קיבוץ תשפ"ה • יומן מסע של אחד מאנ"ש | מרתק | ◄

חדשות קיבוץ ראש השנה תשפ"ה באומן • לפניכם 'יומן מסע לאומן – ראש השנה תשפ"ה', יומן מסע של אחד מאנ"ש שכתב בצבעים חיים ומחיים את מסעו מתחילת חניטת הפרי ועד להגעה ליעד הנכסף ציון רבינו הקדוש והדרך בחזרה ||| יומן מרתק מלווה בתיעוד מהדרכים ולא רק:

לפניכם 'יומן מסע לאומן – ראש השנה תשפ"ה', יומן מסע של אחד מיקירי אברכי אנ"ש שכתב בצבעים חיים ומחיים את מסעו לקיבוץ הקדוש של רבינו החל מתחילת חניטת הפרי בחודש תמוז תשפ"ד עת החל לתכנן את הנסיעה ועד להגעה ליעד הנכסף ציון רבינו הקדוש כולל גם את המסע בדרך חזרה לארץ הקודש ולחיק המשפחה:

ההכנות למסע

חודשים לפני הנסיעה

כבר לפני מספר חודשים, התחלתי לתכנן את המסע לאומן. המצב היה מורכב – מלחמה בישראל ובאוקראינה יצרה אי-ודאות רבה. היו חששות לגבי ביטולי טיסות ובטיחות הנסיעה. למרות זאת, אחרי שיחות עם חבריי נחמן ובנימין, קיבלנו החלטה נחושה: אנחנו נוסעים לאומן בכל מצב, גם במחיר יקר וגם בתנאים מסוכנים.

התחלתי בחיפוש אינטנסיבי אחר אפשרויות טיסה. בגלל שאין טיסות ישירות לאוקראינה, נאלצתי לבחון מסלולים דרך מדינות אחרות. לאחר התלבטויות רבות, ב-י' תמוז קניתי שלושה כרטיסי טיסה בחברת ארקיע הישראלית. למרות שהיא הייתה קצת יקרה יותר, בחרתי בה בגלל החשש שחברות אחרות עלולות לבטל את הטיסה. הטיסה נקבעה ל-כ"ו אלול, ליעד ביניים בוארנה, בולגריה.

לאחר רכישת הכרטיסים

אחרי שקניתי את הכרטיסים ב-י' תמוז, הכל הפך לרציני יותר. התחושה שהמסע לאומן הופך למציאות התחילה לחלחל, והציפייה גברה מיום ליום.

כמעט מדי יום מצאתי את עצמי מתפלל, מבקש מכל הלב שאזכה להיות בראש השנה באומן. התפילות האלה היו רגעים של התחברות עמוקה למטרת המסע ולמשמעותו הרוחנית עבורי.

בכל הסביבה שלי, השיחות על הנסיעה לאומן הפכו לנושא מרכזי. ההתרגשות הייתה מורגשת בכל מקום. באחת השיחות האלה, חברי נתנאל הביע את רצונו להצטרף אלינו למסע. בשמחה רבה קניתי גם עבורו כרטיס, וכך הקבוצה שלנו גדלה לארבעה אנשים – אני, נחמן, בנימין ונתנאל.

במקביל, התחלתי לחקור ברצינות את האפשרויות להגיע מוארנה לאומן. ידעתי שזה יהיה החלק המאתגר של המסע, במיוחד לאור המצב המורכב באוקראינה. החיפוש אחר הדרך הטובה והבטוחה ביותר העסיק אותי רבות.

כל ההכנות האלה, התפילות, והציפייה המשותפת עם חבריי, הפכו את התקופה שלפני הנסיעה למשמעותית ביותר. הרגשתי שאני לא רק מתכונן למסע פיזי, אלא גם למסע רוחני עמוק.

השבועות האחרונים לפני הנסיעה

ארבעה שבועות לפני הטיסה

ככל שהתקרב מועד הנסיעה, ההתרגשות והמתח גברו. ארבעה שבועות לפני הטיסה, הרגשתי שנכנסנו להילוך גבוה בהכנות ובציפייה.

שבת פרשת ראה

בליל שבת, בעת תפילת קבלת שבת בבית הכנסת, לא יכולתי להתאפק. כשהגענו לקטע של "בואי בשלום", פתחתי בשירת "מי יתן לי אבר כיונה". הרגשתי שהמילים האלה מבטאות בדיוק את הכמיהה שלי להגיע לאומן. להפתעתי ושמחתי, כל המתפללים הצטרפו לשירה, וזה הפך לריקודים סוערים מלאי געגועים. זה היה רגע מרגש שהדגיש כמה המסע הזה משמעותי לא רק עבורי, אלא עבור הקהילה כולה.

ערב ראש חודש אלול

בהמשך השבוע, בערב ראש חודש אלול, הרגשתי צורך עמוק להתפלל במיוחד. ביקרתי במקומות הקדושים ובקברי צדיקים ברחבי ארץ ישראל, מתפלל בכל מקום שנזכה להגיע לאומן ושנרגיש את אור בהירות הדרך. התפילות האלה חיזקו אותי ונתנו לי תחושה של ביטחון במסע הקרב.

הצטרפות חבר נוסף

באותו שבוע, קיבלתי שיחת טלפון מפתיעה מחברי שמואל. הוא התעניין בפרטי הטיסה שלנו, ולשמחתי הרבה, החליט גם הוא לקנות כרטיס ולהצטרף אלינו. כך גדלה הקבוצה שלנו לחמישה אנשים – אני, נחמן, בנימין, נתנאל ועכשיו גם שמואל. הרגשתי שכל חבר שמצטרף מחזק את הקבוצה ומוסיף לחוויה.

המתח הגובר

במהלך השבועות האחרונים, המצב הביטחוני בישראל החמיר, והמתח עלה. החששות גברו – האם יהיו בעיות? האם נצליח להגיע?

הגיעו בשורות מדאיגות: מדינת מולדובה, הגובלת עם אוקראינה, הודיעה שהיא לא מאשרת למטוסים של החסידים לנחות בקישינב. הטיסות הועברו לרומניה. למרות שזה לא נגע ישירות לטיסה שלי לבולגריה, זה הגביר את המתח וחוסר הוודאות.

כל הזמן הזה, המתח המשיך לגבור. השאלה "האם נצליח או לא?" הייתה על שפתותיי כל הזמן. למרות זאת, המשכתי להתכונן ולהתפלל, מקווה ומאמין שנצליח להגיע למסע המיוחל הזה.

הימים האחרונים לפני הנסיעה

השבת האחרונה

השבת האחרונה לפני הטיסה הייתה מלאה ברגשות מיוחדים. כשבת האחרונה של השנה, האווירה הייתה כבר טעונה בהתרגשות לקראת ראש השנה. רבים מהחסידים כבר היו בדרכם לאומן, מה שהגביר את תחושת הדחיפות והציפייה שלנו לקראת הנסיעה ביום ראשון.

במהלך השבת, שמועה החלה להתפשט מפה לאוזן: נטען כי חוסל הארכי-טרוריסט, ראש החיזבאללה נסראללה. בעוד שבמקומות רבים השמחה גאתה, בקרב חסידי ברסלב המתח רק גבר. הבנו שמשמעות הדבר עלולה להיות החרפה במצב הביטחוני, מה שעלול להקשות עוד יותר על הטיסות לאומן.

מוצאי שבת והחשש מביטולים

במוצאי שבת, החששות שלנו התגברו כשהחלו להגיע הודעות רבות על ביטולי טיסות. שמענו על אנשים רבים שנתקעו ולא הצליחו למצוא דרך לטוס. הרגשתי מתח עצום, אבל גם הכרת תודה עמוקה כשהתברר שהטיסה שלנו לא בוטלה. הרגשתי שזה בזכות כל התפילות הרבות שהתפללנו בשבועות האחרונים.

יום ראשון – תחילת המסע

ההגעה לנתב"ג

ביום ראשון, בשעה 4 בצהריים, הגענו כולנו – אני, נחמן, שמואל, בנימין ונתנאל – לנמל התעופה בן גוריון. האווירה הייתה מחשמלת. למרות השעה המוקדמת, כולנו היינו ערניים ומלאי התרגשות.

הרגשתי תחושה חזקה של אחדות בקבוצה שלנו. כל אחד מאיתנו עבר את המתח והחששות של הימים האחרונים, וכעת, כשאנחנו עומדים יחד בשדה התעופה, הרגשנו שאנחנו באמת יוצאים למסע משותף ומשמעותי.

כשעלינו על המטוס, הרגשתי גל של הקלה והתרגשות. הנה זה קורה, אנחנו באמת בדרך לאומן!

על המטוס

הנה אני, יושב על מטוס ארקיע בדרכי לוארנה, בולגריה – השלב הראשון במסע לאומן. הרגשות מעורבים – התרגשות, ציפייה, ואולי אפילו קצת חשש. המסע הזה, שתוכנן בקפידה במשך חודשים ארוכים, סוף סוף יוצא לדרך.

מסביבי, אני רואה עוד רבים כמוני, חסידים ומאמינים, כולנו בדרכנו לציון רבי נחמן מברסלב לקראת ראש השנה. האווירה במטוס מיוחדת, מלאה בתחושת אחדות ומטרה משותפת.

בזמן שאני מתרווח במושב שלי, אני מהרהר בכל האתגרים שעברנו כדי להגיע לרגע הזה. המצב הביטחוני המורכב, אי-הוודאות לגבי הטיסות, והנחישות שלנו להגיע בכל מחיר – כל אלה מעניקים למסע הזה משמעות עמוקה עוד יותר.

לפני שאני עוצם את עיניי לנמנום קצר, אני מביט דרך החלון על הנוף המתחלף מתחתינו. המסע הרוחני שלי כבר החל, עוד לפני שהגעתי ליעד. אני יודע שצפויה לנו עוד נסיעה ארוכה מבולגריה לאומן, אבל אני מרגיש מוכן לכל אתגר שיבוא.

הטיסה לוארנה

הטיסה לוארנה הייתה חוויה מדהימה ובלתי נשכחת. במשך שעתיים, המטוס הפך למעין בית כנסת מעופף, מלא בשמחה ואחדות. האווירה הייתה קסומה – כל הנוסעים, כאיש אחד בלב אחד, שרו יחד שירים של אומן וראש השנה.

הרגשתי חיבור עמוק לכל אחד מהנוסעים. למרות שרבים מאיתנו היו זרים זה לזה בתחילת הטיסה, מהר מאוד הפכנו לקהילה מאוחדת. שיחות ערות התפתחו בין המושבים, חברויות חדשות נרקמו, ותחושה של אהבה גדולה מילאה את חלל המטוס.

