בימים האחרונים (ח' טבת) הלך לעולמו הישיש הרה"ח ר' נחמן ירוסלבסקי זצ"ל מיקירי אנשי שלומינו חסידי ברסלב בירושלים, וכאן דיווחנו על כך בצער רב. ברסלב נייעס מגיש לפניכם שיחה רווית כיסופים וגעגועים שערכו מערכת 'בקודש הקודשים' עם המנוח ר' נחמן זצ"ל לפני כשמונה שנים – ככתבה וכלשונה וללא שום שינוי.
מכון 'בקודש הקודשים' הוא המכון שלקח על עצמו להכניס בתודעת הציבור את עניין הזהירות והשמירה בקדושת מקום ציון רבינו הקדוש, ומפרסם מידי תקופה ובפרט בזמני הקיבוץ באומן את עניין קדושת המקום, וכאמור את הכתבה שלפניכם ערכו עסקני המערכת עם המנוח זצ"ל • כל הזכויות שמורות להם וחן חן להם:
* * * *
היום אני כבר בן 91 אבל מרגיש כמו תינוק כי שאני נוסע לרבי אני נוסע לאבא ומי לא מתרגש לראות את אבא כל שנה מחדש בראש השנה
הבית ברחוב בהר"ן 4 בסמטאות מאה שערים קידם את פנינו בישנוניות משהו של שעת צהרים הפשטות ניבטה בו מכל פינה מטבחון קטן עם כלים מינימאליים סלון עם כיסאות ישנות ומנורה ישנה שהשתלשלה מהתקרה הטילה אלומת אור צהבהב על המרצפות שעברו כמה עשורים
במרכז הסלון הוא המתין לי פניו קורנות ומאירות על השולחן לפניו ספרי רבינו הקדוש וזכוכית מגדלת גדולה הוא לא הרגיש כלל בכניסתי הוא בכלל מתכונן כעת לנסיעה הגדולה לה הוא מחכה משנה לשנה הפגישה עם הרבי
"רבי נחמן" קראתי בקול מנסה להסב את תשומת ליבו מן הספרים בהם הוא שקוע "באנו לשמוע ממך קצת על אומן" הוא הרים את פניו והביט בי לא הוא לא ראה אותי הוא כמעט אינו רואה דבר "לאומן ורבינו יש לי זמן תמיד.שב" הוא פקד
הזיכרונות החלו מכים בו בזה אחר זה כמעט ובלתי אפשרי היה לקטוע את רצף דיבורו הכל צף ועלה בו באחת הילדות בקרמנצ'וג, ההתקרבות המופלאה של אביו לברסלב, הנסיעות כילד לאומן לראש השנה, הלימודים בחיידר 'ברסלב' באומן, הסעודות על שולחנו של רבי יוחנן גלנט, ה'אוהל' על ציון רבינו ודמויות ההוד של אנ"ש, שהיו מתארחים על שולחן אביו, ה'קיבוץ' בקלויז של מוהרנ"ת, הקיבוץ 'בחורבה של רבי ברוך געצ'ס בבית החיים', העלייה ארצה, בניית ה'שול' ותקומתה של חסידות ברסלב. רבי נחמן ירוסלבסקי זוכר הכל והפעם הוא מוכן לדבר.
"לשקול?" הוא מזדעק זה התיקון של החיים שלי אני נוסע ל'נהר המטהר מכל הכתמים' מה יש פה לשקול אם היו מציעים לך בגיל 91 לנסוע ותוך שלש ימים לחזור עם אוצר של יהלומים ומרגליות היית מהסס? הרבי מחלק מתנות ראש השנה זו מתנה שקיבל מהשם יתברך
מידי שנה, אבא (רבי משה) היה לוקח אותי ואת אחי לאומן לציון הקדוש ממוסקבה שם גרנו אותי הוא לקח לראשונה שהייתי בן שש. שלוש שנים מאוחר יותר, השאיר אותי אבא שהייתי בן תשע, ללמוד בתלמוד תורה הקטן, שנפתח באותם הימים באומן עבור אנ"ש, שרצו לשלוח את ילדיהם ללמוד בסמיכות לציון הקדוש. "רוב ילדי הכיתה, חמש עשרה במספר, לא היו תושבי אומן".
