אמש הלך לבית עולמו הרה"ח רבי יונתן דוד לוינזון זצ"ל מחשובי אנשי שלומינו חסידי ברסלב דבני ברק, ברסלב נייעס מעלה לפניכם ראיון שערך המנוח לפני כשנה וחצי בבטאון "אבקשה" – הראיון היה מוקדש לרגל יום היאר-צייט של רבו הגה"ח רבי אליהו חיים רוזן זצ"ל החל ימים ספורים לפני ימי החנוכה ביום כ' כסליו, הראיון מוגש לפניכם כפי שהובא בבטאון הברסלבאי הנפלא "אבקשה" לקראת ימי החנוכה שנת תשע"ח:
"היה תענוג גדול לשמוע אותו לומד בספרי רבינו, כשהיה מרחיב את הדיבור בתוספת סיפורים נפלאים מאנ"ש מהדור הקודם ועוד, מתובלים בדברי מוסר והתחזקות" • הרה"ח ר' יונתן לוינזון שליט"א מבני-ברק בנועם שיח לרגל יום הסתלקותו של הרה"ח רבי אליהו חיים רוזין זצ"ל בכ' בכסלו • ר' יונתן דוד מוסיף ומגולל את סיפור התקרבותו לאורו של רבינו הקדוש בימי נעוריו בתוספת עובדות על עוד מזקני אנ"ש שזכה להכיר ולהסתופף במחיצתם • דביר קדשו הביאני
לרגל יום פטירתו של הרה"ח ר' אליהו חיים רוזין זצ"ל עלינו אל אחד מזקני אנ"ש דעיר בני ברק אשר הסתופף הרבה אצל רא"ח והתבשם משיעוריו ה"ה הרה"ח ר' יונתן לוינזון שליט"א.
ר' יונתן שליט"א אשר הדור הצעיר איננו מכירים אותו כ"כ אבל בב"ב הוא אחד מהזקנים אשר תמיד עסק בצרכי צדקה ועזר רבות לאנ"ש ובפרט לגדולי אנ"ש כר' שמואל שפירא ויבדלחט"א הרה"ח ר' יעקב מאיר שכטער שליט"א. ר' יונתן היה תמיד איש חיל לעזור לאנ"ש בכל עת מצוא בעת שחיתנו את ילדיהם וכן בכל חג וחג כיתת רגליו לבקש מנדיבים למען יוכלו להכניס החג בהרחבה. מעשה החסד של ר"י הלא מפורסמים וידועים אצל אנ"ש המבוגרים.
ר' יונתן אמנם גר בב"ב אבל בכל עת מצוא עלה לעיר הקודש ירושלים להסתופף אצל גדולי אנ"ש כר' אליה' חיים ור' לוי יצחק ור' שמואל שפירא ושמע מהם הרבה שיחות וקיבל מהם הרבה מאוד וקצת מהם מסר לנו למען נדע את הדרך אשר ילכו בה
בתחילת שיחתנו מקדים ר' יונתן ומבהיר: איני "מספר", אבל ה' יהיה בעזרי שאוכל להיזכר בסיפורים על אנשי שלומינו. הרבי הרי אמר שעל כל אחד מאנ"ש יהיה מה לספר.
כשהייתי בחור גרו הורי בשכונת בתי אונגרין בירושלים, ותמיד כשעברתי ליד בית המדרש דברסלב, שהיה אז ברחוב 'עונג שבת' בתוככי שוק מאה-שערים, ושומע את הזמירות של סעודה-שלישית נהניתי מאד, התעוררה בי משיכה אדירה להיכנס לשם, עד שהחלטתי פעם אחת שאני נכנס, הסתכלתי לימיני פניתי לשמאלי וכאשר ראיתי שאין איש – נכנסתי פנימה בריצה.
וזכיתי להיות 'הציץ ונפגע'… טעמתי מנועם השבת, והמשכתי להגיע מדי שבוע בסעודה-שלישית, וכך לאט לאט התקרבתי יותר ויותר.
