לקראת יום הילולת הגאון החסיד רבי אברהם בן רבי נחמן זצ"ל מגדולי מנחילי חסידות ברסלב לדורות הבאים, אנו מעלים לפניכם כתבה היסטורית שערכו בטאון "אבקשה" לפני שנתיים ימים לקראת יום הילולתו – הכתבה מוגשת לפניכם ככתבם וכלשונם של הביטאון הברסלבאי הנפלא "אבקשה" וכפי שהתפרסם ע"י לקראת ימי החנוכה דשנת תשע"ט:
וחן חן להם – וכל הזכויות שמורות להם
..וְצִוָּה אוֹתָם לְהַשְׁקוֹת אִילָנוֹת, גַּם יֵשׁ לָכֶם רְשׁוּת לַעֲסֹק בִּשְׁאָר פַּרְנָסוֹת אֲבָל בָּזֶה תִּשְׁתַּדְּלוּ לְהַשְׁקוֹת אִילָנוֹת (סיפורי מעשיות מעשה מחיגר)
בכל מסעות חייו של החסיד הגדול והקדוש רבי אברהם בן רבי נחמן חזן זצ"ל היה עוסק בהפצת המעיינות חוצה ובקירוב נפשות אל הרועה הנאמן • רשימה תמציתית וראשונה מקורות חיי תלמידיו ומקורביו ושומעי לקחו של האיש אשר רוח בו, רבי אברהם ברבי נחמן זצ"ל, וסיפורים ושיחות מופלאות מאשר שמעו מפיו והתהלכו לאורם כל הימים
הצוואה הגדולה של החכם דקדושה לבניו ותלמידיו הנאמנים "להשקות אילנות" ליוותה את ר' אברהם ז"ל בכל מסעות חייו הקדושים. מימי נעוריו ועד זקנותו, בימי שבתו בחוץ לארץ ובעשרים שנות מגוריו בארץ ישראל, עסק תמיד בכתב ובעל פה להשקות את אילנות ולקרב נפשות להשם יתברך, לקשרם בעבותות של אהבה לאור האורות המאיר בכל העולמות.
ואמנם השפעתו הכבירה של ר' אברהם ז"ל היתה ניכרת היטב בכל מקום בו "קינן", בתהלוכות חייהם של מקורביו שומעי לקחו, בתבערת לבבם, בכיסופיהם והשתוקקותם, בעבודתם היוקדת, בשיגם ושיחם, בתמימותם ופשיטותם בקיום עצותיו הנאמנות של רבינו הק' בקימת חצות ובהשתפכות נפשם לפני בוראם, ובעיקר בדבקותם עד כלות באורו של צדיק הדורות.
איש אשר רוח בו היה ר' אברהם ז"ל, והיה מתהלך כנגד רוחו של אחד ואחד לפי מדרגתו. על מקורביו נמנו פשוטי עם וגאוני ארץ, ועם כל אחד היה משוחח ומדבר לפי כוחו והשגתו.
לא ניתן להקיף במסגרת מאמר אחד את יריעת קורות כל המקורבים והנפשות אשר קירב ר' אברהם ז"ל לאורו של רבינו הק', לשם כך זקוקים אנו לסדרת מאמרים ארוכה, ועוד חזון למועד בס"ד לפרוס את תולדותיהם בגיליונות הבאים עלינו לטובה.
אכן, פטור בלא כלום אי אפשר, ובפרט שרבינו הק' צפה ברוח קודשו וחפץ היה ש"יספרו כמה מעשיות מאנשי שלומנו, ומכל אחד ואחד יהיו כמה מעשיות" (חיי מוהר"ן שכז).
לעת עתה לרגל מלאות מאה שנה להסתלקותו – תקופת ימים הראויה לציון – אמרנו נלקטה נא מהנגלות והידוע בקרב אנ"ש, על עסקו בהפצת המעיינות חוצה, והנפשות שהיה להם חיבור עמו, הן מעט הן הרבה. וסידרנום לפי סדר השנים לערך.
לפניכם ערכים עלב שישה ועשרים מתלמידיו: רבי פנחס מקיבליטש ז"ל \ רבי ברוך גלנט ז"ל \ רבי שמער׳ל (שמריהו) ברדיטשובר ז"ל \ רבי מנדל מטשערנוביץ ז"ל \ רבי בנימין פארבער ז"ל \ רבי מנחם נחום שוסטער ז"ל \ רבי נחמן שטרקס ז"ל \ רבי יעקב פילמער ז"ל \ רבי גדליה ברגר ז"ל \ רבי שמואל מאיר אנשין ז"ל \ רבי שמואל העשיל פרידמן ז"ל \ רבי שלמה וועקסלר ז"ל \ רבי יעקב מלמד-קלמנוביץ ז"ל \ רבי נייחא נכדו של רבי אבא'לה ז"ל \ רבי משה בער רוזנפלד ז"ל \ רבי נחום כהנא ז"ל \ רבי מרדכי הלברשטט מסוקולוב ז"ל הי"ד \ רבי שלמה גבריאל הכהן ז"ל \ רבי יצחק מנדל רוטנברג ז"ל \ רבי יצחק מאיר קורמן ז"ל \ רבי יחזקאל מנדלאיל ז"ל \ רבי משה שמואל לווין ז"ל הי"ד \ רבי ישראל כהן ז"ל הי"ד \ רבי משה גלידמן מטשנסטכוב ז"ל \ רבי אליהו חיים רוזין ז"ל \ רבי לוי יצחק בנדר ז"ל
מהנפשות הראשונות שעשה ר' אברהם ז"ל לענין רבינו הק', היה ר' פנחס מקיבליטש ז"ל, אשר לאחר נישואיו עבר להתגורר באומן והיה סמוך על שולחן חותנו כנהוג, חותנו שהיה מחוג המתנגדים היה מרבה לדבר עמו כנגד חסידי ברסלב, עד שיום אחד מרוב דיבוריו התעורר ר' פנחס'ל לבדוק במו עיניו ולראות במה מדובר. ר' פנחס'ל היה באותה עת ראש חבורת האברכים של החסידות שאליה השתייך, בעיר אומן, לאחר שרבו מינה אותו לכך.
