כתבות קשורות:
יׇארצַיְּיְּט • ראיון בלעדי עם הגה"צ רבי משה קרמר על הגה"צ רבי שמואל שפירא זצ"ל |
פּוּרִים • משתה היין האחרון של רבי שמואל שפירא בצילו של רבי אברומל'ה |
סיפור • נסיעתו האחרונה של רבי שמואל שפירא זצ"ל לקיבוץ ראש השנה תשמ"ט |
שכרות • רבי שמואל שפירא ורבי לוי יצחק בנדר זצ"ל | האזינו |
נחשף: כתב יד של רבי שמואל שפירא זצ"ל: "צריכים ללמוד ליקוטי הלכות בכל יום חק ולא יעבור" |
ביום שביעי של הפסח יחול יומא דהילולא השלושים וארבע של הרב החסיד המפואר רבי שמואל בן רבי שלמה יצחק שפירא זצ"ל שיחול ביום שביעי של פסח, כ"א ניסן הבעל"ט מוגש לפניכם כתבה מיוחדת ובלעדית עם נקודות אור מי חייו הסוערים.
בני ירושלים כבר היו רגילים למחזה המפעים כיצד צועד לו ברחוב יהודי נמוך קומה, ראשו כפוף וידיו מכסים את עיניו – – –
יודעי דבר מביניהם ניגשים ומזכירים שמות של הזקוקים לישועה, גדולות ונצורות מסופר מפה לאוזן על ישועות למעלה מדרך הטבע שזכו לאחר שהזכירו אצלו לברכה.
אבל רבי שמואל מצידו מחזיק את עצמו לאדם הכי שפל ונבזה בעולם, לדעתו העולם טועה בו בגדול, הוא "בסך הכל" רוצה להנצל מהיצר הרע ולהתדבק בהשם יתברך ותורתו הקדושה, הוא משקיע כוחות עצומים כדי לזכות לזה, אך אין הוא חושב שזכה להגיע למדרגה הקטנה שבקטנות…
רבי שמואל זצ"ל נולד בירושלים העתיקה, ביום ט"ז אדר דשנת תרע"ג לאביו רבי שלמה יצחק זצ"ל, שמש וספרא דדיינא בבי דינא רבא דירושלים, ממשפחת שפירא הנכבדה שנמנתה על עדת ה"פרושים", והתייחסה אל הגה"ק רבי לייבל'ע קאוונער זי"ע. ולאמו הצדקנית מרת שרה חוה ע"ה בתו של הגה"ח רבי שמואל הומינר זצ"ל מייסד שכונת 'מאה שערים', ובית היתומים דיסקין, וממקורבי המהרי"ל דיסקין זיע"א.
מנעוריו התחנך רבי שמואל זצ"ל במוסדות התורה של "עץ חיים" ובהיותו מתמיד עצום עשה את דרכו במעלות התורה ביגיעה שאין כדוגמתה.
כך לדוגמא סיפר לימים ראש ישיבת 'עץ חיים' הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל, שפעם אחת הבחין כי רבי שמואל לומד פרק "יש נוחלין" במקום ללמוד את המסכת הנלמדת בישיבה. לשאלתו השיב רבי שמואל: "איך זעה אז דער יצר הרע געפעלט נישט די לאנגע רשב"מ'ס פון בבא בתרא… נו, וואס עס איז נישט גוט פאר'ן יצר הרע איז דאך זייער גוט פאר מיר…" [אני רואה שהיצר הרע לא מסכים עם לימוד פירוש הרשב"ם הארוכים של מסכת בבא בתרא… נו, מה שלא טוב ליצר הרע, זה הרי הטוב ביותר עבורי!…]
שנים לאחר מכן, כאשר סיפר רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל, את הסיפור לידידו הגדול של רבי שמואל, ה"ה החסיד רבי לוי יצחק בנדר זצ"ל מנהיג חסידי ברסלב, התפעל רבי לוי יצחק מאד ואמר: "צוברעכן דעם יצר צוזאמען מיט לימוד התורה! אזא הארה! אזא גרויסקייט!…" [לשבור את היצר הרע עם לימוד התורה! כזו הארה! כזו גדלות!]
