זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה • ביום י"ד אדר – פורים דפרזים יחול יומא דהילולא ה-7 של הגה"ח רבי נחמן בורשטיין זצ"ל בנו של הגה"ח רבי משה בורשטיין זצ"ל • לפניכם כתבות תמונות ותיעודים מיוחדים לקראת יום ההילולא:
* * *
לפניכם מקבץ ניגונים גדול שהשמיע הגה"ח רבי נחמן זצ"ל – שמעו ותחי נפשכם:
סדר הניגונים ומקורם עפ"י הגה"ח רבי נחמן בורשטיין זצ"ל:
0:00 בידי חסידי ברסלב. המנגינה הראשונה שר' נחמן הוסיף בתור בעל תפילה. 1:15 ר' מאיר שפירא מלובלין מסר לחסידי ברסלב בפולין. 3:30 לא תבושי, מושר בברסלב ובויז'ניץ. כך היו שרים בביץ הכנסת ברסלב ברחוב השיירות לפני שר' נחמן התחיל לעבור לפני התיבה. 4:45 לא תבושי המפורסם של ברסלב. ר' נחמן למד ניגון זה מר' לוי יצחק בנדר זצ"ל. 6:51 ניגון העגלה. היה מושר בקיבוץ של חסידי ברסלב במירון. 8:05 יתכן ומקורו מחב"ד. היה מנגן לעיתים בקדיש תתקבל. 9:22 לעלוב. היה מנגן בבתים הראשונים. 10:31 כנראה מודז'יץ. 11:55 לא ידוע. היה רגיל לנגן במקדש מלך והתנערי. 14:04 לא ידוע. 15:33 למד במירון. היה מנגן בהתנערי. 16:30 בואי בשלום. היה מושר בפי חסידי ברסלב עוד בפולין אבל לא של ברסלב. 17:35 חב"ד. מושר בבואי בשלום. 18:20 ר' נחמן תכנן ללמד ניגון זה בבית הכנסת הכללי אך לא הספיק. 19:08 גם ניגון זה תכנן ללמד. 20:25 והיו למשיסה. המשך יבוא בחתונה! 21:04 לא ידוע. היה שר לעיתים נדירות. 22:15 ניגוני פורים שהיה שר בשבת זכור. 24:36 מצווה גדולה. 25:34 שושנת יעקב של ברסלב. 28:20 קומי רוני. היה מנגן או בהתעוררי או בבואי בשלום. 29:15 לא ידוע.
* * *
אבד כלי חמדה: שביבי אורה מדמותו המאירה של אבינו מורנו הרה"ח רבי נחמן ישראל בורשטיין זצ"ל – לרגל יום השלושים שחל בשבת קודש
שמעתי מאבי מורי (הרה"ח רבי משה זצ"ל) ששמע מזקני אנ"ש בשם מוה"ר נתן מברסלב זיע"א, שאחד בא אליו בענין פרנסה, כי סובל הוא הרבה מחמת חוסר פרנסה, ובקשו להתפלל בעדו. ענה לו מוהרנ"ת זיע"א: "יש לך עצה, תהיה בשמחה ויהיה לך פרנסה!" והשיב לו האיש: איך אוכל להיות בשמחה כשאני סובל קשות בצער ויסורים מחסרון הפרנסה? "וויא אזוי קען מען זיין פריילאך"? נענה לו מוהרנ"ת: "אין וואס טוט מען נישט פאר פרנסה, ואפילו להיות בשמחה" (מה לא עושים בשביל פרנסה? אפילו להיות בשמחה!)
עובדה זו שמספר אבינו מורנו הכ"מ בספרו הבלום 'אוצר נחמני' (סעיף י"ב), מסמל אם תרצו, את תמצית הליכותיו.
השמחה! אותה מידה מופלאה שרבינו מוהר"ן מברסלב זיע"א גילה את כוחה הנורא המגיע עד לשמי רום, ואשר בגודל מעלתה הפליג לאין שיעור. כמטבע הלשון שטבע בציוויו המפורסם "מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד". זו היתה משאת נפשו של אבינו הרה"ח רבי נחמן זצ"ל, והבריח התיכון בכל מפעליו.
כחסיד מובהק ששאב את כל יישותו מדרכו, תורותיו ושיחותיו של רבינו מוהר"ן זיע"א מברסלב, לא ראה אבינו דרך אחרת לחיות את העולם הזה, מלבד החיים בשמחה עד בלי די, ואכן בכל שנותיו עלה ונתעלה במדרגותיה של השמחה, עד שהפכה חלק בלתי נפרד ממהותו, והיא שעמדה לו בצוק העיתים כשסבל מחושים קשים ועמד על סף מוות כמה וכמה פעמים בשנות חייו.
אך, אבינו זצ"ל לא היה "איש פרטי" כלל וכלל, כששפר עליו גורלו וזכה לשאוב מתורת רבו הקדוש מלוא חפניים חיים של שמחה אמיתית, שמחה דקדושה על כי אנחנו, אנשים פשוטים, זכינו להבחר כבני ק-ל חי ולעבדו ברננה, לא יכול היה להשאיר את המתנה הנפלאה לעצמו, כי הלא רבי נחמן היה "איש של עם ישראל"!
אלפי אלפי אנשים אשר זכו להפגש עם אבינו מורנו אפילו פעם אחת, גם אם בדרך מקרה, אם נקלעו לשיעור שמסר, או אולי פגשוהו ברחוב כשצעד מביתו לביהמ"ד, אותם רגעים ספורים של מגע איתו הספיקו כדי לכבוש כליל את ליבם. לעיניהם נגלה משהו חדש! איש אשר השתלם בכל תכונותיה וצדדיה האפשריים של מידת השמחה, כך שמילאה את כל חושיו, ואף עלתה על גדותיה והתפרצה ממנו בכל עת מצא.
אמרו, מי שלא ראה את החסיד רבי נחמן בורשטיין בצהלתו, כאשר רוח השמחה התפרצה מליבו ונשאה את רגליו ובמרום שמונים שנותיו דילג חיש קל אל מעל השולחן, שם היה עומד ורוקד והבעת שמחה של מצוה שלא מעלמא הדין נסוכה על פניו, לא ראה שמחת בן באביו שבשמיים מימיו.
* * *
למעבר לקובץ נדיר של שירי ברסלב
מפיו של הגה"ח רבי נחמן בורשטיין זצ"ל
הקש כאן
כוח גדול ועצום עמד לצידו של אבינו זצ"ל כאשר בא במגע עם בני אדם, הלא הוא כח דיבורו המדהים בעוצמתו, לא היה מי שיכל לעמוד אדיש בפני מתק שפתיו הכובש כל לב, אנשים עמדו מוקסמים אל מול השינויים שחולל רבי נחמן בנשמתם במחי שיחה אחת.
פעמים היה זה פתגם קצר ונוקב שהספיק לשנות את האדם מן הקצה אל הקצה, ופעמים שפך עוד ועוד מים חיים משיבי נפש עד שניקבו את מעטה האטימות שבלב וחדרו אל הנקודה הפנימית.
עוצמה כזו שלא נמצא לה אח ורע, כבר שימשה את אבינו עוד מילדותו, כשהצליח לשבות את ליבם של סובביו, "בכל אימת שנכנסת לחצר ת"ת 'עץ חיים' שבעיר העתיקה בשעת ההפסקות, היית מבחין בחבורת נערים העומדת במעגל רחב ומרותקים לכל היוצא מפיו של הילד 'נחמן בורשטיין' המרצה לפניהם בחינניות סיפורים ופתגמים" מעידים חבריו אוהביו מנוער של אבינו זצ"ל.
וכאשר מתמזגת השמחה הגדולה ביותר עם כוח דיבור ושכנוע אשר ממיסים לבבות, גם ה"אגוז" הכי קשה לפיצוח נופל ונכבש בתעצומות השמחה היהודית המתפרצת.
וכזה היה כוחו של אבינו הרה"ח רבי נחמן בורשטיין זצ"ל! לא היה אפשר לעבור על ידו מבלי לצאת באושר עם איזה 'שיחת חיזוק' או מעשיה מעודדת, וכמובן עם לב מלא שמחה המשתפכת על פניהם המאירות של הסובבים אותו בכל מקום ששהה.
ביתו היה פתוח לרווחה לכל דורש ומבקש ה', כל אשר באו אליו ומשאלתם בפיהם למסור בפניהם שיעורים מעניינא דיומא או בשום ספר, היה נענה בחפץ לב ושש על ההזדמנות להשקות מבאר רבו הקדוש לצעירי הצאן הצמאים לדבר קדשו, שֵמע שיעוריו המרתקים הנמסרים בחן מיוחד שהוצק בשפתותיו יצא למרחוק, ומכל הארץ היו באים לשמוע ולהנות מזיו אמרותיו וחידושיו המאלפים.
* * *
על שלשה דברים עמד עולמו של אבינו מורנו זצ"ל.
"על התורה": בימים כתיקונם יושב היה בבית המדרש בהתמדה רבה מן הבוקר ועד הערב, מיד לאחר התפילות היה ניגש אל ספרי לימודו, כשהוא הוגה בהם שעות על גבי שעות ושוכח מכל הבלי העולם, עד שפעמים היה גבאי ביהמ"ד, חבירו מנוער הר"ר יעקב זלצר ז"ל מזרזו לסיים את חק לימודיו, כי כבר הגיע זמן חצות וצריך לנעול את שערי ביהמ"ד.
בשקידתו העצומה עשה חיל בלימודיו ורכש בקיאות גדולה בכל מכמני התורה, אם במסכתות הש"ס, שאותן הספיק לסיים שש עשרה פעמים, וכבר התכונן בחודשיו האחרונים, כי בפעם השבע עשרה יסיים את הש"ס בעמדו ביום הולדתו ה'שמונים לגבורות' ויערוך סעודה גדולה לכל משפחתו ותלמידיו הקרובים, כפי שעשה לפנים בהגיעו לשנת השישים והשבעים, בסיומים שבהם השתתף גם אביו החסיד הישיש רבי משה בורשטיין זצ"ל שנפטר לפני שנתיים.
זאת מלבד לימוד משניות "ששה סדרי משנה" שעליהם עבר מעל 100 פעמים(!). תמיד נמצא בחיקו ספר משניות קטן שבו הגה בכל רגע פנוי, אם בשמחות המשפחה המרובות כ"י, ואם באירועים אחרים, תמיד שלף את ספר המשניות ושקע בין דפיו.
כך גם בכל ספרי מוסר וחסידות שהיה בקיא בהם עד להפליא, כשהוא יודע לצטט בכל הזדמנות לפי האדם המקום והזמן, אמרות טהורות שאצר באמתחתו. וכבר ערך והכין עלי ספר פנינים יקרים על התורה מכל סוגי אמרות ופירושי חסידות על סדר הפרשיות. גם זאת השאיר אחריו ברכה מאות מכתבים מלאים חידושים מזן אל זן, אשר יש בהם כדי לספק כמה וכמה כרכים מפוארים.
