זכרונם לברכה • הערב ז' חשון חל יומא דהילולא של הגאון רבי יהודה מאיר שפירא זצ"ל, המכונה "המהר"מ מלובלין" שייסד והגה בחוכמתו את רעיון לימוד הדף היומי – בגמרא בבלי, וראש ישיבת חכמי לובלין, ידידם הנערץ של גדולי אנשי שלומינו חסידי ברסלב דפולין כהגה"ח רבי בן ציון אפטר ורבי יצחק מאיר קורמן זצ”ל | בצירוף גלריה ומסמכים היסטוריים:
בעולם היהודי מציינים היום 92 שנים לפטירתו של הגאון רבי יהודה מאיר בן רבי יעקב שמשון שפירא זצ"ל. זצ”ל מלובלין, שנפטר בקיצור ימים ללא עת ביום ז' חשון דשנת תרצ"ד כשישה שנים טרם פרוץ מלחמת העולם השנייה, והוא בן 46 שנים בלבד.
המהר"מ שפירא זצ"ל נולד בשנת תרמ”ז ולא זכה לפרי בטן, אך נהג לומר כי יש לו שני השארות לכלל ישראל שהם כבנים: האחד הוא לימוד הדף היומי, ומשנהו ישיבת "חכמי לובלין".
ישיבת חכמי לובלין
ישיבת 'חכמי לובלין' או כפי שכינוה ישיבת יח"ל, הייתה מפעל חיו אותה הקים המהר"מ זצ"ל במחשבה להחזיר את עטרת העיר לובלין ליושנה, ואכן זכה וישיבת יח"ל הייתה המגדלור הרוחני המפואר והעמידה לגיונות של מלך – דור שלם של גדולים בכל חלקי התורה והחסידות שמאפיינם היה יראת שמים טהורה שקדמה לחכמתם, ביניהם פוסק הדור הגאון רבי שמואל הלוי וואזנר זצ"ל, ועוד,
בעת הקמתה הייתה הישיבה מן המפוארות שבפולין. ייחודה היה שהיא סיפקה את כל צורכי התלמידים הגשמיים כרוחניים, לרבות אש"ל מלא, וכך שהתלמידים לא נצרכו להיסמך על בעלי בתים שבסביבה כפי שהיה נהוג עד אז. בישיבה ששכנה בבניין מפואר בן שש קומות, למדו כ-400 תלמידים. עיקר לימודי הישיבה היה בסדר קודשים, ולצורך הבנת הסוגיות הקשות בנו בישיבה דגם מרהיב של "בית המקדש". בישיבה היה ספרייה ענקית ביותר של ספרי קודש שהכילה כ 22,000 ספרים. בשנת ת"ש (1940 למניינם) השמידו הגרמנים את הספרייה הקדושה יחד עם שאר ציוד הישיבה, את הספריה בחרו הנצים ימ"ש לשרוף בטקס פומבי בכיכר השוק בפני יהודי לובלין. הבעירה ארכה קרוב ליממה שלימה.
לימוד הדף היומי
יצירתו השנייה של המהר"מ זצ"ל היא סדר הלימוד של דף ליום בגמרא בבלי, אותה ייסד הגאון המהר”מ זצ"ל, לפני כ91 שנים, כאשר את המחזור הראשון של הדף התחילו בליל ראש השנה תרפ"ד, מהר מאוד כבש סדר לימוד הדף את העולם כולו, ובשנים האחרונים אפשר לומר כי אין כמעט ביהכ"נ או מקום ציבורי של התכנסות יהודית שאין בו שיעור בלימוד הדף היומי, בכל שעה שנים מסיימים את כל הש"ס , ואשתקד ביום ז' בטבת תש"פ סיימו כלל ישראל את מחזור הי"ג, ולמחרתו בח' בטבת התחילו את המחזור ה-י"ד, כאשר הוא יסתיים בעזהשי"ת ביום ב' בסיוון תשפ"ז הבעל"ט. מטרת הרעיון היתה לחבר כל יהודי באשר הוא בלמוד התורה הקדושה. נציין כי לרעיון לימוד הדף היומי היו כמה מגדולי ישראל שהתנגדו לזה מכמה וכמה טעמים.