התנאים באותם הימים לא היו פשוטים כלל וכלל, חדר אוכל ופנימייה לא היו אפילו בגדר חלום וכל אב שהשאיר שם את בנו, היה מוכרח למצוא איזה סידור אכילה ושינה. "אני ישנתי ואכלתי אצל רבי יוחנן גלנט, שהיה חשוך ילדים. כל יום הייתי מגיע אליו, אוכל, ומייד משנן איתו את החומש שלמדנו בחיידר. באותה שנה שלושה ימים לפני חג הפורים הופיע בשער ה'חיידר' חברו של אבא, והודיע לי 'אבא נעצר' ואני חייב לקחת אותך חזרה הביתה. יומיים לאחר מכן שמענו שהשלטונות עצרו את המלמד והחיידר נסגר".
כן כבר 26 שנים שאני נוסע ברציפות לאומן מידי שנה לא פספסתי אף שנה אני יכול לומר בבטחה שהראש השנה אצל הרבה נותן לי כוח לכל השנה בציון אני מתחבר לרבינו אני מדבר אליו מספר לו שואל אותו מתייעץ עימו בוכה לפניו אני איש פשוט ויש לי הרבה פעמים שאין לי רגש מיוחד בנסיעה אבל שהרבה אומר לבוא אליו אז אני נוהג בפשיטות ותמימות אני בא כחסיד ושם בציון כל שנה אבל כל שנה הכל נפתח מחדש הדמעות הבכיות הוידוי דברים זה כבר בא לבד
ברור שיש לפני כשנה עברתי תאונה נפגעתי ברגל שנשברה מאז כמעט 11 חודשים שאני בבית קשה עלי ההליכה הראייה שלי נחלשה ואני כמעט לא רואה כלום יכולתי לשבת בבית בירושלים היו לי את כל הסיבות שבעולם למה לא לנסוע אבל שאני אוותר על 'קיבוץ' של רבינו…? בשום פנם ואופן
העיניים של רבי נחמן מצטעפות בדמעות ושמוליק הצלם שלצידי נבוך יותר לא יכולנו עוד לשמוע את קולו הוא החל לייבב בקול "נוסעים לרבי, לרבי נוסעים" זה היה מחזה מרגש קשיש בן 91 מעלה זיכרונות מאומן ובוכה כתינוק מהתרגשות משל זו הפעם הראשונה בחייו שהוא נוסע לאומן דקות ארוכות חלפו עד שהתעשת והחל בסיפור חייו
***
ר' נחמן נולד בשנת תרפ"ג בעיר קרמנצ'וג (קרימינצ'וק) שבאוקראינה, עיר תעשייתית גדולה השוכנת על גדות נהר הדנייפר. בעיר חיו כמה משפחות מאנ"ש שחסו בצילו של רב ודיין העיר, הגה"ח רבי אברהם שטערנהארץ זצוק"ל. "אין לי הרבה זכרונות מילדותי בעיר קרימנצ'וג, כשהייתי כבן שש בסך הכל, עזבנו והיגרנו לעיר מוסקבה", הוא מספר. "אני זוכר שאבא, ר' משה, התעסק כבר אז בכל מיני סחורות. הוא היה מייבא בזול בדים לקרמינצ'וג ומוכר בסיטונאות לסוחרי העיר. זה היה תחום העיסוק שלו".