ככל שהתקרבנו ליעדנו, ההתרגשות גברה. השירה התעצמה, והלבבות התמלאו בציפייה לקראת ההמשך. הרגשתי שזו לא סתם טיסה, אלא תחילתו של מסע רוחני עמוק.

הנחיתה בוארנה

עכשיו, כשנחתנו בוארנה, אני עדיין מלא בתחושות העוצמתיות מהטיסה. האנרגיה הטובה הזו בוודאי תלווה אותנו בהמשך המסע לאומן. אני מרגיש שזכיתי להתחיל את המסע בצורה הטובה ביותר שאפשר, וזה נותן לי כוח להתמודד עם האתגרים שעוד לפנינו בדרך לאומן.

המסע מוארנה לאומן

מוארנה לרומניה

מיד לאחר הנחיתה בוארנה, לקחנו מונית לכיוון רומניה. הבחירה ברומניה נבעה מכך שיש לה גבול עם אוקראינה, והמעבר שם נעשה באמצעות מעבורת. הנהג אמור להסיע אותנו עד לגבול.

עיכוב במעבר הגבול

במעבר הגבול בין בולגריה לרומניה, חווינו עיכוב קל. לאחר מכן, להפתעתנו, ליוותה אותנו המשטרה לאורך חלק מהדרך. כששאלנו מדוע, לא קיבלנו תשובה ברורה. הנהג שלנו טען שאנחנו נוסעים "VIP" וזקוקים לשירות מיוחד. האמת, זה די הלחיץ אותנו. לא היינו בטוחים מה המשמעות של הליווי הזה.

בדרך לגבול אוקראינה

כעת אנחנו בדרך לגבול עם אוקראינה. מזג האוויר לא מאיר לנו פנים – כל הדרך יש גשם זלעפות ורוחות חזקות. למרות זאת, אנחנו מקווים שהמסע ימשיך ללא קשיים נוספים.

תקווה ואמונה

מעבר לתנאים הפיזיים, אנחנו מתפללים שנזכה לאור של הדרך ולראות את השם יתברך בכל צעד ושעל. זו המטרה האמיתית של המסע שלנו.

אי-ודאות לגבי ההמשך

לגבי הדרך מהגבול לאומן, עדיין יש לנו אי-ודאות. ניסינו להתארגן על מונית, אך לא ממש הצלחנו. במקום להילחץ, החלטנו להשליך את עצמנו על השם יתברך. אנחנו מאמינים שאיך שהוא ינהיג אותנו, זה יהיה הכי טוב. אנחנו ממשיכים להתפלל ומאמינים שנגיע בבטחה ליעדנו.

הדרך עוד ארוכה, אבל האמונה והתקווה שלנו חזקות. כל קושי וכל הפתעה בדרך רק מחזקים את הרגשת השליחות והמשמעות של המסע הזה.

הגעה לגבול אוקראינה

חציית נהר הדנובה

לאחר נסיעה ארוכה, הגענו סוף סוף לגבול בין רומניה לאוקראינה. כדי לחצות את הגבול, היינו צריכים לעבור את נהר הדנובה במעבורת. זו הייתה חוויה מיוחדת, לחצות נהר כה גדול ומשמעותי בדרכנו לאומן.

במעבר הגבול האוקראיני

כעת אנחנו נמצאים במעבר הגבול האוקראיני, והמצב קשה מאוד. הגשם יורד בעוצמה רבה, ממש גשם זלעפות. כולנו רטובים עד לשד עצמותינו. הקור מקפיא, ואנחנו מרגישים אבודים ומבולבלים.

תחושת אובדן דרך

ברגע זה, אני מרגיש חוסר אונים. איני יודע מה לעשות או לאן ללכת. המצב הפיזי הקשה – הרטיבות והקור – מקשה על החשיבה הצלולה.

למרות הקשיים, אנחנו מנסים לזכור את המטרה שלשמה יצאנו למסע הזה. האמונה והתקווה עדיין איתנו, גם אם ברגע זה הן מוסתרות מאחורי מסך של גשם וקור.

התקדמות בתוך אוקראינה

מציאת פתרון בתוך הכאוס

לאחר תקופה של בלבול וקושי במעבר הגבול, הצלחנו סוף סוף למצוא פתרון. למרות ה"בלאגן" הרב, הצלחתי למצוא מונית שהסכימה לקחת אותנו לעיר הקרובה, איזמעיל.

בדרך לאיזמעיל

הנסיעה לאיזמעיל הייתה צעד משמעותי קדימה במסע שלנו. זו הייתה הקלה גדולה לצאת מהמצב הקשה במעבר הגבול ולהתקדם לעבר היעד שלנו.

בתחנה המרכזית – המתנה לאוטובוס

כעת אנחנו נמצאים בתחנה המרכזית של איזמעיל, ממתינים לאוטובוס שייקח אותנו לאודסה. האווירה כאן שונה לגמרי מהמצב הקשה שחווינו בגבול. יש תחושה של התקדמות והתקרבות ליעד.

הציפייה להמשך המסע

ההמתנה לאוטובוס לאודסה מלאה בציפייה. אודסה היא תחנה משמעותית בדרך לאומן, והגעה אליה תקרב אותנו מאוד למטרה הסופית שלנו.

למרות הקשיים שחווינו, האמונה והנחישות שלנו לא נחלשו. כל צעד קדימה, גם אם הוא קטן, מחזק אותנו ומזכיר לנו את המטרה החשובה של המסע הזה.

בדרך לאודסה

על האוטובוס – התקדמות ושיפור

אנחנו כעת על האוטובוס בדרך לאודסה, צפויה לנו נסיעה של כארבע שעות. זהו שלב משמעותי בהתקדמות שלנו לעבר אומן, והאווירה השתפרה באופן דרמטי.

יחס חם מהמקומיים

אחד הדברים המפתיעים והמשמחים הוא היחס החם שאנו מקבלים מהמקומיים. הם ממש מכבדים אותנו ודואגים לנו, מה שמוסיף תחושה טובה ונעימה למסע.

שיפור במצב הרוח

ההרגשה שלנו השתפרה מאוד. אחרי שרעדנו מקור ואפילו רבנו קצת בינינו בשלבים הקודמים של המסע, עכשיו באוטובוס הצלחנו להתפייס, להתחמם ולהירגע. יש תחושה של הקלה ואופטימיות לגבי ההמשך.

הפתעה נעימה במחיר

גילינו להפתעתנו שמחיר הנסיעה לאודסה הוא פחות מעשרה דולר לאדם, במקום חמישים כפי שציפינו. זו הפתעה נעימה שמקלה עלינו מבחינה כלכלית ומוסיפה לתחושה הטובה.

ציפייה לאודסה

אני מרגיש הרבה יותר רגוע עכשיו, ביודעי שבאודסה יהיה לנו הרבה יותר קל להסתדר. יש תחושה שאנחנו מתקרבים לשלב הבא של המסע, ושהקשיים הגדולים כבר מאחורינו.

למרות כל האתגרים שעברנו, אני מרגיש שכל אלה רק מחזקים את המשמעות של המסע שלנו. כל קושי שהתגברנו עליו מזכיר לנו את המטרה החשובה שלשמה יצאנו לדרך.

הגעה לאודסה

פיצול בקבוצה

הגענו סוף סוף לאודסה, אבל לא בלי הפתעות. אחד מחברי הקבוצה, שכנראה איבד את סבלנותו, החליט לנסוע ישירות לאומן ב"ספיישל" (כנראה מונית או הסעה פרטית). זה היה רגע מפתיע ואולי קצת מאכזב, כי התחלנו את המסע יחד, אבל אני מבין את הרצון שלו להגיע מהר יותר ליעד.

עצירה למנוחה וארוחה

אנחנו, שאר חברי הקבוצה, החלטנו לקחת את הדברים בקצב יותר מתון. המטרה הראשונה שלנו הייתה למצוא מסעדה כשרה באודסה. זה נראה לנו חשוב – לאכול ארוחה טובה, לנוח קצת ולצבור כוחות לקראת המשך הדרך.

התארגנות להמשך

הישיבה במסעדה היא לא רק הזדמנות לאכול, אלא גם זמן טוב להתארגן ולתכנן את השלב הבא של המסע. אנחנו צריכים להחליט על הדרך הטובה ביותר להגיע מאודסה לאומן, ואולי גם לברר על מקומות לינה אם נצטרך.

רפלקציה על המסע עד כה

תוך כדי הארוחה, אני מוצא את עצמי מהרהר על כל מה שעברנו עד כה – הקשיים במעבר הגבול, החוויות באוטובוס, והיחס החם שקיבלנו מהמקומיים. כל אלה מזכירים לי שוב את המשמעות העמוקה של המסע הזה.

למרות העייפות, אני מרגיש התרגשות לקראת השלב האחרון של המסע. אומן כבר לא נראית רחוקה כל כך, והתחושה היא שכל הקשיים שעברנו רק יעשו את ההגעה ליעד משמעותית יותר.

באודסה – חיפוש דרך לאומן

מנוחה והתארגנות

סיימנו את המנוחה באודסה. הארוחה והזמן לנוח היו חיוניים, ואני מרגיש שצברנו כוחות מחודשים להמשך הדרך. עם זאת, עכשיו אנחנו ניצבים בפני אתגר חדש.

קושי במציאת תחבורה

אנחנו מנסים למצוא דרך להגיע לאומן, אבל מתברר שזה לא פשוט כמו שקיווינו. המצב המלחמתי באוקראינה משפיע באופן ישיר על אפשרויות התחבורה. הרבה נהגים נמצאים בחזית, מה שמקשה מאוד על מציאת מוניות או הסעות.

התמודדות עם המציאות

המצב הזה מזכיר לנו שוב את המורכבות של המסע שלנו. אנחנו לא רק עולי רגל בדרך לאומן, אלא גם עדים למציאות הקשה שאוקראינה נמצאת בה. זה נותן פרספקטיבה חדשה על המסע שלנו ועל המשמעות שלו.

חיפוש אחר פתרונות

למרות הקושי, אנחנו לא מתייאשים. אנחנו בודקים כל אפשרות – אולי יש אוטובוסים מיוחדים לחסידים, אולי נוכל להצטרף לקבוצה אחרת שמצאה פתרון, או אולי נצטרך לחשוב על דרכים יצירתיות יותר.