בעל נגינה
ידוע כי המהר"מ זצ"ל היה גם בעל נגינה מיוחד והלחין כמה שירים מלאי רגש מיוחד המחדירים אמונה ובטחון, הידועים מבין השירים שהלחין הם: השיר "אשרי אדם עוז לו בך", והשיר "אם אמרתי מטה רגלי" – המושר אצל אנ"ש חסידי ברסלב, השיר הידוע "זכרינו לחיים" שעל פי עדות אנ"ש עולי פולין, הלחין המהר"מ את השיר הזה עבור חסידי ברסלב, בקיבוץ לובלין, (אצל אנ"ש שרים את הניגון הזה גם על הזמר "שבת היום לה'" מזמירות שבת בבוקר לאשכנזים), השיר "צמאה נפשי לאלוקים" (מזמירות ליל שבת לאשכנזים), ועוד, ולכל אחד סיפור משלו.
הקשר של המהר"מ עם ברסלב
מספרים כי הגאון המהר"מ זצ"ל זכה והגה בספרי רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב זיע"א וכאמור היה מיודד מאוד עם כמה מאנשי שלומינו חסידי ברסלב דפולין, כהגה"ח רבי בן ציון אפטר זצ"ל והגה"ח רבי יצחק מאיר קורמן זצ”ל ועוד.
כידוע בשנת תרפ"ח קיימו אנ"ש דפולין את הקיבוץ לימי ראש השנה בצוותא בעיר לובלין, היה זה לאחר שנסגרו שערי מדינת אוקראינה ונבצר מאנ"ש חסידי ברסלב לעלות לעיר אומן ולקיים את הקיבוץ על ציון רבינו הקדוש, או אז נתן הגאון המרה"מ זצ"ל את בניין ישיבתו החדש לכלל אנ"ש לקיים בו את הקיבוץ, כמו כן שימש המהר"מ זצ"ל כבעל תוקע בקיבוץ.
ובדרך אגב נביא: כי לפני כמה שנים התפרסמה גלויה מעניינת ששלח אחד מתלמידי ישיבת יח"ל ומתלמידי המהר"מ זצ"ל לרבי יצחק מאיר קורמן זצ"ל שבה ניתן לראות את קרבת המהר"מ לברסלב, ובה נכתבו המילים האלו: ״להיות למזכרת ביד כבוד ידידי הרבני מוה"ר יצחק מאיר קורמן נ"י מלובלין כי נתחברתי בע״ה אל חסידי רבינו הקדוש מברסלב זי״ע, הנני מוסר לו גלוי' נוכחית למזכרת נצח. וה' הטוב ינחנו בדרך האמת. לובלין ז"ך ניסן שנת "ומנחל נובע מקור חכמה". – צילום הגלויה מובאת בסוף הכתבה.
וכך מביא בספר "חכמי לובלין" בעניין הקיבוץ בישיבתו:
בתחילת הפרק כותב המחבר "החומר לפרק זה נמסר ע״י הרה״ג ר׳ נתן צבי קעניג שליט״א [זצ"ל] מב״ב ותשואות חן לו".
בראש השבה היו תלמידי הישיבה שברובם נמנו על עדות החסידים נוסעים לשהות במחיצת רבותיהם, או אז היה מעמיד רבינו [המהר"מ שפירא] את היכל הישיבה המרווח לרשות חסידי ברסלב שהיו עורכים בו את ה״קיבוץ״ השנתי המסורתי.
רבינו הרגיש תחושת קירבה מיוחדת לחסידות ברסלב המעטירה, באישיותו הפלאית השתקפו גווני הקשת של כל שבטי ישראל, בשלל ססגוניות זו היתה שמורה פינה חמה גם לחסידות מקורית זו, נוהג היה לומר בבדיחותא: ״גורלנו שווה, שכן הם חסידים ללא רבי ואני רבי ללא חסידים״.