מיד בהיכנסו אל הקלויז, הרגיש ר' אברהם ז"ל בחיפושי נפשו, הוא פנה אליו ואמר לו "אברך, בוא ועלה עמי אל העלייה", הוא עלה עמו אל עליית הקלויז ולמד עמו את התורה 'תשעה תקונין' בליקוטי מוהר"ן סימן כ'. ר' אברהם היה אז בימי עלומיו ולבו נפשו בערה כיקוד אש באורו של רבינו, ר' פנחס'ל שמע מפיו דיבורים כאלו שלא שמעתן אוזן ומיד גמר אומר לדבק עצמו בדרך רבינו. מאז הלך והתקרב עד שנעשה מגדולי המקושרים לרוח אפנו.
עד מהרה נתגלה הסוד ברבים; "ר' פנחס'ל 'ראש חבורת האברכים' נעשה ברסלבר!", קרוביו לא אבו להשלים עם ה'אבידה' וקמה נגדו התנגדות עצומה. משראה ר' נחמן מטולטשין ז"ל שהדברים מגיעים לידי סכנת-נפשות, יעץ לו לנסוע לכפר סטאפאטשיק הסמוך, שם התגורר אחד מאנשי מוהרנ"ת ז"ל.
לאחר מכן העתיק ר' פנחס'ל ז"ל מגוריו לקיבליטש, שם נעשה מלמד דרדקי ועל ידי כך קירב עשרות נערים לדרכו הקדושה של רבינו, אמנם כשנודע הדבר לאבותיהם, קמה עליו גם שם התנגדות קשה, אך אלו שנשארו דבוקים אליו נעשו עובדי ה' מופלגים ונודעים[1].
אחת הערים בהן שהה ר' אברהם ז"ל רבות והבעיר בה את אשו הקדושה של רבינו, היתה ברדיטשוב. בין המקורבים הגדולים שקירב שם והשפיע עליהם, היו:
היה מבקש אלוקים ועובד ה' מופלג, התקרב על ידי ר' בנימין פארבער (הצבעי) ז"ל, היה זה כשהבחין בו ר' בנימין כשהוא מתייגע בתפילתו בכוונה, אמר: "הלב היה שייך אל המעיין…", ניגש אליו ודיבר עמו מרבינו. ולאחר שהגיע ר' ברוך לסעודה-שלישית שהשתתף בה ר' אברהם ז"ל ושמע את דבריו הקדושים, וראה את הריקוד שלאחר מכן, גמר אומר לשים חלקו עם אנשי שלומנו.
ר' שמואל הורביץ ז"ל מפליג בספרו 'ימי שמואל' על עבודתו של ר' ברוך ז"ל את ה' ברשפי שלהבת, איך שהיה מאריך ב'בריך שמיה' שבפתיחת הארון בכוונה עצומה.
השאיר אחריו בן, ר' יוחנן ז"ל, שאף הוא כאביו היה משומעי לקחו של ר' אברהם ז"ל ושמר את היהדות במסירות נפש אחר כך בימי הקומוניסטים. ר' יוחנן גלנט ז"ל היה מאלו שר' שמואל הורביץ ז"ל כתב עמם את הספר 'אבניה ברזל' בהיותו באומן.
שנה אחת לא הביא ר' ברוך גלנט ז"ל את בנו הבחור יוחנן לקיבוץ אנ"ש באומן בראש השנה, על אף שהפציר בו בנו מאוד שיקחנו עמו, מחשש שמא בדרך יתפשו השוטרים את בנו ויגלו כי הינו עריק מהצבא. בהגיעו לאומן, שאלו תיכף ר' אברהם ז"ל: היכן יוחנן בנך? ענה לו ר' ברוך שלא הביאו מחשש שמא יתפסוהו. ר' אברהם ז"ל, שענין ריבוי הנפשות בקיבוץ הקדוש בער בלבו, הפטיר: "חבל, הרי אם היית מביא אותו, היית מקיים דבר נשגב כזה כהעקידה שעקד אברהם אבינו את יצחק בנו"[2].
נתקרב ע"י ר' אברהם ב"ר נחמן ז"ל באחד מביקוריו בברדיטשוב. העתיק יחד עם ר' אלטר טעפליקר ז"ל את הספר 'ביאור הליקוטים'. יסד 'חברת משניות' לחבורת אנ"ש בעירו. ר' שמואל העשיל פרידמן ז"ל כותב בספרו: "שבת קודש אחר סעודת שחרית הלכתי לאנשי שלומנו.. ונשארתי שם על סעודה שלישית; למדנו את ספר רבינו הקדוש, ר' שמעריל למד ואנחנו שמענו. וגודל החיות והשמחה וההתלהבות שהרגשתי אז – אי אפשר לבאר בכתב" (תולדות שמואל עמ' י).
אחיו של ר' שמערל, העתיק את הספר 'כוכבי אור' מכתב יד ר' אברהם ז"ל, בצעירותו עבר לטשערנוביץ כדי להינצל מגיוס לצבא והיה בא משם לאומן לראש השנה.
איש תמים במעשיו שעל ידו נתקרב ר' ברוך גלנט ז"ל. היה צבע בגדים ובעת שהיה מכניס את הבגדים ליורה הרותחת, היה מוציא מחיקו דפי ספרים ולומד בהם או מפרש שיחתו לפני ה' בבכי ובדמעות שליש, היה הולך בחצות לילה יחד עם חברו ר' יעקב פילמער ז"ל לעריכת חצות ותפילה ולימוד על ציון הרב הקדוש מברדיטשוב זי"ע. בשנת תרס"ג עלה לתקופת מה לארץ הקודש.
