ראיון מיוחד עם הרה"ח ר' יעקב נתן אנשין שליט"א לרגל הוצאת הספר הנפלא 'בעקבי הצאן'

צְאִי לָךְ בְּעִקְבֵי הַצֹּאן • כתבה נרחבת שערכו מערכת 'אבקשה' עם הרה"ח ר' יעקב נתן אנשין שליט"א עם הוצאת ספרו החדש בתורת ברסלב 'בעקבי הצאן':

ניתן להשיג את הספר הנפלא בחנויות ספרי ברסלב ובנקודות המכירה בבתי הכנסיות של אנ"ש ברחבי הארץ – להזמנות מרוכזות ופרטים: 02-5400-672

לרגל הוצאת הספר המיוחד 'בעקבי הצאן' ערכו מערכת 'אבקשה' ראיון מיוחד עם כותב הספר הרה"ח ר' יעקב נתן אנשין שליט"א, בו ומסביר ומגולל את המתרחש מאחורי הספר הנפלא:

הכתבה באדיבות מערכת 'אבקשה' והזכיות שמורות להם

יום בשורה לכלל חסידי ברסלב עם הופעתו ויציאתו לאור של הספר "בעקבי הצאן", אסופת המאמרים שהתפרסמו מעל גבי גליונות "אבקשה" ונקראו בשקיקה עצומה על ידי אלפי הקוראים כשהם פוקחים עיניים ומיישרים לבבות של רבים וטובים מאנשי שלומינו שבכל קצוות תבל, לידע מאמיתות נצחיות דעת הצדיק האמת שבדור הזה, הנחל נובע מקור חכמה, המאיר לארץ ולדרים עליה גם עכשיו כבחיים חיותו ממש ויותר ויותר, ולהיוודע מהמסורת הטהורה והנהגת התלמידים מדור לדור בדרכי ההתקשרות אליו וקיום עצותיו החיים קיימים ונאמנים, בתמימות ופשיטות גמורה ואמתית וללא כחל ושרק.

זכות היא לנו במערכת "אבקשה" לארח את אותם מאמרים מאירי עין ומשובבי לב, וכעת עם הוצאתם לאור בכרך מפואר ומהודר בתוספת מרובה, התוועדנו לשיחה מיוחדת עם עורך המאמרים, הנודע בשער בת רבים בשיעוריו הבהירים והמעוררים, הדולה במסירות ונאמנות מבארות המים חיים של רועה הרועים ותלמידו הנאמן ומשקה לצאן קדשים, המגולל לראשונה בשפה רהוטה מה הביאו הלום בכתיבת המאמרים, אל מי הם בעצם נועדו, ועל מה אדניהם הושתתו | צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים

כיצד ומתי נולד הרעיון לכתוב מאמרים אלו?

הפעם הראשונה בו חשתי את הצורך לברר את המסורת של ברסלב ולהעלותה על הכתב, היה בכותל המערבי בשעת חצות לילה, לפני קרוב ל-10 שנים…

היה זה לאחר שבדרך לכותל שוחחתי עם חבר, שיחה ממנה נוכחתי לדעת שישנם זרמים חדשים בברסלב, אשר דברים שפשוטים וברורים לנו, ונחשבים אצלנו ל"עיקרי האמונה" – אינם ברורים אצלם כל עיקר.

[אז עוד עמדו בשלב מוקדם – הוא מוסיף בחיוך – בו הדברים הפשוטים והברורים היו אצלם רק בגדר 'לא ברור', כעת כבר עומדים חלק מהם בשלב של 'ברור שלא'…]

התיישבתי אז מול הכותל כשבלבי גומלת החלטה: הגיע הזמן להעלות על הכתב גם את הדברים שעד עתה לא היו צריכים להיכתב.

לנגד עיניי צצו מילותיו של רבי אברהם ב"ר נחמן בפתיחתו לספרו כוכבי אור: "בשכבר הימים הבאים נשכח הכל, ומי יודע עד כמה יתארך עוד זמן גלויותינו, והלבבות הולכים ונתמעטים בכל עת, לכן ההכרח להעלות גם זאת על הכתב" (כוכבי אור, אנשי מוהר"ן, פתיחה).