על כל זה, לא היה אבינו מחזיק טיבותא לנפשיה, שייף עייל ושייף נפיק היה, מאמר חז"ל באבות "אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת", היה נר לרגליו ואור לנתיבותיו.
"על העבודה": תפילותיו המשתפכות מרטיטות הלב, שיצאו מפיו כבן המתחטא לפני אביו, עת כיבד את השם מגרונו ושימש כשליח הציבור, בשבתות וימים טובים, "אוי" כמה מתגעגעים תושבי שכונת קטמון, בה התגורר כשישים וחמש שנים, כשהם מעלים בזכרונם את נועם תפילותיו מדי שבת בשבתו, עם השירים והרננים שבתפילת 'לכה דודי', בהם הרקיעה ההתלהבות שחקים, כשהקהל אינו מרפה, גם כשכבר נסתיימו אותם ניגונים משובבים שלימדם רבי נחמן, והם חזרו ופצחו בשירה מתחילתה, היו אלו רגעים של שמחה שמימית זכה, שהאירה את פניהם של חמש מאות המתפללים אשר הציפו את בית הכנסת ומבואותיו מפה אל פה.
עובדות מופלאות מסופרות על הרושם שהשאירו התפילות בליבותיהם של השומעים. גם אנשים אשר רק עברו בסמוך לבית הכנסת, כשהשירה המרוממת הדהדה בחוצות, נכבשו כליל לאותם צלילים מעולמות טמירים. עשרות אחים תועים – ואפילו מספר נכרים, הזדמנו למקום תפילתו ושלהבת הוצתה בליבם, עד שהתגיירו – חזרו בתשובה לצור מחצבתם, כשהם מזכירים תמיד לרבי נחמן כי "אנו הבנים הרוחניים של תפילותיך הנלבבות".
כך למשל מספר אברך כמדרשו, כי בבחרותו לפני כשלושים שנה ביקר בארץ ישראל יחד עם קבוצת צעירים מארה"ב, במסגרת נסיעות ה'סוכנות', כשאין להם שיג ושיח בתורה ויהדות. אחד מידידיו דיבר על ליבו לבוא להשתתף בתפילת ה'קבלת שבת' המפורסמת של רבי נחמן בורשטיין, כשהוא מבטיח לו כי זו תהיה תפילה מיוחדת במינה, הלה בא עם חבריו, "וכשרק שמענו את קולו של רבי נחמן הממלא את חלל ביהכ"נ, 'חושמלנו'!" מספר האברך בהתפעמות "כבר לא היינו צריכים יותר, וגם לא יכולנו להבין שום דבר מלבד שפת האנגלית שבה דיברנו. אך בו במקום החלטנו לנטוש את מולדתנו ואת בית הורנו, ולהשאר בארה"ק לחיות בדרכו של אותו בעל תפילה מרומם". ואכן, הללו הקימו בתים נאמנים בישראל לתפארת.
"צא וראה כמה גדול היה כוחו של רבי נחמן!!!"
בסילודין אנו נזכרים בתפילותיו הנרגשות של אבינו זצ"ל בימים הנוראים. קולו הנעים והמתוק הבקיע את כל מחיצות הלב, קול שהדהד במשך כשלושים שנה בימי ראש השנה בציונו של הרשב"י במירון, והמיס את ליבותיהם של אלפי המתפללים בנועם תפילותיו, וכל מי שטעם טעם תפילה זו, שוב לא תמחה מזכרו.
וכשעמד בתפילת העבודה בביהמ"ד "אור אברהם" ברסלב, וסלסל את סדר עבודתו של כהן גדול ביום הכיפורים, היה כל האויר מתמלא זוך וטוהר. בהמשך, כשהגיע לתפילת הנעילה, והשתפך בבכיו בסליחה "ה' ה' ק-ל רחום", לא נותרה עין יבשה בהיכל ביהמ"ד.
"ועל גמילות חסדים": כל ימיו ביקש להטיב עם הבריות ולשמח את נפשם, וכבר אמרו חז"ל "גדול המלבין שיניים לחבירו יותר ממשקהו חלב", ליבו של אבינו זצ"ל לא יכל לעמוד אל מול אדם שנפשו מרה עליו, הוא עשה כל טצדקי להרגיעו ולשמחו, לחזקו ולעודדו, וכלום יש לך גמילות חסד גדולה מזו?
עוד בילדותו בשנות הרעב והמחסור הגדול ששררו בירושלים, לא בכל יום היה ביד אמו הצדקנית מה לתת לילד נחמן ביציאתו ל'חיידר', פעמים שהיה עולה על יצועו מבלי שטעם דבר במשך כל היום. גם בימים שכן השיגה ידה לתת לו פרוסה אחת להשקיט רעבונו הדל, לא יכול היה לראות את פני חבריו הרעבים, והיה פורס מלחמו הדל ומשתתף עם חבריו שוה בשוה.
זכורני מימי ילדותי, כיצד היה מתקיים באבינו זצ"ל "ויהיו עניים בני ביתך", כאשר היו באים אל ביתנו אורחים רבים לסעוד את ליבם, ביניהם גם תלמידי חכמים שלמדו איתו בכולל ולא היה סיפק בידם לאכול בביתם, כן היו טיפוסים שונים מבני עניים שעשו להם חוק קבוע לדפוק על דלת ביתנו, וכבר ידעו כי תיכף ומיד תביא להם רעייתו אמנו ע"ה ארוחת בוקר או צהריים וערב.
וכן כך היו אורחים שהזדמנו אליו בביהמ"ד בשבת ויו"ט, אלו הוזמנו אליו בכבוד רב, לבוא ולהשתתף בסעודות, מלבד החסד שעשה בהשביעו את ליבם גם ידע להעניק להם את ההרגשה כי הם אשר מטיבים איתו.
* * *
"איך האב ליב א געפרעגלטן חסיד" (-אוהב אני חסיד מטוגן), היה אומר רביה"ק מוהר"ן זיע"א, וכזה היה אבינו מורנו זצ"ל, דבוק ומקושר בכל נימי נפשו לרבינו מוהר"ן תורתו ומשנתו, ואפוי הדק היטב בהליכותיהם שיחותיהם וסיפוריהם של תלמידיו הקדושים שרפי מעלה, שאת משנתם הערוכה העתיק והעביר לדור הבא.
חלק בלתי נפרד מנפשו של אבינו זצ"ל היה ציונו של רביה"ק מוהר"ן מברסלב זיע"א באומן, משך עשרות השנים אשר מסך הברזל ירד על פני ברית המועצות, לא פסק מלכסוף להגיע אל המקום אשר בו הבטיח אדמו"ר הקדוש את הבטחתו המפורסמת. וכאשר נפתחה הדרך שרתה אורה מיוחדת על פניו משך זמן רב, כשהוא כמובן נוסע מדי שנה אל הציוה"ק, גם בשנותיו האחרונות במסירות נפש ממש.
אבינו זצ"ל ראה כייעוד את העתקת השמועה, תורתה שבע"פ של ברסלב אשר עברה איש מפי איש בשנים שלפני עלות הצורר על יהדות אירופה, בשנותיו הצעירות כבחור ואברך בירושלים עיה"ק התאבק בעפר רגליהם של זקני מנהיגי החסידים אשר עלו מאירופה, ובראשם זקן החסידים, הגאון החסיד הישיש רבי אברהם שטערנהארץ זצ"ל מנהיגם של חסידי ברסלב בדור הקודם, אליו היה קרוב במיוחד עוד מבית אבא, ואף ישן בדירתו כשנה, ולאחר חתונתו הוריש לו את ביתו, והוא עבר לגור בבית אביו של רבי נחמן.
כך גם יצק מים ע"י גדולי החסידים ובהם הרה"ח רבי לוי יצחק בנדר זצ"ל שאיתו יסד את השיעור השבועי, אשר ממנו יתד ופינה לרבים מן השיחות והתולדות שנשתמרו בקרב חסידי ברסלב. הרה"ח רבי אליהו חיים רוזין זצ"ל בונה ביהמ"ד הגדול בירושלים. הרה"ח רבי יצחק מאיר קורמן זצ"ל מפולין. הרה"ח רבי הירש לייב ליפל זצ"ל. הרה"ח רבי שמואל שפירא זצ"ל. והרה"ח הישיש רבי בן ציון אפטר זצ"ל שקשר מיוחד של אהבה רחש לו. ובמיוחד כמובן מאביו הרה"ח רבי משה בורשטיין זצ"ל, הימנו ינק יחד עם חלב אמו את המסורת הברסלבאית שהביא מפולין.
מכל אותם זקני החסידים שאב מלא חפניו, כל שיחה אימרה ופתגם, ואף גם סיפורי הליכותיהם בקודש של אדמו"ר זיע"א ותלמידיו חסידים ואנשי מעשה בכל הדורות, את הדברים אשר שמע קלט במוחו בבהירות נדירה ונפלאה, וכשסיפר את אשר שמע היה חוזר על הדברים כנתינתם ממש, עם הניגון וההבעה כולל התנועות כפי שראה ושמע אצל הזקנים.
גדול מעתיקי השמועה היה בדורנו, ואת כל הדברים האלו אשר אצר, ערך וסידר בשנים האחרונות בסדרת הספרים "אוצר נחמני", שהדפסתו החלה בקיץ האחרון, הספיק לראות בחייו מפרי עמלו כאשר זכה עוד לראות את הכרך הראשון שי"ל בפאר והדר בירח האיתנים תשע"ד, ונחטף כבכורה ביום קיץ.
רבים רבים ביכו והספידו את גודל האבדה שאין לה תמורה, לעולם החסידות בכלל ולחסידי ברסלב בפרט, אשר איבדה את גדול מעתיקי שמועתה. וכפי שהתבטאו זקני החסידים: "עם סילוקו של רבי נחמן אבד כלי חמדתה של ברסלב", חבל על דאבדין ולא משתכחין…
לסיום נצטט בכאן פתגם אשר היה שגור בלשון אבינו מורנו זצ"ל, ואשר אפיינה את הליכות חייו בקודש: "מצוה גדולה להיות – אימתי? בזמן שנעשית – בשמחה תמיד!" כי שלימות המצווה והעבודה הם דווקא בזמן שנעשים מתוך שמחה תמידית!