המעבר של משפחת ירוסלבסקי למוסקבה, תרם רבות ליהודי ברית המועצות, שהזדקקו למקום אירוח בעיר הבירה. "אצלנו בבית, מידי שבת, היו מתארחים יהודים שהיו מגיעים למוסקבה", משחזר ר' נחמן. "רבים נזקקו להגיע למוסקבה בכדי לבקש אישורי יציאה מהמדינה. קבלת האישור הנכסף הייתה קשה מאד להשגה, והיהודים היו נדרשים לשהות בעיר הגדולה זמן רב לשם השגתו. היו מקרים בהם היה לוקח כמה שנים בכדי לקבל אישור יציאה. הבית שלנו שימש כהכנסת אורחים ליהודים אלו. בפרט שבימים ההם בשיאה של הנפת החרב הקומוניסטית על כל ריח של יהדות, לצערנו רוב היהודים שגרו במוסקבה, לא שמרו על קלה כבחמורה, ועבור אלו שהגיעו לעיר, ביתנו היה פתוח בכל שעה".
דמויות הוד התארחו בביתם באורח קבע, וכך זכה נחמן הנער לסעודות שבת מרטיטות בצילם של גדולי אנ"ש, שהתארחו אצל אביו. מהם היו רבי לוי יצחק בנדר, רבי אליהו חיים רוזין, רבי אברהם שטערנהארץ, רבי הירש לייב ליפל, רבי משה גלידמאן ועוד. "אבא היה מארח כל אחד ואחד בחום, והיה מאד מאושר שבאים אורחים. אני זוכר את מסירות הנפש שלו למענם. איך דאג להם, האכיל אותם, הציע את מיטתם, והכל באהבה רבה".
"אבא לא נולד למשפחה ברסלבאית", הוא מספר. "הוא נולד למשפחת חסידי חב"ד. רק הוריה של אמי היו חסידי ברסלב. בשנים הראשונות לנישואיו לא היה לו כל קשר לחסידות ברסלב, ולפרנסתו עסק כסוחר בדים בערים שונות ברחבי רוסיה. סבי ז"ל אביה של אימי רצה מאוד לקרבו לדרך רבינו הק' ולא אחת הציע לו לנסוע לאומן, בתואנה כי שם ישנם סוחרים גדולים וביקוש רב לבדים טובים, ושם יוכל להרוויח הון רב. אבא השתכנע, ונסע לשם. משך כל זמן הנסיעה נשא סבא תפילה, שרבינו הקדוש יגלגל את קירוב חתנו לדרכו הקדושה".
בהגיע רבי משה לאומן, היה זה ביום בו נולד בנו של רבי לוי יצחק בנדר, משה. "אבא בדיוק הגיע לעיר, ואנשי הקהילה שבתחילה חשבו לכבד בעליה לתורה את רבי לוי יצחק אבי הבן, החליטו במקומו לכבד את האורח החשוב. הצעד הסמלי הזה, והקירוב שהפגינו כלפיו פתח את מסילות לבבו. מאז נפשו נקשרה ברבינו הקדוש והחל להידבק באנ"ש, ומאותה השנה קבע לעצמו לעלות מידי שנה, בראש השנה, אל ציונו של רבינו הק' באומן".
רבי משה ירוסלבסקי שהפך לברסלבר נלהב הקים למעשה את 'הכנסת אורחים' הממוסדת הראשונה באומן, בסמיכות לציון הקדוש. ר' נחמן מספר שכאשר הגיע אביו לאומן, הוא התקשה מאוד לראות את עניי העיירה, ואת אנ"ש אשר הגיעו מרחבי ברית המועצות כולה לראש השנה, אשר לא הייתה הפרוטה מצויה בכיסם. "אבא שם לב שרק למי שהיו מעט אמצעים יכול היה להרשות לעצמו לרכוש מזון ומקום לישון. רבים נותרו ללא מקום לינה וללא מקום לאכול את ארוחות החג. היו כאלו שישנו בסמיכות לציון, ברחובות". ר' משה שכאמור התקשה לראות את המראות הללו, החליט שהוא יסייע להם. "בערב החג אבא היה נוסע אל השוק, רוכש תרנגולות ודגים רבים, מעמיסם על העגלה שלו לביתו של ר' נחמן שוסטר, שם היו התרנגולות נשחטות והדגים מתבשלים. נשות המקום היו מתנדבות למען 'בית התבשיל' הקטן, הן בישלו וערכו את השולחנות לארוחות החג. וכך, מידי שנה, היו עשרות מאנ"ש אוכלים על שולחנו של אבי בראש השנה".