כן, כן, היה אז בושה גדולה, ומחמת כן הייתי מוודא תמיד לפני שנכנסתי לבית מדרשינו שאף אחד אינו רואה אותי, ורק אז נכנסתי. היום זה כבוד להיות ברסלב'ר, אבל אז…
ברוך ה' שלא. אבי היה נמנה בין חסידי צאנז, אולם לא מנע ממני להיות ברסלב'ר. מאידך, אמי עליה השלום היתה בתו של הרה"ח ר' משה פעסטער (אייזבאך) זצ"ל, שהוא היה אומר בעשרת ימי תשובה הרבה ליקוטי תפילות, והיו לו בביתו ספרי ברסלב. אני זוכר אותו היטב, כשהוא נפטר הייתי בגיל 12. ואף אמי ע"ה בעצמה היתה אומרת בכל עת מצוא את התיקון-הכללי, והחזיקה טובה לנפשה באמרה: "היום אמרתי את התהילים של ר' נחמן…"
יצויין, כי זקני ר' משה פעסטער הנזכר, היה מחבב מאוד את ר' אברהם ב"ר נחמן טולטשינער, והיה נותן לו בכל שנה מטבע 'נפוליון' זהב לנסיעה לאומן בראש-השנה, כאשר לצורך כך היה אוסף פרוטה לפרוטה במשך השנה במיוחד כדי לתנו לר' אברהם.
ברם, בתוככי לבי פחדתי שהתקרבותי לברסלב תהיה לי למניעה בשידוכים וכו', אבל כל זה לא מנע ממני מלהתחבר לאנשי הצדיק, כי חיפשתי תמיד חמימות בעבודת ה', וכאן מצאתי את שאהבה נפשי. וברוך ה' לאחר מכן התברר כי היו אלו רק מניעות ופחד שווא, וזכיתי לבוא בקשרי שידוכים עם בת טובים ממשפחה חשובה.
זאת ועוד, באותה תקופה נפטר עלי אבי בגיל צעיר ואני הייתי רק בן עשרים ואחת, והעובדה שהייתי מקורב לאנ"ש החדירה בי כוח ונחמה.
היו אז ר' אליהו חיים רוזין, ר' יונה לבל, ר' משה ירוסלבסקי, וכמובן ר' לוי יצחק בנדר ועוד.
ר' אליהו חיים היה מוסר שיעור מדי יום בביתו, והייתי מגיע לשיעור בקביעות עם עוד בחורים. היה תענוג גדול לשמוע אותו לומד ספרי רבינו, כשהיה מרחיב את הדיבור בתוספת סיפורים נפלאים מאנ"ש מהדור הקודם ועוד, מתובלים בדברי מוסר והתחזקות. כן היה מספר על עצמו, מה שעבר עליו בגלות הסובייטית וישיבתו בכלא יחד עם ידידו ורעו הרה"ח ר' לוי יצחק בנדר.
היתה גם קבוצת בחורים מישיבת 'מיר' שהיו מגיעים לשיעור, ביניהם ר' נתן צבי קעניג ויבלח"ט ר' משה קרמר, וכן בנו של ר' אליהו חיים הרה"ח ר' נחמן רוזין שליט"א.
באחד השיחים סיפר ר' אליהו חיים, כי בעת שישב בכלא הביאו שם את הקדוש ר' מתתיהו כהן הי"ד, וחקרו אותו ושאלוהו האם הוא מכיר את ר' אליהו חיים והאם נתן לו צדקה – דבר שנחשב אצלם ל'עוון' חמור, השיב ר' מתתיהו בתמימות: "בודאי, הוא נתן לי הרבה צדקה"… אחר כך שאל אותו ר' אליהו חיים: "ר' מאטעס, מה עשיתם לי?!" כי בכך הפליל אותו לפי החוק הקומוניסטי, ענה לו ר' מתתיהו: "מי יודע אולי זה הדרך שלך לארץ ישראל?!" סתם ולא פירש, ואכן נתברר אחר כך כי רוח הקודש נזרקה בו.