למעבר לשיעורו של הגה"ח רבי נחמן בורשטיין זצ"ל
בענין קימת חצות
הקש כאן
לקראת יום הילולת הגה"ח רבי נחמן בורשטיין זצ"ל, אנו מעלים לפניכם ראיון מיוחד, שערכו בטאון "אבקשה" עם בניו שליט"א לקראת יום היארצייט הראשון לפטירתו
הכתבה מוגשת לפניכם ככתבה וכלשונה בביטאון הברסלבאי הנפלא "אבקשה" • חן חן להם – וכל הזכויות שמורות להם
* * *
איש האשכולות – ברב-שיח מיוחד שנערך לקראת יום פטירת החסיד ורב הפעלים רבי נחמן ישראל בורשטיין ז"ל בי"ד באדר, בו השתתפו בניו החשובים: רבי אברהם שמעון, רבי אהרן ניסן, רבי נתן, רבי אליעזר ליפא, רבי שמואל לייב, מספרים הבנים על מפעלות חייו הקדושים של אביהם הדגול משרידי דור דעה • על הגוונים הרבים שהתמזגו בו ובפעולותיו מצעירותו ועד ימיו האחרונים • הילדות בצל אביו החסיד הנאמן רבי משה בורשטיין • הצוואה של רבי אברהם'לע שטרנהארץ • במחיצתם של זקני ויקירי החסידים בעיר העתיקה • 'שכר הדירה' שדרש רבי אברהם'לע מהאברך הצעיר ר' נחמן • שיעוריו המרתקים והמיוחדים מלאי העריבות והמתיקות • קירוב הרחוקים והפצת המעיינות חוצה ופנימה • תפילות ה'קבלת שבת' בקטמון ובקיבוץ במירון אשר חן מיוחד היה נסוך בהן • ה'ליקוטי תפילות' המנוקד הראשון • שימור שיחות וניגוני קודש לדורות הבאים • הקמת חבורות האברכים והבחורים וייסוד הירחון 'אולפן חד"ת' • ולסיום: חג הפורים במחיצת אנ"ש עם ה'שמחות והבכיות'
אי אפשר לתאר את חסידות ברסלב בימינו בלי החותם הכביר שהשאיר בה החסיד הדגול, משרידי הדור הקודם ומגדולי מעבירי המסורה לדורינו, הלא הוא רבי נחמן ישראל בורשטיין זצ"ל, אשר יום היארצייט שלו חל בחודש אדר.
כל חייו היו מקשה אחת של מסירות נפש ודביקות בלתי מתפשרת לכל מה שקשור לרבינו הקדוש הננמ"ח, תורותיו ועצותיו, ובעיקר שימור הגחלת והנחלת החסידות לדורות הבאים.
אחת מפעולותיו הברוכות הוא השיעור השבועי בספרי רבינו מידי יום שלישי, שייסד ר' נחמן לפני כעשרים שנה בבית המדרש "אור אברהם" בשכונת גבעת משה בירושלים. השיעור שנמסר בזמנו על ידיו עבר עם פטירתו לבניו החשובים, מיקירי אנשי שלומנו, אשר ממשיכים ביתר שאת וביתר עוז לקיים עליהם את הפצת אור הצדיק לכלל.
לרגל יום השנה להסתלקותו, במסגרת השיעור השבועי התקבלו חברי מערכת "אבקשה", כדי לשוחח ולקבל על קצה המזלג ולשמוע מכלי ראשון מן המעט דמעט על ימי חייו היוקדים באש קודש של אביהם ר' נחמן זצ"ל, ובעיקר כיצד השליך את חייו מנגד למען רבינו הקדוש, ולמען כלליות חסידי ברסלב מיום עמדו על דעתו ועד לפטירתו לחיי העולם הבא.
תענוג רוחני היה לנו לשמוע את פיו מפיק המרגליות של בכור הבנים הרה"ח ר' אברהם שמעון בורשטיין שליט"א מחשובי משפיעי אנ"ש, שדלה דלה לנו מאוצרותיו הגנוזים עימו, שיחות וסיפורים שעדיין לא שזפתם אוזן מעולם, וכן משאר האחים אשר כל אחד תרם את חלקו והשמיע מסערת נפשו, הרה"ח ר' אליעזר ליפא שליט"א רו"מ חבורות מורשת הנחל, הרה"ח ר' שמואל לייב שליט"א מחשובי אנ"ש בצפת, הרה"ח ר' נתן נפתלי שליט"א רו"מ מכון תורת הנצח, והרה"ח ר' אהרן ניסן שליט"א רו"מ בית מדרשנו בעיר ביתר עילית.
לפני שנכנס לתולדות חייו, ברצוננו לשמוע מה היה הדבר שגרם לאביכם להתמסר בצורה כל כך חזקה לכל עניני רבינו הקדוש?
ר' אברהם שמעון: שאלה טובה מאד שאלתם, שכן שמענו מאבינו סיפור נפלא מימי ילדותו, סיפור המגלה טפח ומכסה טפחיים, מהיכן ניצתה האש הגדולה שבערה בקרבו במשך כל ימי חלדו:
היה זה כאשר הסבו אנשי שלומינו בבית מדרשנו שבעיר העתיקה בתוככי חומות ירושלים, בשנים שלפני קום המדינה. בזמן שמיעת התורה מפי החסיד הישיש, זקן אנ"ש רבי אברהם שטרנהארץ זצ"ל, היו הילדים נוהגים לצאת החוצה ולשחק כמנהגם, אבל אביו, זקננו הרב החסיד ר' משה בורשטיין זצ"ל הרגיל את בנו ר' נחמן לשבת בין כל המבוגרים ולשמוע את תורת הצדיק, גם אם לא מבינים כל כך… יצויין כי גם אותנו הנכדים היה מחנך כך, לשבת ולשמוע כאשר מדברים מתורת רבינו הקדוש.
באותה שבת ישב ר' אברהם'לע ולמד לפני הקהל את תורה ה' מליקוטי מוהר"ן "תקעו אמונה", שם מדבר רבינו כי העיקר היא האמונה וצריך לחפש את עצמו ולחזק את עצמו באמונה, והתיקון לזה הוא שצריכים לחתור ולמצוא את המים שמשם גדלה האמונה.
ר' אברהם'לע ציטט את לשון זקנו מוהרנ"ת הכותב על תורה זו בשפת האידיש (עלים לתרופה שפ"ט): "אז מען מוז דעביווען דאס וואסער וואס פון דארט וואקסט אמונה!!!" והרחיב לבאר כמה צריכים לחתור ולגלות את האמונה הקדושה ולהבעירה בלבות בני ישראל.
את רוב הדיבורים לא הצליח הילד נחמן להבין, אבל מה שנכנס ללבו הטהור למשך כל ימי חייו הם המילים "מען דארף דעביווען די אמונה!!!" – – –
היו אלו מילים חוצבות להבות אש שחדרו אל תוך תוכו, ואף בשעתו סיפר לאביו ר' משה כי המילים היחידות האלו ששמע מר' אברהם'לע השאריו אצלו חותם לא יישכח. מילים אלו בערו בתוכו ולא נתנו לו מנוח עד שקיים זאת בכל כוחותיו, ומסר את נפשו על כך.
ואכן אבי ר' נחמן היה איש של חזון ומעש עוד מינקותו. אותה "תורה" שקיבל מר' אברהם'לע, היא זו שפיעמה בו והובילה אותו לעבר המפעלים והפרוייקטים האדירים שחולל במשך עשרות בשנים בקרב חסידות ברסלב.
ניתן לשער כי הוא זכה להכיר את גדולי אנ"ש עוד משנות העיר העתיקה, האם הוא היה מספר על הימים ההם?
ר' אברהם שמעון: לא רק שהיה מספר, כל החיות שהיה לו בעניני רבינו הוא שאב מאותם ימים, בהם הסתופף בצילם של זקני וחשובי החסידים בעיר העתיקה.
כל ימיו לא הפסיק לספר ולהתמוגג על הזכרונות מהעיר העתיקה, בצבעים חיים היה מתאר את הנהגותיהם של החסידים, אמירת התיקון הכללי, השיחת חברים, לימוד התורה בהתלהבות וקימת חצות.
ואם כבר הזכרנו את קימת החצות, הוא היה מספר תמיד על ה"חצות" של ר' שמואל שפירא, כיצד היה כבר משנות נערותו קם ביחד איתו בחצות לילה והולכים בצוותא לשדה להתבודדות.
הרי אנו עומדים לקראת ימי הפורים, אבי ר' נחמן היה מתאר לנו כיצד ניצל ר' שמואל שפירא את יום הפורים: מיד בבוקר אחרי קריאת המגילה ניגש בהחבא למקום מסתור, שם שלף את בקבוק היין, בירך בכוונה "בורא פרי הגפן" ולא זז משם עד ששתה את כולו מתוך מסירות נפש, ההיפך הגמור מטבעו. כך היה מקיים את מצוות "עד דלא ידע" תיכף אחרי קריאת המגילה, וממשיך לקיים את שאר מצוות היום בהיותו בגילופין…
כל שנה היה ר' שמואל בוחר לעצמו את ענין ופתגם מסויים שדיבר ממנו בעת שכרותו והיה חוזר עליו אין ספור פעמים. במיוחד היה אבי ר' נחמן מתאר את פורים של שנת תש"ח, בעיצומו של המצור והמלחמה על העיר העתיקה. באותם ימים טרופים היו תושבי הרובע היהודי נתונים במצור מוחלט, כאשר כל כמה ימים היתה מגיעה אספקה מצומצמת של אוכל ושתיה.
בדיוק באותו יום הפורים יצא ר' שמואל בעת שכרותו אל המרפסת הקטנה של בית מדרשנו ברובע היהודי, והתחיל לצעוק זעקות "הצלה", כשהוא מזכיר את כל הארגונים הציוניים שלחמו באיזור, כך זעק "אצ"ל!" "לחי!" "הגנה!" כך במשך זמן מה, והתושבים היו בטוחים שהזעקות הם משהו ששייך למלחמה הנטושה…
כך התקבצו יהודים רבים מתחת למרפסת ומסתכלים בעיניים קמות כיצד האברך הצנום והנמוך עומד וצועק, ויהי כאשר ראה ר' שמואל כי הרחוב מלא וגדוש באנשים, או אז הרים את קולו ביתר שאת וזעק: "יהודים יקרים! תדעו שיש רבי בעולם! הלא הוא הנחל נובע מקור חכמה!!!" וכך המשיך בדיבורי קודש של תשובה ועבודת ה' – – –
מה עלה בגורלו של בית מדרשנו בעיר העתיקה?
ר' אברהם שמעון: בית מדרשנו אכן קיים עד היום הזה. היה זה סבי ר' משה שמיד לאחר מלחמת תשכ"ז, כאשר שוב נוצרה אפשרות לגשת לעיר העתיקה, ביקש אישור עבור חסידי ברסלב לקבל בחזרה את בית מדרשם. בית המדרש עצמו שכן בקומה העליונה שנחרבה כמעט לגמרי ונשארו רק הכתלים, לכן הוא קיבל את הקומה התחתונה והיא משמשת עד היום את אנ"ש חסידי ברסלב.
היכן התחנך אביכם, מי היו חבריו?