מקור חוצבו מהעיירה למאז' שבפולין, בהיותו יתום מאביו נשלח ע"י משפחתו לברדיטשוב ללמוד מלאכת הסנדלרות ושם נתקרב לחבורת אנ"ש ולמד מהם דרכי עבודת ה'. כשחזר לפולין המשיך בעבודתו באמת ובתמים כפי שלמד בברדיטשוב, ועל ידו התקרבו גדולי תורה וגאונים מופלגים שנעשו אחר כך מגדולי אנ"ש, הלה הם: ר' מרדכי מסוקולוב ז"ל, ר' שלמה גבריאל הכהן ז"ל, ר' אפרימל ז"ל ור' פנחסל מפשעדבורז ז"ל.
ר' נחום דר תקופה בברדיטשוב ואחר כך באומן, ר' אברהם ז"ל היה נוהג בבואו לאומן להתאכסן בביתו ולדבר על שולחנו בתורת רבינו הק'. אחיו ר' דוד ז"ל היה אף הוא מאנשי ר' אברהם ז"ל.
אחיו של ר' נחום שוסטר, בהיותו בחור מאורס, בשבת השניה לארוסיו, ישב עמו ר' אברהם ז"ל משך כל יום השבת ודיבר עמו זמן רב, כשבכוונתו למנוע ממנו לצאת לטייל עמה ברחובות קריה. והיה ר' נחמן מספר זאת כל פעם, והיה אומר שאינו יכול לשכוח את הדיבורים שדיבר עמו אז באותה שבת, שהיו לו להוראה לכל ימי חייו.[3] ר' נחמן ז"ל מסר נפשו עבור היהדות בזמן הקומוניסטים ואף ישב בסיביר כמה שנים על כך, התפרסם בארץ ישראל עקב 'פרשת יוסלה' נכדו, כאשר לחם במסירות נפש למען יישאר נאמן לה' ולתורתו.
נקרא גם ר' יעקב שניידער – החייט, על שם מלאכתו. דר בברדיטשוב ושם הכיר את ר' אברהם ז"ל, היה הולך ברגל מברדיטשוב לאומן. עלה לארץ הקודש בתרס"ה וגר ביפו ובירושלים, עובד ה' ומצויין בהתבודדות, משכים חצות ועוסק רוב היום בשיעורים קבועים (ימי שמואל ב' קסג) באמצע עבודתו היה לומד בעל-פה ספרי רבינו וספרי קבלה. ר' שמואל הורביץ ז"ל, שקיבל ממנו הרבה, כותב: "וכן סיפר לי כי מעת שבא לארץ ישראל, היה ידיד נאמן ומקורב מאד לר' אברהם ב"ר נחמן ז"ל בכל כוחו ומאודו, וכמעט רוב מנוחתו של ר' אברהם ז"ל היה בביתו של רבי יעקב, כי היה אצלו כמו בן בית, והיה לרבי יעקב בית מיוחד בשביל עבודתו, והתגורר ר' אברהם ז"ל עמו והיה מדבר עמו בעבודת ה'" (ימי שמואל פרק קע).
עלה לארץ הקודש בתרס"ה לערך, בעל ייסורים ועני מופלג, אך מלא אמונה ושמחה. אמר בשם ר' אברהם ז"ל, שכל אחד המקורב לרבינו הק' צריך להרגיש שהוא כמו ננס על גבי הענק, שמצד עצמו הוא קטן ושפל כמו ננס הנמוך מאד, אבל מצד הענק הוא גדול מאד וגבוה מכולם. (אוצר נחמני קה).
מקור חוצבו מהעיירה זינקוב, התקרב בברדיטשוב בשנת תרס"ג על ידי ר' ברוך גלנט ז"ל שלמד עמו ב'ליקוטי הלכות' והלהיב את לבו לעבודת ה'. לאחר מכן נסע לאומן וישב שם תקופה ניכרת. בשנת תרס"ד עלה לארץ ישראל, היה קרוב מאוד לר' אברהם ז"ל בימי שבתו בירושלים, ר' אברהם הועידו לכתוב מפיו שיחות קודש מרבינו ומוהרנ"ת אשר שמע וקיבל מאביו ר' נחמן טולטשינער ז"ל. כתב מפי ר' אברהם ז"ל את הקונטרס 'ימי התלאות', וכן שיחות וסיפורים שנכללו בספר 'אבניה ברזל', כפי שרשם ר' שמואל הורביץ ז"ל בספר "מכתב יד ר' מאיר אנשין שכתב מרבי אברהם ז"ל, ורבי אברהם הגיהם".
ר' אברהם אמר לו פעם: דע לך שכל מה שאתה שומע ממני, סיפור דברים או שום שיחה, הוא אמת צרופה ומזקקת, 'לויטער אמת'[4].
בשנת תרע"ב עבר ר' שמואל מאיר לדור ביפו והחל לעבוד יחד עם ידידו ר' שמואל העשיל פרידמן בדפוס בעיר. לא חלף זמן רב, והם גילו למגינת לבם כי מדפיסים בדפוס בו הם עובדים, ספרים חיצוניים המכילים דברים הנוגדים את האמונה הקדושה.
הם לא ידעו לשית עצה לנפשם, האם עליהם לעזוב את מקום עבודתם ולהפקיר את מקור פרנסתם?
החליטו להימלך בדעתו של ר' אברהם ז"ל. כתבו לו איגרת ובה סיפרו לו גופם של דברים. ר' אברהם, כמנהג אנ"ש שלא לייעץ לשום אדם בפסקנות באשר לענייניו הפרטיים, השיב להם איגרת וזו לשונה:
"כבוד ידידי ר' שמואל מאיר נ"י. אודות שאלתו בדבר ההדפסה אשר שאל מאיתי, עלה כעת ברעיוני, כי בלי ספק נמצא ביכולתו להתעקש בבקשתו מבעל הדפוס, שכאשר יגיע לידו דף או עמוד מדברי הכפירות והחרופים, יחליף וייתן זאת העבודה לפועל אחר, ולא מידיו תצא פעולה כזאת, להחטיא את הרבים בכפירות הנשתוות לעבודה זרה ממש, ואשר על כאלה חייב האדם למסור את נפשו, ייהרג ואל יעבור, ובפרט שהמחרף גרוע מכולם, כמבואר מדברי חכמינו ז"ל. גם אם אין ביכולתו למסור את נפשו ולעזוב לגמרי עבודת חטא הרבים כזה, על כל פנים, יש ביכולתו לקבל על עצמו זאת המסירות נפש להנות את בעל הדפוס בעבודה חצי שעה בכל יום יותר מפועלים אחרים (ואפשר יותר מחצי שעה) ואפשר, בעד זה היתרון יגמול איתו בעל הדפוס זה הגמול הנ"ל, אשר לא יפסיד ויחסר כלל בזה.
