ח"י חשון • רבי ישראל בער אודסר זצ"ל | ראיון מרתק

זיכרונם לברכה • הערב אור לח"י חשון חל יום ההילולא ה- 30 של החסיד המופלא רבי ישראל בער אודסר זצ"ל בן רבי אייזיק שלמה ז"ל שנפטר ביום ח"י חשון תשנ"ה | קוין לדמותו ולצד גלריה נרחבת, | גם ראיון מרתק עם תלמידו הקרוב הרב ישראל דגן שליט"א:

לקראת יום ההילולא ה- 29 מוגשת לפניכם בזאת כתבה מיוחדת של קווים על ימי חיו המופלאים של החסיד המופלא רבי ישראל בער (דב) אודסר זצ"ל | בנוסף ראיון ממיוחד במינו עם תלמידו ומקורבו בעל המנגן הרב ישראל דגן שליט"א | בסוף הכתבה – ולאורכה צורפה גלריית תמונות נרחבת וייחודית מחייו:

קווים לדמותו:

החסיד המופלא רבי ישראל בער (דב) אודסר זצ"ל נולד בעיר טבריה בחודש כסלו תרנ"ז, לאביו רבי אייזיק שלמה ז"ל מחסידי קרלין.

מנעוריו גברו בקרבו געגועים להתקרב לה'. לאחר היכנסו למצוות, היה לבן-בית אצל הרה"ק רבי מוטל מסלאנים זצ"ל, כן הסתופף במחיצת זקני החסידים ביער טבריה של הימים ההם.

היה זה כאשר הגיע רבי ישראל בער זצ"ל לגיל 17 גילה באורח פלאי את הספר הקדוש 'השתפכות הנפש', כשהוא נטול כריכה ומוטל באשפה; ובספר מצא את מה שחיפש זה מקבר "קרבת אלוקים לי טוב" תכף החל רבי ישראל בער מקיים את עצתו של רבינו הקדוש ה"התבודדות" האמורה בספר, כשהוא יוצא אל ההרים ושופך כמים לבו נוכח פני ה', אז הוא הרגיש בחוש כיצד ההתבודדות סוללת לו דרך העולה בית קל.

האנשים שסביבו לא ראו בעין טובה את התקרבותו של הבחור רבי ישראל בער זצ"ל לחסידות ברסלב, והדבר התגלל עד שגזלו מתוך ידיו את הספר שמחיה אותו, הדבר כאב מאוד לרבי ישראל בער זצ"ל שהתפלל להשם יתברך שיפגיש אותו עם אנשי הצדיק – חסידי ברסלב. תפילתו נענתה, כשבהשגחה נפלאה הגיע לבית הוריו החסיד הדגול רבי ישראל קרדונר זצ"ל.

תכף כאשר נפגש רבי ישראל בער עם רבי ישראל קרדונר זצ"ל נקשרו השניים זה לזה בקשר של קיימה וממש לא זזה ידו של הבחור הצעיר רבי ישראל בער מידו של מורו רבי ישראל קרדונר זצ"ל.

באותה תקופה כתב רבי ישראל קרדונר במכתב: "ברוך ה' אשר בצר הרחיב לי והקדים רפואה למכתי, שנתקרב על ידי הבחור ישראל דוב נ"י, אשר עובד אותי כעבד נאמן אל אדוניו וכבן רחמן אל אביו ועוד יותר ויותר, וסובל ביזיונות בשבילי ומקבל הכל באהבה בכדי להמציא לי איזה מעות או מזון, ברוך ה' על החסד הזה…"

ביום ט' בחשון תרע"ט הסתלק מורו רבי ישראל קרדונר זצ"ל, ואף גם זאת לא עזבו הקב"ה ואז חָבר רבי ישראל בער זצ"ל אל אנ"ש חסידי ברסלב דאז בירושלים, כרבי נפתלי כהן, רבי שלמה וקסלר, רבי גדליה ברגר, רבי נתן בייטלמכר, ורבי שמואל הורביץ זצ"ל.