ר' אברהם שמעון: עיקר גידולו היה אצל חסידי ברסלב. אפילו במקום לימודו הרשמי בתלמוד תורה "עץ חיים" היו לו חברים ברסלב'ר חסידים. בין חבריו לספסל הלימודים היו ר' אהרן ב"ר שמואל הורביץ, ר' נחמן שלמה יצחק ב"ר שמואל שפירא, ר' נחמן יארבלום ועוד.
שאלתי פעם את ר' נחמן יארבלום שיחי' האם הוא זוכר משהו מיוחד מאבי ז"ל, ענה לי: "כבר בילדתו הוא היה ילד מחונן 'א בחן'טער אינגל'. הייתי מכבד אותו ואף לא העזתי לבקש ממנו שידבר איתי, אבל תמיד בעת ההפסקות היה עומד בחוץ ומדבר אל קבוצת ילדים, שהיו כרוכים אחריו כי ידעו שאצלו תמיד יש מה לשמוע… כל דיבוריו היו מתוך חן ויופי ונעימות. הוא היה גם מספר להם סיפורי חז"ל מתוך חן מיוחד"…
דרך אגב, אביו ר' מאיר יארבלום ז"ל היה נקרא 'ר' מאיר סארוצק'ער' על שם עיר מוצאו בפולין. הוא היה מיודד מאד עם סבינו ר' משה בורשטיין, ואף היו משוחחים שעות ארוכות בעבודת ה'. בנו ר' נחמן סיפר כי כאשר ר' משה היה מגיע לביתם היתה יודעת מיד כי מעכשיו למשך כמה שעות אין על מה לדבר… הם היו יושבים חמש או שש שעות ומדברים שיחת חברים בעבודת ה' בדרך רבינו הקדוש.
מה היתה השייכות של אביכם ר' נחמן עם החסיד ר' אברהם'לע שטערנהארץ?
ר' אברהם שמעון: הקשר של אבי ר' נחמן עם ר' אברהם'לע לא היה סתם קשר, הוא היה קשור וכרוך אחריו בצורה שאין לה אח וריע. היה זה לאחר שר' אברהם התאלמן מזוגתו בשנת תשי"א ובכדי שר' אברהם לא יישן לבדו היה אבי מגיע ללון אצלו בלילות ובכך היתה לו הזדמנות פז לעקוב אחר הליכותיו בקודש של ר' אברהם.
מאוחר יותר ביקש ר' אברהם לעבור לגור בביתו של אחד מאנ"ש. רבים מהחסידים ביקשו מר' אברהם שיגור אצלם, ביניהם החסידים ר' שמואל הורוויץ, ר' גדליה קעניג, ר' חיים ברוך טורנובסקי ואף סבי ר' משה בורשטיין. ההכרעה היתה בערב חג השבועות תשי"ב, כאשר ר' אברהם ניגש לר' משה ובישר לו כי החליט לעבור לגור אצלו, בתנאי שלא יכנסו נשים לחדרו בשעה שהוא נמצא שם.
אבי ר' נחמן היה אז חתן מאורס, והתכונן לקראת חתונתו בחודש אלול הבא. ר' אברהם פנה אליו ואמר לו כך: "ראה נא! אני מעניק לך את הדירה שלי, אבל אתה מצידך הרי צריך לשלם לי שכר דירה… ובכן, השכר דירה יהיה שתגמור מידי שנה בשנה ש"ס ופוסקים וספרי רבינו… זה יהיה השכר דירה…"
ואם כבר הזכרנו את ר' אברהם'לע, אבי סיפר תמיד, כי שמע ממנו שיחה חדשה שלא מופיעה בשום מקום בספרי רביז"ל, ולא נדפס עד כה. וכך היה מעשה: אבי ראה את רבי אברהם לפנות בוקר כשהוא נשרך בדרכו ומחזיק בתיק הטלית ותפילין שלו עם כמה ספרים, וגם ב' זוגות התפילין רש"י ור"ת שהיו גדולות וכבדות אותם הביא עוד מאומן. ניגשתי אליו והצעתי לו שימסור אותם בידי ואני אשא זאת. ענה לי רבי אברהם: "רבינו הקדוש אמר: ראוי שהמשא הראשון שיהודי נושא אותו בבוקר יהא הטלית ותפילין…" ולא הסכים רבי אברהם שאסייע לו בזה.
שמענו כי אביכם ר' נחמן היה רבות בשנים סופר מומחה, מהיכן הדבר הגיע לידו?
ר' אברהם שמעון: גם על נושא זה ישנו סיפור שלם, ולא נגזים אם נאמר שהמקצוע הזה שבא לידו, שורשו עוד מרבינו הקדוש בכבודו ובעצמו…
שנתיים לאחר הסתלקותו של ר' אברהם שטרנהארץ עלה לארץ בנו החסיד ר' נתן שטרנהארץ (חותנו של הרה"ח ר' מיכל דורפמן). תואר פניו היו דומים להפליא לאביו עד שאנשים ברחוב נרתעו מפחד שמא קם ר' אברהם מקברו…
ר' נתן דנן היה סופר מומחה וממנו למד אבי ר' נחמן את מלאכת הקודש. הוא למד זאת מאביו ר' אברהם, אשר כידוע היה כינויו "ר' אברהם סופר". הוא למד זאת מאביו ר' נפתלי הערץ סופר, שקיבל זאת מאביו ר' שכנא בן מוהרנ"ת, אשר בזכות רבינו הקדוש למד את מלאכת הסופרות.
ומעשה שהיה כך היה: בילדותו של ר' שכנא נכנס פעם אל רבינו הקדוש ביחד עם חברו ר' אפרים ב"ר נפתלי שהיה ילד בגילו. רבינו בחן אותם את פרק "איזהו נשך" אותו למדו אז אצל המלמד. בין הדברים שאל אותם רבינו "מה עדיף, להיות 'לוה' או 'מלוה'?" ר' שכנא ענה "בוודאי מלוה", שאל רבינו "ומה עושה המלוה כשהלוה אינו מחזיר את ההלוואה?" ושתק – – –
שנים לאחר מכן ראה ר' שכנא כי הדיבורים של רבינו התקיימו בו, בכל עסק שהשקיע היה סובל הפסדים רבים לאחר שהאנשים איתם התעסק לא החזירו לו כספים שהיו חייבים… משכך למד את מקצוע הסופרות, כשהוא מקפיד שלא למסור את הסת"ם שכתב לפני התשלום…
כך גרם רבינו הקדוש שמקצוע זה נכנס למשפחה מיוחסת זו, ומהם עבר המקצוע עד לנכד ר' נתן שהוא זה שלימד זאת לאבי ר' נחמן…
ומדוע לימד זאת לאבי ר' נחמן? היה זה תקופה קצרה לאחר עלייתו ארצה, ניגש ר' נתן לאבי ר' נחמן והציע את עצמו ללמדו את אומנות הסופר, כשהוא טוען כי היות וכל צאצאיו נשארו ברוסיה הסובייטית ומי יודע אם ישאר המשך למלאכת הסופרות במשפחתו, לכן הוא מבקש ללמדו לאבי ר' נחמן.
גם במקצוע זה ראו את הדביקות וההתבטלות המוחלטת שהיה לאבינו ר' נחמן לכל עניני ברסלב. כך למשל היו אנשים שביקשו ממנו לכתוב עבורם דווקא כשהוא שרוי בתענית. אך היות והוא היה אמון על ציווי רבינו שלא להתענות חוץ ממה שכתוב בשולחן ערוך, היה מנצל עד תום כל תענית הכתובה בשלחן ערוך. כך היינו מוצאים אותו בתענית של שבעה עשר בתמוז לדוגמא, כשהוא יושב במשך שש עשרה שעות רצופות וכותב ללא הפסק כדי להספיק לכתוב את כל מה שרצו אותם יהודים לכתוב דווקא בתענית.
שיעוריו המרתקים והמיוחדים של אביכם ז"ל הרי הם מן המפורסמות ואין צריכים ראיה, האם יש לכם מה לחדש לנו על כך?
ר' נתן: יש לדעת כי אבינו ר' נחמן היה מוסר נפשו על מסירת השיעורים, כשהוא אף פעם אינו מסרב לכל קריאה שהיא. גם בשנים שעברו כאשר התחבורה לא היתה מסודרת ולא לכל מקום היה קל להגיע, היה נוסע לכל פינה בקצה הארץ כדי למסור שיעורים בעניני רבינו, כשהוא אף פעם לא מסכים לקחת תשלום כל שהוא עבור כך!
הוא היה מספר לנו על גודל הסייעתא דשמיא בענין השיעורים, ואף ראה כיצד משמים שמו בפיו מילים ותשובות נכונות המתאימות לנפש השואלים והשומעים. כך היה מספר לנו על שיעור שמסר לבחורים מקורבים 'טריים' מישיבת פוניבז', כאשר משמים שמו בפיו תשובות קולעות בדברים המתיישבים על הלב.
ר' אברהם שמעון מוסיף: אבינו ר' נחמן אף נסע פעם עם קבוצת מקורבים ליטאיים לשבת התאחדות באתרא קדישא מירון, כשבמשך כל השבת הוא מטעימם מנועם מתיקות תורת ברסלב.
האם היה לאביכם חלק בקירוב יהודים הרחוקים משמירת תורה ומצוות אל אביהם שבשמים?
ר' אברהם שמעון: מעשה פלא התרחש לפני עשרות שנים. היה זה כאשר חלק מהנוער החילוני בשכונת קטמון התאגדו באיזה מועדון שאירגן עבורם מופעים שונים רח"ל ותוכניות שונות ומשונות. באחד הימים פנו שניים מהמארגנים אל אבי ר' נחמן וביקשו ממנו כי היות וברצונם לבצע "הצגה" על המעשה הקדושה והנוראה של "השבעה בעטליר'ס" מסיפורי מעשיות, הם מבקשים את עזרתו בתור חסיד של רבי נחמן…
נענה להם אבינו: "לפני הכל בואו נעבור ביחד על כל הסיפור…", ותוך כדי כך קבע איתם שיעור בכל שבוע בשבת אחר הצהריים ללמוד את המעשה. כך באו השניים במשך תקופה מידי שבת לשמוע ממנו את המעשה, כשהוא מצידו מתבל זאת בפנינים יקרים של חיזוק והתעוררות לאבינו שבשמים.
עם גמר לימוד המעשה הודיעו השניים חגיגית כי הם לא עושים שום 'הצגה' מהמעשה הקדושה הזאת, ובמקום זה הלכו להירשם במוסדות של חוזרים בתשובה. אבינו ז"ל המשיך ללמוד איתם מידי שבת שיעורים בפרקי אבות ועוד עניני יהדות.
ר' נתן מוסיף: בזה לא תם הסיפור. תקופה לאחר מכן פגש אבי ר' נחמן ביהודי בעל תשובה מעוטר בזקן ופיאות, והלה שואל אותו: "האם כבודו מכיר אותי?"
"לא!" ענה אבי.
