וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה • השבוע במלאות השלושים לרה"ח רבי דוד רפאל פיינשיל (בן עמי) זצ"ל מיקירי אנשי שלומינו חסידי ברסלב התקיים מעמד הקמת מציבה על קברו:
השבוע מלאו השלושים מפטירתו של הבעל מנגן המיתולוגי והבלתי נשכח הרה"ח רבי דוד רפאל זצ"ל בן ר' אחיה הלוי פיינשיל (בן עמי) ז"ל, מיקירי אנשי שלומינו חסידי ברסלב שנפטר ביום "הושענא רבה" כ"א תשרי תשפ"א.
ובמלאות השלושים התקיים בבית החיים 'הר המנוחות' שבעיה"ק ירושלים מעמד הקמת מציבה על קברו הטרי.
תהא נשמתו צרורה בצרור החיים
לפניכם תמונות ממצבתו, ומהלוויתו:
תהא נשמתו ולא תאה
לפניכם סיפור מעניין שהגיע למערכת "בעולמה של ברסלב" שמגלם את דמותו המרתקת של המנוח:
פעם, כשהייתי בערך בן 15, אולי 16, כשלמדתי בישיבה… לקחתי על עצמי עבודת מחקר תורנית בנושא "שירת עגבים". העבודה הזאת היתה בעקבות וויכוח בין התלמידים בישיבה איזה שירים מותר לשמוע, ואיזה אסור. האם רק שירים שעניינם קדושה או פסוקים, מותרים? את העבודה עשיתי ביחד עם חבר יקר, ביחד הכנו רשימת שאלות. ושלחנו אותה בדואר לכל מיני רבנים ממגוון הקשת ההלכתית.
מתוך הקשר והחיבור שלי לרבי נחמן מברסלב נכנס גם העניין של "מנגן כשר" ובכלל רבי נחמן מדבר הרבה פעמים על ניגון, נגינה, עשרה מיני נגינה, השיר שיתער לעתיד לבוא, תורה-ניגון-ריקוד. ולכן החלטנו לשלוח את השאלות גם לדוד רפאל פיינשל ע"ה שהוא גם בעל מנגן וגם חסיד ברסלב.
הרבה רבנים ענו לנו על השאלות, אבל התשובה שהכי זכורה לי היא התשובה שקיבלנו מדוד רפאל. (שהשבוע היה השלושים לפטירתו).
אז ככה זה היה. עברו בערך שלושה שבועות מאז ששלחנו את השאלות, ואז יום אחד באמצע סדר בוקר באים לקרוא לי ולחברי למזכירות, "יש מישהו מיוחד שרוצה לדבר איתכם" רצנו למזכירות מרוגשים, על הקו היה דוד רפאל, עכשיו בכלל היינו מרוגשים.
ואז היהודי המתוק הזה מתחיל לדבר איתנו ולשאול בעדינות מה זאת העבודה שאנחנו עושים, ומה עניינה, ולמה בכלל בחרנו לשלוח לו את השאלות. אחרי שהבין מה אנחנו רוצים, הוא התחיל לדבר איתנו מעניין הניגון בתורתו של רבי נחמן מברסלב זיע"א ואיך שהוא זה הגיע לזה שהחבר שעשה איתי את העבודה שאל אותו, (ואני לא זוכר באיזה הקשר) "תגיד, אתה חושב שכל העולם צריכים להיות חסידי ברסלב"?! בוםםם… עצר לרגע, נשם עמוק, ואז ברוגע ובנחת ובמתיקות שלו התחיל לענות, וככה הוא ענה לנו. "אתם בטח יודעים מה זה נדידת חורף. הציפורים נודדות דרומה כדי לברוח מהקור, ובקיץ הם חוזרות. במהלך הנדידה כל להקה עפה בשמיים בקבוצה. במהלך הנדידה ישנם ציפורים שנחלשות ולא מחזיקות מעמד במסע הקשה, ואז הן צונחות למטה לארץ. אותן ציפורים חלושות כוח יושבות ומחכות ללהקה שלהן שתחזור בחזרה בקיץ, וכשהלהקה חוזרת הם נוסקות בחזרה ומצטרפות ללהקה שלהן.
אבל… איך כל ציפור יודעת לזהות מי הלהקה שלה?? אז כל להקה כשהיא עפה בשמיים, היא עפה ותוך כדי היא שרה, לכל להקה יש את הניגון המיוחד שלה, וככה הציפורים החלושות שומעות מהקרקע את הניגון ששייך ללהקה שלהן ואז הן יודעות להצטרף אליה חזרה. הנמשל בטח כבר ברור לכם…
כל נשמה ונשמה קשורה בשורש נשמתה לדרך מסוימת בעבודת ה'! ולכל דרך יש את הניגון שלה… יום אחד כשהנשמה שומעת את הניגון ששייך לה וללהקה אליה היא שייכת, אז היא ישר יודעת לזהות את זה ומיד נדבקת לשם"
המתיקות, אוי המתיקות שלו כשאמר את זה, זכורה לי עד היום. כל כך שמחתי שאני והוא קשורים באותו ניגון לאותה להקה ולאותו צדיק רחמן!
לדעתי, הוא בכוונה השאיר לנו את השאלה הזאת פתוחה בלי תשובה מוחלטת, כי כמו שרבי נחמן תמיד נוהג, לא לבטל לך את הבחירה. להראות לך את הדרך, אבל לתת לך לבחור אותה בעצמך!
אני מאחל לי ולכולנו לשמוע את הניגון המתוק והקדוש הזה של רבי נחמן מברסלב, ושהניגון הזה יאיר בנו את הרצון לדבקות בה' יתברך!
פששש! איזה סיפור!
באמת הלם את דרכו…
הוא האמין בדרכו אך לא פסל דרכים שונות משלו, כיבד כל אדם ואף היו לו חברים מכל הגוונים והסוגים!
"חבל על דאבדין"
ת.נ.צ.ב.ה.