"ואני עשיתי מה שמוטל עלי, להזהירו ולהודיעו מכל זה, ויותר אין להאריך. נאום ידידו ואוהבו, ומייעצו לחייו, בגוף ובנפש, אברהם חזן.
"ולפרוש בשלום ר' שמואל העשיל נ"י, ומאליהם יבינו, שלדעתי יש להם להתחבר, שיבקשו שניהם זאת הבקשה מבעל הדפוס, ובכל לב ונפש, כאשר יבקש האדם על חייו הגשמיים בכל לב ונפש מהבא להורגו, חס ושלום. כי 'המחטיאו קשה מההורגו' (כמבואר בדברי חכמינו ז"ל) וגם בתחילה יבקשו ויתפללו על זה מהשם יתברך, אשר בידו לב כל נפש (פלגי מים לב מלך וכו') וביקשתם משם וכו' ומצאת. כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך, ידידו ואוהבו, אברהם הנ"ל".
כשהזדמן ר' אברהם ז"ל ליפו השאיר את המכתב בבית ר' שמואל העשיל. כשהגיע המכתב לידי ר' שמואל מאיר והוא קרא את הכתוב בו, שוב לא היה לו ספק מה עליו לעשות, בהיותו חכם המבין דבר מתוך דבר; הוא החליט על אתר לנטוש את עבודתו ולעלות ירושלימה. עוד באותו יום החל לארוז את חפציו, לתמיהת אשתו, מה זאת? סיפר לה על המכתב שקיבל מר' אברהם ז"ל והמשיך לארוז.
הדבר ארע ביום ב' לחודש אלול שנת תרע"ב. וכך כותב חברו ר' שמואל העשיל ביומנו: "קודם הצהרים באתי ליפו ומצאתי שידידי ר' מאיר נ"י עם בני ביתו מכינים את עצמם עם כל החפצים לחזור ירושלימה; הלוואי שאזכה גם כן עם בני ביתי לחזור ירושלימה…" (תולדות שמואל, עמ' קסז).
ר' שמואל מאיר ז"ל הדפיס הספרים: הגדת 'אור זורח', קונטרס 'מאיר עיניים' דרוש מליקוטי הלכות בגנות תאוות ממון, וכן חלק מליקוטי הלכות.
מקור חוצבו מהכפר 'ז'ז'ילוב' הסמוך לברדיטשוב, נתקרב על ידי ר' שמשון איסרוב ור' שמעריל ברדיטשובער. לראש השנה תר"ס נסע לאומן, שם העתיק את כתבי ר' אברהם ז"ל. באותה שנה עלה ארצה, כאן ישב רבות עם ר' אברהם ז"ל ושמע מפיו דיבורי אמת ואמונה הנובעים ממקור החכמה. גם לאחר שהעתיק מגוריו מירושלים ליפו, היה ר' אברהם מבקר בביתו לפרקים ומדבר עמו מרבינו, ר' שמואל העשיל מזכירו רבות בספרו 'תולדות שמואל':
"אחר כך בא אצלי ידידנו ר' אברהם נ"י ולמדנו מעט ספר רבינו הקדוש, כי כמעט בכל שבת קודש הוא בא אלי…" (עמ' עג).
"קניתי מידידנו ר' אברהם נ"י סיפורי מעשיות – מהחדשות שנדפסו מקרוב, ולוויתי רו"כ על משכון (מורה שעות שלי) ושלחתי לו עבורם, כמו שאמר רבינו ז"ל שכל אחד יקנה ספריו הקדושים, ואם אין לו מעות שילווה על משכון וכו', עיין בספר חיי מוהר"ן. אבל מה רבו מעשיך ה', ביום שהזמנתי המעות לתן לר' אברהם נ"י – ועדיין לא נתתי לו כי הייתי בהדפוס, בא אצלי אבי נ"י ובישר אותי שזכיתי בגורל אחד ליפ' ורבע. שבת קודש פרשת פנחס, הייתי בסעודה שלישית אצל אבי נ"י ושמעתי מר' אברהם דברים נפלאים מרבינו הקדוש" (עמ' פז).
"ידידנו ר' אברהם היה אצלנו כמה שבועות, והחיה אותי מאוד בכתביו ובדיבוריו אשר אין ערוך למו, וגם השאיר אצלי הרבה כתבים להעתיקם" (עמ' קסו).
חיבר הספרים: 'אמונת חכמים' – במעלת ההתקרבות לצדיק; 'ארצנו הקדושה' – בשבח קדושת ארץ ישראל, 'סידור מקור חכמה' – מלוקטים מספרי רבינו, רבי נתן, ותלמידיו הקדושים, ועוד חיבורים שלא באו לדפוס.
התקרב לאורו של רבינו הק' בגרמניה מולדתו ע"י הספר 'ליקוטי עצות' שמצא, עלה לארץ הקודש בתרמ"ח. לאחר שעלה ר' אברהם ז"ל ארצה בשנת תרנ"ד, מרגע ההיכרות של ר' שלמה עמו, נקשר אליו. הוא מצא בו את שאהבה נפשו; איש מלא וגדוש בכל מכמני התורה, נגלה וסוד, שפל בעיני עצמו ודבוק בדביקות יוקדת בכל נימי נפשו ברבינו הקדוש.
