זיכרונם לברכה • בשבוע שעבר קמו בני משפחת אלבוים מאבלם בפטירת אביהם הישיש הרה"ח רבי אריה אלבוים בן רבי אברהם אלבוים זצ"ל שהלך לעולמו בשיבה טובה ובשם טוב והוא בן תשעים ושש בפטירתו.
לפניכם ראיון מרתק שערכו מערכת 'אבקשה' עם המנוח רבי אריה זצ"ל בחודש מנחם אב האחרון (תשפ"א) על ימי קדם של אנשי שלומינו חסידי ברסלב בארץ הקודש עת היינו מתי מספר, ועל היראת שמים וטהרת הלבבות שחופו את כל הנכנס לחבורת חסידי ברסלב דאז.
הכתבה מוגשת לפניכם ככתבם וכלשונם של הביטאון הברסלבאי הנפלא "אבקשה" וכפי שהתפרסם על ידם בביטאון 'אבקשה' לחודש אב תשפ"א • חן חן להם – וכל הזכויות שמורות להם ©
שיחה רווית הוד ומלאת ניחוחי קדם, במחיצתו של זקן שקנה חכמה מאנ"ש הרה"ח רבי אריה אלבוים שליט"א – על תהלוכות חיים מאירים וזוהרים של חסידי ברסלב בירושלים של מעלה ועל הקיבוץ בראש השנה בעיר העתיקה בימים ההם ||| תום ויושר יצרוני:
מאת: ישי דוד, מרדכי לוי.
זכיתי לראות רבים מזקני אנ"ש ובעיקר ראיתי אצלם דבר אחד שבלט מאד, הם זכו תמיד לקיים את רצון ה' בפשיטות ותמימות על פי מה שההלכה מורה לאדם ועל פי דרך רביה"ק.
הם לא עסקו בראיית 'מלאכים' וכדו', אלא היו אנשים כשרים ישרים שהתנהגו בכשרות וקדושה והקדישו את כל חייהם למען שמו באהבה.
הסיפורים אכן טובים וחשובים מאוד מאוד, אולם העיקר כמובן הוא לעובדא ולמעשה וגרום לנו לעבוד את ה' בתמימות ופשיטות.
***
'כיום ברסלב גדולה ושוקקת חיים', פותח הרה"ח ר' אריה אלבוים שליט"א את השיחה עם 'אבקשה', אך לא תמיד זה היה נראה כך. היינו 'קיבוץ בזעיר אנפין', מתי מעט ממש, כמה פה וכמה שם. אולם כל זה לא האפיל ולו במאום על היראת שמים והקדושה, שהיו מלאים בה אותם חסידים עד בלי די'.
'רבות התבוננתי בהם באותם חסידים, שרגליהם היו נטועות בארץ, וליבם היה נישא לשמים, הם לא הביטו כלל על כל העולם הזה על כל הצעותיו ופיתוייו, ודבקו באורו של הרבי בתכלית'.
ר' אריה שהינו כיום בין זקני חסידי ברסלב לאוי"ט, עוד זכה לראות את היראים והכשרים בירושלים שלפני השואה, ואת תלמידיו של ראבר"נ שהתהלכו בסמטאות הצפופות, וליחששו את דבר אמונתו של רבינו תדיר, גם מול התנגדות עיקשת והסתרה גדולה.
***
'נולדתי בפולין', מספר ר' אריה, 'קודם השואה, בעיירת ז'מוש שבמחוז לובלין. משפחתי מיוחסת לר' ישעיל'ה טאמשווער מטומשוב שהוא מגזע רוז'ין'.
בהיותי כבן תשע שנים עלה היטלר ימ"ש לשלטון. אבי שיהודי פיקח היה, כבר הריח את הסכנה בימים ההם וחפץ היה להגר יחד עם כל המשפחה לאמריקה (כיון שבארץ ישראל לא הייתה פרנסה ושררה עניות גדולה).