גם אם בעבר הלא-רחוק היו מגחכים מהצורך להעלות דברים פשוטים שכאלה על הכתב, ואולי אף היו מסתפקים אם כדאי לחשוף את ה'השמטות' לחינם… הרי שבדורנו זה, אין ספק שהדברים חייבים 'לעלות על השולחן' ולהתבאר ולהתברר עד תומם.

ברוך ה', חסידות ברסלב מתרחבת, ופורצת ימה וקדמה צפונה ונגבה, ובכל שנה ושנה נוספים 'מקורבים' חדשים, כן ירבו. ובחלוף הימים והשנים, דברים פשוטים וברורים שעברו במסורת מדור לדור, הולכים ונשכחים, ואפילו מתעוותים. ולפעמים, אף משתרשים דברים שהם ההיפך הגמור ממה שהיה פשוט פעם לכל בר בי ברסלב דחד יומא.

ישנם רבים ש'מייבאים' ממקומותיהם הקודמים מוסכמות והשקפות מסוימות, ואף מוצאים לכך סימוכין בספרי רבינו, באין מבין שהדברים לא רק שאינם עולים בקנה אחד עם המסורת בברסלב, אלא אף סותרים ומשבשים אותה.

בהמשך גיליתי שהמאמרים היו נצרכים גם לציבור הוותיק שנולד וגדל עם הרגשות אלו, גם הם שמחו לראות את הדברים כתובים בצורה מסודרת וברורה, מה שלא קרה עד היום.

זה מזכיר לנו את דבריו הידועים של הרמח"ל בהקדמתו לספרו מסילת ישרים: "אמר המחבר, החיבור הזה לא חיברתי ללמד לבני האדם את אשר לא ידעו, אלא להזכירם את הידוע להם כבר, ומפורסם אצלם פרסום גדול. כי לא תמצא ברוב דבריי אלא דברים שרוב בני האדם יודעים אותם ולא מסתפקים בהם כלל, אלא שכפי רוב פרסומם וכנגד מה שאמיתתם גלויה לכל, כך ההעלם מהם מצוי מאד והשכחה רבה".

זוהי ממש ההגדרה הקולעת למאמרים אלו: "לא תמצא ברוב דבריי אלא דברים שרוב ככל חסידי ברסלב יודעים אותם ולא מסתפקים בהם כלל". אלא הם פשוט נכתבו בצורה בהירה ומסודרת, והתבררו כשמלה.

לפי מה שהובן מדבריך, התחלת כבר לפני כ-10 שנים לכתוב מאמרים אלו, הרבה לפני שגיליונות "אבקשה" החלו לראות אור עולם?

לא. המרחק בין הרצון לכתוב לבין הכתיבה עצמה, ארך זמן רב.

אני זוכר שתיכף לאחר אותו לילה בו גמלה בלבי ההחלטה לכתוב על כך, כתבתי מאמר ב"לוח ברסלב" תחת הכותרת "איזה ברסלב אתה?!", כששם ניסיתי לעורר את השאלה: איזה סוג ברסלב ברצוננו להיות, ברסלב של רבי נתן, או ברסלב שונה…

המאמר אכן עורר הדים, אך לא היה לכך המשך. לא ידעתי כיצד לפתח את הדברים; על איזה נקודות לכתוב, ובאיזה סדר להציעם ולהציגם.

חלפו כמה שנים, כשמדי פעם מתעוררים הכיסופים, ואף מתחדדת ההכרה בהכרחיותה של סדרה מעין זו, אך לא יכולתי לדחוק את השעה, עד שהיא אכן הגיעה.

פגשתי אז אברך יקר, ר' אברהם יואל דורנבלט שמו, שעסק אז במסירות נפלאה במערכת "אבקשה". הוא הזמין אותי לכתוב מאמרים לגיליון המופלא, ולאחר כמה חודשים בהם כתבתי שם מאמרים ממאמרים שונים, הבזיקה בי המחשבה: "אולי הגיעה העת-רצון"…

פניתי אליו והצעתי בפניו את הרעיון של סדרת המאמרים החדשה. הוא התלהב, ולאחר שהציג את הדברים בפני חברי המערכת, הביעו אף הם את הסכמתם הנלהבת. כשכולנו מרגישים שאכן אין לך אכסניה טובה יותר למאמרים מסוג זה מאשר הגיליון "אבקשה". שכן, גיליון זה נוסד אך ורק לשם מטרה קדושה זו, להנחיל לדורות הבאים את תורתו של רבינו בטהרתה כפי שנמסרה לנו מדור דור – דבר שמאמרים אלו עושים בצורה הישירה והבהירה ביותר.

