רבי נחמן מהורודנקא זיע"א היה מגדולי תלמידי הבעל שם טוב ומחותנו וכונה על ידו "נאמן ביתי". זקנו של רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב זיע"א, אב של אביו רבי שמחה זיע"א:
כמידי שנה בהגיע יום ההילולת הצדיק רבי נחמן מהורדנקא, עולים אלפי יהודים ובראשם רבים מאנשי שלומינו חסידי ברסלב היקרים להשתטח ולפעול ישועות לכלל ולפרט.
כמו"כ מקיימים במקום מנוחתו הילולא רבתית והכנסת אורחים כיד המלך בשירה וזמרה דבר שמוסיף עוד ועוד משתתפים ומתפללים, לברסלב נייעס הגיע גלריית תמונות מחגיגת ההילולא אמש בשעות הלילה:
התמונות בסוף הכתבה
רבי נחמן מהורדנקא זקנו של רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב זיע"א:
הכתבה באדיבות אתר סיפורים
למעבר לחץ כאן:
רבי נחמן מהורדנקא נפטר בשנת תקכ"ו (לפני 254 שנים – תקכ"ו – תש"פ).
נולד בעיר זולקובה לאביו רבי יצחק, שהיה מצאצאי המהר"ל מפראג ורבי נפתלי כ"ץ בעל 'סמיכת חכמים' – מגזע דוד המלך.
תולדות חיו הקדושים
בבחרותו למד ב'קלויז' המפורסם בברוד, יחד עם רבי נחמן מקוסוב ורבי מנחם מנדל מבַּאר, וברבות הימים זכו שלשתן לחסות בצל מאורם של ישראל, הבעל שם טוב הקדוש.
רבי נחמן העיד על עצמו: "בצעירותי הרביתי לטבול במקוואות קרים, ובשובי, מוכרחים היו לחמם את הבית, עד שכמעט נשרפו הקירות; ואילו אני לא חשתי כלל בחום הרב. אך למרות סיגופיי הגדולים, לא הצלחתי להפטר מהמחשבות הזרות, עד שהתקרבתי אל הבעש"ט" – – –
כבן בית היה אצל רבו, שנהג לשלוח אותו תכופות לשליחויות נסתרות. באיגרותיו מכנהו הבעש"ט: 'נאמן ביתי' – כינוי שרק רבי נחמן זכה לו.
בעל רוח הקודש היה, ואף נודע במידת ביטחונו העצום בה'.
הודות לגדלותו בתורה וביראה, קירב רבים וטובים לדרכו של הבעש"ט, ביניהם את רבי דוב-בער המגיד ממזריטש. היה זה לאחר שפגש בו רבי דוב-בער, והתפעל עמוקות מגדלות נפשו. הוא מסר בידו איגרת אל הבעש"ט, וזו לשונה: "האמת אגיד ולא אבוש, כי רואה אני סימן טוב בתלמידו המוסר כתב זה, מורנו הרב רבי נחמן נרו יאיר מהארדענקא, כי הוא צדיק וקדוש – ורבו לא כל שכן. הוא, תלמידו בעצמו, נפח בי רוח חיים, ועל כן מייחל אני לכל טוב סלה, אמן".
בשנת ת"ק ביקר בארץ הקודש עם בנו ר' שמשון ורבי גרשון מקיטוב. באותה עת עלה ארצה רבי אליעזר רוקח מאמסטרדם, כשמטרת בואו, להיוועד עם רבי נחמן על אדמת הקודש; "כשנהיה יחד בארץ-הקודש, נביא את הגואל!" אמר. אך מה הצטער לאחר בואו, בשומעו מפי ר' שמשון, כי אביו נאלץ לשוב לחו"ל. הדבר הגיע לידיעת רבי נחמן, והוא יצא מייד בחזרה לארץ-ישראל, אך בהגיעו התבשר כי רבי אליעזר נסתלק לעולמו.
עקב השליחויות הקדושות שהטיל עליו רבו, נמנע ממנו להשתקע בארץ-ישראל בחיי הבעש"ט. גם לאחר הסתלקות אור שבעת הימים, נמנע מכך; נוהג היה להשתטח על ציונו ולשוחח עמו כמו בחיים חיותו, וסירב לעלות ארצה, בטרם יקבל את רשותו.
בשנת תקכ"ד השתטח על קבר הבעש"ט יחד עם חברו רבי יוסף מקמינקא. בשובו צהלו פניו: "עתה ציוה עלי רבי לעלות לארץ-הקודש!"
באותה שנה, ביום כ"ג בתמוז, יצא יחד עם קבוצת צדיקים, ביניהם רבי מנדל מפרימישלן, אל ארץ האבות. בהיותם בלב ים, קמה לפתע סערה עזה, עד שהאוניה חישבה להישבר. ביום העשירי לסערה, אסף רבי נחמן מניין יהודים, נטל ספר תורה בידו ואמר: "אם נגזר חלילה בבית-דין של מעלה שנאבד מן העולם – אנו בבית דין של מטה, בצירוף קודשא בריך הוא ושכינתיה, איננו מסכימים לגזירה זו; יהי רצון שתתבטל". כל הנוכחים ענו אמן, וכעבור זמן קצר נח הים מזעפו.
בי"ד בתשרי שנת תקכ"ה הגיע ארצה והתיישב בטבריה.
כעבור שנתיים נפל למשכב, ובעת רעוא דרעוין של שבת קודש, ב' בתמוז תקכ"ו, עלתה נשמתו בסערה השמימה, כשחברו רבי מנדל מפרימישלן קורא לפניו מתוך הזוהר הקדוש, ונטמן בבית הקברות העתיק בטבריה, בחלקת גדולי החסידות.
כאמור רבי נחמן מהורדנקא היה אביו של רבי שמחה זצ"ל אביו של רבינוע הקדוש רבי נחמן מברסלב זיע"א.