אולם נשיא אמריקה דאז, התאכזר ליהודים ולא נתן את אישורו לעלייתם של מאות היהודים. בסופו של דבר עלה אבי בשנת תרצ"ז לארץ ישראל, כאשר בדרכים מופלאות הצליח אבי לקבל 'אישור עלייה לארץ', מוצר שהיה נדיר בימים ההם.
אמנם בתכנונו הראשון חפץ לעלות לאמריקה, אולם אהבתו הגדולה לארץ הקודש חיפתה על השינוי. כחלק מהשתוקקותו הרבה לארץ הקודש, נסחף וטעה מעט אחר הרוחות הרעות שנשבו והציגו עצמם כמייסדים ובונים את הארץ הקדושה.
בימים ההם, בעקבות רוחות המלחמה, שרר משבר כלכלי גדול בארץ, וכך הגיע אבי לעניות נוראה עד לפת לחם ממש.
ה'חלוצים' אותם חשב אז אבי לאנשים טובים והגונים, הציעו לו לעבוד באיסוף זבל ושכנעוהו שרק כך יוכל להביא פרנסה לביתו. וכך החל אבי לעבוד בניקוי רחובות באזור יפו.
אך למרות שהיה קשור אז לציונות, אותנו – ילדיו, שלח ללמוד בחיידר 'מאה שערים', שהיה שייך לנטורי קרתא דאז. אבי לא ראה בכך סתירה. רצה שילדיו יגדלו ויחונכו במקום כשר וטהור.
בחיידר 'מאה-שערים' התיידדתי עם ילד בשם 'אהרן גלידמן' שאביו נמנה על חסידי ברסלב (כונה בפי אנ"ש: ר' משה טשנסטחובר, היה גיסו של הרה"ח ר' לוי יצחק בנדר זצ"ל).
בשבת אחת הזמין אותי חברי לביקור בביתם בסעודה שלישית. הגעתי וראיתי כיצד אביו שר בנעימות עצומה ולאחר מכן למד את הספר 'ליקוטי הלכות' בדבקות נפלאה. התלהבות גדולה אחזה בי מהחיות של אביו. דבר שגרם לבואי במשך שבתות רבות לביקורים בביתם.
בשבת השלישית שבאתי לשם כשר' משה שת אל לבו שאני יושב ומאזין ללימודו, קרא לי לגשת אליו והחל מדבר עמי על כך שיש צדיק קדוש ונורא שנקרא 'רבי נחמן מברסלב' ועל תלמידו הק' רבי נתן, על התורה המופלאה שגילה רביה"ק והנחילו על ידי תלמידו…
הדיבורים קנו אותי ואט אט הוקסמתי אחריו ואחרי שאר חסידי ברסלב, והתחלתי לבלות את זמני בשהות בינות לזקני החסידים בירושלים דאז.
במשך הזמן התחברתי יותר ויותר לתורות הנפלאות של רביה"ק ולאנשיו היקרים עד לשלב בו התחלתי לכנות ולהגדיר עצמי חסיד ברסלב…
התקרבותי מצאה חן בעיני אבי, שהתבטא אז: 'זה מתאים לך, העיקר שתהיה ירא שמים'.
היה זה קיבוץ קטן ומצומצם. בתחילה השתכנו החסידים בבית הכנסת 'בוקרשט', בסמוך ל'קהל יראים' (כיום סמוך למשכנות הרועים) במאה שערים, אך לאחר תקופה הוכרחו לעקור משם ונותרו ללא מקום ראוי לשמו.
לאחר תקופה התחילו להגיע מפולין חסידי ברסלב, ביניהם החסיד ר' שמואל מרדכי קורנבליט זצ"ל ועוד.. אנ"ש שהזדקקו לבית כנסת משלהם שכרו דירה מול בית הכנסת 'סלונים'. ברחוב עונג שבת ליד היציאה לרחוב סלונים, בדרך זו נבנה 'בית כנסת ברסלב' הראשון במאה שערים.