בהיותו בן עשרים, נסתלק אביו רבי שלמה יצחק זצ"ל לעולמו. ובאותה תקופה התוודע רבי שמואל זצ"ל לאורו של רבינו הקדוש מברסלב זיע"א, והתקרב לחסידיות על ידי הגה"ח רבי ישראל נחמן אנשין זצ"ל, בנו של הגה"ח רבי שמואל מאיר אנשין זצ"ל. או אז חבר רבי שמואל זצ"ל לחבורה הנלהבת של חסידי ברסלב בירושלים, שם הרגיש שמצא את מקומו האמיתי, כאשר בנוסף ללימוד התורה הוא משקיע שעות ארוכות כל יום לעבודת הבורא, תפילות ופרישות מכל תענוגי העולם הזה. בחודש אלול של אותה השנה נסע רבי שמואל זצ"ל לראשונה בחייו לפקוד את ציון התנא האלוקי הרשב"י באתרא קדישא מירון, שם בילה את רוב החודש בתורה ובתפילה, קימת חצות והתבודדות בהרים שסביבות ציון הרשב"י זיע"א.
עבודת התפילה שלו היתה לשם דבר, הוא היה שואג בתפילה ומתפלל בכל הכוחות, כאשר היה מתעכב בכל פסוק וקטע שהרגיש שנפשו כוספת ומצפה לכך, וכך בער בתפילתו למשך שעות ארוכות.
כחלק מעבודתו הנוראה, היה נוהג רבי שמואל זצ"ל לנסוע רבות לפקוד את קברי הצדיקים, קדושים אשר בארץ המה, בפרט לציון הרשב"י במירון, שם נהג לשהות שבועות וחדשים, וכידוע במשך הזמן אף קנה לו חזקה באחד מהחדרים הקטנים שבחצר הרשב"י (כהיום החזקה אצל בניו ונכדיו).
בהגיעו לפרק האיש מקדש נישא רבי שמואל זצ"ל לזוגתו הצדקנית, מרת פרידא ע"ה (נ. ל. ב.ע. ביום כ"א אייר תשס"ז) בתו של הרה"צ רבי יוסף קדיש קרישבסקי זצ"ל, וכפי שכונה בפי בני ירושלים "יוסף קדישא", אבי משפחת קרישבסקי הנודעת לתהילה המתייחסת להרה"ק רבי לייב שרה'ס תלמיד הבעש"ט. בצעירותו למד רבי יוסף קדיש זצ"ל אצל ה'חפץ חיים' זי"ע, משם עלה לארץ ישראל והתיישב בעיר הקודש ירושלים.
כעת החל פרק חדש בעבודתו הגדולה של רבי שמואל, כאשר זוגתו הצדקנית משמשת כעזר כנגדו בכל הענינים, והוא מצידו מקדיש זמנים מיוחדים עבור הבית, בעוד תקופות שלימות הוא נוסע למירון ומבלה זמנו בעבודת הבורא ולימוד התורה.
בשנת שח"ת כאשר קמה וגם ניצבה המדינה הציונית למורת רוחם של אנשי ירושלים של מעלה, נלכד רבי שמואל ביחד עם ביתו וילדיו בתוך העיר העתיקה כאשר פגזי המלחמה שורקים מעל ראשם ומסכנים את חייהם.
בתוך המלחמה נולד בנם הגה"צ רבי שמעון ישראל שפירא שליט"א, הברית מילה נערכה בבית הכנסת דחסידי ברסלב בעיר העתיקה, ובניסי ניסים מיד לאחר הברית כשהקהל ירד לסעודת המצוה פגע פגז בבית הכנסת והרסו כליל.