עוד סיפר, כי כאשר זוגתו הגיעה לבקרו בתא כלאו, אמר לה: "א גריס יענקל אוועק, א גריס משה אוועק" (דרישת שלום ליענקל שיסתלק, דרישת שלום למשה שיסתלק…) כלומר שתמסור להם דרישת שלום. לשאלת הסוהרים מה זה 'אוועק' אמר להם כי כך שם משפחתם, ברם הוא התכוון לומר לה שתמסור להם שיברחו, כי בגלל כורח המציאות ותנאי החקירות הקשים, נאלץ לפעמים למסור עליהם דברים שהיו יכולים להפליל אותם.
הסיפור הבא ממחיש לנו קצת חכמתו של ר' אליהו חיים שהיה ממש חכימא דיהודאי. היה זה בעת שחקרוהו בכלא ופעם אחת שאלו החוקר מה פרנסתך ענה לו רא"ח איך דריי זיך… אני מסתובב… אז החוקר התחיל להסתובב סביב השולחן ואח"כ אמר לו ראה גם אני מסתובב ולא קבלתי כלום ענה לו רא"ח בשנינות: "אם היית מסתובב לידי היית מקבל משהו…"
עוד סיפור מפקחותו: רא"ח הרי עסק הרבה במעשה צדקה וחסד עבור אנ"ש באוקריינה דבר שהיה אסור בתכלית עפ"י חוקיהם הסדומיות. והיה שולח מכתבים לאמריקה להתרימם עבור אנ"ש והוא בפיקחותו ביקש שישלחו המעות על שמות בדויים ועל שם הרחוב שהיה גר שם ואמר לדוור שאם יראה שמות שאינם נמצאים באותו רחוב ידע שזה שייך לו וכך בלבל את השטן.
רלוי"צ סיפר שרא"ח הסתובב פעם ברחובות מוסקבה והיו ציציותיו נראים מבחוץ ופגשו קומוניסט אחד שהיה שנה ופירש'ניק ואמר לו: מה אתה חושב שכאן זה מאה שערים?…
בהיותו כבר בארץ הקודש היה פעם שהצנרת של הביוב התפוצץ ועבר הרבה זמן והרשויות עוד לא תיקנו את זה, רא"ח בחכמתו הרבה התקשר לנשיא המדינה ואמר לו שבמאה שערים יש צינור של ביוב שצריך לתקנו, אז הנשיא התקשר למשרד העיירה ואמר להם מה קורה אתכם בכדי לתקן צינור ביוב צריך להגיע עד לנשיא??… ומיותר לכתוב שתיכף ומיד נסדר הדבר.
ר' אליהו חיים היה אומר תמיד: הקב"ה אוהב 'א נודניק', היינו שמתפלל אליו ומפציר בו הרבה. עוד היה אומר שאנשים רוצים תמיד לצאת ידי חובת כולם "יוצא זיין דעם יוצא זיין יענעם" עד שנהיה 'יוצא' מהדעת…
כשדיבר פעם על מעלת ההתבודדות, סיפר על ה'חפץ חיים', שכאשר הופיע בעולם מכשיר הטלפון נענה החפץ חיים: "טלפון שיכולים לדבר מראדין לאמריקא כבר יצא, אבל מכשיר שיוכל להעביר דיבורים מהפה ללב עוד לא יצא"… כי זו עבודה שהלב ישמע מה שהפה אומר, כמו שרבינו אומר (ליקו"מ ה, ג) על הפסוק 'פי ידבר חכמות והגות לבי תבונות' שצריך לקשר את הדיבור אל הלב, וכן אמר רבינו הק' לר' שמואל אייזיק: תדבר הרבה הרבה לאברים, עד שישמעו, עד שפעם כשהתחיל לדבר ללבו כמעט שנגווע והיה מוכרח להפסיק.
בבית מדרשינו ב'עונג שבת' היו שני חדרים, בחדר החיצון ישבו שם בחורים ושיחקו במשובת נעורים, ובחדר הפנימי ישבו המבוגרים ועסקו בעבודת ה'.