ר' אברהם ז"ל חיבבו מאוד ופתח בפניו את אוצרות-הטוב הצפונים במוחו ובליבו. ר' שלמה שתה בצמא את דבריו והיה מעלה אותם על הכתב. מעט מזעיר מרשימותיו, נדפס בספרים ׳כוכבי אור׳ ו׳חכמה ותבונה׳[5].
חתום על מכתב לאנ"ש בלובלין בקשר להדפסת כתבי ר' אברהם ז"ל (נחלי אמונה כ"ט)
בצעירותו הכיר את ר' אברהם ז"ל בימי מגוריו בירושלים עיה"ק, ור' אברהם חיבב את קריאתו והעמידו לבעל-קורא במנין אנ"ש.
סיפר, שכנער צעיר ראה פעם שר' אברהם מתקשה ללבוש את מעילו, רצה לעזור לו, אך ר' אברהם לא הרשה לו, ואמר לו בנימת חביבות: "רוצה אתה כבר לעשותני כמפורסם?"[6].
בימי נעוריו נפל ל'חקירות', ותלמידי מוהרנ"ת הרב מטשעהרין ור' פנחס יהושע ז"ל החזירוהו למוטב. ר' נייחא דבק מאוד בר' אברהם ז"ל ואהב לשוחח עמו, ולמרות שהיה אדם מפונק עד שלא יכול היה להתוועד עם שום אדם, לרוב אהבתו את ר' אברהם ז"ל היה יכול לשבת ולשוחח עמו זמן רב. פעם בהיותו באומן חלה מאוד במחלת הריאות, ולא נתנו לאף אדם לגשת ולהיכנס אליו. כשנודעה מחלתו לר' אברהם ז"ל בא לבקרו, וכשהודיעו לו שאין נותנים לאף אחד להיכנס אליו, אמר ר' אברהם ז"ל להמטפל בו: לך ואמר לו שבנו של ר' נחמן מטולטשין רוצה לבקרו. כשהודיעו לו זאת ציווה שתיכף יכניסו אותו וכשנכנס שהה אצלו משך כמה שעות בדברם יחד בתורה ועבודה, כשנפרד ממנו ר' אברהם ז"ל, שאלוהו הסובבים: מה דיברת עם 'הזקן' הזה זמן רב כל כך? נענה ואמר: "אתם אומרים 'זקן'? כל השבע חכמות מונחים אצלו ובקי בהם כבכף ידו"[7].
ר' אברהם ז"ל היה קרוב משפחתו מצד אמו, בימי נעוריו היה ישן בחדר אחד ר' אברהם ז"ל בבואו לבקר בביתם. לימים סיפר כיצד הונחו לפני מיטתו של ר' אברהם שני דליים, האחד מלא במים והשני ריק, מידי שעה קצרה היה מקיץ משנתו, נוטל ידיו ומתחיל למלמל בפיו. כשהבחין כי הוא מתבונן בעבודתו, הפטיר לעומתו: ״שלאף, שלאף…״ (תישן, תישן…) ומיד נפלה עליו תרדמה.
פעם אחת כשהה בביתם ר' אברהם ז"ל, כשפנה לצאת, בעמדו על יד הפתח, ביקשה ממנו האם שיברך את נחמן בנה שינצל מהצבא. בשעת מעשה עמדו שני הבנים לפניו, ואילו ר' אברהם השיב: ״משה בער וועט קיין סאלדאט נישט זיין״ (משה בער לא יהיה חייל). האם שהבינה מדבריו כי על נחמן אינו מבטיח, פרצה בבכי: ״מה יהיה עם נחמן שלי?!״… ואילו ר' אברהם לא מיהר לענות. לאחר שחזרה והפצירה בו, ענה ואמר ״דו האסט וואוילע קינדער – משה בער וועט קיין סאלדאט נישט זיין און נחמן וועט ניצול ווערן״(- ״יש לך ילדים טובים, משה בער לא יהיה חייל ונחמן ינצל״). ואכן כך היה, ר' משה בער ניצל מהגיוס, ואחיו ר' נחמן גויס, אך חזר בחיים בעת שרבים שהיו עמו נהרגו[8].
בצעירותו נפל להשכלה, בהשפעתו של אחד מגדולי המשכילים בעירו שהיה בעל בית-מרקחת. כשהגיע הדבר לאוזני ר' אברהם ז"ל והוא החל לפעול להצלתו מרדת שחת. בחכמת האלוקים שבקרבו, ידע כיצד לשוחח עמו, עד שהשיבו בתשובה שלמה וקרבו לאורו של רבינו הקדוש.
חנות היתה לר׳ נחום בטפליק, שם נהגו חסידי ברסלב בעיר, ובהם החסיד הקדוש ר' אלטער טעפליקר הי"ד גיסו של ר' אברהם ז"ל, להפגש מדי יום בשעות הצהריים, בהן החנות ריקה מקונים, וללמוד בצוותא בספרי רבינו, ולשוחח שיחת-חברים בעבודת ה׳.
לפני פטירתו פנה ר׳ נחום לאחד הנוכחים שהיה מציץ מעת לעת בספרים חיצוניים, ואמר לו: "אם עסקתי בספרי רבינו כראוי – איני יודע, אולם השבח לק-ל, את הוראתו הנחרצת של רבינו שלא להסתכל בספרי חקירה – זכיתי לקיים כראוי"[9].
היה מתלמידי ר' גרשון הענין מראדזין ז"ל בעל התכלת, קיבל סמיכתו מהגאון ר' יושע בר מבריסק ואח"כ נתמנה למו"צ בסוקולוב. הראשון באנשי פולין בהתקרבותו לדעת רביז"ל.[10] התקרב ע"י שראה את עבודתו של ר' נחום שוסטער האמירת 'תיקון חצות' בבכיה ובהתעוררות, אחר כך נזדמן שהיה צריך להעתיק מגוריו לזמן מה לברדיטשוב, והחל להימנות על חבורת אנ"ש דשם. עמו היה ר' אברהם ז"ל מדבר סתרי תורה ומילין דגניזין.