רבי ישראל בער עסק בכל ימיו בהפצת ספרי רבינו הקדוש, כאשר הוא חוסך מלחמו ומכתת את רגליו בארצות הגולה למטרה נשגבה זו.

לפני פטירתו, הפקיד רבי ישראל בער זצ"ל את כספי קרן ההפצה בידי נכדו הגה"ח רבי עמרם הורביץ זצ"ל שהמשיך ופיאר את העסק הקדוש של הדפסת הספרים באופן מיוחד, לאחר פטירת רבי עמרם נכנסו לעובי הקורה בנו רבי שמואל הורביץ שליט"א שממשיך ופועל גדולות ונצורות בהפצת ספרי רבינו הקדוש ותלמידיו זיע"א.

בזכות רבי ישרל בער זצ"ל הופצו כבר מיליוני ספרי רבינו הקדוש ותלמידיו בכל רחבי תבל, ועוררו רבים לתשובה בדרכו של רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב זיע"א.

רבי ישראל בער זצ"ל נפטר בשיבה טובה ביום ח"י חשון תשנ"ה בגיל 98 (פחות כחודש ימים) ונטמן בהר המנוחות שבעיר הקודש ירושלים תותב"א

הדברים ברובם משער ברסלב, למעבר לכתבה המלאה על חיו בשער ברסלב הקש כאן

♦ ♦ ♦

ברסלב נייעס מגיש לפניכם כתבה מרתקת שערכו מערכת "אבקשה" הנכבדה לפני כשנתיים עם הבעל מנגן הברסלבאי הנודע הרב ישראל דגן שליט"א שזכה לשהות רבות בקרבתו ללמוד מפיו וליהנות על-ידו מתורת הצדיק ה"ה רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב זיע"א:

שיחה מיוחדת ונלבבת רווית געגועים עם הרה"ח ר' ישראל דגן שיחי', בה הוא מעלה זיכרונות מופלאים מהחסיד הנלהב מגדולי אנשי שלומנו בדור האחרון רבי ישראל בער אודסר זצ"ל • על מידת האמת שהיתה נר לרגליו, השפלות, ההתבטלות המוחלטת והאהבה לרבינו הק' • הארת הפנים לכל מבקש אמת, ההתחדשות הגדולה בכל דיבור של רבינו ומסירות הנפש להביא את תורתו לכל יהודי באשר הוא • ההתעקשות לנסוע לאומן גם בעוצם חולשתו חודש ומחצה לפני הסתלקותו, ועוד • בנתיבות לב

"הוא היה מדבר על רבינו, בכזו אהבה, כזו השתוקקות, שהיית מרגיש שרבינו פה"

לקראת יום פטירתו של הרה"ח רבי ישראל בער אודסר זצ"ל, בי"ח חשון, ביקשנו לשוחח עם מי שזכה לשהות רבות בקרבתו, הרה"ח ר' ישראל דגן שיחי', ולשמוע דברים מכלי ראשון. ר' ישראל ניאות בשמחה לספר את שראו עיניו, ניכר שחשוב לו מאוד להעביר את דמותו של רבי ישראל בער כפי שהוא הכירו, ללא כחל וסרק, היות שכטבעו של עולם מה שנראה בחוצות ובשווקים, אינו בהכרח מה שהיה באמת. אנו מצדנו שמחים עם ראיון חשוב כזה, כי בדיוק בשביל זה הוקם 'אבקשה'.

ר' ישראל דגן הינו כידוע בעל מנגן בחסד עליון, הוא זכה במשך שלושים השנים האחרונות לחבר ולהפיץ עשרות שירים נפלאים העוסקים ברבינו הק' ובתורתו, שכבר קרבו רבים לאורו. 

• איך הכרת את ר' ישראל בער?

זה היה אחרי שכבר הייתי בכל מיני מקומות, שיטות ודרכים שונים ביהדות, וראיתי שיש כאלה שנותנים לאדם להרגיש שהוא גרוע, וככה הם שולטים עליו, ויש כאלה שנותנים לו להרגיש מצוין עם עצמו ועל ידי זה הם שולטים עליו, על ידי ש'מגדלים' אותו. נתקלתי גם בזה וגם בזה.