סעודות החג הללו זכורות לר' נחמן היטב. "הייתה אווירה מרוממת במיוחד. ליל ראש השנה, יום הדין, אבא יושב בראש השולחן ומסביבו עשרות מאנ"ש שלא ידעו כיצד להודות לו על תרומתו הגדולה. וצריך לדעת, שאבא מעולם לא חיפש שיודו לו. הוא כל כך נהנה ממעשה החסד עצמו. הידיעה שהוא נותן לרבים את האפשרות לבוא לאומן, ללון ולאכול בצורה מכובדת הייתה שווה עבורו כל הון שבעולם, ראש השנה של רבינו היה בשבילו מעל לכל".
ר' נחמן זכה לנסוע לאומן ל'קיבוץ' מגיל תשע ועד גיל שתים עשרה, מלבד נסיעה בודדת שזכה עוד קודם היותו בן שש. נסיעות אלו חקקו ברבי נחמן 'הרגשים' של נסיעה לצדיק, "הנסיעה לאומן הייתה מורכבת מאד בימים ההם. היינו יוצאים ממוסקבה ונוסעים עם הרכבת לקייב. הנסיעה הייתה אורכת לילה שלם. משם היינו נוסעים לעיר קזאטין, שם היינו עולים על רכבת לאודסה, שעברה דרך אומן. הנסיעה הייתה נמשכת קרוב ליומיים. אבל אף אחד לא התלונן. ראשית מכיוון שאלו היו תנאי הנסיעה אז. לא הכרנו משהו אחר. אך הסיבה העיקרית הייתה בעצם הכיסופים והגעגועים לאומן, והדרך לא הייתה משמעותית כלל בדרך להגשמת המשאלה".
"הייתה המולה רבה מאד לפני ראש השנה, מעטי המעט שהיו באים לקיבוץ היו מתקבצים מכל רחבי רוסיה, גם מסמרקנד וממקומות רחוקים. היו כאלו שנסעו משך שבועיים ימים!". "התפילות היו מתקיימות בקלויז הגדול שהיה מלא בספסלי המתפללים, שהיו מעט יותר מחמישים איש, אבל האווירה הייתה מחשמלת. ראש השנה באומן, גם במיעוט מתפללים, היה מעמד אדיר האח… האח… התפילות של רבי אברומל'ה… מי יבין ומי ישיג את טעם הגן עדן, שהם נסכו בנו, הייתה זו תפילה מתוקה מדבש, ההשתפכות, ההתעוררות, הדבקות, הכיסופים הכל בער כיורה רותחת ".
דמויות רבות מיוחדות ראה ר' נחמן בהגיען לאומן בימי ילדותו. "אני זוכר את אנ"ש מתרכזים סביב הציון בערב החג, הייתה יראה כזו באוהל "יראת הרוממות" אחודה יחדיו ב"יראה מאהבה". סביב האוהל היה קיים עוד בית הקברות הישן שנהרס במלחמה. היינו נכנסים לומר שם תהילים ותיקון הכללי. היה מעקה גדול שהקיף את האוהל ואנחנו עמדנו למעלה ומחוץ לאוהל והתפללנו".
שלוש שנים לפני שעלה ארצה, סגרו הרוסים את הקלויז. "כשהגענו לראש השנה גילינו שהקלויז סגור. בצר לנו התארגנו במהירות, שכרנו וילה בשוק הגדול של אומן, ושם התפללנו. בשנה האחרונה לפני עלייתי ארצה כבר לא נתנו להתפלל בוילה ששכרנו, אז ר' ברוך גצע'ס זצ"ל מצא בדרך היורדת אל הציון, 'חורבה' להתפלל בה, שם התקיים ה'קיבוץ' באותה שנה".
