זמן שהוא סובר שאין יודעים מקלקלתו והוא יודע שעדיין יכול להציל כבודו בעיני הוריו ומוריו הרי יש בו עדיין רצון לעזוב הרגלו הרע וכנ"ל כי טבע האדם שהוא בוש ומתחרט בעשותו רע והוא מקבל על עצמו בכל פעם שלא לשוב עוד לכיסלה ח"ו, אמנם אחר שכבר נתפס כמקולקל אז הוא עושה חשבון בנפשו שבין כך כבר הפסיד המלחמה על כבודו ולמה לו להזהר הרי את ההתגברויות אף אחד אינו רואה.
ואדרבא גם אם ילד מרגיש שיודעים עליו צריך לעשות כל מה שאפשר לתת לו נרגשה שאין יודעים מאומה או שסוברים שלא ידע ולא הבין עד עכשיו חומרת הדבר ונותנים לו הרגשה שמאמינים בצדקתו מעתה וזה בעצמו נותן בו כוח להתחדש ולעשות הכל מעתה שלא יפול עוד חס ושלום.
[כמובן שאין הדבר אמור במי שהוא פורק עול במכוון ובחר ברע כדרך חיים או במי שאינו בוש בדרכיו מחמת חוסר ידיעה ומכל שכן כשמזיק לאחרים ופשוט].
לסיום השיחה המופלאה, אומר לנו הגה"צ רבי יעקב מאיר שכטער שליט"א בענין ספר "אגרת הקדושה": כשלומדים את הענין, יודעים, מי שאינו לומד את הענין אינו יודע. כשלא מתעסקים ולא רוצים לדעת את דרכי החינוך, אז המצב הגרוע נשאר כמו שהוא ח"ו, צריך להיות מוכנים לעשות כפי היכולות שלנו וכל שבאפשרותנו.
ומפי קדשו מתברכים כל אלו שיקנו את הספר ויעיינו וילמדוהו: "צריך לפרסם שכל אחד ילמד את הספר הזה, זה יחדיר קדושה בכלל ישראל. כל מי שיקנה את הספר יתברך בנחת דקדושה מילדיו וצאצאיו, כי העיקר, לא לשכוח שעיקר התורה ומהות היהודי זה 'קדושים תהיו".
להורדה ולהדפסה הקש כאן
עולם הפצה • הופיע ויצא לאור ספר חדש על 'משפחת אנשין' לדורותיה, פרי עמלו של…
מאמרים • מאמר מיוחד מאת הרב ארז משה דורון שליט"א על גדולת בין המצרים |…
הלכה ומנהג • האזינו לשיעור מתומצת בהלכות 'שבעה עשר בתמוז' מפי הגאון רבי צבי ליברמנש…
תורת ברסלב • המפתח לליקוטי מוהר"ן לבין המצרים, ועניני רבינו האריז''ל מתוך הקונטרס 'המפתח' |…
לקריאה האזנה והורדה • הופיע ויצא לאור עולם קונטרס ‘טעם זקנים’ משיעוריו של הגה"ח רבי לוי יצחק בנדר…
לקראת קיבוץ ראש השנה • הכרוז היומי להתעורר ולהתחזק בעניין הראש השנה של רבינו הקדוש…