כשחיפשנו שם למדור זה, לא מצאנו משהו מתאים יותר מאשר השם "בעקבי הצאן". שכן, זהו כל מהותו של הגיליון כולו בכלל ומדור זה בפרט – לקיים את דברי הפסוק: "אם לא תדעי לך, צאי לך בעקבי הצאן". וכפי שמפרש רש"י, ודבריו אף מצוטטים תחת שֵׁם המדור: "התבונני בדרכי אבותיך הראשונים ולכי בדרכיהם".

ואכן, לקראת ראש השנה תשע"ח הופיע המאמר הראשון, מאמר ההקדמה. והחל מחודש חשון שלאחריו התחילו להופיע המאמרים מדי חודש בחדשו. כשאנו מקבלים בכל עת תגובות נלהבות ביותר, מקוראים המעידים שהספר פקח את עיניהם, יִשֵּׁב וְיִשֵּׁר את לבם, וגרם להם להכיר את ברסלב המקורית מחדש.

האם סדרת המאמרים נכתבה בתורת מבנה מתוכנן או שלפנינו אוסף מאמרים?

בוודאי שיש כאן סדר, ובוודאי שהסדר הוא הכרחי. בראש ובראשונה עסקו המאמרים במה שניתן לכנות כ"יסוד היסודות", הסוגיא של "הנהגת חסידות ברסלב לאחר הסתלקותו של רבינו".

אסביר בקצרה: חסידות ברסלב הרי מתנהגת בצורה שונה מכל שאר החסידויות. בעוד שלכל חסידות יש אדמו"ר חי, וכשהוא מסתלק ממנים מיד ממלא-מקום מצאצאיו או תלמידיו, הרי שאצלנו – הרבי הוא האדמו"ר עד ביאת גואל צדק, ואנו ממשיכים להתנהל לאורו, כשהתלמידים שבכל דור אינם משמשים אלא כצינור נקי להמשיך ולהאיר את אורו לדורות הבאים.

דבר זה אינו משהו שולי או צדדי בחסידות ברסלב, אלא הוא העניין המרכזי והמשמעותי ביותר בהוויתה ויסוד קיומה ממש. כפי שמתבטאים רבי לוי יצחק בנדר זצ"ל ורבי שמואל שפירא זצ"ל במכתבם הידוע [שנכתב גם הוא, דרך אגב, כשהתעורר הצורך לעמוד נגד סילופים שחדרו במחננו]:

"זה סוד כל קיום חסידות ברסלב עד היום הזה, אשר כל העולם מתפלאים על זה מאד, איך אנו מחזיקים מעמד, וחסידות ברסלב נמשכת מדור לדור מבלי שיהיה לנו רבי ומנהיג המלובש בגוף כנהוג בכל עדות החסידים. אמנם זהו סוד כל קיומנו, כי כל חסידות ברסלב עומדת על יסוד זה!" (תמימי דרך, מכתב קל).

צורת התנהגות זו, הייתה ברורה ונהירה לכל חסיד ברסלב כגדול כקטן, ולא היה צורך לבארה על כל פרטיה ודקדוקיה וכוונותיה.

אך בשנים האחרונות, עם הִתְרַבּוּת הקבוצות, החצרות והקהילות, אשר חלק מהם התחילו להתנהל בצורה שונה, במעט או בהרבה, במגמתיות או שלא – יסוד פשוט זה אשר הוא "סוד כל קיומנו" הפך להיות ככזה הטעון בירור.

לאלו שלא גדלו עם יסוד זה באופן טבעי, צצו שאלות רבות, חלקן יסודיות ורעיוניות, וחלקן פשוטות וטכניות.