אין בכלל מה להשוות זו הייתה נסירות נפש אמיתית בטח שמעתם על הבחורים מפולין שהבריחו את הגבול לאומן ואז פרצה מלחמת העולם ולא יכלו לשוב לבתיהם הם התחתנו באומן אחד מהם היה רבי הירש לייב לייפל אחרי המלחמה רצה רבי הירש לייב לצאת לארץ ישראל הוא הגיע אלינו הביתה למוסקבה והתארח אצלנו יחד עם רבי שמואל הורביץ שהבריח גם הוא את הגבול מפולין אחרי שהגיע מארץ ישראל היה לנו בבית רק שני חדרים חדר הורים וחדר ילדים רבי הירש לייב ורבי שמואל הורביץ היו ישנים איתי ועם אחי בחדר
בלילה הם היו קמים בשקט אומרים תיקון חצות ומייבבים ידענו שהם בוכים מכיסופים לזכות לנסוע לארץ ישראל יום אחד הם יצאו מהבית שלנו לבקש בקשה לצאת מרוסיה רבי שמואל הורביץ נתפס ונכלא היו צריכים להפעיל מאמצים חובקי עולם לשחררו ורבי הירש לייב עלה לקונסול הפולני שייתן לו פספורט לחזור לפולין כי הוא אזרח פולני במקור שהסתנן לרוסיה ב1914 הקונסול הביט בו ואמר: "שתגיע לפולין תקבל עונש כבד שברחת מהמולדת" ענה לו רבי היירש לייב :"אני מוכן לכל עונש ובלבד שאוכל לצאת מפה".הוא נתן לו פספסורט פולני ורבי הירש לייב הפליג באמצעותו ישרות לארץ ישראל
מסירות נפש הייתה לנסוע לאומן ולא לדעת אם אתה חוזר בטח שמעת על שני הבחורים מפולין לפני המלחמה שחצו את הגבול ונורו למוות הבערה לרבי יקדה בהם בצורה של 'ביטול הבחירה' זה הגיע למצב שבו אנשי שלומנו בפולין חתמו על כרוז האוסר לחצות את הגבול מחשש לפיקוח נפש המתקרבים פשוט לא עמדו בפיתוי של לזכות בתיקון אצל הרופא הגדול
ימות משיח אין לי מילים אחרים אתה יודע אני יספר לך אחרי הסגירה של ה'קלויז' באומן ואחרי המעצרים של העשרים ושבע כולנו חשבנו שגמרנו ברסלב נכחדה לא ישאר ממנה דבר גם ככה שם היינו נחשבים כמוקצה ככת כ'טויטיע חסידים' אבל רבינו הקדוש שלח לנו שני אודים מוצלים מאש רבי לוי יצחק בנדר ורבי אליהו חיים רוזין שגם הם בדרך הטבע היו צריכים למות ומתוך השממה במדבר הם הפריחו הכל
רבי אליהו חיים קנה את המאפיה ברחוב סלנט במאה שערים בדמי מפתח החריב אותה והתחיל לבנות את ה'שול' לאחמ"כ התמוטטה תחנת הקמח הסמוכה ועליה מלון 'ארץ ישראל' הוא קנה את השטח מ'רכוש נטוש' ותכנן להרחיבו כולם הביטו עליו כעל משוגע "למי אתה בונה בניין כל כך גדול בקושי מניין יש לך" לעגו לו כולם רק אני הייתי בין מעט בעלי הבתים שעבדו והיה להם מעט אמצעים הכרתי אותו עוד מאומן מהימים שהתארח אצלנו במוסקבה האמנתי בו במסירות נפש שלו לרבינו כך הוא היה עוד באומן האמנתי באמונה שלו ברבינו נתתי לו 1500 לירות זה היה סכום עתק בימים ההם ככה הוא התחיל את הבנייה