והנה הגיעה השעה המרה שהערבים נכנסו בחמת רצח לתוך הרובע היהודי וציוו לכל היהודים להתאסף ברחבת בתי מחסה.
בעוד רבי שמואל עצמו נלקח לשבי במדינת ירדן, הרי שבני ביתו גורשו כולם מהעיר העתיקה בעירום ובחוסר כל. באותה שעה כמעט שאירע אסון למשפחה כאשר התינוק הקטן רבי שמעון שבכושי הגיע לגיל שבועיים ימים, נפל והשתמט בעת המנוסה והמרוצה באישון לילה מתוככי השמיכה בה היה עטוף, ונפל בין רגליהם של מאות ואלפי הנמלטים, אלא שרק לאחר שהגיעו לקטמון הבחינה אמו הצדקנית כי השמיכה ריקה, והילד איננו! שמעל'ע הקטן נעלם מידם…
אין לשער את ההלם והפחד שנפל על כל המשפחה, כאשר לא ידעו כיצד להתחיל ולחפש, והנה פתאום נשמע קול מהרחוב, נציגה של "הצלב האדום" מחזיקה בידה חבילה קשורה וצועקת בהיסטריה: "למי נאבד כאן תינוק?"
התברר כי החיילים הנכריים מצאו את התינוק מושלך בצד הדרך, ושלחו אותו בעקבות המגורשים. בהתרגשות נמסרה "החבילה" לידי האמא, ובתוכה מכורבל התינוק שמעון הקטן, כשהוא בריא ושלם…
כאמור נלקח רבי שמואל ביחד עם עוד עשרות מנקיי הדעת שבירושלים לשבי בארץ ירדן, שם מסר נפשו למען קיום התורה והמצוות, ואף על מנהגי ישראל לא וויתר.
כאשר לאחר תשעה חודשים שוחרר רבי שמואל מהשבי, ענה ואמר: "עס האט מיר גארנישט געפעלט דארטן, א חוץ פון קברי צדיקים און א פעלד מיט בוימער פאר התבודדות…" [כלום לא חסר לי שם בשבי, חוץ מקברי צדיקים, ושדה עם עצים להתבודדות!]
בין השאר מסופר עליו כי למרות שמקוה טהרה לא היה להם במחנה השבי, הרי שר' שמואל וחבריו לא רצו לוותר לפחות בערב יום הכיפורים שיהיה להם על כל פנים תשעה קבין לטהרה. לצורך כך שיחדו את מפקדי הלגיון הערבי שיביאו אליהם "טאנק" עם מים, וכך זכו החסידים לטהר עצמם ליום הכיפורים.
במיוחד נודע רבי שמואל בקדושת העינים המופלגת, שלא מעלמא הדין. מכריו מספרים כי מעולם לא רואו מרים את עיניו, גם בנסיעות על אם הדרך במדבריות וביערות לא הרים את עיניו.
חברו וידידו החסיד רבי מרדכי לוזער רובינשטיין הלך איתו פעם להתבודדות בחצות הלילה בהרי מירון. שם בין ההרים והסלעים התהלך רבי שמואל כשהוא מכסה את עיניו בשמירת עינים…
שאלו ר' מרדכי לוזער: "הרי אין כאן נפש חיה בשעות הללו, מדוע אתה מכסה את העינים?".