לצערי לא היה מישהו שידאג לכך, רוב האנשים היו טרודים בעבודת ה' הפרטית ובהישרדות היומיומית למחייתם. מה שלא הותיר זמן רב לדברים אחרים. בנוסף – באותם ימים כמעט לא היו בחורים מאנ"ש.
אף זקני אנ"ש דאז היו קדושי עליון, לא התאפשרה כמעט גישה אל חייהם הרצופים בתורה ועבודה. כגון הרה"ח ר' הירש לייב ליפל זצ"ל שהיה עובד ה' מופלג ועצום. גם הרה"ח ר' שמואל הורביץ היה קדוש עליון. היה כותב לעצמו הרבה מאד, אולם לא הרבה לדבר עם סביבתו.
בשונה מהם היה הרה"ח ר' שמואל שפירא זצ"ל, שהתאמץ להיות מעורב בין אנ"ש. כשהייתי בחור ראיתי הרבה את ה'עבודת ה" שלו, איך שהיה מתפלל בחיות ואור. תמיד היה בי חשק לעקוב אחריו ולהביט בו עוד ועוד, כך זכיתי לראות הרבה את עבודתו.
לר' שמואל היה חבר בשם הרה"ח ר' אברהם יעקב גולדרייך זצ"ל, יחד היו הולכים לקבר שמעון הצדיק, לאחר שגבאי המקום (שהיה חסיד קרלין) השאיר בידיהם מפתח של המקום. כך היו מתבודדים שם שעות ארוכות ולאחמ"כ התפללו שחרית בכוחות עצומים.
מיניתי את עצמי למעין 'שמש' שלהם… הם נתנו בידי מספר פרוטות ושלחו אותי למכולת קטנה שהייתה צמודה למערה, לקנות מעט לחם, עגבנייה ומלפפון.
פעמים בליל שישי היו הולכים קבוצת חסידים ליער סנהדריה שבימים אלו לא היה יותר ממקום שממה, שם היו מתבודדים וצועקים כשכל הדרך בילו יחד בדיבורים של עבודת ה'. הייתי 'נסחב' אחריהם, מנסה לטעום ולהרגיש מן האור שהקרין מהם…
הרה"ח ר' שמואל מאיר אנשין זצ"ל ביקש מהרה"ח ר' דוד שטעפער (חאלאדנקי) זצ"ל ומעוד כמה מחשובי אנ"ש להתקבץ ולשהות יחדיו בימי ראש השנה בירושלים.
הקיבוץ הראשון בר"ה התקיים בתלמוד-תורה 'עץ חיים' שבעיר העתיקה, מאחורי חורבת ר' יהודה החסיד. בתחילה לא היו הרבה אנשים.
אולם עם זאת התפילה הייתה מיוחדת ונפלאה. הרה"ח ר' דוד שטעפער זצ"ל היה החזן והתפלל במתיקותו הנפלאה, קולו היה ערב ונעים והוא עורר את לב המתפללים לדבקות של קדושה.
אני זוכר גם את השחרית שניגש הרה"ח ר' יצחק ברזעסקי זצ"ל. בתחילה היה עומד סמוך לר' דוד ולומד ממנו את הנוסח עד שהיה מתפלל ממש כמותו.
בהמשך, כאשר הרה"ח ר' לוי יצחק בנדר זצ"ל עלה לארץ, ניגש אף הוא להתפלל את חלק מן התפילות בראש השנה בקיבוץ. הנוסח של ר' לוי יצחק היה דומה לנוסח בו התפלל ר' דוד, אולם היה לו קרעכץ (אנחה) משלו.
משתתפי הקיבוץ מצאו מקום להתארח ולאכול את סעודות החג בסביבות מקום הקיבוץ. מתפללים שלא מצאו מקום, הייתה הצדקת גיטל אשת החסיד ר' נתן בייטלמאכר נרתמת ומכינה אוכל לאורחים הרבים.
