המנוח רבי בעריש זלוטניק בשיחה ל'אבקשה' לקראת פורים

"אִינְשֵׁי בֲּדוּחֵי" • היום קמו מהשבעה בני משפחת איש החסד משמח האנשים רבי בעריש זלוטניק זצ"ל, לפניכם שיחה מיוחדת שרבי בעריש העניק לביטאון 'אבקשה' לקראת ימי הפורים | בליווי גלריה | מיוחד במינו:

היום (שני) בשעות הבוקר קמו מה'שבעה' בני משפחת איש החסד משמח האנשים רבי בעריש זלוטניק זצ"ל, שנפטר בשבוע האחרון (שלישי, משפטים), לפניכם שיחה מיוחדת שרבי בעריש העניק לביטאון 'אבקשה' לקראת ימי הפורים:

כתבות קשורות:
"אִינְשֵׁי בֲּדוּחֵי" רבי בעריש זלוטניק זצ"ל
אבקשה • הופיע ויצא לאור גליון אדר תשפ"א

הרה"ח המפואר משמח האנשים הנודע רבי בעריש זלוטניק זצ"ל היה איש חסד ומכניס האורחים מפורסם בשכונת מא"ש, ירושלים, מחשובי מתפללי בית הכנסת הגדול שבירושלים ה'שוהל' המרכזי של אנ"ש חסידי ברסלב שבשכונת מאה שערים, מנהגו היה שהיה תמיד בשמחה, ומשמח אלוקים ואנשים, חז"ל מספרים שהאמורא רבי ברוקה פגש פעם את אליהו הנביא זכור לטוב, ושאלו מיהו כאן בשוק בן עולם הבא, הראה לו אליהו הנביא ז"ל על שני אחים ואמר לו, אלו הם בני עולם הבא, הלך אליהם רבי ברוקה ושאלם על מעשיהם, אמרו לו "אינשי בדוחי אנן" – מנהגנו הוא שכאשר אנו רואים אדם עצוב אנו דואגים לשמחו ולהסיר את דאגותיו.

ואכן כזה היה רבי בעריש זצ"ל אינש בדוחי, כי חזי אינש דעציבא דעתהי, מבדחי ליה…

וכך איתא בגמרא: "רבי ברוקא חוזאה הוי שכיח בשוקא דבי לפט (פרש"י: שם מקום). אתא אליהו ז"ל, אתחזא ליה (פרש"י: הוה שכיחא אליהו גביה). אמר ליה, מי איכא בהאי שוקא בר עלמא דאתי (פרש"י: שיהא מזומן לחיי עולם הבא)? אמר לה ליכא, אדהכי והכי אתא ההוא גברא וכו', אדהכי והכי אתו תרי אחרינא (פרש"י: אתו הנך תרי אחי). אמר ליה: הני נמי בני עלמא דאתי נינהו. אזל לגבייהו, אמר להו: מאי עובדייכו, אמרו ליה: אינשי בדוחי אנן (פרש"י: שמחים ומשמחים בני אדם), כי חזינן אינש דעציבא דעתהי, מבדחינן ליה (פרש"י: כי גם זו היא מצוה גדולה, להפיג לאדם מצערו ודאגותיו, ובכלל ואהבת לרעך כמוך הוא וכו'), כי חזינן בי תרי דאית להו תיגרא (=מחלוקת) בהדי הדדי, טרחינן ועבדין להו שלמא בהדי הדדי" (תענית כב.).

♦ ♦ ♦

לאחר ימי השבעה על הרה"ח המפואר רבי יששכר בעריש זלוטניק זצ"ל ולקראת ימי הפורים הקדושים הממשמשים ובאים, אנו מעלים לפניכם כתבה שנכתבה בביטאון הברסלבאי הנפלא "אבקשה", בחודש אדר תשפ"א, הכתבה מוגשת לפניכם ככתבה וכלשונה | חן חן להם – וכל הזכויות שמורות להם

"תנועות של שמחה"

"לך אכֹל בשמחה לחמך, ושתה בלב טוב יינך; כי כבר רצה האלקים את מעשיך" – עם פרוס ימי הפורים הקדושים בהם נצטווינו על השמחה, ומהם נשפעת השמחה לכל השנה כמו שנפסק ברמ"א 'וטוב לב משתה תמיד', יצאנו לשיחה נלבבת עם הרה"ח ר' בעריש זלוטניק שליט"א – ברסלב'ר חסיד מחויך שבליבו הרחב כאולם הוא משמח את סובביו בכל ימות השנה | הנכם מוזמנים לקרוא על מפגש משמח ומפעים עם אמונה פשוטה מלאה בחיות וחן של אמת | תמיד בשמחה:

מאת: מ.כ. מרדכי

מי שחושב ששמחת החיים תלויה בכמות המזומנים שיש לו בחשבון הבנק, מי שתוהה שמא החיוניות ומצב הרוח שלו תלויים בעוצמתו הפיזית או בכישרונותיו הברוכים, מי שסבור שהעליזות שעל פניו תלויה במשרה נחשקת אותה יקבל או בבית רחב הידיים אותו ירכוש, מוזמן לפגוש את ר' דב בער זלוטניק או סתם 'בעריש' כפי שהוא מכונה בחיבה בפי מכריו, ידידיו, ואורחיו הרבים מאוד.

בפרוס חג הפורים הלכנו לפגוש אותו, את ר' בעריש האהוב הפשוט והשמח מה'שול' בירושלים ת"ו, יצאנו להבין את סודה של השמחה הפשוטה שאינה תלויה בדבר, לעמוד על סודה, ולשאוב כח ממעשים פשוטים של 'אדם פשוט' שרגליו בארץ וליבו הענק מנשא אלי רום לבבות שבורים ונדכאים. תפסנו אותו לשיחה בין מזיגה למזיגה כשהוא מחלק לבאי בית המדרש קפה חם ומיני תרגימא להשיב נפשם, ניסינו לעמוד על קסמו של האיש, שבפשטותו, ריקודיו מלאי החן, ומאור פניו, מצליח להרים דלים מעפר ולרומם אביונים ברוחם מאשפת הייאוש המחלחלת בהם, להפיח בנפשם רוח של תקוה נחמה וגאולה. השתדלנו לעמוד על סודו של אדם אשר מן הסתם אנשים אחרים במצבו היו ספונים בבתיהם ונחים על מיטתם במקרה הטוב… ואילו ר' בעריש תדיר נוהג לומר 'אני מצטער ויפה לו' ולמרות מצבו הבריאותי – חיוכו אף פעם לא מש מפניו….

בבית הכנסת הגדול של ברסלב בירושלים  – ה'שול', אין מי שלא מכיר אותו, את ר' בעריש, אין בין באי ה'שול' אדם שלא יעלה חיוך על שפתיו עת יעלה בזכרונו חיוכו של ר' בעריש, מביט בך בעיניו הגדולות ושואל בתמימות קונדסית 'יש לך איפה לאכול'? גם אם אתה חתן שנמצא בשבת ה'אופרוף' שלו.., נראה כי למרות גבו השפוף בשל מגבלה בריאותית ניכר שקומתו זקופה היא הרבה מעבר לאלו שגבם ישר כסרגל ויציבותם הפיזית אינה מוטלת בספק, תכל'ס, כשאתה תופס שיחה עם ר' בעריש מתעורר בך הספק ועוברת בך מחשבה שכנראה דווקא ההתמודדות הנכונה עם מגבלות כאלו ואחרות הם דווקא המתכון הסודי לחיים מאושרים…

מקארלין לברסלב

ר' בעריש למעשה הגיע מפינסק – קרלין לברסלב, סבו היה בכלל ליטאי למדן מן השורה, הרה"ח ר' מרדכי אביגדור זלוטניק קראו לו, הוא היה אחיו של החסיד הנודע ר' יום טוב זלוטניק מאנ"ש בשערי חסד. הסבא שהיה אומר שיעורים על סדר הש"ס זכה לסיימו כמה פעמים ברוב עם.