ראשית כל: מיהו "הצדיק" עליו מדובר בליקוטי מוהר"ן. ובעיקר, מיהו "צדיק הדור" עליו מדובר בספרי ברסלב? כיצד יתכן לומר שרבינו הוא "צדיק הדור" בדורנו אנו – מה ההסבר הפשוט לכך, וכיצד זה מיושם בפועל עד עצם היום הזה? לשאלות אלו, ולמסתעף מהן, הקדשנו את שני המאמרים הראשונים.

לאחר מכן המשכנו לשני המאמרים הבאים אותם הקדשנו לסוגיית ה"ספרים", ובהם ביארנו כיצד ניתן לקבל מה"ספרים" שהשאירו לנו רבינו ומוהרנ"ת את כל הנצרך לחיי היום יום, ולהפוך אותם ל"רבי חי" ממש, על כל המשתמע מכך.

בירור זה הינו המשך נחוץ ומתבקש למאמרי היסוד הראשונים, שכן, כפי שכולנו יודעים: ה"ספרים" הם אלו שדרכם מנהיג אותנו רבינו עד עצם היום הזה, וכפי שמתבטא רבי שמשון ברסקי זצ"ל במכתבו המפורסם: "עד ביאת משיחנו אסור לקבל על עצמו שום התמנות ומנהיגות של שום אדם, אפילו אם הוא מאנ"ש. רק דעתו הקדושה של אדוננו מורינו ורבינו ז"ל הגנוז בספריו הקדושים, הוא הראש והמנהיג, של כל מי שרוצה להתקרב אל האמת".

סוגיא עדינה נוספת, בה חלו בעיקר השיבושים והעיוותים לימין ולשמאל, ונצרכה לבירור יסודי נוקב מיד לאחר העיסוק בסוגיית ה"ספרים", הייתה: סוגיית התלמידים שבכל דור.

ברסלב הרי מתנהגת, מצד אחד ללא אדמו"ר חי, ומאידך ע"י 'תלמידים' נאמנים המעבירים את האור מדור לדור. וכפי שכבר קבע רבינו בחייו "שצריכין להשאיר תלמידים, שאלו התלמידים יעשו תלמידים אחרים, וכן התלמידי תלמידים יאירו להלן יותר ויותר, וכן לדורי דורות" (חיי מוהר"ן, שעג).

מקומם של 'תלמידים' אלו הוא עדין כל כך, עד שרק היציאה בעקבי הצאן יכולה להעביר לנו אותו בצורה מדויקת.

אצטט לדוגמא מכתב מרבי שמשון ברסקי זצ"ל, שממחיש לנו עד כמה המקום של התלמידים הוא עדין ומדויק:

"החברים יצחק ברייטער ואהרן לייב ציגעלמאן" – הוא נוקב בשמם של שניים מגדולי אנ"ש בפולין, כשהוא מזכיר אותם, אגב, אף ללא תואר ר'… – "היו מהמקורבים הראשונים ממדינתכם אשר קיבלו לליבם דעתו הקדושה של אדמו"ר ז"ל יותר מכל שאר המקורבים. והכל על ידי שבירת המניעות רבות, ועמדו בנסיונות גדולים בכמה דברים, והכל בשביל התקרבות האמתי לרבנו ז"ל. על כן יש להם השגה והבנה בענייניו הקדושים יותר משאר המקורבים, על כן מחויבים אתם לבטל דעתכם אליהם בכל פרט ופרט!".

לאחר שהוא מדבר על החובה להתבטל אליהם בכל פרט ופרט, הוא ממהר להדגיש: "למנהיגים ולמפורסמים אסור לכם להחזיק אותם, את זה אסור אפילו לחשוב! אך אתם צריכין לידע כי בענין דעתו של אדמו"ר ז"ל הם מבינים ויודעים יותר מכולכם".

פלאי פלאות!

מצד אחד: "מחויבים אתם לבטל דעתכם אליהם בכל פרט ופרט", ו"צריכים לידע כי בענין דעתו של אדמו"ר ז"ל הם מבינים ויודעים יותר מכולכם". אך מאידך, להפוך אותם ל'גוטע אידן', ל'מנהיגים', 'מפורסמים', 'אדמו"רים' ו'צדיקי הדור' – הריהו יחס כל כך מופרך ופסול ש"את זה אסור אפילו לחשוב"!