בקיבוץ הראשון הרה"ח ר' אברהם שטרנהארץ זצ"ל נסע יחד עם הרה"ח ר' משה בורשטיין למירון. עדיין לא היה שם אפי' מניין של ברסלב, אולם המניין שהקימו נקרא על שמם של חסידי ברסלב. הקיבוץ במירון בימים אלו היה כרוך בתנאים קשים כאשר כמעט ולא היה מה לאכול לסעודות החג.
אחרי נישואיי הגיע אלי ר' דוד, שהיה אז בערוב ימיו ושאל אותי: 'האם יכול אני להתאכסן בביתך בראש השנה?'
שמחתי על ההזדמנות ואכן התארח בביתי במשך ימי ראש השנה.
באותה תקופה העולם היה שרוי בבלבול גדול בעיצומה של מלחמת עולם השנייה. היטלר ימ"ש שלח את רומל לכבוש את ארץ ישראל. בימים אלו נערכו בארץ הקודש תפילות וזעקות עד לב השמים, עת צרה ליעקב. תפילות רבות נערכו גם במניין של חסידי ברסלב שבמאה שערים. ובחסדי שמים קיבל פתאום רומל פקודה לחזור לגרמניה והוא סב על עקבותיו ולא נכנס לארץ ישראל.
בתקופה שלאחר מכן, לאחר שוך המלחמה, אפשרויות המסחר והתעסוקה התרחבו מעט יותר ואבי מצא עבודה, תושבי ארץ ישראל בכלל החלו לחזור מעט לרווחה כלכלית.
בהמשך שכרו אנשי שלומינו לקיבוץ בראש השנה את התלמוד-תורה "עץ חיים" שבמחנה יהודה, ובתקופות המאוחרות יותר את התלמוד-תורה "חיי עולם" שבכיכר השבת. כך נמשך עד שנבנה ה'שול' במאה-שערים.
באותה תקופה החלו לעלות יהודים רבים מפולין, ביניהם כמה וכמה חסידי ברסלב, גם ר' אפרים מפשעדבוז' היה בתוכם. ר' אפריימ'ל התגורר סמוך לביהכנ"ס "אהל שרה" במאה-שערים, שם התפלל בכל יום שחרית במניין קטן בנץ החמה.
בנו של הרה"ח ר' שמואל מרדכי קורנבליט זצ"ל היה חברי והציע לי להיות לעזר לאביו שהיה שמש בית-הכנסת, לכבודו של רבינו הקדוש. כך הייתי מטאטא ושוטף את בית הכנסת בכל ערב שבת. מכיוון שרציתי לתת משהו מעצמי לכבוד רביה"ק לא ביקשתי על כך ולו פרוטה קטנה.
בדרך זו הזדמן לי לשהות דרך קבע בבית-הכנסת והייתי רואה רבות את ר' אפרים. הוא היה יהודי מבוגר וכל פעולה עשה באיטיות אך בנעימות גדולה. הייתי מרותק בכל בוקר לראות איך הניח את תפילין-ר"ת, לאחר מכן קרא עמהם קריאת שמע במתינות וחיות גדולה מאד ולמד עמהם איזו הלכה, כמנהג אנ"ש.
זוגתו הייתה מגיעה בכל בוקר אחר התפילה ומגישה לפניו כוס קפה עם עוגת דבש, בכדי שיתחזק ויוכל להמשיך בסדריו לפני שיגיע לביתו לאכול. היות והדרך ארכה לה זמן רב, הצעתי עצמי להביא עבורו בכל יום את כוס הקפה והעוגה מביתו, כך במשך חצי שנה חורף-וקיץ, גשם-וחום, זכיתי ללכת בכל יום עבורו. בהמשך עבר להתגורר במקום אחר.
פעם בעת ישיבתי בבית-הכנסת, הבחין ר' אפרים, שישב בקצה השני של ביהכ"נ, שאני מדוכדך. הוא שאל אותי: 'בחור'ל, למה אתה עצוב? הלא רבינו הק' אומר שצריך להיות בשמחה!'