ר' שמואל הורביץ ז"ל סיפר, שכאשר ביקר בפולין בדרכו לאומן, שהה בבית ר' מרדכי ז"ל, ור' מרדכי דיבר עמו במשך יומיים תמימים ממה שזכר מר' אברהם ז"ל והפליג בשבחו מאד.
חברו של ר' מרדכי מסוקולוב והתקרב יחד עמו ע"י ר' נחום שוסטר ז"ל, מראשוני מפיצי דעת רבינו בפולין ומייסד ביהמ"ד דברסלב בוורשא. עובד ה' מופלא. נסע לקראת ראש השנה תרע"ט לאומן, אך לא הצליח להגיע לקיבוץ מחמת מניעות הדרך, בבואו לאחר ר"ה, היה זה לאחר שנולד בן לר' לוי יצחק בנדר ז"ל ורצה שיבוא לטפליק להיות כהן בפדיון בנו, השיבו ר' שלמה גבריאל: הייתי בא אליכם בכבוד, כי שמעתי שהייתם כרוכים אחרי ר' אברהם ז"ל, אולם מסתובב אני עתה 'ללא ראש'", כי כששמע שנפטר כבר ר' אברהם ז"ל חלשה דעתו, כי היו לו שאלות רבות לשאלו ועתה אין לו יותר את מי לשאלם (שיח שרפי קודש ד-תצג).
התקרב בנעוריו לברסלב, בתרס"ח נסע לאומן והיה מתלמידי ר' אברהם ז"ל, בתרע"ט עלה לארץ ישראל והיה ממייסדי בית הכנסת ברסלב בירושלים. בקי עצום בגפ"ת ועובד ה' נפלא. לימים היגר לאמריקה והיה ממייסדי הברסלבר שטיבל דשם.
קיבל מר' אברהם ז"ל ואף מסר שיחות בשמו[11].
כתב ר' נחמן בורשטיין ז"ל: "סיפר לי ר' יצחק מאיר, שהיה כמה שנים באומן עד שחזר לפולין והתחתן שם, ובאותם השנים ספג וקלט שיחות ודיבורים נפלאים מכל זקני אנ"ש אשר ישבו באומן ובעיירות שונות כמו ברסלב, טפליק, טירהאוויצא, טולטשין, טשערין, ברדיטשוב, ובכפרים שונים שישבו שם גם כן אנ"ש. וחרש אצל כל הזקנים מאנ"ש להוציא מהם שיחות יקרות ממש אוצרות לא ידועים לאנ"ש, ובעיקר מר' אברהם ב"ר נחמן, כי נסע עמו נסיעות גם לפולין וממנו שמע רבות סיפורים ודיבורים מרבינו ז"ל וממוהרנ"ת ז"ל ותלמידיהם"[12]
ר' אברהם ז"ל עמד עמו בקשר מכתבים, אחד ממכתביו אליו, העוסק בין השאר בהדפסת הקונטרס 'שיחות וסיפורים' נדפס בספר 'נחלי אמונה' יב.
ר' יצחק מאיר כותב ברשימותיו: "אחד היה ר' אברהם ב"ר נחמן טולשינער ע"ה, שזכה לא להפסיד ולבטל ולאבד הנסיעה שלו ח"ו לאומאן על ראש השנה, וי"ט פעמים הגיע מא"י לאומאן".
ר' אברהם ז"ל עמד עמו בקשרי מכתבים, בספר 'נחלי אמונה' נדפס מכתבו אליו בזה"ל:
"כבוד ידידי ואהובי ה׳ יחזקאל נ״י ה׳ מאנדלאייל. אולי יש ביכולתו לשלוח את המכתב הרצוף פה להאברך ה׳ יצחק מאיר נ״י, אבקש ואכפול את בקשתי על זה, כי מאוד נחוץ לשלוח לו זה המכתב כאשר יבין מע״כ כשיקרא בו,
"ידידו ואוהבו, אברהם חזן
"ומאוד אוסיף לבקש ממע״כ שלא יודיע כלל לשום אדם מאנ׳׳ש מענין זה המכתב ששלחתי לר' יצחק מאיר, ואם יש באפשרותו יבקש גם מר׳ יצחק מאיר על זה.
"ידידו ואוהבו, אברהם חזן הנ״ל
"אגב אורחא הנני להודיעו שזכיתי להדפיס גם את הקונטרס השני מהספר שיחות וסיפורים".
מראשוני המקורבים מפולין שהתיישבו באומן. כשהיה ר' אברהם ז"ל מגיע מארץ ישראל, היה מדבר עמו ומקבל ממנו. ואף שרת את ר' אברהם ז"ל בסוף ימיו וליווהו בכל מקום לכתו[13]. מאלו שר' שמואל הורביץ ז"ל כתב עמם את הספר 'אבניה ברזל' בהיותו באומן.
ר' הירש לייב ליפל ז"ל סיפר, שבהגיעו לאומן בשנת תרפ"ג, בהיכנסו בשערי הקלויז פגש את החסיד הנלהב ר' משה שמואל, שקיבל פניו בשמחה עצומה. ביקש ממנו ר' הירש לייב שיחזור בפניו על דיבור ששמע מרבי אברהם, שנסתלק שנים מועטות קודם לכן. "דיבור מרבי אברהם חפץ הנך לשמוע?" השיבו ר' משה שמואל, "כך היה אומר: ׳רבינו הקדוש שמו כמניין ׳נצח׳ והוא מנצח תמיד, וכאשר מידבקים בו מוכרחים להיוושע!…"[14]
*
כאמור, היה ר' אברהם ז"ל מגיע במסירות גוף ונפש מדי שנה מארץ הקודש לקיבוץ באומן בראש השנה, כשהגיע בפעם האחרונה לאומן באמצע חדש אלול תרע"ד, מיד בבואו כשראה את הבחוריםשזה מקרוב באו מפולין והקדימו לבוא לפניו בשבועיים ימים, ניגש אליהם ואמר להם בשמחה 'שלום עליכם', הוא שמח עמהם מאוד בהבינו שבחורים בני תורה הם ויוכל לשוחח עמהם, ואמנם אותם הנערים דבקו בו והיו אחר כך לחסידים גדולים ומופלגים שהפיצו את אור תורתו של רבינו על פני תבל[15].