אני זוכר כי פעם רצה ר' לוי יצחק בנדר להתחיל לדבר ב'סיפורי מעשיות' בבוקרו של יום השבת, או בהזדמנות אחרת, וישבו כמה ודיברו ביניהם והפריעו, אך לבסוף לא יאומן כי יסופר, לאט לאט הצליח ר' לוי יצחק ובמקום רוח ליצנות וקרירות הכניס רוח של עבודת ה' ורצינות והעמיד דור של עובדי ה' ומקיימי עצותיו של רבינו כמו שרואים היום, אשרי לו.
הנוהג היה, כי ר' אליהו חיים מוסר שיעורים בימות החול ור' לוי יצחק בשבת קודש.
ברבות הימים, נכנס ר' אליהו חיים לעובי הקורה ופעל כדי לבנות בית-מדרש גדול ראוי לשמו שישמש את כל חסידי ברסלב, הוא מסר את נפשו ממש עבור זה, ונסע לאמריקא כדי לאסוף כספים ושהה שם זמן וזמנים טובא, עד שזכה לברך על המוגמר ולראות את הבנין עומד על תלו, וזכותו עומדת לעד.
מסופר, כי כאשר ר' אליהו חיים היה באמריקה התאכסן אצל יהודי שומר תורה ומצוות ושאל אותו איך זכה להחזיק מעמד בשנים הקשות באמריקה, כידוע שהיה אז קשה מאוד להישאר יהודי שומר תורה ומצוות. ענה לו הלה, כי בהיותו ילד היה לו מלמד אחד חסיד ברסלב, ובשנים שלאחר מכן, בכל פעם שרצה לעשות משהו נגד התורה, קמה וניצבה מול עיניו דמותו של המלמד הצדיק ולא הניחה לו לעבור על רצון ה'.
מעשה דומה מספר מחותני ר' נתן דוד שפירא, כי בזמנו היו הרבה ילדים שעזבו את דרך התורה ה"י, היה זה בתקופה שלפני קום המדינה הציונית, וכמעט כל חברי הכיתה שלמד אתם עזבו את דרך התורה, 'ואני החזקתי מעמד בזכות אבי, כי תמיד כאשר הייתי חוזר מהחיידר וראיתי את אבי זצ"ל עוסק בעבודת ה', היתה נכנסת בי רוח טהרה ויראת שמים, וזה מה שהחזיק אותי'.
*
יש סיפור שרואים ממנו את גודל מידת האמת שהיתה בר' אליהו חיים. פעם אחת הלך לבית של עשיר גדול לאסוף כסף עבור ישיבת "אור הנעלם", ודיבר שם הרבה מרבינו הק' ושיחות מאנ"ש. אותו גביר שהתפעל מאוד מדיבוריו וממש יצא מדעתו תיכף ומיד הוציא את כל הסכום שהיה צריך ורצה ליתנו לו, אבל ר' אליהו חיים לא רצה לקבלו, באמרו: מה ההבדל אם נהיים שיכור מיין או מדבר אחר, הרי אתם עכשיו כמו שיכור ואיני רוצה לקבל מכם כסף.
(הסיפור הזה שמעתי מר' שלום צוקר עם כמה שינויים. העשיר הזה היה ר' זכריה שטרן מבני ברק שהיה מיודד עם אנ"ש ובכל ער"ח לקח ברכבו כמה מאנ"ש למירון ועזר הרבה לאנ"ש, ובכל שנה בימות הקיץ עלה לירושלים ואתאכסן באיזה בית הארחה. ופעם אחת ביקש לקרוא לרא"ח אליו ורצה לשמוע ממנו דיבורים ורא"ח הגיע אליו ודיבר אתו הרבה מהרבי וההמשך כמו שמובא פה ור' זכריה התלהב כ"כ מהדיבורים והוציא מכיסו פנקס הצ'יקים ואמר לרא"ח בהתלהבות כמה אתם רוצים שאתן לכם? כל סכום שתנקבו אתן לכם ורא"ח לא רצה לקבל ממנו וכשסיפר זאת לרלו"צ הקפיד עליו בטענו שכן היה צריך לקבל ממנו אבל רא"ח עמד בשלו ואמר לרלו"י הסברה הנ"ל ורלוי"צ הסכים לו)
פעם אחת כששהה בארה"ב התקיימה חתונה של בתו ושאלו אותו למה אינך חוזר לארץ להשתתף בשמחת החתונה, אמר להם ר' אליהו חיים: לא הגעתי לכאן כדי לנסוע לחתונה, הגעתי לכאן עם מטרה אחת; לאסוף כסף לישיבת 'אור הנעלם', עד שנתנו לו כסף כדי לנסוע ארצה לחתונה ולחזור חזרה לארה"ב.