האמונה והנחישות שלנו עדיין חזקות. אנחנו מאמינים שנמצא את הדרך להגיע ליעד, גם אם זה ייקח יותר זמן או יהיה מורכב יותר ממה שחשבנו.

הדרך לאומן – ניסים קטנים וגדולים

חיפושים בתחנה המרכזית

לאחר שהבנו שמציאת מונית במחיר סביר היא משימה כמעט בלתי אפשרית, החלטנו לנסות את מזלנו בתחנה המרכזית. התשובה הראשונית הייתה מאכזבת – כולם אמרו שהאוטובוס הבא לאומן יהיה רק מחר.

מפנה בלתי צפוי

ואז, כאילו משמיים, מצאנו קבוצה של 12 חסידים. הם סיפרו לנו שקנו 4 כרטיסים לאוטובוס לאומן, אבל מכיוון שנגמרו המקומות והם רצו לנסוע יחד כקבוצה, הם הציעו למכור לנו את הכרטיסים. זה היה ממש נס קטן בשבילנו!

מירוץ נגד הזמן

מיד לקחנו מונית מקומית לנסיעה קצרה של 10 דקות לתחנה אחרת, שם היה אמור לצאת האוטובוס ב-19:30. הגענו בזמן ועלינו על האוטובוס, מרגישים הקלה גדולה.

נס בתוך נס

אבל הסיפור לא נגמר כאן. אחרי חמש דקות של המתנה, הגיעה הקבוצה של 12 החסידים ושאלו את הנהג אם יש מקום. להפתעת כולם, הנהג אמר שבדיוק 12 נוסעים לא הגיעו ויש בדיוק 12 מקומות פנויים! זה היה כאילו כל הפאזל הסתדר בצורה מושלמת.

יציאה לדרך

בשעה 20:15 סוף סוף יצאנו לדרך. ההרגשה היא מדהימה – זה כבר הקטע האחרון לפני ההגעה לאומן. כל הקשיים, ההמתנות, והלחץ של היום הזה פתאום נראים כמו חלק מתוכנית גדולה יותר.

רפלקציה על הדרך

בזמן שהאוטובוס מתקדם לכיוון אומן, אני לא יכול שלא להרהר על כל השרשרת המופלאה של אירועים שהובילה אותנו לכאן. מהקשיים במעבר הגבול, דרך החוויות באודסה, ועד לרגע הזה – כל צעד בדרך נראה עכשיו כחלק ממסע רוחני עמוק ומשמעותי.

ההתרגשות גוברת ככל שאנחנו מתקרבים ליעד. המסע הזה כבר לימד אותנו כל כך הרבה על אמונה, סבלנות, והשגחה פרטית. אני מרגיש שכל הקשיים שעברנו רק יעשו את ההגעה לאומן משמעותית ומרגשת יותר.

רגעים אחרונים לפני ההגעה – מחשבות ורגשות

עייפות ומחשבות

כעת, באוטובוס בדרך לאומן, אני מרגיש עייפות עמוקה. יצאתי מהבית ביום ראשון ב-14:00, וכעת כבר יום שני, 21:00. המסע הזה ארוך ומתיש, אבל גם מלא משמעות.

הרבי

מחר בלילה הוא הלילה האחרון של השנה. המחשבה הזו ממלאת אותי בתחושת דחיפות ומשמעות. אני בדרך לרבי שלי, הרבי שחרות עמוק בליבי.

הרבי הזה הוא לא סתם דמות היסטורית עבורי. הוא מאיר לי את הדרך, מראה לי ומלמד אותי לחיות עם השם. דרכו אני לומד לדעת כי ה' הוא האלוקים ואין עוד מלבדו. הוא מלמד שאין יאוש בעולם כלל, ושמצווה גדולה להיות בשמחה.

בעזרת השם, בשעות הקרובות אהיה בקברו. אני מצפה לרגע הזה, כשאוכל לספר לו את כל מה שהיה במהלך השנה. אני מאמין שהביקור הזה ירחץ, יתקן וידריך אותי.

ניסים קטנים בדרך

שמנו לב לעוד פרט מעניין – השנה, מחיר הנסיעות יצא לנו ממש זול. פחות ממאה דולר מוארנה לאומן. זה מרגיש כמו עוד סימן קטן של השגחה וברכה בדרך.

רפלקציה על המסע

כשאני מסתכל אחורה על כל מה שעברנו בימים האחרונים – הקשיים, ההפתעות, הניסים הקטנים – אני מרגיש שכל אלה היו הכנה לרגע הזה. כל צעד בדרך הזו הוביל אותי קרוב יותר לא רק לאומן הפיזית, אלא גם למהות הרוחנית של המסע הזה.

למרות העייפות, אני מרגיש התרגשות גוברת. הציפייה להגיע סוף סוף ליעד, לעמוד ליד קברו של הרבי, ולהתחיל את השנה החדשה במקום הקדוש הזה – כל אלה ממלאים אותי באנרגיה מחודשת ותקווה.

הגעה לאומן

 במחסום הכניסה לעיר

ברגע זה, אנחנו נמצאים במחסום המשטרתי בכניסה לעיר אומן. הלב פועם בחוזקה, ותחושה של התרגשות ממלאת אותי. הנה, אחרי כל הקשיים, ההמתנות, והניסים הקטנים בדרך – אנחנו כאן, על סף הכניסה למקום שאליו נכספנו להגיע.

רגע של הרהור

בזמן שאנחנו ממתינים במחסום, אני מוצא את עצמי מהרהר על המסע כולו. מהרגע שיצאנו מהבית ועד לרגע זה, כל צעד הוביל אותנו לכאן. כל קושי, כל הפתעה נעימה, כל רגע של אמונה – הכל היה חלק מהדרך הזו.

ציפייה וחששות

יש בי ציפייה עצומה לצעוד סוף סוף ברחובות אומן, להתקרב לציון של הרבי. יחד עם זאת, יש גם מעט חשש – מה יקרה עכשיו? איך תיראה השהות שלנו כאן? האם נצליח להגיע בשלום למקום הלינה שלנו?

למרות העייפות הפיזית, אני מרגיש התעלות רוחנית. הידיעה שהגענו, שצלחנו את כל המכשולים בדרך, ממלאת אותי בתחושת הגשמה והודיה.

עכשיו, כשאנחנו עומדים להיכנס לעיר, אני מרגיש מוכן יותר מתמיד לחוויות הרוחניות שמצפות לנו. המסע הפיזי אולי מגיע לסיומו, אבל המסע הרוחני האמיתי רק מתחיל.

בעודנו ממתינים לעבור את המחסום, אני מתפלל בשקט שנזכה לחוות את הימים הקרובים בעוצמה ובמשמעות, ושנוכל לשאוב מהם כוח והשראה לכל השנה הבאה עלינו לטובה.

כניסה לאומן והתמקמות

מעבר המחסום

סוף סוף עברנו את המחסום ונכנסנו לאומן. ההתרגשות הייתה בשיאה. הרגשתי שהנה, אחרי כל הקשיים והמכשולים, הגענו ליעד.

ירדנו ליד נהר התשליך, שם עברנו בדיקות ביטחוניות קפדניות. שוטרים בדקו אותנו, את התיקים, המזוודות וכל המסמכים שלנו. למרות שזה היה תהליך מעט מעייף, הבנתי את הצורך בבטיחות.

הליכה לכיוון הציון

לאחר הבדיקות, התחלנו לטפס במעלה רחוב בילינסקי, ליד ציון רבי נחמן מברסלב. הלב שלי פעם בחוזקה כשעברנו ליד הציון, רציתי מאוד להיכנס ולומר שלום לרבי, אבל גיליתי שהציון היה סגור בגלל העוצר הלילי.

התברר שהגענו בדיוק כשהתחיל העוצר הלילי, שנמשך בין השעות 12 בלילה ל-4 לפנות בוקר. שוטרים ברחובות זירזו אותנו ללכת מהר לדירה או למלון שלנו. זה היה קצת מלחיץ, אבל גם הזכיר לי את המציאות המורכבת שבה אנחנו נמצאים.

הגעה לדירה

המשכנו ללכת לכיוון רחוב פושקינא 5, שם בדירה 55 חיכה לנו חבר בשם יוסי. הוא השכיר דירה מבבושקה (סבתא מקומית) עבור ימי החג. הרגשתי הקלה גדולה כשהגענו סוף סוף למקום שבו נוכל לנוח.

פגישה מחדש ופרידה

בדירה פגשנו שוב את החבר בנימין, שהיה איתנו בחלק מהמסע. לעומת זאת, נחמן, שהיה איתנו עד עכשיו, עזב אותנו והלך להתאכסן בדירה אחרת עם אחיו. הרגשתי קצת עצוב להיפרד ממנו, אבל גם הבנתי את הרצון שלו להיות עם משפחתו.

הרגשתי מותש אך מלא סיפוק. סוף סוף הגענו לאומן, ולמרות שעוד לא הצלחתי להגיע לציון, ידעתי שזו רק ההתחלה של חוויה משמעותית ועמוקה.

היום הראשון המלא באומן

לילה ראשון ובוקר

מיד כשהגענו לדירה, נפלנו למיטות מותשים מהמסע הארוך. ישנו עמוקות עד הבוקר, הגוף והנפש זקוקים למנוחה אחרי כל המאמצים של הימים האחרונים.

בבוקר, התעוררתי מלא התרגשות לקראת היום הראשון המלא שלי באומן. התפללתי שחרית, מרגיש את המשמעות המיוחדת של להתפלל כאן, כל כך קרוב למקום הקדוש.

טבילה במקווה

אחרי התפילה, הלכתי למקווה לטבול. הטבילה הייתה מרעננת ומטהרת, כאילו הכינה אותי רוחנית וגופנית לקראת הביקור בציון.

הגעה לציון רבי נחמן

סוף סוף הגיע הרגע – הביקור הראשון שלי בציון רבי נחמן. הרחובות היו עמוסים באנשים, רבים מהם עם מזוודות, שהגיעו זה עתה לאומן. האווירה הייתה מחשמלת, מלאה בהתרגשות ובציפייה.

בתוך הציון

כשנכנסתי לציון, הוא היה מלא באנשים. למרות הצפיפות, הרגשתי אווירה מיוחדת של קדושה ורוחניות. התחלתי את הביקור בנתינת צדקה, מרגיש שזו דרך קטנה להביע תודה על הזכות להיות כאן.

תפילה ושיחה עם הרבי

אמרתי את התיקון הכללי, מרגיש את המילים בעומק ליבי. אחר כך, כאילו בשיחה אישית, סיפרתי לרבי על מה שעובר עלי – הן ברוחניות והן בגשמיות. הרגשתי פתיחות וכנות שלא חוויתי קודם, כאילו אני מדבר עם חבר קרוב שמבין אותי לחלוטין.