עניתי לו שמכיוון שהגעתי לגיל השידוכים הוריי טוענים שבהתקרבותי הזקתי לעצמי, שכן אני בחור מיוחס ומה לי ולברסלב ומי ירצה להשתדך עמי עתה…
'דבר ראשון', ענה לי ר' אפריימ'ל רכות: 'לך התפייס עם אביך. צריך אתה לדון אותו לכף זכות, שכן הוא רואה שמבזים את ברסלב ולכן הוא חושש לשידוכים שלך. אולם אין זאת כי אם מתוך דאגה לטובך האישית'.
'אולם זאת דע', המשיך ר' אפריימ'ל: 'אם תחזיק עצמך ברבינו הקדוש שהוא השדכן; אם תחזיק עצמך בצדיק – הוא ידאג לך לאשה טובה, כשרה וחסודה'.
הקשבתי לעצתו וכך עשיתי: חזרתי להורי ופייסתי אותם עד שהתרצו. אכן שימשתי אותם עוד רבות במשך חייהם עד שכאשר נהנה ממני אבי בסוף ימיו, התבטא: מיין אריה (='אריה שלי'), הבן הכי יקר שלי…
ב"ה, כפי שאמר ר' אפריימ'ל, מצאתי את זיווגי על הצד היותר טוב. כאשר הרה"ח ר' דוד שכטר זצ"ל הציע אותי לבת הרה"ח ר' אברהם בלוי זצ"ל אחיו של הרה"ח ר' עמרם בלוי זצ"ל, בכך נעשיתי לגיסו של הרה"ח ר' יעקב מאיר שכטר שליט"א. בחופתי הרה"ג ר' זעליג ראובן בנגיס אמר את הברכות, אף הרה"ח ר' לוי יצחק בנדר זצ"ל ברך בחופה.
ר' דוד שכטר היה עני וחסר יכולות, מכיוון שהיה השדכן שלי השתדלתי להכיר לו טובה. בתקופה זו עבדתי בזכוכית כך שלפעמים היה בידי מעט כסף והייתי נותן לר' דוד.
זכרוני פעם שר' דוד היה זקוק נואשות לכסף והגיע בסמוך לחנות שעבדתי והלך שם אנה ואנה. בתחילה לא שמתי לב לכך, אולם אבי שהיה אף הוא בחנות הפנה את תשומת ליבי אליו. כאשר ראיתי בו הבנתי שאם ר' דוד הגיע עד לחנותי, הרי שזקוק הוא לכסף בדחיפות, הכנסתי את ידי לכיסי ונתתי הכל בידיו בלי להבחין כמה היה שם….
לאחר שהמניין דחסידי ברסלב עבר טלטלות רבות, החליט ר' צבי אריה רוזנפלד יחד עם חבריו להתגייס לעזרתו של הרה"ח ר' לוי יצחק בנדר ולבנות בניין קבע לאנ"ש.
השטח עליו כיום עומד השול, עמד שומם. ר' אליהו חיים רוזין קנה אותו כשכל אחד מהחברים, אף אני, הניח סכום מסוים לטובת העניין. בתוך תקופה כבר היו במקום יסודות עבור בניין קבע לבית מקדש מעט.
הקבלן שיצק את היסודות ובנה את הקומה הראשונה, ערך חשבון בסוף הבנייה וראה שלא הרוויח כלום מעבודתו, בצר לו החל להתחנן בבכי ובתחנונים שנשלם לו עוד כסף, בכדי שיהיה לו כיצד לפרנס את משפחתו.
הרה"ח ר' נחום יצחק פרנק אמר בתקיפות: אנו הרי מכירים את היהודי הזה, הוא ירא ושלם. אם טוען שהפסיד כסף מן הבנייה, הרי שמוכרחים אנו לסייע בעדו. "זו לא הדרך של רבינו"… ואכן כך הווה, אספנו והבאנו לו בכדי שייצא נשכר מן הבנייה, (על אף שסיכמנו מתחילה על סכום מסוים).