אם היו מקליטים את שיעוריו של ר' אליהו חיים, היו יכולים להדפיס מזה ספר עב כרס, "א גראבן ספר".
ברבות הימים אף זכיתי לקרב את אחי ר' מאיר הי"ו וגם הוא נעשה חסיד ברסלב.
לאחר חתונתי בשנת תשכ"א. אז לא היה כמעט כלום, רק ביהכנ"ס ברח' מיימון. בית המדרש ברחוב אלשיך הנקרא 'הכולל' נבנה מאוחר יותר.
בבית מדרשנו במיימון היו אז: ר' יוסף ערליך, ר' זאב ליברמנש, ר' מוטל יגלניק, ר' זעליג אורלנצ'יק ועוד.
מידת הענווה אצל אנשי שלומינו היתה 'מבהיל על הרעיון'. אני זוכר כי פעם בחג השבועות כיבדו את הרה"ח ר' אלחנן ספקטור זצ"ל בעליה של עשרת הדיברות והוא לא רצה לעלות בשום אופן, לאחר מכן אמר שרצה להראות בזה שהעולם טועים בו… לאחר מכן ביקש מחילה מספר התורה ונתן תרומה לבית הכנסת, אבל את זה רצה להראות לכולם; שהעולם טועים בו. מבהיל! מבהיל!
ויצוין, כי ר' אלחנן היה גדול בתורה מאוד מאוד, היה יושב יומם ולילה על התורה ועל העבודה והיה בקי בכל התורה כולה, אבל העניוות שלו היתה מופלגת ביותר.
הוא אף פעם לא דיבר בפני ציבור, אבל יש ממנו הרבה מכתבים שכתב לבנו יחידו הרה"ח ר' דוד זצ"ל שהיה גר בארה"ב, מכתבים מלאים התעוררות וחיזוק, ובהם מצטט גם מהשיעורים של ר' לוי יצחק שדרש בסיפורי מעשיות. אחר כך הדפיסם ר' דוד בספר 'גנזי אבא' ה' חלקים.
ר' שמואל היה קודש קדשים, השמירת עיניים שלו היתה מיוחדת. פעם אחת ביקש מאחי ר' מאיר הי"ו לאסוף בשבילו ממון עבור הכנסת כלה, לצורך כך לקח אותו לרחוב יפו ור' שמואל סגר את עיניו בסמרטוט וכך הסתובב עם אחי מחנות לחנות לבקש הכנסת כלה.
ועוד איך נתנו לו! וכי מי רואה איש קדוש מסתובב עם סמרטוט על העיניים מרוב קדושתו, ולא נפתח לבו לעזור לו בעת מצוקה?
שמעתי מאחי ר' מאיר, כי פעם בערב שבת במירון ביקש ממנו כוס מים חמים לקיים מצות רחיצת חמין בערב שבת.
מסופר, כי כאשר היה בשבי הירדני חילקו סיגריות לשבויים, והוא היה מחליפם בספל המים שחילקו לכל אחד במידה, וכך אסף עוד ועוד ספלי מים עד שהיו לו 'תשעה קבין' לטהר עצמו בערב יום-כיפור.
עוד שמעתי מגודל זהירותו על כל דבר מאכל שנכנס לפיו, כי בשבי היו מחלקים ביסקוויטים ישנים עוד מזמן מלחמת העולם השניה, שהיו מלאים בנמלים רוחשות, ור' שמואל ישב שעות על גבי שעות ופורר אותם אחת לאחת לבדוק אותם מהשרצים, ורק אחר כך הכניסם לפיו הקדוש.