שמעתי על ר' ישראל שהוא מלא שמחה, והוא פשוט ותמים, זו היתה הסיבה שרציתי לראות אותו, כי חיפשתי מישהו שיש לו תמימות ושמחה, הבנתי ששני הדברים האלו, זה מפתחות. אבל לפני שהלכתי לר' ישראל אמרתי – אני יעשה לי סימן; שמצד אחד אני ירגיש רחוק, ומצד שני אני גם ירגיש תקוה; הוא גם יתן לי להרגיש אפוא אני נמצא, ומצד שני יתן לי תקוה שאני כן יכול לזכות להתקרב לה'. ואכן כשהייתי אצלו הרגשתי ככה, גם הרגשתי שיש לי עוד הרבה מה להתחזק, וגם התחושה היתה של אהבה ושל התחזקות, ולא רק לראות את הרע.

• מתי זה היה?

זה היה עשר שנים לפני שהוא הסתלק, לאחר שעברתי לגור מירושלים לעמנואל. שם סיפרו לי עליו, שבבית אבות ברעננה יש חסיד ברסלב תמים ופשוט, שרוצה להדפיס ספרי רבינו ונסע בשביל זה לאמריקה. וככה הגעתי אליו, ראיתי איש שמח, איש מלא הארת פנים, הוא מאוד האיר פנים, הפנים שלו היו מלאות אהבה, היו לי אז שני קושיות שרציתי לשאול אותו, וכשבאתי אליו ואמרתי לו שיש לי שתי קושיות, הוא אמר לי "כן, מה הקושיות" וחייך, ובאותו רגע שראיתי את פניו פרחו ממני הקושיות, ועד היום אני לא זוכר מה היו הקושיות… אני מנסה – ולא מצליח, אני רק זוכר שהוא שאל אותי "מה הקושיות", ואמרתי לו "כבר אין לי קושיות…"

ככה היה התחלת הקשר, ההיכרות הראשונה. הוא הציע לאכול, לשתות. הוא היה אז בגיל שמונים ושמונה, אני הייתי בן עשרים ושמונה, והרגשתי המון תמימות ממנו, המון כֵּנות, המון המון לבביות, המון רגש.

כשהתקרבתי לרבינו תקופה לפני כן, היתה לי התגלות מיוחדת של רבינו, כוחו וקדושתו (סיפור מיוחד בפני עצמו), וכשראיתי אותו, ראיתי שהוא גם כן פגש את רבינו.

ראיתי שהוא מכיר את רבינו, הקשר שלו עם רבינו זה לא רק החכמה, העצות, יש לו אהבה והתקשרות עם הצדיק, וזה היה מיוחד. זה לא בא דרך עשיה כזו או עשיה אחרת, כמובן שהוא היה עובד ה', אבל היה לו קשר אמיתי של אהבה לרבינו, כל מילה שהוא אמר, הרגשת שהוא חווה ומרגיש וחי את מה שהוא אומר. לא רק למד את זה בספר, חי את זה. ועל כן זה היה כל כך מלא במתיקות. הוא לא דיבר הרבה, הוא דיבר בנחת, בשלוה, אבל כל מילה שהוא הוציא, היתה מלאה אמת ותמימות, וזה מה שגרם לי לאהוב אותו, מיד נעשתה בינינו אהבה מאוד גדולה.

ככה זה היה הפגישה הראשונה. ואחר כך הייתי מגיע אליו מדי פעם, פעם אחת הגעתי אליו מעמנואל, שם גרתי אז, והיטלטלתי בדרכים באוטובוסים, היו קשיים להגיע.

כשבאתי, הוא הרגיש שאני עייף מהדרך, הרגיש את הקשיים שהיו לי בדרך, אז הוא אמר לי: "מה אתה חושב, כדי ששני יהודים ייפגשו וידברו כמה דיבורים של אמת, השם יתברך מזיז את כל העולמות". הוא נתן לי להרגיש שהמפגש שלנו הוא דבר חשוב, אינו סתם, הוא עשה מזה חשיבות, שמתוועדים כדי לדבר מהאמת.