במיוחד חיבב את תפילתם ואת שיח ליבם שהיה נשפך כגלים נוכח פני ה', לפיכך היה משתתף עמם בתפילתם בראש השנה, ואף התבטא פעם: ״אף שמצד היותי רבה של לובלין היה עלי להתפלל עם הקהילה בראש השנה, אך מעדיף אני להתפטר ממשרתי ובלבד לא להפסיד את התפילה עם חסידי ברסלב״.
כך התחיל הקיבוץ בלובלין
למעשה התחילו חסידי ברסלב להגיע ללובלין לראש השנה החל משנת תרפ״ח, הדרך לאומן היתה חסומה זה מכבר, מסך הברזל הכבד שירד בין רוסיה לפולין יצר חיץ בין הכא להתם, וכל נסיון מצד חסידי ברסלב לעבור את הגבולות כדי להשתתף ב״קבוץ״ ראש השנה באומן עלה בתוהו.
באותה שנה, יזם הגה״ח ר׳ אהרן לייב ציגלמאן ז״ל־הי״ד, שהיה מגדולי חסידי ברסלב שבפולין לפני השואה, את הרעיון לאסוף את כל החסידים שבפולין לעיר לובלין.
הרעיון שבדבר היה, שכן בבית העלמין של לובלין היו קבורים גדולי עולם, כהמהר״ם מלובלין, המהרש״ל, רבי שלום שכנא ה״חוזה מלובלין״ ועוד, על כן ראוי להתאסף כולם בעיר זו, כדי שבערב ראש השנה יוכלו ג״כ להשתטח בצוותא על קברי הצדיקים הטמונים שם.
רבי אהרן לייב הנ״ל שיתף ברעיונו זה את ידידו הגה״ח ר׳ יצחק ברייטער ז״ל, מנשואי הפנים בעדת ברסלב, והלה התלהב מאוד מהרעיון, ושתיהם עשו לו נפשות בקרב כל חסידי ברסלב שבפולין.
הבאים: ״נהרו ללובלין ברכבות, באוטובוסים, באניות קטנות דרך נהר וויסל, התאספו במסירות נפש נפלאה לובלינה, ערך שש מאות איש, ההתעוררות שם בתפילות, בלימודים ובריקודים – אין לשער, אשרי עין ראתה זאת״.
באותה שנה, התקיימו התפילות בבית המדרש של ה״חוזה מלובלין״ שבלובלין.
וכך בשנת תרפ״ט.
המעבר לישיבת יח"ל בלובלין
בר״ה תר״צ, כשהישיבה עמדה במעט על תילה, עוד לפני השלמתה וחנוכתה (בכ״ח סיון תר״צ) באו רבי אהרן ליב ציגלמן ורבי יצחק ברייטער בדברים עם רבינו, כשהצטרף אליהם רבי יצחק מאיר קורמן מלובלין, שהיה מקורב מאוד לרבינו זצ״ל, ורבינו הסכים להעמיד לרשותם את בנין הישיבה לראש השנה.
מבעוד מועד סידרו חסידי ברסלב את הנסיעה ללובלין, ופירסמו בעתונות ובבתי החסידים בכל רחבי פולין על התפילות בישיבה, ומכרו גם כרטיסי כניסה שבלעדיהם אי אפשר היה להיכנס לישיבה. כשהישיבה מצידה, העמידה לרשותם את ההיכל הגדול לתפילות ואת חדר האוכל והמטבח של הישיבה. והיה זה אכן מסירות נפש גדולה מצד רבינו לאפשר לקיבוץ גדול כזה את השהיה בישיבה בתנאים נוחים.
רבינו היה מרוצה מאוד מביאת חסידי ברסלב לישיבה, והיה מתפלל יחד עמם, כשהוא משמש ג״כ כבעל תוקע אצלם.
רבינו נהנה מהשהות בצוותא עם חסידי ברסלב, גם בסעודות החג היה מזמין כמה מחשובי החסידים לסעוד על שלחנו.
גם השמחה שהקרינו חסידי ברסלב, הריקודים והניגונים, היו לטעמו של רבינו — שהשמחה היתה חלק מישותו.