רפלקציה

כשיצאתי מהציון, הרגשתי מוצף ברגשות – התרגשות, הקלה, ותחושה של התחדשות. הבנתי שזו רק ההתחלה של החוויה העמוקה שמצפה לי כאן באומן, במיוחד עם התקרבות ראש השנה.

המראה של כל כך הרבה אנשים שהגיעו מכל קצוות תבל, כולם מאוחדים במטרה ובאמונה, היה מרגש ומעורר השראה. הרגשתי חלק ממשהו גדול יותר, קהילה עולמית של מאמינים.

פגישות ופלאי העולם הקטן

במהלך היום, חוויתי את הפלא המיוחד של אומן בתקופה זו – פגשתי המון אנשים מוכרים שגם הגיעו לכאן. היה מרגש לראות כל כך הרבה פנים מוכרות במקום כל כך רחוק מהבית. ברכנו זה את זה, מתרגשים יחד מהזכות להיות כאן. הרגשתי חלק מקהילה גדולה ומיוחדת, מאוחדים במטרה ובאמונה.

רכישת טלית חדשה

אחד הדברים החשובים שעשיתי היום היה לקנות טלית חדשה. הטלית הישנה שלי נהרסה בגשם העז שחווינו בגבול, וזה היה חשוב לי להיכנס לראש השנה עם טלית חדשה וראויה. הרגשתי שזו מעין התחדשות סמלית – כמו שאני מתחדש בטלית, כך אני מתחדש רוחנית לקראת השנה החדשה.

התקרבות לראש השנה

ככל שהיום התקדם, הרגשתי את ההתרגשות וההתכוננות לקראת ראש השנה גוברות. האווירה ברחובות השתנתה, הפכה למתוחה יותר אך גם מלאה בציפייה.

הלילה האחרון של השנה

והנה הגענו ללילה האחרון של השנה. יש תחושה מיוחדת באוויר – סיום של תקופה ותחילתה של חדשה. אני מרגיש מוכן רוחנית ופיזית לקראת ראש השנה, מלא תקווה ואמונה לקראת מה שיבוא.

רפלקציה

כשאני מסתכל אחורה על היום הזה, אני מרגיש הכרת תודה עמוקה. על הזכות להיות כאן, על כל הפגישות המרגשות, על ההזדמנות להתחדש (גם בטלית וגם ברוח). אני מרגיש שכל הקשיים של המסע היו שווים את הרגע הזה, כשאני עומד על סף השנה החדשה, כאן באומן, מוקף באנשים שחולקים את אותה אמונה ותקווה.

ערב ראש השנה – חוויה רוחנית עוצמתית

בוקר ערב ראש השנה

התעוררתי בבוקר ערב ראש השנה עם תחושת התרגשות בשיאה. אחרי תפילת שחרית האחרונה של שנת תשפ"ד, הלכתי לטבול במקווה, מרגיש את הטהרה הפיזית והרוחנית לקראת היום הגדול.

התאספות בציון

לקראת השעה 12 בצהריים, הלכתי לציון. המראה היה מדהים – עשרות אלפי חסידים (אומרים שהגיעו כ-40 אלף איש) שנסעו אלפי קילומטרים, כולם מתאספים יחד. בשעה 12 בדיוק, כולנו יחד נתנו פרוטה לצדקה עבור נשמת רבי נחמן והתחלנו לומר את התיקון הכללי.

חוויה עוצמתית בציון

אין מילים שיכולות לתאר את מה שהתרחש בציון. תוך כדי אמירת המזמורים, התקדמתי בצפיפות לעבר המצבה. כשהגעתי קרוב, נפתח סכר הדמעות. בכיתי בכי עמוק ופנימי, חזק מאוד, תוך כדי המשך אמירת המזמורים.

וידוי ובקשת מחילה

בסיום התיקון הכללי, התחלתי להתוודות ולספר לפני הצדיק את כל העוונות, החטאים והניסיונות שזכרתי. הכל לווה בבכי עצום וחזק.

התקרבות למצבה

כשהתחלתי להתקדם לעבר המצבה של רבי נחמן, הרגשתי כאילו אני נכנס לעולם אחר. הצפיפות סביבי הייתה עצומה, אלפי גופים נעים כגל אנושי אחד, אבל למרות זאת, הרגשתי כאילו אני לבד בעולם, רק אני והצדיק. ככל שהתקרבתי, הרגשתי את הלב שלי פועם חזק יותר, כאילו הוא מנסה לפרוץ החוצה מהחזה.

פריצת סכר הדמעות

ברגע שהגעתי קרוב מספיק לראות את המצבה, משהו בתוכי נשבר. זה היה כאילו סכר ענק של רגשות, שנבנה במשך שנים, התנפץ ברגע אחד. הדמעות החלו לזלוג מעיניי, תחילה טיפות בודדות, ואז כמו נחל שוצף. הרגשתי את החום של הדמעות על לחיי, מתערבב עם הזיעה של המאמץ הפיזי להגיע לשם.

השתטחות ראשונה

כשהגעתי סוף סוף למצבה, הרגשתי כאילו כל העולם נעצר. השתטחתי על האבן הקרה, אבל הרגשתי חום עצום מתפשט בכל גופי. נשקתי את המצבה, וההרגשה הייתה כאילו אני מתחבר ישירות לנשמתו של רבי נחמן. האהבה והקשר שהרגשתי היו כל כך עזים, שחשבתי שליבי עומד להתפוצץ. ביקשתי בלחש, קולי רועד מבכי, "רבי, תן לי קדושה וטהרה. עזור לי להיות טוב יותר, קדוש יותר."

יציאה וחזרה שנייה

למרות שהשומרים דחקו בי לזוז, הרגשתי שאני לא יכול ללכת. יצאתי בקושי, אבל מיד הרגשתי משיכה בלתי נשלטת לחזור. זה היה כמו מגנט רב עוצמה שמושך את כל הווייתי. נאבקתי בזרם האנשים, מרגיש שאני חייב לחזור, כאילו חיי תלויים בזה.

השתטחות שנייה

בפעם השנייה שהגעתי למצבה, הבכי שלי התגבר עוד יותר. הפעם, כשהשתטחתי, הרגשתי כאילו אני נמס לתוך האבן. נשקתי את המצבה שוב, והפעם הרגשתי כאילו אני מקבל כוח עצום מהמגע. "רבי," לחשתי, "תן לי כוח להיות מה שאני צריך להיות. תן לי את הכוח לשנות את עצמי ואת העולם."

יציאה וחזרה שלישית

אחרי שיצאתי בפעם השנייה, הרגשתי שעדיין לא סיימתי. המשיכה הייתה בלתי נשלטת. חזרתי בפעם השלישית, הפעם מרגיש שזו ההזדמנות האחרונה שלי.

השתטחות שלישית

בפעם השלישית על המצבה, הרגשתי שאני מתמזג לחלוטין עם המקום. הדמעות שלי זלגו על האבן, מתערבבות עם דמעותיהם של אלפי מאמינים אחרים. הפעם, כשנשקתי את המצבה, הרגשתי כאילו אני מקבל הבטחה – הבטחה לחיים טובים יותר, קדושים יותר. "רבי," התחננתי, "תן לי ולכל עם ישראל טהרה, קדושה, ואהבת השם. עזור לנו להיות מה שאנחנו אמורים להיות."

יציאה סופית ותחושת התעלות

כשיצאתי בפעם האחרונה, הרגשתי כאילו אני אדם חדש. הבכי שלי הפך מבכי של כאב לבכי של שמחה והתעלות. הרגשתי קל יותר, טהור יותר, כאילו כל העוונות והכאב שסחבתי נשטפו בדמעות שלי ונשארו על המצבה. יצאתי החוצה לאוויר הצח, מרגיש שאני מוכן להתחיל מחדש, מוכן לשנה חדשה ולחיים חדשים.

תחושת גאולה

כשיצאתי מהציון, הרגשתי תחושה עילאית. באותו רגע הייתי מוכן לוותר על כל מנעמי העולם הזה והעולם הבא. הרגשתי שנושעתי ונגאלתי לגמרי. קיבלתי על עצמי להיות דבוק ומקושר לרבי נחמן לנצח, לעבוד את השם יתברך באמונה חזקה ולחשוב בו 24 שעות ביממה.

חזרה לרחוב

יצאתי לרחוב פושקינא, אך לא יכולתי להירגע. נפשי בכתה ומעיניי זלגו נהר של דמעות – דמעות של שמחה, התרגשות, נחמה וגאולה. פגשתי חבר אהוב, אבנר, ותוך כדי שיחה על רבי נחמן התחלתי להירגע ולחזור לעצמי.

תפילה להמשך

חזרתי לדירה תוך כדי תפילה חרישית לה' שהחוויה הזו תלווה אותי במשך השנה כולה ובמשך כל החיים, ושאזכה לעלות ולהתעלות ולהיות חלק מאנשי רבי נחמן.

מפגש מרגש עם אחי

שיחת טלפון בלתי צפויה

באמצע היום המרגש הזה, קיבלתי שיחת טלפון מפתיעה מאחי הצעיר, יצחק. הוא בישר לי שהוא זה עתה הגיע לאומן. הרגשתי התרגשות עצומה – לא רק שאני כאן, אלא גם אחי הצליח להגיע!

מיד הזמנתי את יצחק לעלות אלי לדירה. ידעתי שהוא בוודאי עייף מהדרך וצריך מקום להתאושש קצת. הרגשתי שמחה גדולה על ההזדמנות לארח את אחי כאן, באומן, בערב ראש השנה.

סיפור של מסירות נפש

כשיצחק הגיע לדירה, הוא סיפר לי על המסע המפרך שעבר כדי להגיע לכאן. זה היה ממש סיפור של מסירות נפש. הטיסות שלו בוטלו, אבל הוא לא ויתר. במקום זאת, הוא קנה כרטיס יקר מתל אביב לאתונה, ומשם נסע באוטובוס לאומן – מסע של מעל 2,000 קילומטר שנמשך כמעט 45 שעות! הייתי המום מהנחישות שלו.

שמחה משותפת

שמחנו יחד שמחה עצומה על הזכות הנפלאה שנפלה בחלקנו – להיות כאן, באומן, בערב ראש השנה. הרגשתי שזה לא סתם מקרה ששנינו הצלחנו להגיע, למרות כל הקשיים.