אם רבי אליהו חיים היה קם היום לתחייה ומביט סביבו אייך דעת רבינו פשטה בעולם אפילו הוא היה משתומם
אתה שואל שאלה תיאורטית אני יכול להסביר לך לפי המבואר בליקוטי מוהר"ן על מעלת וגודל הנסיעה לצדיק שגם הוא עצמו מתחדש בכל פעם מחדש ואני בטוח גם שתבין אבל מי שהיה שם בימים ההם יודע שזה בבחינת קודש הקודשים אם היית רואה אייך נראית כניסה לציון של חסיד מסמרקנד אחרי חודשים של טלטולים בדרכים היית מבין לאן אתה נכנס נהרות של דמעות זרמו שם מטענים של שנה שלמה פורקו שם וידויי דברים מבהילים נאמרו שם אוירה של חשמל הייתה באוויר לא בצעקות לא בדרבוקות לא בקלות ראש הייתה שם יראת הרוממות מבהילה הרגשנו שאנחנו נכנסים לאוהל לקודש הקודשים אם בנאדם בא בתחושה שהוא נכנס לרבי שלו ערב יום הדין והרבי יושב בחדר ותיכף קורא את ה'קוויטל' שלו כל ההסתכלות שלו על הציון שונה בתכלית…
סיפר רבי לוי יצחק בנדר זצ"ל לרבי נחמן ירוסלבסקי הי"ו :"אביך רצה הרבה שנים לצאת מרוסיה לארץ ישראל ובכל פעם שהגיש בקשה סורב באחת הפעמים לפני צאתו לאומן לראש השנה הגיש בקשה במוסקבה עיר מגוריו ויצא לדרך כשהסתיים ה'קיבוץ' וכל אחד נפנה לדרכו לחזור לעיר מגוריו אמר לי אביך "לוי יצחק תיכף אני עולה לארץ ישראל" שאלתי אותו "משה מניין לך?" ענה לי אביך: התפללתי על זה אצל הרבי ובציון מה שמבקשים מקבלים" נדהמתי מהאמונה שלו וראה זה פלא:רק חזר רבי משה למוסקבה המתינו לו אשרות היציאה וכעבור שלושה חודשים הפליג באונייה ארצה עם כל בני משפחתו.
לפניכם גלריית תמונות:
קרדיט: מכון בקודש הקודשים, הר"ר אהרן ברגר הי"ו | עיבוד התמונות: גנזי ברסלב נייעס
להזכירכם © כל החומרים באתר מוגנים בזכויות יוצרים והזכויות שמורות ©
כתבות קשורות:
מנהגי ברסלב • הקונטרס המפואר 'סדר הדלקת נר חנוכה ברסלב' הכולל בתוכו; שיחות, ליקוטי הלכות,…
עולם הנגינה • לקראת ימי החנוכה: השיר של אנ"ש החודר לתוככי הלב על הצילים "וּמִנּוֹתַר…
שיעורי המועדים • לפניכם שיעור מפי הגה"ח רבי אפרים קעניג שליט"א הכנה לימי החנוכה: איך…
חדשות קיבוץ שבת חנוכה תשפ"ה באומן • לרווחת ציבור הנוסעים לאומן 'איחוד ברסלב' עם מידע הנחוץ…
חדשות ברסלב • מרכז השיעורים 'היכלא' ערכו כינוס הכנה לימי החנוכה ב'שוהל' שבירושלים עם שיעור…
עולם ההפצה • הקונטרס הנפלא 'המפתח' של מכון 'אור האורות' עם עניינים מנהגים הלכות והנהגות…
View Comments
תודה על הכתבה המעלה זיכרונות וגעגוע.
אני הנכדה הבכורה של סבא משה ירוסלבסקי .
זכיתי לסבא מיוחד אוהב אדם.
בתמונה של החתונה של דוד נחמן אבא שלי אברהם עומד מאחוריו.