וסיפר ר' לוי יצחק בנדר ז"ל, שבישבו עמהם יחד לדבר עמהם בעבודת השם יתברך, הבחינו בו איך שמתפתל בייסוריו הקשים מאוד, שכן היה זה כבר בערוב ימיו בהיותו חלוש וידוע חולי, אבל למרות זאת לא הפסיק משום כך מלדבר עמם[16].
באותה היה כבר היה ר' אברהם ז"ל כבד-ראייה, ודרכו היתה שכשהיה יושב בבית הכנסת לפני תפילה וכדומה, היה יושב כשראשו נתון בין שני ידיו ומתפלל ולומד לעצמו, וכשהרים ראשו והבחין אחד עומד אצלו, היה מדבר עמו, ואם לאו היה ממשיך לעסוק בעבודת תפילתו ודבקותו, וכל מי שלא היה ביישן והיה עז יותר, היה יושב עמו ומקבל ושומע יותר, ולמרות כובד ראייתו, ידע מי יושב לפניו והיה מדבר עם כל אחד ואחד דיבורים השייכים אליו ולפי הבנתו[17].
הגיע באלול תרע"ד מפולין לאומן, היה מגדולי תלמידי ר' אברהם ז"ל, למרות גילו הצעיר וזקנותו של ר' אברהם, קיבל ממנו הרבה. אחד המקורות העיקריים לשיחות שנדפסו ב'אבניה ברזל', ר' שמואל הורביץ ז"ל קרא את הספר על שם ר' אברהם ז"ל ועל שמו, 'אבניה' – א'ברהם ב'ן נ'חמן, י'שראל ה'כהן. לאחר שלמד פעם ר' אברהם ז"ל עמו ועם עוד מאנ"ש בתורה ס"ו שבליקוטי מוהר"ן, התלהב מאוד ואמר "אם נזכה לשמוע ממשיח רק כאלו תורות, הרי שבאמת כבר כדאי להתגעגע ולצפות אליו".
ר' לוי יצחק ז"ל אמר בשבחו, כי היה כה כרוך אחרי ר' אברהם ז"ל וקיים ממש 'נער לא ימיש מתוך האהל', כי כשהיה ר' אברהם יושב בקלויז כשראשו שעון על ידיו ומתבודד, היה ניגש אליו ומתיישב בכוונה לידו, שכשירים ראשו ישוחח עמו על מה שרצה, וכשכבר דיבר עמו ר' אברהם, היו באים שאר הבחורים והאברכים והצטרפו וזכו לשמוע ממנו דיבוריו הקדושים[18].
הגיע כבחור צעיר באלול תרע"ד מפולין לאומן, היה דבוק מאוד בר' אברהם ז"ל ושימש אותו במסירות גדולה, נשא עבורו דליי מים חמים מן המרחץ לביתו, ובהזדמנות זו שמע מפיו שיחות קודש. ר' אברהם העריך את התמסרותו אליו ואמר לו: ״זה עוד יועיל לך בבוא היום״. סיפר ר' משה ז"ל, שפעם גמר בדעתו לנסוע מאומן ולילך ללמוד באיזו ישיבה, אולם בדרך כשנזכר בברכת-המזון של ר' אברהם ז"ל הנאמרת בכזו כוונה וחיות, נעימות והתלהבות, הרהר לעצמו, וכי כבר לא אזכה לשמוע יותר ברכת המזון בכוונה כזו? וחזר בו מנסיעתו ושב לאומן.
ר' משה ז"ל העלה על הכתב שיחות ששמע מר' אברהם ז"ל, מאלו שר' שמואל הורביץ ז"ל כתב עמם את הספר 'אבניה ברזל' בהיותו באומן.
לאחר שמצא ספר מספרי רבינו, נסע מלומז'ה שבפולין לאומן, והגיע לאחר חג הפסח תרע"ה. סיפר שהיות ובא מבית ליטאי ומצבם החומרי של חסידי ברסלב באומן לא נראה מרנין עבור מי שבא ממחוזות אחרים, החל מהרהר האם לא עשה צעד נועז מידי בבואו לאומן…
כל זאת עד שהגיע לעיר מורו ורבו לעתיד, ר' אברהם ב"ר נחמן ז"ל, "אז ידעתי מיד: 'זאת מנוחתי עדי עד, פה אשב כי איויתיה".
היה מאלו שר' שמואל הורביץ ז"ל כתב עמם את הספר 'אבניה ברזל' בהיותו באומן. בארץ ישראל נודע ר' אליהו חיים ז"ל בשיעוריו המיוחדים שהיו מתובלים בשיחות קודש ועובדות ששמע מפי ר' אברהם ז"ל באומן.
בימי הקומוניסטים מבר נפשו להפצת יהדות, ואף נאסר יחד עם חברו ר' לוי יצחק בנדר ז"ל וניצלו בנסי נסים[19].
ר' נחמן בורשטיין ז"ל כותב: "שמעתי מר' אליהו חיים רוזין ז"ל, שפעם אחת עמד מאחוריו של ר' אברהם ב"ר נחמן ז"ל בעת התבודדותו (כמדומה שזה היה על ציון רבינו ז"ל) ושמע ממנו תחנוניו ובקשותיו, וחזר כמה וכמה פעמים על המילים האלה: "רבונו של עולם! וויא נעמט מען דיא אמונה אז יעדער ווארט ווערט נישט פארפאלן, וויא נעמט מען דיא אמונה אז יעדער קרעכטץ יעדער זיפץ ווערט נישט פארפאלן, גיוואלד! גיוואלד! וויא נעמט מען, וויא נעמט מען, אוי גיוואלד! גיוואלד! רבונו של עולם! וויא נעמט מען דיא אמונה, וויא נעמט מען דיא אמונה, רבונו של עולם! רבונו של עולם! דיא ווייסט דאך דעם אמת אז אן אמונה איז מען דאך גאר נישט ווערד" וכו' וכו' (ריבונו של עולם! היכן לוקחים האמונה שכל דיבור אינו נאבד? היכן לוקחים האמונה שכל אנחה וכל גניחה אינם נאבדים? אהה! אהה! היכן לוקחים? היכן לוקחים? אהה! אהה! ריבונו של עולם! היכן לוקחים האמונה? היכן לוקחים האמונה? ריבונו של עולם! ריבונו של עולם! אתה הלא יודע את האמת, שבלי אמונה אין שווים).