• אפשר לשים לב, שהוא אמר "שני יהודים שנפגשים", הוא לא הרגיש עליונות.

כן, תמיד הוא דיבר בפשיטות, הוא אף פעם לא נתן לך לחשוב שהוא משהו, תמיד הרגשת שהוא מדבר על רבינו בשפלות גמורה, ובהתבטלות מוחלטת. וכשהוא סיפר על רבי ישראל קרדונר שקרב אותו לברסלב, היה משפט שהוא היה אומר: "אני ראיתי איש אחד", "אני הכרתי איש אחד", וכל פעם שהיה אומר "ראיתי איש אחד" – היה אומר זאת בכזו חיות, בכזו התלהבות דקדושה, הדמות של רבי ישראל קרדונר כבר שמונים שנה אחרי, היתה חיה לנגד עיניו, וראית כמה שהאיש הזה השפיע עליו. הוא דיבר על התפילה שלו, המסירות נפש שלו, השמחה שלו, איזו אהבת ישראל היתה לו, כדי לקרב איזה יהודי, הוא היה מוכן ללכת מסוף העולם ועד סופו, כדי לעורר הרהור תשובה אחד, באיזה יהודי אחד, לרגע אחד. ככה סיפר רבי ישראל.

הוא היה מוכן למסור את נפשו בשביל הרהור תשובה אחד, ליהודי אחד, לרגע אחד. הוא סיפר איך שהיה הולך לשדות לדבר עם השם יתברך; "ראיתי את התפילה שלו, ההתבודדות שלו, האמונה שלו, השמחה שלו…", וככל שהוא היה מדבר עליו, היה מכניס בך כיסופים וגעגועים כאלה, לחיות כמו היהודי הזה.

• הוא לא סיפר על זה כעל משהו ש'פעם' היה.

הוא סיפר על זה כאילו עכשיו ראה את זה. עשרות שנים אחרי הסתלקותו הוא חי את מה שראה, סיפר איזו אמונה היתה לו ברבינו, הוא פעם סיפר לי "כשרבי ישראל היה מתעטף בטלית, הוא היה חושב על כל הליקוטי הלכות שיש על טלית", כל כך היה חי את הליקוטי הלכות, והליקוטי תפילות, היה מלא דעת, מלא דביקות ודעת של רבינו, והיה מבלה ביערות ובשדות בתפילה והתבודדות.

וכשהוא סיפר לי את זה, נמשכתי כמו מגנט לדיבורים האלה, כי הרגשתי שזה מה שאני רוצה, פתאום היה לי חיבור ליהדות, שלא היה לי לפני זה.

הוא היה מדבר על רבינו, בכזו אהבה, כזו השתוקקות, שהיית מרגיש שרבינו פה. הוא חי אותו, מרגיש אותו, נושם אותו, והאהבה שהוא אוהב את הצדיק מחיה את כל לבו ונפשו. דיבר על זה שהענין של רבינו הוא 'רבי ותלמידים', רבינו זה הצדיק שמתקן את כל הנשמות, דיבר מחמשת יחידי הדורות, וכל השאר זה רק 'תלמידים שעושים תלמידים'.

היה חשוב לו מאוד מאוד, שחס וחלילה לא נעשה 'עסק' ממנו, אחד הדברים הראשונים שסיפר לי כדי להמחיש איך רבי ישראל קרדונר התנהג עמו כחבר, היה, כשהכיר את רבי ישראל, והוא לימד אותו את הדרך של רבינו, "אז רבי ישראל קרדונר אמר לי 'אתה רואה אותי, אני רק בן אדם, אם אתה רואה אותי פעם טועה ח"ו, אל תלך אחריי לגיהינם".