בסוגיא זו קל כל כך לנטות לימין או לשמאל; מצד אחד, לזלזל בחשיבות ההתקרבות ל'תלמידים' ולהשוות את התלמידים הגדולים המעמיקים ימים ושנים בתורת רבם ומוסרים נפשם לדלות ולהשקות מבארות ומעיינות תורה זו אל האנשים הפשוטים אשר לא קראו ולא שנו, אשר על כך כבר מביא רבינו בספר המידות ש"לא חרבה ירושלים אלא בשביל שהשוו קטן וגדול". ומאידך, להושיב את התלמידים על כסאו של רבינו, ולהפכם לישות בפני עצמם, דבר שהופך את כל הקערה על פיה ושומט את יסוד היסודות של כל חסידות ברסלב.

ואכן, התייחסנו לסוגיא זו בהרחבה, כשאנו מקדישים לה ארבעה מאמרים ארוכים ומפורטים:

בשני המאמרים הראשונים ביארנו מהי הגדרתם מהותם ותפקידם של אלו ה'תלמידים', כשבין היתר מתבאר: האם אנו מתייחסים אל ה'תלמידים' כְּאֶל 'צדיקים' או 'חברים'; האם ישנה חובה להתבטל אליהם; האם הם רק מעבירים את המידע שבספריו הקדושים או משהו נוסף; האם יש רק תלמיד אחד או תלמידים רבים; וכמובן, מי ראוי להיות 'תלמיד'.

במאמר השלישי ביארנו בפרוטרוט את צורת התנהגותם של התלמידים שבכל דור, כיצד ברחו מן הכבוד והפרסום. מחמת חשיבות ואקטואליות הדברים ירדנו עד לפרטי פרטים, כשאנו אף מבארים מה עומד מאחורי הקפדתם הקיצונית על התנהגות מסוג זה.

במאמר הרביעי ראינו לנכון לבאר נקודה עדינה ביותר, שהצורך בבירורה עולה ככל שהדברים הקודמים הולכים ומתבארים, והיא: צורת ההתייעצות עם גדולי אנ"ש. שכן, גם בנושא זה של נתינת עצות לזולת, הנהגתם של אנשי שלומנו מדורו של רבינו עד לדורנו אנו, שונה מהנהוג בשאר מקומות. בעוד שבמקומות אחרים נהוג להציע את הספק והשאלה בפני הצדיק או הרב, והוא עונה בהחלטיות: "עשה כך או כך", הרי שבברסלב ההנהגה שונה לחלוטין, כפי שביארנו שם בהרחבה.

לאחר ארבעת המאמרים בענין התלמידים, הקדשנו שלשה מאמרים נוספים לענין ה"ציון הקדוש"; ד' האמות הקדושות בהן אנו נפגשים עם רבינו פנים בפנים, שופכים את הלב בפניו ושואלים בעצתו.

קבענו את מקומם של מאמרים אלו דווקא כאן, שכן, מובן מאליו, שלמרות הקשר העמוק והעצום ביותר שעשוי להיווצר ולהגיע לשיאו בין חסיד ברסלב לרבו הקדוש במקום בו אור נשמתו הקדושה מאירה ומתגלית בתוקפה ובעוזה יותר מבכל מקום אחר בעולם, הרי שמבחינת עניינה ומהותה של חסידות ברסלב, מקומם של המאמרים בעניין זה הוא לאחר סדרת המאמרים הקודמים. שהרי ברור ופשוט שאף מי שאינו חסיד ברסלב כלל ואינו מקבל על עצמו כלל את רבינו כמורו ורבו בביטול גמור, זוכה ל"תיקון" נפלא ונשגב מאין כמוהו, "כי שם המקום המוכן לו מששת ימי בראשית לעסוק שם בתיקון העולם לדורות לכל מי שיבוא אליו לשם" (ימי מוהרנ"ת, סו) ללא יוצא מן הכלל. אך עניין ההתקשרות לרבינו הקדוש שמתעצם לאין שיעור באמצעות אותה השתטחות, מקבל את מקומו רק לאחר שהיסודות הקודמים הובררו כל צרכם.