גדולי חסידי ברסלב היו נושאים דברים לפני הציבור הגדול, ביניהם, הגה״ח ר׳ אהרן ליב ציגלמאן, והגה״ח ר׳ שמחה בורנשטין, ז״ל הי״ד
(בפנקסו של תלמיד יח״ל, רבי אברהם העשל ליבני(ליברמן) שליט״א מצאנו דבר תורה נפלא ששמע בעצמו מרבינו בסעודת ליל ר״ה: כתיב (תהלים מז, ו): עלה אלוקים בתרועה ה׳ בקול שופר, יש לרמז בי אלוקים הוא מידת הדין וה׳ מידת רחמים, וזה הפי׳: בתחילה שורה בשמים מידת הדין על בנ״י, והיא נהפכת לה׳ — מידת הרחמים ע״י ״קול שופר״ ע״ב ודפח״ח).
כותב אחד מחסידי ברסלב שהיה בלובלין: ״מרשים ביותר היה סדר התשליך, ההליכה בצוותא אל הנהר ביסטריצה והחזרה ממנו, בריקודים, ובשמחה גדולה, השרתה הוד קדומים על רחובות העיר העתיקה, וכשבראש התהלוכה הלך רבי מאיר שפירא זצ״ל, הושווה אז לקיבוץ חסידי ברסלב גוון כללי מכובד ביותר״.
(יש לציין שהגה״ק ר׳ שמעל׳ה מז׳ליחוב זצ״ל היה מחבב ביותר את הספר לקוטי מהר״ן, והיה נוהג ללמוד בו הרבה עם תלמידיו, גם הרה״ק מקוזיגלוב זצ״ל מביאו הרבה בספריו על התורה ועל המועדים).
אחרי שהיו בישיבה בר״ה תרצ״א כתבו ראשי חסידי ברסלב לרבינו מכתב תודה וז״ל: הקיבוץ הק׳ ״חסידי ברסלב״ שנאספו יחד לובלינה… מברכים את כבוד הרב הגאון שר התורה, מהר״ם שפירא שליט״א, אבי הישיבה, אב״ד ור״מ דפה לובלין יצ״ו בכתיבה וחתימה טובה, בספרן של צדיקים, ויקוים בו מקרא שכתוב: ועשה מיח״ל [מישיבת חכמי לובלין] חי״ל [חכמי ישיבת לובלין] באפרתה [גי׳ תרצ״א] וקרא שם [ר״ת: קדושת רבינו אדונינו מאיר שפירא] בבית לחם [ר״ת: חסידי לקוטי מהר"ן] ע״כ.
גם אחרי פטירת רבינו המשיכו חסידי ברסלב להגיע לישיבה כל שנה לר״ה עד פרוץ המלחמה.
♦ ♦ ♦
ביום ז’ דחודש מר חשון תרצ”ד, התפשטה השמועה הקשה ברחבי העיר לובלין וגלילותיה כי הגאון המהר”מ זצ"ל "איננו כי לקח אתו אלוקים" ועלה בסערה השמימה למגינת תלמידיו הרבים, והובא למנוחות בבית החיים של עיר לובלין בהשתתפות רבבות אלפי ישראל, שנים מאוחר יותר הועלו עצמותיו לקבורה בארץ ישראל, ונקבר בהר המנוחות שבעיה"ק ירושלים תו"ת.
גלריה היסטורית נרחבת:
קרדיט: גנזי ברסלב, בבית המכירות ברנד https://il.bidspirit.com/ui/home?lang=he
מה שכתב בשם מהר"מ שפירא מה ש'חידש' בליל ראש השנה. כפי שנרשם מאת ר' לבני.
תמוה מאוד, שכן הם דברי המדרש רבה אות באות (ויקרא רבה כט, ג):
"ר' יהודה בר נחמן פתח, עלה אלוקים בתרועה ה' בקול שופר. בשעה שהקב"ה יושב ועולה, בדין הוא עולה, שנאמר עלה 'אלוקים' בתרועה. ובשעה שישראל נוטלים שופרותיהן ותוקעין לפני הקב"ה, עומד מכסא דין ויושב בכסא רחמים, דכתיב 'הוי"ה' בקול שופר. ומתמלא עליהם רחמים, והופך עליהם מידת הדין למידת הרחמים".