חשיפה ראשונה: וַאֲנִי בְּעוֹדִי אֲהַלְלָה בוֹרְאִי • לקראת יומא דהילולא של רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב זיע"א החל בחוה"מ סוכות חושף היום גליון "מעינות הלוי" – חידושי תורה מחצרו של בעל שבט הלוי, הערה בכתב יד קודשו של מרן פוסק הדור הגאון רבי שמואל הלוי ואזנר זצוק"ל בספר הקדוש ליקוטי מוהר"ן האישי של מרן.
הערה שנחשפה מתייחסת לתורה "אזמרה לאלוקי בעודי" תורה רפ"ב.
וכך נכתב בגליון:
לרגל יומא דהילולא של הרה"ק ר' נחמן מברסלב זי"ע ח"י תשרי תקע"א
כתב בספה"ק ליקוטי מוהר"ן (סימן רפב)
… צריך האדם לזהר מאד להיות בשמחה תמיד, ולהרחיק העצבות מאד מאד … ואפילו כשמתחיל להסתכל בעצמו ורואה שאין בו שום טוב, והוא מלא חטאים, ורוצה הבעל דבר להפילו על ידי זה בעצבות ומרה שחורה, חס ושלום, אעפ"כ אסור לו ליפול מזה, רק צריך לחפש ולמצא בעצמו איזה מעט טוב, כי איך אפשר שלא עשה מימיו איזה מצוה או דבר טוב, … ועל ידי זה שמחפש ומוצא בעצמו עדין מעט טוב.
עי"ז הוא יוצא באמת מכף חובה לכף זכות ויוכל לשוב בתשובה, … היינו כמו שצריכין לדון אחרים לכף זכות אפלו את הרשעים ולמצא בהם איזה נקדות טובות. ועל – ידי – זה מוציאין אותם באמת מכף חובה לכף זכות, … כמו כן הוא אצל האדם בעצמו, שצריך לדון את עצמו לכף זכות, ולמצא בעצמו איזה נקדה טובה עדיין, כדי לחזק את עצמו שלא יפל לגמרי, חס ושלום, רק אדרבא יחיה את עצמו, וישמח את נפשו במעט הטוב שמוצא בעצמו, דהיינו מה שזכה לעשות מימיו איזה מצוה או איזה דבר טוב, וכמו כן צריך לחפש עוד, למצא בעצמו עוד איזה דבר טוב, … על ידי שאינו מניח להפיל את עצמו ומחיה את עצמו במה שמחפש ומבקש ומוצא בעצמו איזה נקדות טובות ומלקט ומברר אלו הנקדות טובות, מתוך הרע והפסולת שבו … עי"ז נעשין נגונים כנ"ל, ואזי הוא יכול להתפלל ולזמר ולהודות לה'.
כי זה ידוע שכשהאדם נופל בדעתו מחמת גשמיותו ומעשיו הרעים שרואה שהוא רחוק מאד מאד מן הקדשה באמת, אזי ע"פ רב אינו יכול להתפלל כלל מחמת זה. ואינו יכול לפתח פיו כלל, מחמת גדל העצבות והמרה שחורה והכבדות שנופל עליו, על – ידי שרואה גדל עצם רחוקו מהשם יתברך.
אבל כשהוא מחיה את עצמו על פי העצה הנ"ל. דהיינו שאעפ"י שיודע בעצמו שיש לו מעשים רעים וחטאים הרבה מאד, והוא רחוק מאד מאד מהשם יתברך, אעפ"כ הוא מחפש ומבקש ומוצא בעצמו עדין איזה נקדות טובות כנ"ל, ומחיה ומשמח את עצמו בזה, כי בודאי ראוי להאדם, להגדיל שמחתו מאד בכל נקודה ונקודה טובה מקדשת ישראל שמוצא בעצמו עדיין, ואזי כשמחיה ומשמח את עצמו עי"ז כנ"ל אזי הוא יכול להתפלל ולזמר ולהודות לה'. וזה בחינת (תהלים קמ"ו:) אזמרה לאלקי בעודי. בעודי דייקא, היינו על ידי בחינת העוד שלי שאני מוצא בעצמי בחינת 'עוד מעט ואין רשע' כנ"ל, על ידי אותה הנקודה, על – ידי – זה אוכל לזמר ולהודות לה' כנ"ל. וזהו אזמרה – אזמרה דייקא היינו זמירות ונגונים שנעשין על ידי שמלקט הנקדות טובות כנ"ל. ע"כ
בקצרה עיי"ש היטב באריכות.
וכתב ע"ז מרן רבינו זצוק"ל בשולי הגליון: ועל דרך זה מתפרש יפה מה דאיתא בשיר היחוד לשבת קודש ואני בעודי אהללה (את) בוראי וגו' ר"ל ע"י בחינת עוד שלי [דהיינו מעט הדברים הטובים שיש אף אצל רשע גדול], אהללה [עי"ז התחזקות בזה זוכים לבחינת זמרה ותפילה] כאשר כ' המחבר זי"ע.
מתוך עלון 'מעינות הלוי' עמוד ט"ז
צילום הספר הקדוש לפניכם:
חזק
עצום
יפה מאוד
יפה
מה החידוש
סוף הדרך
כתלמידו אוכל להעיד שמאוד אהד את ברסלב
אמר ששני רבותיו אהדו את ברסלב
מהר"ם שפירא
והסאטמר רב