ענה לו רבי שמואל בחיוך: "מרדכי לוזער! מען קען קיינמאל נישט וויסן אוואו ווארט אונז האפ דער יצר הרע…" [מרדכי לוזר, לעולם לא נוכל לדעת איפה מחכה לנו היצר הרע…]
כעין זה אירע פעם בעת הנסיעה, כאשר נסעו דרך הרים ויערות, ניסה אחד החסידים לשכנע את רבי שמואל שיסתכל קצת החוצה ויזכה ליהנות ולראות את פלאי הבריאה…
השיב לו רבי שמואל: "איך וועל קוקן… און אינמיטן קען אריינפאלן א באמבע…" [אני יסתכל… ופתאום יפול איזה פצצה…] כשהוא מתכוון שהמכשול עלול להגיע בכל מקום שהוא…
פעם אחת בנסיעתו למירון הובטח לו כי יהיה זה אוטובוס מיוחד לגברים בלבד. אך לאחר שהחלו בנסיעה התברר כי כמה נשים עלו לאוטובוס והתיישבו מאחורה. מיד הוציא רבי שמואל גרב שחורה מחבילתו וקשרה על עיניו, וכך הוא ישב במשך כל שעות הנסיעה הארוכות…
הגה"צ רבי יעקב מאיר שכטר שליט"א אף סיפר כי היתה תקופה שרבי שמואל חלה בעיניו ונאלץ לחבוש את עיני האחת. עברו מספר חודשים והנה הוא רואה שרבי שמואל ממשיך לחבוש את עינו למרות שלפי החשבון היא כבר נתרפאה מזמן… לתמיהתו השיב רבי שמואל כי היות והסובבים התרגלו לראותו בעין חבושה, הוא מעדיף להשאיר זאת, שכן "שמירת עיניים של עין אחת זה גם כן דבר גדול"…
מכריו מספרים כי בכל שנה כאשר התקרבו ובאו ימי הקיץ היה רבי שמואל מתאונן נוראות: "האט קומט דער פינסטער'ער זומער…" [הנה מגיע הקיץ החשוך…]
כך עלה וצמח לו רבי שמואל זצ"ל לאילן גדול, עד שנודע בכל תפוצות ישראל כאיש מורם מעם, צדיק וקדוש הפרוש מכל הבלי העולם הזה.
תפילותיו הלוהטות, הנהגותיו הנוראות, היו כובשים את לבם של ישראל, רבים היו שוחרים לפתחו לבקש עצה והדרכה, להזכיר שמות לישועה, אך הוא מצידו לא נכנע וברח מהפרסום כמו מפני אש.
יהודי אחד מחשובי חסידי ברסלב התברך במשפחה ברוכת ילדים, חלק מהם כבר הגיעו לפרקם ולדאבון כל לב עברו שנים על גבי שנים ועדיין לא נמצא זיווגם המיוחל.
היה זה בערב ראש חודש, רבי שמואל זצ"ל יושב בחדרו שבמירון, והנה אותו יהודי נכנס לחדרו ופורץ בבכי מר: "עד מתי! עד מתי אשב בביתי ואראה את בני ובנותי הולכים ומתבגרים ואינם זוכים לבנות בית בישראל?!"
רבי שמואל ניסה להרגיעו בדיבורים מעודדים, אולם לאחר מכן כאשר שב לירושלים לא נרגע רבי שמואל, הוא פנה לאחד העסקנים ובירר אצלו האם ישנה סיבה כלשהיא שמעכבת את השידוכים באותו בית מבורך.
אותו עסקן ראה שהשעה כשרה לכך, ענה ואמר לרבי שמואל: "אכן כאן בעולם הזה יש שדכנים, אבל כנראה שבעולם העליון השערים סגורים, אולי אתם תעשו משהו עבורם…" ומיד יצא אותו עסקן מהחדר משאיר את רבי שמואל לנפשו, כשהוא יודע בוודאות כי רבי שמואל לא ישקוט ובוודאי יתפלל עתה תפילות קורעות לב למען אותה משפחה.
עברו ימים אחדים ואכן שערי שמים נפתחו, תוך תקופה קצרה התארסו כל הילדים שהגיעו לפרקם והקימו בתים נאמנים בישראל…
רבי שמואל זצ"ל כסף רבות לזכות ולפקוד את ציונו המצויינת של רבינו הקדוש בעיר אומן ששהתה תחת מסך הברזל הרוסי, עבור העניין הנורא והנשגב הזה היה מוכן רבי שמואל זצ"ל לעשות הכל בכל מכל. ומזמנו היקר לו מכל, היה מקדיש שעות על גבי שעות וזאת במשך שנים רבות, בכדי למצוא דרכים שונות ומשונות שאולי ואולי יש בהם פתח ותקווה להובילו אל מחוז חפצו כי הלב כוסף אל המעיין. ואכן בערך בשנת תשי"ט יצא רבי שמואל זצ"ל למסע רב הרפתקאות שנמשך כמה שנים.