הבאתי ליצחק אוכל, שתייה, שוקולדים וסוכריות – רציתי שירגיש בנוח ושיתאושש מהדרך. להפתעתי, גם הוא הביא לי מתנה – בעקיטשע לבן פרחוני, מבריק ויפה, שאמא קנתה ושלחה איתו עבורי. הרגשתי התרגשות גדולה מהמחווה הזו – זה היה כאילו חלק קטן מהבית הגיע אלי לכאן, לאומן.

פרידה מתוקה

נפרדנו לשלום מתוך ברכות הדדיות לשנה טובה ומתוקה. יצחק הלך להתאכסן בקריה נאמנה לימי ראש השנה. כשהוא הלך, הרגשתי תחושה חזקה של אחדות משפחתית – למרות שאנחנו רחוקים מהבית, יש לנו זה את זה כאן, באומן.

רפלקציה

המפגש הזה עם יצחק הוסיף ממד נוסף לחוויה שלי באומן. זה הזכיר לי שלמרות שאני כאן בעיקר למסע רוחני אישי, יש גם היבט של חיבור משפחתי וקהילתי. הנחישות של יצחק להגיע לכאן חיזקה גם את האמונה שלי וגרמה לי להעריך עוד יותר את הזכות להיות כאן.

הכנות אחרונות לראש השנה

קניות לחג

החלטתי לצאת ולקנות כמה דברים לחג. הרגשתי צורך להתחבר עוד יותר לרוח המקום ולתורתו של רבי נחמן. קניתי ספר "כל כתבי רבי נחמן" – הרגשתי שזה יהיה מקור השראה חשוב עבורי בימים הקרובים ומעבר להם. בנוסף, רכשתי ספר של הרב בזאנסון על תורה מ"ח בליקוטי מוהר"ן תנינא. הבחירה הזו הייתה משמעותית עבורי, כמו מפתח להבנה עמוקה יותר של תורת רבי נחמן.

טבילה במקווה

הלכתי שוב למקווה, מרגיש צורך עמוק להיטהר לכבוד החג. הפעם, כל טבילה הייתה מכוונת ומלאת משמעות:

1. טבילה לתוספת טהרה אישית.
2. טבילה להמתקת הדין עבורי.
3. טבילה עבור אשתי.
4. ארבע טבילות, אחת עבור כל אחד מילדיי.
5. שתי טבילות עבור הוריי.
6. שתי טבילות עבור הורי אשתי.
7. שמונה טבילות, אחת עבור כל אחד משמונת תלמידי כיתתי.
8. טבילה אחת עבור כל עם ישראל.
9. טבילת פרידה משנת תשפ"ד.
10. טבילה לכבוד שנת תשפ"ה הבאה עלינו לטובה.

כל טבילה הרגישה כמו תפילה שקטה, כמו חיבור עמוק למים ולכל מה שהם מסמלים – טהרה, התחדשות, חיים. יצאתי מהמקווה מרגיש נקי, מחודש, ומוכן רוחנית לקראת השנה החדשה.

שיחות טלפון וברכות

הרגשתי צורך להתחבר למשפחה ולחברים, למרות המרחק הפיזי. התקשרתי לברך ולהתברך בברכת שנה טובה ומתוקה:

– שוחחתי עם אשתי ובני המתוק, ועם שלוש בנותיי החמודות. הרגשתי געגוע עז, אבל גם תחושה חזקה של חיבור רוחני.

– דיברתי עם הוריי והורי אשתי, מרגיש אסיר תודה על התמיכה שלהם.

– התקשרתי למנהלים שלי ולחברים שנשארו בארץ, מרגיש שאני מחבר אותם איכשהו לחוויה שלי כאן.

כל שיחה הייתה כמו גשר קטן בין העולמות – בין אומן לבין הבית, בין הרוחני לגשמי.

לקראת כניסת החג

עם סיום השיחות, הרגשתי שהגיע הזמן להכנות האחרונות ממש לפני כניסת החג. הייתה בי תחושה של ציפייה מהולה בהתרגשות. הרגשתי מוכן – רוחנית, רגשית ופיזית – לקראת הימים המשמעותיים שעומדים בפניי.

הרגעים האחרונים לפני כניסת החג

תפילת מנחה האחרונה של השנה

בשעה האחרונה לפני כניסת החג, התפללתי תפילת מנחה – התפילה האחרונה של השנה. הרגשתי את המשמעות העמוקה של הרגע הזה, כאילו אני מסכם את כל השנה החולפת בתפילה אחת.

הכנות אחרונות

עליתי לדירה, ארגנתי וסידרתי את המיטה שלי ואת כל חפציי. הרגשתי צורך לסדר את הסביבה החיצונית שלי, כאילו אני מסדר גם את עולמי הפנימי לקראת השנה החדשה.

לבישת הקיטל

נטלתי ידיים והלבשתי את הקיטל הלבן. הרגשתי את המשמעות העמוקה של הבגד הזה – בגד של מלאכים, בגד ללא כיסים, הדומה לתכריכים. זה הזכיר לי את הזמניות של העולם הזה ואת החשיבות של הפנימיות, של הנשמה. הרגשתי כאילו אני מתעטף בטהרה ובקדושה.

התכנסות והתעלות רוחנית

התאספנו במטבח – אני, בנימין, שמואל, יוסי ונתנאל. שיתפתי איתם את דברי הבעל התניא על הפסוק "ארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה". הרעיון שבראשית השנה מתחיל אור חדש לגמרי מילא אותי בתחושה של התחדשות והתרגשות.

שתינו לחיים, שרנו יחד "רבי רבי הריני מקשר את עצמי אליך" וניגון הבעל שם טוב. הרגשתי חיבור עמוק לשורשים הרוחניים שלי.

כניסת החג

כששרנו את הפיוט "אחות קטנה", במיוחד את המילים "תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה", הרגשתי את המעבר המוחשי בין השנים. כשסיימנו, שקעה השמש ונכנסה שנת תשפ"ה. הרגשתי התרגשות עצומה.

בדרך לציון

ירדנו מהדירה והלכתי לכיוון ציון רבי נחמן. בדרך, שוחחתי עם יוסי על משמעות החג ועל עבודת המחשבה. קיבלנו על עצמנו החלטה חזקה – במשך שני ימי החג נחשוב רק טוב, נדבר רק דברים טובים, ולא נדבר רע על שום יהודי או דבר בעולם.

לימוד משותף ותובנות עמוקות

קראנו יחד את הקטע הראשון של תורה ח' תנינא בליקוטי מוהר"ן, שרבי נחמן אמר בראש השנה האחרון לחייו. הרעיון שרק אנשים מיוחדים (כמשה רבנו) יכולים להוכיח באופן שנותן ריח טוב חיזק את ההחלטה שלנו לדבר רק טוב.

רבי נתן, תלמידו הגדול של רבי נחמן, מוסיף תובנה עמוקה נוספת: גם כשאדם מדבר על עצמו ועל הרע שלו, הוא מסריח את עצמו מאוד. רק הצדיק יכול לעשות זאת בצורה נכונה. תובנה זו הייתה משמעותית במיוחד עבורנו.

בעקבות הלימוד הזה, החלטנו יוסי ואני להרחיב את הקבלה שלנו. לא רק שלא נדבר רע על אחרים, אלא גם על עצמנו לא נדבר בכלל רע. הבנו שדיבור שלילי, אפילו על עצמנו, יכול להיות מזיק ו"מסריח".

סיכמנו בינינו שנזכיר אחד לשני כל הזמן לדבר רק טוב ולחשוב רק טוב – על אחרים ועל עצמנו. הרגשתי שזו התחלה מושלמת לשנה החדשה – התחלה של טוב, של אהבת ישראל, של מחשבה חיובית, ושל אהבה עצמית בריאה.

הקבלה הזו נתנה לי תחושה של התחדשות ואופטימיות. הרגשתי שאני נכנס לראש השנה עם כלי רוחני חזק, שיעזור לי לחוות את החג בצורה עמוקה ומשמעותית יותר.

ליל ראש השנה

הגעה לתפילה

הגעתי לחצר מאחורי ציון רבי נחמן, המקום שבו מתפללים תלמידי ר' ישראל דב אודסר זצ"ל. האווירה הייתה מחשמלת, מלאה בציפייה והתרגשות.

כשהגעתי, הייתה בעיצומה מכירת הזכות לפתוח את ארון הקודש בקריאת מזמור כ"ד – "לדוד מזמור", שידועה כסגולה לפרנסה. הייתי עד לרגע מרגש כשחסיד מצרפת קנה את הזכות ב-26 אלף דולר. הסכום הגבוה הזה הדגיש עבורי את החשיבות והערך שאנשים מייחסים לרגעים הקדושים האלה.

למרות העומס הרב, הצלחתי למצוא לעצמי מקום טוב לעמוד בתפילה. הרגשתי שזו השגחה פרטית, כאילו המקום הזה נשמר בדיוק בשבילי.

תחילת התפילה – רגע השיא

בשעה 7:15 בדיוק, התחיל הרגע שכולם חיכו לו. כולם יחד התחילו לשיר את הניגון המיוחד של ראש השנה באמירת "ברכו את ה' המבורך". ידעתי שזה לא סתם עוד רגע בתפילה.

רבי נחמן אמר שהוא מעביר את חסידיו בלילה הראשון בדין, וההרגשה המשותפת לכל החסידים היא שהרגע המדויק שבו עוברים בדין עם הרבי הוא בעת אמירת "ברכו את ה' המבורך".

שיא ההתרגשות

כשהחזן אמר "ברכו את ה' המבורך", הרגשתי את ההתרגשות מגיעה לשיאה. כולנו ענינו יחד "ברוך ה' המבורך לעולם ועד", ואז הוספנו שאגת "אוווווווווווי" ארוכה במיוחד, מלווה במחיאות כפיים חזקות.

הרגשתי כאילו כל הלב שלי, כל הנשמה שלי, משתתפת בקריאה הזו. זה היה רגע של התעלות, של חיבור עמוק לכל האנשים סביבי, לרבי נחמן, ולקדוש ברוך הוא.

המשך התפילה

אחרי הרגע העוצמתי הזה, המשכנו בתפילות המעריב המיוחדות. ההתרגשות העצומה ליוותה אותי לאורך כל התפילה. הרגשתי שאני לא רק מתפלל, אלא חווה משהו שהוא מעבר למילים, משהו שנוגע בנשמה עצמה.