וכשהיה מספר זאת, ראיתי שחשוב לו להמחיש זאת גם על עצמו: אני רק בן אדם, אני לא מושלם, רק הצדיק מושלם, ואנחנו רק תלמידים שמקבלים מהצדיק. כל הזמן הוא המחיש את הענין שברסלב זה תלמידים שעושים תלמידים.

פעם אחת, בשנה האחרונה לחייו, כשהיה גר אצלי, זה היה בליל שבת, אחרי הסעודה, כולם כבר היו ישנים, ואני שומע קולות של התבודדות, נהמות, הלכתי אל החדר השני שבו היה, ראיתי אותו מתבודד בכיסופים כאלו… עמדתי והסתכלתי עליו באהבה, אז הוא ראה אותי עומד בצד וקרא לי והושיב אותי לידו, ואמר לי: "כל ימי חיי התפללתי להשם יתברך על דבר אחד; איך להכניס את האור של רבינו בעולם, שלא יישאר שום יהודי שאין לו ליקוטי מוהר"ן, שלא יישאר יהודי שאין לו ליקוטי תפילות, כל ימי חיי התפללתי רק על זה".

• וזה התקיים באמת.

כל ענין של רבינו, כל מה שקשור לרבינו, היה בראש מעייניו, היה כל חיותו ודיבר מזה בהתלהבות ובחיות; אם זה כשדיבר על הדפסה, אם זה על הנסיעה לצדיק לאומן, תיקון הכללי ופרוטה לצדקה, כל מה שהיה קשור לרבינו היה חשוב בעיניו יותר מכל הון שבעולם.

רק השהות אתו, היתה גורמת לאדם לרצות להתקרב לרבינו, למסור את נפשו, ולהתחזק ולעבוד את ה', ללמוד את הספרים. הוא היה כל כך חי כולו את הענין של רבינו. כל הדיבורים בחיי מוהר"ן, כל הזמן היו חיים אצלו.

אחד פעם שאל אותי, מה מצאת אצלו דווקא? אמרתי לו "אצלו, כל דיבור מרבינו, הוא חדש לגמרי, הוא חי כל דיבור בהתחדשות ואמונה, שאי אפשר לתאר, זה מה שמצאתי אצלו". היית מקריא לו משהו מליקוטי מוהר"ן – הוא היה מתלהב ומתרגש מזה כאילו הוא שומע את זה בפעם הראשונה!

ראו אצלו מה זה "לסלק דעתו כאילו אין לו שום שכל, בלעדי אשר יקבל מהצדיק" (ליקוטי מוהר"ן קכ"ג), כל דבר שארע עמו, היה מחפש איך לעשות על פי רבינו, בביטול גמור ואמונה שלמה. יום אחד הגעתי אליו, זה היה באמצע השנה, ראיתי אותו יושב עם אתרוג ישן ומתבונן בו, זה היה אתרוג מקומט, הרבה זמן אחרי סוכות, שאלתי אותו "רבי ישראל, מה זה?", אז הוא אמר לי: "כתוב בספר המידות (ראיה י) שההסתכלות על אתרוג היא רפואה לכאב עיניים. יש לי כאב עיניים, אז אני מסתכל על האתרוג", ראיתי את התמימות שלו, איך הוא חי כל דיבור למעשה.

פעם אחת שאלו אותו; "רבי ישראל, אתם יודעים ליקוטי תפילות בעל-פה?" – כי הוא היה אומר ימים שלמים בספר הזה – אז הוא ענה "איך אפשר לדעת ליקוטי תפילות בעל-פה?! כל פעם זה היה חדש!"

אצלו לא היתה חשיבות לכמות, או ההספק, אצלו היה הענין של הלב. "תנו את לבכם לי" – זה היה הענין של רבי ישראל. להכניס בלב את הדיבורים.

לא היה אצלו "וותק", לא הרגשת אצלו שום תחושה שהוא כבר חסיד ברסלב הרבה שנים. לא היו לו כלל כל המושגים האלו; הוא לא הסתכל על הלבוש שלך, המראה שלך, כמה אתה וותיק, הוא הסתכל על הכיסופים שלך, הגעגועים שלך. זה היה אצלו הענין החשוב, הרצון אל האמת.