כאשר נבנה הבניין, נכנסנו בתחילה להתפלל בקומה הראשונה למרות שלא היה הכל גמור. וכאשר ראה זאת ר' צבי אריה רוזנפלד מאמריקה, גייס את תלמידיו ה'חלביים' שהיו עשירים גדולים ושכנע אותם לתרום להשלמת הקומה הראשונה, באומרו: 'ר' נחמן היה הפילוסוף הכי גדול במאות שנים האחרונות, באו תתרמו בכדי שיבנו מבנה על שמו וזכרו בירושלים'… וכך הווה.
בינתיים בנו את השלד ללא הרצפה והפנים. אולם אז החלה מלחמת 'ששת הימים' ובכל ירושלים נפלו פגזים, המצב היה חמור ומזעזע. גם השול נפגע מהפגזים, אולם לא נגרם לו נזק גדול וממשי. אחר המלחמה הודיעו הרשויות שכל מי שניזוק מהפגזים יקבל פיצוי, כך התקבל סכום כסף שאיפשר להשלים את הקומה העליונה.
אני זוכר את ר' אלחנן ספקטור. הוא היה תלמיד חכם ומקובל גדול. להרה"ח ר' אשר זעליג מרגליות היה כולל של מקובלים בו למדו קבלה ור' אשר זעליג מסר את השיעורים בכולל. פעם אירע שר' אשר זעליג לא יכול היה לבוא למסור את השיעור ושלח אז את ר' אלחנן שימסור את השיעור במקומו.
זוכר אני גם את הרה"ח ר' משה רוזנטל שהיה יהודי צדיק וקדוש, לא הסתכל מעבר לד' אמותיו.
בין יקירי אנ"ש היה הרה"ח ר' יעקב קלמנוביץ – (מלמד), שהיה עובד ה' מופלג. בתפקידו שימש כמלמד בתלמוד-תורה שהקים הרה"ג ר' שמשון פולנסקי – 'הטעפליקע'ר רב', בשטיבלאך בבית-ישראל, בכל יום לאחר תפילת שחרית.
פעם באו לפני ר' שמשון פולנסקי וספרו לו שר' יעקב עושה מנהגים משונים של ברסלב, כאשר היה מעמיד ילד בסמוך לארון קודש ואומר לו לחזור אחריו בזה הלשון: "ריבונו של עולם זכני ליראה ואהבה, זכני ללמוד טוב ולעשות מצוותיך וכו'"
הטעפליקע'ר רב הזמין את ר' יעקב ושאלו: האם אתה מנסה להחדיר בילדים כבר כעת את תורת ברסלב, הלא קטנים הם…
ענה ר' יעקב: רצוני רק שהילדים יתפללו להשי"ת שיכניס בליבם אהבה ויראה. אין כל חילוק אם הם יהיו חסידי ברסלב או לא – העיקר שיהיו יראי שמים. מששמע זאת ר' שמשון, התבטא: אם זו כוונתו, ממליץ אני לכל הורה לשלוח את ילדיו למלמד ר' יעקב.
הרה"ח ר' אברהם יעקב גולדרייך היה עובד מופלג. התאמץ רבות בכדי שיוכל לעבוד את ה' כפי דרכו שלו, מה שגרם למניעות שונות שהיו לו מביתו. לאחר פטירתו כשנישאה זוגתו בשנית, אמרה: רק כעת אני מבינה למפרע עם איזה אדם מיוחד חייתי…
הרה"ח ר' לוי יצחק בנדר היה אומר: "הרבי הרי אומר לנו שצריך לשמור על הזמן תמיד"; הוא בעצמו היווה דוגמא ומופת לשמירת הזמנים, מעולם לא היה מתבטל, תמיד ראו אותו לומד ומתפלל. לא הכרתי עוד אדם ששמר כל-כך על הזמן כמותו. בנוסף לכך היה דייקן עצום ונפלא ובעל זיכרון עצום. כל ההשארה של הרבי בדור הזה היא בזכותו…
את הרה"ח ר' בנימין זאב חשין קירב לרביה"ק הרה"ח ר' אברהם שטרנהרץ זצ"ל. וכך היה המעשה: בירושלים של אז סערו הרוחות עקב התקרבותם של רבים לחסידות וגדילתם של קהילות החסידים. גם ר' בנימין זאב, שתהה על הדרך הנכונה איך להתייחס לחסידים, שאל והתייעץ עם הגאון ר' צבי פסח פראנק האם להתקרב לחסידות. ענה לו ר' צבי פסח: איני חסיד, אולם אם רוצה אתה חסידות – תקבל זאת רק בברסלב! מפני שהם מקיימים את השולחן-ערוך כראוי.