המשך ליל ראש השנה

ברכות הדדיות לאחר התפילה

בסיום התפילה, חוויתי רגע מרגש של אחדות וחיבור. כולנו ברכנו זה את זה בברכת "לשנה טובה תכתב ותחתם לאלתר לחיים טובים ולשלום בספרן של צדיקים אמיתיים". הרגשתי את החום והאהבה בין כל המתפללים, כאילו כולנו משפחה אחת גדולה.

ביקור נוסף בציון

החלטתי לעבור שוב בציון של רבי נחמן. הפעם, ברכתי את הרבי בברכת "לשנה טובה". היה לי רגע מיוחד שבו הרגשתי שהרבי מברך אותי בחזרה. זו הייתה תחושה עמוקה של קשר והדדיות רוחנית.

הכנות לסעודה

חזרתי לדירה, שם פגשתי את החברים שהתפללו במקום אחר. החלפתי את הקיטל בבעקיטשע הלבן החדש שקיבלתי, מרגיש את ההתחדשות הפיזית והרוחנית.

סעודת החג ב"שיינר"

הלכנו יחד לאוהלי אזמין, הידוע בכינוי "שיינר", המקום המיועד לסעודות החג. התיישבנו בשולחן שלנו, מצטרפים לארבעה מבוגרים וילד מירושלים. הרגשתי שזו לא סתם ישיבה משותפת, אלא חיבור של נשמות.

הדלקת נרות

הגיע הרגע להדליק נרות. בירכתי בהתרגשות "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר של יום טוב". תוך כדי הברכה, כיוונתי כוונה מיוחדת – שכמו שהנר נדלק ומאיר, כך בתוך הלב של כל אחד ואחד ידלק הנר ויאיר האור של הצדיק.

הרגשתי שברגע הזה, הדלקת הנר הפיזית היא גם הדלקה רוחנית, המאירה לא רק את החדר, אלא גם את הנשמות של כל הנוכחים.

סעודת ליל ראש השנה

קידוש מיוחד

התחלנו את הסעודה בקידוש של ראש השנה. הפעם, הקידוש היה מלא בכוונה מיוחדת – שכל העולם יתקדש בקדושת ראש השנה. הרגשתי שאני לא רק מקדש על היין, אלא משתתף במשהו גדול יותר, בקידוש כל המציאות.

סימני ראש השנה

המשכנו עם המנהגים המסורתיים – טבילת החלה בדבש, אכילת תפוח בדבש, ושאר הסימנים המיוחדים לראש השנה. כל פעולה לוותה בתפילה קצרה לשנה טובה ומתוקה.

כשהתפללנו שיסתלקו השונאים והמקטרגים, כיוונתי במיוחד על ה"שונאים" הפנימיים – המחשבות הרעות וכל הצרות שבלב. הרגשתי שזו הזדמנות לטהר לא רק את העולם החיצוני, אלא גם את העולם הפנימי שלי.

שירת "אשת חיל"

שרנו בהתרגשות את "אשת חיל מי ימצא". הפעם, השיר קיבל משמעות עמוקה יותר. כיוונתי שזה שיר על אהבה משולשת – האהבה שבינינו לקב"ה, האהבה לצדיק, והאהבה לתורה הקדושה. הרגשתי שכל מילה בשיר מבטאת את הקשר העמוק הזה.

המלכת ה'

בהמשך, כל הקהל הצטרף אלינו בשירת "מלוך על כל העולם כולו בכבודך" מתוך תפילת ראש השנה. זה היה רגע של התעלות. נזכרנו שהיום הזה, ראש השנה, הוא יום ההולדת של העולם והיום שבו אנו ממליכים את השם יתברך למלך על כל העולם.

תוך כדי השירה, התפללתי בליבי שנזכה, אני וכל העולם, להרגיש את נוכחות מלכות השם יתברך בכל רגע ושנייה. הרגשתי שאני לא רק שר, אלא באמת משתתף במעשה של המלכת ה' על העולם כולו.

רפלקציה

במהלך הסעודה, הרגשתי שכל פעולה, כל מאכל, וכל שיר הם הרבה יותר מסתם מנהגים. הם הזדמנות לחבר את העולם הגשמי עם העולם הרוחני, לקדש את החומר ולהעלות אותו. הרגשתי שאני חלק ממשהו גדול יותר, משתתף במעשה של תיקון העולם.

סיכום שני ימי ראש השנה

אווירה כללית

שני ימי החג עברו עלינו באווירה מרוממת ומיוחדת. התפילות, השהות בציון, הסעודות והשיחות עם החברים – כל אלה יצרו חוויה רוחנית עמוקה ומשמעותית.

רגעים מיוחדים.

בתפילות שחרית, היו רגעים של התעלות אמיתית. כשהחזן שאג את המילה "המלך", הרגשנו ממש את ההמלכה. כולם מחאו כפיים בהתרגשות נפלאה, וזה היה רגע של אחדות והתעלות קולקטיבית.

ביום הראשון, החזן היה בנו של רבי יעקב מאיר שכטר, מה שהוסיף עומק ומשמעות לתפילה. ביום השני, הזמר בערי וובר היה החזן, מה שהביא איכות מוזיקלית מיוחדת לתפילה.

ביום הראשון, אחרי תפילת מנחה, חווינו רגע מיוחד כשכל החסידים ירדו לנהר לאמירת תפילת התשליך. האווירה הייתה מיוחדת במינה, מלאה בתקווה ואמונה לשנה החדשה.

לאורך כל שני הימים, הרגשתי אווירה של שמחה ואמונה עמוקה. היה משהו מיוחד באוויר, תחושה של התעלות רוחנית משותפת.

ביליתי זמן רב בציון של רבי נחמן. כל ביקור היה מלא במשמעות, הרגשתי קרבה מיוחדת לרבי ולתורתו.

פגשתי והכרתי המון חברים, ישנים וחדשים. היה מרגש לראות כל כך הרבה אנשים שחולקים אהבה חזקה להקב"ה ולרבי נחמן. השיחות והחיבורים האלה העמיקו את החוויה הרוחנית שלי.

רפלקציה

בסיכומם של שני ימי ראש השנה באומן, אני מרגיש מלא בהשראה, אמונה וכוח רוחני. החוויה הזאת, של להיות חלק מקהילה כה גדולה של מאמינים, במקום כה קדוש ומשמעותי, השאירה בי רושם עמוק שאני בטוח שילווה אותי הרבה מעבר לימי החג.

ליל שבת לאחר ראש השנה

סיכום החג בדירה

דקות ספורות לפני כניסת השבת, התכנסנו כל החברים בדירה לסכם את החג. הרגשנו שהיה זה חג נפלא, מיוחד ונדיר. הדבר שהכי בלט היה ההצלחה שלנו לשמור על הקבלה – לאורך כל החג לא דיברנו שום דבר רע, רק טוב. זו הייתה תחושה מרוממת ומעצימה.

תפילת שערבית ליל שבת

יצאתי מהדירה מלא בהרגשה נפלאה, מחפש מקום להתפלל ערבית של ליל שבת. בדרך, פגשתי שוב ושוב מכרים. ברכנו זה את זה ב"שבת שלום", כשכולנו מלאים בתחושת הזכות הגדולה שהייתה לנו להיות בראש השנה אצל הצדיק.

הגעתי לחצר האחורית של הציון והצטרפתי למניין מגוון במיוחד – ספרדים, אשכנזים, חסידים, דתיים, ישראלים, אמריקאים, צרפתים ועוד. התפילה הייתה מדהימה, מלאה בניגונים ושירים, ממש מרגשת.

בסיום התפילה, הרגשתי התלהבות עצומה. הפנמתי עוד יותר את גודל הזכות להיות כאן. התחלתי לשיר לעצמי בקול את השיר "שבת קדשנו מחמד ליבנו וטבר ליבנו בזכות רבנו… שבת קודש שבת קודש שבת שבת קודש אשרינו שזכינו להתקרב לרבנו".

ריקוד ספונטני

תוך חצי דקה, כ-20 איש הצטרפו לשירה שלי. חיברנו ידיים והתחיל ריקוד במעגל, עם שירה אדירה. אנשים המשיכו להצטרף, חלקם אף רקדו קאדאצ'קע באמצע המעגל. במשך 50 דקות רצופות רקדנו ושרנו את אותו הניגון שוב ושוב, עד שתשו כוחותיי.

ביקור בציון

נכנסתי לציון לברך את הרבי ב"גוט שבת". באולם הגדול של הציון ראיתי קבוצות נוספות רוקדות ושרות בהתלהבות עצומה.

הרהורים בדרך לסעודה

בדרכי לשיינר לסעודת שבת, הייתי מלא בהרגשה עוצמתית. נזכרתי בדברי רבי נחמן ששבת אצל הצדיק היא גבוהה יותר משבע פעמים צום משבת לשבת. הרגשתי שאני חווה את המשמעות העמוקה של המילים הללו.

רפלקציה

ליל שבת זה היה המשך מושלם לחוויה העוצמתית של ראש השנה. הרגשתי שהקדושה והשמחה של החג ממשיכות ומתעצמות בשבת. האחדות, ההתלהבות, והתחושה של קרבה לצדיק – כל אלה יצרו חוויה רוחנית שקשה לתאר במילים.

יום השבת ומוצאי שבת

שמחה ולימוד

יום השבת התחיל באווירה טובה, מלווה בשמחה עצומה. ביקרתי מספר פעמים בציון של רבי נחמן, מרגיש את הקדושה והחיבור המיוחד למקום.

בצהריים, מצאתי זמן ללימוד משמעותי. ישבתי בהיכל התורה ולמדתי מספר שעות ברמב"ם, בהלכות מחוסרי כפרה בספר קורבנות. הרגשתי סיפוק רב מהלימוד העמוק הזה.

התמודדות עם קושי רגשי

לקראת סוף השבת, חוויתי שינוי במצב הרוח. הרגשתי עצבות שמילאה את ליבי, בלי שהצלחתי להבין את הסיבה. ניסיתי לשמח את עצמי, זוכר את דברי רבי נחמן על החיוב לשמוח בשבת, אך התקשיתי בכך. הרגשתי תסכול מהקושי להתגבר על התחושות השליליות.

לקראת השקיעה, פגשתי את חברי בנימין. הלכנו יחד, שוחחנו, עברנו בציון והתפללנו מנחה. אכלנו סעודה שלישית ב"שיינר". הזמן עם בנימין עזר לי להתחיות קצת, והרגשתי שיפור במצב הרוח.