"וככה שפך שיחו ותחינתו בענין האמונה ואחר כך בכה מאין הפוגות. ולא שמע ממנו יותר. ואמר ר' אליהו חיים, שדברי תחנונים אלו שיצאו מפיו של ר' אברהם ב"ר נחמן, חדרו אז עמוק אל לבו ולא ישכחם לעולם, ולמד מזה הרבה איך לדבר ומה לדבר בעת ההתבודדות".[20]
ר' יעקב גדלי' תפילינסקי ז"ל כותב: "שמעתי מר' אלי' חיים שליט"א [ז"ל], ששמע מר' אברהם ב"ר נחמנ'ס בעת שהיה מתבודד; ריבונו של עולם, תעזור לי שאאמין שאין שום תפילה נאבדת, ואין שום אנחה נאבדת"[21].
הגיע מפולין לאומן באלול תרע"ד, היה כרוך מאוד אחרי ר' אברהם ז"ל ומגדולי מעתיקי שמועותיו. מאלו שר' שמואל הורביץ ז"ל כתב עמם את הספר 'אבניה ברזל' בהיותו באומן.
סיפר על החביבות המיוחדת שרחש לו ר' אברהם ז"ל, עד שכל אימת שפתח לדבר, שאל את הנוכחים: האם ר' לוי יצחק נמצא כאן? ור' לוי יצחק ז"ל היה מטעים בענוות חן "ואני איני יודע על מה ולמה…"[22]
הגם שלא שהה במחיצתו יותר משנים מועטות, את כל אוצרות מעיינות החכמה ינק ממנו והעבירם לדורות הבאים. התברך בזיכרון חד וצלול, ומסר את השמועות לאחר למעלה מיובל שנים כנתינתן ממש.
סיפר, שכשהציעו לו לשידוך את בתו של החסיד ר' אהרן מקיבליטש ז"ל נסע לשם לברר אודות המשפחה, וכשחזר לאומן סיפר לר' אברהם ז"ל על ביקורו בעיירה קיבליטש אצל ר' אהרן, נענה ר' אברהם ז"ל בקצרה "יש לו אשה כשרה". ר' לוי יצחק ראה בכך רמז כי השידוך מתאים לו, ואכן נגמרה ההתקשרות בכי טוב.
החתונה התקיימה בזאת-חנוכה תרע"ז, ור' לוי יצחק עבר לדור בקיבליטש, ומעת לעת היה בא לאומן להשתטח על ציון רבינו, ולהסתופף במחיצת ר' אברהם ז"ל.
נוהג היה ר' לוי יצחק ז"ל מדי שנה בבואו לאומן לראש השנה, לתת פדיון לר' אברהם ז"ל, אך בשנה האחרונה לחייו של ר' אברהם ז"ל, ברצון ההשגחה החליט לתת לו את הפדיון בערב שבת קודש כ"ז באלול תרע"ז, באותו מעמד בירכו ר' אברהם ז"ל שכעת חיה יזכה לבן. במהלך השבת התעלף ר' אברהם ז"ל ואיבד את הכרתו, ונשאוהו לבית אחותו רחל ע"ה, ומאותו יותר כבד עליו הדיבור, עד הסתלקותו כשלושה חדשים לאחר מכן. ר' לוי יצחק שמח שהספיק לתת לו את הפדיון, ואכן בדיוק שנה לאחר מכן בכ"ה באלול תרע"ח נולד לו בנו בכורו ר' משה ז"ל, היחיד שהתקיים אצלו[23].
[1] כפתור ופרח
[2] שיש"ק ג-תצא
[3] שיש"ק ה- רנד
[4] שיש"ק ו-עד
[5] בצילו של הרבי עמ' 83
[6] שיש"ק ו-קלח
[7] שיש"ק ה-קצח
[8] בצילו של הרבי, עמ' 411
[9] שיש"ק ו-קעד. גליון 'אוצרות' יוה"כ תשע"א.
[10] ר' מוטל יגלניק ז"ל
[11] אוצר נחמני קעט
[12] אוצר נחמני סה
[13] שש"ק ג' תק"ב
[14] מטמונים עמ' קיג; בצילו של הרבי עמ' 243
[15] שיש"ק ה- קצ
[16] שם ה-רא
[17] שם ו – עב
[18] שיש"ק ג-תקמט,ו-תלג.
[19] בצילו של הרבי, עמ' 345
[20] אוצר נחמני, קלה.
[21] שארית יעקב, מכתב מב.
[22] איש חסידיך עמ' מח
[23] איש חסידיך, עמ' נד-עג
מנהגי ברסלב • הקונטרס המפואר 'סדר הדלקת נר חנוכה ברסלב' הכולל בתוכו; שיחות, ליקוטי הלכות,…
עולם הנגינה • לקראת ימי החנוכה: השיר של אנ"ש החודר לתוככי הלב על הצילים "וּמִנּוֹתַר…
שיעורי המועדים • לפניכם שיעור מפי הגה"ח רבי אפרים קעניג שליט"א הכנה לימי החנוכה: איך…
חדשות קיבוץ שבת חנוכה תשפ"ה באומן • לרווחת ציבור הנוסעים לאומן 'איחוד ברסלב' עם מידע הנחוץ…
חדשות ברסלב • מרכז השיעורים 'היכלא' ערכו כינוס הכנה לימי החנוכה ב'שוהל' שבירושלים עם שיעור…
עולם ההפצה • הקונטרס הנפלא 'המפתח' של מכון 'אור האורות' עם עניינים מנהגים הלכות והנהגות…