באותה תקופה הייתה קבוצה של מקורבים צעירים בשכונת 'שערי חסד', ביניהם היה ר' בנימין זאב חשין, ר' העשיל פרנקל, ר' יו"ט זלוטניק ר' משה פרידמן, ר' אברהם צבי מרגליות, ועוד… הם ביקשו מר' אברהם שטרנהרץ שיבוא ל'שערי חסד' ללמדם ולהסביר להם אודות חסידות ברסלב. בתחילה מסר להם שיעורים בסעודה שלישית בבית של אחד החברים, אולם בהמשך התקרבו עוד ועוד ולבסוף החליטו יחד ואמרו: אם שום בית כנסת לא רוצה שחסידי ברסלב יתפללו וילמדו בו, נבנה אנו בית כנסת.
ר' יו"ט זלוטניק הבטיח לתרום את הבלוקים ואחר אמר שיתרום את הטיט, כך כל אחד התחייב על משהו אחר. כאשר הגיע שלב הבנייה חששו מכיוון שלא היה להם רישיון לכך. לכן החליטו לבנות את גג בית כנסת כולו בתוך לילה אחד, שכשיאיר היום כבר יהיה גג למבנה ולא יוכלו להרוס אותו (החוק בימים ההם הורה שלאחר בניית הגג אין יותר אפשרות להרוס את הבית).
לשם כך נקראו לעזרה רבים מאנ"ש, ביניהם אף אני. תפקידי היה לגבל את הטיט ולהגישו לפועלים, כך זכיתי ליטול חלק בין אלו שבנו את בית הכנסת בשערי חסד.
זכיתי לראות רבים מזקני אנ"ש ובעיקר ראיתי אצלם דבר אחד שבלט מאד, הם זכו תמיד לקיים את רצון ה' בפשיטות ותמימות על פי מה שההלכה מורה לאדם ועל פי דרך רביה"ק.
הם לא עסקו בראיית 'מלאכים' וכדו'; אלא היו אנשים כשרים ישרים שהתנהגו בכשרות וקדושה והקדישו את כל חייהם למען שמו באהבה.
הסיפורים אכן טובים וחשובים מאוד מאוד, אולם העיקר כמובן הוא לעובדא ולמעשה וגרום לנו לעבוד את ה' בתמימות ופשיטות.
מנהגי ברסלב • הקונטרס המפואר 'סדר הדלקת נר חנוכה ברסלב' הכולל בתוכו; שיחות, ליקוטי הלכות,…
עולם הנגינה • לקראת ימי החנוכה: השיר של אנ"ש החודר לתוככי הלב על הצילים "וּמִנּוֹתַר…
שיעורי המועדים • לפניכם שיעור מפי הגה"ח רבי אפרים קעניג שליט"א הכנה לימי החנוכה: איך…
חדשות קיבוץ שבת חנוכה תשפ"ה באומן • לרווחת ציבור הנוסעים לאומן 'איחוד ברסלב' עם מידע הנחוץ…
חדשות ברסלב • מרכז השיעורים 'היכלא' ערכו כינוס הכנה לימי החנוכה ב'שוהל' שבירושלים עם שיעור…
עולם ההפצה • הקונטרס הנפלא 'המפתח' של מכון 'אור האורות' עם עניינים מנהגים הלכות והנהגות…