הלכנו למתחם "נכספה", מקום מיוחד עבור ליטאים שהתקרבו לברסלב. כבוגרי ישיבה ליטאית, היינו מאוד סקרנים לראות את המקום. פגשנו אנשים, שוחחנו עם בני ישיבות, והיה מרתק. שמענו שיעור מהרב יעקב נתן אנשין, שהוסיף עומק לחוויה.

מוצאי שבת ותחושות מעורבות

התפללתי ערבית של מוצאי שבת, עלינו לדירה ועשיתי הבדלה. סוף סוף, אחרי שלושה ימים, יכולנו להדליק את הטלפונים ולהתקשר הביתה. שמיעת קולות המשפחה הייתה מרגשת מאוד.

למרות השיפור הקל במצב הרוח במהלך הערב, אחרי ההבדלה שוב הרגשתי עצבות ומרה שחורה.

רפלקציה

יום השבת הזה היה מורכב רגשית. מצד אחד, היו רגעים של שמחה, לימוד משמעותי וחוויות מעניינות. מצד שני, התמודדתי עם תחושות של עצבות שהיה קשה להסביר או להתגבר עליהן.

אני תוהה אם העצבות הזו קשורה לסיום החוויה המרוממת של ראש השנה, או אולי היא חלק מתהליך פנימי עמוק יותר שאני עובר. בכל מקרה, אני מרגיש שגם הקשיים האלה הם חלק משמעותי מהמסע הרוחני שלי כאן באומן.

מוצאי שבת – התמודדות עם עצבות

ריקודים והתמודדות רגשית

במהלך מוצאי השבת, כל האזור סביב הציון באומן היה מלא בריקודים ושמחה. למרות השמחה העמוקה שהרגשתי על עצם הזכות להיות באומן, העצבות שחוויתי מנעה ממני להשתחרר ולהצטרף לריקודים. הרגשתי מעין מאבק פנימי בין השמחה והעצבות.

תכנון הנסיעה חזרה

הידיעה שהזמן באומן מתקרב לסיומו הביאה איתה צורך לתכנן את הנסיעה חזרה. הטיסה שלנו מוארנה לנתב"ג נקבעה ליום שלישי בצהריים, אך המסלול מאומן לוארנה, קרוב ל-1000 ק"מ, דרש תכנון מדוקדק.

ניסיתי לבדוק אפשרויות נסיעה, אך העצבות הקשתה עלי מאוד. הרגשתי שכל ההתלהבות נעלמה ממני, וקשה היה לי להתרכז בתכנון המעשי.

ניסיונות להתעודד

בניסיון להתגבר על העצבות, הלכתי לשיינר לאכול מלווה מלכה. קיוויתי שזה יחיה אותי, אך לצערי לא הצלחתי להתעודד. עברתי גם ליד הריקודים וההופעות של הזמרים בשיינר, אך גם זה לא הצליח להוציא אותי מהמצב הקשה.

פרידות ושיחות עם המשפחה

חזרתי לדירה ונפרדתי מיוסי ושמואל שיצאו לדרכם ליאשי ברומניה. שוחחתי שוב עם אשתי וילדיי, מה שעזר לי להרגיש קצת יותר חיות.

שיחה עם חבר והתגברות

החבר אריה לייב הגיע לישון אצלנו בדירה. במהלך שיחה איתו, נזכרתי בסיפור על רבי נתן, שכשהיה פעם עצוב, החל לצחוק במשך שעה רצופה עד שיצא מהעצבות.

החלטתי לנסות את השיטה הזו בעצמי. התחלתי לצחוק, ותוך כמה דקות הצחוק התעצם והתגלגל. המשכתי כך במשך חצי שעה, עד שהרגשתי שחזרתי לעצמי.

רפלקציה

מוצאי השבת הזה היה מסע רגשי מורכב. התמודדתי עם עצבות עמוקה, אך בו זמנית ניסיתי למצוא דרכים להתגבר עליה. הניסיון עם הצחוק, בהשראת סיפורו של רבי נתן, היה נקודת מפנה עבורי.

למדתי שלפעמים, גם בתוך חוויה רוחנית עמוקה ומשמעותית, יכולים להופיע רגשות מורכבים ואף קשים. ההתמודדות עם רגשות אלו, והניסיון למצוא דרכים להתגבר עליהם, הם חלק בלתי נפרד מהמסע הרוחני.

הרגשתי שהחוויה הזו לימדה אותי משהו עמוק על כוחה של שמחה מלאכותית להפוך לשמחה אמיתית, ועל החשיבות של התמדה ואמונה גם ברגעים קשים.

יום ראשון – צום גדליה והכנות ליציאה

צום גדליה

יום ראשון, צום גדליה, עבר בטוב. למרות שרוב היום ירד גשם, הרגשתי במצב רוח מרומם. היה משהו מטהר בצום הזה, כאילו הוא עזר לי לעבד את כל החוויות העוצמתיות שעברתי בימים האחרונים.

הכנות ליציאה

בערב, הלכתי לשיינר לאכול אחרי הצום ולארגן קצת אוכל לקראת הנסיעה הארוכה שמחכה לנו. הרגשתי מעין התרגשות מהולה בעצב לקראת העזיבה.

חזרתי לדירה וארגנתי את כל הדברים, אורז את המזוודה. כל חפץ שארזתי הזכיר לי חוויה או רגע מיוחד מהשהות באומן.

ביקור אחרון בציון

בשעה עשר בלילה, החלטתי ללכת לביקור אחרון בציון של רבי נחמן. הרגשתי צורך עמוק להיפרד כראוי.

כשהגעתי, נטלתי ידיים ונתתי פרוטה לצדקה, כמו בכל ביקור. אמרתי את התיקון הכללי, מרגיש כל מילה בעומק ליבי.

אחר כך, ניגשתי אל המצבה. מסביב עמדו מאות אנשים, כולם נפרדים מהרבי. היה משהו מרגש מאוד באחדות הזו של כל האנשים שבאו להיפרד.

הזכרתי על הציון את כל שמות המשפחה שלי, מרגיש אחריות גדולה להביא את הברכה גם לאהובי בבית. אבל בעיקר, ביקשתי שהאור הגדול שחוויתי כאן ימשיך ללוות אותי לכל השנה.

רגשות מעורבים

נפרדתי מהציון ברגשות מעורבים. מצד אחד, הרגשתי הכרת תודה עמוקה על הזכות להיות כאן ועל כל מה שחוויתי. מצד שני, היה עצב על העזיבה וחשש קל – האם אצליח לשמור על ההתעלות הרוחנית הזו גם בחיי היומיום?

חזרתי לדירה, מרגיש שסגרתי מעגל. הייתי מוכן פיזית ליציאה לדרך, אבל רגשית – הרגשתי שחלק ממני נשאר כאן, באומן, ליד הציון של רבי נחמן.

רפלקציה

ערב זה של פרידה היה מלא משמעות עבורי. הרגשתי שאני מסכם לא רק את הימים האחרונים, אלא תקופה שלמה בחיי. יצאתי מאומן עם תחושה של התחדשות, עם כלים רוחניים חדשים, ועם אתגר – לקחת את האור הזה איתי הלאה, לחיי היומיום.

יציאה מאומן ותחילת המסע חזרה

יציאה מאומן

בשעה 12 בלילה, יצאנו מהדירה עם המזוודות לרחוב סדובה. הרגע הזה היה מלא במשמעות – זו הייתה הפעם האחרונה שאנחנו צועדים ברחובות אומן, לפחות להפעם. הלילה היה שקט, ואני הרגשתי מעין תערובת של עצב על העזיבה והתרגשות לקראת החזרה הביתה.

היינו ארבעה – אני, נחמן, בנימין ונתנאל. הרגשתי שיש משהו סמלי בכך שאנחנו ארבעה, כמו ארבע רוחות השמיים, לוקחים איתנו את הרוח של אומן לכל מקום.

תפסנו מונית שלקחה אותנו לתחנת דלק מחוץ לעיר אומן. הנסיעה הקצרה הזו הרגישה כמו מעבר בין עולמות – מהעולם הרוחני של אומן חזרה לעולם ה'רגיל'.

אוטובוס לאודסה

בשעה 1:30 בלילה, עלינו על אוטובוס לאודסה. הנסיעה הלילית הזו הייתה זמן טוב להרהורים ולעיבוד של כל החוויות מהימים האחרונים.

הגענו לאודסה בשעה 5:30 בבוקר. העיר הגדולה הזו הייתה כבר התחלה של חזרה לשגרה. ברבע לשש, עלינו על מיניבוס לכיוון העיר איזמאיל.

בדרך לאיזמאיל

כרגע אנחנו בנסיעה לאיזמאיל. עד עכשיו הכל עובר חלק, ואני מתפלל שכך ימשיך. יש לי חששות קלים לגבי המעבר בגבול ומזג האוויר, אבל אני משתדל להישאר אופטימי ומלא אמונה.

רפלקציה

המסע הזה חזרה מרגיש כמו חלק בלתי נפרד מהחוויה כולה. כל תחנה בדרך היא כמו שלב נוסף בעיבוד של מה שעברתי באומן. אני מרגיש שאני לא רק נוסע פיזית, אלא גם עושה מסע פנימי – מהעולם הרוחני והמרומם של אומן, חזרה לעולם היומיומי, אבל עם תקווה לקחת איתי משהו מהאור שחוויתי שם.

התפילה שלי היא שהמעבר הזה יהיה חלק, ושאצליח לשמור על הקדושה והרוממות שהרגשתי באומן גם כשאחזור הביתה.

הגעה לאיזמאיל ואתגרים בדרך

הגעה לאיזמאיל

הגענו לאיזמאיל. זו תחנה משמעותית בדרך חזרה, כי מכאן אנחנו צריכים למצוא דרך להגיע לגבול. הרגשתי מעין הקלה על שהגענו עד לכאן בשלום, אבל גם מתח לקראת השלב הבא.

חיפוש אחר מונית

כעת אנחנו מחפשים מונית שתיקח אותנו לכיוון הגבול. זה מזכיר לי את תחילת המסע, כשחיפשנו דרך להגיע לאומן. יש בזה מעין סגירת מעגל, אבל הפעם עם כל החוויות והתובנות שצברנו.

תפילה להמשך חלק

אני ממשיך להתפלל לה' שהכל ילך טוב וחלק. התפילה הזו מרגישה עכשיו אחרת, עמוקה יותר, אחרי כל מה שחוויתי באומן. אני מרגיש שהקשר שלי עם ה' התחזק, ושהתפילות שלי מגיעות ממקום אמיתי יותר.