עדות נאמנה על כך היא נסיעתו ושהייתו באוויר ארץ העמים המזוהמת של אמריקה במשך כחמישה חודשים. מי היה יכול לצייר לעצמו את רגליו הקדושות של רבי שמואל דורכות על האדמה הטמאה של יבשת אמריקה, תכלית הגשמיות והארציות! אמנם בעיניים עצומות לחלוטין, בשדות תעופה גועשים והומים ומלאים מזוהמת הבלי וטינופי העולם הזה!
רבי שמואל צ'צ'יק זצ"ל, בספרו 'עין הארץ', מתאר את ייסורי הנפש והלבטים הקשים והמרים שהיו מנת נחלתו של רבי שמואל זצ"ל בעזיבתו את ארץ חמדת אבות בנסיעתו הראשונה אומנה, כשהכל כדאי לו על מנת להפיק את רצון קדשו לזכות להשתטח על ציון ראש כל הצדיקים וז"ל:
"הנה זה האיש המורם מעם, כמו שהיה קשור [לרבינו] בכל לבבו ונפשו, בקשר אמיץ וחזק קשר של קיימא, כן היה קשור בכל לבו באהבת ארצנו הקדושה, ולבו היה בוער מאוד לארץ ישראל, והשתוקקותו לארץ ישראל היה מופלג מאוד. וכששמע שאחד מאנשי שלומו רצה להשתקע בחוץ לארץ, נגע לו עד הנפש. והוא עצמו כשהיה צריך לנסוע לחוץ לארץ, כדי לבוא אל הקודש, אל המקום אשר נכספה וכלתה נפשו כל הימים, היינו למקום גניזת רבינו הקדוש זצ"ל באומאן, אשר בימים ההם לא היה דרכא אחרינא, לבוא אל הקודש אל מקום גניזת רבינו זצ"ל, היה נוגע לו עד הנפש מה שהיה צריך לצאת מן הקודש את החול, והיה הולך ובוכה על זה, רק ששימח עצמו שעל ידי זה בוא יבוא ברינה, להשתטח על מקום גניזתו של רבינו הקדוש, והיה מחכה בכל יום בכליון עיניים, מתי יבוא וייראה פני אלקים לחזור לארצינו הקדושה.
"וכמה אנשים בעלי כיסים אמרו לו: רצונך שתדור עמנו ואנו ניתן לך אלפי דולרים. ענה ואמר להם, שכסף יוכל להשיג גם בארץ ישראל, ולא באתי לגולה אלא כדי לבוא להשתטח על ציון רבינו הקדוש. ולקח לו אכסניא במקום שאין שם הרבה אנשים המכירים אותו, וביקש מבעל האכסניא שלא יתן לאנשים לבוא לראות פניו, והיה מצפה בכליון עיניים מידי יום ביומו, שיסודר לו במהרה הדרכון הנצרך לו, כדי שיהיה לו האפשרות לבוא להשתטח על ציון רבינו הקדוש, ולשוב בהקדם האפשרי לחזור לארץ הקדושה, ובגפו בא ובגפו יצא אין כסף.
"ותיכף כשקיבל את הדרכון הלך לדרכו, ויצא בחפזון לשוב לארץ הקדושה, ולא רצה להתמהמה להיות בגלות ארץ העמים, ואל חמד כסף וזהב לקחת לו, כי ידע כי תועבת ה' היא לקבץ הון. וחזר תיכף לירושלים, וזכה להיות על הציון של רבינו הקדוש פעמיים".