"אני הוא אחד מהשניים שלמדנו איתך כל שבת את הסיפורי מעשיות…"
התברר כי השניים נכנסו לישיבות לבעלי תשובה והפכו ליהודים יראים ושלמים. אחד מהשניים זכה שבניו התקרבו לחסידות ברסלב ונכדיו אף משמשים כיום כרמי"ם בישיבות ברסלב ברחבי הארץ.
ר' אברהם שמעון: אבי ר' נחמן סיפר לנו פעם כי פגש את הרב אורי זוהר בשמחה משפחתית, והוא גילה לו כי יש לו חלק גדול בהתקרבותו לחיי תורה ומצוות. שכן אחד מהשניים שחזרו בתשובה בזכותו נטל חלק גדול בקירובו של ר' אורי ליהדות.
ר' נתן: אכן הייתי פעם זקוק לטובה מסויימת מהרב אורי זוהר, הוא נענה בשמחה כשהוא אומר לי: הרי אני חייב לך טובה בזכות אביך…"
ר' אברהם שמעון: אני זוכר עוד סיפור כיצד קירב יהודי יקר בדרכו הנעימה. היה זה כאשר בעיצומו של יום השבת הוא יורד מביתו אל הרחוב ולמרבה הצער הוא רואה את השכן החילוני עסוק ברחיצת רכבו מתוך חילול שבת בפרהסיא. הוא התיישב בדעתו כיצד היא הדרך הראויה למחות ולגרום לשכן להפסיק לחלל את השבת בצורה מבישה כל כך, וכך ניגש אליו והפטיר בפניו: "שבת שלום!!!"
השכן הסתובב והביט בו בעינים קמות כשהוא אינו יודע כיצד להגיב… בין כך ובין כך תפס אותו אבי לשיחה ארוכה, השיחה הזו גררה עוד ועוד שיחות עד שהיהודי שב בתשובה שלימה והפך לשומר שבת.
האם היה לו קשר מיוחד עם תושבי שכונת מגוריו – קטמון?
ר' אהרן ניסן: בוודאי! גולת הכותרת של פעולות אבינו בקטמון היו תפילות ה"קבלת שבת" שערך ברוב פאר ושירה בבית הכנסת שבקטמון. השירה והריקודים ב"לכה דודי" הרקיעו שחקים והיוו אבן שואבת לכל תושבי השכונה, קרובים ורחוקים.
אבינו היה ניגש לעמוד מידי ליל שבת ובתפילתו הנעימה הרים את כל הקהל טפח על גבי הקרקע. היה לו מנהג ייחודי בפיוט לכה דודי, כאשר בכל קטע היה מתחיל ניגון חדש, מה שסחף שוב ושוב את הקהל, עד שאנשים היו מגיעים ממרחקים לשמוע את הקבלת שבת של ר' נחמן בורשטיין בקטמון.
ר' נתן: היו יהודים מחו"ל שכאשר הגיעו ארצה היו מחפשים את המלון הכי קרוב לבית הכנסת בקטמון, כדי שלא לפספס את הקבלת שבת עם ר' נחמן.
ר' אברהם שמעון: בזמנים מיוחדים, ימים טובים וכמובן לפני ימי הפורים, היה אבינו עולה על השולחן ורוקד בהתלהבות כשהוא מרים איתו את כל הקהל בבית הכנסת.
בקטמון היו התושבים אומרים "זהו הלב של קטמון…", בלב השכונה שכן קומפלקס בשם "חוות הנוער", אליו היו מביאים צעירים יהודים מכל העולם בכדי לעודדם לעלות ולהתיישב בארץ ישראל. אחד המקומות אליהם לקחו את הצעירים היה איך לא, תפילות קבלת שבת עם ר' נחמן בורשטיין.
במשך השנים התוודענו לכך שחלק מאותם צעירים חזרו בתשובה לאחר תפילות אלו עם אבינו. לפני כמה שנים פגשתי בעיירה מונסי בארה"ב יהודי יקר חסיד סאטמאר, אשר אני זוכר אותו היטב מתקופת לימודיו במעונות הסטונדטים בשכונת קטמון. התברר כי פעם נכנס בקבלת שבת לבית מדרשינו והתעורר כל כך מזה עד ששב בתשובה שלימה, עבר לישיבת נייטרא באמריקה כדי ללמוד את שפת האידיש ויהדות, והפך ליהודי חרדי למהדרין, כשהוא מקים משפחה לתפארת.
בימי השבעה על אבינו, נכנס אלינו יהודי יקר מתושבי ארץ ישראל, חרדי למהדרין מן המהדרין, וסיפר לנו כי הוא חב את כל היהדות שלו לאבינו זצ"ל. היה זה לפני כשלושים שנה כאשר הגיע מחו"ל כשהוא יודע אך ורק את שפת האנגלית עם ידע קלוש ביהדות. כוונתו היתה להגיע לכאן לחודש אחד בלבד ולחזור לביתו. באחת מלילות השבת נכנס לבית מדרשינו ושמע את הקבלת שבת הנלהבת של אבינו, הוא כל כך התחזק מזה למרות שלא הבין כמעט כלום ביהדות, עד שכתוצאה מכך הוא ביטל את טיסתו חזור ונשאר לעוד שבוע כדי לשמוע עוד פעם את הקבלת שבת. בסופו של דבר הוא כלל לא חזר לחו"ל אלא התקרב לתורה וליהדות והקים כאן משפחה עניפה של צאצאים החרדים לדבר ה'.
התרגשנו לאחרונה לשמוע כי בעיתונות התפרסם שיחה עם המרגל יונתן פולארד מארה"ב, וכאשר שאלו אותו "מה הדבר הראשון שיעשה כאשר יותר לו לעלות לארץ ישראל", ענה יונתן כי הדבר הראשון יהיה ללכת לתפילת קבלת שבת של ר' נחמן בורשטיין, עם הריקודים הנלהבים שלו ב"לכה דודי"! – – –
שמענו כי הוא היה מקדיש זמנים מיוחדים בכדי לחזק לבבות נשברים, האם הדבר ידוע לכם?
ר' נתן: לאבינו היה מנהג מידי שבת לעלות ל'מושב זקנים' בקטמון, שם היה מספר סיפורים ומשמח את הישישים השוהים במקום, כאשר מידי שבוע היה מבלה על כך שעות רבות.
זכורני כי אחד הישישים ביקש ממנו פעם שיעניק לו ברכה לאריכות ימים, אבינו בירך אותו בזה הלשון: "יהי רצון שתזכה לחיות עד מאה ותשע-עשרה שנה…", לשאלתו של הזקן התרעם על כך שהוא מחסיר לו שנה אחת מהמאה ועשרים שהוא רוצה, ענה אבינו: "כשתגיע לגיל מאה ותשע-עשרה תפנה אלי, ואז כבר נעשה איזה הסכם בינינו, וכמובן שאברך אותך בשנות חיים נוספות"… כמובן שהיהודי 'תפס' סוף סוף כי כוונת אבינו היתה לשמחו ולעודדו בדרכו המתוקה והייחודית.
שוב מעשה בזקן אחד שישב במושב הזקנים ללא שום חיות כשעצבות וקדרות נסוכה על פניו. אבינו ניגש אליו ואמר לו "א גוט שבת!" והוא ענה בשפה רפה "גוט שבת. גוט שבת", אך אבינו לא התייאש, הוא פנה אליו שוב לשמחו ולעודדו ושאלו "האם כבר אכלת היום חמין?" כאשר נענה בחיוב אמר לו בהחלטיות "וכי אינך יודע שאחרי אכילת חמין יש חיוב לרקוד?!" ותוך כדי דיבור תפס בידו ויצא איתו במחול עד שהחיוך שב לשרור על פניו המיוסרות של אותו זקן.
עברו כמה שבועות, ואחד מהעובדים פנה אל אבינו וסיפר לו כי מאז אותה שבת היהודי הזה הפך לאיש אחר. כל שבת בצהריים אחרי אכילת החמין הוא מכריח את כל הזקנים לרקוד עימו, שכן ר' נחמן בורשטיין אמר שאחרי החמין צריך לרקוד – – –
והיה כאשר התאוננו לפניו כמה זקנים שהשהות במושב הזקנים לא היה נוח להם כל כך, אמר להם אבינו: "מדוע אתם אומרים שלא טוב לכם כאן? הרי אני כבר מבקש כל כך הרבה זמן להכנס לגור כאן וההנהלה אינה רוצה לקבל אותי בגלל שאני צעיר מדי… הרי כל כך נעים להיות כאן…", וכך הצליח לעודדם ולהנעים את שהותם במקום.
הליקוטי תפילות המנוקד הראשון הרי הודפס על ידי אביכם, מה גרם לו להיכנס לפרוייקט גדול כל כך בימים ההם?
ר' אברהם שמעון: היה זה כאשר אבינו נרתם לסייע לפעולות קירוב ליהדות של קבוצות עולים שהגיעו בימים ההם, בעיקר מארצות המזרח. הרה"ח ר' בן ציון גרוסמן היה עוסק רבות לקרבם והיה מביא כמה וכמה מחשובי אנ"ש לדרוש לפניהם מתורת רבינו הקדוש. בין הדרשנים היו הרה"ח ר' גדליה קעניג זצ"ל, הרה"ח ר' יצחק גלבך זצ"ל, וכמובן גם אבינו זצ"ל.
בהזדמנות אחת הביא אבינו איתו חבילת ספרי ליקוטי תפילות ומסרו להרב בנימין ברכה שכיהן באותה תקופה כרב בית הכנסת באותו מקום, בכדי שיפיצו אצל העולים. לאחר תקופה כשהגיע שוב למקום שאל את העולים האם הם משתמשים בספרי ליקוטי תפילות, אך הם ענו כי לצערם קשה להם מאד לקרוא בספר הזה, ובפרט לא ידעו כיצד אומרים את המילה "רבש"ע" שכתוב כמעט בכל דף… הם אפילו לא ידעו שיש כזה דבר שכותבים מילים בראשי תיבות, כך שהם לא ידעו כיצד להוציא מהפה את התפילות הקדושות – – –
הדבר נגע ללבו, כיצד יתכן שיש יהודים יקרים וטובים שאינם יכול להנות מהספר הנשגב ליקוטי תפילות?! הרי הספר הזה כבר הושיב הרבה יהודים בגן עדן…
או אז גמר בדעתו לקרבה אל המלאכה, לנקד את הספר הקדוש ליקוטי תפילות, לפענח את כל הראשי תיבות ולהדפיסו בהידור רב לתועלת הכלל. כשבע שנים ארכה המלאכה הגדולה, ולצורך כך אף זנח את מקצועו כסופר סת"ם, בכל לב ונפש עסק כל יום במשך שעות ארוכות, ואף שם לילות כימים עד שזכה לברך על המוגמר.
ר' נתן: יש לדעת כי הדבר היה לפני עידן המחשבים וההעתקות, ההדפסה היתה נעשית בברזלים ואותיות עופרת, כאשר צריך לשבת ולנקד כל אות ואות בפני עצמה.