שמעתי סיפור נורא על עבודתו את ה' במסירות נפש בצעירותו. פעם אחת הגיע למערת שמעון הצדיק בחצות הלילה והשער היה סגור, אזי נעמד ר' שמואל על יד השער והתחיל בעבודתו הקדושה באמירת תיקון-חצות, ולאחר מכן המשיך בעבודת ההתבודדות עם צעקות איומות כדרכו. מזג האוויר היה אז סוער מאוד ומבול של גשמים ניתך על הארץ. באותה שעה מאוחרת עבר בסמיכות ר' שמעון שוחט (ברגמן) בדרכו לעבודתו, וכאשר שמע קולות צעקות מחרידות חשב אולי מישהו צועק לעזרה, והחל להתקרב לעבר המקום ממנו הגיעו הקולות, והנה הוא שומע מישהו צועק: ראטעוועט!!! ראטעוועט!!! (הצילני! הצילני!) חיש תיכף הזדרז וירד אל עבר המערה, בהגיעו סמוך למערה הוא רואה את ר' שמואל עומד שם, מחזיק בשער הברזל, רועד מקור כאשר כולו נוטף מים וצועק איומות. פשט ר' שמעון את מעילו החם ושם אותו על ר' שמואל ואמר לו: "ר' שמואל! יש לי רכב, אתה רוצה שאקח אותך לבית?" ענה לו ר' שמואל בסערת רוחו: "מי הביא אותך לכאן, הבעל דבר, את ה'בעל דבר' תיקח אתך ויהיה לך מצוה גדולה ואותי תעזוב לנפשי"… (יש גירסא אחרת שר"ש אמר לו: בעל דבר גיי אוועק. ח.צ.)
פעם אחת גם אני זכיתי לעזור לאותו צדיק, היה זה בעת אשר חיתן את ילדיו ואספתי בשבילו פה בבני ברק לצורך הכנסת כלה, וזה היה לפני ל"ג בעומר וכשנסע למירון עבר דרך בני ברק ונתתי לו את הכסף. יצוין כי תמיד כאשר נתנו לו כסף לא הסתכל על זה כלל ולא עניין אותו כמה נתנו לו, אלא הכניסם תיכף לכיס.
פעם אחת ראיתי את ר' שמואל בכותל המערבי יחד עם אחד מבניו ביום חופתו, ונעמדתי מאחוריו לשמוע מה הוא מדבר עם בנו ביום נשגב זה. וכך אמר לו: "הלכות טהרה על זה יש שולחן-ערוך וצריך ללמוד אותם כדי שנוכל לקיים אותם, אבל אם רוצים להיות איש כשר בתכלית, להתקדש ולהיטהר כדבעי, על זה צריך הרבה תפילות ובקשות, ולהיות ער הרבה לילות לרוץ בשדות, 'און זיך אסאך רייסן' עד שזוכים לזה".
עוד סיפור מקדושתו של ר' שמואל שר' יונתן היה עד לזה, היה פעם אחת שר' יונתן עם עוד כמה מאנ"ש עלו לביתו של ר' שמואל לדבר אתו באיזה ענין ובאותו עת החזיק על ידו אחד מילדיו שהיה תינוק וכך דיבר עמם, כשראתה זאת זוגתו אמרה לו ר' שמואל למה לך להחזיקו תנהו לי, אז ר' שמואל סגר את עינייו הקדושים וכך נתנו לה.
בוודאי, אני זוכר טוב את תפילתו המתוקה של ר' דוד שטעפער (חאלדענקער) שהיה מתפלל מוסף לפני העמוד, והרבה אנשים, ביניהם גם מחסידי בויאן, עמדו בחוץ ליד החלונות לשמוע את תפילתו, כי הוא היה מתפלל בכזו עריבות, בכזו מתיקות, שאין לשער! הוא היה גר בתל-אביב או בפתח-תקוה והיה מגיע בכל שנה לקיבוץ. בתחילה היה הוא מתפלל שני המוספים, אחר כך כשהגיע ר' לוי יצחק, נתנו לו מוסף אחד.