לאחר שזכה רבי שמואל זצ"ל לפקוד בפעם הראשונה את ציון רבינו הקדוש באומן הוא נענה ואמר בהאי לישנא: כארבעים שנה ברציפות כספתי והשתוקקתי ליום הגדול והנורא הזה… והזכיר ככתבו וכלשונו מילה במילה בהטעמה וברגש רב את דיבורו של מוהרנ"ת אודות מקום קבורתו של רבינו: "כי שם המקום המוכן לו מששת ימי בראשית לעסוק שם בתיקון העולם לדורות".
בעשור האחרון לחייו תקפה אותו מחלת הפרקינסון האיומה, ממנה סבל ייסורים קשים ומרים ואף החלישה אותו עד מאד. אולם למרות כל זאת מסר נפשו ככל יכלתו להמשיך לעבוד את הבורא.
באותה תקופה התגלתה נפשו הסוערת, כאשר הוא שמח ושש על כל מצוה ומנהג קל שהצליח לעשות ולקיים עם כל הקושי שבדבר, כשהוא חוטף עוד ועוד מעשים טובים בזה העולם.
כחצי שנה לפני הסתלקותו, חולשתו תקפה עליו וכמעט שלא היה יכול לעמוד על רגליו, אולם כאשר שמע כי לראשונה בהיסטוריה חסידי ברסלב מתכוונים לנסוע לקיבוץ בימי ראש השנה בעיר אומן, הוא לא חס על חייו ובריאותו ובמסירות נפש בפועל ממש יצא למסע המפרך לעבר העיר אומן שבאוקראינה, כשהוא מתייגע וסובל בתנאים הקשים והמרים ששררו באותם שנים באוקראינה | למעבר לסיפור המלא הקש כאן.
אולם עם כל הקשיים והסבל, היה מלא שמחה וששון על תפילותיו שהתקבלו, ועל שסוף סוף הצליח להגיע ולהשתתף בקיבוץ ראש השנה באומן – דבר עליו התפלל והתחנן עשרות בשנים, מידי יום ביומו.
במוצאי ראש השנה כאשר יצאו החסידים בריקוד כמנהג ברסלב, התפלאו כולם לראות את הישיש רבי שמואל זצ"ל, בשארית כוחותיו קם מכסא הגלגלים ומצטרף לרקידה שעה ארוכה. ויהי לפלא.
במשך החורף הלך רבי שמואל ונחלש. חג הפסח של שנת תשמ"ט וליל הסדר עוד נחוגו בביתו נאוה קודש. במסירות נפש אף הצליח לאכול את הכזיתים של המצה והמרור, אך באמצע ימי חול המועד עזבוהו כוחותיו ונאלצו לאשפז אותו בבית החולים.
ביום שביעי של פסח של שנת תשמ"ט נצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון האלוקים כאשר הסתלק רבי שמואל זצ"ל למרומי מרומים ועלתה נשמתו הטהורה והמזוככת והתאחדה עם בוראה למגינת לב כל ישראל.