בעריש, בהגיעו לגיל מצוות נכנס ללמוד בישיבת פינסק שנקראה בשעתו 'קארלין – לעלוב', סבו שהתנגד לדרך החסידות רצה לוודא שר' בעריש לא נמשך לשדות זרים ולכך התנה עמו שלא ייסע לרבי לטישים שערך, אולם חבריו האיצו בו לנסוע 'רק פעם אחת' והוריו שלא עמדו בהפצרות התירו לו 'אבל רק פעם אחת'… ר' בעריש הנער נוסע ומתמוגג מהאווירה החסידית שהוא מגלה לראשונה בחייו. הוא מתרגש ומתחיל לבכות מהתרגשות וקרבת אלוקים בטיש הראשון בחייו, ומבקש מהוריו רשות לנסוע פעמים נוספות. בהמשך זכה להימנות על תלמידיו ושומעי לקחו של הרבי מלעלוב הרה"ק רבי משה מרדכי זצוק"ל שהיה רבם של חסידי קארלין באותם ימים. בקארלין נכנסה בליבו התעוררות גדולה לשאוג בכל הכח את כל סדר התפילה כמנהגם, וכך נוהג הוא עד היום. לימים ר' בעריש בגר והיה לאיש ונשא לאשה בת למשפחה חשובה מקהילת 'תולדות אהרן'.

עשרה נסיונות

לאחר נישואיו נכונה לו לר' בעריש מסכת חיים לא פשוטה, ר' בעריש היה חשוך בנים שנים רבות, למעלה מעשור! בתחילת נישואיו לא הכיר ר' בעריש את חסידות ברסלב ואף לא העז להציב שם את כף רגלו בשל השמועה הרווחת באותם ימים שמי שעובר על יד מפתן הדלת של חסידי ברסלב בוודאי הוא נמנה על קבוצה שאינה שפויה בלשון המעטה… כעבור מספר שנים יעץ לו הגה"ח רבי גמליאל רבינוביץ שליט"א להצטרף לחסידות ברסלב, 'שם' אמר לו 'תמצא מרגוע לנפשך' בשנים אלו זכה ר' בעריש להכיר אט אט את תורת רבינו הקדוש, היה זה עת החל לפקוד את ה'שול' בשבתות, שם היה משומעי לקחו של הרה"ח רבי יעקב מאיר שכטער שליט"א שהיה מוסר שיעורים בסיפורי מעשיות וליקוטי מוהר"ן מעת לעת, הדברים היו מפעפעים בליבו ונכנסים כאש בעצמותיו, במיוחד נעמה לחיכו עצת ההתבודדות אותה הכיר לראשונה, ואליה התוודע לעומק בשיעורים הלוהטים אותם מסר ר' יעקב מאיר, אולם בפועל ר' בעריש נשאר עדיין בקארלין, ר' בעריש לא היה הקארלינר המקורב היחיד, יחד עמו היה הרה"ח ר' שאול שפר, אף הוא חסיד קארלין נלהב שהשתתף גם בשיעורים.

כאמור, דבר אחד העיב על חייו גם אם לא על אושרו, העדר זרע של קיימא, כעבור מספר שנים ר' בעריש נוסע לחוץ לארץ לשמחה משפחתית, ומכיוון שלא היו לו עדיין ילדים הוא בוחר לנסות את מזלו בחו"ל. בחו"ל ר' בעריש מגלה מהר מאוד היכן מתפללים וותיקין במתינות חיות והתלהבות כפי שחיבב ביותר, היה זה בבית הכנסת של ברסלב בויליאמסבורג לשם היה מקפיד לפסוע דרך ארוכה מידי שבת בשבתו, ושם אף הכיר לראשונה מקרוב את חסידי ברסלב והתחיל להתחזק עמהם בדברי רבינו ועצותיו, היו שם יהודים כמו הרה"ח ר' מנדל מאעייר והרה"ח ר' יצחק פרידמן אשר ר' בעריש נהנה מאוד בחברתם.

התבודדות באמריקה

ר' בעריש מציין את התקופה הזו כתקופת מפנה בה התחיל להתבודד, 'דווקא שם למדתי לעשות התבודדות' הוא אומר, 'הכרתי יהודי ברסלב'ר נפלא בשם ר' מוישה ניישטיין שהיה כל הזמן חוזר משניות בעל פה וממנו קבלתי הרבה כיצד להתבודד וכמו כן למדתי עמו יחד משניות בע"פ, אולם בעיקר מה ש'תפס אותו' בתורתו של רבינו הייתה ההתבודדות שלאחריה נשאב לגמרי אל האור עליו לא וויתר.