כאן המקום להזכיר את אמנו הצדקנית ע"ה, שעמדה לימינו במסירות נפש ועזרה במלאכת הניקוד. אחת מזכרונות הילדות שלי היא העובדא שבכל בוקר כאשר הייתי יוצא לדרך מביתינו בקטמון לעבר תלמוד תורה עץ חיים במחנה יהודה, היתה האמא מצרפת לנו כמה דפים למדפיס ר' חיים לוי שיחי' להגיה אותם, ואחר הצהריים כששבנו מהתלמוד תורה היינו חוזרים אליו לקבל את הדפים המתוקנים.
יש לציין כי הליקוטי תפילות אמנם יצא כמעט ללא שום טעויות. כל מי שמצא איזה טעות קטנה היה מקבל מאבינו בתמורה ספר ליקוטי תפילות. הוא הקדיש את כל המשאבים והכוחות שלו שהספר ייצא לאור כראוי וכיאות.
במהדורה השניה זכיתי גם אנוכי לעסוק בהגהת הספר מילה במילה על פי המהדורה שהדפיס מוהרנ"ת בביתו, ובחסדי שמים זכינו להוסיף כמה וכמה תיבות שנשמטו במשך הדורות.
ר' אברהם שמעון: במהדורה שהדפיס אבינו הוא זכה לראשונה להחזיר למקומם את כל השמטות הצנזורה הרוסית. היתה זו השגחה פרטית מופלאה שתוך כדי ההדפסה הביא מישהו לידיעתו כי באיזו ספריה קיים כרך ליקוטי תפילות בכתב יד קדשו של מוהרנ"ת, עד מהרה הוא הצליח לאתר את הכרך ולגלות את כל הקטעים שצונזרו. סייע בעדו אז הרה"ח ר' אברהם שלמה רונין שליט"א.
ר' נתן: מגלגלים זכות על ידי זכאי. אבי זכה גם להדפיס ולההדיר את הספר "ליקוטי תפילות ותחנונים" שחיבר הרב מטשעהרין זצ"ל, ספר שהיה עד אז כ"מת מצוה" ולא היה ניתן להשיגו עד שאבינו הדפיסו מחדש.
ר' אברהם שמעון: כדי להבין עד כמה גדולה היא הפעולה הזאת של הדפסת הליקוטי תפילות בניקוד מלא, יש להבין כי עד אז הספרים היחידים בברסלב שהיו מנוקדים היו רק התיקון הכללי ושמות הצדיקים, אבל ספר בכמות גדולה כל כך של אותיות מנוקדות עדיין לא היה קיים בכלל. ואכן הדפסת הליקוטי תפילות המנוקד גרמה לתפוצה גדולה מאד ומקום של כבוד התבסס לו בקרב בית ישראל. כל הדפוסים והמהדורות שבאו אחריו העתיקו את הניקוד ממנו.
האם אביכם הדפיס עוד ספרי ברסלב?
ר' אברהם שמעון: גם את התיקון הכללי הדפיס אבינו במהדורה מפוארת ביותר, באותיות יפות ומהודרות, ושנים רבות היו כל המדפיסים משתמשים במהדורה שלו.
בארה"ב היתה אז המצאה חדשה של הדפסת ספרים על נייר פלסטיק שאינו נקרע ולא נמחק אפילו נופל במים וכדו'. החסיד ר' צבי אריה רוזנפלד ניגש להדפיס את התיקון הכללי על דפים אלו ונטל רשות מאבינו להדפיס את המהדורה שלו, שכאמור היתה המהדורה היפה ביותר עד אז.
במהדורה זו עשה אבינו כמה חידושים, זו היתה המהדורה הראשונה שצויין בה שיש להפסיק בין התיבות 'אתה סתר לי' לבין תיבת 'מצר' ומאז זה מופיע בכל המהדורות. כמו כן צירף בה 'שיר נעים' של מוהרנ"ת, כאשר כל קטע מתחיל באחת מאותיות הא"ב ומסתיים במילה 'נתן'.
יש לציין כי אבינו כתב הרבה שירים וחרוזים בתורת ברסלב, בין השאר כתב "שיר לכבוד רבינו" וכן "קינה לאומאן" ועוד.
הקובץ "אולפן חד"ת" האם גם הוא מעשה ידי אביכם?
ר' אברהם שמעון: נכון. בפולין שלפני המלחמה הוציאו אנ"ש את סדרת הקובצים בשם "אור זורח", הם הספיקו להדפיס רק ארבע חוברות, ואבינו רצה מאד להמשיך את הדבר גם בארץ ישראל, לכן הדפיס את הקובצים בשם "אולפן חד"ת". בסופו של דבר הודפסו רק שלש חוברות בשנות תשכ"ו-תשכ"ז.
זכורני כי אחת החוברות יצאה לאור בערב חג הסוכות תשכ"ז. ההפצה אצל אנ"ש היתה כמובן בימי חול המועד, ומכיון שבדרך כלל אין הפרוטה מצויה בכיס בימי המועד, נתן אבינו את הקובצים בהקפה, ואני בתור ילד לפני גיל בר מצוה רשמתי על נייר את שמות החייבים.
אבינו שהיה העורך של הקובץ היה צריך לעשות את הכל בעשר אצבעותיו, ללקט את המאמרים מאת הכותבים, לכתוב פרפראות ומאמרים, להגיע ולאסוף את הכסף וכו' וכו'. אמנם היו כמה מאנ"ש שעזרו לו, אבל הדבר הפך לקשה יותר ויותר, ומאידך ההכנסות לא כיסו את ההוצאות עד שנאלץ להפסיק.
שנים לאחר מכן התעורר הרה"ח ר' יצחק אייזיק זילברמן זצ"ל להמשיך בהוצאת הקובצים, היות והיתה לו משיכה מיוחדת לפרפראות וחידושים על הליקוטי מוהר"ן, והוא הפציר באבינו שימשיך להוציא לאור, וכדי לחסוך בהוצאות ניסו להדפיס קובצים בהדפסה פשוטה יותר. ואכן יצאו במשך השנים שני קונטרסים נוספים בשם "עמק הנחל" אבל לאחר מכן גם הוא הפסיק בכך.
אבל הקובצים שכן יצאו לאור היו ממש "תל תלפיות" ועשו רושם כביר בקרב אנ"ש. כל חשובי אנ"ש כתבו שם, בין השאר הרה"ח ר' יעקב מאיר שכטר, חמי הרה"ח ר' משה קרמר, וכן ר' יעקב מלמד, כולם היו לומדים אז בכולל "אור אברהם" ביחד עם אבינו, והם גם עזרו לו בהוצאה לאור.
באופן מפתיע הופיע אז בקובץ מאמר ארוך ועמוק מאת הרה"ח ר' אלחנן ספקטור זצ"ל, מלא וגדוש בחידושים נפלאים. בשעתו היה זה מהדברים היחידים שנשארו ממנו בכתב, שכן לפני פטירתו אסף ר' אלחנן את כל כתביו ומסרם לר' בן ציון גרוסמן שישרפם באש… רק שנים לאחר מכן הדפיס בנו ר' דוד שלמה את המכתבים שקיבל ממנו במשך השנים והם לוקטו בספר "גנזי אבא".
הזכרתם את הכולל "אור אברהם", במה מדובר?
ר' אברהם שמעון: כולל זה הקים סבינו הרה"ח ר' משה בורשטיין על שמו ולזכרו של מורו החסיד ר' אברהם שטרנהארץ. אולם גם לאבינו היה חלק נכבד מאד בכולל זה, ואביו היה מתייעץ עימו על כל צעד ושעל באופן ניהול הכולל.
אבינו היה עוזר לו רבות באיסוף כספים עבור קיום הכולל והיה לו לעזר בכל דבר. באמתחתינו גם מכתבים רבים שכתב אבינו לאנ"ש בחו"ל לסייע לאביו בקיום הכולל ולרכישת הבנין.
חוץ מהליקוטי תפילות, התיקון הכללי והקובצים, הדפיס אביכם עוד ספרי רבינו?
ר' אברהם שמעון: בשנת תשל"ט הדפיס אבינו את הספר הקדוש ליקוטי מוהר"ן במהדורה מוקטנת, כשהוא מצרף שני חידושים שבמשך הזמן הפכו לחלק בלתי נפרד מהספר הקדוש: א) מפתחות למציאת התורות על פי פרשת השבוע. ב) מפתחות של ליקוטי הלכות על פי סדר המועדים.
כמו כן צירף לספר דף שלם של "שבחי הצדיקים" ובו ליקוט נכבד מספרים וסופרים של דיבורי אמת מגדולי וצדיקי הדורות בשבח רבינו הקדוש וספרא קדישא הדין. הדבר היה לתועלת גדולה לציבור החסידי גם מחוץ לחסידות ברסלב. בין השאר הוא מספר שם בשם החסיד ר' לייבצ'ע גלויברמן מגדולי חסידי קרלין על התייחסותו החיובית של הבית אהרן לספר ליקוטי מוהר"ן. אגב, ר' שמואל הורביץ כותב על ר' לייבצ'ע שהוא בסתר ברסלב'ר חסיד, וכי הוא היה מקורב וידיד לחסידי ברסלב. כמו כן אמר פעם לאבינו שהוא אינו עושה שום דבר בחייו בלי הליקוטי מוהר"ן ובלי הליקוטי תפילות. זהו לימוד גדול גם בדורנו לציבור אנ"ש ובפרט לבני הנעורים.
בברסלב ידוע כי אביכם היה אבן פינה לכל הקשור לשיחות וניגוני קודש, מה גרם לו לעסוק בענין זה?
ר' אברהם שמעון: מטבעו היתה לו משיכה לשמוע ולהבין כל דבר כיצד היה בדיוק, ומה התרחש מסביב לכל שיחה ועובדא. הוא חי בברסלב וגדל עם זה, ומצד שני הרי היה לו זכרון נפלא כשהוא זוכר כל פרט ופרט בבהירות נפלאה.
ר' נתן: לאבינו היה זמן קבוע בכל יום חמישי ללכת לכמה וכמה מזקני אנ"ש ולינוק מהם שיחות וסיפורים בעבודת ה'. זכרוני כי כשהייתי ילד הייתי הולך איתו בליל שישי אל הרה"ח ר' אליהו חיים רוזין, כאשר ר' אליהו חיים יושב על המיטה ומספר במשך שעה ארוכה.
גם היה הולך רבות אל הרה"ח ר' יוחנן גלנט ומשתדל לרענן את זכרונו ולשמוע ועוד ועוד ניגונים, שרק בזכות פעילות זו הם השתמרו וניצלו משכחה ואבדון.