ובכן; במאמר הראשון ביארנו את סוגיית "נוכחותו המוחשית והחיה של רבינו בציונו", כשאנו מבארים את יסוד הדברים ע"פ המובא בכתבי האריז"ל. במאמר השני ביארנו את ענין ה"וידוי דברים" בציון רבינו, מה עניינה וכיצד עורכים אותה, כשבמאמר האחרון אנו מתייחסים לשאלה הבוערת: "כיצד מקבלים מענה והדרכה מרבינו לאחר הוידוי"…

ובכך נשלם חלקו הראשון של הספר.

חלק זה נדפס כבר, לא כך?

אכן כך, בתחילת שנת תשע"ט הדפסנו תריסר מאמרים אלו בחוברת מהודרת. היא נחטפה ואזלה במהירות, כשכבר מעל שנתיים ממתינים רבים להדפסתה מחדש. אך בינתיים השתבחו המאמרים. נוספו בהם הוספות רבות וחשובות; מראי-מקומות נוספים, וליבון נקודות נוספות. וכעת מופיעים מאמרים אלו בספר החדש.

לאחר מאמרים נפלאים שכאלה, מה נשאר עוד לברר בחלקו השני של הספר?

החלק השני עוסק בסוגיא עדינה ביותר, אשר גם בה התעורר הצורך לבירור רציני, ודווקא ככל שבירור החלק הראשון כבר מוצה וסוכם, הלא היא: "ההתייחסות של חסידי ברסלב לשאר הצדיקים האמיתיים שבכל דור".

בענין זה שוררת אצל רבים מבוכה וערפל, כשמחמת עדינות הדברים ניתן בנקל גם כאן לטעות לימין או לשמאל; לזלזל חלילה בקדושתם של שאר הצדיקים ולשכוח ש"רבות בנות עשו חיל", או לחילופין להשוות את רבינו אליהם ולשכוח ש"ואת עלית על כולנה".

אי לכך, ראינו לנחוץ ללבן ולברר סוגיא זו, הדק היטב היטב הדק, ולהציג את שני צדדי המטבע במלוא עוזם ותפארתם, כשאף אחד מהם אינו בא על חשבון השני.

את המאמר הראשון הקדשנו לבאר את האמונה התמימה אשר החדיר בנו רבינו בכלליות הצדיקים האמיתיים שבכל דור, כולם אהובים כולם ברורים כולם קדושים, וכולם עושים באימה וביראה רצון קונם.

לאחר מכן, עברנו לבאר בהרחבה ובעומק רב את גדולתו הייחודית של רבינו, כשמחמת עומק הדברים התפרסו הדברים על פני שלשה מאמרים ארוכים, בהם ביארנו את עניינה של נשמת 'משה משיח': גדלותה המיוחדת; היותה כוללת את נשמות כל הצדיקים; והביטול הנכון של כלל הצדיקים אליה.

לאחר מאמרים אלו 'ירדנו' לעולם המעשה, וביארנו בהרחבה ובפרוטרוט – לאורך של כארבעה מאמרים – את צורת התייחסותם של אנ"ש משך כל הדורות לכלל הצדיקים האמיתיים שבדורם. כשאנו אף מבארים את הרגשות הלב העומדות מאחורי התנהגותם זו, כפי שאלו מבצבצות מתוך כתביהם וסיפור חייהם.

תוך כדי עיסוקנו באחד המאמרים לבאר את ענין ההתברכות אצל 'מפורסמי הזמן', התעורר צורך להתייחס לענף צדדי אך חשוב בהחלט, והוא: שאלת ההתייחסות הנכונה לצרכים הגשמיים. לסוגיא זו הקדשנו שני מאמרים מרתקים, בהם התבאר איזה מקום תופסות הישועות הגשמיות בחצרו של רבינו וכיצד עלינו להתייחס אל הצורך בישועות אלו.