אתגרי מזג האוויר והמצב הביטחוני

יורד גשם, מה שמוסיף אתגר לנסיעה. בנוסף, יש אזעקות כל עשר דקות, תזכורת מתמדת למצב המורכב באזור. זה גורם לי להרהר על הניגוד בין החוויה הרוחנית העמוקה שחווינו באומן לבין המציאות המאתגרת של החיים כאן.

רפלקציה

ברגעים אלה של אי-ודאות ואתגר, אני מוצא את עצמי נשען יותר על האמונה והכוח הפנימי שצברתי באומן. המסע הזה מלמד אותי שוב ושוב על כוחה של אמונה ותפילה בהתמודדות עם קשיים.

אני מרגיש שכל צעד בדרך חזרה הוא חלק מתהליך של הטמעת החוויות והתובנות מאומן לתוך החיים ה"רגילים". האתגרים בדרך הם כמו מבחן ראשון ליישום מה שלמדתי וחוויתי.

מעבר הגבול וההשוואה בין הלוך לחזור

הגעה לגבול ושינוי במזג האוויר

ברוך השם, נסענו במונית לגבול בנהר הדנובה. כשהגענו, חווינו רגע מיוחד – השמיים התבהרו והשמש יצאה, כאילו אומרת לנו "תרגיעו את הלחץ, השם מאיר לכם פנים". הרגשתי שזה סימן של ברכה והשגחה פרטית.

מעבר חלק בגבול

להפתעתנו הטובה, הכל עבר מהיר וחלק ללא עיכובים. ההחלטה לחצות את הגבול רגלית ובאופן עצמאי התבררה כנכונה – ראינו מאות חסידים שנסעו באוטובוסים מאורגנים ועוכבו שעות. חבר שלי, שעיה, סיפר לי שלקח להם 13 שעות לחצות את הגבול!

חוויה מתקנת במעבורת

העלייה על המעבורת הייתה חוויה נעימה, מעין "תיקון" לחוויה הקשה שהייתה לנו בדרך הלוך עם הקור והגשם. הרגשתי שזה כמו סגירת מעגל, אבל הפעם בצורה חיובית ונעימה.

המשך הנסיעה לבולגריה

עכשיו אנחנו במונית בדרך לבולגריה, ואני מוצא את עצמי מהרהר על ההבדלים בין הדרך הלוך לדרך חזור.

בדרך הלוך, הנסיעה הייתה מלאה בציפייה וכמיהה. תכננו את זה חודשים, התפללנו, והלב בער. כמו שרבי נחמן אמר: "אחלי שאזכה לראות אור בהירות הדרך שאתם נוסעים אלי". כל קושי בדרך היה מואר באור של המטרה.

בדרך חזור, אני כבר ממש רוצה להיות בבית ולחזור לארץ הקודש. אין את אותה הכנה לדרך, והדרך לא מאירה כמו בהלוך. כל קושי מורגש יותר, והסבל רב יותר.

למרות ההבדלים, אני מרגיש צורך עמוק להודות לה', אדון הנפלאות עושה הפלאות. הכל נוסע חלק וטוב, וניכרת השגחה פרטית לפרטי פרטים. זו תזכורת עבורי שגם בדרך חזרה, כשהלב כבר פחות בוער, ה' עדיין מלווה אותנו ודואג לנו.

רפלקציה

מסע החזרה הזה מלמד אותי שיעור חשוב על אמונה והודיה. גם כשהדרך פחות "מאירה", עלינו לראות את הניסים הקטנים ואת ההשגחה הפרטית. אני מרגיש שזה חלק מהלקח שאני לוקח איתי מאומן – לראות את יד ה' בכל, גם כשזה פחות ברור או קל.

הגעה לבולגריה

בעזרת השם, הגענו לבולגריה. זהו ציון דרך משמעותי במסע החזרה שלנו. הכניסה לבולגריה מסמלת עבורי התקרבות משמעותית לסיום המסע ולחזרה הביתה.

רפלקציה

ברגע זה של הגעה לבולגריה, אני מרגיש תערובת של רגשות:

1. הקלה – על כך שעברנו בשלום את החלק המאתגר של המסע דרך אוקראינה ורומניה.
2. ציפייה – לקראת הטיסה הקרבה והחזרה הביתה.
3. נוסטלגיה – כשאני נזכר שזו הייתה התחנה הראשונה שלנו בדרך לאומן, ועכשיו היא התחנה האחרונה לפני החזרה.
4. הכרת תודה – על ההשגחה הפרטית שליוותה אותנו לאורך כל הדרך.

אני מרגיש שהגעתנו לבולגריה היא כמו סגירת מעגל. המסע הפיזי מתקרב לסיומו, אבל אני מרגיש שהמסע הרוחני שהתחלתי באומן רק מתחיל באמת.

הלילה האחרון בחו"ל

רגע של קרבה בחוף הים השחור

אתמול בערב, אחרי שהגענו לוארנה ושכרנו דירה ללילה, הרגשתי צורך עמוק במשהו מיוחד לפני החזרה לשגרה. ב-11 בלילה, יצאתי מהדירה ולקחתי מונית לחוף הים השחור, מבקש מקום שקט ובודד.

הנהג הוריד אותי בחוף חשוך, מאיר לי עם פנס עד קו המים. שם, לבד מול הים האפל, חוויתי רגע עוצמתי:

1. נטילת ידיים בים: הרגשתי כאילו אני מטהר את עצמי, מכין את עצמי לחזרה.
2. תפילה אישית: התחלתי לדבר ולשפוך את ליבי "כמים נוכח פני ה'".
3. בכי עמוק: בכיתי לפני ה' יתברך, מבקש שהאור והרוממות שחוויתי באומן ימשכו לאורך כל השנה.

רגע זה היה כמו חותם אישי ואינטימי על המסע כולו, הזדמנות אחרונה לעבד ולהפנים את כל מה שעברתי.

החזרה לארץ הקודש

טיסה הביתה

למחרת בבוקר, נסענו לנמל התעופה בוארנה. ברבע לשתיים המראנו, מתחילים את השלב האחרון של המסע חזרה הביתה.

עכשיו, ברגע כתיבת שורות אלו, יצאתי מנמל התעופה בארץ הקודש. הרגשתי מעין הלם קל – המעבר המהיר מהחוויה העמוקה באומן, דרך המסע המאתגר חזרה, ועד לרגע זה של דריכת כף רגלי על אדמת הקודש.

רפלקציה

ברגע זה של חזרה הביתה, אני מרגיש מגוון של רגשות:

1. הכרת תודה עמוקה על הזכות לחוות את המסע הזה ולחזור בשלום.
2. התרגשות לקראת המפגש עם המשפחה והחזרה לשגרה.
3. אתגר – איך לשמר את האור והתובנות שרכשתי במהלך החיים היומיומיים.
4. תקווה – שאצליח להביא משהו מהקדושה והרוממות שחוויתי אל תוך חיי היומיום.

המסע הפיזי הסתיים, אבל אני מרגיש שהמסע הרוחני האמיתי רק מתחיל – המסע של יישום והטמעת כל מה שלמדתי וחוויתי בחיי היומיום בארץ הקודש.

הכרת תודה

בסיומו של מסע מופלא זה, ליבי מלא הכרת תודה לכל מי שהיה חלק ממנו ותרם להצלחתו:

1. לאל יתברך: תודה לאל ברוך, העוזר לדלים והעונה לעמו ישראל בעת שוועם אליו. תודה על המסע הנפלא והמדהים הזה, על כל רגע של השגחה פרטית והתעלות רוחנית.

2. לרבי נחמן: תודה עמוקה לרביה"ק אדמו"ר רבי נחמן על ראש השנה המיוחד שלו, שעולה על הכול. על התורה, החכמה והאור שהוא מביא לעולם.

3. למשפחה היקרה:

   -לנוות ביתי היקרה על המסירות התמיכה וההתמודדות עם הקשיים להיות עזר כנגדו ולכבוד רבה"ק.
   – לאבי מורי: תודה על החיזוק והתמיכה לאורך כל הדרך.
   – לאימי מורתי: תודה על הדאגה האינסופית והאהבה.
   – לחמי וחמותי: תודה על כוחכם ועזרתכם בטיפול ואירוח ילדיי. בזכותכם יכולתי לצאת למסע בלב שקט.

4. לחברי למסע:

   – לנחמן: תודה על כל הסיוע בארגון המוניות ותרגום השפה. עזרתך הייתה קריטית להצלחת המסע.
   – לנתנאל: תודה על הדאגה לכל הפרטים הקטנים שעשו את ההבדל.
   – לבנימין: תודה על האש הבוערת והרצון העז להגיע לצדיק, שהדליקה את כולנו.
   – לשמואל: תודה על הסיוע בתחבורה הציבורית, בשפה, ועל הטשולנט המחזק.
   – ליוסי: תודה על הדירה, האוכל, הקניות, ובעיקר על האור לדבר ולחשוב רק טוב. זה היה שיעור חשוב עבורי.

5. לקהילה הרחבה:

   – תודה למנהל הנפלא וחברי לעבודה על התמיכה והסיוע הרגשי
   – תודה לכל המסייעים, המחזקים, החסידים הנפלאים.
   – תודה לכל אלו שהגיעו, ניסו או רצו לבוא לאומן. גם הכוונה והרצון שלכם תרמו לאווירה המיוחדת.

6. למארחים בדרך:

   – תודה לכל הבולגרים, הרומנים והאוקראינים שסייעו לנו במסענו. הנדיבות והעזרה שלכם הפכו את המסע לאפשרי ולנעים יותר.

הכרת התודה הזו ממלאת אותי בהתרגשות ובענווה. אני מבין עכשיו, יותר מתמיד, כמה אנשים ואירועים התחברו יחד כדי לאפשר את המסע המופלא הזה. כל אחד תרם בדרכו הייחודית, וביחד יצרנו חוויה שתלווה אותי לכל החיים.

אני מרגיש שהכרת התודה הזו היא לא רק סיכום של המסע, אלא גם נקודת פתיחה לחיים חדשים – חיים של הודיה, של ראיית הטוב בכל דבר ובכל אדם, ושל הבנה עמוקה יותר של הקשרים והאהבה שמחברים בינינו.

מי ייתן ואזכור תמיד להודות, לראות את הטוב, ולהעריך את כל מי ומה שמביא אור וברכה לחיי. ושאצליח ליישם את הלקח החשוב מיוסי – לדבר ולחשוב רק טוב, גם בחיי היומיום.

אשרינו ועוד פעם אשרינו אלף אלפי פעמים אשרינו

קרדיט תמונות: נחמן כץ, ארכיון 'ברסלב נייעס'