ר' אהרן ניסן: תקופה מסויימת היה אבינו הולך ביחד עם יבדלחט"א הרה"ח ר' משה ביננשטוק שליט"א בכל יום חמישי לזקני אנ"ש. בין השאר הלכו לר' לוי יצחק, ר' יענק'ל מלמד, ר' אליהו חיים וגם לר' אברהם יעקב גולדרייך. כך הם שמעו הרבה שיחות וניגונים שהשתמרו לדורות.
ר' אברהם שמעון: כאשר אבינו היה שומע ניגון חדש מפי ר' לוי יצחק, היה הולך לר' יוחנן ושר בפניו את השיר כשהוא שואל אותו האם כך ניגנו את השיר באומן. ר' יוחנן כמובן היה מאשר ותוך כדי כך נזכר בעוד שיר… אבינו ר' נחמן שומע את השיר מפיו של ר' יוחנן ופונה אל ר' לוי יצחק ומזכיר לו נשכחות… כך היו השניים נזכרים בעוד ועוד ניגונים שכיום הם חלק מההווי של חסידות ברסלב.
אבינו הצליח לשמר ניגונים רבים בכך שהלביש עליהם מילים שגרמו לניגון להשתמר אצל הציבור. כך לדוגמא הוא הניגון הברסלבי על המילים "אתה בחרתנו", אשר את הלחן הזה שמע אבינו מהחסיד ר' משה בער רוזנפלד שהביאה מהעיר טשעהרין, ואבינו הוא זה שהלביש את המילים אתה בחרתנו על הלחן. כאשר החסיד ר' שמואל שפירא שמע את הניגון מפי אבינו, הוא כל כך נהנה עד שהתבטא ברוב התפעלות כי זה כל כך מוצלח כאילו חיברו את הלחן במיוחד על המילים הללו.
ר' נתן: אני זוכר כי אפילו כשבועיים לפני פטירתו של ר' יוחנן עוד התלוויתי אל אבינו כשהוא עלה לביתו ובשארית כוחותיו סיפר שיחות ושר ניגונים.
אבינו היה משמר את הניגונים בזכרונו המבורך. פעם תפסתי יוזמה ובמשך שש שעות ישבתי איתו והקלטתי כשישים ניגונים במטרה לשמר אותם.
ר' אברהם שמעון: הזדמנות נוספת היתה כאשר אבינו אירגן כמה מבני המשפחה, בתוכם הדודים יבדלחט"א ר' שמעלקע, ר' חיים ור' שמעון, וישבו במשך כשעתיים והקליטו ניגונים רבים עבור אנ"ש דאמריקה, ובפרט המקורבים החדשים מלפני כחמישים-שישים שנה שעמד איתם אז בקשרי מכתבים בעבודת ה'.
אבינו היה גם דייקן גדול בכל הקשור לנוסחאות הימים הנוראים, ובפרט הנוסח שהתקבל אצלינו מאת החסיד ר' אברהם שטרנהארץ, בו היה אבינו בקי בכל הסלסולים ובכל ה"פיטשיפקע'ס" ללא שום שינוי.
מה היה הקשר של אביכם עם הרה"ח ר' לוי יצחק בנדר ז"ל?
ר' אברהם שמעון: שנים רבות היה אבינו לומד בחברותא עם ר' לוי יצחק בכולל "אור הנעלם" בהיכל בית מדרשנו במאה שערים.
עוד לפני כן, בחיי ר' אברהם'לע, היה ר' לוי יצחק שולח את אבינו כמה וכמה פעמים לשאול ולברר דברים שונים אצל ר' אברהם'לע שהתגורר בקטמון. אבינו היה מצטער שנים לאחר מכן מדוע לא כתבו את הפירושים השונים והתשובות המיוחדות שהתקיימו בין הני תרי צנתרי דדהבא.
ר' נתן: אבינו הוא זה שייסד את השיעור המיתולוגי שהתקיים שנים רבות אצל הרה"ח ר' לוי יצחק בנדר ז"ל, שיעור זה היה אבן היסוד בו הנחיל ר' לוי יצחק את השיחות והסיפורים לדורות הבאים.
ר' אברהם שמעון: הדברים התגלגלו בהשגחה פרטית. היה זה כאשר הרה"ח ר' לייב שפירא ז"ל היה ניגש רבות לר' לוי יצחק ומברר אצלו עוד ועוד נקודות בספר חיי מוהר"ן, ואף קבע איתו שיעור בספר זה. כאשר ראה זאת אבינו פנה לר' לוי יצחק בבקשה שיהפוך את השיעור לנחלת הכלל, אך ר' לוי יצחק התנגד לזה, כי לא הסכין מעודו לשבת ולדבר שיחות… עד כדי כך הגיעו הדברים שהרה"ח ר' מרדכי אלעזר רובינשטיין אמר לי פעם, כי בשנים ההם היה הולך פעמים רבות עם ר' לוי יצחק ברחוב בדרכו מבית הכנסת לביתו, ולא ידע שהיהודי הזקן הזה שהגיע מרוסיה יש לו אוצר בלום כזה של שיחות ועבודת ה' – – –
עד שהגיעה השעה ואבינו הצליח לשכנע את ר' לוי יצחק כי צורך השעה והדור עבור כלל אנ"ש שיפתח את פיו ויגלה תעלומות להעתיק את השמועה לדורות הבאים. כך הסכים ר' לוי יצחק לייסד את השיעור, שהתקיים בתחילה בבית מדרשינו, לאחר מכן בביתו של ר' לוי יצחק, ובשנים האחרונות שוב חזר לבית מדרשינו.
בידינו "גלויית דואר" שכתב אבינו לר' יענק'ל תפילינסקי ז"ל בו הוא מבקש ממנו להזכיר לכל אנ"ש כי ביום חמישי יתקיים שיעור מפי ר' לוי יצחק… כנראה היה הדבר עם תחילת ייסוד השיעור, טלפונים הרי עדיין לא היו קיימים אז, ודברי תורה הרי צריכים חיזוק.
חוץ מימי חמישי היו עוד זמנים שר' לוי יצחק היה מספר שיחות וסיפורים?
ר' נתן: בוודאי! אנו זוכרים עדיין את הנסיעות בכל ער"ח ניסן ואלול למירון, כאשר ר' לוי יצחק היה יושב ומפיו קולחים השיחות והסיפורים כמעיין המתגבר. אבינו היה יושב לצידו ומושכו בלשונו כשהוא גורם לו להשמיע גם מנוסחאות התפילה של הימים הנוראים והתנועות והזמירות של הימים טובים. גם בהזדמנויות אלו היה ר' לוי יצחק נזכר בניגונים עתיקים ומלמדם לציבור הנוסעים.
ר' אברהם שמעון: בנסיעות אלו היה ר' לוי יצחק מגלה שיחות וענינים שלא רצה לדבר מהם במשך כל השנה. הוא היה משמיע את הנוסחאות הן של ר' אברהם'לע והן של ר' נחמן נעמירוב'ער.
אגב, באחת הנסיעות בערב ראש חודש ניסן תשד"ם נסעו ברכבו של אחד מאנ"ש, והגלגל לא היה מחובר כראוי לרכב. והנה תוך כדי הנסיעה התנתק הגלגל והרכב המשיך לנסוע על שלשה גלגלים בלבד בלי יכולת לבלום רח"ל… אבי שראה את גודל הסכנה תפס בהגה ומשכו באופן שהרכב יפנה לצד גדר הבטיחות במטרה לעצור, אך הרכב שעט במהירות גדולה ובמקום לעצור התהפך הרכב ונפל לתהום עמוק בצד הכביש כאשר בתוכו יושבים יקירי אנ"ש ובראשם החסיד ר' לוי יצחק בנדר.
זמן רב ישבו אנשי שלומינו ברכב ההפוך, כאשר הם כמעט בטוחים שמכאן לא יוצאים בחיים… ר' לוי יצחק כבר התחיל לומר וידוי, ואבינו בירר כל הזמן האם המנוע עלול להתפוצץ ולהעלות את כל המכונית באש חלילה. עד שבאו וחילצו אותם, ובניסי ניסים יצאו כולם בחיים ללא שום נזק. אולם לאבינו נשאר איזה סימן בראשו עד יום מותו.
ואם אנו כבר מזכירים את חסדי ה', הרי לאבינו היה פתק ובו רשימה של שנים עשר פעמים בהם ניצל ממש ממוות לחיים. בין השאר כתוב שם כי כשהיה עדיין תינוק כבן שנתיים חלה מאד עד שאיבד את ההכרה רח"ל. האחיות בבית החולים 'משגב לדך' כבר התייאשו מחייו ואמרו להוריו שאין כבר מה לעשות עבורו, וכי היא כבר יכולה לגשת לחברא קדישא… אולם אמו לא התייאשה, היא הלכה לגיטל'ע הצדקנית, אשתו של ר' נתן בייטלמאכער, והיא לקחה את התינוק והלכה בחזרה לבית החולים, פתחה את כל הדלתות ועשתה צעקות נוראות עד שהרופאים נאלצו לטפל בו, עד שבחסדי שמים שב להכרתו ושב לאיתנו. לא לפני ששהה שם במשך כחצי שנה.
אביכם הרי עסק רבות גם בייסוד והקמת חבורות האברכים והבחורים, ידוע לכם משהו מיוחד לסבר את אזנינו?
ר' נתן: היתה תקופה מסויימת ששימש כמשגיח בישיבת ברסלב בני ברק. היה זה כאשר הייתי תלמיד בישיבה, לאחר פטירת אמנו ע"ה, והוא כאלמן היה מגיע לישיבה מדי יום ראשון וישן בישיבה עד לליל שישי אז חזר לביתו. באותה תקופה התחיל לעבוד עם הבחורים ומארגן פעילויות שונות. בין השאר עשה מבצע גדול לעידוד לימוד משנה ברורה כשהתלמידים המצטיינים אף הלכו להיבחן על כך. תלמיד אחד אף נבחן אז על כל המשנה ברורה. היה זה ר' יהושע אלבוים, בנו של ר' אריה אלבוים.
ר' אברהם שמעון: ר' יהושע אלבוים אכן סיפר לי כי אבי הוא זה שהכניס אצלו ביותר את חשיבות לימוד ההלכה. אבינו היה מדבר עם הבחורים על ענין זה במשך שעות רבות, בבוקר ובערב.
ר' אהרן ניסן: את התפקיד כמשגיח בישיבה הוא לא הסכים לקבל על עצמו, רק לאחר שר' לוי יצחק אמר לו באופן חד משמעי, כי אם הוא לא מתמנה למשגיח סוגרים את הישיבה, לא נשאר בפניו ברירה אחרת והוא קיבל על עצמו את התפקיד בתוקף ועוז.
ר' אברהם שמעון: מאוחר יותר לקח אבינו על עצמו לארגן "חברה" לילדים ולנוער בבית מדרשנו במאה שערים. הוא זה שאירגן את החברה לילדים בכולל למטה, ולבחורים למעלה בהיכל ביהמ"ד. שנות פעילותו בחברות אלו היו בשנות תשכ"ט עד תשל"ג לערך, והם עמדו תחת השם "קנין תורה". אני זוכר שהוא עשה אז מבצעים של בחינות על שמות המסכתות וספרי התנ"ך.