והוא היה מדבר כמו חבר ממש, היו רואים אצלו שאם אחד בא סתם להקשות קושיות וכדומה, היה עושה עצמו עייף, לא מרגיש טוב. אבל אם היה בא אחד שבאמת כוסף, אפילו אם באמת לא היה מרגיש טוב, היה יושב אתו שעות ומדבר אתו ומחזק אותו. מאוד היה חשוב לו הענין של האמת.

• תמיד הוא גר אצל אנשים, לא רצה לגור בבית משלו?

רבי ישראל, אף על פי שהיה לו הרבה כסף שחסך במשך שנים, אבל אפילו לקנות לעצמו חדר באיזה מקום, הוא לא חשב. הכל הוא הקדיש לרבינו. עשה חשבון בנק ושם הפקיד כל פרוטה שהגיעה לידו. הוא נכסף להדפיס את הספרים, לזה הוא הקדיש את כל חייו, כמו שבאמת כתב בצוואה שלו. תחשוב שאדם כל כך עני, שבקושי היה לו מה לאכול, השאיר מיליון ומאתיים אלף שקל – בשביל אחד כמוהו שלא היה לו בית ולא היה לו שום דבר.

כשרק הגיע אחד שכוסף אל האמת, לא משנה איך הוא היה נראה, נגיד היה אחד עם שיער ארוך, בדיוק חזר עכשיו מהודו, היה מתחיל לדבר אתו וראה שהוא מחפש, היה שואל אותו: "יש לך חדר עם מיטה? אני רק צריך חלון, להסתכל על השמים, אני לא אוכל הרבה, רק חתיכת לחם". הוא היה בא אל אותו אחד, ואחרי כמה ימים היית רואה שהיהודי ההוא הסתפר, מהשיער הארוך נשארו רק הפיאות, היה לאט לאט מחזק אותו בענייני רבינו, פתאום היית רואה אותו מתחיל להגיד תהילים, ליקוטי תפילות.

אחרי איזה זמן, כשהיה בא יהודי אחר, היה אומר לו: "יש לך חדר בשבילי, עם חלון? חתיכת לחם?…" והיה עובר לתקופה לגור אצלו, ככה הוא חי עד יומו האחרון.

תחשוב שאדם שכבר אינו הולך על רגליו, חי ככה. עובר מבית אחד לשני.

• הוא לא חיפש 'נוחוּת'…

הוא לא חיפש נוחות, אלא איך לקרב עוד אחד, ועוד אחד. הקירוב רחוקים שלו! המסירות נפש שלו!

אחד הדברים שהוא היה תמיד אומר: "לכל אחד יש איזו נקודה טובה, שצריך להשתמש עם נקודתו הטובה כדי להאיר את האור של הצדיק בעולם", אז אם היה רואה אחד שלמשל היה יודע לבנות, היה מדבר אתו שיבנה בשביל רבינו. יום אחד הכיר מישהו שהיה מדפיס, דיבר אתו שידפיס דברי רבינו. כשראה שאני עוסק בנגינה, חיזק אותי שצריך לפרסם את רבינו עם ניגונים, עם שירים. כשהתחלתי לעשות את השירים, הוא כל כך התחיה מזה, הוא אמר "צריך לעשות מכל דיבור של רבינו ניגונים ושירים, כי יש כאלו אנשים שאין להם כוח אפילו לפתוח ספר, אתה שר את הדיבורים של רבינו – האדם שומע את זה וזה מקרב אותו, לפעמים זה יכול לקרב אפילו יותר מספר".

• כל זה הוא דיבר אתך לפני שהוצאת את הקלטת הראשונה?

אז עדיין לא יצאה הקלטת הראשונה, אז חיברתי רק את השירים הראשונים; "ניצחתי ואנצח", "בברסלב בוער אש", שרתי לו אותם, אז הוא נתן לי אלפי שקלים כדי להדפיס קלטות – ואצלו כסף היה 'הקדש'! כל עניינו היה שכולם יידעו שיש רופא, שמרפא אותנו ומחיה אותנו.