במוצאי החג, כאשר יצאה מיטתו מביתו, עמדה זוגתו הצדקנית מרת פרידא ע"ה בפתח הבית ושאגה בלב קרוע ומורתח: "קודש הקדשים! קודש הקדשים! דו שמואל, דיין גרויסן טאג איז געקומען! דער טאג וואס די פיס ליגן צו די טיהר… דו נעמסט מיט דיר דיין סוד אין קבר… קיינער וועט נישט וויסן דיין קדושה…" ["קודש הקדשים! קודש הקדשים! אתה שמואל, יומך הגדול הגיע! היום שבו הרגליים מונחים לצד הדלת… את סודך אתה לוקח איתך לקבר… אף אחד לא ידע על קדושתך…"]
הבנים הקרובים אף שמעו אותה לוחשת: "שמואל! שמואל! אויב מען וועט האנדלען מיט דיר אויבן אין בית דין של מעלה, זאג זיי זאלן זיי קומען צו מיר… איך בין די בעסטע עדות פאר דיר…" ["שמואל! שמואל! אם יתחילו להתדיין עמך למעלה בבית דין של מעלה, תומר להם, שיבואו אלי… אני העד הטוב ביותר בשבילך…"]
לאחר צאת המיטה, כאשר רבי שמואל עטוף בתכריכים הלבנים, אמרה הצדקנית: "מיט די תכריכים איז ער אהיים געקומען ביי די נאכט פון די חתונה… ער האט מיר געזאגט "פריידא! עס וועט נאך קומען א צייט און אונז ביידע וועט מען ארום נעמען מיט דעם, דערמאלטס וועט זיך אנהייבן דער אמת'ער לעבן…" ["עם תכריכים אלו הוא הגיע לבית בליל הנישואים… והוא אמר לי; פריידא! עוד יגיע זמן ואת שנינו יעטפו עם זה, ואז יתחיל החיים האמתיים…"
הדרך הטובה להגדיר את שפלותו וביטולו של רבי שמואל, היא להעתיק כמה שורות מצוואתו, המגלה טפח ומכסה טפחיים על ענוותנותו הגדולה, בנוגע למצבת קבורתו: "לא לכתוב עלי חלילה תוארים, לא 'רבי שמואל' כי אם רק ר', עם פס קטן על הרי"ש… ואם מבקשים לכתוב 'מחסידי ברסלב', על זה צריך רשות מהגה"צ רבי לוי יצחק בנדר, ויבררו אצלו אם זכיתי להימנות מחסידי ברסלב שיחיו…"
בהלווייתו שכאמור התקיימה במוצאי שביעי של פסח השתתפו אלפים מבני ירושלים ובראשם רבים מאנשי שלומינו חסידי ברסלב שביכו מרורות את האבדה הגדולה, וליווהו למקום מנוחתו בהר הזיתים שם נטמן.
רבי שמואל נסתלק אכן לפני למעלה משלושים שנה, אבל בחסדי שמים זכה להקים בתים נאמנים לה' ולתורתו, בנין וחתנין רבנן הממשיכים את דרכו בקודש.
זכותו יגן עלינו ויהיה למליץ טוב עבורנו ועבור כל כלל ישראל אמן.
עוד על הגה"צ רבי שמואל שפירא זצ"ל – באתר שער ברסלב
לפניכם גלריה היסטורית: להזכירכם © כל החומרים באתר מוגנים בזכויות יוצרים והזכויות שמורות לבעליהם ©.
קרדיט תמונות: משפחת שפירא, ג.נ. שער ברסלב, אבקשה, בעולמה, גנזי ברסלב, אהרן ברגר, הרב שמואל יצחק רוזנפלד, טפליקע'ר רב. עיבוד: ברסלב נייעס.
כתבות קשורות:
חדשות קיבוץ שבת חנוכה תשפ"ה באומן • לרווחת ציבור הנוסעים לאומן 'איחוד ברסלב' עם מידע הנחוץ…
חדשות ברסלב • מרכז השיעורים 'היכלא' ערכו כינוס הכנה לימי החנוכה ב'שוהל' שבירושלים עם שיעור…
עולם ההפצה • הקונטרס הנפלא 'המפתח' של מכון 'אור האורות' עם עניינים מנהגים הלכות והנהגות…
חדשות קיבוץ שבת חנוכה תשפ"ה באומן • תחזית מזג האוויר הצפוי לשרור באומן בימים הקרובים: הטמפרטורות…
עולם הנגינה • לקראת ימי החנוכה: הניגון המעורר "וְיִהְיוּ זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי..." ע"י ילדי מקהלת…
הלכה ומנהג • האזינו לשיעורו המתומצת של הגאון רבי צבי ליברמנש שליט"א בהלכות חנוכה -…