גם בשנים לפני כן הוא אירגן בקטמון חברות לילדים. וכן בשנת תשכ"ד הקים חבורה לאברכים שקיבלו על עצמם תקנות שונות כפי הצילום המצורף.
אביכם גם שימש כבעל תפילה לשם ולתפארת, בפרט בקיבוץ במירון, האם סיפר לכם כיצד נעשה בעל תפילה?
ר' אברהם שמעון: אבינו התחיל לגשת לפני העמוד בקיבוץ במירון כמה שנים לאחר פטירתו של ר' אברהם'לע. מאז במשך כשלושים שנה התפלל לפני העמוד עד שנפתחו שערי אומן, או אז גזר על עצמו שלא לגשת שוב לעמוד, וזאת מטעמים הכמוסים עימו. רבים וטובים היו מזכירים את תפילותיו המרטיטות אשר הנוסח היה כולו קודש כפי ששמע מפה קדשו של ר' אברהם'לע.
הזכרתם בתחילת השיחה כי ר' אברהם'לע ציווה עליו ללמוד כל שנה ש"ס ופוסקים, האם ידוע לכם שהוא קיים זאת?
ר' אברהם שמעון: בוודאי! היו לו סדרים שלמים בש"ס ופוסקים, ואף במדרשי חז"ל. עוד בתור ילד אני זוכר כיצד בכל שבת אחר סעודת ליל שבת הוא התיישב על השולחן והתחיל ללמוד דפי גמרא בזה אחר זה בהתלהבות גדולה. גם בשבת בבוקר אחרי התפילה היה מוציא את הגמרא האהובה עליו ומתיישב ללמוד.
הרה"ח ר' אפרים נחמן אנשין שליט"א סיפר לי כשהיה אבינו עדיין אברך צעיר ראה אותו יושב בבוקר בבית הכנסת כשהוא לומד גמרא בנעימות ובחיות דף אחר דף בבהירות נפלאה.
מן הראוי לציין כי קודם פטירתו גילה לנו אבינו כי הוא עומד לקראת סיום הש"ס בפעם השבע-עשרה… ביום הולדתו השישים עשה סיום הש"ס ברוב פאר והדר באולם בית יעקב הישן כשהוא מזמין את כל קרוביו וידידיו. גם בשנת הולדתו השבעים עשה סיום הש"ס בביהמ"ד אור אברהם, כשהוא מספר לי כי מאז הסיום הקודם הוא כבר הספיק לסיים את הש"ס שלש פעמים. כך שבממוצע היה מסיים את הש"ס בכל שלש שנים.
מה עוד עשה ופעל אביכם למען כלליות אנשי שלומינו חסידי ברסלב?
ר' אברהם שמעון: אפשר להגיד כי הוא היה ראש המדברים בכל מקום. למשל בכל שנה בסעודת ההילולא המרכזית של רבינו הקדוש שהתקיימה בירושלים היה יושב בראש השולחן ומשורר ניגוני קודש ומנחה את האירוע. כמו כן השתתף בכל הכינוסים והמגביות למען הישיבות ותלמודי התורה.
ואם כבר אנו מזכירים את תלמודי התורה, יש לציין במיוחד את תלמוד תורה "תורה תמימה" בירושלים, שאבינו מסר נפשו למען הצלת התלמוד תורה. לשם כך אף נסע רבות לחו"ל כל פעם למשך כמה חודשים כשהוא עורך מגביות למען התלמוד תורה. גם כאן בארץ היה מסדר את החובות ועוזר בניהול המוסד.
ר' נתן: זכורני כי ב"ארגון הצעירים" שייסד הרה"ח ר' יעקב פרנק ז"ל היו מתקיימים כינוסי חג לבחורים בביהמ"ד פאר הנחל בשכונת עזרת תורה, בהם היה אבינו הנואם הראשי. כמו כן היה מביא איתו בכל שנה ניגון עתיק-חדש שדלה מאוצרותיו ולימד אותו לבחורים.
ר' אברהם שמעון: לזכותו של אבי נזקף גם ה"קידושים" הנערכים בבתי הכנסת של אנ"ש בשבת בבוקר. הוא זה שביחד עם החסיד ר' הירש לייב ליפל הגו את הרעיון לייסד שיעור בסיפורי מעשיות בשבת בבוקר, בבית מדרשנו שבקטמון, ומשם התפשט המנהג על ידי ר' הירש לייב גם לבית מדרשנו למאה שערים ומשם לכלליות אנ"ש.
ר' נתן: אבי היה משקיע רבות לצורך שיעור זה בסיפורי מעשיות, ואפילו אם נשארו לפעמים רק אנשים ספורים היה אומר את השיעור. כמו כן היה ממריץ את אנ"ש לרקוד לאחר התפילה בליל שבת, ולשורר את השירים של בר יוחאי והמחרוזת שלאחר מכן, כשהוא עושה זאת אפילו עם מתי מספר שנשארו לאחר התפילה.
האם נסעתם עם אביכם בנסיעתו הראשונה לאומן, תחת שלטון הקומוניסטים?
ר' אברהם שמעון: אני לא זכיתי להיות איתו אז, אבל הרה"ח ר' יונתן לוינזון סיפר לי כי הוא עמד ליד אבינו כשהוא משתטח על הציון הקדוש לראשונה, ואז שמע מפיו דיבורים נוראים… אבינו סיפר לנו כי הוא מנה אז לפני רבינו הקדוש את כל ההבטחות שהבטיח, וביקש ממנו לקיים זאת… כמו כן ביקש שהדרך לאומן תפתח עבור הכלל ולא רק ליחידי סגולה.
לסיום, אנו עומדים כעת לקראת ימי הפורים, מה ראיתם אצל אביכם בחג הפורים?
ר' אברהם שמעון: בפורים היה כל כולו מסור לרבינו הקדוש. מתוך שהיה בגילופין היה מדבר דיבורים נוראים בשבח רבינו הקדוש. הוא היה אוחז בידו את הספר הקדוש ליקוטי מוהר"ן ורוקד עימו כשהוא זועק "זהו חיותי! זהו חיותי!".
ר' שמואל לייב: יום הפורים בבית המדרש ברסלב בשכונת קטמון היה אחת מעתות הרצון המיוחדות ביותר. רבים רבים מתושבי השכונה היו נוהרים לבית הכנסת בהמוניהם מאז שעות הבוקר, במיוחד לקראת תפילת מנחה גדולה, כדי לחזות מקרוב ביקירי חסידי ברסלב כשהם מתרועעים יחדיו בשמחה והתרוממות רוח יוצאת מן הכלל, בשיחות והשתפכות נפש שכולן ערגה וצמאון לאביהם שבשמים. במיוחד חשקו כולם לצפות בדמותו המופלאה של הצדיק רבי שמואל שפירא זצ"ל כשהוא שרוי בגילופין ומפיו נשמעים דיבורים נפלאים משובבי לב. האווירה בבית המדרש היתה מרוממת ושמחה עד מאוד.
ר' אברהם שמעון: שמעתי מאבי סיפור על הרה"ח ר' נתנאל תפילינסקי ז"ל ממירון, מהתקופה שהתגורר בעיר העתיקה. פעם אחת בפורים כאשר קיים מצות "לבסומי בפוריא" עד שהיה בגילופין, באותה שעה אנ"ש רקדו ושרו בבית מדרשינו וגם האזינו לדבריו המאלפים בינה של האי זקן וחסיד רבי אברהם שטרנהארץ זצ"ל שדרש בענינו של יום מכבשונו של עולם בבחינת "נכנס יין יצא סוד" והיו הדברים מאירים ושמחים. משהשתלבו במעגל הריקוד של ניגון "שושנת יעקב" חזרו כמה וכמה פעמים: להודיע… להודיע… שכל קוויך… לא יבושו… או אז נענה רבי אברהם, כשהוא שר וזועק: "ולא יכלמו לנ'צ'ח' כל החוסים בך… מיטן רעבין האבן מיר נישט וואס זיך צו שעמין" [= עם רבינו אין לנו מה להתבייש כלל]. והמשיך בתנועת הניגון העולה למעלה 'ולא יכלמו לנצח כל החוסים בך בך', והתאים המשך הניגון על פי השיר "בך רבינו נגילה… נגילה… נגילה ונשמחה בך" – – –
מתוך התלהבות הדברים החלו שוב אנשי שלומינו לרקוד בשמחה אין קץ, ומתוך הרוקדים נעצר ר' נתנאל תפילינסקי ועמד ואמר: "חנוכה ופורים איז גאר איינס… [= חנוכה ופורים זה ענין אחד] בחנוכה משחקים בסביבון שמסבבים אותו, אבל היכן הסביבון של פורים?" ומיד הכריז: "אני הסביבון של פורים!" ותוך כדי דיבור החל מסתובב במהירות בכל כוחו זמו רב כשהוא אומר בפיו "ואמונתך סביבותיך"…
ויהי כראות אנ"ש את המחזה עצרו מלרקוד ונעמדו לראות את סיבובו הגדול שלא חזו כזאת מימיהם, ועמדו ערוכים ומוכנים להצילו שלא יפול ח"ו על ראשו מרוב סחרור, אך בחסדי ה' בסיימו תפס את עצמו והחזיק בשולחן ולא נפל ארצה – – –
לסיום אספר, כי ידוע שאבינו היה בעל קורא בקריאת המגילה, ואף בפורים האחרון לחייו התאמץ למרות חולשתו לקרוא את המגילה, אך באמצע הקריאה נחלש מאד ולא היה שייך להמשיך, עד שניגש בעל קורא אחר והשלים את הקריאה. לאחר מכן קראתי עבורו את המגילה.
אולם לאחר מכן בשבת שאחרי פורים עלה בעצמו על השולחן ורקד כדרכו… התחננתי בפניו: "אבא! הרי זה פיקוח נפש!" ענה לי בצחות לשונו "פיקוח נפש דוחה שבת, אבל אינו דוחה שמחה…".
בדרך אגב, הוא היה תמיד מדבר מפורים, ואכן הוא הסתלק בפורים קטן…
* * *
לפניכם נוסח מקפיטל 'לדוד מזמור' של מעריב דליל ראש השנה – הנשמע מפי הגה"ח רבי נחמן בורשטיין זצ"ל – שמעו ותחי נפשכם:
לפניכם ראיון שערכו מערכת 'אוצרות' בשנת תשע"א עם יבלח"ט הגה"צ רבי יעקב מאיר שכטער שליט"א ועימו הגה"ח רבי נחמן בורשטיין והגה"ח רבי נתן דוד שפירא זצ"ל
לצפיה ולהורדה:
לפניכם גלריית תמונות:
SANYO DIGITAL CAMERA 