איני יכול לשכוח את תפלתו של ר' דוד, 'א הארציגן דאווענען' 'א זיסן דאווענען'! (תפילה נלבבת, תפילה מתוקה!).
בראש השנה אחד, אף התפלל עמנו החסיד ר' שמואל הורביץ, היה זה לפני שהיתה לו הדירה במירון ועשו אז בראש-השנה מגבית בשבילו, ולאחר מכן היה מתפלל בכל שנה בקיבוץ במירון.
יצוין, כי כאשר ר' שמואל היה מדבר לפני הציבור, היה יכול לדבר כמה שעות ברציפות, כי היה נכנס בדביקות עצומה והיה מתבל את דיבוריו עם דברי קבלה. הוא היה 'א העכערער מענטש' (אדם מרומם), משכמו ולמעלה.
כאשר ר' אליהו חיים הגיע לארץ הקודש לאחר שניצל בנסי נסים מציפורני הקומוניסטים, התאכסן אצל ר' שמואל, אותו הכיר היטב מימי היותו באומן.
*
מר' אפרימ'ל קארקובסקי זצ"ל שמעתי מספרים, כי פעם הביא לו אחד פלפל חריף, ברצותו לכבדו מפירות ארץ ישראל, ור' אפרימ'ל כשטעם, הרגיש את החריפות אולם לא רצה להוציא לעז על פירות ארץ ישראל, ענה ואמר: "עזות דקדושה, עזות דקדושה…"
שמחה והתבודדות, אלו הם היסודות של רבינו.
להיות שמח תמיד בכל מצב שהוא, כמו שאמר רבינו מפורשות "מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד", 'תמיד' פירושו 'תמיד' כפשוטו, אין מצב שיהודי יכול להגיד: עכשיו אני לא יכול להיות בשמחה, אלא צריך להיות תמיד בשמחה.
וכן עצת ההתבודדות, שהמתנה הזאת הנחילנו רבינו לשפוך ליבנו תמיד לפני השי"ת "זיך אויסגיסן דאס הארץ פארן באשעפער", לבקש ממנו על כל דבר גדול וקטן הן ברוחניות והן בגשמיות.
ובנוסף לכך יש להתמיד בלימוד התורה, אני אומר תמיד לבחורים ואברכים צעירים, כי כדי לקבל את אור הצדיק צריך הרבה ללמוד גמרא ומשניות, אין דרך אחרת, "אסאך אסאך לערנען" (הרבה הרבה ללמוד).
בנו של איש שיחנו, הר"ר מיכל הי"ו מוסיף, כי הוא זוכר מימי בחרותו שאביו קנה לאמו עיתון בכל יום שישי, אולם כאשר מצאו כשהוא מעיין בו, היה אומר לו "זה בשביל אמא, אבל אתה – הרי חבל על הזמן. בזמן זה תוכל להספיק כמה פרקי משניות".
יתן ה' ונזכה לצעוד בארחות צדיק, כפי שזכו אנשי שלומנו לדורותם, ואזי ייטב לנו בזה ובבא.
לפניכם הראיון מתוך גליון אבקשה – לצפייה ולהורדה:
עולם הפצה • הופיע ויצא לאור ספר חדש על 'משפחת אנשין' לדורותיה, פרי עמלו של…
מאמרים • מאמר מיוחד מאת הרב ארז משה דורון שליט"א על גדולת בין המצרים |…
הלכה ומנהג • האזינו לשיעור מתומצת בהלכות 'שבעה עשר בתמוז' מפי הגאון רבי צבי ליברמנש…
תורת ברסלב • המפתח לליקוטי מוהר"ן לבין המצרים, ועניני רבינו האריז''ל מתוך הקונטרס 'המפתח' |…
לקריאה האזנה והורדה • הופיע ויצא לאור עולם קונטרס ‘טעם זקנים’ משיעוריו של הגה"ח רבי לוי יצחק בנדר…
לקראת קיבוץ ראש השנה • הכרוז היומי להתעורר ולהתחזק בעניין הראש השנה של רבינו הקדוש…