על ידי התמימות והאמונה והאהבה שלו לצדיק, הוא המחיש את המציאות של הצדיק בעולם.

• מה הוא סיפר על רבי ישראל קרדונר?

הוא סיפר, שהוא היה מתנהג לכולם באהבה, גם אל המתנגדים. המתנגדים בטבריה העריצו אותו, הם דיברו בשבחו אבל אמרו: "החיסרון שלו, שהוא ברסלבר". אהבו אותו כי הוא היה מאיר פנים לכולם. הם התפעלו מהריקודים שלו, ושאלו את רבי ישראל בער שהיה אז צעיר "אתה מבין את הריקודים שלו?" הוא רקד בכזאת דביקות, בכזאת אמת, שהם היו מתבטלים בפניו. "רק הם לא ידעו", היה רבי ישראל בער אומר, "שכל מה שיש לו, זה רק בגלל שהוא חסיד ברסלב".

• בטח הוא שמח שבסוף ימיו יש כל כך הרבה מתקרבים חדשים.

בוודאי! הוא היה אומר: "אתם לא יודעים מה שהיה פעם – זה שמתקרבים כל כך הרבה אנשים, זה סימנים על הגאולה".

הוא היה כל כך מלא מתיקות, שהיו אנשים שכל הזמן ניסו לעשות ממנו ענין, כמה זה היה מפריע לו! יום אחד, זה היה אצלי בבית וראיתי את זה, הגיע אחד והביא לו שקית ואמר לו "רבי ישראל, זה מתנה בשבילכם", הוא לקח את השקית כדי לראות מה המתנה, היה שם בגד של אדמו"רים… כשהוא ראה את הבגד הזה הוא קימט אותו והשליך אותו ואמר: "מה, אתה רוצה לעשות ממני מפורסם של שקר?", הוא ממש כעס.

היו כאלו שניסו כל הזמן לעשות ממנו ענין, למשל, פעם אחת הוא חזר על שיחת רבינו "רבי נחמן ורבי נתן, שוחקים מכל העולם" (ימי מוהרנ"ת ב, לב, כוכבי אור חכמה ובינה לט), אז מישהו שהיה שם אמר לו "וגם אתם", אז הוא הראה לו פנים כועסות. הוא כל הזמן נלחם אתם.

למשל, כל שנה אחרי ראש השנה באומן, הוא היה אומר "בשנה הבאה בירושלים, בבית המקדש". אז היו כאלו ששמעו אותו אומר את זה ולא ידעו שכל שנה הוא אומר את זה, הם חשבו שזו 'השגה' של השנה הזאת. אני שמעתי אותו אומר את זה כבר כמה שנים לפני כן, מתוך געגועים לגאולה ותחיית המתים. אז לפני ראש השנה האחרון לחייו, אותם אנשים התארגנו להישאר בארץ בראש השנה. אני שמעתי את מה שהם מדברים, אז אמרתי לרבי ישראל שהם אומרים בשמו שכביכול כבר לא צריך לנסוע לאומן, אז הוא אמר בתמיהה: "מה, הם לא רואים שאני בעצמי נוסע?!" הוא כל כך הצטער מזה, וניסה להשפיע עליהם שיסעו. הוא לא רצה שיסלפו את הדרך האמיתית של רבינו. והם חשבו שהוא "מסתיר את עצמו" ו"מתנהג בענווה" וכו'

שבוע לפני ראש השנה, הייתי צריך ללכת לנגן באיזו חתונה, הוא היה אז אצלי בבית, ופתאום באו אותם אנשים כדי לקחת את רבי ישראל לאיזה בית בירושלים, הם רצו למנוע ממנו לנסוע לאומן.