בארה"ב כאשר אורו של הרבי התחיל לבעור בתוכו ר' בעריש כדרכו לא השאירו לעצמו, באותה תקופה שימש שם כמלמד לתשב"ר בת"ת 'שאפראן', ר' בעריש  היה מחנך את תלמידיו מתוך שמחה מיוחדת וטבעית במצוות, בנוסף היה רוקד ושמח עמם כאשר כולם ידעו 'כי בכיתה של הרב'ה ר' בעריש תמיד שמח'…

ישועה קרובה לבוא

כאשר אנו מנסים להבין מה לדעתו חולל את המפנה שבעקבותיו זכה לפרי בטן ר' בעריש לא מהסס וקובע 'השמחה והרננת לב נדכאים והכנסתם כאורחים היא זו שהביאה לי את הישועה'! הוא אומר בפשיטות, 'הייתי בחו"ל תקופה ארוכה כ-5 שנים, ומידי פעם הייתי רואה משולחים מארץ ישראל אשר זקוקים לאכסניה סבירה, התחלתי להזמין אותם לביתי הקטן שם באיזה 'בייסמנט' (-מרתף) בראדני סטריט בוולימסבורג, אמנם לא הייתי משופע בממון אבל אנחנו יודעים שלא עומק הכיס קובע את רוחב הלב.. אז בכל שבת הייתי מזמין 2-3 אורחים מארץ ישראל, היינו אוכלים ושרים ושמחים באופן מופלא עין לא ראתה, זכורני איך ביקר אצלי ר' נטע (ב"ר משה) רוזנטל ז"ל יהודי שמח מחסידי ברסלב בארץ ישראל, והיינו ממש מרקדים ועושים 'קדצקה' במשך דקות ארוכות בכל שבת ואין לי ספק שמשם באה הישועה, זכיתי לזרע של קיימא זוג תאומים אשר באו לעולם בסוף בנס גמור ללא כל התערבות רפואית כי אם רק בזכות השמחה בה התחזקתי תמיד ואולי בשל הכנסת האורחים בה הייתי נוהג בכל כוחי'.

שמחה פשוטה

בחזרתו לארץ ישראל נהג להתפלל מדי יום בבית כנסת מסוים שם היה משתדל לרקוד לאחר התפילה זמן ממושך, פעם אחת שח את ליבו לפני אחד ממכריו שכאשר ממשיך הוא לרקוד תמיד בסוף מוצא הוא את עצמו לבד. ידידו ייעץ לו עצה ההולמת את מידותיו: 'תלך לאסוף כסף עבור יהודים בבתי כנסת ועל הדרך תוכל לשמח את המתפללים'. ר' בעריש שש על הרעיון והחל מחזר אחר מעות לעניים, כשבדרך מפרנס הוא את נשמותיהם של יהודים רבים בשמחתו הפנימית.

ככלל שמחתו הפשוטה של ר' בעריש ידועה היא ומפורסמת לכל מכריו, דברי רבינו הקדוש אודות מעלת השמחה הינם נר לרגליו, תדיר חוזר הוא על דברי רבינו "והעיקר להיות בשמחה תמיד.. וישמח עצמו בכל מה שיוכל.. ואפילו על ידי מילי דשטותא.. לעשות עצמו כשוטה ולעשות עניני שטות וצחוק או קפיצות וריקודים, כדי לבוא לשמחה, שהוא דבר גדול מאוד…" ור' בעריש כמו ר' בעריש רגיל הוא להיות אומר ועושה, מקפץ הוא אל על, פושט את ידיו קבל עולם ומלואו בתנועות של שמחה, ללא משוא פנים ובחן של אמת 'דער רבי האט גיהייסין פרייליך זיין' (רבינו ציוה להיות בשמחה…).

כשאנו שואלים אותו כיצד יכול אדם ללא ילדים, בעל מגבלות בריאות שונות להיות בשמחה הוא משיב בחיוך ובמאור פנים, רבינו כבר גילה 'צריכים לעשות תנועות של שמחה ועל ידי זה שמחים בסוף באמת' ור' בעריש בחיוכו הנצחי מדגים לנו מה הם התנועות של שמחה…. ר' בעריש משפיל לרגע מבטו ולפתע הוא מפטיר מהורהר 'גם כשהבית היה ריק מילדים לא אחת הייתי מפעיל מוזיקה שמחה והייתי רוקד לעצמי בביתי מבלי שאף אחד יודע וכך הייתי רוקד עד כלות הכוחות ומשמח את עצמי כרצון רבינו הקדוש… ואנו יודעים הרי כי בשמחה תצאון'… וכך יצא לו ר' בעריש מכל צער וצרה על ידי השמחה הגדולה שהיה שרוי בה בכל עת.

