תיאור מרטיט: סיפורו של חסיד ברסלב נלבב מהכפר קאבילאן שקרא ליהודים בימים הקשים לרקוד ולשיר | התפרסם לראשונה בתרגום ללשה"ק ע"י מכון "אש תמיד תוקד"
"כְּשֶׁיֵּשׁ, חַס וְשָׁלוֹם, דִּינִים עַל יִשְׂרָאֵל, עַל־יְדֵי רִקּוּדִים וְהַמְחָאַת כַּף אֶל כַּף נַעֲשֶׂה הַמְתָּקַת הַדִּינִין" (ליקוטי מוהר"ן תורה י' א')
תיאור מרטיט: "אן אומאנער חסיד, וואס האט געהייסן יידן אין שלעכטע צייטן טאנצן און זינגען" (="אומאנער חסיד שקרא ליהודים בימים הקשים לרקוד ולשיר") – סיפורו של חסיד ברסלב נלבב מהכפר קאבילאן שליד סוקולוב – נכתב ביידיש ע"י פרץ גראנאטשטיין והתפרסם לראשונה בתרגום ללשה"ק ע"י מכון "אש תמיד תוקד" של הסופר הברסלבאי הרב דוד דגן שליט"א.
עשרה קילומטרים מסוקולוב, על דרך "ריפקער", אחרי יער האורנים הרענן, שכן הכפר 'קאביליאן', עם הרבה צריפים כפריים. לאליהו פאטערקאזער היתה שם אחוזה, הוא נהג לאסוף חלב אצל הגויים ולעשות חמאה וגבינה ולאחר מכן להוביל על סוס ועגלה את מוצרי החלב אל העיר. הוא גם קנה אצל האיכרים עורות, פרוות, ומעילים ישנים.
בעל האחוזה חיתן את בתו עם אברך מהעיירה הקרובה, ונתן לו חדר לגור בו. הם ניהלו יחד את העסק. שמו של האברך היה מאטעלע, יהודי נמוך, עם פנים מדושנות ושתי עיניים מאירות ושמחות. כל הימים עבד באחוזה בהכנת החמאה והגבינה.
בכל ערב, לאחר סעודת הלילה, נהג מאטעלע קאבילאנער לרקוד לבדו יחידי (איינער אליין טאנצן א ריקודל), לשיר לעצמו ותוך כדי כך למחוא כף אל כף.
בשנים הראשונות לאחר חתונתו, זה היה נראה לחמיו הכפרי משונה ומוזר, הוא הביט בו כמו על מטורף.
– מה פשר הריקוד הזה? – נהג לשאול אותו – זה מתאים למשוגע! שאדם ירקוד לעצמו בכל ערב? אני מבין בשמחת-תורה, אבל בכל ערב? ובפרט כשגרים בתוך כפר נכרי!
מאטעלע הסביר לחותנו את הענין האלוקי העמוק שטמון בריקוד, הוא סיפר לו שזוהי צוואה מהרבי הגדול ר' נחמן בראצלאווער ז׳׳ל, שקרא לעבוד את הריבונו של עולם מתוך שמחה. התפשטות הגשמיות לא באה מתוך צער ואבלות. עצבות היא בבחינת עבודה-זרה. כל יהודי, כמו שהוא צריך להילחם עם היצר הרע – כך הוא צריך לגרש מתוכו את המרה שחורה. לעבוד את הבורא באמת, יכולים על ידי ריקוד וזמרה.
שנים על גבי שנים הלך מאטעלע קאבילאנער בדרכים של רבו הגדול. השכנים – הכפריים – מביטים, צוחקים, מתבדחים כשמאטעלע רוקד. הם נעמדים בחלונות ומביטים בהערצה בזשידעק המוזר העליז. – 'מארטקע טאנטש!' – צועקים הם בפראות.
הם אינם מציקים לו אף פעם. יש להם דרך ארץ מפניו. אצל מאטעלע זו הנאה ושמחה גדולה כשהוא נשאר בעיר שבת. בביאלער-שטיבל הוא 'מייצר עולם' (פארארבעט ער א וועלט), גופו אינו נעשה עייף מלרקוד ולשיר.
שנים מספר לפני המלחמה, הוא הוכרח לעזוב את הכפר. השקצים בכל לילה השליכו אבנים אל ביתו. עם אשתו וילדיו הוא בא לגור בעיר. נעמד עם שולחן קטן עם סחורה בין הרוכלים. בעיר לא היה טוב יותר מאשר בכפר. כפריים אנטישמיים לא נתנו שקונה נוצרי ייגש לחנויות של יהודים.
יהודים הוכו, הוטרדו, הם עמדו בשוק עם הדוכנים שלהם, והביטו מבוהלים איך המפגינים הופכים את דוכני הסחורה. היהודים המבוהלים טיכסו עצה מה לעשות, יהודים טענו שישלחו משלחת לוורשא אל שר-הפנים (דעם אינערן-מיניסטער); אחרים אמרו, שיש להזעיק את אחינו באמריקה שירימו קול מחאה, ישלחו כסף, אנחנו הרי נמות מרעב ואף אחד לא יידע מאיתנו.
בשוק, בין היהודים שעמדו והתווכחו, התקרב מאטעלע קאבילאנער. – "יהודים, יש לי תכנית!" – הוא אמר – כל העצות שלכם אינן שוות שמעק טאבעק! [=הרחת טבק]"
ה'עולם' נהיה בשקט. חידדו את האוזניים לשמוע מה מאטעלע יאמר.
"התכנית שלי היא" – התלהב מאטעלע – ביום חמישי יום השוק, מתי שכל השקצים האנטישמים יגיעו לשוק, כולנו נתאסף ונתחבר למעגל גדול, נרקוד ונשיר את השיר הזה:
״ר׳ נחמן בראצלאווער האט געהייסן נישט מיאש זיין [רבי נחמן מברסלב ציווה לא להתייאש]
כאטש עס קומען שלעכטע צייטן [למרות שמגיעים זמנים קשים]
זאל מען א טענצעלע גיין [יש לצאת בריקוד]
דעם בטחון נישט פארלירן [את הביטחון לא לאבד]
שטענדיק גלויב און האף [תמיד תאמין ותקווה]
אז די שונאים פון ישראל [שהשונאים של ישראל]
וועלן האבן א וויסטן סוף [יהיה להם סוף עגום]"
– זו היא התחבולה הטובה ביותר במאבק עם השונאים שלנו. אתם תראו – הוביל מאטעלע את תכניתו – שכל הגויים יתבלבלו ולא יעשו לנו כל רע.
ה'עולם' – אתם מבינים – צחקו חזק מהתכנית של האומאנער בטלן.
מה נעשה בו ביהודי תמים והגון זה? כיצד הוא העלה את נשמתו הכשרה והקדושה? האם הוא שר "ר' נחמן בראצלאווער האט געהייסן נישט מייאש זיין", בעת שהובילו אותו לתאי הגז בטרבלינקה?
יתכן והוא באמת שר!
אין ספק שדבר זה ששמח וניסה לשמח עצמו באמונה ובתמימות בכל הדרכים שלימד אותנו רביז"ל, עומד לו לנצח נצחים, אין מלוין לו לאדם לא כסף ולא זהב אלא מצוות ומעשים טובים בלבד לנצח נצחים