לאחר שהיסודות והקומות שעל גביהם הושלמו ושוכללו, מגיע מקומם של שני מאמרים מיוחדים שהוקדשו לביאור היחס הנכון של חסידי ברסלב ללימוד חכמת הקבלה, ומאמר נוסף אל היחס של חסידי ברסלב לספרי החסידות. מאמרים שגררו תגובות נלהבות במיוחד, בכך שהעמידו את הדברים בקרן אורה.

לגבי סגנון תוכן הדברים, השתדלתי מאד לא להיכנס לדיונים מעמיקים ופלפולים ארוכים, אלא לכתוב בצורה ישירה וברורה, חדה וחלקה.

המאמרים מיוסדים מתחילתם ועד סופם על ציטוטים מתוך ספרי ברסלב, המשולבים בתוך המאמר בצורה זורמת, דבר דבור על אופנו. כשאנו אף מרבים לצטט מתוך מכתביהם של אנ"ש, ושיחות שנמסרו בע"פ, אשר שם ניתן לראות בְּיֶתֶר בהירות וחדות את הֵלֶךְ-הרוח ששרר בין אנ"ש ביחס לכל הסוגיות הללו.

ואכן, לא ניתן לתאר את הסייעתא דשמיא העצומה שליוותה את כתיבת המאמרים. הן במציאת אלפי מראי-המקומות, והן בסידורם ושילובם במאמר בסדר הנכון, עד אשר יצאה התוצאה הסופית בדמות מאמרים בהירים ומרתקים.

בנימה אישית אוכל לומר לך, שעל אף שבכל מאמר ומאמר מושקעת יגיעה שהתפרסה על פני עשרות רבות של שעות, ימים ולילות, בלי גוזמא, הרי שהוצרכתי כל פעם מחדש ל"נס" מן השמיים שהמאמר יבוא לידי גמר. כך שכאשר הוא אכן בא סוף כל סוף לידי גמר, לא היה קשה לי להכיר ולהרגיש היטב כי – כמו בכל מעשה אנושי אחר – לא עוצם ידי ולא קולמוסי עשו את החיל הזה…

אני יכול לספר לך שאף אני אוהב לקרוא את המאמרים האלה שוב ושוב, ואני מופתע כל פעם מחדש כאילו לא אני הוא זה שכתבתי אותם…

גם לאחר שהתפרסמו המאמרים בגיליון, המשכתי ללטשם ולהשביחם, וקיימתי בהם מאמר חז"ל (הנזכר בליקוטי מוהר"ן תורה ו') "כל אבן טוב שתמצא תקבענו בו"… ואכן, המאמרים המופיעים בספר, יש בהם תוספת מרובה על אלו שהופיעו בגיליונות.

הסדר במבנה המאמרים – מסכם בן-שיחנו – הוא בוודאי מחוייב המציאות, ובעקבות כך הייתי מציע כדלהלן:

למי שהדברים בכללותם לא מוסכמים אצלו עדיין והוא מבקש לקבל תמונה נכונה של כל מה שיש לומר בנושא – אני ממליץ לבקר בבניין הזה מן המסד ועד הטפחות, ולא לקפוץ לקומה הרביעית או החמישית לפני בירור הנחות היסוד. לעומת זאת, קורא שלא מטיל ספק לגבי עצם נכונות הדברים אלא שרצונו להעמיק את הבנתו או את הרגשתו ולהעשיר את ידיעותיו בנושא זה או אחר מתוך שלל הסוגיות הנידונות – יפיק את התועלת הזו גם אם יבחר לו סדר קריאה אישי משלו, אותו הוא יכול לבחור מתוך המפתח המפורט המופיע בתחילתו של הספר.

ולסיום?

תודה עצומה לכל המגיבים הנלהבים, אשר חיממו את הלב ונתנו חשק להמשיך. הפתיע אותי כל פעם מחדש לראות עד להיכן מגיעים המאמרים, ואיזה מהפכות הם מחוללים גם במעגלים הרחוקים יותר.

כאחד שמסתובב קצת גם בערי הפריפריה ופוגש 'בעלי תשובה' נפלאים רבים, אני מתרגש כל פעם מחדש לראות כיצד גם הם מבררים ושואלים: מה דעת אנ"ש 'המקוריים' בנושא זה?!

משום מה, גם הם מבינים את הצורך בשאלה הזו ובבירור הזה…