כשראה זאת, אמר לי "אל תלך לשום מקום, תישאר כאן אתי". הייתי צריך אז לנגן בחתונה במירון, אבל התקשרתי אל חבר שילך לנגן במקומי, ונשארתי ליד ר' ישראל. ואז הוא אמר לי: "הם רוצים להגיד ל'מנהיג' של המטוס שאני זקן וחלש ואני לא יכול לנסוע לאומן, תחזיק בי אתה ועוד אחד בשני הידיים ובשני הרגליים – ותשליכו אותי לתוך המטוס". כזאת מסירות נפש היתה לו לקיים מה שרבינו ציווה. הוא גם העמיד מישהו בדלת, כדי שמי שלא נוסע לאומן לראש השנה, שלא ייכנס אליו.

הוא ניסה להשפיע על אותם חכמים בעיניהם בכל מיני דרכים שייסעו לאומן, הם לא שמעו לו והוא הקפיד עליהם מאוד. שבועיים קודם, הוא התאכסן בבית במירון. באתי לבקר אותו וניגנתי לו 'אומן ראש השנה' והוא כל כך שמח שעוד מעט נוסעים לרבינו, לפני שהלכתי, הוא אמר לי בקול רם כדי שהשאר ישמעו: "תשפיע על החברים שלך – לראש השנה, רק לאומן".

ברוך ה', במשך השנים כל אותם אנשים חזרו לנסוע לאומן.

תמיד הדגיש כי הוא עצמו אינו כלום, כשהיה חוזר על דיבור מגדולת רבינו וכדומה, היה מוסיף: "אם אני הייתי אומר, היה אפשר לומר ההיפך, אבל רבינו הקדוש אומר זאת".

רבי ישראל אמר: "אל תכתבו על הקבר שלי 'חסיד ברסלב', אולי פעם לא קמתי חצות, לא קיימתי איזה משהו, שאני לא יתבייש לפני רבינו שבעולם האמת", איזו שפלות היתה לו. כל ימיו מסר את נפשו לקיים דברי רבינו, אבל הוא אמר "לא ראוי לי שיכתבו על הקבר שלי חסיד ברסלב, תכתבו רק 'תלמידו של רבי ישראל קרדונר, שהוא היה ברסלבר", עד כדי כך היה שפל בעיני עצמו. ובאמת המשפחה שידעו זאת, כתבו רק "תלמידו של רבי ישראל קרדונר ברסלבר".

תקופה לאחר פטירתו, הלך מישהו והחליט להוסיף דברים על המצבה שהם ההיפך הגמור מרצונו ועניינו כל ימי חייו. אחר כך שאלתי את מי שעשה זאת "למה כתבת על הקבר של רבי ישראל דברים נגד צוואתו?" אז הוא אמר לי "לא רציתי שהקבר שלו יהיה סתם קבר".

זה מצער מאוד מה שעשו לו. הוא היה כל ימיו נאמן לדרך של רבי נתן, כפי שקיבל מרבי ישראל קרדונר, כל מגמתו היתה רק לגדל ולפרסם את רבינו.

היו לידו כל מיני אנשים. היו כאלו שחיפשו כל הזמן לעשות ממנו 'ענין'. אבל היו כאלו שבאמת חיפשו עבודת ה', הם הבינו את האמת, זכו לקבל מרבי ישראל את האור האמיתי והנכון, וזכו לתורה ותפילה ועבודת ה', ועד היום מתחזקים בדרכי התמימות והפשיטות.

ברוך ה' זכינו להכיר חסיד ברסלב אמיתי, שכל המציאות שלו צעקה 'רבינו', שהרגיש את הטוב של רבינו ורצה שכולם יזכו לזה, שכולם יטעמו מן האור הזה.

קרדיט תמונות וכתבות: שער ברסלב, אבקשה, גנזי ברסלב, בעולמה, נאר דער רבי.

באם יש לכם תמונות או תיעודים של רבי ישראל בער זצ"ל, וכן של אנ"ש משנים קודמות אנא שילחו לנו, כמו"כ אם אתם מזהים דמויות מהתמונות נא כתבו לנו ונפרסם לרווחת הציבור נא ליצור קשם בכתובת אימייל b226322@gmail.com.