סעודת ראש חודש

ר' בעריש הוא טיפוס חברותי ומאיר פנים לכולם, המעבר מקרלין לברסלב לא היה קל עבורו, אנשים חדשים, בית כנסת חדש, הדגשים אחרים בדרכי העבודה, התקשרות פנימית לצדיק שאינו בגוף גשמי, אולם כאשר הוא חש בליבו שזו האמת – לא אדם כר' בעריש ירפה את רצונו או את נקודת האמת שבו מללהוט וללחוש לו את סודה, ר' בעריש המשיך לשאוג את מילות התפילה בשול הגדול כדרכו מימים ימימה ורק את מנהגו להגיש בפני הציבור שתיה חמה ומיני מגדנות חידש שם, בשול. גם את מנהגם של חסידי קרלין לערוך סעודות ראש חודש הביא עמו לברסלב, ושנים רבות היה עורך הוא סעודות ראש חודש מידי חודש בחודשו לאחר התפילה כאשר כדרכו הוא מתבל את המאכלים בדברי אמונה פשוטים ומאירים השווים לכל נפש עת סועד הציבור את ליבו… אמנם בתקופה הראשונה נתקל ר' בעריש בקשיים מצידם של צרי עין שהצרו דרכיו אולם הוא המשיך לעמוד על כך בקביעות ובעקביות עד שנהפך הדבר לדבר קבוע הנמשך עד היום מדי חודש בחדשו אם על ידי ר' בעריש בעצמו ואם על ידי ידידיו שממשיכים בדרכו.

מקימי מעפר דל

גם כשחזרו בני הזוג זלוטניק לארץ ישראל ובחיקם לא תינוק אחד כי אם שניים לא עזבו את מנהגם הטוב להכניס מידי שבת לביתם אורחים רבים לעיתים עשרה ולעיתים עשרים, יודעים הם כל באי השול כמו גם כל נדכאי ירושלים שבביתו של ר' בעריש ימצאו שמחה ונחמה וכמובן גם רחמנות והשתתפות במצבם, ר' בעריש יקושש אורחים מן הגורן ומן היקב, עדי תעלה השמחה מביתו שבבתי נייטין  בירושלים ותפרוץ את כל חומות העצבות של כל יושבי השולחן. היו נא בטוחים שלבד לא  יסב לסעודה, הוא יחזר על יושבי קרנות הרחוב ומבואותיהם הנידחים, יביאם לשולחן השבת ויביא אורה על פניהם, לא אחת אמרו לו אנשים שהיו מבאי ביתו ונמנו על האורחים אותם לא עזב ברגעיהם הקשים 'ר' בעריש תדע לך, אם לא היית עושה איתי הכנסת אורחים, ולא היית מרקד ומפזז איתי על הכיסאות ועל השולחנות, הייתי זורק את עצמי מן הגג ולא היית רואה אותי כבר.. קרבת אותי החיית אותי, חזרתי למעגל החיים והיום יש לי נכדים בזכותך'… ובחיוך מפטיר ר' בעריש כיום אני יכול לומר שיש לי כבר נינים.

גם כיום כאשר מצב בריאותו התרופף לא מוותר ר' בעריש על מנהגו ומבקש מאדם שילווה אותו ל'שול' לשמח עוד יהודי ולבנות עוד נפש בישראל, כל שבור לב הנכנס לבית מדרשנו בכל שעות היממה מתקבל על ידי ר' בעריש בחביבות כשהוא מרעיף עליו טללי חיזוק, ואף מגדיל לעשות כשהוא מציע לו ללמוד עמו, כך שכיום כשר' בעריש עזב את עבודתו כמלמד בתלמוד תורה רמ"א, הוא יושב והוגה בתורה עם חברותות ודואג למזונות וכיבוד לרווחת הלומדים והמבקרים.

כשאנחנו שואלים את ר' בעריש לסיום מאיפה הוא שואב את הכוחות להתאמץ כל כך, ולאסוף כספים להכין סעודות לאורחים הרבים, הוא עונה כדרכו: 'להיות לבד בסעודה?! 'שהאבנים יהיו לבד'! יהודי צריך לשבת עם חברים עם עוד יהודים לרקוד ולשמוח'…

וכל מילה נוספת מיותרת – – –